יגשער כ"ו
אצטרך בזה השער לגלות דבר גדול מאד ועיין בו בכל שכלך השלם. והוא שאמר הרב דבר אחד מעולה והוא זה. אמר, אין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה והוא יו"ד ה"א ו"ו ה"א אשר הוא שם המפורש גמור, לא תחשוב רק זה. ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות ומה ששמעת מהם או תמצאהו בספריהם המשונים משמות חבורם, לא יורו בשום עניין ולא בשום פנים, ויקראו אותם שמות ויחשבו שצריכים הם קדושה וטהרה, ושהם יעשו נפלאות. כל אלו הדברים לא יאות לאדם לשומעם כל שכן להאמינם. ע"כ דברי הרב ז"ל בלשונו (מורה נבוכים א' ס"א). וכבר המשיך העניין הזה ובאר סבת השמות ההם הנמצאים בספרים או הנאמרים בקבלה, והורה שהם מאנשים טועים או מטעים. ודבריו דברי אלהים חיים בלא ספק בכל מה שאמרו בעניין זה. ואני אומר לך גדול מזה שעשו אלה הטועים או המטעים בעניין השמות כאשר כתבתי בספר גט השמות על זה. והוא שמצאתי כתוב, בספר מן הספרים איני רוצה להזכיר שמו, כל ידהרוצה להביא אחריו אשה ותאהבנו יזכיר שם וה"ו יל"י סי"ט על"ם פנים ואחור ז' פעמים בליל ד' בשעה א' של הלילה שהיא שעת שבתי. וישביע קצפיאל שהוא המלאך הממונה על הכוכב ההוא בשם הנזכר. ויכתוב בשעה ההיא הארבעה שמות על קלף צבי בלא הפסקת דבור ויתלה הקלף ההוא כקמיע על צוארו. ואז תאהבהו האשה ההיא אשר הזכיר שמה ושם אביה בכח שם זה אהבה יתרה מאד.
וכאלה הדברים מצאתי מהם רבים מאד כמעט שאין תכלית למספרם. והתפשטו הדברים האלה לידי רבנים גדולים ומסתירים אותם בתכלית ההסתר וחושבים שגניזתם מלאים מרגליות ומתפחדים פחד גדול בעיינם בהם בעת צרכם. ואלה הדברים עניינים קרובים לשגע בהם בני אדם הטובים ההם ואחרים כמותם כמו שאמר הרב ז"ל. ומעניין שם אחד תבין שאר העניינים ותדע שכל המינים שדומים לעניינים אלו לא די להם לפתאים שחושבים שיש בהם ממשות, אלא שלפי דעתם משתמשין בשמות שהם אצלם קדש קדשים ופועלים בם לפי מחשבתם בחולי חולין ובהבלים. וכל שכן אם יקרה במקרה פעם מן פעמים שתפעל להם שום פעולה מהם, שהם יאמינו שעניינם אמת פעלם, והבא להכחישם מזה יאמרו מיד והלא פלוני הרב הגדול תפס את השד ואסרו בתוך הבית כל הלילה, ובבקר מצא יתוש קטן והרגו ומיד ברח השד מהבית. ואלה והדומים להם עם רבניהם אחזום שדיהם והחשיכו עיניהם ועיוורו לבותם ולידי שגעון ולידי מות הביאום.
טוודע כי השם הנזכר הוא שם יוצא מן ויסע ויבא ויט. ואין ספק שהרב דקדק בדבריו מאד והתנצל באמרו שהם שמות לא יורו בשום עניין בשום פנים. אמנם לא דבר הרב בשמות המורים על עניין שיש בהם חכמה אלהית מועלת לנפש, לא לגוף המוסרח. והעד אומרו מה שאמר בשם בן מ"ב אותיות שזה השם והדומה לו אינו מכח השמות שזכרם. גם שם בן י"ב אותיות מופת חכמה מועלת, גם שם בן ע"ב, והוא הנזכר וה"ו יל"י וגו'. ואין תבונה באלו השמות הקדושים המורים החכמה האלהית מה שחשבוהו הפתאים שהם שמות ידובר בהם לבד בהזכרה בלי ציור ידיעה. אך הכוונה המעולה היא הציור במה שהם מורים בעיניהם. והכוונה האחרת היא ג"כ הדבור בהם כדבור בדברי הקדש באימה וברעדה אצל יראי השם.
והנה הרב אמר באמרו ציוונו בברכת כהנים ובה שם יי' ככתבו אשר הוא שם המפורש, ולא היה נודע אל כל אדם איך ידובר בו ובאיזה תנועות יניע כל אות מאותיותיו וכו'. עוד אמר אין זה איך ידובר בו לבד אלא ללמוד גם העניין וכו' (מ"נ א' ס"ב). והמשיך זה העניין ובאר אמתתו. ואמנם מה שהודעתיך אני בעניין סוד הצירוף שבהזכירך המלות מצורפות תנוח עליך מרוח אלהים מתוך חמום הלב, הוא שאע"פ שלא תבין הדבורים ההם אשר תזכירם מה מורים. גם זה אמת אין ספק בו, אך לא על דרך הזכרת שמות לפעול בהם פעולות גופניות שקריות, אלא כדי לעורר הנפש אל חמום הלמוד המעולה. ודע באמת כי מי שאינו יודע צרוף האותיות כראוי אם יתפאר לך בנבואה אל תאמין בו בשום פנים, ואפילו אם עשה מופתים. ונקוט האי כללא בידך, טזשכל מי שלא הרגיל בצרוף ולא ידעו לא יוכל לדעת דבר בסוד שם בן ארבע אותיות, ולא בשם בן י"ב, ולא בשם מ"ב, ולא בשם בן מ"ח, ולא בשם בן ע"ב, ולא בשום דבר שיקרא שם מורה על חכמה אלהית הנודעת מתוך כ"ב אותיות. ואחר שתבחן בו שאיננו בקי בצרוף דע שאינו יודע את השם. ומי שאינו יודע את השם דע שהנבואה אצלנו מן הנמנע שישיגנה על אמתתה. אמנם [אפשר] שישיג ברוב למודו מבלתי צרוף ענייני חכמה קרובים לנבואה. אמנם בעת שיתבאר לך מזה האיש שהוא בקי בצרוף שאלהו על ידיעת השמות ואם יתבאר לך שהוא בקי בהם בחנהו בפעולותיו. ואם הם שלמות מאד דע שהוא קרוב לנבואה וראוי לה. גם באהבתו החכמות תבחנהו אם היא לשמה ואם היא שלא לשמה. ואם היא לשמה דע כי זה האיש נביא לעצמו, ואם יגיד עתידות או יעשה נסים ונפלאות דע כי הוא נביא גמור. וכל זה הנסיון יתבאר בדרכי הנבואה יותר מפורש בע"ה.
ועל כן יהיה האיש שלם והוא לבדו ראוי למלוך כמו שאמרו הפילוסופים, איזה אדם ראוי למלוך ואמרו החכם או מלך שהוא אוהב החכמה. שאם המלך אינו חכם או אינו אוהב החכמה לא יבקש עצה מחכמים. ועל כן לא יוכל להעמיד ארצו במשפט כראוי כמו שנאמר, "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה" (משלי כט' ד'). ואם המלך אינו חוקר ודורש כל דבר על בוריו מאמין השקרים מהרה ויתחיב מזה היות כל עבדיו שקרנים ורשעים. כמו שכתוב "(מלך) [מושל] מקשיב על שפת שקר כל משרתיו רשעים" (שם יב'). ועל זה אמרתי לך יזשמי שהוא קרוב לקבל דבר שקר אינו ראוי למלוך, כל שכן שאינו ראוי לחכמה כמו שנאמר "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין" (משלי יז' טז'). וכל שכן שאינו ראוי לנבואה כי הנביא לא יאמין לדמיון השקרי לכל אשר יגיד לו, כי אם לשכל האמיתי המאשר את הנפש ואת הגוף. ומועיל לעצמו בזה וגם לאחרים לפי שפעו. ועל זה נאמר "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו" (משלי יד טו'). כמו שזכרו הרב בעניין זה.
וכבר ידעת מה אמר הרב בעניין מפסידי האמונה בעבור סתרי תורה. וזכר שם שזה יקרה לכל חסר שלא נשלם בחכמה האלהית כשיודיעוהו שהדבר אינו כמו שהיה מציירו מתחילה, אבל הפכו בציורים רבים. וזה הסוד עליון אינו ראוי לגלותו להמון העם ולא למתחילים להכנס לפרדס ולא לחכמי התלמוד שלא שמעו דבר מן החכמה האלהית. אבל ראוי לגלותו לשלמים שהם אוהבי החכמה באמת לשמה, לדבר, ומבקשים אותה כאשר מבקשים הפתאים הכסף שהוא אצלם בתכלית התאוה והכיסוף, ומחפשים אותה כאשר יחפשו העשירים התאבים להוסיף עשר על עשרם הטמון, ולא ישבעו מן הממון לעולם. ולחכמים הרודפים הדרך הזאת האלהית להתחכם בתורתו ולדעת סתרי פעולתו, ראוי והגון מדרך חיוב אלהי ומסתר שפעו ומרוב מעלות המודיע, להודיע ולגלות לו דרכי השמות וענייניהם באמתתם, מפני שהוא ישמח בהם מאד ויקבלם בגילה וברנה מאהבה. והיודע סוד השמות על דרך האמיתית והוא שלם במדותיו והוא זהיר בהם ומשמרם בטהרה יחהוא אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ותלמודו מתקים בידו ונוחל שני העולמים העולם הזה והעולם הבא. וזה האיש הוא הנקרא צדיק וחסיד והוא יסוד עולם ונקרא שת והוא בן אדם וחוה, ועליו נאמר "וצדיק יסוד עולם" (משלי י' כה').