אבשם יי' אל עולם
"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה" (משלי ג' יג') "ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים" (איוב כח' יח') "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה" (משלי ח' יא'). "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג' טו').
פתיחה לל"ו סתרי תורה אלה הם סודות מורה הנבוכים שגלה ר' אברהם בעל המורה
לו עיני איש היו חוזות, תורת ספר ספור וספר, לו חכמו ישכילו זאת, חיו לעד שוכני עפר. עיני לבבי נפקחו והתעורר רוחי, תזל כטל אמרתי לו יערף כמטר לקחי, כי לא שמתי זהב כסלי, ולא קראתיו אחי. אך הוא סירי וקימושי וחוחי, ובגבורתו הבאיש את רוחי, והסיר מעלי כחי. ויהי לקמוש לשיחי, ולולי שהיה עזי ומבטחי, בכבודו רצץ את מוחי. ואשר לפניו תכרע כל ברך, בראותו כי הזהב העבידני בפרך, שם ביני ובינו ספרך ערך, והיה שם מסלול ודרך. ויורני ויאמר לי הן יראת יי' היא חכמה, וסור מרע בינה ומזימה, מה לרדוף אחרי גוף בלתי נשמה, להתחמם באשר אין לו תקומה, ולחסות בצל עיר פרוצה אין חומה. שוב וראה תורת ה' תמימה, המצויה לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה, הלא בצל הכסף צל החכמה, פתח פיך ויאירו דבריך, יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך, ואען ואומר הן לו יהי כדבריך. ואפתח את פי בלתי משלים וחידות, להציל הנפש המשכלת מן היסודות, ההוות הנפסדות, ואגיד לה סודות, ונוראות עתידות. ואחבר ספר זה לגלות בו קצת עניינים נסתרים לנסיכים, הם בני ישראל אשר כולם בני מלכים, כאשר ליקטתים ממאמר מורה הנבוכים. ומספריו מניתי בכללם ומסרתים ביד אשר אל"ה ל"ו.