§170קמועתה אשוב להודיעך עוד דרך ההזכרה האחרונה הנזכרת בשיתוף כללי של האברים עם אותיות השם לפי חמשת הדרכים העגולים קמאאשר בשם המובנים שהם שם האלו"ה זיו"ו, ושם הו"ד מהללי"ו, ושם סלה"ו וזכה"ו, ושם סמרא"ל יהו"ה, ושם מהמיל"ה ומהיר"ח. אלה השמות הנכתבים בדרכים עיגולים וכל אחד כולל 'כ"ד בתי"ם' שסודם 'כת"ב דמ"י' ובהם אני 'משבי"ע דמ"י' בשעת ההזכרה והם 'עדי"ם בשמ"י' 'בשמי"ם עד"י' וסודם 'עב"ד משכי"ל' 'לח"ש בקו"ל' 'וקב"ל בלח"ש' הדבר 'בדע"ת' כפי 'עת"ו' 'משקו"ל' 'משקל"ו' 'מנפש"ו' 'ומנפ"ש', וגם 'מנש"ם בד"ם' ומוסר השם בלחש כאשר 'קבל"ו (ב)לח"ש' ומרים קו"ל (ב)ספ"ר' ומניע תנועת אבריו (ב)'כ"ד בתי"ם' ומזכיר אות ורואה בספר ונושם. ועוד חוזר מהספר וסותם עיניו ומכוון דעתו. והכוונה הראשונה היא שיצייר שיש ארבע מחנות משכן סביבו וארבעה דגלי חמדה בצורות עגולות סובבים המחנה החמישית והיא הנפשיית ולה דגל כדגל מחנה הלוי"ם שהם האלהי"ם, והם כולם דגלי חמדה בשמו. והסובבים הם ארבעה בסוד דגלי חמדה ואלה הם:

§171קמבהנה אלה השמות הקדושים הארבעה אשר ל"ב וגלג"ל בתוכם מסב"ב מבית ומחוץ, כלומר מצייר בהרגשה ובדמיון. כי הדמיון שבלב הוא פנימי והוא מבית שהוא מבפנים, וההרגשה שבלב הוא חיצוני מצד פעולותיו המורגשות והנו מחוץ. ועל כן הוא כדמות דגל פנימי מסבב דגלי חמדה לעד והוא לשם לעד נאמן. כי שלש עדים נאמנים יש לאלוה ית"ש בעולמו והם תלי וגלגל ולב. והם כדמות שלשה מלכים, תלי בעולם כדמות מלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה. והלב בנצחו במלחמתו הוא מלך על כולם ואם ינצחוהו הוא עבד נמכר לכולם. והוא מנצח בשכלו כי יש לו שכ"ל מנצ"ח שבעה כוכבי לכת שהם חנכ"ל שצ"מ. והנה האותיות הם מלכי המלכים כולם ומגלגלים הכל ומתגלגלים עם הכל כנפשות עם הגופים, ולהם מראה קשת עגול ועולים ויורדים בסיבוב מראשי העיגולים ועד סופם, ובתוכם אות עשירית תמיד כי הם תשעה מלכי מדע שהם קמגתשע אותיות של השם ומרובעים בסימן ח"י ח"י ח"י ח"י. חברם עם השמות הארבעה הנקראים דגלי חמדה ותמצא ד"ם הדג"ל ח"י, וגם דג"ל הד"ם ח"י. חי חי הוא יודך כמוני היום (ישעיה לח' יט'). ומהם תכיר סוד יום יהו"ה הגדול (יואל ג' ד'). והנה תדע שדרך האותיות להיותם נסתרות זו בתוך זו כדמות נס בתוך נס ובצורת חותם בתוך חותם. וגם 'האותיו"ת' 'מגלי"ם המסתֹ"ר' הנקרא 'צפנ"ת פענ"ח' אשר מהם 'תקב"ל החכמ"ה ברי"ו' אשר 'ב"ה מפור"ש הנעל"ם' וגם 'ב"ה נעל"ם המפור"ש'. וא"כ האותיות הם כח שורש כל חכמה ודעת בלא ספק והם בעצמם חמר הנבואה ונראים במראה הנבואה כאילו הם גופים עבים מדברים לאדם פה אל פה לפי רוב הציור השכלי הנחשב בלב המדבר בם. ונראים כאילו מלאכים טהורים חיים מניעים אותם ומלמדים אותם לאדם המגלגלם בצורת אופנים אוירים פורחים בכנפיהם גלגליים והם רוח ברוח. ולפעמים האדם רואה אותם כאילו הם חונים בהרים ונוסעים מהם בפריחה וההר ההוא אשר האדם רואה אותם שוכנים עליו או נוסעים ממנו, התקדש אצל הנביא הרואה אותו ודין הוא עליו לקרוא אותו קדוש מפני אשר ירד עליו יהו"ה באש ויקדשהו, בסוד (שמות יט' כג'). הגבל את ההר וקדשתו ובה"ר קדו"ש רו"ח הקד"ש. ואמנם 'ש"ם ה"ר קדו"ש גבו"ה' והוא 'ש"ם המפור"ש' ודע זה. והה"ר הוא רי"ו שסודו גבור"ה והוא הגבו"ר העושה מלחמה באויבי השם שוכחי שמו. והנה אחרי שהאותיות מתגשמות בצורת מלאכ"י השר"ת היודעים מלאכ"ת השי"ר והם הלוי"ם שהם בצורת האלהי"ם.

§172קמדוהנה יולידו קול רינה וצהלה ומלמדים בקולם ענייני העתידות ודרכים חדשים, ומחדשים דעת הנביא בתורת סוד נסתר ונעלם, ומצווים הם לנביא לכתוב משלים וחידות ולפעול פעולות זרות נראות לבני אדם הבהמיים שהם הפך (הטבע) האמת. כעניין כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף (ישעיה כ' ג') וכיוצא בו, עד שאמרו חסרי מוח ריקי דעת אויל הנביא משוגע איש הרוח (הושע ט' ז'). אפילו אם תאמר כי עניין ערום ויחף היה משל שראהו הנביא, לא עניין מה שקרה לו באמת. הנה על כרחך אחר שכתבו הנביא בספרו מפורש ולא הגיד לנו שהוא משל יחשבו הפתאים כולם שהם חכמים בעיניהם שהעניין כן כפשוטו. ויצעקו על החכם האומר שהוא משל ויקראוהו מין ואפיקורוס על שאינו מאמין השקרים אשר הם מאמינים. אשר לא הייתה כוונת השם בדבריו ולא כוונת הנביא בכל מה שכתב מהעניינים ההם במשל לדבר מכל מה שחשבו הם. וכל זה גרם היות החכמה חותם בתוך חותם נסתרת ועמוקה מאוד. ועל כן הסכלים לא יכירו כוונת החכם מכל מה שעושה ולא יבינו דבר מכוונת ספריו, והשתיקה אצלם מעולה מדבריהם. וידוע כי שתי דעות מתחלפות או הפכיות או סותרות זו את זו, הן שונאות זו את זו על כל פנים, פעמים בטבע ופעמים בבחירה. ועל כן אל תתמה כשתשמע בעלי זאת הדעת האחת מגנים ומקללים בעלי הדעת האחרת. כי זה הכרחי לשתיהן, והדין עם אלה ועם אלה. כי אלה יעמדו לקללה ואלה יעמדו לברכה. ואמנם בהיות מציאות שתי דעות שוות בכל דבר וכוונתם לאמת זו את זו ולהועיל זו לזו, לא תמצא ביניהן הבדל אבל זו היא זו, וזו היא זו בעצמה, וכאילו הן דבר אחד מיוחד.

§173קמהע"כ אם דעתך דעתי ודעתי דעתך התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. וסוד טרקלין הקדש הוא רוח הקדש וסוד פרוזדור הבקר זה הראשון הנה ידוע בחילוף ב' ל–פ על דרך אותיות בומ"ף, גם הוא מלשון בקרת חכמה וממנו תבין השני. ואמנם טרקלין היא מלה יוונית ועניינה טובה משולשת. וע"כ סוד קדושה משולשת שהיא ידועה בקרוב אחת משולשת והיא קדושה של שמות. אבל פרוזדור הוא בלשון יון 'פרדיז"ו' וכן הוא בגימ' שווה 'מל"ך וגבו"ר' והוא 'מלא"ך גבור"ה' וסודו 'מלא"ך וחב"ר' 'חבו"ר טבע"י' ונסתרו 'החכמ"ה והיר"ח' ושמו 'היכ"ל ההזכר"ה' 'למזכי"ר' והוא 'לזכרי"ם' ולא לנקבות. ובש"ר וד"ם בגימ' נקבו"ת ומלאכ"י המו"ת. והשם הנקרא מיוח"ד והוא כולו חיי"ם. ועל כן קמואין מגלין אותו אלא למי שליבו 'ל"ב זכ"ר', 'ז"ך מעל"ה וז"ך מט"ה' וכוונתו כולה בהזכרתו לשם שמים לבד.

§174ועתה בני שמע בקולי איעצך ויהיה אלהים עמך. הזהר מן 'הא"ש הגדול"ה' המסבבת 'השדי"ם' הנבראים מן 'זר"ע לב"ן' אשר נקרא שמו 'שט"ן' נולד מן 'זנ"ב ער"ל' והוא 'מגל"ה ערו"ה'. וראוי לשלם לו 'הגמו"ל הר"ע' שהוא 'גו"ף ר"ע' והוא 'ח"י מדב"ר ומדמ"ה' 'גור"ם העל"ה' 'להכרי"ח הטב"ע' 'בהזכר"ה ומד"ע'. אבל אם תכוון לשם שמים בזה אל תירא מבני אדם ואמור (תהלים קיח' ו'). יהוה לי ולא אירע מה יעשה לי אדם יהוה לי בעזרי ואני אראה בשנאי והזכר שם השם עם האברים שלך וצייר העולם כולו בשלשה ציורים שהם ראש ובטן וגויה באדם, וכצורת ראש ובטן וגויה הם גם בעולם. ובכל גוף וגוף מן הגופים הפרטים בעולם יש שש קצוות ולא יתכן שימצא שום גוף בעולם בלי שש קצוות שהם שש פאות, והם מעלה מטה פנים ואחור ימין ושמאל. והנה ג' ריחוקים כוללים אותם והם אורך ורוחב ועומק, ונקראים קו ושטח וגוף. הגוף הוא הדבר אשר בו העומק, הרוחב הוא הדבר אשר בשטח הגוף, והאורך הוא הדבר הנקרא קו וכאילו זה הגוף ג"כ יש לו ראש ובטן וגויה, כלומר ראש סוף תוך. הראש הוא הצד הראשון שתשער בו, והסוף הוא תכליתו של הראש והוא כדמות זנב לו, והבטן ג"כ הוא כדמות זנב לראש הוא וכל חיילותיו אשר למטה, והתוך הוא אמצע הגוף והוא כדמות גויה ששם קמזמקום הלב. והציור אשר תצייר בשעת ההזכרה לשנות בציור ההוא טבע גוף אחד מן הגופים לשעתו לבדך או לפני אחרים, חשוב בלבך שם הדבר ההוא. ואם הוא משתי אותיות כגון י"ם ואתה חפץ להפכו ושם ההפכה יבשה חבר י"ם עם יבש"ה ויהיה ראש וסוף י"ה. ואמנם התוך מיב"ש והנה י"ה מיב"ש י"ם יבש"ה כי הוא משיב ים ליבשה באמת והזכר בציור זה כל מה שתזכור.

§175וככה תאמר תחילה תוך הראש הֵ וצייר אז תוך ראשך כאילו אתה מעיין ורואה אמצע מוחך ונקודתו האמצעית במחשבתך, ואתה רואה עליה אות ה' חקוק ששומר מציאות נקודת מוחך. ועוד חשוב ותנשום אם תרצה ג' נשימות שהם נשימ"ה אח"ת יוצאת מ- ג' מקומות בכל פעם והכל 'ט' נשימו"ת' ומיד 'שט"ן ימו"ת' שהן היו 'משטינו"ת' 'ההשגו"ת בד"ם האד"ם' והיה דם בהמה. ואמנם סוד נשימ"ה אח"ת שי"ן דל"ת יו"ד והוא חות"ם שנ"י, בהיות חות"ם המחשב"ה בשנ"י בתי"ם. ושם ראיתי דמו"ת קמחהשט"ן ואולי גם אתה תראה ואל תירא ואל תחת "כי אתך אני להצילך נאום יהוה" (ירמיה טו' ח'). אשר המי"ת השדי"ם בחות"ם משי"ח ממי"ת הד"ם הר"ע וגם ממי"ת מד"ה רע"ה, והוא מ"ת מי"ד היקר"ה בכח ג' הנשימו"ת שהן נשימ"ה אח"ת בשנ"י בתי"ם אשר שניה"ם שטני"ם ובהם שני"ם שמ"ו מיוח"ד.

§176ועוד תשוב ותזכיר תוך הסוף אָ ותצייר תוך בטנך כאילו נקודה אחת עליה ואות אל"ף שומר אותה. וכשתזכיר העניין הנמצא בתיבות ראש תוך סוף אל תאריך בהם אבל הזכירם כמי ששואל בנחת לאחד מה אות שומר נקודה פלוני אשר היה במקום פלוני, ועומד מוכן לשמוע מה יענה בהזכרת אות. ואם תשמע הזכרת אות מפיו אל תזכירהו אתה כי הוא הזכירה בעבורך, אבל התבשר שכבר ידבר לך כי באחת ידבר אל (איוב לג' יא') ושמח לבך.

§177ושוב עוד להזכיר ראש הסוף לָ ותצייר כאילו אתה מסתכל בטבורך. ואל תנשום בין הזכרת מקום אבריך ובין הזכרת האות ההיא המושלת על האבר הנזכר. ואעפ"י שתעמוד מעט בינתיים להאזין יהיה הכל בנשימה אחת. ולעולם תהיה ההשלמה הנשמיית בהזכרת האות ולא בדבר אחר לבד בעת ענותו והוא יזכיר האות על המקום אשר זכרת אתה. ועל כן בא בכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ' כא'), ולא אמר אשר תזכיר את שמי. והסוד "את" אזכיר תזכיר, אם תזכיר אזכיר. וחשוב בענותו כאילו אתה בעצמך ענית לעצמך, וצייר עניין הדבר שאתה משנהו פנים ואחור ותראהו אז כאילו הוא כבר הפוך.

§178קמטואחר שתשלים השם כולו ותרצה להפכו צייר עליו צורת יה"ו בשש פאותיו הפוך. ושים חותם עליתו במקום חותם תחתיתו כצורת לבך. ולא בעט ולא בדיו שכבר זכרת מה שנכתב בעט ובדיו בציור עגול. וסתום עיניו ושים חותם פניו במקום חותם אחוריו, וחותם ימין במקום חותם שמאל. וכן בציור זה תהפוך צורת העולם בכוונת לבך, וזה יהיה אחר שתשלים השם וקודם שתתחיל בו ותמשוך כוונתך בציור ההפוך לבד, כלומר שכל כוונתך להיות 'מהפ"ך הטב"ע' 'ברו"ח י"ה' אשר הוא 'בבורא"ך' והוא 'ברא"ו ב"ך' והוא 'עצ"ם ההוי"ה' 'הדיבר"י'. ואינך צריך לצייר בדבר הנהפך בציור אחר, כי אם תחילה ציור ובינתיים כוונת ציור ובסוף ציור. ובעת הפעולה בעצמה ציו"ר הפו"ך כמו שתראה לפנים שסודו צירופ"י יה"ו שהם ציור"י פיה"ו ותה"ו וי"ש מאי"ן, והם מחנ"ה שד"י התלוי על גלגו"ל הש"ם בכ"ח ההשבע"ה, ומתוך ציו"ר הפו"ך יתחדש הפו"ך הצור"ה ותשוב צור"ה הפוכ"ה מהמזג"ה חדש"ה.

§179ושוב עוד להזכיר סוף הסוף וָ ואל תסיר מחשבתך מן השם בעבור שום דבר בעולם. ואפילו אם דלג לפניך כלב או חתול או עכבר או דבר אחר שלא היה עמך בבית, שאותו הדלוג מכלל פעולת השט"ן השט בארץ הן, והוא הש"ט במ"ח ומוליד וממציא דמות דבר שאין לו מציאות כלל באותו מקום בעת ההיא, והוא ממונה על כך. שהוא שולט על כל גוף מורכב מחמר שפל ומצורה שפלה. והוא בא לנסותך כדי להטיב לך באחריתך אם תמצא שלם ונאמן לשם. שאעפ"י שהוא שט"ן הוא מלאך החיים כאשר הוא קנמלאך המות, ואילו לא נמצא הוא לא היה אפשר שתמצא אתה, ואילו לא נמצאת אתה היה נמצא הוא, כי הוא מיניי ואתה אישיי והוא קדמון ואתה חדש והוא הוה נצחי קיים ואתה נפסד. ואעפ"כ הוא מלאך שליח השם ומדבר בעדו ומתפאר בשמו, ואתה בא לקחת ממשלתו מידו וההויה היא איתו. ואתה מבקש להסיר עטרת ממלכתו ותפארתו מעל ראשו ולהשימה בראשך ולאבדו מן העולם. ואיך לא יתחדש תחבולות לפניך להבהילך עד שתנוס מפניו ותניח לו מערכתו אבל אל תירא מפניו כי ה' אלהיך אתך.

§180ועוד שוב ותזכיר ראש התוך הֵ הנה זה שתזכיר האברים כבר תכיר ממה שאמרתי כי הם כאילו ג' נקודות בראשך, פנים שהוא ראש הראש, ואמצע שהוא תוך הראש, ואחור שהוא סוף הראש. וכן חשוב כאילו ג' נקודות בגווייתך שהוא מקום לבך, פנים שהוא ראש התוך, ואמצע שהוא תוך התוך והיא נקודה אחת בלב באמצעיתו, ואחור שהוא סוף התוך. וכן עוד חשוב כאילו ג' נקודות בבטנך, פנים שהיא נקודות טבורך ראש הסוף, ואמצע שהיא נקודת גלגלי מעיך תוך הסוף, ואחור שהיא נקודת תכלית העצה שהיא מקום הכליות אשר חוט השדרה נשלם שם סוף הסוף. הנה א"כ כל מה שהוא פנים נקרא משותף ראש עם הראש ועם התוך ועם הסוף, וכל מה שהוא אמצע נקרא משותף תוך עם הראש ועם התוך ועם הסוף, וכל מה שהוא אחור נקרא משותף סוף עם הראש ועם התוך ועם הסוף. וזה כולו מבואר ואינו צריך פירוש אחר.

§181ועוד שוב והזכר תוך התוך זָ ואתה יודע כי הזכרת דרכי מקום הנקודות אצלך הן מצויירות כמו שכתבתי. ואמנם עניין היות קנאהתחלות התיבות השניות המורות סוף תוך ראש מחוברות עם אות אחרת לפניהם, כגון כל ההאי"ן הנזכרין תחילה עם הראש ועם התוך ועם הסוף, אתה צריך ג"כ לדעת סודם. אבל בשם הראשון הם קדמו לאברים ואולם בארבעה שמות האחרים האברים קדמו לאותיות. ואמנם בשלשה שהם לשון הקדש נחתם אחריהם שם הקדש יה"ו, והראשון בחותם ה' והאחרון בחותם א' הרי ה"א, חברהו עם שם יה"ו נמצא הו"א י"ה. והסוד הוא א"ה ו' י"ה, יה"ו א"ה, והכלל הו"א ה"י הי"א ה"ו. ואהי"ה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת (משלי ח' ל').

§183וסודם  מסר"ת  השע"ה, כי כן א"ף שע"ה שפ"ע ה"א שע"ה אנכ"י. וכן סוד ה' שנית הרי סוד שתיהן אנכ"י אנכ"י ושניהם בצל"ם אלהי"ם ברא את האדם. ואמנם רי"ו פעמים י' עולים ב' אלפים ק"ס כשני ההי"ן, והוא סוד בצלמו בצלם בצלם ובצלם. ואמנם רי"ו פעמים ו' עולים אפרי"ו, אבל רי"ו פעמים א' הוא רי"ו בעצמו ובכללם צו"ר ישרא"ל.

§184קנבועוד שוב וזכור סוף התוך יֹ ושתף אותה תמיד במחשבתך עם נקודתה כמו שאמרתי לך פעמים רבות. ואמנם אתה צריך לדעת גם כן מספר אותיות השם המשותפות תחילה וסוף. ותדע כי בכל בית יש ט' פעמים ה' בראשונה וסימנם אד"ם, הנה לך אדם חתום בראש תמיד. וסוד היו"ד כפול הרי לך אד"ם מל"ך והכל קה"ל. והנה ט' פעמים ו' הם נ"ד והכל מחנ"ה אלהי"ם בחי"י העול"ם הב"א הם באופני"ם גופני"ם שים עימהם אד"ם בעבור הה' הרי גופי"ם מאדי"ם וכללם דרכ"י. שים עוד ט' בעבור הא' הרי הכל יחד כוללים כ"ל החלקי"ם ומודיעים ח"ק הכללי"ם, ועליהם נשלם כל"ל החקי"ם. וסימן והארץ הדום רגל"י (ישעיה סו' א'). וזהו סוד זכר ונקבה ברא"ם ויקרא את שמם אדם.

§185קנגועוד שוב וזכור ראש הראש וָ ושמור הדרך כאשר שמעת. והבן למה נזכרו האחרונים בלשון ארמית ותבין מזה סוד אין מלאכי השרת מכירים לשון ארמית. והנה אם תסתכל בצירוף 'מלאכ"י השר"ת', 'תכי"ר ש"ם הא"ל' ותדע כי 'ה"ם כ"ת ישרא"ל' ואינם מכירים בלשון ארמית, כי 'כת ישראל' 'מאיר"ת השכ"ל' וסודם 'ספיר"ה ארמי"ת'. אמנם סוד לשו"ן ארמי"ת רל"א נשימו"ת שסודם מחזיר מלכו"ת ישרא"ל למעלתה והסוד אין כת ישראל מכירין מלכות ישראל לבש"ר באמונת"ו לשו"ן ארמי"ת. כעניין 'תלת"א בב"י' שהן 'ד"ת אמ"ת' 'מד"ת פני"ם ואחו"ר'. קמא מצוה סוד מציעא, מצוה בתרא סבת מצוה קמא. ואלה ג' דרכי השם, המצוה לדעתה, ולדעת סודה, לדעת סבתה. אמנם סוד"ה היא סבוב"ה, ואמנם סבת"ה היא בינת"ה הידועה מן מכתב"ה. וכל מצו"ה המצא"ה וכל המצא"ה טב"ע המזג"ה שהוא טב"ע האדי"ם וכל מצוה יש לה כללים ופרטים טבעיים.

§186ועוד שוב להזכיר סוף הראש וָ ויושלמו לך בהם תשעה מלכי מדע שיצאו משם האלו"ה זיו"ו בגלגול עגול מוכן ומתוקן לקבל כל הכח המשנה הטבעיים בעזרת שכל פועל התנועה, וכזה תעשה לכל הבתים. ואני חפץ עוד להודיעך סוד הפאות והם מצויירים כך בספר יצירה עם חותמות חותמותיהן כולם, וזהו ציורו:

§188ג"כ מיה"ו ואמנם סודו 'טל"ה מתהפ"ך' 'ממד"ת הפ"ך'.

§189הסברהסבר המהדיר: וזו צורתה הישרה

§191הסברהסבר המהדיר: וזו צורת ההפך

§193'ווי"ם חיי"ם' זה 'כולו הוא ליהו"ה' ודעם. צייר עתה ו' פעמים ה' לפני השמות הששה להשלים שם המיוחד כולו שלם בארבע אותיותיו ותמצא כי כל השם יושלם באמת.

§194הסברהסבר המהדיר: וזוהי צורתה הישרה.

§196'יודע"ם' 'מולדי"ם' 'ועדי"ם' 'ממי"ם' 'כללי"ם'. והשמות 'סינ"י' הוא 'סל"ם' 'בע"ל כ"ח' 'בכ"ל החכמ"ה', כי 'הכ"ל בחכמ"ה' כאשר 'החכמ"ה בכ"ל'. ואמיתת יצירת אדם המ"ח מהל"ב כאשר הל"ב מהמ"ח חבר אליהם השם תמצא סודם 'החמ"ה והלבנ"ה' שבם חותם 'החכמ"ה והבינ"ה' ובהם 'אקנ"ה' 'קנועולמ"י'. וסוד השמות ה'א' חמשה ביחד ואחד לבדו וסימנם 'נכה"ל כ"ה כ"ו'.

§197והסוד 'מימינ"ו אש דת למו'

§199שמאמיני"ם לדת"ו

§201קנזסוף דבר מכל מה שצרפתי בזה הגלגול יתאמת לך שורש ידיעת השם ותבין כל הכוונה בה ובהזכרתה. ותדע כי סוד 'בש"ם הגלמ"י' הוא 'מגל"ה בשמ"י' כי יש 'בש"ם הגלמ"י' 'נפ"ש' 'מ"ן ש"ם' 'מנש"ם' 'מהשכינ"ה' והוא 'ש"ם ידו"ע' שהוא 'ש"ם כלל"י' 'גו"ף מצור"ה' 'צור"ה מגו"ף'.

§202הסברהסבר המהדיר: וזו היא הצורה ההפוכה.

§204דו"ד נע"ר והשמות הכפולים שב"ע שב"ע במד"ת רחמי"ם. הנה כבר נשלמו העניינים הראשונים של השם הזה המיוחד ולא נשאר לכתוב ממנו כי אם צורה זו:

§205קנחעיגולי הויה (צירופי ההויה בריבועים העברתי לסוף הספר עמוד רי"ג).

§206קנטאלה הם י"ב עיגולים של השם העליון הכולל י"ב שמות בכל עיגול ועיגול. והנה סוד מספר כל עיגול מצירוף שלם לפי אותיותיו 'מ"ח' וסודו 'כוכ"ב' והוא 'יוב"ל' ושמו 'חי"ל'. וישראל עושה חי"ל (במדבר כד' יח'). ימין יהוה רוממה ימין יהוה עושה חי"ל (תהלים קיח ז'). וסוד י"ב הוא ז"ה הרי שניהם מחז"ה וסימנך מחז"ה שדי יחזה (במדבר כד' ד'). וסודו גלו"י עיני"ם שמספרם מחז"ה עיגולי"ם והוא חוז"ה מעגלי"ן והם י"ב שמות בכל עיגול מנהיגים י"ב מזלות בכל גלגול.

§207הנה בדעתך סוד גלגול זה השם תדע סוד ראשי חדשים וסוד ראשי השנים. כי בראשי שנים בא"א הו"ה. אמנם בראשי חדשים נתן זמן כפרה לתולדות ישראל בהיותם מקריבין קרבן שעירי חטאת. ואולם 'בראשי"ת' 'בראש"י שני"ם' 'בר"א י"ש פרטי מאי"ן' 'בר"א הבורא השמי"ם מאי"ן' 'אח"ר שבר"א העול"ם האד"ם', כי על כן נקרא האדם אדם הראשון, ואל תפלא אם תמצאהו אחרון דבתר"א הוא כי עצמ"ו פני"ם ואחו"ר, כאמרו "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה" (תהלים קלט' ה'). אל תקרא כפכה אלה הפכ"ך, והסוד כהני"ם, והוא סוד מספר קסהעגולים כולם שעולים חדש וחדש והם י"ב חדש (שם הוי"ה י"ב פעמים)  ומספרם 'ברכת כהנים' וכל אחד סודו י"ב חד"ש מ"ח וכולם שב"ע. והרמז שב"ע על חטאתיכם (ויקרא כו'). וכלל הי"ב המעגלים מספר השמות כולם עולים 'ארי"ם ותמי"ם' והם אורים ותומים 'דמו"ת מאורי"ם' 'מאירי"ם האמ"ת'. חבר כל מנין התיבות יחד ותמצאם מוחלי"ן גם לוחמי"ן. ותיבותיהם מיוחדת הן כ"ו כל אחת ואחת מתגלגלת פנים ואחור בחיות הקודש ברצוא ושוב וכך הם בתורה. ומספר כל האותיות הם תקע"ו סודו מלקו"ת ואם יקובל המזכירם והוא חייב הן מוחלי"ן מלקו"ת ומכפרי"ם אש"ם, בסוד מספרם כולם. כי להם ג' דרכים והם כולם מספרים מספר אותיותיהם, שהם י"ב י"ב בסוד שם בן י"ב אותיות, שהן כוללות סוד בזמן כפרה, יהי"ה והו"ה והי"ה, והן י"ב כ"ד ל"ו מ"ח "ז"ה שמ"י לעל"ם וזה זכרי לד"ר ד"ר". הנה גלה לך סוד הזמן בסוד על"ם וסוד ד"ר ד"ר שסודם ד"ם ע"ל ד"ת ד"ת על ד"ם. ועוד למ"ד דע"ת את העם באמרו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת א' ד'). יהוה שמך לעלם יהוה זכרך לדור ודור (תהלים קלה' יג'). השם הוא חתום על האדם, זכה בו והכירו יחיה, לא זכה בו ולא הכירו ימות. 'חו"ל ע"ל קוד"ש' 'קוד"ש ע"ל חו"ל' יש שם קודש ויש שם חול, ש"ם קד"ש וש"ם חו"ל, חשמ"ל שמ"ו קדו"ש, ש"ם קד"ש חו"ל שמ"ו, ש"ם חו"ל קד"ש שמ"ו, לוקח ש"ד משמש"ו. ש"ד שמ"ו חל"ק שמ"ו, שד"י של"ו מאזני"ם של"ו. 'שלו"ש ד"י', 'שד"ו קסאשל"י', 'של"ו שד"י', 'של"י שד"ו', 'די"ו של"ש'. חל"ק שמ"ו, ק"ו ש"ל מ"ח, שקו"ל מא"ז, שוק"ל מ"ח, מאזני"ם של"ו, מחנ"ים של"ו, נוח"ל שמי"ם, חשמ"ל מינ"ו.

§208דע כי אלה הגלגולים כולם אתה צריך לעיין בהם היטב ולדקדק בהם מאוד בפרטם ובכללם אם אתה חושק לדעת את השם באמרו (תהלים צא' יד'). כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי ואם אינך מדקדק אחריהם עד שתדעם כולם או רובם או קצתם עד שתבין מה היתה הכוונה בהם הזהר מהזכיר את השם היקר הזה שהוא שם העצם המגלה כל חכמה ודעת וסוד התקופות וגלגולי הגלגלים ועיגולי הנבראים ורוחותיהם וכוחותיהם, ומבטל כח השדים וכל כשופיהם כי לשונ"ך כשו"ף גם כ"ח נפש"ך כ"ח כשפ"ך. ועל כן אתה מבטל הכשפים ממנה ומן העולם בכח הזכרת השם. כי למה נקרא שמם כשפים מפני שמכחישין 'פמלי"א ש"ל מעל"ה' שהם אלפי אלפים, וסודם 'שלו"ש' 'מתנוע"ע' בשתי דרכים, והבן דרכו.

§209קסבזה השם השני גם כן תבין שניהם. (המקור בסוף הספר עמוד רט"ו)

§210קסגאלה הם י"ב עיגולים כמו הראשונים. הם ג"כ עיגולים של שם העצם, כי שני שמות הקדושים האלה הם לבדם שמות העצם השלמים. אמנם שם י"ה הנמצא בכתובים הרבה ובנביאים מעט ובתורה מעט מהמעט, הנה הוא חלק משם השם השלם העצמי. והוא חצי מזה והוא בראשיתו, וחצי מזה והוא בסופו. ואע"פ שחציו ככולו הנה 'חצ"י הש"ם' שהוא מגיד סוד 'מל"ך המשי"ח' וסודו 'יו"ם השביע"י' והוא מושל על 'גו"ף השט"ן' אשר שמו 'תמו"ז'. מבכות את התמוז (יחזקאל ח' יד'). והיא עבודה זרה אחת שהיו עובדות הנשים בימים הקדמונים. ומסוד תקופות טבת שיבינוהו המקובלים יובן עניין חצי השם האחד. ומסוד תקופת תמוז יובן חצי השם האחר. וזה השם השלם האחד יורה על שלמות תקופת ניסן, וחצי השני השלם יורה על תקופת תשרי. וזה סודו טלה וזה סודו מאזנים, וזה טבת וזה תמוז, השנים מלאים בחלקיהם והשנים חצאים בחלקיהם ר"ל שעותם וחצאיהם. כי השמות מגידים סוד העולם וסוד שיעור קומה והיכלות ויצירה וסוד שמיטין וסוד יובלות ושנים ועיבורן וחדשים ושבתות וימים ולילות ושעות ועתים ורגעים וחלקים וזמנים.

§211וכן שם העצם הזה לא נזכר בתורה כי אם בג' מקומות והם על עניין הגאולה לבד. והם "אהי"ה אשר אהי"ה" וגם "אהי"ה שלחני אליכם" ולא יותר. אבל לא זכרו שום נביא וגם אינו בכתובים כי השם חידשו למשה. וכן אנחנו מקובלים מפי השם ומפי משה כי המשיח יחדש לו השם שם חדש, שבו יגאל את ישראל. שנאמר קסדוקרא לך שם חדש אשר מפי יהוה יקבנו (ישעיה סב' ב'). והוא שם אדנ"י בתוארו ושם עצמו,

§212אהי"ה יהו"ה אהו"ה יה"ו י"ה אה"י א"ה אה"ו א"ו אי"ו א"י.

§213ואמנם הנזכר מהם לשם יהיה אֲיֹהָ"ו, זה האחרון יהיה נזכר בכל מקום שנכתב אדנ"י. והמשכילים יבינו לבדם סתריו ולא יבינו כל הרשעים. כי המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב' ג') ויבינו היטב.

§214ואמנם אם תהיה מכת המשכילים עיין באותיות השכליות תחילה שהם הקדמות החכמת השכלית, ואז יתבארו לך הדברים כולם כאשר זכרתים. אבל זה אני צריך להודיעך כי השמות הנקראים עצמיות הם לבדם שרשי שמים וארץ ובהם מתנהג כל העולם העליון וכל העולם השפל הזה שלנו.

§215וזה תבינהו מסוף פסוק בראשית ברא והוא סוד 'את השמים' ואת הארץ, והעניין בהם 'א"ת שמ"י ה"ם', ושמו את שמי שסודם השמות והעיקר 'נשמו"ת' 'ה"ם השמו"ת' והם 'שמו"ת האד"ם' 'ש"ם האו"ת ד"ם' 'ש"ם הד"ם או"ת' 'הי"א ת"ו ש"ל ד"ם' 'האמ"ת ש"ל יד"ו' 'מת"ו ש"ל די"ו' 'ד"י ל"ו שמו"ת' 'נשמו"ת' והבינם כי 'ש"ם י"ה את"ם'. אך וא"ת האר"ץ רצו"א את"ה אוצ"ר את"ה, והסוד אוצרו"ת אצורו"ת' בצורת"ה 'צורת"ה בשמו"ת קסההאד"ם'. ועיקר או"ר אתצ"ה שהוא סימן מנין כ"ב אותיות שמהם תצ"א אור"ה עם 'ש"ם האמת"י' ובחילוף ה"א עם א' אמיתת שם יהו"ה ארא"ץ והיא הארץ.

§217וז"ה קבר"י. וכן תבין הכל בסוד יעקב ובסוד רקיע.

§218גם תבין הסוד ממאמר ויאמר אלהים 'יהי אור ויהי אור' 'הו"א רי"י והי"א רי"ו' 'ריר"י יוה"א ויוה"א' וסוד ריר"י מעש"י והבינם חלקם.

§220ואין להם לב אמת, אבל רובם עשו להם אלהי כסף ואלהי זהב ועברו על דעת המקום ועל דעת נביאיו ועל דעת תורתו הקדושה. והזהב אצלם כולו רוחני, ושכחו מאמר כי עשה יעשה לו כנפים (משלי כג' ה').

§221ואמנם סוד התורה כולה בכללה והפרטה בראשיתה והאחריתה קבלנו עלינ קבלה אלוהית שנתלת על ההויות. ועל כן נאמר "יהי אור ויהי אור" וכן החותמות. ונאמר "יהי רקיע ויהי מבדיל" "ויהי כן" בשני, ונאמר "ויהי כן" "ויהי כן" בשלישי, ונאמר "ויה"י מארת והיו קסזלאתת" "והיו למאורת" "ויהי כן" ברביעי, ואין בחמישי מפורסמת כי אם החותם. ונאמר בששי "ויה"י כן". ואין בשביעי חותם לסוד גדול כי עדין לא נשלם כאמרו אשר ברא אלהים לעשות. ואעפ"י שהשמים והארץ כבר נשלמו מצד אחד חותמם לא נחתם שהוא חותם ערב ובוקר מפני סוד השמיטה של הארץ, אבל נחתם יום השביעי בכלוי מעשה ושביתה וברכה וקדושה. ונזכרו בו שלש פעמים "יום השביעי", ושלש פעמים "מלאכתו". וסוד 'מלאכת"ו' 'אמ"ת כֻּל"ו' 'או"ת מל"ך', כי "אות הוא בצבאו שלו" (ספר יצירה). אבל 'ת"ו מלא"ך' וגימ' 'כ"ל מעשי"ו הי"ו' והסוד 'מעשי"ו היכל"ו' והבינם. ואמנם 'כלי"ו יו"ם שע"ה' והסוד 'גלג"ל יו"ם שע"ה' 'שבע"ה די"ן יו"ם', 'והש"ם לימינ"ו' 'והימי"ן לשמ"ו' 'השלו"ם ימינ"ו', והעיקר 'הימי"ן והשמא"ל' 'תאומי"ם' 'יו"ם אמ"ת'. וזהו 'כל"ו אמ"ת' וזו היא 'מלאכת"ו,' 'מלאכת"ו' לבשו 'מלאכו"ת'. ואמנם חתימת כ"י טו"ב סודה כ"ח י"ט, והפתאים לא יבינו כ"י ט"ח עיניהם מראות מהשכיל לבותם (ישעיה מד' יח'). ולא ראו כי טוב, אמנם אלהי"ם ירא"ו כ"י טו"ב והעיקר יוה"א מאי"ר כ"ל טוב"י יאי"א מאי"ר כ"ל טוב"י יו"ד ה"א מאי"ר טו"ב כל"ו.

§222אחר שהודעתיך סודות כל השמות העצמיים בראשי פרקים והודעתיך ג"כ סוד גלגלי רי"ו בראשי פרקים שאי אפשר לזאת החכמה למסרה בדרך אחרת ואפילו פנים בפנים כל שכן במכתב, בטוח אני בשכלך בעזרת השם אם אתה חכם ומבין מדעתך שתבין מה שראוי להבינו ותניח מה שאי אפשר להבינו ואפילו לעיין בו. ועל כן אודיעך עוד קצת ראשי פרקים משם בן מ"ב אותיות ומן השם היוצא מן שני פסוקים של אנכ"י ושל שמע. ואתחיל לדבר בפסוקים תחילה כדי שאסיים בשם בן מ"ב אותיות הקדש.

§223קסחואומר כי מלת פסוק זה עם מלת פסוק זה מצורפות כך:

§225עמו בכח שמו וזה אשר תשמע סוד י"ו אותיותיו אלו הם בסוד י"ו שזכרתי מן חצי השם ואחר כך תצטרף לחבר שאר אותיותיו עוד.

§229עד שתשלמנו כולו.

§232לחסרון כן צריך להיות. אר"ץ א"ד י"ם הי"א חכמ"ה ועוד לו דרכים והבינם בצרוף.

§234במי"ם. מאלה תתעורר דעתם במים. ומאלה תתעורר לנשאר כי די לך ברמזים הללו.

§235קעושים דעתך להבין ג"כ סוד שם בן מ"ב אותיות בדרכים משותפים ומצורפים האלה.

§236צ"א      שט"ן     בק"ע     תרי"ג

§237קצ"ץ      טב"ת     ג"ו     תשר"י

§238כשפ"ן גזל"ן ח"ק יעק"ב ג"ט י"ד

§239דע כי השם הנכבד והנורא הזה, לא יתעורר לב האיש המזכירו אלא בעת שהוא מכירו ומבין סודו ונסתרו. אבל אם הוא ערל וטמא ולבו ערל וטמא והוא אטום ועיניו רואות האותיות אין תועלת לו בכך. ואפילו אם יתנו לו אלף רבנים אלף קבלות. כי העיקר הוא שיהיה חכם ומבין מדעתו ויכיר במעט רמז עומק הדבר הנגלה לו, עד שלא יצטרך אל מלמד ממין אדם כי אם לספר התורה ולספרי הנביאים והחכמים, ואל השפע האלוהי המוטבע בו מהשם. ויכיר כוחות המציאות וידע מהם מה שאפשר לדעתו בכח אלוהי ואנושי. ואז ילמדהו המלמד לאדם דעת כמו שאמרתי לך למעלה. כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב' ו').

§240ודע כי זה השם מצטרף עם בראשית, שגם הוא מודיע ומגלה סתרי בראשית. ומן מחזור הירח בכל מולד שמתגלגל בסימן אי"ב תשצ"ג תבין סוד שם אב"ג ית"ץ. כי מאי"ב תשצ"ג יוצא והוא שם ת"ג צבא"י. וכן מן שם שקוצי"ת תבין סוד בי"ו תקצ"ה, כי השי"ן קעאאשר נתוספה על מחזור כל חדש חסרה מן מחזו"ר י"ט שנ"ה שסודו זי"ו החמ"ר שט"ן. אבל מחזור חדש אי"ב  תשצ"ג  כי  בעבורו  חוזר  שם  אבג"ץ י"ת  חדש שסודו

§242שסודם ב"ה אותיות. והנשארת בד"ה חק"י בסוד שם זה והוא שט"ן ע"ז ג"ץ ה"ב ח"ק י"ד והנשאר ספ"ר מלאכת"ו. והסוד מספ"ר כ"ל או"ת כ"ל ספ"ר מאו"ת כ"ל או"ת מספ"ר פר"ס מכ"ל או"ת פר"ס מלכות"א. והוא סוד "פ"ס יד"א ד"י כתב"א" (דניאל ה' ה') פ"ס יד"א כת"ב יד"א הח"ק בי"ד הי"ד בח"ק ה"ב י"ד ח"ק ה"ב ק"ח י"ד ה"ב י"ד ק"ח ג"ט ז' ש"ן ע"ץ ע"ץ או ש"ן. צל"ם אנו"ש שונ"א קי"ן (בראשית ד' כד') כי שבעתים יקם קין הרי י"ד, ולמך שבעים ושבעה הרי ע"ז, הרי הסוד אי"ש ויל"ד. ויש סכנה לגלות צירופם מבואר אבל ברמז יש אל ידו של המגלה אותם, והרמז אי"ש ודל"י והוא גימ' אישי"ם והוא מלא"ך ר"ע ואי"ש ד"ם. והבן כל זה כי אין בכל מה שתמצא בספר הזה הקדוש דבר שהוא צריך להסתירו כזה, כזה ראה וקדש.

§243כל משכיל אשר רוח אלהים בקרבו יודע ומכיר כי הדבר הקרוב אל הדבר אשר הוא ממינו, אם אין לו הפכים שיהפכו טבעו הוא הוא הדבר האהוב לו יותר מזולתו. ולפיכך הוא מבואר שהגוף אוהב הגוף, ואם אוהב גוף אחד ושונא גוף אחר הוא מפני סבה הפכיית שבין גוף לגוף, וכל זה לפי הטבע. שהנה היסודות, האוויר אוהב האוויר שהוא ממינו, והאש אוהב את האש, והמים למים והעפר לעפר. ואשר יש קעבקצת קירבה ביניהם יש קצת אהבה ביניהם. והנה הראשונים בכלל ובפרט רודפים זה את זה בחלקיהן מפני שיש תכלית קירוב ביניהם יש תכלית אהבה ביניהם, ומקום זה הוא מקום זה. וזה תדעהו מהאש היסודי הממשיך אליו האש הטבעי אשר אתנו, עד מקומו העליון. ועל היות האש היסודי גבוה מאוד ורחוק מהאש שלנו, והדרך הרחוקה שבה קצרה במהירות התנועה, היא טבע האש הזה למהר פעולותיו ולמהר תנועותיו כדי שימהר לשוב למקומו האמיתי אשר משם תולדתו. וזה דומה למחשבה, חושב שנפרד מארצו וממולדתו ובני ביתו רחוקים ממנו מאד, והוא כוסף מאוד למהר לשוב אל ביתו. שאין ספק שהוא ממהר פעולותיו ותנועותיו בתכלית מה שאפשר לו מן המהירות לפי ענייניו, כדי שימהר לשוב למקומו אשר כוונתו לשוב אליו. וזה יקרה כולו לבעל דעת הזה החי המדבר. וכן יקרה לאש בדמיון זה שהוא מתנועע בטבע ולא בעצם, והוא בלתי חי ובלתי מדבר ובלתי צומח, אבל הוא דומם מת. וכן יקרה לשאר יסודות. וזה כולו מורגש אין צריך להביא ראיה. אמנם הדברים אשר יש ביניהם קירבה קצת וקצת ריחוק, כבר יש קצת היפוך ביניהם והם אוהבים זה לזה מצד הקירבה ושונאים זה את זה מצד הריחוק. כמו האוויר והאש וגם האוויר והמים וגם המים והעפר, כי האוויר פעם עוזר לאש ומדליקו, ופעם מנפח בו ומכבהו, וכן בשאר וסבותיהם רבות. אבל הדברים אשר יש תכלית שנאה ביניהם הוא מפני רוב ריחוקם זה מזה ורוב התהפכותם זה מזה. כמו האש והמים שהם בתכלית השנאה וכן השאר וסבותיהם ג"כ רבות, כבר התבאר בספרי החכמה כל זה תכלית ביאור.

§244קעגואולם כוונתי להזכיר זה במקום הזה מפני מה שתשמע. והוא להודיעך שאם תראה שלש אומות שונאות זו לזו תהיה הסבה הראשונה מפני מרחקי חוקותיהם ודתותיהם המתהפכות והמשתנות תכלית השינויים בעקרי האמונות. וגם יהיה זה לפי התקרבם זה לזה במקום ובמשא ומתן. עד שאם תשאל חלקי כל אומה יאמרו לך בקצתם מבואר שהם שונאים אומה זו מפני כך, ושונאים אומה זו מפני כך. ולפי הסבה התוריית של כל אחת ואחת תהיה השנאה חזקה או חלושה. וכן בטבע כל דבר כי הגרים אוהבים זה את זה בטבע ראשון כללי, ואם תתחדש סבה מפסדת ביניהם תשוב האהבה לשנאה לא טבעית כי אם רצונית. וכן הזונות אוהבות זו לזו בטבע כללי. וכן תלמידי חכמים אוהבים זה לזה, ובהתחדש סבה חלקית יתהפך החלק הטבעי וישנאו זה לזה בבחירה וברצון ולא בטבע. ואל יטעך המאמר האומר, כל אומן שונא בני אומנתו. כי זה על פי הסבה המתחדשת בהפכי הבחירה כמו שאמרתי, והכלל כולו קיים תמיד ולא ישתנה.

§245ועל כן תדע שאם אתה הולך בדרכי השם ואתה עובד את השם מאהבה, רצונך היה שכל אדם יהיה עובד את השם עמך ויודעו ומכירו כמוך, קל וחומר בני אמונתך, וכל שכן הקרובים אליך שאתה חס עליהם כמו שאתה חס על עצמך. וטבעך האמיתי גורם זו הבחירה העליונה, ואתה רואה אותם שוקעים בהבלי הזמן. אין ספק שזה הדבר התחדש מאתם ולא ממך להיותם שנואים אצלך, כמו שהם שנואים אצל השם. ואז אתה חייב בחיוב התורה השכלית קעדלשנוא אותם כאשר השם שונא אותם. ואעפ"י שהם בריותיו. ועל זה נאמר הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי (תהלים קלט' כא'). וכאשר אמרתי בשנאה אומר באהבה שהיא הפכה. והלא כן כאשר תראה אוהבי השם אין ספק שיש לך שתי סבות ראשונות גדולות שתאהבם. אחת מפני היותם אוהבי השם כמוך ודעתם כדעתך, ושנית מפני כבוד השם הנאהב יתעלה שמו לעד לנצח נצחים.

§246וכאשר קרה זה במציאות ממנו בטבע וממנו בבחירה, קרה כדומה לזה לשם עם האדם ולאדם עם השם ית'. כי האדם מצד יצרו הוא בתכלית הרוחק מן השם. והוא כי אין בכל הנבראים אשר ברא מי שיכחיש מציאותו לפעמים כי אם האדם מצד מחשבתו הרעה. ועל כן ראויה שתהיה זאת סבה אחת גדולה להרחיקו בתכלית ההרחקה ממנו. ואמנם מצד שכלו הוא בתכלית הקירבה אל השם, כי אין בכל המורכבים מחומר וצורה שמימיים וארציים שיהיה לשם בהם חלק בפרי שֶכֶל נפרד אחר זמן כי אם באדם לבדו. וא"כ שֶכֶל האדם הוא פרי השי"ת ב"ה וזרעו על דרך משל והוא באמת בנו. ועל כן אמר לנו אנחנו עם סגולתו (דברים יד' א'), בנים אתה ליהוה אלהיכם. (תהלים ק) ואֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ והכתוב קראנו חלקו ונחלתו באמרו כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב' ט').

§247ואם כן אל תפלא בהזכירך שמו, אם יבקש שכלך להידבק בשכלו כאשר בקש להידבק בשמו. שכן תורתו אומרת את יהוה אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק 'ובשמ"ו תשב"ע' (דברים י' כ'), 'שב"ו קעהע"ב שמו"ת'. והסוד 'בשבוע"ת שמ"ו' כי 'שבועת"ו בש"ם' והנסתר 'בשבועת"ו בלח"ש' והוא 'לח"ש ההשבעו"ת' אשר זכרתי, שההזכרה היא שבועתו. וסוד כ"ל ההשבע"ה וההזכר"ה מסורה ביד ש"ר הפני"ם שהוא נ"ר הנפ"ש. ובאמת שאין אומה בעולם קרובה לשם כמונו, שנשתדל לעבוד את בוראנו כאשר ציוונו על ידי 'מש"ה אשר' קראו בשמו 'א"ל שד"י'. ועל כן הדין עמו ג"כ לייסרנו יותר מכל אומה. וכן אמר על ידי נביאו, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונתיכם (עמוס ג' ב'). וכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פט' לג'). וכן פסוקים רבים מעידים על זה העניין שהוא כן, והשכל מעיד עליו. כי עם שקבל תורה מפיו הוא לבדו עמו ונחלתו כמו שנאמר, עמי ונחלתי ישראל (יואל ד' ב'). ובהיות הדבר הזה כן אם יצא אחד מִמֶּנּוּ (מאתנו) מיודעי השם מתחת כנפי שכינתו הלא הדין נותן לייסרו בייסורין קשים עד שישוב אל השם ית'. כן אם היה לאדם בן או תלמיד נאמן שלם וטוב מכיר האמת מפי אביו או מפי רבו לפי דעת אביו או רבו, ונכנס שטן בלבו וקטרגו וקלקל מחשבתו ושינה דעתו, הלא הדין נותן לאב או לרבו במרדו באחד מהם, בכוונה ורצון לייסרו מאד בייסורין קשים ומרים ובנגעים גדולים עד שישוב אל האמת. ויודה לאביו או לרבו על האמת ויצילו נפשו משאול תחתיות בעל כרחו ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת.

§248ואם לאחרים אדם אומר לעשות כן הלא הדין נותן להיותו דן דין זה בעצמו על עצמו, רוצה לומר שאם האדם מכיר את השם ומזכיר קעואת שמו כדי שידבק בו, ובעת השפע שהשם בא להדביק עצמו אל עצמו כלומר שכלו בנפשו כדי שלא ירגיש במיתת הגוף, והאדם הוא בורח וחוזר לאחוריו ואינו חפץ בחיי השם הנצחיים ושב להיות כבהמה חי בחיי ההבל עוד כבתחילה. כאשר על זה העניין נאמר במשל ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהילים מט' יג'). זה נודע מהכתוב והשכל מעיד שראוי לשנוא אותו שכבר סר מהאמת וברח מפני השם המבקש להחיותו ולא חפץ בגמולו הגדול הזה, אלא באמת ובתנאי אחד בלבד. אם כוונת הבורח החוזר לאחוריו כדי להשלים עוד אחרים אתו ולהביאם תחת כנפי השכינה ולמלט את נפשותם, ולא יעזוב דרך השם כל ימי חייו אז הדבר מחול לו. ואם לכוונה אחרת עושה כן אין מוחלין לו (דברים כט' יט') ולֹא יֹאבֶה יְהֹוָה סְלֹחַ לוֹ. ואעפ"י שהשם יודע כוונתו, יש לנו אנחנו דרך אחת להכיר בו קצת כוונתו מתוך פעולותיו אשר יעשה אחר שובו משם, והוא שאם ישתדל עוד וילמד ויקרא ויעיין ויוסיף חכמה וילמד לאשר ימצא ויוכיח או יכתוב דברי חכמה או דברי שבחות או תוכחות. הנה בזה נדע באמת שכוונתו לשם שמים. ואם לא יעשה כן נדע בלא ספק לפי הנחשב אצלנו שכוונתו בלתי שלימה והשם ית' לבדו מכיר האמת.

§249אתה בן אדם אם תבקש את ה' אלהיך באמת ובתמים אל תחשוב בעצמך שיש בשם כי אם ידיעת השם ית' והשגת פעולותיו. וחשוב בדעתך שלא יוכל השם הנקרא באותיות להצילך מכל דבר רע, ואעפ"י שהוא יכול ופעולתו וטבעו בכך. אבל מפני היותך מורכב מיצר הרע ואתה גוף 'בש"ר וד"ם' ששם שניהם 'מלאכ"י המו"ת', צריך שתחשוב זה. וסודם 'פרט"י החמ"ר' קעזהכולל 'כ"ל אב"ר פרט"י' ונקרא 'חמ"ר הפריד"ה' ושמו 'נה"ר דינו"ר' וסודו 'חמ"ר הפרט"י' ונקרא בשם 'יהו"ה צבאו"ת' והעיקר 'בש"ר וד"ם' 'חמ"ר מי"ם רו"ח' 'חמ"ר רו"ח מי"ם' 'והחכמ"ה רו"ח מרו"ח'. ולסוד 'בש"ר וד"ם' יש 'ארבע"ה דרכי"ם', כי אם 'החכמ"ה דע"ת' גם 'הדע"ת חכמ"ה' ויתרון 'דע"ת החכמ"ה' תחיה בעליה. ואל יעלה בדעתך זולת זה שכבר התבארו מופתיו בשלימות האחרון, שאין בו ספק שהעניין הוא כך 1.מדרכי העיון הפילוסופים, 2.ומדרכי תורתנו האמיתיים, 3.ומדרכי הנביאים הנצחיים, 4,ומדרכי חכמינו האמיתיים. כי יתרון דעת החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז' יב') וסוד 'יתרו"ן כ"ל התור"ה' הוא סוד 'כ"ל התור"ה הגלג"ל העשיר"י'. והיא תחי"ה בעלי"ה בעל"י התחי"ה כ"ל משכי"ל התחי"ב עלי"ה לדעתה לחיו"ת הטב"ע. אבל המבקש החכמה המסורה בידינו ע"פ השם, לפעול בה כל דבר לכבוד השם הוא מקדש את השם. אבל אם הוא מבקש חכמת השם לעשות בו עניינים גופניים שמועילין לעושר או לרוב חיים או לבנים ובנות או לאהבה ושנאה או להרוג שונאו, והוא מכוון בזה לכבוד עצמו או לכבוד בני אדם או לתועלתו או לתועלתם מבלתי היות שם שום סבה אמיתית, ולא דרך לכבוד השם, והוא עושה זה טרם השיגו מהשם שפע או רוח מהשם המפורש, ואעפ"י שהוא אומר בפיו או חושב בליבו שהוא מזכיר את השם לכבודו ואין הדבר כן, ועלה בידו פעולה מהזכרת השם הנכבד והנורא, הרי זה האיש הפושע הרשע קעחוהטמא מחלל את השם הנכבד והנורא ומשתמש בשמו הגדול לשוא. ועליו נאמר לא תשא את  שֵׁם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא (שמות כ' ז'). וזה האיש ארור הוא לה' אלה"י הצבאו"ת אשר יהו"ה זכרו. ומקולל מפי מטטרו"ן שר הפנים רבו המלמדו אותיות ותורה. ומוחרם הוא מפי כל שרף וכל מלאך, ובשמתא יהיה מפי כל נביא וחכם, וארור ומקולל ומוחרם יהיה מפי כל תלמיד שיראה הספר הזה. אבל המבקש ללמוד לשם שמים ברוך ומבורך יהיה מפי השם ומפי העליונים ומפי תחתונים אם ישתמש בשם השם לכבוד השם ב"ה, לבד לכוונת קבלת שפע חכמה או דיבור מרוח הקדש או מעלת הנבואה. ואחרי כן כפי מה שיצווה מפי השם לפי חכמתו ודעתו יזהר עד מאד לעשות ולא יטה ימין ושמאל. אם יורוהו דרך דיבור ידבר בו, ואם יורוהו דרך כתיבה בספר יכתוב, ואם דרך תוכחת דברים בדרשות יצטרך שיגלה מה שציווהו לגלות ויכסה מה שיצווהו לכסות, אז יתברך מפי השם ברוך הוא ויתנשא בעיניו מאד. ויתקיים בו הברכה המשולשת בתורה על פי הכהנים, על פי משה ע"ה, על פי הגבורה, וזוהי:

§250הסברהסבר המהדיר: יברכך יהו"ה וישמרך:

§251הסבר המהדיר: יאר יהו"ה פניו אליך ויחנך:

§252הסבר המהדיר: ישא יהו"ה פניו אליך וישם לך שלום:

§253הסבר המהדיר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם:

§254כבר גליתי לך כל דעתי וכל כוונתי וכל דרכי קבלותי בכל מה שידעתיו מעניין ידיעת השם בדרכי נבואות אותיות הקודש. ואם קעטתרצה ללכת בדרכים אלו אשר הודעתיך להתקרב בם אל השם ית' באמת, הוא יוסיף לך חכמה בכל יום ויום בעבור כבוד שמו הגדול. כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב' ו'). לך ועשה כן והחיה את נפשך המשכלת בשם המפורש. ואם נראה לך שיש בדרכים האלה שום עניין שאינו אמיתי אצלך או הוא עניין שבדוהו בני אדם מלבם ולא באו להם מאת הדרך האלוהית אשר זכרתיה ולא יועילו לך בדבר בשום פנים, סור מהם והתרחק מהסתכל בהם בכל מה שתוכל עד שתמצא דברים אחרים שיחיו את נפשך כי כל כוונת השם בבריאותך בעולמו לא הייתה לבטלה אלה אם תבטלה אתה כדי לעבור על רצונו אשר רצה לתת לך כח להיות רשותך בידך לבחור בטוב ובחיים, ואם תבחור במות תמות ואם תבחר בחיים תחיה ואם באתה לטמא ח"ו תמצא פתחים פתוחים ואם באתה לטהר יסייעוך מן השמים ובחרת בחיים ותחיה. ועל זו הכוונה נתנה לנו התורה הקדושה כדי לעזרנו בחכמה ולהאיר עינינו בכל הדרך אשר נלך בה להמית המתים ולהחיות החיים וחיי התורה בכל מקום שתמצאם נזכרים על עניין סתם, דע שאינם כי אם חיי העולם הבא, כל שכן אם נשתתפו אליהם ענייני אורך ימים ושנות חיים. ואחר שהודעתיך כל מה שהיה ראוי להודיעך סתריו בעניינים אלו והזהרתיך על מה שראוי להזהירך עליו כדי שלא תכשל ח"ו ולא תחטא, והדרכתיך בם בדרכים ישרות נשאר הדרך עליך ללכת בדרכי השם ית' ולאהבה אותו ולדבקה בו ולהישבע בשמו הנכבד והנורא לעד אמן.

§255הושע י"ד י

§256מִי חָכָם קפוְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהֹוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם: והצדיקים יאירו באור החיים.

§257ישעיה מ' כ"ט

§258ברוך הַ-נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה:

§259תהילים פ"ט נ"ג

§260בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

§262תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

§263הסברהסבר המהדיר: שם השני

§264קפבא            ב

§265הסברהסבר המהדיר: בתים

§266הסבר המהדיר: ג            ד

§267הסבר המהדיר: שם השני

§268קפגה            ו

§269הסברהסבר המהדיר: בתים

§270הסבר המהדיר: ז           ח

§271הסבר המהדיר: שם השני

§272קפדט            י

§273הסברהסבר המהדיר: בתים

§274הסבר המהדיר: יא           יב

§275הסבר המהדיר: שם השני

§276קפהיג            יד

§277הסברהסבר המהדיר: בתים

§278הסבר המהדיר: טו            טז

§279הסבר המהדיר: שם השני

§280קפויז            יח

§281הסברהסבר המהדיר: בתים

§282הסבר המהדיר: יט            כ

§283הסבר המהדיר: שם השני

§284קפזכא           כב

§285הסברהסבר המהדיר: בתים

§286הסבר המהדיר: כג           כד

§287הסבר המהדיר: שם הרביעי

§288קפחא            ב

§289הסברהסבר המהדיר: בתים

§290הסבר המהדיר: ג            ד

§291הסבר המהדיר: שם הרביעי

§292קפטה            ו

§293הסברהסבר המהדיר: בתים

§294הסבר המהדיר: ז           ח

§295הסבר המהדיר: שם הרביעי

§296קצט            י

§297הסברהסבר המהדיר: בתים

§298הסבר המהדיר: יא            יב

§299הסבר המהדיר: שם הרביעי

§300קצאיג            יד

§301הסברהסבר המהדיר: בתים

§302הסבר המהדיר: טו            טז

§303הסבר המהדיר: שם הרביעי

§304קצביז            יח

§305הסברהסבר המהדיר: בתים

§306הסבר המהדיר: יט            כ

§307הסבר המהדיר: שם הרביעי

§308קצגכא            כב

§309הסברהסבר המהדיר: בתים

§310הסבר המהדיר: כג            כד

§311הסבר המהדיר: שם הששי

§312קצדא            ב

§313הסברהסבר המהדיר: בתים

§314הסבר המהדיר: ג            ד

§315הסבר המהדיר: שם הששי

§316קצהה            ו

§317הסברהסבר המהדיר: בתים

§318הסבר המהדיר: ז            ח

§319הסבר המהדיר: שם הששי

§320קצוט            י

§321הסברהסבר המהדיר: בתים

§322הסבר המהדיר: יא            יב

§323הסבר המהדיר: שם הששי

§324קצזיג            יד

§325הסברהסבר המהדיר: בתים

§326הסבר המהדיר: טו            טז

§327הסבר המהדיר: שם הששי

§328קצחיז            יח

§329הסברהסבר המהדיר: בתים

§330הסבר המהדיר: יט            כ

§331הסבר המהדיר: שם הששי

§332קצטכא            כב

§333הסברהסבר המהדיר: בתים

§334הסבר המהדיר: כג            כד

§335הסבר המהדיר: שם השמיני

§336רא            ב

§337הסברהסבר המהדיר: בתים

§338הסבר המהדיר: ג            ד

§339הסבר המהדיר: שם השמיני

§340ראה            ו

§341הסברהסבר המהדיר: בתים

§342הסבר המהדיר: ז            ח

§343הסבר המהדיר: שם השמיני

§344רבט            י

§345הסברהסבר המהדיר: בתים

§346הסבר המהדיר: יא            יב

§347הסבר המהדיר: שם השמיני

§348רגיג            יד

§349הסברהסבר המהדיר: בתים

§350הסבר המהדיר: טו           טז

§351הסבר המהדיר: שם השמיני

§352רדיז            יח

§353הסברהסבר המהדיר: בתים

§354הסבר המהדיר: יט            כ

§355הסבר המהדיר: שם השמיני

§356רהכא            כב

§357הסברהסבר המהדיר: בתים

§358הסבר המהדיר: כג            כד

§359הסבר המהדיר: שם העשירי

§360רוא            ב

§361הסברהסבר המהדיר: בתים

§362הסבר המהדיר: ג            ד

§363הסבר המהדיר: שם העשירי

§364רזה            ו

§365הסברהסבר המהדיר: בתים

§366הסבר המהדיר: ז            ח

§367הסבר המהדיר: שם העשירי

§368רחט            י

§369הסברהסבר המהדיר: בתים

§370הסבר המהדיר: יא            יב

§371הסבר המהדיר: שם העשירי

§372רטיג            יד

§373הסברהסבר המהדיר: בתים

§374הסבר המהדיר: טו            טז

§375הסבר המהדיר: שם העשירי

§376רייז            יח

§377הסברהסבר המהדיר: בתים

§378הסבר המהדיר: יט            כ

§379הסבר המהדיר: שם העשירי

§380ריאכא            כב

§381הסברהסבר המהדיר: בתים

§382הסבר המהדיר: כג            כד

§383כך היו צירופי ההויה במקור, כיון שהרב רומז לציירם בעיגולים, ציירתי אותם בעיגולים בגוף הספר במקומם (עמוד קנ"ט) והשמטתי את מקורם שם, והבאתי אותם כאן למזכרת.

§385כך היו צירופי אהי"ה במקור, כיון שהרב רומז לציירם בעיגולים, ציירתי אותם בעיגולים בגוף הספר במקומם (עמוד קס"ג) והשמטתי את מקורם שם, והבאתי אותם כאן למזכרת.