נזזה הספר הוא הספר הרביעי לפירוש שהוא השלישי לחיבור. כי ספר הישר חיבר רזיאל תחילה והיה בעיר פתרוס בארץ יון וחברו בשנת חמשת אלפים ושלשים ותשע שנה ליצירה. והיה הוא בן ט"ל שנה והיא השנה התשיעית להתחלת נבואתו. אבל עד השנה ההיא לא חיבר ספר שייחסהו לשם נבואה כלל אע"פ שחבר ספרי חכמות אחרים רבים ומקצתם הם ספרי סתרי קבלה. ובשנה התשיעית ההיא עוררהו השם ללכת לרומי רבתי כאשר צווה בברצלונה בשנת הא"ל. ובלכתו עבר דרך טראני ונתפש בידי גוים מפני מלשינות שהלשינוהו יהודים ונעשה לו נס ועזרו השם וניצל. ועבר דרך קפואה וחיבר שם בשנה העשירית לצאתו מברצלונה ספר שני והוא "ספר החיים". ובחדש החמישי לחדש ניסן שהוא חדש אחד עשר לתשרי והוא חדש אב, בא ברומי בשנה העשירית וייעד ללכת ביום ערוכה של ראש השנה לפני האפיפיור. וצוה האפיפיור לכל שוערי ביתו בהיותו בשוריאנו בעיר אחת קרובה לרומי מהלך יום אחד, שאם יבוא שם רזיאל לדבר איתו בשם יהדות כלל שייקחו אותו מיד ולא יראה פניו כלל אבל יוציאוהו חוץ לעיר וישרפוהו באש, ושם העצים אחר שער העיר הפנימי. והודיעו הדבר הזה לרזיאל ולא השגיח בדברי האומרים אבל התבודד וראה מראות וכתבם וחדש אז זה הספר וקראו "ספר עדות" להיותו עדות בינו ובין השם אשר מסר נפשו למות בעבור אהבת מצותו. והיה גם כן עדות על השם שהצילו מיד אויביו. כי ביום לכתו לפני זה האפיפיור נולדו לו שתי פיות ובהכנסו בשער העיר החיצון יצא שליח לקראתו ובשרו שבלילה ההוא מת המבקש את נפשו מיתת נחמגפה פתאום ביה בליליא קטיל ומת וניצל רזיאל. ונתפש ברומי מן האחים הקטנים ועמד במדרשם כ"ח ימים. כי ביום צום גדליה נתפש בשנת האל"ה היא שנת הא"ם ויצא ביום ראש חדש מרחשון. ואני כתבתי זה פה להגיד שבחו של הקב"ה ומופתיו ואותותיו ונסיו ונפלאותיו עם רזיאל ועם עבדיו הנאמנים.
אמר רזיאל בחדש החמישי הוא חדש אב באחד לחדש ובשני בו הראני ה' שתי מראות אחת בצורה אחת. דע כי מה שהנביא מעיד עליו שהוא מראה או חלום או משל וכיוצא בזה אין צורך לשום אדם להקשות על דבריו, כי פיו של אדם כמאה עדים. אך כל המחלוקת אינו אלא במקומות שיראה שדבריו כולם כפשוטם. ועל כן יתכן לפרשם כפשוטם ובנסתריהם. ואע"פ שיהיו כפשוטם עוד יקרו העניינים כולם אין שם מונע מלפרשם בסתרם, מפני שכל פשט סובל נסתר ואין כל נסתר סובל פשט. ודע כי לעתים אפרש אני עניינים רבים באלה הספרים שקרו ממש כפשוטם על דרך הנסתר. וכן קצת שמות אפרשם על דרך סתרם ואע"פ שהם כפשוטם. ולפעמים אדבר בם בפשוטם ולא אפרש בם דבר מפני סמכי על דעת המשכילים המעיינים בספרי זה. וזה הדבר הכללי האמור הנה לא אצטרך להשיבו בכל מקום, והרוצה לדעת בו דעתי יעיין בו יפה. כי ידוע ששום משכיל אינו ראוי שידין דעת המחבר עד שיראה כל ספרו ויבין כל מה שאמר בו בכלל ובפרט. ועל זה יתחייב לעיין בדבריו פעמים רבות עד שישיג דעתו. ואין למחבר להשגיח בדבריו כי נטאם במשכילים, שכבר הוא ידוע שמאמריו ואפילו בפשוטם לא יבינם זולתם מאת ה' וגו'.
אומר שהגיד לו השם שני דברים נוראים ושניהם מובנים בדבור אחד, והוא מגלה האמונה. ועוד אמר שראה ביום ראשון של החדש שהוא יום שבת מראה אחת פנימית וגם היא מגדת אמונה. אלא שקרא הראשונה בשם אמונת אלהים בכלל והשנית קראה אמונה אחת סתם. ואחר כן הגיד עוד שאמונתו אמונת אמת והיא שהורה עליה על תכליתה הראוי לכל מאמין בשם להאמינה, והיא האמונה בשם המיוחד הנקרא בשם מיוחד אשר הוא אלהי אבותיו, ומי הם השלשה אבות. וזה סוד נעלם מאד. וכך בא בסוד הגאולה, אלא ששם ייחס האבות לשומעים ולא כלל עצמו עמם. מפני שיורה להם כי בזכות אבותם נגאלין. ואמר, אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. והנה שהמראה לעצמו והצווי לו אמר בו ה' אלהי אבותי אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. והנה לשון אמונה ושם לשון שליחות. ואמר ששתי המראות בעלות צורה אחת. ופירש ואמר אות משלש שהוא חקוק מרבע בדמות הזכרת השם באלהות שהוא אלהי האבות בכלל והוא אלהי שלשתם בפרט. וכן סוד האל בכלל, ואחר כך בעל שלש מדות בפרט, גדול, גבור, נורא. ומי שלמד מורה הנבוכים ידע מהרה מה שרמז בם הרב ז"ל בעניין דברי ר' חנינא לההוא דנחית קמיה להתפלל והירבה בתארים, כי אינם ריבוי. והריבוי הזה הכרחי לאמרו בעבור קצת ציור אלוהי. ודי בשלש שהוא כדמות עצם אחד נושא שלשה תארים. וחלילה לאל מזה, אך זה מדומה, דומה לאמרנו סעליו עלה וירד ודבר והלך ושהוא בעל עיניים וידיים ורגלים ולב ושפתים וכיוצא במשלים אלה, בעבור הכרח הציור הראשון הדמיוני עד שיתחזק השכל ויפשיט כל אלה הדמיונות מן הציור בשלילה אחר שלילה על פי המופתים המושכלים והמקובלים כולם.
ואני בטוח ששום משכיל לא יתפתה להאמין מאמר האומרים שהאלוה עצם אחד ויש לו שלש סגולות. כי אמרם שלש כאמרם אחת או שתים או ארבע או חמש. ואמרם זה כאמרם שש ושבע ושמונה ותשע ועשר. ואמרם אלה כולם כאמרם כל מספר שיזדמן. כי אני זכרתי אלה מפני היותם כלל כל מספר נחשב או נמצא. שכל מספר אחר זה התחייב מזה או מכפלו או ממחברתו. ואם כן בין זה המספר ובין זולתו הכל מדומה בייחסנו אותו לשם, בייחסנו אליו שעצמו אחד או שנים או שלשה או יותר. שאפילו שם עצם אי אפשר להתירו עליו כמעט לולי הכרח מעט ציור כמו שאי אפשר להתיר עליו שום מקרה. ובכלל נאמר שהוא דבר מחויב המציאות שאי אפשר העדרו והוא סבת כל נמצא עצם או מקרה גוף או בלתי גוף. וכבר חוברו ספרים בחכמות שמגלים זה הסוד ומספיק פה לפי כוונתנו להגיד מה שהגדנו, להודיעך כי כל מה שנאמר בשם יתע' הכל משל וחידה הוא בלא ספק. ואם כן כל נביא שדבר עליו דבר והתיר עליו שם מכל השמות עשה כן על פי השם שהרשהו לעשותו, כדי לצייר שהוא בלתי נעדר ובלתי שוכח מלהנהיג בריותיו בסדר הראוי לכל דבר ודבר כפי מה שגזרה חכמתו וכפי חפצו ורצונו. שהם המסדרים על דרך משל כל סאסדר מעולה וראוי. ואין ספק שהדבר המושג אצלנו בחוש או בדמיון או בשכל והוא נמצא בעצמו כמו שהשגנוהו, אם הושג בחוש בעת ההשגה היה החוש הנקרא הרגש והמרגיש והמורגש דבר אחד בפועל. ואם הושג בדמיון בפועל היה הדמיון והמדמה והמדומה דבר אחד. ואם הושג בשכל היה השכל והמשכיל והמושכל בעת ההשגה דבר אחד בפועל. ובעת שאלה כולם בלתי מושגים בפועל ויש אפשרות בהם בשום צד שישיגו המשיגים את המושגים בהשגות.
ואמר על ההשגה שהיא השגה בכח, ועל המשיג שהוא משיג בכח, ועל המושג שהוא מושג בכח. והכח יחלק לקרוב ורחוק. והרי הם אם כן תשע השגות רמז לתשע מראות שראה יחזקאל. והנה כל אלה צריכים לסבה אחת ראשונה כללית להוציא בכח מצדם כל אחת מאלו לפועל, והיא מצדה נמצאת בפועל תמיד בעצמה ומוציאה אל הפועל תמיד מצדה. ועם זה היו המראות עשר לרמוז על עשר ספירות בלימה. ואחר שהדבר כן בהכרח אל תפלא בהיות מראות רזיאל אחת ושתים ושלש וארבע נפרדות או מחוברות פשוטות או מורכבות. ולא עוד אלא שיש מהן רמוזות על דרך הפשטת השמות והרכבתן, ויש מהן השגות צורות מורגשות או מדומות או מושכלות, ויש מהן בהקיץ, ויש מהן במראה ויש מהן בחלום. ודע שרוב המראות שראה רזיאל כולם נבנו על שם המפורש ועל ידיעתו ועל חידוש התגלותו עתה בארץ בימיו אשר לא היה כן מאדם ועדיו והוא שרש כל ספריו. וכבר הודיע לנו עליונות מעלת ידיעת הש"ם בכל דבריו ושהוא סבת הנחלת שני עולמות בשלמות העולם הזה והעולם סבהבא. וכתב תחילה כל מה שחיבר ספר אחר שקראו גט השמות וכיוון בו להודיע לכל משכיל שהשמות הם המולכים בעולם, וכולם מיוחסים אל מציאות הסבה הראשונה. אך כולם כאין נגדו חוץ ממלכות שם בן ד' אותיות ההעלמה, שהוא מלך מלכי המלכים, ובו לבדו חפץ השם שייוחסו אליו. והשם המליכו בשנת ה"א והוא הזמן שבו נולד אברהם. וידוע שאם תשים ה' ראש לשמו יורה על ה' הידיעה, ואי אפשר זה בשם העצם. ועל כן צריך עוד שתוסיף י' על שמו ותשימנה במקום אשר היה בו ה"ה ואז יהיה השם האברים. וידוע שאיבריו של אדם הם רמ"ח כמספר מצו"ת עש"ה שהם ראשי"ת התורה. וכן הבראם שהוא אברהם. והוא חמר המצוה שסודם אברהם ישראל, צרף שניהם ותבין כל מה שרמזתי.
והנה מאז מלך שם המיוחד. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. וזה הסוד המופלא השלם לא ימצא בכל התורה בשם מלכות משלש לזולת זה השם. ועל כן רזיאל העדיר מלכות מכל שם ושם מן הכינויים, והמליך זה השם לבדו. כמו שנאמר "נשגב שמו לבדו" (תהלים קמח' יג'). "ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד" (זכריה יד' ט'). והסוד "והיה יהוה למלך על כל הארץ" (שם). ועל כן כל שם שיהיה לו שררה אחר מלכותו של זה השם היא לו וממנו יקבלה כל מושל ומנהיג. ואל תאמין בשמות מהיום ומעלה זולת זה לבד. ועל כן תמצא שאמר רזיאל אות משלש הודיעני ה' בשמו והוא חקוק מרבע וחציו מספר הוד חציו. העניין הוא בכפל השמות שהנה חמשה שמות מיוחדים סודם ק"ל להבינו, אבל שם אחד מיוחד לבד סודו סגכב"ד לדעתו. ושנים וחצי מהם הם אחד לפי כינויו, וחמשה מהם הם כפ"ל אחד והם שנים, ואם כן הארבעה הם עשרה, וזה די למשכיל להבינו. והנה אם כן השמונה הם עשרים והרי כ"ח וסודו יחידי מורה על שם בן מ"ב ושהוא אלו"ה. ועוד הנה י"ב מהם הם א"ל מאלה והנה ה"ם בל"י סודם בלימה בלי הם. ועל כן היו המזלות במניין י"ב, וכל מזל ל' מעלות וי' מאלה עלו כ"ה מאלה, וכ' מאלה נ' מאלה הרי ע' שמות. והנה זה רומז א' מועד אחד שלם שהוא ס"ה שעולה מועדים וחצי שהם שני שמות וחצי, הרי זה נוד"ע ועדים בדבר כפל ההפכיי. וכן כ"ו שמות עולים משולש וי"ב מהם מרבע הרי מרבע ומשלש, וחציו מעיד על חציו וכולו על חציו וחציו על כולו על דרך גלגולו מן אחד אל אחד תמיד. ועל כן באר שכלו אחד מכל צד. תקח ד' שמות שהם,
ו"ך ו"ך ו"ך ו"ך
ותמצאם כולם מתגלגלים חלילה אל ו"ך ראשון. אם כן יצאו שלשה מהם רוחנים. והם מצד אחד ד' ק' השלך המאות חלילה נשארו ד' וכן מכולם עד שישארו מן כ' שמות שהם כ"ך עוד כ' חלילה. ומן אלף ומ' למ' שמות ישארו מ' ומן שלש מאות שמות שהם ז' אלפים ות"ת לא נשאר דבר כי יצאו כולם במאות. והנה ת"ק שמות עולים י"ג אלפים. והסוד כי מי"ם שמות יוצא א"ש ומי' שמות יוצא חרב"ן הרי י"ש מאי"ן מו"ם בר"ח, מם ברוח והנה אש בין מים מרוח וכן גלגול כולם. והנה מק' תר"ב, ומק"נ תר"ב א"ש. ומר' ה' אלפים ור', ומר"נ ה' ראש, ומת"ק סדיצא בראש"י עם שתוף ת"ק שאינם כי אם י"ג אלפים. ומן אלף שמות כ"ו אלפים וכזה הכל.
ואל יקל בעיניך עניין השגת סתרי כפלי השמות ומניינם. שאם לא תדע איך הורכבו שם בשם לעולם לא תדע שום דבר מכל מעשה מרכבה. ולא תשיג איך חובר אמ"ש שהוא לזכר, עם אש"ם שהוא לנקבה. אבל צריך אתה לעיין בחסרונם ובתוספתם ובשווים ובכל מיני הרכבתם ובכל מיני התפרדותם. כי מהם תשיג סוד העיבור והתקופות וסוד המולדות וסתרי התכונות הגלגליות וכל דרכי נטייתן ועלייתן וירידתן והליכתן לפנים ושובם לאחור. ותכיר מה שיתחייב מהם בתחתונים ביסודות ובמה שהורכב מהם. גדולה מכולם שתכיר קצת מדרכי מדות השם ית' ועניינים אחרים רבים מסתרי תורה ומנפלאות טעמי המצות. ורמז מלת אמת הוא להודיע בו הסוד שזכרנו מן מועד מועדים וחצי. שהרי אמת כשתחשבנו אלף וארבע מאות וארבעים ותקראנו מועד ותוסיף עליו אמ"ת אמת, שהם מועדים שנים. ותוסיף על הכלל הזה חצי אמת שעולה תש"כ, תמצא סך הכל ה' אלפים ומ'. והוא הזמן שבו יצאו מחזורי חמה מן כ"ח אל פע"ל, כלומר שאז נשלמו ק"פ מחזורים מן כ"ח כ"ח, ועם תוספת י' שנים הנה יהיה המספר השלם הכ"ל בסוד י'. והנה הוא ק"א פעמים נ' שסודם קנ"א, והוא הסוף העולם פ"ו ס"ה. ויושלמו ה' אלפים ונ' שנים. והוא מה שהגיד לנו ברמזי המראות שבם גלו לו קץ הפלאות. והנה ק"פ מחזורים עם י' שנה עלו ק"ץ והוא סוד יום נק"ם. והרמז "כי יום נקם בלבי שנת גאול"י בא"ה" (ישעיה סג' ד'). בשנת ה"א עם גאול"י שהם נ' סהכנגד נ' צדיקים שבקש אברהם אבינו ע"ה והוריד מהם מ' והשאיר י', והרמז "עד הים האחרון" (דברים לד' ב'). אמר י"ה יהו"ה אהיה שמו הודיענו כי הכל תלוי בש"ם העצם. ואלה שלשתם הם שמות העצם. ואמר שהם כולם שם אחד לבד ועליו קשר שש פאות משש מאות וחקק על הקץ ארבעה שמות והרי הם גם כן שלשה ס"ה ס"ה ס"ה שהם ז' וחצי, וכפלם זה י"ה שמות וזה ו' שמות הרי א"ה י"ה וכבר התבאר בזה מה שמספיק, כי מעניין אחד מאלה העניינים יובנו הנשארים בקלות ויתבארו למעיין.
תורת ייי' היא תורת משה. בא להודיע שכל מה שאנו יודעים בזה העניין לא ידענוהו אלא מן התורה האלוהית אשר קבלנו מפי משה אשר קבל מפי השם. ואמר ששערי בינה בשם ננעלו לולי חסדי השם ורחמיו עלינו. ואמר ששער קטן סגור נשאר בידינו והחכמים סגרוהו יותר. והדין עמם מן הטעם שזכר ואמר שהנביאים מסרו מפתח זה לפתוח בו בידי בניהם, כי המבין ידע דרך הפתוחה ויכיר המפתח, והוא שם בן י"ב שקראו ז"ה. ועוד אמר שהוא אח"ד כלומר ח"ד שמות שכולם א' באמת. ועוד ג' שמות ה"ם שאותיותיהם י"ג והם אח"ד. ועל כן אמר מדה משלשת היא מדת זה השער ורמזו בתיבת והכוס"ף שסודם כ"ו ס"ה פ"ו, והם במספרם שלש מעלות ורמזם שלש סעודות. והוא סוד בלימה כשתמנה י' פעמים י' שעולים ק' וישוב בלקמה. וזהו הַמְקַבֵּל הַמְקֻבָּל מִקַבָּלָה יומם ולילה. והנה סוד היום, היום, היום, בסוד "אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהֹוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה" (שמות טז' כה'). והם שלש עולמות סוושלש מעלות ושלש סעודות, בנמצא בממציא במציאות. וכל אותם הדברים הקודמים לשמות הם כולם נמדדים במדה אחת. כי סוד אהיה אשר אהיה, אנכי הייתי ואהיה, הפועל בשכל המשכיל על לבו בנשמה העלולה בשכינה העלומה בישראל. ואמר כי משה אשר על ידו נתחדש זה השם ידע לשמש הייחוד וזכר את השם משלש, וגם על שלשה נראה אליו המלאך בלבת אש מתוך הסנה הוא מדעו כי סודו ככתב איש. ועל זה נאמר לו "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (המדבר יא' טז'). זקנים או תלמידים והם שחתם בשמות מדות רחמים. וסוד "בער באש" יצר הרע. ואמרו עם דומה לסנה שעל תנאי זה קבלנו תורה מסיני שאם נשמרנה נתדמה לה שהיא אש שנאמר "מימינו אש דת למו" (דברים לג' ב'). והנה על הר סיני ירד יי' באש, ומשה ראה המלאך בלבת אש והתורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה.
והנה אנחנו אש וגם היא אש "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" (עובדיה א' יח'). ואם לא ישמרו את התורה יהיה כולו להפך. וזה חוץ מן ואכלום כי "הנה הסנה-הישראל בער באש והסנה איננו אכל" (שמות ג' ב'). ועל זה נאמר "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו' מד'). אבל נאמר "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך" (בראשית כז מ'). ותרגומו "ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא ותעדי ניריה מעל צוארך". ואם הנגלה מזה מעולה הנסתר מכוסה ומופלא ומוכן הוא למי שהבין מה שזכרנוהו לפנים. האלהים חקק חק ומשפט בישראל סזבשמו הנכבד, כבר רמזנו סודו וגלגולו אלא שעניין זכרונו הוא זכרון חותמו. כי כ"א פעמים כ"א עולים אמ"ת, והוא שנאמר "ויהוה אלהים אמת" (ירמיה י' י'), שגם הוא ראש תוך סוף אל כ"ז אותיות שסודם טוב"י ורמזו ידוע מסוד הטוב ומצורת הטובה ההווה, עם "ואהיה אצלו אמון". כי ז"ך הוא ראשו קשור בשני המלכים שהם הגמול והענש והנה הבשר (אולי השר) לעד, אם הוא זך. אבל בכר הוא ב"ך והיה שם בך לעד. "וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט' ט'). בשני מלכים, משה מלך ישראל פרעה מלך מצרים. והסוד כי השם מלך לעולם השני, אך העפר מלך ליצרים כלומר לעפר וכן השכל מלך לשכל. ואל יטעך אמרנו תמיד זכר ליציאת מצרים כי סודו האמיתי זכר למציאת יצרים בחילוף י"מ על דרך א"ת ב"ש או בחילוף מקומה זה בזה. וסוד ליציאת הוא ישראל. ויהיה העניין זכר לשכל הפועל שכל. וכשתבין סוד היסוד וסוד הליחה החמה והקרה והיבשה והרטובה תכיר סוד הטובה, ותדע מה מזקת העכורה ומה מועלת הזכה עם היות המזקת והמועלת שוות במדה אך מעשיהם הפכיים. ועם רוב תלמוד ישוב ההפוך מתישר ומשתנה.
ברשי"ת חסר א' כי בתשרי עתידין להגאל מתחת ידי עובדי הלבנה, ובניסן מתחת ידי עובדי החמה. ובשם חמה ולבנה תשיג חכמה ובינה. בתתך יוד מלא לחמה תמצא חכמה והיא החיים, גם היא חמדה מהיחוד המיוחד זה היום הוא אין אני הוא המיוחד בחמה מהכח שהוא כח אדם זיו ודם יום טוב הוא היום לחלה לגדול חללה להחל מכחה מזיוי זיוים נביאי בבטני סחבגלגלה חכמה. והנה נשאר ובינה ושניהם עתה שווים הבינו החיים דם מבין עולם המלאכים שהוא מצוי בלא ספק מציאה בחן אלהים. ועל כן י"ה מצא חן בי"ה מלא אנכי אדנ"י ודעם.
אחר כל זה הודיענו רזיאל עניין חידוש העולם, ושהסוד הקנאה אשר היא קנאת איש מרעהו מלכות כל המלכים, ומאז ישמחו כל המלכים במלכות השם לבדו שאין מלך בלעדו. וזו היא ידיעת השם בשם, כי משה ידע השם על פי השם, גם השם ידע את משה בשם. ועל זה מצא חן בעיניו כמו שאמר "ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני" (שמות לג' יב'). עם היות מלת וגם מורה על ריבוי להורות שעם הידיעה אין שלמות אחרון בלתי מציאות חן. ככתוב "וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם" (שם יט') בחלום היום נגלה. אמר שהיה ברומי בזמן ההוא והודיענו מה יעשה ומה ידבר בשמו, ושיודיע לכל כי "יהוה מלך ירגזו עמים" (תהלים צט' א'). והגמול שממליכו ימלך תחתיו. והודיעו מי המליכו והפכו מעת לעת והעלה מעלתו על כל המעלות שככה ראוי לו באמתתו. ואמנם חזר עוד והשביעו בשבתו ברומי על נהר טיבריס שהוא טיב רע בפרט ארץ הפור ארץ המרום ארץ דרומיאל ארץ גבול דרום. כי נהר דרומיאל שומר מעלות בחמר הארץ. וסודו השכל הפועל בחמר הארץ שומר החמר בארץ אשר נברא טוב ורע גם נברא בארץ והוא חמר חמרים ומדבר בעולם המלאכים. ועניין אמרו קום והקם ראש משיחי הוא חיי הנפשות ובראש השנה ובבית המקדש הוא כח הנפשות. ואמר תמשחהו כמלך, תמשחהו כמלך מכח כל השמות כי אני משחתיהו למלך על ישראל על קהילות ישראל סטכלומר על המצות. ומאמרו ושמו קראתי שדי כשמי שסודו שדי גשמי, תבין כל הכוונה. וכן מאמרו והוא אנכי ואנכי הוא, ואי אפשר לגלות בזה מפורש יותר מזה, אלא שסוד השם הגשמי הוא משיח השם גם ישמח משה, שהודיעו לנו ושהוא חמשה יצרים ונקרא השם הגולמי גם כן. ואם תחבר חמשה יצרים ביחד תמצא שבע יצרים גם כשתהפך בחמשה היצרים שני יצרים תמצא הסוד והנה ז"ה הו"א טוב נסתר.
עתה החל רזיאל לעיין במהות המשיח ומצאו והכירו והכיר כוחו וקראו דוי"ד ב"ן דוי"ד והוסיף עבד"ו. ואמר הישב לימיני וכולם רמזים. והנה דוי"ד ב"ן דוי"ד סודו ימל"ך והוא לב חכם יחיד מיוחד לב הנביא והנו מאה וסודו יבדל בדם והוא אליה. ועוד הוסיף עבדו והוא כולל המלך והעבד ושמו עתה יעקב, כי המספר הראשון ק' והשני יע"ב חברם ותמצא יעקב והם ז' שמות הקדש שהם מלכים על ז' ימי השבוע. והנה יעקב הו"א בע"ל חיי"ם הו"א חכ"ם מבי"ן כלומר נבון וחכם. וזהו סוד "ויהי יהו"ה את יוס"ף" (בראשית לט' ב') חברם ותמצאם כך. ועל זה נאמר לו "אין נבון וחכם כמוך" (בראשית מא' לט). והכתוב מעיד ואומר "אלה תולדות יעקב יוסף" (בראשית לז' ב'). ואמר "כי בן זקונים הוא לו" (שם). גם ב"ן זקוני"ם ז"ה ראוב"ן. ובחללו יצועי אביו נטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף. והנה הוסיף זה להודיע כי ז' ימים וז' לילות יש להם קס"ח שעות, חברם ותמצא ז' שמות שהם י"ד פעמים אח"ד. שכל שתי שעות מושלות כ"ו מדות י"ג מדות בכל שעה, הוצא מהן ז' ז' מדות הדין שהן מדת היום ומדת לילה ונשארו קס"ח. ורמזם הללויה עהללוהו בעליון בעל גלגל אלהינו אלהיך איה אלהים אלהיך. והשעות מספרם זמן מלא והוא זמן הגלגל גם גלגל הזמן י"ה ו"ה מגלגלים לעולמו מעלולו. והנה הוסיף עוד היש"ב לימינ"י והוא הסוד הנרמז בסוף ההפטרה ששמו גואל ב"ן שלמ"ה. כי ד' יודי"ם הם גואל כי המשיח הוא גואל והוא היה היהודי. והנה שם י' יהודה בן שלמה וסודו בן שלויאל יחידו והנסתר ממלך שאול נולד שמואל אשר שמאלו מים. ואם הוא מלאך השמאל שב מלאך שלום והוא זמן שלם כעניין זמן מלא שזכרנו וכולו עניין אחד.
ואמרו דת חדשה גלה שהיא ידיעת השם שנגלתה בלבו מהשם על פי צירוף האותיות הנקראים אורים ותומים. אלה אורים שמאירים את העיניים ותמים שמתמימים הלבבות. ותבין מזה שהכל תלוי בעיניים ובלבב. וכן נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" באזהרה. ונאמר בייעוד הטוב "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (מלכים א' ט' ג'). וכמו שנאמר עליהם "עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה נינהו" (במ"ר י' ב'). כן נאמר אנחנו שהם שני שלוחי מצוה ושלוחי מצוה אינם נזוקים והם שרים מלאכים. והנה עי"ן ול"ב הם קס"ח הנרמזים בעליון, אך עיני לבי זה יעקב וסודו אל קנא ונבון וחכם בעל סודי, והוא סוד יהו"ה אלהי"ם המחדש רצון בארץ לטוב לחושקיו. רצו למטה מלשון רצון, רצו למעלה מלשון מרוצה. ואמר העמים חשקו בשם ונעלמה מהם דרך חשקו. ואמר שדרכו לחשקו רחוקה מאלה וקרובה לאלה, לכל איש ואיש כפי מהותו וכפי עאהשתדלותו. ואמר כן הנביאים יודעים סודו ומגידים הודו כמלאכים העליונים וקרבנותם ועולותם הם לבותם.
ועוד חוזר ומשבח כח ידיעת השם ורוב תועלתה וריבוי שמו המתגלגל מן אח"ד מיוחד. ומורה כי חמשה שמות יושלמו בעשרות בסוד סינ"י בתוספת ג' על י', ו' על כ', שהם א' על כ"ה שהם עשרות וחמישיות והם שווים לאחדים בכל מספר, ושווים לזוגות. וב' יתרים על המשלשים שהם כ"ד וה' יתרים על השביעיות, והשלישיות כרביעיות כ"ד. וא' יתר על חמשיות והששיות כ"ד וכן השמיניות כ"ד. והנה ח' תשאר מן התשיעיות גם ו' מהעשרות והנה שווים לאחדים ולזוגות כמשפט כל זוג שאחד אחד לבדו. ואם יתחברו יזדווגו ויפרדו בשווי ואפילו בכל ריבוי אך זה לאחדיו וזה לזוגיו. וכן השלוש יחלק לשלשיו והרבוע לרבועיו והחמוש לחמושיו וכן כולם. כל מה שממנו הורכב מספר אליו ישוב בשווי, אבל יש מספרים שיתגלגלו אלו עם אלו כעניין כ"ו שהוא ב' פעמים י"ג וזהו החלוק הראשון לחלק הזוג לזוגיו מפני שהאחד הוא ראשית לכולם וכולם שבים אליו. אך יש מספר שלא ישוב לזוג כשלשה והדומים לו. אך כל מספר שב אל זוג ואל אחד כי חמשה ד' מהם זוג א' נפרד וכן כולם. ועל כן כל מספר הוא זוג או נפרד. וד' הורכב מן ב', וט' מן ג', גם ו' מן ג', וח' מן ב' גם מן ד', וי' מן ה' גם מן ב'. נמצאו ג' ה' ז' בלתי מורכבים משווי ונמצאו ב' ד' ו' ח' ט' י' מורכבים משווי. והכל מורכב מן א' ואין א' מורכב מדבר, ועל כן הכל צריכין אל אחד ולא ימצאו מבלעדיו. ואמנם אחד אינו צריך אל אחד מבלעדיו מן המורכבים כי הוא כלם עבונמצא מבלעדי המורכבים כולם. והיות השם מורכב מן אחד אחד הוא לסוד גדול. וכל אחד בא אחד יורה על אהבה הבאה מאתו יתע'. הב הב הא הא, והרמז על זה נורא ונשגב מאד ושים לבך להבינו כי לבי רותח בדמי לגלותו לכבוד השם ולאהבתו.
דע כי זה השם המורה על אמיתת השם ית' מורה שהשם מבקש מן האדם שיתן לו דבר לטובת האדם. וצריך שהאדם השלם לא ימנע מהשם מה ששואל ממנו. וכמו שהשם שואל מן האדם דבר לטובתו כן האדם שואל מהשם דבר לצורך עצמו ולתועלתו. ואם האדם לא ימנע מהשם שאלתו גם השם לא ימנע מן האדם שאלתו. והכתוב אומר "ועתה ישראל מה יהוה שואל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך" (דברים י' יב') ולאהבה אותו ולדבקה בו. וזהו מה שיורה עליו השם כסוד אחד באחד ית' ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו והנו חד בחד זה בזה זה והבא וו בוו הוא אהוב הוא אהבו אביזו זו בזה זוב בזב אה ביזה הגיזא. ואמנם סוד השאלות הם שהשם אומר לאדם הב הב והוא עונה לו הא הא, כלומר שהשם אומר לו תן תן והאדם עונה לו קח קח. וכן האדם שואל והשם נותן. והסוד ךָּךָּ שאלה כפולה ואמנם טֵטֵ מענה כפול ועוד הכוונה הפוכה שהשם נותן תמיד. והסוד דָּדֵּטֵטָ כלומר תינק שד ועוד הנהו שאדם שואל תמיד דָּדָּ דָּה דָּה.
ועתה בני השתכל פלאי פלאות בשם וראה הנסתר כולו בנוי מפה ומפה על השם הנכבד והנורא שהוא ט"ד ה"ד והוא עגהשלישי הקודם לפני השם לאחורי כוז"ו וסודו חט"ה שהם יוה"א. וכפל כוז"ו לח"ם וסוד חטה חו"ח ותחת חטה יצא חוח למי שאינו ראוי ולראוי חטה טוב"ה. והנה הסוד כ"ו כוכב זו לחטם למבטו בפה מבטלו במילה מטבלו. קח השם בא"ת ב"ש ויצא מצפ"צ והוא יצ"ר וסודו רוח אלהים. והנם כולם יחד במספרם הכללי ש' מצד קצורם אבל מצד ארכם מספרם במאות על דרך מספרם באחדים. והם מצד אחד ד"ט ח"ט וסודם ייי' ל' ומצד אחר הם ו"ט ח"ט ויהו"ה לעד והנם ל"ב. והנם עוד בר"א חבר ארבעה מספרים ותצרפם ותבין מהם פליאות. והנם התקי"ן החמר והצורה הנקדות קטנות וכל זו הוי"ה נמצאת מיהו"ה. קח מה שלפני השם בא"ת ב"ש ותמצא נקצ"ק וסודו ש"ם ינ"ק כינ"ק חברם ויצא שמש יצר מיצר ציר מציר. והנו עוד שם החמר והצורה הינקת שם קטנות. עיין בכל אלה ותמצא "כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב' ו').
אהי"ה שמו יהו"ה שמו י"ה שמו והוא "צור עולמים" (ישעיה כו' ד'). באר עתה גלגול השמות, ושיוצאים זה מזה וחוזרים זה אל זה. מורה שהכל בא מהשם והכל שב אליו. כעניין "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' כ'). ונסתרו הכל היה מן השכל והכל שב אל השכל. וכן "וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב' ז'). ומגיד היותו מנצח הכל ואיך באה ממנו הברכה או הפכה באות, אינו מלשון ביאה אלה מלשון אות. והשם הביא הבא והרמז עליו אני אהב"י אה"ב והסוד היודעו יה בא בו הוד בא בו בִיַא בִיַא. והנה ביבו בד טובו בא דָּה טוב טֶטעדוֹב חוזה חזהו בֵרוּטַה דחדוד הוד ההא הא ההוד הוא די אדו דיא דו בדדו דדו בדו דיבדו חיוב הויה ביטה הביט חוזה וחזה היטב בִּיטַה. חיים מיוחד הנביא חכם מיוחד מיחדו מיחוד. והבן כולם איך באות באות בצורה אחת מיוחדת מהשם ומכופלת בנו. ואומר כי עם שובנו לשם גם הוא שב לנו כי בהקריב הסופר המספר המורכב אל הפשוט מספר אחד ואם שנים שנים ואם רב רב ואם מעט מעט על דרך משל. וכן אם נקרב לשם הרבה כפי יכולת טבענו ולמודנו יקרב לנו הרבה ואם נרחק ממנו ירחק גם הוא ממנו כפי רחקנו. והריחוק והקירוב רוחני הוא, והוא קירוב מדע וריחוק מדע שהוא סכלות במה שאפשר לדעתו. וראוי לנו לתועלת הקרבה אליו ית' לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. ועוד צעק על חסרון ידיעת ישראל את השם, ואמר בסוף דבריו אלה עניין גדול וסוד מופלג גלה בו ליודעי האמת וליראי ה' וחושבי שמו. באמרו בשבועה, ידי נשאתי דומה ואשבע בשמי הגדול לבלתי הושיעכם עד תחקרון מחקרי שמי והנה משיח שמי מדבר אליכם. והנה פיהו כפי וזה הפסוק מבואר לפי הנסתר ואינו צריך ביאור אחר לפי דעת כל משכיל שיש בידו שום רמז בשום דרך מדרכי הקבלה האלוהית.
ודע בני כי מראש הספר ועד כאן שם רזיאל שני פסוקים רוחניים בראשי הפסוקים. אחד מן ב' של בחדש עד י' של יתן ואחד מן בחלום עד כפי שראשו ידי. וזה ראש וסוף ב"י, וזה ראש וסוף ב"י, ואלה הם ב' הפסוקים:
בְּמַרְאָה אֵלֶיךָ נוֹדָעְתִּי לְמַעַן תְּסַפֵּר עהלְעַמִּי כִּי יֹהֹוֶה שְׁמִי.
בַּחֲלוֹם דְּבַרַי בָּךְ לְמַעַן תַּגִּיד לְעַמִּי כִּי אֶהֱיֶה זִכְרִי.
ואלה גם כן פסוקים מפורשים לפי הנעלם וגם אלפא ביתא הפוך שם בראשי פסוקים מן, תם חותם גלות ישראל עד אלף אמות, וחתם בצורת חותם אמת. וכבר הודעתיך ששם בן מ"ב בסוף הספר בראשי הפסוקים גם כן. ודע כי במראה, זה אברהם, והוא שם רזיאל. והודה שכל הכוונה לספר ולהגיד.
ויהי מקץ שנת הארבעים, פתח עתה עוד פתח מעולה במראה ממה שקורא לאדם עם כל גופו ועם איבריו, והביאו במשלי ירושלם עיר הקדש ובבניינה ובשמריה ובשעריה. וקרא הכוחות כרובים וזכר ההתהפכות שבכוחות ושברוחות ושבזמנים, ואמר שהם ארבעה ואמנם הפתיחה והסגירה תלויה בעתים. ואמר כי שם אל שדי הוא שומר השערים כולם ויחס הכרובים לפי מראיהם א'דום ול'בן ש'חור י'רוק. ואחר שגיליתי לך בכלל זה אין ספק שכל המראה ההיא גלויה לך עם מה שקדם ועם מה שיבוא. כי כבר הודעתיך שלא אכוון להודיעך פרטי המשלים כי אם במקום ההכרחי. והכללים ההכרחיים עוכולם כבר הודעתיך סודם פה. והנה מגיד כל מה שקראו המדבר וכל מה שהשיב לו ועניין העם, כי הפעל שאירע לו בהקיץ כבר הוא רמוז למעלה ועוד יורמז. והנה באחרית חזיונו זה אמר שראה עם זר מפזר והוא נותר לבדו ועודנו בחלומו והיה דואג על עניינו והשם נחמו על יד איש נחמד ונעים. והורה באמרו ומשנתי העירני ואיקץ, שהיה כל זה בשינה. אך לפי הנסתר האמיתי יובן מאמרו עוד. ולימים שבה אל קרבי רוח ה' הדובר אלי ותחי רוחי ותדבק ברוחו, כי זו השינה היא שכחת עיון. וכבר רמזו למעלה באמרו ותפרד ממני רוח ה' ואהיה כשאר עמי הארץ. והמשיך העניין על זו הצורה עד בואו אל מקום חפצו.
אחר הדברים האלה אמר שגיירות התחדשות על ישראל וזהו ממה שקרה לו אחר כן בחלום, ובהקיץ היקיצה את המחשבה. והיה זה באמת ובמשל. ומגיד עניינים רבים ומשלים וחידות. ואחר שהאריך בעניינים שאין צורך לפרשם מפני שהם ידועים, רמז רמז מעולה בכלל דבריו ואמר כי יש מלך אדם שער על שמו של שם. ואמר שהוא משכיל מאד ומדותיו ישרות משוררות בצורות שירות. ומפני שנתייחד זה הסוד מכל סודות זה הספר ייחדתי לו גם אני מעלה עם היותו ראוי כמעט להסתירו ולבלתי כתבו מפורש. אבל הכרח אהבת הודעת האמת יביאני לומר בו מה שתשמע ועיין בו. דע כי אמרו כי מלך אדם הוא בעצמו משכיל מאד מצורף וסודו יש מלאך דם והוא מלך מלאך שדים והנו פי אשמדי פי שנה יודע מחשבה הוא התלי המכשף המנשים הנפשי המרקק שמעלה רקק מאד והוא אדם עזמשכיל כלי הרקיע היכל לשכל מכה ליצרים פרעה מלך. הפכהו שם לב החכם לב שם המיוחד מכה מצרים המנשים כל נשמה המשמין כל השמן שם המין שם עלה על השם למעשה סובב שעה סבוב השלם שאלה דקה מקשה משקה שם הסם שמהפך המשפך המת התם בתחלה אדמת דם פנים ואחור דם מלאך ושד דם ונשמה נפישה מנשימה מכשפה. מורים לך כל אלה הרמזים המפורשים מהות התלי ושעליו יתלה הדלות והכחות והמשפט וסוד השטן וזנב השעה כי השעה זנבו ועזב השנה מולד השני למוד השכלי.
ואחר שידעת זה כולו תבין מזה כי מדותיו ישרות, ואע"פ שראשו הולך ישר וזנבו הפוך שהרי י'שר ה'ולך ו'זנבו ה'ופך. ותבין זה מהפוך שם בן ע"ב ומיושרו, כי שני פסוקיו הם בחלקים ישרים והם הראשון והאחרון והאמצע נלקח הפוך והוא המכריע. ועל זה נרמזה השירה בעניין "וענתה השירה הזאת לעד" (דברים לא' כא') בבני ישראל. שסודו זאת התנועה הישרה לעד. והגוים הם כותבים כתיבה הפוכה ואנחנו וישמעאל ישרה.
תם חותם גלות ישראל והסבה היא מפני שנגלה לנו שם אמת. והמשיך זה כולו בסתרי השם כמנהגו. ואמר נדרש דם ישראל ומלכות החיה הרביעית נשלם בכח עיר וקדיש והוא ש"ת שי"ן תי"ו הם י' ספירות גלגל מיוחד ומפורש וארבעה מינים שבלולב עדים על ארבע מלכיות שנשלמו. והנה קרא יו"ד י"ד וזכר ו"ו ג"ם ה"א גם דל"ת וקרא גימל גלם גם זכר בית גם עחאל"ף והמספר אמת משולש. והנה אשתחוה בתוכו הוא חציו והכל חותם אמ"ת אתם גם כן בני ישראל. פייס אתה עמנו שיבנה בית המקדש הידוע ואמר שנגלו לו בו עמוקות ושולשו בם שלישיות וחציהם ושבעיות שלמות. אלה הם עידן עידנין ופלג עידן כלומר מועד מועדים וחצי, כפלם ויהיו שבעה. זה גלגול שם בן מ"ב כולו. וזכר י"ב אבני שהם לאפד, וי"ב אבני מלאים לחשן, זה לבקר וזה לערב. ואמר על שם בן ד' מלא, שראוי לכתבו בשם אד"ם מלא עד שלא יכתב ד"ם, וזה יהיה עם ואו בלי אלף, ובאלף התפלל על הסרת עפר מעינינו. כתב תו של תור בעלת שתי צורות להורות על כפלה תור לתורה ותור למלכות. ממני כתוב וממנו קרי, אמון זמן ה' מפה ספירות וה' מפה ספירות אך אמון באמצע.
אדבריאל הוא רזיאל בעצמו וכפל יזשראל שיהיו שם שנים יחד וחתם הכל בשם י"ה יהו"ה שמו.
הנה כבר קצרתי לך סתרי ספר עדות כפי יכולתי שבח לאל ועיין בו מאד ותצליח ותשכיל בשם יהו"ה ית' ויתע' שמו.
מצרף ספר העדות השכל
הסבר המהדיר: עח