113חלק י' עניין ד' סימן כ', כולל ההבדל אשר בין המשיגים והמתנבאים.
איני צריך להאריך בביאור דבר זה, מפני ההקדמות שהקדמנו לך בענייני ההשגות. וזה שאחר שתדע שכל השגה אמיתית אנושית בכלל בין קרובה לשכל כמושכלת בין רחוקה ממנו כמורגשת, בין האמצעית אשר ביניהם כמדומה, כולן באות מהשם יתברך. אין ספק אצלי שלא יתרחק משכלך עניין ההבדל אשר בין כל משיג ומשיג. ואעפ"כ אעוררך על עניינו. ידוע שכל מי שרדף אחר דבר אחד להשיגו והשיגו יקרא משיג. וכל השגה נחלקת לשלשה חלקים, והיא מורגשת ומדומה ומושכלת. והמורגשת כליה חמשת החושים הידועים, העין והאזן והאף והחיך והיד עם כלל הגוף. והכוחות שהם נושאים אותם הם, הראות והשמע והריח והטעם והמשוש. וההשגה שמשיגים הכלים הנזכרים הה' עם הכוחות הנזכרים הה' היא בכלל נחלקת לה' השגות כלליות. והן השגת הנראה כתפוח על דרך משל, והנשמע בקולו כשיבקע בכח חזק, והמריח כמוהו, והמוטעם כמוהו, והממושש כמוהו. והנה אלה ה' השגות בלבד אחד והוא התפוח. גם תהיינה ההשגות האלו בדברים רבים משתנים ומתחלפים אלה מאלה. וההשגה שמשיג הדמיון, שהוא המקבץ אלו הה' כוחות במח, היא חזקה בעת ביטולם ברדפו אחריהם לפי כוחו. והיא חלושה בשתי עתים, בעת שהגוף ישן ואינו חולם, ובעת שהגוף ער ברדפו אחר השגה מכל השגותיו. ומפני שאין אדם יכול לצייר כי אם ציורים ידועים לפי טבע האנושות, כשרודף הדמיון להשיג השגה שאינה ממין השגותיו, יחלש אפילו להשיג השגותיו הטבעיות שבכוחו, כמי שרודף אחר סוס שאינו יכול להשיגו, ומדלג פסיעות גסות כדי למהר להשיגו, ונופל ומשבר רגליו ואינו יכול לזוז ממקומו. שכבר הפסיד גם כוחו הראשון ולא השיג הנרדף. וההשגה שמשיג השכל האנושי גם היא בעלת כוחות ידועים, אין בה כח והכנה טבעית להשיג זולתם, גם הם בעלי גבול לפי טבע המושכל הנגלה והנעלם. והמדומה אצל הדמיון המדמה הוא פועל הדמיון בעצמו, וגם ממנו מתפעל כח 114הדמיון שהוא המדמה. וכן המורגש אצל ההרגש המרגיש, הוא פועל ההרגש בעצמו, וגם ממנו מתפעל כח ההרגש שהוא המרגיש. וכן המושכל אצל השכל המשכיל, הוא פועל השכל בעצמו, וגם ממנו מתפעל כח השכל שהוא המשכיל.
ואחר זה תדע שמדרכי ההרגש תכיר דרכי הדמיון, ומדרכי שניהם תכיר דרכי השכל. ומפני שההרגש חיצוני פעולתו קלה להשיג, שגם פעלו חיצוני. ומפני שהדמיון פנימי ופעלו גם כן פנימי הנה הוא קל להשיג מצד רדיפתו ותנועתו המהירה. וכבר מצד שלא ישיג מורגש או מושכל שהם לבדם, וכל מה שהוא ממינם עיקר המציאות האמיתי כולו. והדמיון אינו משיג שום מציאות אמיתי לעולם, אבל הוא "חמור גרם רבץ בין המשפתים" (בראשית מט' יד'), פעם נוטה למורגש ושומר מציאותו מה שהשיגוהו החושים, ופעם נוטה למושכל ושומר מציאות מה שהשיגו השכל, ופעם בודה כל דבר מלבו ואין שום מציאות לפעלו. ואע"פ שחושב שכל מה שהשיגו הוא לבדו האמת ואין אמת זולתו. וזו ההשגה המדומה השלישית היא מטעה ומשבשת כל השגה אמיתית נמצאת ומכחישה תמיד. ובהבטל ההשגה המדומה הנזכרת השקרית, ובהימחות זכרה מלב המרגישים והמשכילים, "בלע המות לנצח ומחה אדני אלהים דמעה מעל כל פנים" וכו' (ישעיה כה' ח'), כלומר סוד השכל נגלה אחר העלמו. ומכאן ואילך צא וחשוב ותראה בשכלך, כי מעלת המשיגים ויתרונם זה על זה הרבה וחזק מאד כפי כח כל איש ואיש, וכפי חוזק רדפו אחר השכל לפי דרכיו. שאחר שהוסר המונע השיג כל אחד ואחד נשמה יתירה וחיה וחיי הגדול והקטן שווים בנצחות ונבדלים במעלה. כי מעלת הרודפים הנבואה גדולה ממעלת הרודפים החכמה, ומעלת הנביאים המדברים והמחברים גדולה ממעלת הנביאים המתעצמים בנבואה, והנשלחים מעולים מהם, והמשגים חלקי שום טבע כדי לאמת שהשם שלחם מעולים מכולם.