§106צדוהסוד הראשון נוטריקון בם שד"י והם ש'לשה ד'ברים י'חד. והסוד השני הוא זה בנוטריקון ש'כל ט'בע נ'פש והוא שט"ן. ולא שהוא צהבעצמו כך אלא מפני שתמצא בכל שפע שט"ן ר"ל כל שפע הנשפע מהמשפיע יש לו מניע וחושך דעתו מהשיג משפעו על אמיתת מהותו. ונקרא המונע משטין, ואם ימנע את השפע מכל השגה לגמרי הוא שט"ן גמור. ואם ימנע מעט הנה יהיה מלאך והוא ששב מהפך להפך. ובאמת שהכוונה במציאותו אינה אלא להיותו עוזר. והרמז על זה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ופירשו חכמנו ז"ל זכה עזר, לא זכה כנגדו להילחם. וע"כ לפני זכותו לב בנפש כמלך במלחמה. וזהו אמרם להילחם. ואין זה העניין צריך פירוש כי מפורש הוא לכל משכיל מקובל. והמשכיל ההוא בדעתו סוד מלחמתו יקח חרבו וקשתו וילחם אתו, וכשינצחו לא יירא ממנו כי אלהיו עמו אשר הוא השלימו ברוך כבוד השם ממקומו.

§107צוואמנם באמת תדע כי הדבר הנקרא בעולם שר שולט ומושל על דעת האדם וסודו שי"ן ר"ש והוא בגימ' 'בי"ת די"ן ש"ל מט"ה' והוא 'תכלי"ת' 'מציאו"ת השג"ה' כי הוא 'ש"ר המחשב"ה' והוא 'רא"ש המדי"ש' והוא 'שר"ש האדי"ם'. ואין ספק כי הוא הפני"ם ושר הפנים שסוד פני"ם מלא, פ"ה נו"ן יו"ד מ"ם (בגימ' אלהי"ם מלא כזה: אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם=אר"ץ=291). והוא שר הפני"ם ודעהו בסוד 'דומינו"ש' שהוא 'הרהו"ר' וממנו יוצא 'דמינו"ש' והם ז' שטנים אשר לכל אחד מהם ד' פני"ם והם כ"ח פני"ם.

§108ונשלם מציאותם בשנה זו שהיא שנת חמשת אלפים וארבעים ליצירה מפני שזה תכלית מחזורי חמה שהם ק"פ פעמים כ"ח צזונשלם מהלך ח' שמות שסודם פ"ח נס"י וסודו יצח"ק. והסוד כ"ח פע"ל הוי"ה בפע"ל הי"ה בפוע"ל אשר הוא פוע"ל בדי"ו. ומזה כולו תוכל להבין מי הוא השר הנזכר השולט ואם הוא טוב כולו יש בקצת פעולתו רע מצד הפרטים והנפעלים. והרע ההוא הוא טוב להויות המתמידות ואין ראוי לבטל טובה הרבה בשביל מעט רע. וע"כ יראה כי טוב ההוא הרע בעבור הפרט כי הפרט סכל ואינו חכם, והוא מבקש להיות שופט את שופטיו. ואילו הבין הסכל אמיתת המציאות בידיעת השם היוצא מן אנכ"י ובהשגת השם היוצא מן שמע והתחכם בסודותם והשיג מציאות השם ויחודו, אז היה מכיר באמת מי הוא שרו של עולם והיה מכיר שהוא עלול מושרש, ואם הוא אלוה הוא אינו אלוה. והסוד כי רוח אחת היא ונקראת רוח הקודש והוא בעצמו משטי"ן כ"ל שט"ן ואין דרכו להיות משטין כל מלאך כי אין דרכו אלא ניסיון. וכן הוא בגימ' רו"ח הקד"ש, רו"ח מנס"ה כ"ל צדי"ק, כי המנוסה לעולם לא ינוסה אם לא יבקש דרכי צדק ובבקשו דרכי צדק דין הוא לנסותו מכל צד ומכל פנה, עד שיהיה נבחן ונצרף בלבבו אם הוא ראוי להצדיקו אם לאו. ועל זה נאמר מה שרמזו חכמינו ז"ל "המעיין בתפילתו מזכירין לו עוונותיו". והוא אצלנו סוד גדול לפי טעם העניין למה זה ועל מה זה.

§109צחואחר שהדבר כך איך יתכן שלא ינוסה התלמיד המקבל זאת החכמה האלוהית בכל דרכי הניסיון מהמלמד האלוהי והמלמד האנושי. כי זאת החכמה העליונה נמנעת בטבעה מהמקבל אשר לא נוסה ללכת באלה הדרכים האלוהיים. ואם נוסה מפי רבו ונמצא נאמן רבו מחויב למסור לו כל מה שישאל ממנו עד סוף דעתו ולא יכסה ממנו אפילו נקודה אחרונה שהוא עמוק מאוד אם יוכל לקבל. ופעם יכתבם לו ברמזים מספיקים לו בהבנתו, ופעם ימסרם לו בראשי פרקים פה אל פה, ופעם יבארם לו מפורשים. אבל אם בחנו רבו ונמצא בלתי נאמן בכל ניסיונותיו אסור לו בתכלית האיסור לגלות לו אפילו דבר קטן מזאת החכמה כל שכן דבר סת"ר, שהרב חייב מיתה בידי שמים אם יגלהו לו ואפילו ברמזים. וכאשר יקרה לו עם רבו בניסיוניו כן יקרה לו עם השם ית'. ולפיכך ראיתי בדעתי לכתוב בפירושי זה דרכי הניסיון והבחינה איך הם, מפני שיתעוררו הרואים הניסיון ודרכיו האלוהיים כדי להשתדל בכל לב ובכל יכולתם להיותם נאמנים לבוחניהם, וידעו גם הם לבחון תלמידיהם אחריהם באמת לכבוד השם ית"ש וית', כדי שלא יהיו עדת השם בעלי הקבלה כצאן שאין להם רועה.

§110צטתחילת בחינת כל בוחן תלמיד מבקש קבלה אלוהית, צריך להיות הבוחן בוחן ומנסה תלמידו לכבוד השם יתברך ב"ה, ושיהיה כוונתו לשם שמים ויהיה רצונו לעזור לתלמידו בכל יכולתו באמת, ויעזרהו בכל דרכי עזר עד שידע התלמיד ויבין במחשבתו שכוונת הרב לשם שמים ונאמן לשם ולו בכל דבר, וידין העצם לעצם והמקרה למקרה. אחר כן צריך שיבחון הרב את התלמיד בדרך האנושית הנקראת מדות בני אדם, כגון חיזוק לבב ואהבת החכמה לשמה, ומעט כעס וסבלנות הרבה, ורחמנות על כל אדם ויהיה רחמיו אפילו על אויביו שלו כשאינם אויבי המקום, ונדיבת לב ורוחו נכאה ושפלות ושמחת לב, וכבישת יצר הרע ברוב הדברים אשר יכולתו עליהם, וביזיון תאוות השררה השקרית והכבוד, וביזיון תאוות מאכלים רעים ורבים וביזיון תאוות נשים אסורות. ומשיכת דעת לבקש האמת ואהבת השם באמת ואהבת האמת, ושנאת השקר וצניעות ובקשת כבוד אנשי החכמה וכבוד ספרי החכמה והאהבת שמיעת הקדמות החכמה אשר היא אפשר מבלעדיהם והם כיסודות אשר אדם בונה עליהם בתים גבוהים. ואהבת רוב הלימוד ורדיפתו והחזרה מה שקיבל פעם פעמים יום אחר התחזק חכמת היום האחד, וכן חכמת כל יום ויום. ועם כל זה צריך לעיין בדעתו החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב.

§111ובהיות חזק ורב צריך עוד לראות בו אם כוונתו בהשתדלותו ברוב הלמוד לשם החכמה האמיתית המחייבת לנפש חיי העולם הבא, או אם כוונתו ברוב למודו שלא לשם שמים והוא אם כוונתו ללמוד החכמה קעל מנת להתעשר ולהשתרר על כל בני עמו ברוב חכמתו ולהתעדן בחיי הנפש והגוף בעולם הזה החיים ההבלים הקצרים האלה.

§112ואחרי שתבחנוהו וימצא שלם ונאמן בעניינים הנזכרים ובדומים להם, חובה גמורה עליך מצד השם ית' ומצד החכמה הטהורה למסור לו כל דרכי הקבלה אחד אחד כאשר הם לפי דעתך. ומן המדות הנקיות והזכות שבתלמיד שיהיה שומע לך לכל אשר תצוהו בעניין הלימוד ויעשה על הן הן ועל לאו לאו. ועליו אמרו "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך" (אבות ד' יב'). והוא נצטווה עליך לאמר ולקיים "מורא רבך כמורא שמים" (שם). כי אתה לו כאלהים והוא לך כמלאך, ואין אלהים עושה אלא רצון המלאך, ואין מלאך עושה אלא רצון אלהים. וכמעט האלהים והמלאך דבר אחד לולי שזה עילה וזה עלול. וכן הרב ותלמידו הנזכרים השלמים דבר אחד לולי היותם כאב ובן. אבל כוונתם אחת ודעתם ג"כ דעת אחת בכל מה שהשיגו התלמיד, אלא שדעת הרב הרבה יותר רחבה מדעת התלמיד לפי רוב למוד הרב. ואולי התלמיד גדול מרבו אבל אי אפשר להיות כן במלאך, שהמלאך לא יוסיף ולא יגרע וחכמתו בלתי שינוי ובלי תוספת ומגרעת, אבל בני אדם חכמתם נוספת ונגרעת ומשתנה ממעט לרב ומרב למעט.

§113ואם בחנת תלמידך באחת הבחינות הנזכרות ומצאתו בלתי שלם בקצתם אל תבהילהו ותדחהו מיד, כי הנפש מדתה וטבעה בשינויים, אבל גלגלהו במדע ובחכמה ושוב ובחנהו עד שלא ירגיש שאתה מנסהו. שאם ירגיש אין נסיונותך מועילים כלום. ואם שב שוב וקבלהו ואם לא שב בחנהו עד ג' פעמים ואם שב אל קאתמסור לו עדיין קבלה עד היותו קיים וחזק ושלם וחזק ואמיץ בתשובתו. ואם לא שב כלל הרי הוא סכל והרחיקהו והרחק מן הכיעור והדומה לו. אבל התלמיד השלם והנאמן עשה עמו אות לטובה ויראו שונאיו ויבושו כי אתה עזרתו ונחמתו בעזרת השם יתברך שמו ויתעלה לעד אמן.

§114וזאת היא הדרך אשר תמסור לו תכתוב לו עשרה שמות מצורפים אלה זה אחר זה ואחר כך תפרשם לו כפי מה שתראה מפורשים בספר הזה ותשביעהו על קבלתו שישמרנה.

§115הסברהסבר המהדיר: ואלו השמות העשרה:

§116שם הראשון

§118שם השני

§120שם השלישי

§122שם הרביעי

§124שם החמישי

§126שם הששי

§128שם השביעי

§130שם השמיני

§132שם התשיעי

§134שם העשירי

§136הנה כבר כתבתי לך העשרה דרכים של שם בן ע"ב אותיות והם מבוארים עפ"י הקבלה כמו שתראה פה. ואמנם צריך שתשים לב שלם למה שתשמע מזה העניין עד שתבין כל דבר על בוריו. ותדע כי אם כל החכמות קודש זאת החכמה היא קדש קדשים שהיא תכלית כל הדרכים שאפשר לאדם להשיג בידיעת השם ולהשגת פעולותיו ולהכרת דרכיו ותואריו כי שמותיו יתעלה הם הדברים הקרובים אליו מאוד והם הם אמיתת תורתו. אבל ידוע לכל בעל שכל מקובל שיש בכל מכתב דברים מובנים לחכם אחד ואינם מובנים לאחר. ועל כן יועילו המובנים למי שמבינם ולא יועילו למי שאינו מבינם. כמו שלא יועילו הסמים המרפאים החלאים למי שאינו מכיר פעולותם, ויועילו לחכמי הרופאים המכירים אותם ויודעים תועלתם שהם מרפאים כל חולי וכל מכה שיש להם רפואה. כן כל אלו השמות הנפלאים הם סמי החיים ליודעיהם ומכיריהם, והם הבלי שמות בעיני מי שלא שמעם מעולם ולא ידעם כלל. ואף לרבים אשר שמעו שמעם הם הבלים בעיניהם מפני שלא קיבהכירו תועלתם ואף לאחרים אשר הכירו תועלתם האמיתית לא ישר אצלם דרך תועלת ההיא כי היא הפך כוונתם.

§137ואמנם אני יודע באמת וברור כי תועלת ידיעת השם היא מביאה את האדם לידי השגת השכל הפועל בפועל, ותועלת השגת השכל הפועל היא תכלית חיי הנפש המשכלת והיא סיבת חיי העולם הבא. והוא שבהשגה ההיא תדבק הנפש בשם ית"ש ב"ה לנצח נצחים ולעולמי עולמים. ויהיה הדבר הנקרא צלם ודמות באדם, חיים מתמידים בלתי תכלית כחיי הבורא אשר הוא סיבתם. ועל זה נאמר כי הוא חייך ואורך ימיך (דברים ל' כ'), חייך בעולם הזה ואורך ימיך בעולם הבא. ונאמר ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד' ד'), מכלל שמי שאינו דבק בהשם אינו חי חיים תמידיים כמו היום שהוא תמיד, וע"כ מוסיף מלת היום. וכן בכל מקום שהתורה מדברת על התמדת עניין מזכרת שם מלת היום או שמים וארץ או שמש וירח או אחד מכל כללי הארץ ר"ל המינים מפני שגם הם קיימים וקל עכ"פ על כל אדם להרגיש קיומם ולציירם בדעתו.

§138אבל הפתאים אשר אין בהם דעת חושבים שהשם מסר שמותיו שהם כלי המציאה (המציאות) לאדם להשתמש בהם בהבלי מחשבותיו ובשקרי דמיונו, ולפעול בהם כחפצו שינויי טבעים או עניינים דומים להפכי הטבעים, או דברים רחוקים להשיגם ויושגו עם השבעות והזכרות מדומות. וכל זה איננו מדע והשכל כי בוודאי הקב"ה לא נתן כלי מלחמתו ביד אחרים להלחם כנגדו ולעמוד קיגכנגד רצונו חלילה וחס. והסכלים והאווילים חושבים שהנביאים והחכמים הראשונים פעלו בשמות לצורך עצמם ומביאים ראיה מפסוקים הצריכים פרושים ארוכים והם מפרשים אותם כפי דעתם, כאילו החכמים והנביאים עצמם הודיעום פירושי דברי פיהם והראום אמיתת מעשיהם מבלתי שיתעוררו להשתכל בעניין שקדם למעשה ההוא הנזכר או בעניין הבא אחריו או בעניין בעצמו לפי מה שהוא. וזה כולו קרה להמון חכמי דורנו רובם. והסיבה היא מפני שאין אחד מהם מכיר כוונת השם ולא כוונת הפעולות העושות תמיד ע"י נביאיו וחסידיו. אבל קורים מה שקורים במקרה מבלתי השתכלות ועיון ומחייבים עצמם לשם בייחסם שקרים על השם ועל אוהביו ועבדיו האלוהים.

§139ואולם האמת כי השי"ת ב"ה לבדו אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר, יודע ומכיר דעת נביאיו וע"כ מגלה להם סודות עולמו  וסתרי שמו. כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, והוא ית' מדריכם ומודיעם את אשר ידברו ואת אשר יעשו. וכששולח אותם אל עם אחד מגיד להם עתידות שיגידום משמו ומוסר בידם כוחות אלוהיים משנים טבעיים כדי לעשות אותות ומופתים מורגשים לעין כל רואה. וכל זה כדי לאמת לעם אשר נשלח אליהם הנביא כי נראה אליו ה' וכי הוא ציוהו לאמור כל אשר יאמר ולעשות כל אשר יעשה.

§140והנה אנחנו קבלנו מתורת ה' התמימה שראשי הדורות הראשונים שקדמו למשה היו חכמים גדולים, ומהם היו נביאים כאדם ונח קידוהאבות. ואלו החמשה מצאנו עליהם כתובים המעידים שהשם דיבר אתם ולא מצאנו זה בזולתם מכל מי שקדם למשה, זולת מה שמצאנו בעניין זכרון דברי ה' עם חוה והגר שכל זה לעניין וזכרון דברי המלאכים עם נשים אחרות, אין צורך להזכירם. וזכרון מלאכי לוט וכל אלה יש להם קצתם דברי נבואה ומהם סודות שאינם כפשוטם וצריך עיון גדול להבין אמיתתם. ואמנם על הדורות הראשונים אמרו חכמינו ז"ל נתנה תורה לראשי הדורות כלומר שגם הראשונים היו בעלי חכמה ומדע ומכירי האמת. והיו מוכיחים לעם כי כל היודע האמת הוא מחויב להודיע לכל אדם כמו הנביא בעצמו, כי האמת אשר ידע והכיר הלא מודיע אחר הוא אשר הודיעו לו ולנביא בשווה. אלא שהנביא יותר חזק בשכלו האלוהי מהחכם. ואל תקשה לי ממאמר האומרים חכם עדיף מנביא, כי זה נאמר לכוונה אחרת ואין זה מקום פירושה. אבל הנביא בידוע כי השפע האלוהי מכריחו לדבר ולעשות מה שאין החכם מוצא ובנפשו זה המכריח החזק אבל מוצאו חלש וכפי מה שיזדמן לו ידבר או יעשה.

§141והנה הסכל אשר לא השיג דבר בכל העניינים האמיתיים, הביא ראיה להקשות על דעתי פעמים רבות מאנשי הזמן אשר עברו, אשר עשו אותות ומופתים להילחם בהם עם השם ולעמוד כנגדו בשם המפורש והתעו אחריהם חכמים רבים. והנה שכח זה המקשה   "והמופת". ובא האות והמופת. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את יהוה אלהיכם וכו' (דברים יג' ד'). ואחר שהדבר כן ידוע שהניסיון הוא מאת קטוהשם ית' להודיע ולפרסם בו אוהבי האמת והשונאים אותה. וא"כ אפילו הכח ההוא אשר פעל בו נביא השקר, והשם מסר לו כלי מלחמתו לפעול בם, היה ג"כ כלי אמת וכח אלוהי שחדש השם לנסות בהם את ישראל באיזה מדריגה הם מאהבת האמת. כי דרך מכירי האמת באמת שלא לעזוב האמת אפילו בעבור מופתים. וזה כי האמת אינה מתבארת לעולם במופתים מורגשים לבד אבל ובמושכלים ג"כ. ואם מתבאר לאדם האמת באות ומופת מושכל אחד, לא יזיזהו מושכלו בעבור אלף מורגשים בבואם ממנו להכחיש מה שהמושכל אצלו. ואם יזוז מושכל בעבור מופת מורגש בידוע שלא עלה בידו מופת מושכל כאשר חשב אבל היה מופת מדומה, והוא חשבו מושכל או קראו כן להיות אצלו המדומה כמושכל. וזה הטעות הממית חכמים רבים שחושבים המדומה למושכל ונדבקים במדומה בחשבם שהוא אצלם מושכל. וזה קרה להם מפני מזגם הרע שנמזגו בו בעת יצירתם ולא יציירו מושכל לעולם, ואפילו למדו כל ימי חייהם. או מפני מיעוט השתדלותם בספרי החכמה, או מפני סיבה מהסיבות, אפילו בהיות מזגם ישר שווה בתולדת. וע"כ זה קרה להם בעבור שלא קטזהורגלו מושכל אמיתי לעולם. וע"כ לא ידעו האמת מכל בני אדם כי אם נביאי האמת, ומי שקבל מפיהם, וידע מדעתו שכן הוא האמת מה שקבל בפה מהנביא, ומה שנמסר לו מפי השם.

§142ומפני היות זה העניין כולו כן כאשר אמרתי לא יוכל האדם בעולם להתפאר בידיעת השם לאחרים ואפילו אם הוא יודע בעצמו מכל צד שהוא אומר אמת ואפילו אם יעשה בכח השם אותות ומופתים ונפלאות אעפי"כ לא יועילו למקבלים כלל להוציא שכלם מכח אל הפועל במופתים המורגשים ההם. אבל תועלת המלמדים כולם היא ללמדם מופתים מושכלים עד שישיגו גם הם במופתים ההם באמת מה שהשיג הרב המלמדם, ויצא שכלם מכח אל הפועל ויושלמו השלמת הצלחת הנפש המשכלת להשאירה נצחית, כי זה לבדו הוא התועלת, לא זולת זה. ושאר המחשבות של שאר התועלות הם בלי ספק מכלל הדברים המדומים המונעים את הנפש מהשגה האמיתית. ואעפ"י שיש בם קצת תועלת אבל התכלית העליונה כולה במה שאינם קרובים לדמיונות הנמשכות אחר יצר הרע והשם יצילני אני וכל הדומין לי מהמחשבות ההם.

§143ואמנם אחרי שהכוונה בספר הזה להודיע זה וזה אצטרך ליישר הדרך האמיתית והנכונה לפני מי שחפץ באמת שמתוך כך בא לידי קיזכך, ר"ל שמתוך שהאדם משתדל לדעת את השם הנכבד ולהזכירו בכל לבבו באמת אולי ימסור לו הכח העליוני הפועל, ויצטרך לפעול בו לכבוד השם. וע"כ נראה לי טוב מאד לפרש אמיתת כל הדרכים הראויים לרב או לתלמיד להתנהג בם בשעת הצירוף או בעת ההזכרה, עד שלא יסופק לו דבר מכל מה שאפשר לדעתו מכלל מה שידעתיו אני מפי סופרים ומפי ספרים ומפי השם ית' שמו. ואכתוב תחילה עניינים מוכרים להקדימם על זה ויהיו התחלות מודיעות כללי החכמות האלוהיות בשמות ובאותיות, ואמסור לך אחריהם מפתח פותח כל מנעול ומגלה כל דבר סתום וחתום, ואפתח לך בו חדרי חדרים נפלאים בדברים נוראים שהם 'כבשונ"ו ש"ל עול"ם' המורים סודות 'בי"ת די"ן ש"ל מט"ה' שהוא 'ברי"ת אברה"ם'. כמו שרמזתי בסוד ש"ר שהוא 'שי"ן ר"ש'. והנה 'אותיו"ת הל"ב' שהם 'שר"י שכ"ל' והם 'תכלי"ת' 'כ"ל נבר"א ראשו"ן' וגם 'תכלי"ת מציאו"ת השג"ה' והוא 'ש"ר כ"ל אד"ם אחרו"ן', והסוד 'חמ"ר האד"ם הראשו"ן' שם כללי לכל הבאים מזרעו. וע"כ הוא 'ש"ר כ"ל אד"ם אחרו"ן' כאשר 'נפ"ש ש"ם כלל"י' 'לכ"ל נפ"ש שכ"ל' להעמיד כל עומד קיים ובלתי קיים חוזר חלילה לקיום מיניו. ועל דרך זה תבין העניין הראוי קיחלהבינו מכל אשר יבא אחריו, כי הדרך הזה המיוחדת היא לבדה דרך יהו"ה ולא זולתה והיא הקרובה להשגת האמת בזמן מועט כמו שלמדת מתורת ה' שהחכים משה את עַם ה' בשלשה חדשים עד שעלו כולם למדרגת הנבואה או למדרגה הקרובה לה, כל אחד כפי מעלת עצמו בשמעו עשרת הדברים. וכן זה בשמעך עשרת השמות מפי הגבורה אחר שתזכירם בכוונה שלימה.

§144התחלות הקבלה האלוהית הן שלש. (ההתחלה ראשונה) והן האותיות הנכתבות כגון אמ"ש בג"ד כפר"ת הוזחט"י לנסעצ"ק שהן כ"ב אותיות התורה שבהן נברא כל היצור וכל הדיבור, והן כולם מלאכי העולם. הרי אלו בפרטן ובכללן הם ההתחלה הראשונה. וההתחלה השניה הנקראת גלגל התורה ושמה אצלנו צירוף האותיות שמתוך הצטרפם נמצא כל הדיבור מצורף וכל היצור מצורף. וההתחלה השלישית נקראת רוח הקדש והיא המניעה את הגלגל הזה התוריי. ופעולתה נמצאת בנקודות המניעות האותיות כמאמר החכמים "דמיאן נקודתא באתוותא כנשמתא דחיי בגופיא דאינשי". פירוש, דומות הנקודות באותיותיה כנשמת רוח חיים בגוף האדם, כלומר שהאותיות לא יתכן להניעם בלא נקוד. והנה אם כן שלש ההתחלות הללו שמם אותיות וצירופים ונקודות נוטריקון אצ"ן קיטמצורף צאן, בסוד משה רועה צאן. ואדם רועה צאן בהיותו שלם כאברהם וכיעקב ובניו ומשה ודוד. והצירוף מגלגל האותיות והניקוד מגלגל הצירוף ורוח האדם אשר אלהים נתנה מגלגלת הניקוד עד שיצטייר ויאיר בנפש הציור הראוי לכל משכיל מקובל. ואחר שהקדמתי אלו השלש ההתחלות של קבלה עליך שתדע הכוונה כולה בהם, והיא שתדע שכל האותיות אינם כי אם סימנים מורגשים נפעלים בידיים שהם כלי הפעולה האנושית והעט הוא כלי שבו כל המכתב מצוייר בו וכאילו הם אצבע כותב ומצייר ציורי האותיות וכאילו הוא האמצעי בין שני גופים גוף פועל וגוף נושא צורת הפעולה ר"ל גוף האדם וגוף הקלף שהאותיות מצוירות עליו והעט הוא מתנועע ומניע הדיו מן הקסת אל הקלף והדיו דומה לחומר והדעת האנושי נותן בו צורה ולא ימצא אות מדיו בלתי צורה ולא צורה אות בלתי חומר דיו וכל הצבעים שבהן יתכן לכתוב שמם בכלל דיו.

§145ועשה השי"ת ב"ה החכמה בצורת אותיות לפעול אותם בידי אדם כדי שיורגשו לעיניים, עד שיוחקקו הצורות ההן המורגשות ויושגו בדמיון מחשבת הלב, וממחשבת הלב יבואו במעלת הבנת הנפש, ותצייר הנפש בציור שכלה המוטבע בה בכח מציאות העניינים המובנים מהאותיות בפועל שלם כמו שיורגשו לעיניים העניינים הטבעיים הקרים והלחים הממוששים בידיים תחילה, והיבשים והחמים אחר הנגיעה, כי אין ספק שהאדם בראותו האש אינו צריך למששו עד שיבחנהו לדעת אם הוא קר או חם, כי כל בר דעת יודע זה בלא מישוש ומכיר כי הוא חם שורף, כי עשב הנקרא דרדר כל קכאדם יודע שהוא שורף את הגוף הנוגע בו, ר"ל בשר האדם ואעפ"י שבשרו עב שסובלו, וכיוצא בזה בשאר הדברים הידועים. וכן האותיות כבר נודע בבירור שהם מחכימות הלבבות כי זה טבע בריאתם ולכך צוירו ונכתבו בספרים ואעפ"י שיש אנשים רבים שרואים ציורם ואינם מכירים תועלתם כי הם כמו הבהמות. וידוע שההבדל בין האדם ובין שאר בעלי החיים תחילה הוא הדיבור, כי האדם חי ומדבר ובעל חי בלתי מדבר. ואין דיבור בלתי אותיות נזכרות בחמשה מוצאות הפה והן חקוקות בקול וחצובות ברוח וקבועות בפה. ואמנם ההבדל שבין אדם לאדם הוא הבנת דרכי ענייני האותיות שכל מי שיודע יותר באמיתת דרכי האותיות ובסתריהן הוא הגדול מחבירו אצל השם ובמציאות. והוא אשר השם משפיע עליו מחכמתו יותר באמצעות האותיות, והוא אשר ההשגחה נמשכת אחרי שכלו יותר כששכלו דבק באותיות ובהבנת דרכיהן. ואין ספק שכל הצירוף והניקוד נכלל בזה.

§146ואמנם כל משכיל יודע באמת שיש ספרים שמחכימים את האדם אפילו בפשוטם יותר מאחרים. ואע"פ שאלו ואלו מאותיות שוות ולשונם אחד, שאין ספק שיש ספרים רבים כתובים משירים ומדברי הימים ומעניינים שאין בהם תועלת גדולה ולא חכמה רבה, ויש ספרים רבים אחרים שיש בהן תועלות גדולות וחכמות נפלאות ומגלים סודות נעלים עד שמקריבים דעת האדם לידיעת השם ולהשגת קצת חוכמותיו ונפלאות מעשיו. וידוע שהמשתדל בראשונים סכל היה וסכל יהיה ואם החכים מעט עודנו מחזיק בסכלותו. אך המשתדל באחרונים והממית עצמו עליהם הוא האדם קכאהאמיתי. ושילם מה שהיה חייב לבוראו שלכך בראו. ואם כל ספרי החכמות מביאים את האדם לידי חכמה זאת הנזכרת פעם אחת השתדלות גדולה אחר שנים רבות, זאת החכמה אשר היא חכמת השמות היא לבדה באמת, היא המביאה את האדם לידי השלמות האחרון אשר הוא ההשגה האלוהית פעמים רבות מאד בהשתדלות מעוטה אחר זמנים מועטים. אם האדם ממוזג ומוכן ומורגל כאשר זכרנוהו מהמידות הטובות הבינוניות שהן הקדמה יסודית לזאת החכמה העליונה הקדושה והטהורה הנכבדת. ואחר הציעי כל הצעותי אחל להודיעך את אשר תעשה בבקשת השגת השם בשם.

§147דע בני יעזרך אלהים כי השם הוא עצמו ועצמו הוא שמו, ושם השם המיוחד לו הוא מורכב מד' אותיות והם באמת יו"ד ה"א והם אותיות הנעלמות. ובעבור שהם ראש תוך סוף יורו על השם שסודו ראש תוך סוף. והוא סוד כללי הנקרא מקו"ם ונקרא זמ"ן הוא אמו"ן. וזה בחשבון המרובע יוצא מן יהו"ה וזה בגימטריא ארב"ע אותיו"ת, ושניהם בצירופם 'החמ"ר בכ"ח', 'ז"ן ממקו"ם', 'קכבזק"ן מהטב"ע', וסודו 'מטב"ע הנקב"ה', 'זכרו"ן'. כי טבע השמים מים גם טבע המים שמים. והבן זה סוד הראשון המופלא ממאמר חז"ל, ים דומה לרקיע בעניין צבע התכלת והוא לזיכרון, שאם תזכיר תזכור ותזכר, ואם תשכיח תשכח ותשכח. והסוד 'מ"ם קו"ף ו"ו מ"ם' והכל 'ש"ם ח"י' ודעהו, שהוא יוצא מן יהו"ה.

§148'זכ"ר ונקב"ה' וזה סוד 'השכינ"ה', 'שד"י ואד"ם וחו"ה', 'זכ"ר ונקב"ה'. וכך הוא הסוד צל"ם אד"ם וצל"ם חו"ה' זכ"ר ונקב"ה'. קכגוהוא י"ה פעמים י"ה שהיא רכ"ה ועוד י"ה פעמים ו"ה שהם קס"ה הרי שניהם זכ"ר ונקב"ה, שנבראו מהרכבת שם י"ה בשם י"ה ושם י"ה בשם ו"ה. והאדם חיה ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב' ז') והאשה חו"ה, והסוד ח"ח י"ה ו"ה, ח' פעמים י"ה והם ק"כ, וח' פעמים ו"ה פ"ח, הרי הסוד כ"ח פ"ק קח כ"ף ומלאהו כ"ף פ"ה ותכיר הפנים שהם אל"ף למ"ד. וזה הסוד נרמז למעלה מן העשרה שמות מעניין פח נסי שסודו פינחס שהוא תכלית מחזורי חמה. ועיין שם ומשם תבינהו.

§149וכבר הודעתיך כי החֹמר נברא מ-ברי"א שסימנם אלף ומאתים ושתים עשרה שנה כמספר שנות הגלות מהחורבן ועד היום, והבן זה וסימנם ארי"ב אתכם נאום יהוה ואת בני בניכם אריב (ירמיה ב' ט'). וסוד זמ"ן, זי"ן מ"ם נו"ן וכללם החמ"ר והוא נבר"א. חבר מספר 'זמן נברא' ותמצא כללו 'שמ"י' והוא יו"ד ה"א שסודו משותף כמו שתראה. וזה דרכו הוא י' ופירושו הוא עשירי בסוד קכדי' ירושלם, והשורש הוא רי"ו של ים. והנה י' בחשבון מרובע 'שכינה' עם כל המספר אשר לפניו מאל"ף עד יו"ד כל אות בסוד מרובע. ומספרם 'אדנ"י ושד"י' והם שמות 'הערפ"ל' אשר שם האלהים והוא 'הרקי"ע' העליון והוא 'הנה"ר העומ"ד' תמידי נצחי ושמו נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז' י'). כי הרי"ו פעמים מעידים עליו והם מהשם והשם מהם. ומספרים כבוד אל, כי (תהלים יט' ב'). השמים מספרים כבוד אל שהוא הפנים 'ומעשה ידיו מגיד הרקיע' 'וש"ם י"ה עדי"ו מגי"ד הרקי"ע', שהם באמת ד' י"ו ה"א, וסוד הרקיע י"ה שלם שהוא יו"ד ה"א והוא כאשר זכרתי. ואמנם העניין השני הי"א ו' ופירושו מצורף איה"ו, ואי"ה מקום כבודו להעריצו, וסודו היא ששית (כמו היא ו'). וסוד הראשון בר"ת והשני כ"ז ושניהם 'ב"ת זכ"ר' ו-'רו"ח הקוד"ש' שווה להם, וסודו 'צ"א ב"ת קו"ל' 'מודי"ע צבאו"ת'. והכוונה כולה שיתוף הדבר הנקרא עשירי לשכלים הנפרדים והוא שם השכל הפועל עם הנפש הנמצאת בנו שהיא שישית לכוחות הגוף כולם, שהם חמשת קכההחושים והיא אחת בסוד ה"א המורים על ה' חושים מרגישים ועל כח אחד מיוחד מצייר פנימי לכל הגוף. ואמנם יוה"א כבר התבאר שהוא שם השם המיוחד לו יתעלה ובחילוף הסוד הוא בהיות א' במקום ה' וגם ה"א במקום א' ויהיה השם יהו"ה. ובשילושו, היה והוה ויהיה, שהם ראש תוך סוף והזמן כולו אצלו שווה מה שאין כן לנו. וכן אהי"ה שהוא שם העצם ג"כ בחילוף אל"ף לו"ו ו"ו לאל"ף. סוף דבר תדע לך שאין לשם שם עצם שלא יהיה בו י"ה, כי י"ה הוא עיקר מהשם ובתוספת ו"ה אחריו שהוא סוף השם יהיה השם כולו שלם ויהיה יהו"ה. ובתוספת א"ה לפניו שהוא ראש יהיה השם שלם ויהיה אהי"ה. וא"כ הנה י"ה אמצעי ביניהם ולא יחסר ויושלם י"ה להיותו תוך השם. והנה סוד השם ראש תוך סוף. וסוד הראשון א' הי"ה וסוד אחרון י' הו"ה וסוד אמצעי יהי"ה וזה סוד שם בן י"ב ודעם. ואולם י"ה י"ה מורה סוד

§150והנה ג"כ כלל השם הזה ע"ז, וסימנו מגד"ל ע"ז שם יהו"ה בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי יח' י'). גם סוד אהי"ה(21) מתחלף אהי"ו(22) והוא הראש, שים עליו ד' הרי אהי"י(26) והוא יהו"ה והוא התוך, שים עליו ד' והוא יהי"ה(30) הרי הסוף, וחצי השם ו"ו ה"א והוא ח"י והוא האחד. הוא הוד"ו(21) אודה"ו(22) יוד"ו(26) ודו"י(26) הודא"ה(21) הו"ד(15) הו"ד(15) יהוד"ה(30) הודי"ה(30) הודא"ה(21), כי לשמו נאה להודות על כ"ב ההויו"ת שהם הוי"ה בתוך הוי"ה כמספר אהו"י יח"ד. וכל אחד לבדו אל"ף ה"א וסודם ל"ב פ"ה וכל פ"ה מיל"ה ושניהם צריכים למול הל"ב והפ"ה. בפיך ובלבבך (דברים ל' יד') הפה להזכיר בו את הנזכר בהזכרת השם הנכבד, ובלב לחשוב בשם בעת ההזכרה כלומר באותיות ההם בעצמם, כי בם תכלית ההשגה והם סוד הדיבור כולו. 'ו"ו יו"ד' 'ויוד"ו' אז 'כבו"ד' א"ל אלהי"ם פ"ה ס"ד הנולדים מן ה"ו י"א עליונה הפס"ד הוא בהיותו 'כ"ח החל"ק' 'העליו"ן' שהוא 'יסו"ד טבע"י' והוא 'טב"ע יסוד"י', קכזכלומר 'טב"ע כלל"י'. ויודיעו האמת בכל זה כללי צורות האותיות המתמידות וחלקיהן. כי החלק קל לשנותו לשעתו אך לא יתמיד על שינויו. וע"כ הכוונה הראשונה-להזכיר השם כדי לקבל ממנו שפע חכמה ודעת. והשנית-להרבות מה שקבל ולתקן הספקות הנחשבות בעניינים רבים ולחזק השפע עד שובו יותר שלם אצל המקבל ממה שהיה, ויעלה מדבר לדבר וישוב רוח הקדש. והשלישית-לקבל ציווי דבר בהגדת העתידות. והרביעית-לחזק הלב עד שיוכיח וידבר ויכתוב

§151וכל זה הדרך ידוע שהוא תלוי בשם 'ויסע' שסודו 'חכמ"ה ובינ"ה' והנה נסתרו 'מלא"ך האדמ"ה' והוא בעצמו מלאך האלהים, ע"כ נאמר ויסע מלאך האלהים. וזה הסוד הוא שורש כל מה שבא אחריו, וגימ' שלו המוכרח בי"ד אותיותיו, הוא נודע מסוד 'כי י"ד על כס יה' 'כ"י יעי"ד הסכ"ל' 'כ"י יד"ע הכסי"ל', מלחמה ליהוה בע' מ' לק' מדר דר. והמוכרח שכ"ח בסוד העיבור ואמנם לא תשכח והבן זה.

§152ודע כי בזה השם הקדוש אין בכל אותיותיו אות ג' אבל יש בו כ"א אותיות כמספר יה"ו שסודו אהי"ה. ואמנם כל האותיות נכפלים קכחבו ומהם רבים, אבל ב' האותיות לבד לא נכפלו והם צ"ט והוא לסוד גדול, כי הם תכלית מספר האחדים והעשרות מצד אחד, כי יש למספר ב' תכלית והם מצד אחד צ"ט ומצד אחד ק"י. ואמנם סוד צ"ט בגימ' סגול והוא אצלנו שם על ג' נקודות המעידות על שם המיוחד בצורה זו ייי' שהיא צורת ג' פעמים יו"ד בצורת ג' פסוקים שווים במספר אותיותיהם שהם ע"ב ע"ב ע"ב וסודם דיב"ר רי"ו. והסוד 'רי"ש יו"ד וא"ו' וסתרו 'ראש"ו וידי"ו' וסימנו 'אהי"ה אש"ר אהי"ה', וזהו 'בישראל' 'ח"ק ומשפ"ט' (עזרא ז' י'), מורה לאמור 'אנכ"י היית"י ואהי"ה'. הרי לך זה לעדות על ג' הויות המורים על הו"ה והי"ה ויהי"ה. כי דיבור אנכ"י מורה על הו"ה, ודיבור היית"י מעיד על והי"ה, ודיבור ואהי"ה מעיד על ויהי"ה. וההבדל אשר ביניהם הוא כי ההויות השלש הראשונות הם דברי השם, והשניות הם דברי אדם, אבל אהי"ה אש"ר אהי"ה סודם שווה א"ך א"ך א"ך. וכן סוד הי"ה והו"ה ויהי"ה הוא יהו"ה יהו"ה יהו"ה והוא ו"ך ו"ך ו"ך. חברם שנים שנים ותמצאם האלו"ה האלו"ה האלו"ה. ועניינם שלשה עדים מעידים על האלהות עדות ברורה, א"ל הוה א"ל הוה א"ל הוה, והיו היה והיו היה והיו היה, והו יהיה והו יהיה והו יהיה. וזהו סוד קכטסגול הנזכר. וכל ס"ו סוד גלג"ל, והנה סגו"ל סודו ג"ל ג"ל ג"ל והם צ"ט. וכן סוד ג"ל ג"ל הו"ה הי"ה יהי"ה והוא סוד אלהי"ך ודעהו.

§153ומאחר שהודעתיך סודות הדרכים האלה המשולשים בשילוש קדושה המשולשת וכלל השם כולו הוא אחד והוא השם המיוחד שהוא בעצמו שם המפורש. אודיעך כי יהו"ה הוא ע"ב בצורה זו, י' י"ה יה"ו יהו"ה כולם יחד הם ע"ב. ואחר שהוא כן הנה, הוה והיה ויהיה שהם יהו"ה יהו"ה יהו"ה הם ע"ב ע"ב ע"ב. ואמנם זה סוד עניין הו"ה, ה' ה"ו הו"ה. וזה סוד עניין והי"ה, ו' ו"ה וה"י והי"ה. וזה סוד עניין ויהי"ה ו' ו"י וי"ה ויה"י ויהי"ה. והראשון ל"ב והשני די"ן והשלישי דמיו"ן ושלשתן כ"ו פני"ם עצמו, וסודם כ"ף וכ"ף, כף זכות כף חובה. הנה אלה הדרכים כולם אשר זכרתי לך הם כמו מפתח לפתוח בהם דרכי שמות העשרה הנכתבים למעלה. ואחר שמסרתי המפתח בידך אראך דרכי חדרי החדרים אשר תכנס בהם עד שתמצא הדבר המבוקש אצלך ותכליתו לפי יכולתך. ואל תזוז מזה הדרך בשום פנים אם אתה חפץ למצוא תכלית האמת ובזה תצליח בעזרת השם.

§154הכון לקראת אלהיך ישראל (עמוס ד' יב). הכן עצמך וייחד לבבך וטהר גופך ובחר לך מקום מיוחד שלא ישמע קולך לשום אדם קלבעולם. והיה יחיד ומיוחד ומתבודד מבלי אחר, ושב בחדר או בעליה ואל תגלה סודך לשום אדם. ואם תוכל שתעשהו בבית אפל מעט עשהו. ואמנם הטוב והישר שתעשהו בלילה. והזהר לפנות מחשבתך מכל הבלי עולם באותה שעה שאתה מכין את עצמך לדבר עם בוראך, ואתה מבקש שיודיעך גבורותיו. ותתעטף בטלית ושים תפילין בראשך ובידיך אם תוכל כדי שתהיה ירא וחרד מפני השכינה אשר היא עמך אז בעת ההיא. ונקה עצמך ובגדיך, ואם תוכל יהיו כולם בגדים לבנים, כי כל זה מועיל לכוונת היראה והאהבה מאד מאד. ואם יהיה בלילה הדלק נרות הרבה עד שיאירו עיניך יפה יפה. ואחר כך תיקח בידך דיו ועט ולוח. וזה יהיה לך לעד שאתה בא לעבוד את עבודת ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב. והחל לצרף אותיות מעטות עם רבות, והפכם וגלגלם במהירות עד אשר יחם לבבך בגלגוליהם, ושים לבך בתנועתם ובמה שתוליד בגלגולם. וכשתרגיש בך שכבר חם לבבך מאד מאד בצירופים והבינות מהם עניינים חדשים אשר לא השגתם בקבלה אנושית ולא ידעתם מעצמך מתוך העיון השכלי, וכבר אתה מוכן לקבל השפע. והשפע נשפע עליך ומעוררך בדברים רבים זה אחר זה, הכן מחשבתך האמיתית לצייר את השם יתברך שמו ואת מלאכיו העליונים, לציירם בלבבך כאילו הם בני אדם, עומדים או יושבים סביבך ואתה ביניהם כמו שליח שהמלך ועבדיו רוצים לשלחו והוא (השליח) מוכן לשמוע מפי מי מהם ישמע דבר השליחות, אם מהמלך או מאחד מעבדיו. ואחרי ציירך זה כולו הכן שכלך ולבך להבין קלאבמחשבתך העניינים הרבים אשר יבואו לך מתוך האותיות הנחשבות בלבבך, ועיין בכללם ובחלקיהם כמו איש שמגידים לו משל אחד או חידה אחת או חלום אחד, או כמעיין בספר חכמה בעניין אחד עמוק מהשגתו. ופתור העניין אשר תשמע לפתרון המעולה ולקרוב אשר תוכל. וכפי מה שתבין ממנו תדין בעצמך, וגם באחרים לכל מה שיאמרו לך. וזה כולו יהיה לך אחר שתשליך הלוח והקולמוס מבין אצבעותיך או אחר שיפלו הם בעצמם מתוך רוב מחשבותיך ומרוב שמחה.

§155ודע כי כל מה שיתחזק אצלך השפע השכלי הנכבד יחלשו איבריך החיצוניים והפנימיים, ויתחיל כל גופך להשתער שערה חזקה עד מאד. עד שתחשוב בעצמך שעל כל פנים תמות בעת ההיא, כי יתפרד נפשך מגופך מרוב שמחה בהשגתה ובהכרתה מה שהכרת. עד שתבחר מות מחיים בדעתך כי זה המות קורה לגוף (בלבד), ובסיבה זו תחיה הנפש תחיית המתים לעולמי עד. ואז תדע שהגעת אל מעלת קבלת השפע. ואם תרצה אז לכבד את השם הנכבד קלבוהנורא לעבדו באמת בחיי הנפש והגוף, הסתר פניך עוד ותתירא מהביט אל האלהים ו-אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא (שמות ג' ה'). ושוב לענייני הגוף וקום משם ואכול מעט ושתה מעט והריח ריח טוב והשב רוחך לנדנה עד זמן אחר. ושמח לבך עם חלקך. ודע כי אהבך ה' אלוהיך המלמד לאדם דעת להועילה.

§156וכשתהיה בקי בעניין בחירת חיים זאת, ותעשה דבר זה פעמים רבות עד שיעלה הדבר הזה בידך, חזק ואמץ כח בידך מאד ותבחר עוד בבחירה (בשיטה אחרת) עליונה מזאת. חזק ואמץ לבבך ומחשבותיך השכליות והחל להזכיר בכוונה שלימה ותכין עצמך כאשר אמרתי כנ"ל. וכוון מחשבותיך השכליות והחל להזכיר בכוונה שלימה בניגון ישר ונחמד ונעים בניקוד האמיתי (הטבעי) של כל אות ואות בשם זה,

§158ששה שמות משמות הקדושים בשמונה עשר נשימות, עד הגיעך (באופן זה) אל סופם שהוא שם מו"ם, אם לא יכריחך השפע לפסוק ביניהם. כי הקבלה אצלנו היא שהשפע בא לאדם השלם בהגיעו אל קלגתשלום הפסוק הראשון אחר שהזכיר כ"ד שמות שסימנם דוד"י וסימנינו קול דודי דופק (שיר השירים ה' ב'). ואז אתה רואה דמות נע"ר או דמות ש"ך, כי שך בלשון ישמעאל זקן ואתה רואה זקן, וגם בגימ' נע"ר הוא זק"ן וזק"ן וסוד שמו של הנראה לך הוא מטטרו"ן והוא (גם נקרא) נער ושמו גם כן חנוך. והרמז חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב' ו'). חבר חנוך עם דרכו ותמצא סודו. כי כאשר דרכנו כחו כן כחנו דרכו. ובראותך אותו חזק לבך והבן דבריו ו-השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו" (שמות כג' כא'). הנה שמו שד"י והוא מטטרו"ן 'שר השמות' המדבר מתוך 'רשות השם'. והנה כ"ד שמות יש בם ע"ב אותיות. ובדברו ענה לו, דבר אדני כי שומע עבדך (שמואל א' ג' ט'). ע"ב ד"ך והוא המלא"ך המודיעך סוד יהו"ה ושמו 'גבריא"ל', והוא 'מדבר' מתוך 'פסוק' ראשון של השם הקדוש הנזכר על פיך, והוא 'מרא"ה' לך נפלאות הנבואה. כי כן סודו במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב' ו'). כי 'מרא"ה' שסודו 'פסו"ק' הוא 'גבריא"ל'. וגם חלו"ם שסודו עד"י הוא חנו"ך. ו-גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים" (איוב טז, יט), שהקבלה כך היא באמת.

§159ואם חס ושלום לא קבלת דבור מפסוק ראשון (כ"ד שמות ראשונים) שהזכרת כראוי, שוב עוד מפסוק שני והוא זה.

§161קלדוכוון בכוונה מעולה ותהיה הנשימה שתנשום בכל אות ואות נשימה נמשכת אחר הניקוד אשר בה (באות) בניגונה. והניגונים כולם חמש לבד והם נוֹטָרֵיִקוּן, בסימן פִּתּוּחֵי חֹתָם קדש ליהוה (שמות כח' לו'). וזה סדורם אֹ אָ  אֵ  אִ  אֻ. ובכל המקומות תזכיר האות האחת כפי ניקודה וכן האותיות המנוקדות כמוה תנשום בהן בנשימה אחת שווה. ומפני זה אצטרך להודיעך מספר ניקוד השיווי, והנה תדע כי כל האותיות שבשם ע"ב הם כ"א כמו שהודעתיך. והנה ב' אותיות מנוקדות בניקוד ראשון שווה והן יֹ קֹ. והנה י' אותיות מנוקדות בניקוד שני שווה והן אָ דָ וָ זָ כָ לָ סָ עָ צָ תָ. והנה ז' אותיות מנוקדות בניקוד שלישי שווה והן בֵ הֵ חֵ טֵ מֵ פֵ רֵ. והנה אות אחת מנוקדת בניקוד אחד מיוחד והוא ניקוד רביעי שווה והיא שִ. והנה עוד אחת מנקודת קלהבניקוד אחד מיוחד והוא ניקוד חמישי והיא נֻ. ויש באותיות עוד אות אחרת מנוקדת בניקוד שווה לניקוד הרביעי והיא אות ג' וניקודה גִ כניקוד אות שין שהיא שִ. ואף על פי יש לה מציאות באלפא-ביתא ובספרים, אין לה מציאות בזה השם (ע"ב) מטעם שזכרתי לך. ואחר שתתחיל בהזכרת האות תתחיל להניע לבך וראשך, לבך בציורו מפני שהוא פנימי, וראשך בעצמו מפני שהוא חיצוני. ונענע ראשך בציור הנקוד אשר באות שאתה מזכירה.

§162וזהו דרך הציור של התנועה, דע כי הנקודה שלמעלה (מהאות) שמה חולם. וזו הנקודה לבדה היא למעלה, אבל ארבע נקודות הנשארות הן למטה מהאות. וזו אשר למעלה מן האות שהיא אֹ כשתזכירה באות י' או באות ק', בהתחלתה אל תטה ראשך לא לימין ולא לשמאל ולא למעלה ולא למטה כלל, אבל ישר את ראשך בשווי כאילו הוא בכף מאזניים בצורה שאתה מדבר עם אדם ארוך כמוך בשווי פנים אל פנים. ואח"כ תמשוך תנועות האות בהזכרה, ותניע ראשך לצד מעלה כנגד השמים, וסגור עיניך ופתח פיך ויאירו דבריך. ונקה גרונך מכל לחה, שלא תפסיק הלחה הזכרת האות מפיך. וכפי משך נשימתך תהיה התנועה העליונה למעלה עד שתפסיק הנשימה יחד עם תנועות ראשך. ואם ישאר לך מן ההזכרה רגע להשלים הנשימה אל תוריד ראשך עד שתשלים הכל. ובין קלוכל אות ואות יש לך רשות להמתין, לתקן עצמך ולנשום כשיעור שלש נשימות מנשימות ההזכרה.

§163ודע כי סוד 'י"ב נשימו"ת' הוא 'ע"ב שמו"ת' ו(ע"ב השמות) הם 'מֻשבעו"ת' עד אשר 'ישנ"ו שנו"י הטב"ע', 'בדמו"ת שנו"י', 'בחשבו"ן מדו"ת' שהם 'חֹת"ם לש"ם'. ואמנם סוד כל האותיות תלוי על כ"ב נשימו"ת אשר תח"ת ההו"ד. ואמנם החלקי"ם שלש"ה (החלקים של השם ע"ב הם ע"ב שלשות), והם כנגד ע"ב ספירו"ת, שהן באדם ע"ב מחשבו"ת. אבל 'י"ב נשימות' אשר סודם 'ע"ב שמו"ת', הם 'חות"ם השט"ן'. ועל זה הסוד נזכרו י"ב חד"ש והבינם, כי מספר י"ב שמות עולים חד"ש. ופושעי ישראל בגופם נידונים בגיהנם נדונים י"ב חדש, ושני בתים יש לי"ב נשימות וסודם ו"ו, כלומר ששה ששה כמו שרמזתי ב(ע"ב) שמות ההזכרה. וא"כ יעלו (י"ב) הנשימות מדריגת בית אחד (עוד שש קלזנשימות), ויהיה אז ח"י נשימות ויוסיפו לך שנו"ת חיי"ם (משלי ט' יא'), שהם ח"י נשימו"ת, משנ"י חיו"ת אשר בהם חיו"ת הנשמ"ה.

§164והנה עמך 'שנ"י נחירי"ם' ושמם 'ערבו"ת', והבן זה שהם 'נחיר"י הנשמ"ה' וסודם 'שני"ם כרובי"ם' והם 'שנ"י מורכבי"ם' 'מכריח"י השכינ"ה' לשכון בארץ ולדבר עם האדם "מעל הכפרת מבין שני הכרובים" (שמות כה' כב'). כי חמ"ר ראשו"ן הוא ע"ל הכפר"ת כצורת הקש"ת. ואמנם שני הכרובים עניינם הוא לרמז 'השכינ"ה' והם עלה ועלול 'זכ"ר ונקב"ה', על כן היו (הכרובים) מקשה בגוף אחד בעל שתי צורות רואות זו את זו והשם ביניהם. והכל מעל הכפרת. מהכפרת פעל ובעבור הקשת נקראו מקש"ה, שהם ממונים ע"ל הש"ם שהוא ש"ם המי"ן, כי נמצאת מהם כ"ל נשמ"ה מת"ה מ"ן שמי"ה בפעלות התל"י המכש"ף, ועל כן כ"ל נשמ"ה מכשפ"ה. והכתוב אומר מכשפה לא תחיה (שמות כב' יז'), כלומר כ"ל נשמ"ה לא תחיה. וכן ציוה השם בנקמת הרשעים, לא תחיה כל נשמה (דברים כ' טז'). קלחואמנם 'הנשימ"ה' שהיא 'מהשני"ה', והיא 'משכ"ן' 'קדו"ש' 'משל"ם' (בלב) 'בש"ם מיוח"ד' (עולים) 'לרקי"ע' 'לצי"ר למו"ד' 'ההק"ש' בכל דבר 'הקש"ה' 'בזא"ת' 'החכמ"ה מ"ן ההזכר"ה' היא לבדה 'חיי"ם בש"ם', והיא נזכרת וחתומה 'בספ"ר חיי"ם' להחיותה 'בחש"ק' (והיא) 'המשכיל"ה' תמיד, כאשר עליה (מתרכזת) 'כ"ל המחשב"ה' 'כ"ל השנ"ה' (המילים שהוספו כאן בסוגרים קטנות הם מכללי הצירופים ודי למבין).

§165ועל כן המזכיר את השם לחיות בו תמיד, הוא עובד את השם מאהבה עם היות השכר כולו שלו בלבד, כי כן רצה השם בחכמתו. והנה הניקוד אשר שמו קמץ כזה אָ שהוא כעין מטה ונקודה למטה ממנה, כשתזכירהו באחת מן עשר אותיות שכתבתי, נגן באות והנע ראשך מהשמאל אל הימין באורך כצורת קו ישר כאשר ניקדו המנקד. ואחר כך שוב והשב ראשך אל פני המזרח אשר לפניך, אשר אתה מזכיר השם כנגדו. כי פניך אתה צריך שיהיו לצד מזרח כדרך מי שמתפלל לשם. והשתחווה למטה מעט מעט והשלם הכל כאחד (הנשימה ותנועת הראש) כמו שציוויתיך באות הראשון. ועוד הניקוד אשר שמו צרי כזה אֵ שהוא שתי נקודות יושבות אחת לימין ואחת לשמאל, כשתזכירהו עם אחת מן שבע אותיות שכתבתי, התחל בהזכרת האות ובתנועתה ונענע ראשך מהימין אל השמאל, היפך מן הקמץ. כי זה קמץ קטן וזה קמץ גדול וסוד קמ"ץ כדו"ר וסוד כדו"ר מקי"ף והוא מפי"ק כלומר מוצי"א הלח"ם. וממנו תבין סוד המוצי"א לח"ם מן הארץ, רק הבן ג"כ שממנו הוצי"א אד"ם חכמ"ה והוא המוצי"א החכמ"ה וגם חכמ"ה המוציא"ה כ"ל אד"ם ממנ"ה מטב"ע עגו"ל כפי גזרת החכמ"ה והמצו"ה בע"ץ חיי"ם בכ"ח קדמו"ן בצל"ם מיוח"ד. וסוד קלטצר"י יצ"ר והנה הוא כדור קטן כי קמץ גדול סודו כדור גדול אבל קמץ קטן סודו כדור קטן, אבל סוד כדור סתם אדונ"י קט"ן, וזה מבואר כי הוא גלג"ל הקט"ן הנקרא גלג"ל הנקד"ה. ואחר שתשלים זה עוד שוב ועשה ההזכרה במקום שנמצא אות שין בצורת חיריק כזו אִ ונענע לראשך למטה כצורת המשתחווה לפני השם שאתה מדבר אתו, אשר הוא עומד לפניך (תנועה זו היא) הפך מתנועת חולם. ודע כי בד' תנועות אלו המלכת את השם (על ארבעה כיווני השמים). ועוד שוב בהזכרת נו"ן והמליכהו (את השם) מהתחלת עצמך (ממך והלאה) ביושר, עד סיום משיכת צוארך ביושר ככל אשר תוכל. ואל תעלה ראשך ואל תורידהו, כי אם הכל בדרך ישרה (קדימה) בצורת שורוק כזו אֻ שהיא שלוש נקודות ישרות הנחשבות לנקודה אחת בתוך האות כשיש עמה ו' כגון אוּ והכל כוונה אחת. הנה באלו חמש צורות של הניקוד המלכת את השם בשש קצוות העולם, מעלה ומטה כצורת אֹ אִ, פנים ואחור כצורת אֻ ארוך, ימין ושמאל כצורת אָה אֵי. וסימן הניקוד כולו בי"ד יהו"ה. וסימנך נפלה נא ביד יהו"ה כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפלה (שמואל ב' כד' יד'). וסודם אלו"ה יחיד"י ב"ם יזכ"ה לב"י, והסוד ד"י ד"י ד"י.

§166ואם חס ושלום לא הגיע לך עדיין בהזכרת שני הפסוקים, לא שפע ולא דיבור ולא השגת מראה אדם והדומה לו ממראה הנבואות, שוב עוד והחל מן הפסוק השלישי. ועשה בו כאשר עשית לראשונים, לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וזהו התחלתו,

§168קמוכאשר תשלים כל השם ותקבל ממנו מה שיחפוץ השם לתת לך הודה לשם. ואם וחלילה לא היה עולה בידך דבר מאשר בקשת מהשם, דע שאתה צריך לשוב בתשובה שלימה ולבכות על חיסרון מעלתך ועל אשר זכרת את שם ה' לשוא. והוא עוון פלילי ואינך ראוי לברכה כי השם הבטיחנו בתורה לברכינו בשמו באומרו, בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ' כא'). והנה אש"ר אזכי"ר א"ת שמ"י, באש"ר תזכי"ר שמ"י, והסוד ברא"ש תזכי"ר שמ"י, כמו שהודעתיך בעניין תנועות הראש בעת ההזכרה הקדושה. והכהן מברך את העם בשם ומתברך מהשם. וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך.

§169ועם כל זאת (יראת) [מוסר] יהוה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו (משלי ג' יא'). אבל שוב עוד אחר זמן מה כשתשוב בתשובה שלמה ועשה כבראשונה והזכר שמו הנורא על הדרך ההיא בעצמה, עד שתקבל מהשם דבר. או הזכר אחד מהשמות האחרים העשרה, שהם במספר אבו"א ("אבוא אליך וברכתיך" שמות כ') אולי יענוך מן השמים. ואולי היה מה שקרה לך (כאשר לא נענית) ניסיון ובחינת אהבתך לשם, אם תכפור ואם תאמין. והישמר לך ושמור נפשך מאוד מלייחס לשם עול או חמס, כי לא דבר רק הוא (דברים לב' מז') "ואם ריק הוא, ממך הוא". והנה נשלמה קבלת ההזכרה כולה ובהרגילך בה באמת תצליח ותשכיל בעזרת ה' יתברך שמו לעד לנצח נצחים.