אַרְבַּע הַסִּבּוֹת

6 הפניות ב־2 ספרים

אוצר עדן גנוז

עמ' רמד§373

כי במופתי הטבע ילכו בם מהמאוחר אל המוקדם ויביאו ראיות מן המורכבים על הפשוטים, כמו מן האדם על החי ומן החי על הצומח ומן הצומח על הדומם ומן הדומם על היסודות ומן היסודות על החמר והצורה ועל הפועל והתכלית. וידיעת אלו הסבות הארבע נקראת חכמת הטבע, כי הן סבות כל הדברים הטבעיים. ואמנם במופתי חכמת הלמודים ילכו בם מהמוקדם אל המאוחר, ויביאו ראיות מן הפשוטים על המורכבים. מפני שהם עניינים ידועים אצלינו יותר מהמורכבים, והמורכבים בטבע ידועים אצלינו מן

עמ' רעז§450

והחכמים אמרו שיש לכל פועל ד' סבות למציאותו ושם סבה סוג עליון כולל ארבעתן והם החמר והצורה והפועל והתכלית. וידוע שכבר הורונו שכל חמר עליון או תחתון יגיע מחמר פרטי אחרון אל חמר כללי ראשון. שכל מי שנמצא, בעל החמר ההוא קבל ממנו חמרו על ידי גלגול. וכן

אור השכל

עמ' יג§33

בלא טעם. ואיך יתכן עם זה להיות התורה והמצוה בלא טעם, שאחר שלמציאות הפרעושים והכנים וביצי הכנים יש להם טעם בראותנו ג"כ מה שהן מצערין את האדם, כל שכן שיש טעם בדברים שהם ברומו של עולם, ר"ל לתורה ולמצוה. וכבר כתבו אנשי החכמה בספריהם שלכל מעשה יש ארבע סבות למציאותו. והם החומר והצורה והפועל והתכלית. וביאורו כי התכלית היא הסבה היותר נכבדת שבהן, ובעדה נמצאו השלש. ואם לא הגיעה התכלית לא נשלמה כוונת בעל התכלית, ואם הגיע נשלמה כוונתו. ואם כן טעם הכרח המועיל מבואר הוא,

עמ' נד§104

מזג. והנה על זה יוחסו הפועלים אל פעוליהם והפעולים אל פועליהם. ויחס הפעולה הוא המשותף לשניהם להתייחס אליה וליחסה אליהם. ומפני שאין פועל בלתי זמן ובלתי מקום יוחסו גם כן הפועל והפעול והפעל אל זמן ואל מקום. ומפני שאין פועל בלתי ארבע סיבות, והם החומר והצורה והפועל והתכלית, יוחס כל פועל אל ארבעתן, שהוא סיבת מציאותן. וכל אלה העניינים מבוארים בספרי החכמה.

עמ' פו§166

וכן הרב "המורה" אמר בארבע סבות התנועה, שהן השכל הנפרד המניע את השכל החושק המניע את הנפש המשכלת המניעה את הצורה הכדורית הדבקה לחומר. והורכב השוא משתי נקודות אחת למעלה בדמות חלם, ואחת למטה בדמות חרק. וכשתעיין בד' נקודים והם קמץ גדול ופתח גדול

עמ' פט§174

כבר התבאר לך שהאות כחומר והנקוד כרוח המניע את החומר. וההשגה בכוונת המתנועע, והמניע הוא בשכל והוא הפועל ברוח ובחומר. והתענוג שמקבל המשיג במה שהשיג היא התכלית. ואלו הן ארבע סבות הנמצאות לכל פעל נמצא בפעל. והנה החומר הוא הסבה הפחותה מארבעתן, והתכלית היא הסבה המעולה מהן, והפועל קרוב אל התכלית, והצורה קרובה אל החומר. וזו הדרך כבר התבארה במופתים מושכלים בספרי החכמות המופתיות ועליהם נסמוך. ועל כן לא נאריך