צהאמר רזיאל
בשנת שלשים ותשע לתשובת דבר אדני יהו"ה בפי נביאיו בא אלי אני ברכיהו בן שלויאל מלאך האלהים ודבר הודיעני. כבר הודעתיך שזה היה הספר הראשון שכתב רזיאל בצורת נבואה ר"ל שזכר בו כה אמר ה' שזאת היא צורת דבר נבואה אלוהית וצריכה עיון גדול מה עניינה ומה דרכה. ודע כי מפני שזה הספר הוא הראשון לספריו בעניין הנבואה והוא הששי לפירושי כלומר האחרון. כי עניין ההפטרה הוא לעניין נוסף כדמות חותם לששת ספריו ואינו חותם לאחרון לבד אבל לכל אחד ואחד מהם. לפיכך אני רוצה לדבר בו בסופו בסוד הנבואה בע"ה. וזה הספר לא אדבר בו כי אם בקצת מקומות ולא אעיין בשום סדר בו רק בדילוגים, כי אין פירושי זה כדמות שאר הפירושים ולא בצלמם. כי לא כצורינו צורם ואין מקורנו זר ממקורם אבל דברנו בדמם ובבשרם ודברם בגידם ובעורם וימנע מרשעים אורם. והמבקשים עלינו בחדרם ודברינו יחשבו לסתרם הלא צורם מכרם ויי' הסגירם. ועל כן צריך לך לעיין על אמיתת הנפשות מכל השמות עד שתדע כלל הספירות לכל המחשבות הנחשבות במיוחד. ועליו תבנה כל מחשבותיך ובו תדבק ובשמו תשבע.
וצריך שתדע כי רזיאל נקרא ברכיהו בן שלויאל בזה הספר בשמו הראשון והוא מפני שנודע שקבל ברכה מהשם ושלום ושלוה בעניין ראש ברכת כהנים וסופה. וכל ברכה שפע והיא הפך הקללה וכל שלום טוב והוא הפך רע. והנה טוב זכר, ברכה צוהיתה נקבה ושבה זכר. חיים טוב וברכה יחד וברכה עץ החיים וטוב החי חיה ואין חיים וברכה וטוב, כי אם ברכת ה' וחכמתו והשגחתו. ואם האדם מתברך באלהי אמן, אשרהו ואשרי חלקו בזה ובבא. ודע שזה הספר קראו רזיאל ספר הישר שסודו שם שירה ישרה תפלה על שם מעשה שקראו שם התנין וסודו מציר שני הפכים בשם מדת הדין בשם הנפש החכמה וכולל,
א"ש רו"ח מי"ם עפ"ר
כה כה כה כה
יהיה וה יה והוה
ספר הישר לרזיאל
כ"ח א"ש כ"ח רו"ח כ"ח מי"ם כ"ח עפ"ר
ג"ל ג"ל
כה יהיה וכה כה היה וכה הוה
וסוד עיר דיבונה בתחילה היתה עינה דבורי. ובהעדר רזיאל ממנה נתהפך זיוה ופנה הדרה ופנה הודה כי בראש היה הדרה צזבעיונה ונמתקו אלה דברי העיון. ועל כן היתה לכבוד ולתפארת על פני כל הארץ, ושריה היו אנשי חסד. ועתה נהפך להם חסד לחסר. והנה נוס"ף זה על זה עולמים למענו ונעלם בהפרדו והפסידו שני עולמים אשר היו מלכי עכו. ועל זה נרמז "יש מפזר ונוסף עוד וחשך מישר אך למחסור" (משלי יא' כד') דחסד חסר. וסודם מפרש זיו נוסף דעו וכח שם ישר כחו לא חסר, והנו יוד מלא וחסר, וכח השם דיו, חסר מלאכו, ומלא כחסר, וחסר כמלא, מלאך חסרו, חסרך מלאו. ודע כי כמו שמלת חסד נאמרת על הפלגת הטוב באמרו "בחסד עולם רחמתיך" (ישעיה נד' ח'), ונאמרת על הפלגת הרע באמרו חסד עשו דמיהם בם. כן מלת חסר נאמרת על חסרון ועל יתרון אבל במעט הפוך. כי חסר יורה על חסרון, אך סרח יורה על יתרון. שנאמר "וסרח העדף" (שמות כו יב'). וחשך מישר חסר ו"ו כזב ספר הישר.
וכך עשו בני עיר דיבונה ועל כן נהפכה להם המדה האלוהית והיה הנוסף להם בחכמה לחסרון. ותחת עניין ונוחל שני עולמים הפסידום כי המקנא נוקם מן ההמון אחר אשר ידע והאמין כל מצוי מכל ההמון. ועוד מוסיף הודו בעל חכמה והעוזבים ארחת ישר שבו לאחור והפסידו העזר הסובב החכמה בחללה. והיה שמו עזרה והוא הזרע הנקרא עזר לו לעזרו ועליהם היתה ה' חסרה שהיא חותם השם והוא ראש אד"ם ותוכו, וסוף חו"ה. והם שנים והם אחד והאחרים עדים והאחד מעידים. ולמכחישי השם הגיע להם עברה תחת עזרה ונתנה לאלה זין רעה שהיא זנה ומפרנסת. וסודה עין רואה ועיר נאה ונתנה לאלה בית רעה כלומר תאוה רעה ארורה. ודע כי סוד צחבי"ת זי"ן כוללת הדע"ת. והנה הוא עץ הדעת טוב ורע שסודו רש טבועו עין טבורו טבעו עצמו. והנה עץ הדעת בעת ובנקדה בעת הצבע הצבע בעת העת בצבע. וכולם הם האלהות והחטה והקמח, וסודם לזכות החובה וההפסד, והכוונה לזכות עץ החובה, עץ הדעת, הורג הנפש, הרג במשפט, הויה הרגתיהו. ואל תחוש לתוספת או לגרעון כי יש לכל אחד עניין בפני עצמו ודקדק ואז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא.
ה"ר פ"ת ר"ו ס'
סודו ספר תורה
ודעהו
ואמור שמע ישראל
כי הוא תהלתך והוא אלהיך והבינם.
צרפת וספרד ואשכנז ותוגרמה ופרס ומדי ובבל ומצרים וכוש ובני הנגב וישבי האיים ובני קטלונייא ופרובינצא ופול ויון ודיבון ועכו
אלה המקומות כולם ידועים לכל אדם בקבלה ובשמועה. ורזיאל רמז בפשוטם עניינים ניכרים מתוך ספריו אבל הכוונה בם הנסתרת שאיברי הגוף יש מהם שיש בם יכולת וכוחות והרגל ודרכים ושמושים ועניינים שהם זכים וטהורים ועוזרים צטלנפש בעבודת השם ובידיעתו ובאהבתו. ויש מהם שהם כנגד להכעיס, מהם בטבע ומהם ברצון ומהם בהכרח ומהם בלתי כוונת המניע, והיא על דרך שגיאה. ועל כן ייחס רזיאל לקצתם דרכים טובים ולקצתם להפך. וזאת היתה תכלית כוונת כל ספריו, וכן תכלית כוונת כל חכם ונביא. ומין האיש האחד תלקח ראייה על כל אישי המין כמו שבאר החכם בעל מורה צדק.
ואחרי כן ראה רזיאל מראה שבה השיג סוד השם וסוד הנבואה ומהות אמתתה. ואמר שבזמן ה' לבואו לדיבון אשר היא שנת ו' לצאתו מספרד ב"י שהוא החדש הנקרא טבת בה' ימים בו הרי גלה סוד השם. גם פתרוס ספרות שמות והמשיך זה והזכיר הברכה. ואז החל בשם, אמר רזיאל ויי' אלהי שלח מלאכו לפני והראני דרכי שמו ואראה מתוכו מראות אלהים עשרה, והמראה העשירי כמראה הראשון וקול שדי מבין שניהם יוצא ואירא מאד בשמעי הקול. ועשרה דברים הבינותי מקול אחד ושבע לשונות בכל אחד ואחד. מלאכו זה אמון והוא שם התורה וסודו משה בן עמרם. ולזה כתב תחילה ברכת כהנים להבין זמן אמון ואמן והוא מונא זמן נפרד מאנו העם לדעתו אמון מנוא סולא בן אדם נברא זין מם נון זמנים וימים והאלהים פה וו פ"ו הוא הלמוד או מוליד או נולד מולד טוב למוד טוב וכן רבים. צרפם ודעם דרכי שמו העשרה פרש לו סתריהם ולהורות שמציאות האדם השלם בפעל הוא משלשה עולמות. ושלשה על שלשה בחשבון המרבע הם תשעה ונשאר אחד עשירי או ראשון והוא עם שלשתם והם עמו, הגיד שהם תשעה מראות קואחד שהם עשרה ואחד הם כולם. והדבור נשמע מכולם ומתגלגלים פנים ואחור ומכריע בנתים הדבור המיוחד. והרמז על זה "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה" (תהלים קלט ה'). רוח העולם רוח קנא, רוח אדני אלהים, רוח עשרה עשרה, צרתני, משני יצרים, יצרים שנים, משתי שתים. "ותשת עלי כפכה" (תהלים קלט' ה'), ותעש תלי הפכך, תשע הפכיות לך, תשעים הפכיות, זכר ונקבה מתהפכות, תש"ע מאו"ת וצ"ט, י"ט מחזורים של הלבנה. וזה סוד גמולו עמנו ועם עמוסי בטן ודעהו. ומספר זה יובן מן כ"ח י"ט והרמז "כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם" (ישעיה מד' יח'). וכל חותם מעשה בראשית בם נחתם בסוד כי טוב. וראש התורה וסופה עדים במספריהם אותיות ותיבות.
"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (תחילת התורה).
"ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (סוף התורה).
אותיות בראשית הם כ"ח, אבל אותיות ולכל הם מ"ז שהם כ"ח י"ט וסודם אהי"ה יהו"ה, יה הוא היה, והוא יהיה, מ"מ ז"ז מזל טוב לטב ולטוב הגופ. עמוסי בטן, נסע ומביט, סם עין טוב, מעין מביטיו, מביט מעיניו, מביט עיונים, ודעם.
והנה כל האותיות של ראש התורה וסופה בשני הפסוקים הם כ"ח מ"ז. והנה כהן גדול זכה והוא לב גדול בחכמה ובבינה לאדם למה להם לילה נוטי יהודים ולגאלה הכח בם והנבואה קאכח בהם. ואין צורך לפרש לך כי זה סוד העבור שידוע ומפורסם הוא לכל עניין דרכו, רק סתריו הם נעלמים מאד מאד. והנה ז' תיבות לראשון וי"ב לאחרון, ז' כוכבים הם וי"ב מזלות שמתנהגים על פי התורה. ויש לנו עדים נאמנים על זה מועילים יותר מכל חכמה זרה דמיונית. ואני ארמוז מהם קצת כדי שתבין זה. מנה חצי אותיות הפסוק הראשון ותמצא הנשאר ז' מימינים כפולים וכן חציים הנשאר ז' מהם משמאילים, וזו צורת כתיבתם:
וזה סוד מהלכם
שלשה אבות אמיר מא
צבאם תראה יראה תי
קבשל מעלה הולך ישר ושל מטה הולך הפוך בסדר, אך התיבות ישרות. וזהו "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה" (תהלים קלט' ה') מנה כ"ח פעמים י"ט תמצא תקל"ב.
ואם תרצה תקבל רכושו ושכרו דמפתח הוא לבשר, לבשר העין והלשון. ודע כי היודע סוד שירי זה הוא יירש כבוד שני מלכים ודעם שסודם מלכי תבל.
וזהו כח שם יהו"ה עליון
ו א ה י ה
ב ג י ת צ
ראש ההויה
ועל זה הסוד חתם רזיאל ספרו בארבע תיבות ובראשם יהו"ה ובסופם תחלת, וסודו
י'דיעת ה'משיח ו'חכמת הג'ואל
תחלת הויה אגו חכם שמי עדי
קגואחר שהודעתיך כוונת ספר הישר בכלל והשלמתיו שבח לאל אדבר לך פה מעט בסוד הנבואה בקצור גדול וברמזים, מפני שכוונתי עוד להשלים זה העניין בחותם ההפטרה, ושים לבך להבין דברי. דע כי החכמים הקדמונים שעברו היו תמיד רודפים זה אחר זה למצוא דבר חכמה זה מזה מפני שני דברים. האחד מפני שנתאמת אצלם פחיתות העולם הזה ומעלת העולם הבא. והשני מפני שידעו שהדבר המעלה את האדם בזה ובבא היא החכמה. ויש מהם משיגים מעט, ויש מהם משיגים בינוני, ויש מהם משיגים הרבה. וההשגה לפי מה שאנו רואים יש לה אצלנו התחלה אבל אין לה תכלית, והכל מודים בזה. ואם כן יש להשגה קצה אחד לבד, וממנו מתחיל כל משכיל ומתעלה בכל יום.
וידוע כי ההתחלה הזאת היא הלמוד באותיות והעיון בהם. ואין ספק שאם לא ידע אדם אותיות וחיבורם וענייניהם ולא יעמיק בם לא יתחכם לעולם. לפי דעת מי שמאמין שהחכמה באמתתה היא המביאה לבעליה לדעת אמיתת המציאות. כי זאת החכמה לבדה היא הכלי הקרוב לנבואה יותר משאר חכמות. ואמיתת המציאות כשידענה האדם מתוך מה שלמד מן הספרים המורים עליה יקרא חכם. וכשידענה בקבלה שמסר לו מי שידעה על פי השמות או מי שקבלה מפי מקובל יקרא מבין. אבל מי שידעה מתוך לבו על פי משא ומתן שנושא ונותן בינו לבין עצמו על מה שהגיע בידו מן ענייני המציאות הנחשב יקרא דעתן. ואמנם מי שידע אמיתת המציאות על דרך שנקהלו בלבו אלו השלשה עניינים הנזכרים שהם החכמה מרוב למוד, והבינה המקובלת קדמפי המקובלים האמיתיים, והדעה מרוב משא ומתן במחשבה, איני אומר שזה האיש יקרא נביא לבד, אלא בכל עת שפעל, ומהשכל הנפרד לא התפעל או התפעל ולא השיג שממנו התפעל, אבל אם התפעל והשיג שהתפעל דין הוא אצלי ואצל כל שלם להקרא בשם מורה על היות שמו כשם רבו. אם בשם אחד או יותר ואם בכל שמותיו, מפני שהוא לא נפרד מרבו. והנה הוא רבו ורבו הוא, שכבר דבק בו דבוק שאי אפשר להפרידו ממנו בשום סבה, כי הוא הוא. וכמו שרבו הנפרד מכל חמר יקרא תמיד שכל משכיל מושכל אשר שלשתם עניין אחד בו לעולם בפעל, כן זה המיוחד בעל השם המיוחד יקרא שכל בעת שישיג בפועל, ואז יהיה מושכל משכיל שכל בפועל כרבו. ואין אז הבדל ביניהם אלא מפני שרבו תכלית מעלתו בעצמו ולא בזולתו מן הנבראים כולם. וזה הגיע אל מעלתו על ידי הנבראים ובאמצעותם, ועל זה נקרא רבו תחילה בשם שכל, שהוא השם המעולה שבשלשת השמות הנזכרים. ואחר כן יקרא בשם שיורה אצלנו על פועל, ואחר כן יקרא בשם מורה אצלנו על פעול. והראשון שהורה אצלנו על פועל רומז על עצמותיו ואל אמיתת מציאותו, שהוא שכל מחויב המציאות. והסוד הנרמז עליו בזה על פי הקבלה:
יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלך לעולם ועד
ע'ומד ע'בר ע'תיד
ע'ת ע'תה ע'ת ע'בר ע'ת ע'תיד
קהרֹיֹ רֹיֹ רֹיֹ
שֹ לֹ שֹ
מֹ אֹ הֹ
ה'יום א'תמל מ'חר
ועוד יותר מופלא מזה והוא זה:
פֹעַל יהוה פֹעֵל יהוה וּפָעַל יהוה וְיִפְעַל
יהוה והוה והיה יהיה
יהיה יהוה והיה והוה
והיה והוה יהוה יהיה
אלה הרמזים הם מופלאים בידיעת השם. ונשוב לומר כי האדם בתחילה מושכל ואחר כן אם לומד ומעיין כראוי שב משכיל, ובצאתו מן הכח אל הפועל ועומד בפועלו בפעל ואז הוא שכל. ויקרא כל עצמו על שם שכלו שכל, ובשובו אל כוחו עוד אל עיונו בלתי ההשגה הנרמזת והוא מעיין אז יקרא משכיל בפעל. קוובהיותו בלתי השגה ובלתי עיון אז יקרא מושכל לבד. ואפילו אם הוא בבית הכנסת ופניו אל ההיכל ומשתחווה לספר תורה או מנשקו או אם הוא בבית המדרש ולומד ואינו מעיין ומבין מה שלומד. אבל אם הוא בבית הכנסת לפני ההיכל או משתחווה לספר תורה או בבית המדרש ומעיין במעשיו ומשתומם ונבהל על מה שרואה, עד שנושא ונותן בלבו מה זה שאנו עושים ומה תועלתו ומה עניינו ולמה אנו עושים ככה או מה זה שאנו לומדים ובאיזה עולם אנו חיים. ואם יסופק לו דבר ישאל לזולתו זה האיש כבר יאמר עליו שהוא מכת המליחים המיוחדים, ובלבד שיעשה זה בלתי שכחה, כלומר שישתדל לדעת זה העניין מכל דרך שיוכל לדעתו.
ואם כן בעת שהאדם מתחיל ללמוד אותיות התורה ומתגדל בכל יום ויום בחכמתם כבר השתתף עם המיוחדים המיחדים את השם. כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ופשטו של זה העניין ידוע, וסודו א'רב'ע מ'חנו'ת ש'כינ'ה שסודם אמ"ש עת"ה, והנעלם את"ה שמ"ע בחנ"י כנו"ר. והנה אם אתה חכם ונבון עיניך רואה שם בן חת ולמדהו בנחת.
ואחר שהודעתיך זה המעט המועיל תבין מה שלא אמרתיו, אחר שהכל בתוך דברי. ונשלים זה העניין הנה, ונתחיל בהפטרה בע"ה.
מצרף ספר הישר השכל
הסבר המהדיר: קו