פדעיקר סוד כח ופעל-דע בני שזה הסוד המופלא, הוא הגדול שבכל סודות החלק השני. ועל כן צריך שאבארהו לך במעט רחב לשון. גם אתה צריך שתוסיף עליו מדע ותפתח רעיוני לבך להשתכל בעיון שלם. והנני מודיעך כי עניין כח מורה על העדר דבר, שהוא אפשר שתמצא או לאו. ומורה עוד על נמצא מוכן לקבל עניין שלא היה לו מעלה או פחיתות, ובעת קבלו יקרא פעל. ומורה עוד על עניין שהוא בפעל בעצמו ובכח זולתו. ועל מה שיאמר שהוא בכח דבר אחר, הוא בעל כח בהכרח, כי האפשרות הוא בחמר לעולם כמו שזכר הרב בהקדמה הכ"ד. ומפני היות החמר נעדר הצורות והכוחות כולם בבחינת אמתתו, כדמיון המראה על דרך משל, שנעדר המראים כולם. ועל כן מקבלם כולם זה אחר זה מרוב זכותו, התחייב להיות החומר הראשון חומר בכח ובעל אפשרות כמו שזכר הרב בכ"ג. ולא ימצא אם כן רק מצורת מה שהוא בכח ואינו בצורה זו יותר ראוי להמצא ממה שהוא בצורה זו בפעל. ועל כן האדם בעל הפכים כלומר בעל כוחות אשר אין כח זה ראוי להמצא יותר מכח זה. וב' כוחותיו הם ב' יצריו, ועל כן קראם הקורא שתי רשויות בלא ספק ונקראו כרובים מתהפכים בלהט החרב המתהפכת רואים פנים אל פנים והשכל מכריע ביניהם. והם כשני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. ונקראו מלאכים מלווים טוב ורע, זה מכריח את זה. כי כל ימיהם נלחמים זה עם זה, כי לכך נבראו. ומסוד מזוזה תבין זה, כי "לב בנפש כמלך במלחמה". והוא כשהם מלאכים באים זה על זה בשדה עד שהורג זה את זה "לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה" (תהלים קיח' יז'). ואע"פ ששניהם אחים מאב ואם ואי אפשר לשניהם שימצאו בפעל הגבורה בשווה, כי פההגבור והחלש שני הפכים, כמו הרך והקשה. ומזה תכיר שאינם שנים נושאים כי אם נושא אחד והוא מקבל ההפכים, ולא יימצאו שני הפכים בנושא אחד בעת אחד. ועל כן בעת שזה פעל בכח זה פעל בפעל, ובשני הכוחות האפשריות האלה כל העולם הזה השפל תלוי.
ועל כן נתנה התורה לנו מפני ששתי המדות האלה מסורות תחת רשות נשמתינו העליונה, והיא המנהיגה את שתיהן והמוציאה כל אחת ואחת מהן מכח לפעל תמיד עת אחר עת. ונקראו אצל הנשמה העליונה מדת הדין ומדת הרחמים, ואצלנו נקראו כף זכות וכף חובה. והנשמה העליונה נקראת כנסת ישראל, אשר השגחתה בנו תמיד בכללינו ובפרטינו בפעל מצדה ובכח מצדינו. כי לא יתכן שיהיה האדם צדיק ורשע יחד בעת אחת, ע"כ השם נושא עון ופשע וחטאה. ואע"פ שהוא פוקד עוון אבות על בנים ועל שלשים וכו', כמו שנזכר הרב בחלק א' בסוד פקידה. ומפני זה התחייבנו להיותינו מצווים מהשם במצוות עשה ומצוות לא תעשה, והיתה התורה אצלנו בכח והוכנה לצאת לפעל, והיתה אם כן אפשרית כל המצוות שנצטוינו בהם. והמצוה בעצמה מחויבת בפעל מצד המצוה אותה, והיא אצלנו בכח, אפשר שנעשנה ואפשר שנעמוד כנגדה ונעשה הפכה, והפכה נקראת עבירה. והזהירנו להקריב זו ולהרחיק זה מפני הגמול והעונש, כי זו מחייבת גמול וזו מחייבת עונש. והגמול האחרון האמיתי הוא חיי עולם הבא. ותענוג הנשמה בהדבקה לשם, כלומר בזיו השכינה, אשר הוא אור השכל הנשפע מן הבורא ית'. ואין זה הדבקות גוף אל גוף, אחר שהוא במקום קרוב או רחוק למעלה או למטה לפנים או לאחור לימין או לשמאל. אלא הוא דבוק מדע היודע בידוע הנצחי ית' שמו והוא כבוד ה' השוכן עם הנפש בעולם הבא, אחד הוא הנקרא "אהל מועד", כלומר בעולם הבא. כי אהל מועד הוא העולם הבא ואפילו בגימטריא ועניינו אהל, האל, אשר ייעד אותו לשכון בו. ואין שם כי אם משרתי עליון לבד והם מחנה הלויים ונסע אהל מועד, שהוא מחנה הלוויה בתוך המחנות, שהם ד' מחנות לארבע רוחות העולם, פומזרח ומערב צפון ודרום, והרוח החמישי היא קדש. וכן ד' מחנות שכינה גבריאל מיכאל ואוריאל רפאל, ושכינת אל באמצע והוא קדש קדשים. וכן שש קצוות עדי עד מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל והיכל הקודש באמצע והבן זה. כי שם ההוד וההדר והזיו והאור והתפארת והכבוד. ושם תענוג הנשמות המתענגות בהשגת הצורות העליונות הנפרדות מכל חומר. ועל זה אין להם שום מניעה מהשגת תענוגיהם והנאותיהם תמיד ומעלתם עמם בפעל לעד בלי הפסק ובלי מניעה.
ועל כן הודעתיך כי המונע מההשגה הוא החומר הלובש צורה והפושט צורה. ואם הוא זך ובהיר נקרא אספקלריא. הנו נחלק לשני מינים עליון ותחתון במקום ומעלה, ומאיר ולא מאיר. וכל הנביאים מסתכלים באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רע"ה השתכל באספקלריה המאירה. ושם המראה הוא "אספקלריה" בלשון לע"ז, ושם הכבוד בלשון לע"ז "קלורייא", וכן שם הזיו בלשון לע"ז "קלרו". ועל כן שם הנבואה מראה. והדמיון בהשגת הנביאים והחוזים והצופים וזכי המדע וחכמי השכל ודומיהם, הוא כדמיון מי שרואה צורת פני אדם בתוך מים זכים, ואחר רואהו בתוך מים עבים, ואחר רואהו בתוך מראה זכה, ואחר רואהו בתוך עכורה, ואחר רואהו בתוך האור בלילה לאור הנר, ואחר לאור הכוכבים ואחר לאור הירח, ואחר לאור הברק, ואחר לאור אבן זכה מאירה בלילה, ואחר לאור השמש ביום ענן וערפל, ואחר מקרוב ואחר מרחוק, ואחר בחצי היום לאור השמש הבהיר תמיד. וזו לבדה היא מדרגת משה רע"ה, כמו שזכר הרב בהצעת ספרו בחלק א', עד ששווה אצלו הלילה כיום הבהיר המאיר, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. ואלה הם כולם מדרגות ליראי השם ולחושבי שמו, כפי כוונת כחם לקבל פעל ההשגה האלהית. אמנם שאר העם זולתם כרוב המון חכמי אומתנו בדורנו, השומרים מצוות שלא לשמן, הם למטה ממדרגה זו מאד. והם דומים במחשבתם עם השם, למי שרואה צורת פני אדם בחלומו, שאין מציאות לצורה ההיא כלל, לא בעצם ולא במקרה, כי אם במחשבת הדמיון לבד. ומדרגתם זה פזעל זה כמדרגת החלומות הנודעים לכל. ואמנם שאר מין כל האדם זולת הנזכרים, כהמון עמי הארץ שאינם שומרי מצוה כלל, הם למטה מן הנזכרים מאד מאד, ואינם לא אדם ולא בהמות, אלא שדים שהם למטה ממדרגת האדם ולמעלה ממדרגת הבהמה במציאות. כמו שזכר הרב בחלק ג' בעניין המשל בסוף הספר פרק נ"א וכמו שזכר בחלק א' בעניין בני אדם הקודמים לשת בפ"ז. ואל תטעה באומרו שם, אינו איש אבל בהמה על צורת איש ותבניתו. כלומר מי שלא הגיעה לו הצורה האנושית כתבנית אשר היא צלם אלהים ודמותו. שהרי הוא פירש שם מאמר המדרש, כלומר היה מוליד רוחות, ואמרו ז"ל שדים. וההמון הזה הם רואים את השם מדמיונם הרע, כמי שרואה צורת פני אדם מצויירת בכותל במיני צבעים, והיא צורת חלק. או כמי שרואה אותה מצויירת שקועה על חותם של זהב או בולטת. ועל זה חויבו רוב האומות לציר על הוראת מציאות השם ית' מדמיונם הרע ומציורם השקרי, צורות גופות משונות על עץ ואבן וכסף וזהב, בחצריהם ובטירותיהם ובהיכליהם ובבתי ע"ז שלהם, בראשי ההרים והגבעות. הנה אלה שלשה מיני בני נח ומאלה נפצה כל הארץ. והם צדיקים בינונים רשעים וסימניהם צבו"ר. וצדיקים גמורים הם הראשונים, והבינונים הם האמצעים, ורשעים גמורים הם האחרונים. ועל שלשתם ג' ספרים נפתחים לפניו בר"ה, על שלשת כתות האלו. והם כנגד שלש כתות של מלאכי השרת. כת אחת אומרת קדוש, וכת אחרת אומרת קדוש קדוש, וכת אחרת אומרת קדוש קדוש קדוש. והנה זה השבח נורא מאד ועניינו, אלה מרגישין ואלו מרגישין ומדמים ואלו מרגישין ומדמים ומשכילים, זה בתחתונים. אמנם בעליונים אלה מושכלים ואלה משכילים ומושכלים ואלה משכילים ומושכלים ושכלים. ובני נח הם שם וחם ויפת. בני שם מלאכים, ובני יפת אנשים, ובני חם שדים. הדומים למלאכים הם הנקראים צדיקים גמורים, ועליהם אמר, "צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים". והדומים לאנשים, הם הנפשיים ונקראים בינונים, ועליהם אמר, "מצפצפים ועולים זכו שבו מלאכים לא זכו שבו שדים". והדומים להם הם גופיים, ונקראו רשעים גמורים
והנה נודע לכל משכיל שהעולמות נחלקים לג' חלקים, וגופתינו מעולם היסודות, ונפשותינו מעולם הגלגלים, ושכלינו מעולם העליון, הוא עולם השכלים, הוא העולם הבא באמת. אם כן הנה הגויות הגופיות נשארים אחר מותם בעולם היסודות, שהוא עולם השדים והמזיקין והשטנים. והעד התוריי על זה מאמר השם לשטן בעניין איוב, "ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה משוט בארץ ומהתהלך בה" (איוב א' ז'). והרב גלה שם ואמר כי "שוטו והתהלכו לא היה רק בארץ" כלומר בארבעה היסודות. כאשר גלה בחלק ב' פרק ל' ומעשה בראשית בשתוף שם ארץ שהיא שם לארץ לבד, גם היא שם ליסודות יחד. והנה הרשעים הם משתתפים עם השדים, אשר הם ביסודות, וצורתם אחר מותם נשארות שדיות והוא העולם המושכל, והוא חי כחיי בהמות ביתיות בבית האדם, אשר לא יתכן שיפסד שום דבר מן המציאות הפסד העדר גמור בשום פנים, אבל העולם כולו גלגל והוא חוזר ומסבב ומתגלגל תמיד. והנה כל מושכל שבמציאות יש לו חלק לעולם הבא בכח, וזה בפרט ולא בכלל ובהתגלגלו, אם שב ממושכל למשכיל נתעלה ומתגלגל ועולה. אם שב ממושכל למשכיל לשכל נשלמה הצלחתו ונתעלה והופשט מכל חומר, והתדמה לבוראו, והיה שכל משכיל ומושכל בפעל. ושוב אינו חוזר לחומר לעולם, כי איך יפשוט בגדי מלכות וילבש בגדים צואים אשר בחייו שנא אותם בתכלית השנאה וטרח כל טורח להסירם מעליו וללבוש בגדי מחלצות, כלומר בגדי ישע והצלה והצלחה. ומי שטרח כל חייו לצאת מבית האסורין אשר נאסר שם על לא חמס בכפיו, ושם כוחו והשתדלותו תמיד להנצל להיותו חפשי לבד, ועזרו שכלו והצילו משם, והמליכו ושם כתר מלכות בראשו ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ תכלת וארגמן הלבישו, איך לא ירתע לבבו בשמעו שם בית סהר. כל שכן כשיאמרו לו דע שתשוב אל בית הכלא אשר ממנה בורחת ונוצלת. וכל שכן שרצה פטהוא לשוב בלב שלם ובנפש חפצה, שאין ספק שהוא לא ירצה זה לעולם, כאשר לא ירצה שימות אחר שחיה באמת. וזאת נקראת תחית המתים האמיתית. אך זולתה היא מות משותף עם חיים לא נצחיים, כמו שזכר הרב בפרק מ"א מחלק א' וכמו שבארנו בסוד חיי הנפש בחלק ראשון של זה החבור בסוד ח' בעניין "צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים". "ולא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה" (תהלים קטו' יז'). ואמנם הנפשיים הרוחניים נשארים אחר מותם בעולם הגלגלים, שהוא עולם האנשים הטובים יראי החטא, והעד התוריי "הנו בידך רק את נפשו שמור" (איוב ב' ו'). והרב גלה שהוא הדבר אשר אין לשטן שלטון עליו, כמו שביאר בשיתוף שם נפש. ואם כן הבינוניים הם משתתפים עם האנשים בעולם הגלגלים אשר כוחותיהם נפשיות מושכלות ומשכילות. וכבר נפרדו מכלל החמר השפל ר"ל מהיסודות ומכוחותיו. ואז הם בגן עדן ולא בעולם הבא ומתעדנים מפירותיו. ומי שהשיג מעלה זו אחר מותו כבר חיה בחיי המון העם בין המשכילים על דרך משל, והנה שב מכח רחוק אל כח קרוב להיות לו חלק לעולם הבא. ועולה ומתגלגל, אם שב ממושכל למשכיל לשכל נשלמה הצלחתו כמו שבארנו.
ואמנם השכליים האלהים נשארים אחר מותם בעולם השכלים, שהוא עולם המלאכים, והם הנקראים נביאים באמת. ולא נשארו עם דבר שהוא בכח, אבל יצאו מן הכח אל הפעל, וכשמתו חייהם עדי עד. והעד התוריי מאמר איוב לשם, "לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מב' ה'). והרב גלה ואמר שם, כמו שהוצע עניינו "והוא יושב בתוך האפר" (איוב ב' ח'). וזה משל אל היותו דבק אל החמר. ואמר, אמאס מה שהייתי אוהב תחילה ואחר כן יהיה לי נחמה על מקרי כולם אשר השיגו לעפר ואפר. כמו שאמר אברהם "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח' כז'). עד שנולד לו בגמול השפלת חומרו ובזותו אותו בן, שנעקד לפני השם במקום עולה ונשאר אפרו צבור בו צלזכרון עקידה, ולזכרון כפרה כאפר פרה. שהוא עפר שריפת החטאת, והוא הדשן בגימטריא. וכעניין כי הוא אפר דשן ושמן ועב ועכור מאד, ולזה הושם לאברהם "פאר תחת אפר" וגמול איוב "ויוסף איוב" (איוב כט' א') "ויוסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב' י'), שהיה משכיל כמו שנאמר "תם וישר וירא אלהים" (שם א' ח') ולא היה שכל, ר"ל משכיל בינוני לא צדיק גמור. ואל יטעך מאמר הרב שאמר, "לא נאמר איש משכיל וחכם או מבין אלא בעל מדות טובות ולא בעל שכל". כי כוונתו בעצמה היא זו שזכרתי, כי משכיל שם משותף, ואעפ"כ לא נזכר עליו זה השם. וכשיצא שכלו לפעל שב שכל, כי המעלות השתים הנקראות חיים, הם חיי גן עדן וחיי העולם הבא. אך השלישית ואם היא חיה היא המיתה.
וזה תבינהו משם שלש נפשות שיש בזה המציאות השפל, כנגד שלש כתות הנזכרות. והם טבעית חיונית ושכלית. כי הטבעית שהיא מושכלת ומושגת, אינה משגת שום השגה בעולם. והנה היא כמתה כדמיון החמר הטבעי, שאינו משיג גם כן שום השגה בעולם, ולא צורתו הטבעית משגת גם כן וא"כ שניהם מתים, שכל חי משיג וכל משיג חי. כי בעלי חיים רובם משיגים ומרגישים ורובם מדמים גם כן, אך אינם לא מדברים ולא משכילים, ואין נפשותם שמימיות כי אם יסודיות. והעד התורי בצומח, "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו" (בראשית א' יא'). ובחי, "תוצא הארץ נפש חיה" (שם כד'). אך באדם, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (שם כו') לא מן הארץ לבד. ואם כן המעלה העליונה במציאות היא השכלית, והיא שנית למשכלת. ועל כן שב לאיוב עניינו לומר "למשנה" ושב משכיל ושכל אחר היותו מושכל ומשכיל, ואז נשלמה צורתו. וצירוף למשנה נשמה. ואמר, אשר נתן תכלית כל כוחותיו לנשמה כדי להשלימה עד שזכה למשנה ונשלמה, ועזרו השם שיצא מן הכח אל הפעל השלם, וחיה חיים נצחיים לעד בפעל. ודע שכל כת משלש כתות הנזכרות במין האדם צאבהם כח להתגלגל ולצאת לפועל מזה לזה, בעוד שהאדם חי בחיי הגוף השפל, ר"ל מצדיק לבינוני או לרשע, כי הכח בו ואין לו מונע מזה כלל מניעה גמורה אך יש לו סיוע ועזר, אז פותחין לו פתח לפי מעשיו על צד הגמול והעונש. כמאמרם ז"ל "בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו" (מנחות כט:). ועל זה הדרך אמרו עוד, "מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה" (אבות ד' ב'). ועוד אמרו, "ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה" (שם). ועוד אמרו, "אבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע" (סוכה נב:). ועוד אמרו, "עבר אדם עבירה אחת ושנה בה ושלש בה הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא שנעשית לו כהיתר" (יומא פו:). ועוד אמרו, "כך דרכו של יצר הרע היום אומר לו לאדם עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך וכך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והולך ועובד" (שבת קה:). וכן יש באדם עוד כח ואפשרות והכנה טבעית אשר בה נברא להתהפך מבינוני לצדיק או לרשע, או מרשע לבינוני, או לצדיק. כי על שלשת הדרכים האלו הוטבע להתגלגל ולהתהפך בהם כל ימי חייו. ועל זה אמרו רז"ל, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (ברכות כט
הנה כבר התבאר לך מתוך דבריהם אלה ומאמרים רבים כמו הם שיש ביד האדם כח לצאת מזה ולבא בזה. וכן יש לו כח לצאת מכלל אומה אחת פחותה בעיני השם, ובזויה לרוב רשעתה, ולבא בכלל אומה אחת בינונית, או צדקת מעולה בעיניו לרוב צדקתה. וכן בהפך זה, כמו שזכרנו בעניין צדיק ובינוני ורשע. וכן הוא עוד, מי שיצא מחברה לחברה או מעיר לעיר או ממקום למקום כפי ראותו ממעשי בני אדם ולפי מעשיו ושכלו הארכתי בעניין זה כדי לבאר הסוד הגדול של כח ופעל בעבור היות עניינם יסוד ושרש ועקר לכל חכמה ודעת. ולהודיע שזה העניין מחוייב מן היות צבהאדם מורכב מן הכרובים ולהט החרב המתהפכת, אשר התבאר סודו בגדעון בן יואש, בבקשו הפכי מופתיו, והיו לו כן, "יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל" (שופטים ו' לט'). בקש ומצא מן להט החרב והטל. ועל זה אמרתי כי שני היצרים הם שנים והם אחד ונקראו כרובים ונקראו להט, והבינם. וזה הכח אשר זכרתי הוא הכח האמצעי בין ג' מיני הכח הנזכרים בעניין כח. אמנם הכח המורה על עניין העדר דבר שהוא אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא. כאמרך הנער הוא זקן בכח, וכשיזקין יקרא זקן בפעל, וכיוצא בהם הרבה. וכבר יאמר גם כן הכח הנזכר עוד על זה העניין שהוא בכח, כאמרו יעקב ועשו בהיותם בבטן היו שניהם צדיקים ובינוניים ורשעים בכח רחוק, ובהולדם ובהתגדלם שב להם הכח הרחוק קרוב. ובעת שהורה עליהם עניין מעשה כל אחד ואחד מהם, שב יעקב צדיק בפועל ועשו רשע בפועל. ואמנם ההבדל שבין שני הכוחות האלה הוא, שהכח הראשון הוא נאמר על הדבר הנשוא, והוא צורה או מקרה, וטרם המצאו יקרא כח נעדר. ואפשר שימצא כמו הזקנה, ובהמצאו יקרא עוד כח נמצא בפעל. ואמנם הכח השני הוא נאמר על דבר הנושא את הכח הנשוא, שהוא נושאו בכח טרם המצאו. ואמנם אחר המצאו יאמר עליו נושא בפועל. וא"כ שני הכוחות האלה הם נאמרים על הנושא ועל הנשוא, כי זה נושא בכח וזה נשוא בכח כמו שאמר הרב שהם שני אפשרויות הנושא והנשוא ובהמצא הדבר קשור כלומר מציאות הכח הנושא בנשוא יאמר על שניהם פועל. ואמנם הכח השלישי הוא הנמצא בפעל מעצמו, ובכח מזולתו. ויש עניינים שתהיה המניעה לפעמים מלהמצא הדבר בפועל מצד המקבל, ולפעמים מצד הפועל. כאומרך השכל הפועל כוחו בפועל ופועל תמיד לכשימצא דבר מוכן יקבל פעולתו ואם לאו לאו. ואם כך המניעה מצד המקבל, לא מצד הפועל. אבל כאומרך עיני האדם פקוחות במקום החשך ואינם רואים בפועל כי אם בכח, הנה המניעה מצד הפועל, לא מצד המקבל. והוא מהאור שאינו מאיר להם.
צגואלה העניינים כולם אשר זכרתי בעניין כח ופועל, יתבארו יותר אצלך בהסתכלך בסודם במקומות אשר עוררתיך עליהם, כי אי אפשר לי להעתיק בספרי זה כל "מורה הנבוכים" אלא אחר שאדריך שכלך בענייניהם אל קשרי מקומותיהם. הסתכל בהם אחד אחד ותבינם מתוך דברי הערותיי ובזה יספיק לך ספוק שלם. ודע כי מה שכללתי בדברי בעניין הפרק האחרון שבכל "המורה" הוא פרק נ"ד. ואולי יראה לך שאינו מעניין כח ופעל, הנני מעירך על זה, והוא שאתה צריך לדעת כי העניין הנזכר שם הוא סוד התכלית האחרונה לאדם, והוא היותו שכל ומשכיל ומושכל בפעל, אחר היותו בכח. והוא שובו אלהי אחר היותו חמרי והוא צאת מן הכח אל הפעל. ואע"פ שלא זכר הרב זה בזה הלשון, זהו המובן מדבריו באומרו, "והמין הרביעי הוא תכלית השלמות האנושי. והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהם דעות אמיתיות באלוהיות וכו' ". ואנחנו נדבר עוד בזה בע"ה, בסוד "עבודת השם מאהבה" אשר היא תכלית כל הסודות והנכבד מכולם לנו.
סוד שני-נודע מחלק ב' מפרק ה' ומד' פרקים מחלק א' והם פרקי מ"ט נ"ג נ"ח ס"ג. ומג' פרקים מחלק ג' והם פרק כ"ח מ"ד נ"ד.
עיקר סוד השבח האמיתי-אין צורך שתאשימני אם תמצא עניין מן העניינים במקומות אשר אני מעירך עליהם, ותמצא ג"כ העניין על העניין ההוא בעצמו במקום מן המקומות. ואם אני לא זכרתי המקום ההוא כי אולי שכחתיו, או לא ידעתיו כלל, או ידעתיו והנחתיו בכוונה מפני סבה מן הסבות. אבל צריך שתתפלא על זריזותי, על מה שתראה מהעניינים הנזכרים הנפלאים, אשר אני מגיד לך בכל עניין ועניין בכל סוד וסוד. וצריך אתה על כל זה לשבח את יוצרינו על העזר הנכבד שעזרנו בזה, לחבר ספר מנפלאותיו ולהודיע לכל גבורותיו, למען ספר שמו בכל הארץ. ואם יראה שיש קצת עוול וקצת מניעה לגלות מה שחויבנו להסתירו מצד השם, ומצד השבעת הרב אשר השבענו על זה, הנה צדיודע מהרה שאינו כן. כמו שתשמע על זה הערה בראש חלק ג', בעניין סוד סתרי תורה בע"ה. ותדע לך כי האותיות מגלים המוסתר ומסתירים בו הגלוי בסוד צרופי ההויות, אשר חלקיהם ג', ומהן הבן השבח האמתי. והנה היודעם נקרא בשם "צפנת פענח", ועל כן נקרא היודע בשמם בבחינת שכלו, כי גם הידוע נקרא בשמם. ואמנם השבח אשר תשבח לשם במה שתמצא מסודותיו, הוא שתשכיל כל סוד וסוד. והוא השבח האמיתי אשר בחר בו השם ית', ובעבורו בחר בנו ג"כ ובו קדשנו והבדלנו מכל עם ורוממנו מכל לשון והקריבנו אליו להיות לו לעם סגולה מכל העמים כי לו כל הארץ. ובמה שבעדו בחר בנו להיות לשם לכבוד ולתפארת בין שאר האומות, בו בעצמו אנו חייבים להתפאר ולהתהלל ולהשתבח ולהודיע לכל, "כי אין כיהוה אלוהינו" (שמות ח' ו'). "אין קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו" (שמואל א' ב' ב'). "כי מי אלוה בלעדי יהוה ומי צור זולתי אלהינו" (תהלים יח' לב'). והנה המבוקש שבקשו השם ית' מאתנו, לשמור מצוותיו ולשמוע בקולו ולדבקה בו. וההדבקות אשר זכרנוהו למעלה, ועוד נזכרהו בע"ה בסוף הספר. והרמז הזה לשבח האמיתי, הוא להודיעך שעצם הציור במה שיצויר באמת ויושג במציאות הוא השבח האמיתי. ואמנם זולתו מהשבחות הוא שבח מוכרח, קודם בזמן לשבח האמיתי, ומאוחר ממנו במעלה אחור גדול מאד, עד אשר אין דמיון ביניהם כי אם בשיתוף שם שבח. כמו שאין דמיון בין רוח שהוא רוח הקדש ובין רוח שהוא רוח יסודיי, כי אם בשיתוף שם לבד ולא בעניין כלל. והרב הביא על זה דברים מופתיים תוריים, והבינם משם, ר"ל מפרק ה' שבחלק ב' ומן שאר המקומות הנרמזים בו בראש הסוד הזה שהם כתובים ומהן תבין עניינים גדולים. ואין צורך לבארם ברחב לשון הנה יותר, כי הרב בארם בעניין שיש בו די ויותר מדי.
סוד שלישי-נודע מחלק ב' מפרק י"ב ול"ו ומפרק י"א ומפרק י, וממה שזכרתיו אני בחלק א' סוד ה' הוא סוד התחלה וסבה ומהרמוז מפרקיו.
צהעיקר סוד שפע-אחר שתמצא בחבורי זה מקום מן המקומות שרמזתי בו סוד אחד, וספרתי לך בו עניין אחד שבא במקום אחר מפני היותו עניין נקשר זה עם זה, צריך שתשים דעתך לחקור בעניין ההוא בשני המקומות כנזכר במקום ההוא וכנרמז במקום אחר. ומקשירת שני העניינים תבין כוונת הדבר ההוא בלי ספק. ומזה כי בזכרי פה עניין שפע וברמזי למעלה בחלק א' סוד התחלה וסבה בסוד זה תבין כוונתי בשניהם בקשרך ענייניהם. וזה דומה לעניין יצירה, כי במצוא האדם עניין נשפע מהשם ית' בדרך אחד באור מהשמש, שהשפיעו השם באמצעות השמש ובמצאו עוד עניין שני נשפע מן השם ג"כ בדרך אחר כאור מהירח, שהשפיעו באמצעות השמש והירח, נוכל להשיג עניין הכוונה בשניהם לפי מציאותם ולפי מציאות השם הממציאנו והממציאם ית' שמו. ומזה כולו יובן שהעולם כולו משפע השם יתע' ואפילו האחרון שנברא בו בחלקיו כולם הוא ית' משגיח ושומר מה שהשפיעו תמיד, כפי מה שגזרה חכמתו.
סוד רביעי-נודע מחלק ב' מפרק ל"א וי"ב וי"ז ומ"ח. ומחלק א' מפרק ל"ז וס"ז וס"ח. ומחלק ג' מפרק נ'.
עיקר סוד חדוש העולם-כבר ידעת מה שזכר הרב בעניין זה וצוך שלא תסיר דעתך מאמונת חידוש העולם בשום פנים. כי אמונת הקדמות היא אמונה מבטלת כל חכמה ודעת וכמעט מקלקלת כל השורה, לפי מה שהגיד בעל דיננו שהעולם מחויב מן השם כחיוב העלול לעילתו ר"ל מחויב המושכל מן השכל. אמנם לפי דעת רבותינו אין הכח במופתים כי הוא תלה המציאות ברצון השם ית'. וראוי שתדע כי כוונת כל התורה כולה היא לתת תחילה פנת החידוש, ועל כן התחילה במלה בראשית אשר פירשה הרב "בהתחלה" והוא פרוש מעולה מפני שבא אחריו מלת ברא. וקבלנו אנחנו שמלת בראשית היא בראשי שנים וצירופו בשני ראשים ומספרו באמצע שני יצרים וסודו ראשי שנים ביארנוהו למעלה. צוואם תעיין שם במה שבא מעניין חידוש העולם בו ר"ל בחלק א' בסוד פקידה במלת היום הרת עולם תבין סוד י"ה מעלות הרום הנודעים מט"ו שיר המעלות שאמר דוד המלך ע"ה. ומהם תכיר זה העניין העולם התמידי, ותדע סוד היות תהום על רום י"ה וכן רום על תהום י"ה. תדע ותבין ותשכיל סוד חידוש העולם בלא ספק, ותכיר שעל זה הרמז אנו מבקשים רחמים מיום ר"ה עד יום הכפורים, י' ימים הנקראים אצלנו עשרת ימי תשובה. שסודם מופלא ומופלג ומכוסה לפי הקבלה האמיתית והוא שימצאו בעשרת ימי תשובה משפטי ז' ימי בראשית על דרך סוד העיבור ועל חק שנת השמיטה ודין שבע שבתות תמימות. ותוכל למצוא במספר שנות היצירה הסוד בשנת השמיטה ואז תכיר שבה מת השטן אשר כוחו מתפשט בכל הארץ. והנה הודעתיך סוד י' ותמצא מר"ה ועד יום הכפורים י' ימים, ומיום הכפורים עד יום א' של סוכות ה' ימים, הרי סוד י"ה מעלות. ותמצא עוד עד יום ערבה ששה ימים, הרי יה"ו שהוא חתימת העולם. וכך קבלנו להזכיר באותו היום זכרינו לחיים וחתמנו לחיים. והתשלום אחר היצירה הוא יום ראשון, הוא יום שמחת תורה הרי יהו"א. ועלו לך ג' שבתות בבא יום ראש השנה בחול, אבל בבואו בשבת לפי גלגולו יעלו ד' שבתות הרי שבע שבתות שנים שבע פעמים. כי שבע שנים הם שבע שנות העיבור והם גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט. ושנות הפשוט הם י"ב הרי הכל שנות הלבנה י"ט שנה במחזורה. וכל שנות החמה כ"ח שנה במחזורה, וסימן שניהם "כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם" (ישעיה מד' יח'). וכן ז' שנות עיבור לחמה וכ"א שנות פשוט. ואם ירצה אדם להכחיש זה ולא ישים דעת להוציא החשבון לאור אז יכזב בהכחשת האמת. ולפי זה המספר השמשי והירחיי שהם שני עדים על היצירה, חתם השם בהם שני שמות העצם, וכן חתמם באדם, והם יהו"ה אהי"ה ומהם יתבאר לך סוד חדוש העולם כולו.
סוד חמישי-נודע מחלק ב' מפרק כ"ט ול'.
צזעיקר סוד מעשה בראשית-דע ששני העניינים הכוללים את העולם כולו בכללו, הורו בשמותם על אמיתת חידוש העולם, והם במעשה בראשית ומעשה מרכבה. וכבר נודע שהם שתי חכמות, האחת חכמת הטבע והשנית חכמת האלהות. ויקראו שניהם בלשוננו מעשים, להורות על היותם שניהם עניינים גופניים. ואל תטעה במה שאמר הרב על עניין המלאכים שהם עשויים, והשם בראם וזכר עליהם עשיה ובריאה. שגם אני כך אמרתי בעניין מלאכתו אשר עשה הראשון הנאמר על המלאכים, כי מפני שהמציאות כולו משפע הבורא, ראוי לקראו מעשה. אמנם בבוא מלת מעשה משותפת עם בראשית ועם מרכבה ההכרח מביאנו להאמין כי לא נאמר זה אלא על עניינים גופניים מורכבים שאין הרכבה אמיתית בשכלים ולא בדבר נבדל מחומר. ויהיה א"כ העניין הטבעי אשר התחלותיו גופניות ואלהיות הוא אשר התחלותיו שכליות. והוא אשר אמר הרב בעניין פירוש בראשית, שעניינו בהתחלה. וזכרנו שערבות הוא התחלה לכל גוף, כי הוא הגוף הנכבד שעל כל הגופים במעלה ובמקום. ואל תתמה על היות החיות למטה ממנו והן מכלל מעשה מרכבה, כי עניינם וסודם ומעלתם הוא בעבור זכרון התחלותיהם. והם פניהם [סבת מציאותם] וכנפיהם [סבת תנועתם] שאין העניינים כי אם נסתרים ונעלמים. והכוונה כולה באמת היא שכל מעשה מרכבה מורה על הדבר העשוי מהחומר הראשון התחתון. וכל מה שהורכב מהעליון הוא שמימי חי בעצם, וכל מה שהורכב מן התחתון הוא ארצי ומת בעצם. ולפנים נפרש זה בסוד הבא אחר זה והוא זה.
סוד ששי-נודע מחלק ב' מפרק כ"ט ל'.
עיקר סוד שמים וארץ-אמר הכתוב "ויקרא אלהים לרקיע שמים". ואמר "ויקרא אלהים ליבשה ארץ". דע כי אלו השמות השנים הם משותפים לעניינים רבים. כי שמים יקרא כל דבר עליון וגבוה, כאומרו "הלא אלוה גבה שמים" (איוב כב' צחיב'). ועל כן אנו אומרים על יראת השם יראת שמים וכן לשם שמים וכן "אתה תשמע השמים" (מלאכים א' ח' מג'). "מן השמים השמיעך את קולו" (דברים ד' לו'). הכל לשון מעלה ועליונות מציאה ורבים כהם. וכן יקרא ערבות שמים "השמים ושמי השמים" (דברים י' יד'). "ויקרא אלהים לרקיע שמים" (בראשית א' ח'). "רוכב שמים" (דברים לג' כו'). ויקראו הגלגלים כולם יחד שמים. "בראשית ברא אלהים את השמים". ויקרא האויר שמים, "ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים" (בראשית א' כ'). ויש אומרים כי "ויקרא אלהים לרקיע שמים" הוא מזה המין. וכן אמר הרב על צד אחד. ויקראו השמות שמים כמו שזכר אבן עזרא ב"ספר השם" הנכבד והנורא, בעניין שם. וכן ארץ יקרא כל דבר שפל שתרגומו ארעא כלומר שפל, "ומלכו אחרי ארעה מנך" (דניאל ב' לט'). "מלרע לרום שמיא" (תרגום יונתן יחזקאל א' טו'). וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ויקרא מרכז העולם. ארץ היא היבשה, "ויקרא אלהים ליבשה ארץ". "והארץ היתה תהו ובהו". ויקראו ד' היסודות ארץ "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", שהם העליונים והתחתונים. ומזה תדע כי כל העליונים חיים, וכל התחתונים מתים. ואם יש בתחתונים חיים, הוא מורה שהושפע עליהם מן העליונים, והוא אצלי א"כ פירוש פסוק הראשון
סוד ז'-נודע מחלק ב' מפרק ל' ומפרק ח'.
עיקר סוד קריאת השם-אמר הכתוב "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". ואמר "ויקרא אלהים לרקיע שמים". ואמר "ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים". ואמר "זכר ונקבה בראם ויקרא את צטשמם אדם". כל אלו הקריאות הם להבדיל בין כל בריה לבריה, ובין שמה ובין צורתה, ולא ישתתפו כי אם בשם לא בעניין כלל. ומזה קריאת אור וחשך יום ולילה, הוא כעניין אמרו "וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב' יג'). וכן נאמר "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו' כג'), והוא אור נברא, אור גנוז שגנזו לצדיקים לעתיד לבא ואין הרשעים ראויים להשתמש באור ההוא. כי כתוב "כי עמך מקור חיים ואורך נראה אור" (תהלים לו' י'). ו"אור צדיקים ישמח" (משלי יג' ט'). "ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי ד' יה'). "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צז' יא'). "אם לא בריתי יומם ולילה" (ירמיה לג' כה'). "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א' ח'). "להאיר להם ללכת יומם ולילה" (שמות יג' כא'). וזה מפני היות בתורה ובחכמה דברים נמנעים מן המעיין, בהתחלת המחשבה קראם חשך ולילה וכשיושגו ישובו אור יום. "ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה" (תהלים קלט' יב'). ומאלה יובנו השאר וכבר בארנו קצתם.
סוד שמיני-נודע מחלק ב' מפרק ל"ו ומפרק ז'.
עיקר סוד אבני שיש טהור-אמר בעל "רוח חן" כי "שיש" מורה על קרירות, "טהור" מורה על זכות. ולא זכר מלת "אבני", שהיא העיקר אצלי. דע כי בספר יצירה קורא האותיות "אבנים", כאומרו "שתי אבנים בונות שני בתים", וקורא התיבות "בתים", שני בתים. וכן קורא שני הבתים שער כאומרו "רלא שערים". ויהיה סוד 'אבני שיש טהור', 'שני ראשי טובה', והם אהו"י שהם אותיות הקדש, והם א"י שהם ה"ו גם כן במספרם וכן כולם כ"ב. ואמנם הם טוב"ה. כלומר כל אותיות התורה מן א' ועד תי"ו שעניינם א"ת, והם בעניינם פנים ואחור. וכן בספר היצירה מגלה הסוד באומרו "חזר גלגל פנים ואחור ואין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע". ולפי זה הסוד כתוב בתורה בפסוק ראשון את קואת כאומרו "את השמים ואת הארץ" כלומר מה שברא השם כך בראו פנים ואחור השמים פנים והארץ אחור. וכן תמצא סוד השמים והארץ במספר ארבע חיות. וסוד א"ת וא"ת, תח"ת, כלומר ברא אלהים תחת השמים הארץ וכן תחת הארץ השמים. והשמים פנים ואחור. וימות החמה שס"ה הם אחור וקדם וסודם חוק"ר אומ"ד. ועיין עניין בראשית אלהי"ם ברא את השמים וישאר בידך משניהם, חזרת חלילה שווה. ועוד הנשאר "ואת הארץ" וסודו א"ת ב"ש והכל רוח שבאפנים. והסוד אש פועל ברוח, רוח פועל באש, וברוח מים מן אש, וברוח אש מן מים, ובמים רוח מן אש, ובאש מים מן רוח, ובאש רוח מן מים. וזה כולו אמיתת סוד כל היצירה ומהותה וכן ברוחנים כאשר בגופנים על דרך נסתר. כי בזה מה שבזה, ובזה מה שבזה, והבן זה כי כל האדם זה.
ואמנם אבני שיש טהור הנה הם שתי אבנים. האחת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, השנית "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (יחזקאל א' כו') וזאת "אבן ספיר" וזאת "לבנת הספיר". שגם תרגומו של זה כזה, אבן טבא. על כן אמרתי לך שני ראשי טובה. והטועים טעו בשניהם טעות גדולה, ברצותם לבנות עיר ומגדל לעשות להם שם "ותהי הלבנה להם לאבן והחמר היה להם לחמר" (בראשית יא' ג') ולא הועילו בבניינם. אבל "שם בלל יהוה שפת כל הארץ" (שם) והוא לבנת הספיר הנקרא חמר, ואבן הספיר הנקרא חמר. ובהשגתם יתחדש הבלבול במחשבת השגת השם מתוך שניהם. והבדל גדול בין שניהם, שמזה נבראו העליונים ומזה נבראו התחתונים, אלה חיים ואלה מתים, אלה חזקים כאבן ואלה חלשים כלבנה, אלה מאירים כחמה ואלה חשוכים כלבנה, אלה מאור לבושו לקוחים ונוטים ואלה משלג שתחת כסאו לקוחים וזרוקים. "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" (שמות כד' י'). והשם ימחול לי שאגלה סודו. הנה מים סוד אור ידוע, וסוד שלג הוא החשך ואמתתו כלל החמר. אבל האור הוא עצם קדמון ונקרא דבור, כלומר מנהיג. קאאמנם סוד או"ר לבוש"ו הוא האו"ר והחש"ך. אם כן אומרו מאור לבושו נבראו השמים, כאומרו מהאור והחשך, וכאילו אמר מעול"ם השכלי"ם נבראו, כי הוא משותף מזה ומזה. כשתעריכהו למציאות השם ית' שהוא כולו אור ואין חשך אתו, ר"ל ואין סכלות כלל אך יש שכלות לשכלים בערך אצלו. ולא אוכל לגלות עוד כי עברתי את הגבול.
ודע כי הסכלות בחכמה והחכמה בסכלות, יקרא הכל אור וחשך באמיתת לשון הקדש. ואם ירצה השם תבין סוד זה כי הוא עמוק במחשבת. אמנם באמרו כי הארץ נבראת מהשלג כולו, כאילו אמר שהארץ נבראת מחשך לבד, כלומר מכח היוצר. כי היוצר חכם ועל כן יצר החיים. והנה מחיי היוצר הם באים הברואים ועל כן הם כמו שלג נמוחים ושבים מים, כלומר אל טבעם הראשון, שהם מים בכח לא בפועל. וזהו "כשתגיע לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים". כלומר אל תאמרו על האבנים הנזכרים הנקראים אבני בהו, "קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד' יא') שהם אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהם המים יוצאים שמימיהם שווים, מים מים תחתונים בעליונים ועליונים בתחתונים, כי אלה מים בכח ואלה מים בפועל לפי עניין אחד והבן דרכו.
סוד ט'-נודע מחלק ב' מפרק י"ב כ"ט ל', ומחלק א' פרק כ"ט.
עיקר סוד מים העליונים-אמר הכתוב "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה' א'), וכן "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (שם יב' ג'), אלה הם חכמה. ומספר מים העליונים פי הגבורה. ואמנם הנודעים הם מים יורדים בטבע ועולים בהכרח. ובעלותם הם אדים לחים והם מים בכח, וברדתם הם מים בפעל, והחום והקור והלחות והיובש מקריהם. על כן הקרח הנורא למעלה, ואמנם מים במבטאו הוא מים מים כי הוא כפול מ"ם יו"ד מ"ם והנוסף על מים דומם, והוא אשר מתחייב תחילה מהם מד' מינים מורכבים. וכן תדעם כי סודם עוד מה אם לפי הברתם, והם קבשתי הברות ושתי שאלות שאלת אם ושאלת מה. והעניין מ"ם וה"א שאתה אומר אם יש כך וכך בעולם, מהו. "ומה יהוה אלהיך שואל ממך כי אם ליראה את יהוה" (דברים י' יב') אחר שתדענו. והנה מה אם, סודם אלהי"ם. ואל תאמרו אלהי"ם אלהי"ם, כלומר שתי רשויות, כי "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא' ז'). ואמנם אבנ"י שי"ש טהו"ר סודם, יש אבן ויש רוח, יציר אבן ויציר רוח, יצרי רוח ויצרי אבן. ושניהם יצר טוב ויצר רע, בגימטריא אבני שיש טהור. וכן אמרו "והסירותי לב האבן מבשרכם" (יחזקאל יא' יט'). וכן אמר "ורוח חדשה אתן בקרבכם" (שם). וסוד רוח חדשה יצר טוב, וסוד האבן החמה. והראשון החדש ושניהם חדשי חמה.
סוד י'-נודע מחלק ב' פרק ל', ומחלק א' פרק ב', ומחלק ג' פרק כ"ב.
עיקר סוד גן עדן ועציו-הנה אמר הכתוב "גן נעול אחותי כלה" (שה"ש ד' יב') והיא פרדס שבתוכו מטיילין ומתעדנין בעלי השכל. ארבעה נכנסו לפרדס וטיילו בגן. הוא מקום נעול אינו פתוח לכל אדם, הוא מקום בינה ג"ן נעו"ל הוא ל"ב ג"ן עד"ן. אחת"י כל"ה הוא כ"ח אלהי"ת. והגן זורעין בו ונוטעין בו מיני צמחים רבים ומוציאים בטבע ומתעדנים בהם החיים והמשכילים ומקבלים עצת חיים ועצת דעת מהם אלה מיעצים דעת ואלה מיעצים עצה טובה.
סוד י"א-נודע מחלק ב' מפרק ל"א ומחלק א' פרק ס"ו ומחלק ג' מפרק מ"ג.
עיקר סוד מועד ושבת וכפור-שלשה אלה זמני קדש. והראשון כולל שלשה רגלים, והוא מועד בי"ה לחודש השביעי כלומר שהוא שביעי לחדש השביעי פסח. בו' לחדש השלישי קגשהוא תשיעי לחדש השביעי שבועות. והנה סוד זמני המועד הראשונים י"ה ו' י"ה, וסימנם אל"ה הם מועדי, ועניינם עוד לפי הסוד יה"ו י"ה. והיודע סוד השם ידע כוחותם בי"ה בניסן חג המצות. וזמנו זמן חרותינו זכר ליציאת מצרים. שים עוד ב יה"ו ב' בניסן יום טוב מקרא קדש בניסן ר"ה לחדשים הירחיים, ור"ה לתקופות השמשיים. בו' בסיון בו חג שבועות וזמנו זמן מתן תורתנו זכר ליציאת מצרים הוא יום טוב מקרא קדש. בי"ה בתשרי בו חג הסוכות וזמנו זמן שמחתינו זכר ליציאת מצרים. שים עליו א"ו ימים הרי בי"ה א"ו בתשרי ביום שמחת תורה, ונשלם בו סוד מועד אשר דרכו י"ה יה"ו י"ה אהו"י. והעניין זמן חרות וזמן תורה וזמן שמחת תורה. הנה לך חרות ותורה ושמחה ושמחת תורה. ודע שגם חרות מכלל ג"כ, שכן רמזו בסודו רז"ל חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות. ודע שעניין שם מועד הוא מורה על הכנה וכן קדש וכן זמן, הכל כוונה אחת שווה, והוא לעדות על הכח האלהי הפעל מצדו בפועל, ובכח מצדנו. כי מועד מלשון "ונועדתי לך שמה" (שמות כה' כב') ותרגומו ואזמין מימרי לך, וכן קדש "וקדשתם היום ומחר" (שם יט' י') ותזמנון וזמן ידוע. והנה התבאר מה שקראתי אני החלק הראשון יום מועד והוא למשל מורה על הזמנה מוכנת ומזומנת לקבל מה שאפשר לבא אחריו וההכנה משולשת. "כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב' ו'). ומה שקראתי החלק השני יום שבת, מפני היות שבתות השנה רבות והם שבעה שביעיות שבתות מר"ה עד ר"ה, כמו שיש ז' ימי בראשית משבת לשבת. והנה התקדש המדע המוכן בעת התרבותו בקדוש השבת על המועד, שבזה הותרו בו התקונים והטרחים במאכל אשר יאכל לכל נפש, זה במועד שקדושתו חלושה, אבל בשבת אסור, אך מותר לאכול בו מה שהוכן בחול שכבר התקדש יותר מן המועד. ומה שקראתי החלק השלישי יום כפור, הוא מפני היותו שבת שבתון, והוא יום אחד מיוחד בשנה. וכמו שה' ית' מיוחד בין הנמצאים כולם, כן האיש המיוחד שהוא בעל הכנה שלימה מיוחד בין החיים כולם. וכמו שזה היום הנרמז בבריאת יום אחד מיוחד, אשר ממנו הנבואה שהוא עשיריי בסודה, קדהוא יום שכולו נפשיי וכולו שבת ליי' שאין בו מזון לגופים כי אם מזון לפיות וללבבות בעבור השלמת הנפשות, כן המתקדש לשם שמים צריך שיהיה כולו קדש ליי' כציץ המכפר. וכן אמר הכתוב
סוד י"ב-נודע מחלק ב' מפרקי הנבואה כולם.
עיקר סוד הנבואה-הנבואה היא עניין שכולו אהבה ליי' אחד, וזה נודע לכל. כי האוהבים הנבואה הם האוהבים את הש"י והם האוהבים בלי ספק, והם הנקראים חכמים ונביאים. וכן אוהבים בגימטריא נבואה ר"ל אוהבים נבואה אהובים. והמעלה הזאת בעצמה היא מעלת עבודת השם מאהבה כמו שאחבר בזה החבור בעניינו בסוף חלק ג' בע"ה. והנה הרב ז"ל האריך בסוד הנבואה בעניינים צריכים מאד לדעתם צורך גדול לכל מי ששם השם רוחו בקרבו והשפיעו מטובו מה שגזרה חכמתו יתע' והעירו והניעו והכריחו השפע הקדוש ההוא להשתדל אחר ידיעת שמו ית', ולקדשו למען ספר שמו בכל הארץ. ודע כי המתנבאים בידיעת השם הם המתאהבים עם השם, על כן העירני השם בדעתי קצת מנפלאות הספר הנכבד ההוא אשר חבר הרב, ואתאזר באזור חשק, וזיינתי לשוני, וקדשתי מכתבי מר אהלים וקנמון, וכתבתי מעט ממה שהוציא שכלי לפועל, והוא החן אשר חונן לי השם. ואם הוא לי מעט מצד מניעת מזג עצמי בעיני, הנו קרוב לתכלית ההצלחה והמעלה העליונה והשלמות הנבואי. ומי שזכני אל זה המעט ברוב חסדיו ורחמיו יזכני אל יותר מזה, אם טוב אני בעיניו. ואם לא, אל יסיר מעלי כזה, כי לא חפצתי כי אם זה, כאשר הראני ה' במחזה. ואתה בן אדם, אם אמור תאמר בדעתך ויהרהר לבך לאמר, מתי קהאעלה במדרגה הזאת העליונה. והנה עמי מונעים רבים במזג החלוש שהוא מונע טבעי, ואין תחבולה להפכו עד תכלית המעלה. וכעניות המחייב רדיפת המזון והלבוש ותיקון הבית, שהם עניינים הכרחיים טבעיים בעמידת האיש זמן אחד, וכעבדות הנקרא גלות, בהיות אדם עבד נמכר לסכלים זונים ומשעבדים את האדם בעבודה קשה בחמר ובלבנים. וכיוצא בעלילות האלה אשר הם רעים מאד, הנני מודיעך שזה כולו נמשך אחר יצר הרע והוא מפתך עד שתמות בלי חכמה ותתלכלך בחמר ובלבנים, בלתי תבן בלתי תבונה, עד שלא יהיה לשנאך חלק לעולם הבא. אך אם יש אלהים עמך ראוי שתחשוב כי החכמה היא מזון הנפש, ואם תחסר החכמה תמות הנפש מיתה משונה "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה" (במדבר טו' לא'). ואם לאו חיה תחיה, "כי הוא חייך וארך ימיך" (דברים ל' כ'). וכאשר תחשוב כי הלחם מזון לגוף ואם יחסר ימות הגוף, כן ראוי שתחשב על החכמה. ואתה יודע כי כשירעב אדם אינו ראוי שיאמר אמתין עד שיבואו לידי מטעמים ואם לא יבואו לידי לא אוכל, אבל ראוי שישמח עם מה שיגיע לידו מן המזון בעתו, כדי להסיר רעבתנותו שהוא מכת המות. ובהזדמן לו המטעמים הרבים ישבע מהם כדי סיפוקו. וכן תעשה מן החכמה אם תרעב ממנה ותצמא אליה, דין הוא שתשבע ממנה ותרוה צמאך לפי הנמצא, כדי להציל נפשך משאול מטה. כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, והוא שישתדל המשתדל להעלות לבו תמיד, ואז ישיגנו בבקשו החכמה מהחכמים וספריהם הקדושים בכל יום כפי יכולתו. לא שיחשוב לומר אני לבי בשמים וכל מה שאני עושה לשם שמים אני עושה, והוא איננו מעניין אשר יביאנו המעשה ההוא לידי חכמה. ואינו יודע כי תלמוד מביא לידי מעשה ואין מעשה מביא לידי תלמוד, ואינו מכיר כי המעשה נקל אפילו לנערים כל שכן לבעלי שכל. והתלמוד כבר אמר אפילו לזקנים וכל שכן לבעלי דמיון השקרי. וחושב כי מעשהו מקובל מפני דבור פיהו או מפני דמיון שקרי שדמהו לבבו, כי אין מעשה טוב בעולם באמת אלא העשוי לקיים בו החכמה והמביא אל השתדלותה. וכל המונע מזה הוא מפעל יצר הרע הממית החיים.
קוובציירך זה לא ימנעוך מונעים כלל מלבקש החכמה שאתה יודע שהמונעים הנזכרים אלו בקשו למנוע ממך מזון גופך, לא היית סובל אבל היית צועק לשם ולבריות לפרנסך והיית בורח מעיר לעיר. ולו יכולת לפרוח באויר היית פורח כדי לבקש מזונך מכל צד ומכל פנה. ולו יעזרך השם בזה הציור השכלי לקבלו ולהאמינו ולהמשך אחריו בכל יכלתך. דע כי לא ימנעך מזג ולא עוני ולא גלות, ואפילו היית בבית הסוהר מלבקש החכמה והבינה והדעת. ומי הוא השוטה אשר לא היה בורח מן המות בהכירו מהות המות אשר היא ירידה עד תהום, אבל מפני שרוב בני אדם לא ידעו להבדיל בין החיים ובין המתים, אבל יהפכו דברי אלהים חיים ויחשבו המות לחיים והחיים למות. מפני זה לא יבחרו בחיים אבל יברחו מהם ויבחרו להם חיי שעה ויתעסקו עסק גדול ויטרחו טורח גדול להמית עצמם טרם זמנם ולהנחיל לזולתם ממונם ואולי לשונאיהם או לבניהם, כדי שישיגו החיים הפחותים ההם אשר העת שולט עליהם ומאתו הם וכל אשר להם. ובסבה זו ישכחו חיי עד שכחה גמורה עד שובם אל החשך אשר ממנו נבראו ובסבתו באו. ועליהם אמר הנביא "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים וחשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיה ה' כ').
ואתה בן אדם שים לבך אל השרש אשר ממנו לוקחת וחוצבת. ודע כי מכסא הכבוד נלקחת ומאור השכל נחצבת ונשפעת ומצלם אלהים ודמותו נבראת ומשפע אמיתת מציאותו נמצאת "ושובה אלי כי גאלתיך" (שם מד' כב'). "לשם יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך" (שם ס' ט') ושמע דברי אלה ו"קשרם על גרגרותך וכתבם על לוח לבך" (משלי ג' ג') "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגורתך" (שם א' ט'). והשתדל יומם ולילה להגות בתורת משה בחכמה ולקרא בספרי הנביאים בתבונה ולשורר בדברי הכתובים בדיעה ולגרוס במאמר הנביאים החכמים קזבעיון זך שכלי ולהסתכל בחבורי החוקרים המקובלים בשכל האלהי ויתאמתו אצלך העניינים המבוקשים מהם ותמצאם כולם צועקים על חסרון החכמה ועל פחיתות המעשים ועל מעוט ההבנה. ובעשותך זה שים לבך לדעת את השם הנכבד והנורא וחוקקהו בלבך חקיקה אשר אין לה מחיקה. כי על זה נאמר שהשמות אינם נמחקין ר"ל שמות הקדש אשר הם כולם מורים על ציורים אלהיים. ואיך ימחק המצייר אחר שאין המצויר נמחק. ואל תזכיר השמות בפיך אבל קדשם וכבדם וחשוב שהם מלאכי המציאות, מלאכי השם השלוחים אליך להעלותך למעלה למעלה ולתתך עליון על כל גויי הארץ. "וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח י'.) וחבר זה לזה וציירם ונסם ובחנם וצרפם. וחשוב שהם כתב המלך ששלחם אליך "למען יטב לך והארכת ימים" (שם כב' ז'). ושא ותן בהם משא ומתן בהיר וזך נקי ובר, חשוך מכל חטא ופשע, ומנוקה מכל עון ואשמה ורשע.
והתחל לצרף זה השם תחילה לבדו, והוא י"ה ו"ה. והסתכל בכל צרופיו, והניעהו וגלגלהו בגלגל חוזר חלילה פנים ואחור כמגלה, ואל תניחהו כי אם בראותך עניינו גובר מרוב תנועה מפני פחד בלבול דמיונך וגלגול רעיונותיך. והנה כאשר תניחנו עוד תשוב אליו ותשאלהו, ועד הגיע בידך דבר חכמה ממנו אל תעזבנו. ואחר כך תדלג אל שם שני לו והוא אדנ"י, ושאלהו יסודו, ויגלה לך סודו. והוא שתשיג עניינו כאשר הוא בעינו מאמתת לשונו. ואחר כן חברם שניהם וצרפם ועיינם ושאלם ויגידו לך תעלומות חכמה. ואחר כן צרף זה והוא א"ל שד"י הכולל השם, גם הוא יעלה חלקו. ואח"כ צרף אלהי"ם והוא ג"כ יחוה לך דעה. ואחר כך חברם ארבעתם ותמצא מפלאות תמים דעים שהם פלאות חכמה. ואחר כן חבר אל אחד מהן צבאות שגם הוא קדש, כגון יי' אלהים צבאות. שכן חברם דוד ע"ה באומרו "אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה" (תהלים פ' ד'). ואמר עוד "אלהי צבאות השיבנו" (שם ח'). ועוד "יהוה אלהים צבאות" (שם כ'). והנה החזיר הכתוב זה ג' קחפעמים במזמור אחד ושנה בו השמות וזכר השם פעם אחת וזכר צבאו"ת ב' פעמים וזכר אלהי"ם ג' פעמים. וזכר שני ווי"ן בשלשה זכרוני אורה. ותחת הו' השלישי באו שש שמות הנזכרים אחר שם אבגית"ץ, שהוא ראש לשם בן מ"ב אותיות. ודע כי שם צבאו"ת מורה על סוד צרוף בן ארבעים ושתיים תיבות. כי ראשי תיבות וסופי תיבות וגימטריות ונוטריקון וצרוף האותיות ותמורתן ומשקלן והכרת צורתן וידיעת שמותן והבנת ענייניהם, הם אמיתת הקבלות הנבואיות.
וזה צריך עוד שתעשה מן התיבה האחת בעצמה תיבות רבות, ומן התיבות הרבות תיבה אחת, כגון צבאו"ת שציירתי לך. וכן בעצם התיבה לפי אותיותיה כאלה צד"י בי"ת אל"ף ו"ו ת"ו. ותכיר ממנו נפלאות ותדע את השם בשלמות הפועל בעת התעסקך בהם, ותכיר את השם שהוא שר הפנים. ובהגיעך לדעת שם שר פנים תמצא שם השם שהוא משמש את השם ית', ויתגלו לך סודות אלוהיות באלו הדרכים. וכן בעשותך מתיבה אחת תיבות רבות, תפלא מן חכמת לבך מה שתוליד מזה הדרך, כאמרך בסוד "דברך נצב בשמים" (תהלים קיט' פט'), שהשם היוצא בנקודו שהוא השרש ירא האש ודע האל. "כי יהוה אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא" (דברים ד' כד'). כי אל כולו הוא אש, והוא כל בסוד יו"ד ה"א ו"ו ה"א. כי סודו "ירד עליו יהוה באש" (שמות יט' יח'). ופירושו השם ירד ויעל באש בעבור ישראל עבדו. ובדרך זאת האלהית לבדה תעשה ובה תלך, "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל" וגו' (יהושע א' ח'). רק חזק ואמץ והבן כל מה שהעירותיך עליו. והזהר כאשר הזהירוך אבותיך מן האש, והשמר לך ושמור נפשך מאד פן תפרוץ ותהרוס הגבול אשר גבלו ראשונים, והוא השכל האנושי החושק את חשקו מרוב חשקתו ירצה להדבק בסבתו. אבל "אם רץ לבך שוב למקומך שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית" (ספר יצירה). סוד רי"ת תר"י ומספרו אתרו"ג ולב דומה לו.
קטוע"כ רוץ ושוב כמו תייר שמתייר הדרך, והבן ענייניך וקבל מה שיבוא לך מעניין הצרוף בשמחה, וכוון הטוב והסר הרע. ובזה יסיעך יצר הטוב ויברח ממך יצר הרע, כי שניהם אחים בטבע, יצר הטוב ויצר הרע, והם בני אב אחד ובני אם אחת. והם יודיעוך סוד ג' אבות וסוד ג' אמות וסוד בניהם ובנותיהם. וכתוב על מה שתכתוב צרופיך באותיות גדולות כאלה ש מ ו ת וגלגל וצרף את השם פנים ואחור, ובו תעלה מעלה ותתענג בדשן נפשך. כי "אין בטובה למעלה מענג" והזהר שלא תרד למטה, כי "אין ברע למטה מנגע" (ס"י). ואודיעך איך נחלקו האותיות לשלשה חלקים, שכן אותיות בגימטריא שלש"ה חלקי"ם והם כאלה: מלאכ"ת סופ"ר בכל התורה בלא תגין, בד"ה חק"י בכל התורה בתגי יחוד, שעטנ"ז ג"ץ בכל התורה בתגי שלש וסימנם טוב"ה. והנה אגלה לך סודות נפלאות בחשבון כל אחד ואחד מהן עד שתדע באמת את מספרו. ודע כי מלאכ"ת סופ"ר, ידיע"ת גש"ם במספרו. אך בד"ה חק"י ידיע"ה בכ"ח. אמנם שעטנ"ז ג"ץ זו ידיע"ה במעש"ה.
ודע זאת הידיעה המשולשת הכוללת החכמ"ה האלהי"ת, ובה נשלמה דבקות כל הדעת בשם בפעלה, בסוד תענוג החת"ן והכל"ה. ויודע לך באמת כי הדרך המופלאה הזאת היא דרך מקובלת לכל בני הנביאים המחברים מה שחברוהו ברוח הקדש. והם אשר ידעו דרכי הנבואה ולא זולתם. וגם נחלקו עוד האותיות לג' חלקים אלה והם אחדים, עשרות ומאות, בסדד אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ. ומפני היות החכמה העליונה הזאת בתכלית מעלות כל חכמה ודעת, כי היא חכמה אלהית, תלויה באלף בי"ת גימ"ל ר"ל אלפ"א בית"א שממנה יודעו כוחות אלהים, שהם כוחות בגוף הנקראים צבאו"ת ה'. נסתרה החכמה הזאת מכל חכמי המחקר, אשר בראותם עניינה בהתחלה מיד נראה להם שיש בתוכה בלבולים רבים. ועניין זה שאין השכל האנושי יכול להשיגם גם אנחנו מודים להם זה, שהם דברים מכריחי הדעת בהתחלת המחשבה, אך בהם כל חכמה נודעת וכל גוף ונפש תלוין בה. והשם ימחול שאגלה לך סוד נסתר ומכוסה קיונעלם. והוא שתמצא סוד ה' צבאו"ת כוחו מורה על עניין כוחות בגוף, וגם כוחות האלהים. וכל אחד כח בגופות, כלומר נפש וגוף, אלפ"א בית"א, אשר בשניהם כסא הכבוד, כי הם השכל והמדע וחתימתם חכמת אלהים וכח טבעית כמו שרמזנו. ונאמר בעניינם שהם אות הנביאים, כי הנביאים הם חכמים בלא ספק ואפילו בגימטריא. כי כן יתקיים בידינו שלא יתכן שיתנבא אדם בלתי חכמה רבה עד שמוציא מה שבכח לפעל.