לחשער ל"ב
דע כי האפשר והנמנע והמחויב יחלקו לי"ב חלקים כאלה והשתכל בהם כשורה בצורה זו:
| מחויב שיהו"ה אפשר שיהו"ה נמנע שיהו"ה | מחויב שלא שיהו"ה אפשר שלא שיהו"ה נמנע שלא שיהו"ה | |
| אינו מחויב שלא שיהו"ה אינו אפשר שלא שיהו"ה אינו נמנע שלא שיהו"ה | אינו מחויב שיהו"ה אינו אפשר שיהו"ה אינו נמנע שיהו"ה |
השתכל אמרי שיהו"ה ולא אמרתי לשון אחר ותדע למה אמרתיו. ועתה עוד אומר שימצא והכל עניין אחד.
| מחויב שימצא אפשר שימצא נמנע שימצא | מחויב שלא ימצא אפשר שלא ימצא נמנע שלא ימצא | |
| אינו מחויב שימצא אינו אפשר שימצא אינו נמנע שימצא | אינו מחויב שלא ימצא אינו אפשר שלא ימצא אינו נמנע שלא ימצא |
דע כי אלה העניינים שכתבתי כוונתי בהם להורות לך כי עניין ההויה שווה לעניין המציאות. ועוד כוונתי להורות לך כי יש דברים שהסכמת זה אצלי, והסכמת זה שהוא הפכו אצלך. ועל כן אנו צריכין לדעת מה הם העניינים אשר הקושיות עליהם חזקות ואז נוכל לחלוק עליהם. ודע שבכל עת שתהיה כוונתנו למצוא האמת מתוך הקושיא נמצאנה, ואם כוונתנו לנצחון לבד לא נמצאנה לעולם. ועל כן שים דעתך להיות כוונתך שלא לנצח כי אם להודות על האמת. ודע כי אחר היות המציאות שבארו הרב וגם אני בכלל וגם מפני היות דבר אחד או רבים מדברי מחלוקת וניצוח והטעאה, לא אדבר בהם כלל. על כן אשלים פה חבור המלמד, כי ידעתי שהאמת אמת ואם יכחישוהו והשקר שקר ואם יודוהו. ולפיכך לא ארבה הקושיות ומכאן ואילך אשים דעת בע"ה לבאר ענייני החלק השני ואדבר בו כפי יכלת דעתי, וכפי קבלתי שקבלתי וכפי השגת שכלי בע"ה.
ואחר שקבצתי וכתבתי חלק הראשון מברכת כהנים הנקרא מלמד, אמרתי אכתוב גם זה המאמר היקר להיות לי לאור כאשר היה השתדלות רבי הקדוש להוציאו לאורה. כי גם זה מדבריו ומספריו מועתקים. ויען קדוש ויאמר יען כי ראש ידיעת אלו הקבלות הוא ידיעת ספר האלפא ביתא ועניינה, על כן אציירנה פה ואפרשנה וזה ציורה:
דע כי האותיות האלו הם מורות על החשבון כולו ועל דרכיו וזה עניינו. א' היא ראשית כל מספר, ועל כן אינה מספר, ומורה הוראה אחד. והנה האחד הוא בכל מספר, וכל מספר תלוי בו בכח, ולא ימצא שום מספר בלא אחד. וכל מספר צריך אל האחד ואין האחד צריך לשום מספר אך לעצמו, וזה הוא אמיתת האחד. והנה י' תכלית האחדים והוא ראשית אל העשרות, ועל כן התחיל השם המיוחד מן י' והשלים הכנוי בי'. ואמנם שם אלהי"ם הוא כנוי ואפילו בגימטריא הוא כן. ונשארו באמצע מאהשם מה שהוא באמצע החשבון והוא ה"ו והאות האחרונה אין לה נקוד ומורה על סוד השכינה. והנה אם כן אמצע הכנוי שאנו מכנים בו הוא דן, ועל זו הידיעה נודה לבורא הכל שהודיענו סודות עולמו משמו, ברוך כבודו ממקומו.
והנה כשתקח א"ט שם ראש וסוף מן מניין האחדים תמצא שניהם י', וכן ב"ח ג"ז ד"ו. ואמנם בהגיעך לה' לא תמצא לו זוג כי הוא הוא בעצמו. וזה הסוד הוא כסוד "אהיה אשר אהיה", שהראשון הוא האחרון בעצמו וגם כן האמצעי. כי "אהיה" א"ך הוא בגימטריא, וכן "אהיה" אחרון א"ך, וכן "אשר" בעצמו הוא א"ך. אלא שך' של אהיה עולה עשרים והוא כ', אבל ך' של אשר הוא עולה חמש מאות. והנה ך' ארוכה עולה חמש מאות כמו ש"ר של אשר. נמצאת אומר ש"אהיה אשר אהיה" שהוא סוד אך אך אך שלש פעמים. ועל זה התחיל בעשרת הדברים מא' וסיים בך' הרי א"ך. ועל כן זכר אסף המשורר שם זה ואמר "אך טוב לישראל אלהים לברי לבב" (תהלים עג' א'). ודע כי מה שאמרנו על עניין מספר האחדים הוא שנאמר על מספר העשרות, כלומר כי בחברך י' עם צ' יעלו ק', וכן כ' עם פ' יעלו ק', וכן עד נ'. והנה נ' אין לו זוג כי אין כמוהו נ', כי נ' עם נ' יעלו ק'. וכן תעשה בחברך ק' ץ' יעלו אלף. והנה אלף הראשונה כמו אלף אחרונה להורות כי השם ית' הוא ראש העולם ותכליתו. והוא ית' אין לו ראשית ולא תכלית כלל שהרי ראשיתו הוא תכליתו ותכליתו הוא ראשיתו. ואם כן אין לו ראשית ואחרית. ועל כן אלף סודה אחד שהוא ראשית המספר, וגם סודה אלף שהוא תכלית המספר הנמצא כתוב. כי אין לנו מבשום אות מורה יותר מתשע מאות ותשעים ותשעה וחשבונם טצ"ץ. הט' תשעה הצ' תשעים הץ' תשע מאות, וכשתאמר אלף תשוב לאל"ף בעל כרחך. כי [לא] תמצא אות מורה על אלף כי אם אל"ף. וכן הוא באותיות אי"ק בכ"ר שהם ראשי החשבון כולו ותכליתו. ואם תאמר הרי חשבון רבוא, אין רבוא כי אם י' אלפים, הרי אם כן חזרת לי' חלילה וכן כולם. כי ראש האחדים א' וסופם ט' וראש העשרות י' וסופם צ' וראש המאות ק' וסופם ץ'. ואמצע האחדים ה' ואמצע העשרות נ' ואמצע המאות ך', והנה הם ראש ואמצע וסוף, אי"ק הנ"ך טצ"ץ.
ואחר שהודעתיך זה מהאותיות אודיעך עוד סוד היוצא מכאן. א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף ז"ע ח"ס ט"נ י"ם כ"ל. דע כי אלה הם עשרים ושתים אותיות שבהם נברא העולם, ומפני שכולן יצאו בחשבון תשעה תשעה וישארו מהן חמשה נאמר על כולם בה' בראם. ודע כי כשתחשוב א"ת ט"ט ישארו בידך חמשה, וכן ב"ש וכן ג"ר וכן כולם עד כ"ל, הוציאם ט"ט וישארו ה' וכשתחשוב כמה נשארו מכולם ה"ו פעמים ה' שהם יסוד י' כי מא' ועד י' יש מספר נ"ה ושם נכלל הכל. וכן מספר הראשון שהוא מן א' ועד ט' ומן י' עד צ' ומן ק' עד ץ', יוצא בדרך זו בעצמה אשר זכרנו. והוא כי חמשה פעמים תשעה הם כלל השטה הראשונה מן אלף ועד ט'. ומן י' ועד צ' חמשה פעמים תשעה הם כלל השטה השנית. ומן ק' ועד ץ' חמשה פעמים תשעה הם כלל השטה השלישית. ואם כן יוצאים כולם חמש חמשה והם שלשה פעמים חמשה שהם י"ה. ודע והבן זה מאד מאד.
מגואחר שהודעתיך כל זה אגלה מעט לבך מקבלה. והוא כי סוד משה רבינו כולל בגימטריא תרי"ג. וכשתחלק השם המיוחד לשני שמות הנמצאים בכתובים שהם הללו י"ה וגם הללו ה"ו ותשים עם שניהם שמי וגם זכרי תמצאם סוד כלל תרי"ג מצוות שלמדם משה רבינו כולם לזקני ישראל. והוא כי י"ה שמי כולל שס"ה והוא מצוות לא תעשה, וזה השם חקוק על לב החמה, וכן בנוטריקון י'מות ה'חמה י"ה. ואברי האדם הם רמ"ח וכשתשים ה"ו עם זכרי ותאמר הו זכרי תמצאנו רמ"ח, וסודו רמ"ח מצוות עשה, הרי שניהם תרי"ג. ואם תרצה שיתברר לך האמת זה הסוד, חלק י' של שמי בעבור ד"ו ותדע שכל מי שעובר על מצוות לא תעשה השם ישמדהו, וכל מי ששומר
אשרי מי שיהיה מזכירו לקדשו ולא לדבר אחר, והמחללו מחולל והמהללו מהולל. "מהולל אקרא יהוה ומן אויבי אושע" (תהלים יח' ד'). הנה כבר גיליתי דברים ורמזתי לך רמזים ונתתי בידך מפתחות שתדע לפתוח בהם שערי החכמה והתבונה והדעת ותשכיל ותצליח את דרכיך.
עוד אודיעך מידיעת השם מקבלה. דע אחי כי השם המיוחד שהוא יו"ד ה"א ו"ו ה"א הוא מעיד על מדת רחמים. והשם שהוא כנוי והוא אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם הוא מעיד על מדת הדין. ואלה הם שתי מדות שהעולם נברא בהם. כמו שאמרו רז"ל "בראשית ברא אלהים", יי' אין כתיב כאן אלא מדאלהי"ם, מלמד שהעולם נברא במדת הדין, ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדת רחמים, שכן כתוב "ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב' ד'). כבר אתה רואה מדברי רז"ל שמדת הדין קדמה לכל הבריאה ולמדת הרחמים, ומפני שיתקיים הנברא נשתתפה אליו מדת רחמים. ומכאן ראיה שבכל מקום שיש מדת הדין ואין שם מדת רחמים, אינו יכול אותו הדבר הנברא להתקיים, ואם יש מדת רחמים מתקיים לאלתר. והנה בהקדימו מדת רחמים למדת הדין, יי' אלהי"ם הורה מעלת הרחמים על הדין. וידוע ששתי המדות האלה מתהפכות תמיד לפי דין הבריאה זאת בזאת. והסוד שמדת רחמים גוברת תמיד הוא כי שם יי' הוא בחשבונו כ"ו, ושם אלהי"ם הוא בחשבונו פ"ו. כלומר כשתחבר כ"ו עם פ"ו ותזכיר כ"ו מלא כ"ף ו"ו תמצא פ"ו נסתר תחת כ"ו, כלומר מדת הדין נסתרת ומדת הרחמים נגלית. ואין שתיהם כי אם כ"ו, כלומר אין שתי המדות אלא מדה אחת. והנה שם אלהי"ם סודו י"ה מלא, והנה י"ה הוא יו"ד ה"א והוא גם כן כ"ו, כי סוד חצי השם הוא כסוד כל השם. וכבר קראום רבותינו לאלו המדות כפות ואמרו כף זכות וכף חובה, ונוטריקון שלהם ז"ח והם חצי השם גם כן. והתעורר אחר זה לדעת סוד "וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג' כג'). כי הוא סוד גדול לא אוכל לכתבו. ומן הדברים השניים תבינהו אם אתה בעל שכל ובינה, ואלו הן אחורי ופני. והבן כל
זה מאד.
ספר המלמד
הסבר המהדיר: מד
ספר המלמד
הסבר המהדיר: א