הַרְכָּבָה

עשר ספירות בלימה צפיתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף. בזה הודיענו אמתת הנבואה ומהותה באמרו צפיתן, וכך חכמים אומרים תמיד כל המשתכל בצפית המרכבה, וצפית המרכבה אצלם ז"ל שהם מקובלים מן הנביאים ע"ה ענינה הרכבת אות באות ותיבה בתיבה ושם בשם. כי הנה אמ"ש מורכב ומורכב עם אש"ם שסודם בפרי זכר ונקבה מעשה מרכבה שהם מורכבים שם בשם. וכן הרכבת מקרא עם מקרא והשרש שלהם הרכבת הכל מעשר ספירות. שהנה ב' הוא מורכב מן א'א' וג' מן א'א'א' ומן א'ב' או מן ב'א' …

… נברא עם האותיות שבם נברא הכל, ונברא עם כל מה שקדם לו בטבע, ונקשר בכל חבלי המציאות. כלומר חבלי העליונים והאמצעים והתחתונים, וניתן בו כח גלגליי להשתכל בכל מה שבו נברא. והוא החמר והצורה, והמורכב משניהם, והמורכב הרכבת עירוב מזגית, והמורכב הרכבת שכנות. כי הרכבת העולם אינה ממיני ההרכבות האלו, ואעפ"כ שם הרכבה נופל על הכל בשתוף השם. וידוע שהאותיות החמר שלהם שהוא הדיו כמו שהודעתיך למעלה, כשהוא בקסת דומה לחץ הזרע שהוא בקשת. והנה הוא חמר מוכן לקבל כל צורה …

… עליו סוג על דרך משל. ויהיה זה הנקרא בשם חלק, חלק החלקים אשר אין תחתיו חלק, בדמות מין המינים שאין תחתיו מין על דרך דמיון. ואם מן המינים מורכב מרבים, גם איש האישים מורכב מאיברים רבים, אלא שהבדל ביניהם הוא בהיות הרכבת מין המינים מורכבת מחלקיה, והרכבת איש האישים מודבקת בחלקיה. ואלה גופים רבים בלתי מדובקים, ואלה גופים רבים מדובקים. וכבר ייוחדו מצד היות לכל איש ואיש מנהיג בפני עצמו, כמו שיש לכל אבר ואבר מנהיג בפני עצמו, וכמו שיש לאלה כוחות מיוחדים …

… קרובה לה בשכנותה, עד שיהיה זה סיבה אלהית כדי שתשוב באחרונה מעלת הדבור ליושנה כשתתקבץ האומה המיוחדת במקום מיוחד. שכבר יהיה הקבוץ ההוא כולל כל הלשונות אשר בארץ, ותהיה סבה שכולם ידברו בלשון מוסכם ביניהם, ותהינה כל הלשונות מורכבות בהרכבה אחת. אחר שהלשון תכלית הכוונה בה להעתיק הכוונות מנפש לנפש. עד שכשיארך הזמן לא ידעו בעלי הלשון המורכבת איזה דיבור היה בלשון פלוני ואיזה בלשון פלונית שלא יחלק הלשון ההוא לשנים. וזה הדבור קרוב למושכל ראשון, שכבר …

… כי מצד היות זה הנברא האחרון, והוא הכל על דרך תכלית כל ההרכבות דומה לקונו יתברך, שהוא הנמצא הראשון והוא הכל, על דרך תכלית התמעט ההרכבות. והגיעם עד שהוא בתכלית הפשיטות והייחוד שאפשר להיות פשיטות ואחדות אשר אין בעצמו שום הרכבה בעולם לא עצמית ולא מקרית, ולא על דרך התייחסו על דבר זולתו ולא על דרך התייחס דבר אחר אל עצמותו. וכל הנמצאים נמצאו מאמיתת המצאו, וכולם אפשרי המציאות בבחינת עצמם ומחוייבי המציאות בבחינת סיבתם, והוא מחוייב המציאות …

וידוע שכל גדר מורכב מסוג משותף ומהבדל מבדיל מין ממין מאשר השתתף תחת הסוג. שכל סוג כולל תחתיו שני מינים לפחות, ועל כן השם המוסכם כולל סוג או מין או הבדל, המורים על עצמות מהות דבר, ולא יורה על סגולה ולא על מקרה, מפני שאין הסגולה ולא …

… והאמ"ת מושכ"ל, והא"ם מושכל"ת, והש"ם כל"ו אמ"ת, והאמ"ת כל"ו ש"ם, והמושכ"ל אמ"ת. והסוד הוא זה הבינהו, שם מלכות, הוא מלכות שם הוא, ובשם יתעלה הוא שמו והוא מלכותו בעצמו. ואין זה דבר שידומה אבל הוא מושכל, כי במדומה יפול ציור הרכבה ואין בשם הרכבה. והנה נזכר עוד ג' מעלות להורות בם על סוד הדורות. והדור מיוחס לדרים בעולם והעולם מיוחס לזמן והזמן מיוחס לעולם. והמעלות הם זכרו וממשלתו וכסאו, וזכרו נמשך לשמו, וממשלתו נמשכת למלכותו, וכסאו נמשך לעצמו. והדורות …

… שהוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, הוא מחויב המציאות בבחינת עצמו, והוא שכל בעליונה שבכל מדרגות המציאות. ידענו גם כן מזה שהכל נמשך אחר עצמו, וכל מה שידומה מהתוארים המיוחסים אל עצמו, כולם נמשכים אחר עצמו, אחר שאין בעצמו שום הרכבה, שאם היה מורכב לא היה מחויב המציאות בבחינת עצמו. אבל בבחינת שני חלקי הרכבתו וכל הרכבה הוא מקרה שקרה לנרכב, וכל נרכב יש לו מרכיב. וכל זה כבר התבאר במופתים בספרי החכמה, ואם כן כל שם שיורה עליו יהיה שם מורה …

… יתע'. ועל כן צריך שיורה עליו אות שיורה שכן עניינו עם הבאים אחריו, וזהו אות א'. כי א' הוא אות נמצא ראשון לכל האותיות במדרגה, ולא יתכן להזכיר אחד מהן במבטא בלתי א'. וכל נקוד שמניע אות עמו תנועת א' משותפת. והזכר כל האותיות מופשטות מכל הרכבה אחת ואחת, ר"ל מן א' עד ת', עם כל אחד ואחד מהנקודים. ותאריך בכל אות אריכות מעט ותמצא שהתנועה התחלתה משתוף א' עם אות ועם נקוד. ואחר צאת הברת האות מן הפה נשארה הנקודה המשותפת עם א' מתגלגלת בניגון בהארכה בתנועה …

… הכללי, והוא שם צירוף האותיות, שהוא בגימ' שבעים לשונות, או נקרא הפוך האותיות שהכל אחד. וידוע שאין  בלשונות כי אם הפוך התחברות האותיות ויקרא זה מזג מפני שבדמותו נמזגו היסודות. וכמו שכל דבור מורכב מאותיות, כן כל מזג מורכב מד' יסודות. וזהו סוד השם שהוא יו"ד ה"א, כי אהו"י מורה על כ"ב אותיות, וד' מורה על ד' יסודות. ואם כן נמצא כל הדבור וכל היצור יוצא בשם אחד והוא כ"ו שסודו עשרים וששה, ומורה על היותו כת"ר תור"ה, וממנו הקשר מפורש. …