אבַּמַרְאָה אֵלֶיךָ נוֹדָעְתִּי לְמַעַן
תְּסַפֵּר לְעַמִּי כִּי יֹהֹוֶה שְׁמִי
בַּחֲלוֹם דְּבַרַי בָּךְ לְמַעַן תַּגִּיד
לְעַמִּי כִּי אֶהֱיֶה זִכְרִי
דע כי אני אבוברהים הקטן למדתי לפני רזיאל רבי י"ג שנה, ועד היותי בן י"ג שנה לא יכולתי להבין דבר מכוונת ספריו. ואחר כן נתברר לי קצת עניין מסתרי ספרי נבואותיו אשר הם שבעה ספרים. ששה מהם ספרים שלמים ואחד מהם קראו "הפטרה" והוא חצי ספר. ושמות ששת ספריו הם: "ספר מליץ", ו"ספר איש אדם", ו"ספר הברית החדשה", ו"ספר העדות", ו"ספר חיים", ו"ספר הישר". ואני בהיותי מחשב בנבואות ההם, ובהיותי מדבר בם ומעריכם על דברי הנביאים הראשונים ע"ה ובכתבי מהם קצת לקצת אהבי ומכירי ורעי, ראיתי בחלומי והנה בשעפים ישיבוני בחזיוני הלילות אחר נפול תרדמה על אברי, ופחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד, ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי, ויעמוד כדמות נמצא לפני ולא הכרתי מראהו תמונה עם תנומה לנגד עיני ודממה וקול שמעתי. ויאמר אלי, קום! פרש בדברי על דעתי, ואבין כי רצונו שאפרש דברי רזיאל על דעת הנסתר שבם לא דרך הפשט כלל. וארוץ ואומר לשאול מפיו שאלות ויתעלה ויתעלם מלפני, ואראה "כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה: בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם: לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה: יַחְשֹךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח" (איוב לג'). להציל נפשו ממות ולפדותו מכל מכאוב "לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים" (שם). ואיקץ מתנומתי ואקום ואחל לכתוב כהיום הזה הפירוש אשר צוני. ואדע כי רבים ממבקשי האמת ישמחו בו שמחה גדולה ורבים מהפתאים יאשימוני על פרשי דברי הספרים האלה בנסתריהם, בהוציאי אותם מפשוטם לגמרי. אלא שאני לא אשגיח במי שלא צורף במצרף השכל כי ידעתי שהוא לא מבין דבר חכמה לעולם. ולא חברתי זה הפירוש בעדו, ואם יראהו במקרה יחשוב שהוא כתוב בלשון הודו אשר הוא בלתי מכירו כלל.
ואחר אשר הודעתיך הסבה אשר הביאתני לחבר זה הפירוש אשר קראתי שמו "מצרף השכל" אשר סודו משכן השכל, אשוב לרמוז לך סוד חיי העולם הבא בקצור כפי אמונתי בם וכפי מה שקבלתי מפי רזיאל רבי וכפי מה שידע לבי ממה שהשגתיו בכל השגה שכלית. ואתה תשכל בדברי ובדברי כל מי שדבר בזה כנגד אמונתי זאת ותבחן החלקים ותבחר לך הטוב מהם כאשר ימשיכך שכלך אל האמונה בזה. כי אני גבהגידי לך דעתי כבר הצלתי את נפשי מכל חטאך ואין להכריחך באמונות כי אם להודיע אמתתם אצלי לא זולת זה.
דע והבן אתה המעיין שכל מה שיקרא גמול או עונש, אין הגמול והעונש ההם תלויים במחשבת הנגמל והנענש, והאדם אחר שמת וחיה אין זה חוב אצלו ולא שלמות. האמינו קצת אנשים שאין אחר תחיית המתים מות, ואחרים הכחישו התחייה לגמרי, ואחרים הכחישו מיתתה אחר חיות האדם, ואחרים חשבו כי הגמול האמיתי הוא שלא ישתנה דבר ממה שהעולם בו היום אלא שיקומו כל המתים ויאכלו וישתו ויולידו בנים ולא ימותו לא הם ולא בניהם לעולם. ואחרים האמינו שתכלית הכוונה שלא ימותו הם לעולם ואע"פ שמתו אבותיהם ורובם הם יהודים, אלא שאומרים שיבוא משיח ויחיה את כל המתים ולא ימותו עוד לעולם. וקצת המאמינים אומרים שבא להוציא כל הנפשות מהאנשים שמתו מגיהנם מיד השטן שקבלם בעבור חטא אדם וחוה שעברו על המצות השם באכלם מעץ הדעת. ואם היו יכולים לומר שגופותיהם אינם מתים כבר היו אומרים אותו אבל לא יכלו אך יאמרו שפעם ראשונה בא משיחם והושיע הנפשות ומת הוא, ועוד יבוא ויושיע הגופים והנפשות יחד ולא ימותו עוד הם ולא הוא. והרוצה לשקר ירחיק עדיו.
ורבים מאלה האמונות המשונות איני יכול לפרטם, אבל בכלל הם מפסידים סדר השכל האלוהי וכוונתו. ואע"פ שהם מתקנים סדר השכל האנושי ומערכתו, ר"ל שאילמלא לא צייר הסכל לפי דמיונו ציור הגמול אשר יגמלהו השם ולא צייר עונשו דהמבהילו, היתה זה סיבה רעה להפסד כל הסדר הראשון. ואם היה הסדר הראשון מופסד לא היה אפשר שימצא הסדר האחרון. ומפני שלא יתגלה זה למי שאינו ראוי, לא הכריח השכל האנושי שהוא המסדר הכל בחכמה להיות העניין זולת זה. אך כאשר כסה מעט גלה הרבה עד שכל משכיל לא יהיה נלכד ברשת אשר נלכד בו הסכל, שאם ילכד בו עם היותו לומד כל ימי חייו ואפילו ספרי חכמה, כבר ידוע שלבו אטום וערל ולא מל ואם מל לא פרע כאילו לא מל ואם פרע עד שגילה העטרה ובא לגלות יותר ונגע בעטרה ימות מיד. ולפיכך זה כולו תצטרך מנגלה ונסתר אבל כולו רוחני נסתר ונעלם מאד. וכיוצא בזה בעצמו נעשה עם מאמיני האמונות הנרמזות. כי לסכלים נודיעם שהגמול הוא שיחיו הגופים בגן עדן לעולם ויאכלו וישתו ויולידו והעונש הוא הפכם. ולבינוניים נודיעם שהגמול הוא שיחיו הגופים לעולם ולא יאכלו ולא ישתו ולא יולידו אלא שייהנו מזיו השכינה והעונש הפך זה. וליחידים נודיעם בצנעה שהגמול האמיתי הוא פרידת הנפש מכל חומר, אחר ההשגה הרוחנית השלמה ולבלתי הפסד הרוחניות ההוא לעולם כמו שאי אפשר בסבתו הפסד ולא העדר כלל והעונש הוא הפך זה.
ואחר שהדבר כן ראה אתה המעיין איזה פירוש הוא יותר מעולה מכל פירושי התורה והנבואה והחכמה. אם המוגשם כולו, ואם המשותף שהוא הגושמני והרוחני יחד, ואם הרוחני כולו לבד בזה וכל הדומים לו ושהם ממינו. ואמנם ידעתי שאתה המעיין לא תשבח שום פירוש מאלה השלשה המינים האלא כפי הכת שאתה נוטה אל דעתה ושהאמנת מעלתה לפי דעתך. אם למוגשם תשבח המוגשם, ואם למשותף תשבח המשותף, ואם לרוחני תשבח הרוחני. ואמנם ידעתי עוד כי מי שהוא מכת המוגשם יחשוב הרוחני לכופר כמו שמי שהוא מכת הרוחני יחשוב המוגשם לסכל. ואמנם מי שהוא מכת המשותף יטה לכאן ולכאן והוא הנקרא נבוך פעם ישבח לסכל ופעם לכופר. ויחשוב שהוא אינו לא סכל ולא כופר. וידוע שאם ישתדל הנבוך לצאת ממבוכתו ישוב רוחני ואם לאו ישאר נבוך כל ימי חייו. ואין ספק כי הסכל יתכן שישוב נבוך והיא מעלה גדולה לו. והנבוך יתכן שישוב כופר והיא תכלית המעלה, ואמרי כופר ר"ל כופר בשקר שדמהו הסכל שהוא מת ואע"פ שהוא חשבו לכופר באמת. כי אני לא שניתי שמו אבל שניתי מחשבתו. ולא יתהפך זה לשוב השלם הכופר בשקר המודה באמת, נבוך, שכבר יצא מכל המבוכה שבאמונה. גם הנבוך לא ישוב סכל מפני שכבר למד דברים שהוציאוהו מן הסכלות, ובעבור שלא נשלם נשאר נבוך. ובעבור היות המתנבא המבקש הדבור האלוהי מהשם הוא השלם שבכל מין האדם, הוצרך לכתוב עניינים סובלים שלשת העניינים הנזכרים מפני היות הכתות הנזכרות שלש.
ואמנם המפרש יתכן לו לפרש הדברים בשלשת המינים הנזכרים, אבל המקבל הדבור האלוהי כבר ישיג מן עניין הדבור שהוא אינו כאחד משלשת המינים הנרמזים, אך הוא עניין נקרא אצל חכמי הקבלה סתרי השמות. ואי אפשר לפרש זה בספר לעולם כראוי, אבל יתכן לרמוז. והוא עניין המערכה ושערך השם בה כל ערך ובה סדר כל סדר שיהיה ושהוה ושהיה. והוא הדבר שנאמר עליו "בדבר יהוה שמים נעשו" וכו' (תהלים לג' ו'), וכבר נאמר "ואהיה אצלו אמון" (משלי ח' ל'). ודרשו בו, אמרה התורה לישראל אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה שנאמר "ואהיה אצלו אמון" אל תיקרי אמון אלא אומן. וכן "בראשית" אמרו אל תיקרי בראשית אלא בי ראשית בי השכל וברא את העולם. וכבר נאמר "בי מלכים ימלוכו" (שם טו'). אם היות אלו הדרשות בלתי מפורשות ואינם כפשוטם בשום פנים אך פירושם מעולה מאד, והוא שהתורה בזה ובכיוצא בזה הוא שם לשכל הפועל הנקרא דבר ה', או רוח ה', או מאמרו, גם שמו וכבודו. מפני שהוא יורה לחכמי השם ידיעתו והשגתו והוא רוח הקודש באמת.
ואחר שהקדמתי כל מה שחפצתי בו להקדימו ומה שראיתי תועלת בו להתחיל בעניינו, ושמתיו להיותו מפתח לכל ספר שתעיין בו בספרי החכמות האלוהיות והאנושיות, אשוב בפירוש הספר הזה הראשון ספר "מליץ" ועיין בו יפה ותתיפה.
הסבר המהדיר: מצרף הקדמה המחבר השכל
הסבר המהדיר: ו