סחלק ש' עניין א' סימן א' כולל אותיות שם המיוחד.
כל מי שיש בידו שום קבלה מידיעת השם ורוצה להשלים שכלו עמה ולהוציא קבלתו מכח מקובל אל כח מושכל צריך שלא תתבהל נפשו על מה שיראה בספר זה. ואם תתפעם רוח קבלתו יקרא אל יוסף פותר החלומות, או אל דניאל אשר הוא מימינו ויפתור לו חלומותיו. ולא תהיה נפשו עגומה עליו, בראותו דברים עמוקים בתחלת מחשבה. ואם לא ימצא פותר ומתיר קשרים ייגע עד שיבין כוונתי, שאני יודע שאם הוא בעל שכל ועצם מוחו זך ועיין והסתכל בשום דרך מכל הדרכים האמתיים, ישיג דעתי וישמח בה מאד. ואם לא ישיג דעתי על ידינה כפי רצונו ולא כפי דעתו המקובלת אצלו, אלא כפי האמת אם יוכל. ולא ישא פנים לקבלתו אם היא בלתי מושכלת כדי שיקשה על קבלתו המושכלת המקובלת מן השם ומן משה. אבל ימחול על כבוד קבלתו המותחלת וידחנה מפני קבלתינו המושכלת. ויחשוב שקבלתו היא היתה אתמול קבלתי גם כן, טרם הולד בליבי עיני השכל. והוא הזמן אשר בו לא ראיתי אור, ואם הוא בהיר בשחקים החשקים בשם. ואולם בראותי אור באור השכל, דלגתי בו מעניין שפל אל עניין נכבד. והיו לי שתי הדעות ובחנתי ובחרתי לי הנכבדת, וגם שמרתי הראשונה. וכל המתדמה לי ולדומים לי בזה העניין בדלגו מעניין לעניין, ובהרימו דגל העניין הנכבד למעלה יורם ממנו נסו ויתעלה דגלו מאת השם. וקורא אני עליו "ודגלו עלי אהבה" (שה"ש ב' ד'), אל תקרי דגלו אלא דלוגו. ואחר שהתריתי בך בהתראה קטנה, והזהרתיך על מה שראוי להזהיר עליו בדברים מעטים שבאו במקומות רבים. אחל בסתרי אותיות השם הנכבד והנורא, ואודיעך איזה אותיות הם בע"ה.
דע בני והבן כי אותיות השם הם ארבעה, אהו"י, ונקראו בכללם אותיות ההעלמה. על דרך "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (סאשמות ג' טו'). ונאמר בקבלה לעלם כתיב, כלומר שראוי להעלימו. ועל כן היו אותיותיו אותיות ההעלמה. זהו המובן לעם, אבל לנעלם אינו זה, כי אם לעלם הוא דבור משותף. ועניינו האחד הוא עניין ההעלם, והשני הוא עניין המעלה, והוא שאותיות השם ראוי לעלם, כלומר לעלה אותם, והוא כמו להעלם למעלה הראויה. והעד על זה אמרו מיד וזה זכרי, שהורה על זה שהאדם חייב להזכירו. וסוד לדור דור מורה שכל דור ודור מתגלגל בשם לפי הזכרת שמו. והפך ההזכרה שכחה, וכבר הזהיר ואמר פן תשכח וכו', והרמז "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה' יט'). שכבר נאמר "כי יד על כס יה מלחמה ליי בעמלק מדר דר" (שמות יז' טז'). והנה דר מלשון דירה, ועניינו כלל הזמן שהדור דר בעולם ולא נשכח זכרו. שכן כתיב "אין זכרון לראשונים" וכו' (קהלת א' יא'). וכתיב "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (שם ד'), אבל השם כבר נאמר עליו "יהוה שמך לעולם יי זכרך לדר ודר" (תהלים קלה' יג'), ונאמר עוד בגלוי הסוד "מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר" (שם קמה' יג'). ונגלה יותר באמרו "אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור" (איכה ה' יט'), הורה במלכות ובשם ובמהות סוד לעולם באמרו מלכותך ושמך ואתה, כי הם שלש מעלות לייחוד הוא ושמו ומלכותו.
וכבר נודע כי שם הוא סימן מורה על מציאות עצם או מקרה. וסוד הש"ם, ה'וא ש'מו מ'לכותו, ועוד הו"א ש"ם מלכו"ת, סופי תיבות וראשי תיבות ותוכי תיבות הש"ם אמ"ת וכל"ו, והאמ"ת מושכ"ל, והא"ם מושכל"ת, והש"ם כל"ו אמ"ת, והאמ"ת כל"ו ש"ם, והמושכ"ל אמ"ת. והסוד הוא זה הבינהו, שם מלכות, הוא מלכות שם הוא, ובשם יתעלה הוא שמו והוא מלכותו בעצמו. ואין זה דבר שידומה אבל הוא מושכל, כי במדומה יפול ציור הרכבה ואין בשם הרכבה. והנה נזכר עוד ג' מעלות להורות בם על סוד הדורות. והדור מיוחס לדרים בעולם והעולם מיוחס לזמן והזמן מיוחס לעולם. והמעלות הם זכרו וממשלתו וכסאו, וזכרו נמשך לשמו, סבוממשלתו נמשכת למלכותו, וכסאו נמשך לעצמו. והדורות נמשכים לעולם ולזמן, ואלה ההמשכות הנזכרות ידועות לכל משכיל מקובל. והנני רומז סודם לבעלי השכל, אין ספק שהנמשך אחר הממשיך, הנמשך פחות ממנו בהיותם משני מינין. אבל בהיותם ממין אחד יתכן היותם שווים במעלה, ואע"פ שאינם שווים במציאות. ומפני היות הנמשך או הממשיך אחד מהשלשה חלקים, והם נבדל או כח בלתי נבדל או גוף, נצטרך להכריח בשכל, מי נמשך אחר מי מאלו השלשה.
ובדעתנו שהשכל הנבדל מושך ואינו נמשך, נדע שהכח או הגוף נמשך אחריו והוא בלתי נמשך אחר אחד מהם. ובדעתנו שהשם שהוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, הוא מחויב המציאות בבחינת עצמו, והוא שכל בעליונה שבכל מדרגות המציאות. ידענו גם כן מזה שהכל נמשך אחר עצמו, וכל מה שידומה מהתוארים המיוחסים אל עצמו, כולם נמשכים אחר עצמו, אחר שאין בעצמו שום הרכבה, שאם היה מורכב לא היה מחויב המציאות בבחינת עצמו. אבל בבחינת שני חלקי הרכבתו וכל הרכבה הוא מקרה שקרה לנרכב, וכל נרכב יש לו מרכיב. וכל זה כבר התבאר במופתים בספרי החכמה, ואם כן כל שם שיורה עליו יהיה שם מורה על מציאותו או על הבדל שבו נבדל מזולתו. וזהו מנהג הוראה על העצמים הנבדלים בהבדלם, או יורה על תואר מיוחס אליו, או על היותו פועל, או על מה שידמה שום שלמות בתחילת מחשבה אצל ההמון, אשר אין להם השגה במציאותו כי אם בקבלה. ואם כן הנה יהיו כל שמותיו נמשכין גם כן אחר השם המיוחד לו, כמו שכל נמצא נמשך אחר מציאותו, ויהיה השם הנכבד והנורא הנקרא שם המפורש לבדו ראשית לו כל שמותיו. כמו שהוא עצמו ראשית לכל העצמים, והוא כולם בפעל, והם כולם עומדים בכוחו. ומפני שהשם עיקר לזכר, והזכר אינו כי אם בשם ימשך הזכר אחר השם. ומפני שהמלכות עקר לממשלה, שכל מלך מושל ואין כל מושל מלך, תמשך הממשלה אחר המלכות. ומפני שהעצם הראשון עיקר לכל עצם, ימשך כסא העצם אחר סגהעצם היושב עליו. ואם היה היושב על הכסא גוף, היה צריך אל כסא שהוא גוף לשבת עליו. אבל השם יתברך שהוא אינו גוף ולא כח בגוף, אינו צריך אל כסא שישב עליו, אבל אם יוחס לו שם כסא יהיה הכסא עניין בלתי גוף. מזה תבין שהכסא ההוא הוא עניין מעולה, ואעפ"כ הנה השם עליו בדמות, "והנה יהוה נצב עליו" (בראשית כח' יג'). על הסולם על דרך משל.
ואחר שהדבר כן איך יתכן למצוא שם שיורה על אמיתת מהות עצמו ית' שהוא עניין בלתי מושג בשכל, ואיך יושג בשאר השגות שהם למטה מהשגת השכל. ואמנם יורה שמו המפורש על מציאותו, ויורה על הבדלו מזולתו. וההבדל ההוא אינו הבדל עצמו מעצם זולתו לבד, אבל הוא הבדל עצמו תכלית ההבדל מעצם זולתו. וגם הבדל ענייני עצמו מענייני עצם זולתו תכלית ההבדל אשר אין הבדל גדול ממנו, כמו שנאמר בחלק הקטן הבא אחר זה. ואמנם בזה אודיע בו איזה אותיות הם שנתייחדו להיותם שם לו ית' שמו. והוא שנאמר שהאותיות כולן כ"ב, ובחר השם מהן כשהודיע זה לבעלי הלשון ד' אותיות, ובא להורות בם מציאותו. וראה שלא היה אפשר להורות על מציאותו המיוחד כי אם בשם מיוחד, וצוה את משרתיו הכהנים לברך בו את עמו המיוחד המובחר משאר אומות, כמו שנבחר שמו משאר אותיות, ואע"פ שכולן הן אותיותיו, כמו שכל האומות הן בריותיו. וכאשר היה הוא מיוחד ועמו מיוחד, צוה להביא הברכה באמצעות שבט מיוחד מכל שבטיו, ואע"פ שכולן שבטיו מיוחדים. וכמו שהכל מיוחד בחר ברכה מיוחדת, ואם היא משולשת כמו ששמו אחד משולש וכמו שעמו אחד משולש, כהנים לוים וישראל וכולן ישראל. אבל אין כולם לויים, וכן כל כהן לוי אבל אין כל לוי כהן. ואחר שהודעתיך זה אודיעך שאין שום שם פחות משתי אותיות בשום פנים. והנה הם הראשונים הנבחרים מכל האותיות שהם י"ה, ועוד נבחר ו' לשתפו אל השם ועוד נבחר א'. והנה אלה הד' הם אותיות השם, והם אשר מציאותם בכל. וכל גלגול מתגלגל על שם המיוחד אין בו שום שתוף מאות אחר כלל, כי אם מאלה הארבעה, והם הם סדלבדם אותיות השם המיוחד. ואחר שהודעתיך זה שמע מה שאומר בהם בסתריהם לפי הקבלה בחלק זה.