הסבר המהדיר: רטונער שמו ישראל והוא השכל הפועל. מקשר רבינו על פי כללי סמוכין את הפסוק (הושע יא, א) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. דהינו הנער הוא ישראל. ואמר רבי עקיבא (ברייתא דרבי עקיבא), חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל. וכבר למדנו בתחילת הספר ישראל=מאֻשר=שכל הפועל. ונבוא לבאר: אותו הנער הוא חנוך הוא מטטרון הוא ישראל הוא השכל הפועל אשר מחבר את הנביא למראה הנבואה רבי עקיבא שעולה אל מראה הנבואה עם תלמידיו (ארבעה עלו לפרדס). אנסה כעת המילים פשוטות לחשוף את ה"שכל הפועל": מאחר שציינו שמטטרון שר המחשבה הוא השכל הפועל. כל התיאורים שחכמינו מסייעים בידנו ומאירים את עינינו להשתכל אל השכל הפועל יש בזה סיועה עצום, אך ישנו פן שלא נחשף. ונקדים לומר, האדם נזר הבריאה גופו נלקח מן הארץ נפשו מן עולם הגלגלים ונשמתו מן עולם המלאכים. וניתן לו האפשרות לטפס עד קצה השמים. השכל הפועל נמצא בגלגל הירח הנפש באה מעולם הגלגלים כך שהיא יכולה לחבור אל השכל הפועל אשר נמצא בסמוך ולבוד בה (שפחות משלשה טפחים נקרא לבוד). מאז שנאסר (לימוד) הנבואה, הלכה ונטשטשה הדרך עד שנשכחה. אך נשאר היעד ונודע שצריך להגיע אל המלאך מט"ט (הכח) שמחבר את האדם אל השכינה. השכינה היא התגלות אלוהית בעולם, היא שוכנת בעולם ובנו. שנאמר וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים (שמות "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%9E%D7%94" \o "s:שמות כט מה" כט' מה') עָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה' ח'), אומרים המפרשים: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לא אמר משכן אלא מקדש, לומר אם יקדשו עצמן יהיה כל אחד מהם מרכבה לשכינה, זהו ושכנתי בתוכם ממש, לזה אמר ועשו ולא אמר ועשית כי כל אחד רמוז המשכן בגופו. אומר רבי חיים ויטאל (שערי קדושה חלק ג' שער ו') כי אחר חגי זכריה ומלאכי, פסקה נבואה לגמרי ונשתייר רוח הקדש והוא המשך אורות היצירה עצמם לבדם ומשם ולמטה, וזהו הנקרא בתלמוד (חגיגה דף י"ד ע"ב) עלית הפרדס אשר הוא היצירה הנקרא עולם מטטרו"ן, וגם לזה היו שמושים ידועים לפתוח השערים שיש מן העולם השפל והעשיה והיצירה וליחד היחודים והתפלות הנאותים כפי עולם היצירה בעשר ספירות שבה. וזהו סוד שמוש פרקי היכלות שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי כנסת הגדולה, ואחר כך נשתכחו גם דרכי השימושים ההם. ועוד אחרת כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים עד זמן אביי ורבא כנזכר בתלמוד (חגיגה דף כ"ה) ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעלית הפרד"ס. הפרדס הוא השכל הפועל הוא מראה הנבואה בו צופה הנביא ומשכיל בנבואתו.
פ"י המ"ל ס"ח=פסח מילה
הסבר המהדיר: אב גד- אביו של גד
הסבר המהדיר: מעמיד הרב את השם יתברך (שד"י) וכנגדו המלאך (שט"ן) אשר הם בחינת בית דין של מעלה ובית דין של מטה, בית דין של מטה פוסק ובית דין של מעלה גוזר. שד"י וכנגדו השט"ן, ומולם עומדים ש'לשה ד'ברים י'חד, נפש טבע שכל (נפש רוח נשמה) כדוגמת המשל לבעל הפרדס עם החיגר והסומא: תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בִּכּוּרוֹת נאות, והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו. לימים אמר חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס. אמר לו סומא הבא ונאכל. אמר לו חיגר וכי יכולני להלך?! אמר סומא וכי רואה אני?! רכב חיגר על גבי סומא ואכלו את הבכורות, והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס, אמר להן היכן הם הבכורות הנאות, אמר לו סומא אדוני המלך, וכי רואה אני. אמר לו חיגר אדוני המלך, וכי יכול אני להלוך. אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן, הרכיב חיגר על גבי סומא והתחילו מהלכין. אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות. כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש מפני מה חטאת לפני, אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך. אומר לגוף מפני מה חטאת לפני, אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך. מה הקב"ה עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר (תהלים נ') יקרא אל השמים מעל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ, 'יקרא אל השמים מעל' להביא את הנשמה, 'ואל הארץ' להביא את הגוף 'לדין עמו. נפש טבע (גוף) שכל (נשמה). שלשה דברים יחד שהן שכל טבע נפש, בא השטן לפסוק על איוב, (א' יא') וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. גוזר הקב"ה הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ.
הסבר המהדיר: מחדד אבולעפיה את הנמשל אותו המלאך (הכח) המשטין אשר מגיע עם השפע לבדוק את האדם האם ראוי הוא. ואם ימנע השפע לגמרי יקרא שט"ן ואם ימנע רק מעט יקרא מלאך כך הוא גם במשל בלעם והאתון, הפוסק הוא אלהים, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא, והגוזר הוא השם וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן. והוא הוא יהוה, הוא האלהים (דברים ד' לה') אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים. וכמו שמסכם הרב, שהכוונה במציאותו אינה אלא להיותו עוזר.
הסבר המהדיר: לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". כולם מכירים את הדרוש היוצא מכאן זכה עזר לא זכה כנגדו אך חז"ל הוסיפו תיבה נוסף "להילחם". אם הוא זך יהיה לו להעזר ואם לא כנגדו, אך כנגדו הוא גם לעזר עדין יש לו אפשרות להילחם להוכיח את זכותו.
הסבר המהדיר: ולקמן ילמד הרב את דרך ההיגויים ושם עלול השפע להגיע עם המשטין. צריך התלמיד להלחם בחרבו ובקשתו אלו הצירופים וההיגויים. נאמר בגמרא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו (שבת קיט ב). שני מלאכים שניהם שליחי הקב"ה כשמלאך עונה אמן והאמן בא שלא כברכה כביכול פורח המלאך (חלש כוחו). גם בברכה לבטלה אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הברכה היא לכבוד השם וכבודו (המלאך) לכאורה נפגם. ודי לחכימא ברמיזא.
הסבר המהדיר: אילו לא ביארנו את הקטעים הקודמים היינו משתוממים על דבריו בפיסקה זאת. וזה ביאורה: מוציא המחשבה מן הסתום (אותיות סתומות) אל הגילוי הוא מטטרון שר הפנים הוא שר המחשבה מעליו עומד רבו הוא שד"י השולט ומושל בדעת, ואילו קורא המחשבה והוא בית דין של מטה אשר לא שולט במחשבה הסתומה רק קורא המחשבה הגלויה ועל פיה הוא פוסק, והפסיקה יוצאת ביד השטן שהוא ראש השדים (ראש המדיש) ועוד נרחיב לקמן.
הסבר המהדיר: דומינוש=הרהור ומהרהור יוצא דומינוש, המהרהר חשב לעשות פעולה שתעלה אותו במדרגה רוחנית. ויוצא שליח השטן לבדוק אותו האם יעמוד בהרהוריו, ומציב לו מחסום שקרי כדי לראות האם יעמוד בהרהורו. הביטויים האלו מזכירים את הכנסיה הנוצרית של ימי הביניים שאף בדרך דומה פועל המשטין. וכמו כן אומר בבני יעקב לאביהם: דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ. יוסף בחכמתו מקניט אותם: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם. אומר רש"י על פי המדרש: אמר להם יוסף ואילו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו? אמרו לו הן. א"ל ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו? אמרו לכך באנו להרוג או ליהרג. אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם. כח פנים=פח נסי=יצחק יבואר בהערה הבאה.
הסבר המהדיר: נגזר על אבולעפיה יסורים ואולי הרגיש שנגזרה עליו מיתה עד שהגיע לשנתו ה40 ומכאן חש הקלה שהיא שנה מסוגלת. ק"פ מחזורי חמה שכל מחזור חמה הוא 28 שנים. ורואה בכך הרב סימן לביטול הגזרה קפ+כח=208=פח נסי=יצחק כפי שיצחק ניצל בנס כך הרב, פח נסי. ומשליך הכל בהשגחת השם. ולומד הרב מהנסיון סודות עצומים.
הסבר המהדיר: אומרים חז"ל המעיין בתפילתו מזכירין לו עוונותיו. והרב אומר שהוא סוד גדול. מהו הסוד? המעיין בתפלתו דהיינו שבקש מן השם בתפילתו בקשות אישיות, ועתה מעיין לשמוע שהתקבלה תפילתו. ואומרים חז"ל מזכירים לו עוונותיו! דוקא בשעה זו שהרגיש שהוא צדיק והשם ישמע תפילתו מזכירם לא עוונותיו? שנבחן הוא כעת מן השמים. "באם אתה חושב שאתה צדיק הנה לך עוונותיך כעת שאתה במדרגה הזו, תקן את עוונותיך! ובאם הוא מצליח יעלה מעלה מעלה" אך אם הוא בועט בעוונות ואפילו זורק את בקשותיו אין נחשב לצדיק. ומדוע הרב הסתיר הסוד. כעת שגיליתי הסוד יחשוב הקורא לנסות זאת (לנסות את השם) אבקש בקשות יזכירו לי עוונותיי וכעת אתקן הכל. אך לא יסייעו בידו כיון שבוחן את השם. והיצר הרע שהוא זקן וכסיל שמיום לידתו של האדם כבר שם. וכסיל-שמתעהו בדרך רעה, שאם יבוא האדם לנסותו יבוא הוא כנגדו בניסיון שלא ציפה לו. אלא באם האדם בתפילתו (מבלי שניסה את הבורא) הזכירו לו עוונותיו לא ישליכם אלא ינסה כרגע לתקנם.
הסיבה שהתחלנו בשמות העשרה רק מהעמוד הבא כדי ששם הראשון והשני יעמדו לפני הקורא וכן השלישי והרביעי וכן כולם.
הסבר המהדיר: ראשית אֶתְיַחֵס למילה מופת, הכוונה הוכחה! מופת מורגש-הוכחה שמתקבלת על ידי החושים. הראו לנו כוס ואמרו זו כוס, מכאן ולהבא יש לנו הוכחה מורגשת מה זה כוס. מופת מושכל הוא הוכחה שכלית הוכיחו לנו שהכדור עגול ומכאן הוכיחו לנו שיש כוח משיחה שחל על הכדור בתחום האטמוספירה שהכל נמשך אל האדמה אחרת היינו נופלים אל השמים אלה הוכחות מושכלות. ומכאן הענין הולך ונעשה רגיש עד שלפעמים הוכחה מושכלת תיפול על ידי הוכחה מורגשת סימן שהמופת המושכל שקיבלנו לא היה מופת. ולא צריך להיבהל ולחשוב שאין מופת מושכל, אלא בכוחנו ובשכלנו יש מספיק כח ודעה לאזן את המתקבל. ואנו רואים סביבנו אנשים שטועים בהוכחות לדוגמה עדיין יש בעולם אנשים שחושבים שהעולם שטוח והרים גבוהים עומדים בקצוות שלא נפול. ומסביר הרב איך זה קרה להם.
הסבר המהדיר: אתיחס לביטוי מצייר בהמשך. (הערה 137).
הסבר המהדיר: זה וזה, כוונת הרב על מה שהביא בפסקה הקודמת. זה-אבל תועלת המלמדים כולם היא ללמדם מופתים מושכלים. וזה-ושאר המחשבות של שאר התועלות הם בלי ספק מכלל הדברים המדומים המונעים את הנפש מהשגה האמיתית. ואעפ"י שיש בם קצת תועלת.
הסבר המהדיר: כמו שנאמר שמתוך שלא לשמה יגיע לשמה.
הסבר המהדיר: כל הגימטריאות כאן חשבונם 860 כבשונו של עולם-נאמר (סנהדרין פרק יא' משנה ה') הכובש את נבואתו-הכוונה מסתיר אותו, כך העולם מסתיר את הסודות. ואולי כוונת הרב בגימטריא 860 שהם 10 פעמים אלוהים דהיינו הסתרת השמות האלוהיים.
הסבר המהדיר: אשתמש בכלל שהבאתי בהקדמה להוסיף מילות קישור (אשר כולם באות מדברי הרב שהביא מתחילה ועד כאן) אפתח לך כבשונו של עולם סודות מכוסים כפי האותיות הסתומות לפני שהגיעו אל המחשבה אשר בית דין של מטה הוא המלאך המעלה אל מחשבה כפי שהשם כרת ברית עם אברהם ש"כִּלְיוֹתָיו גילו לו כל התורה על ידי השר הוא מטטרון שר הפָּנִים והנה אותיות הלב שהם מאגר החכמה ובעזרת הבינה שהם שרי השכל שנועדו להביא את האדם אל התכלית של כל נברא ראשון שהוא ישראל שעלו במחשבה לפני כל דבר אחר, וזה תכלית מציאות ההשגה שלכך נועדנו, בעזרת השר השולט על כל אדם בעזרת חומר האדם הראשון שקבל את טיפי המוחין של הבורא (הדעת), וכך עוברים טיפי המוחין מאדם לכל זרעו עד אדם האחרון, וכל זה יעשה בעזרת הנפש כשנלמד להכיר אותה כי לכל נפש שכל.
חלוקת האותיות על פי ספר היצירה: "שלש אימות אמ"ש, שבע כפולות בג"ד כפר"ת, שתים עשרה פשוטות הוזחט"י לנסעצ"ק.
הסבר המהדיר: כוונת הרב באומרו ראשונים ואחרונים, בראשונים הם הספרים הראשונים שהזכיר שירים דברי הימים וכו'. ובאחרונים הם הספרים בעלי סודות נעלים וכו'.
הסבר המהדיר: שם יהו"ה-אותיות י'ה'ו'ה כל אחת בריבוע: יXי=100 הXה=25 וXו=36 הXה=25 הכל יחד 186=מקום. זמן=אמון=ארבע אותיות, ארבע אותיות=1096 האֶלֶף חוזר לאָלֶף יחד 97 כמו זמן כמו אמון.
הסבר המהדיר: זמן ומקום 97+186=283=החמר בכח. כבר התייחס הרב לזמן ולמקום (עמוד פ"ב) אך שם לא היה המקום לבאר זאת ועתה הגיע זמנו. ראשית נאמר שהחמר בכח הוא החומר הראשוני הנקרא היולי אשר הוא הרעיון הבא לפני המחשבה אפשר לקרוא לו "עצה" (כפי שכבר זכרנו). אלו הטיפי מוחין שמביאים להריון אשר טיפי המוחין יורדים לכליות ומשם למקום הזרע וחוברים יחד אל הביצית עד להולדה. הכליות נקראות "כליות יועצות" תוכן הטיפי מוחין הם טיפי הדעת של השם יתברך, אשר אם נגיד שהם רוחניים הגשמנו אותם מאד. והם נקראים כאן חמר בכח. כי בתהליך הבריאה כשהם באים ב"מגע" אם הצורה אנו מקבלים חומר וצורה. יוצא מכאן שהזמן והמקום הם אשליה אך אין בכוחנו לצאת ממנה. כיון שנבראנו מהעצה ואנחנו כבר חומר וצורה ואין בכוחנו להפריד במעשה ואפילו לא במחשבה. אתן דוגמא ואברח. אך קודם אוסיף את מושג זמן, אנו מודדים את תנועת השמש בזמן, זאת אומרת כל מרחק שהיא עוברת סביב כדור הארץ מתורגם לזמן. ועכשיו לדוגמא אם נשיב אדם בחדר סגור ואטום לחלוטין אך מואר ללא הפסקה אין יום ולילה, הזמן כביכול יעצור מלכת. אך הגוף שלנו עם כל כליו הרוחניים שלגבי הזמן נקרא שעון ביאולוגי שטבוע בנו שינויי זמנים לא יכול לעצור את הזמן. כך שאדם בתוך החדר ירגיש תנועה של זמן אבל תהיה איטית מאד. באם ישב לקרוא ספר שכל עמוד לוקח בערך 5 דקות יוכל לקרוא 20 עמודים בזמן קצר, ואם יתבונן בשעון שבידו יראה שעברו 5 דקות.
הסבר המהדיר: החומר בכח, נזון ממקום, אשר המקום נמצא עוד לפני הטבע, החומר הוא כמו טבע הנקבה, שכבר אמר הרב בתחילת החיבור (עמוד יג) אדם וחוה כדמיון החומר והצורה...אדם הראשון כדמיון הצורה וחוה אשתו הברואה מצלעו כדמיון החומר. וכל זה נמצא בזכרון. אומרת הגמרא (נדה ל:) התינוק בבטן אמו נר דלוק על ראשו (זו הנשמה שטרם הוטבעה בגופו) והוא כצורה בלבד אבריו מקופלים ונזון ממה שאוכלת אמו דהיינו לאחר הבירור, בחינת מָן מזון של מלאכים, ומלמדים אותו כל התורה כולה ורואה מסוף העולם ועד סופו (האור הגנוז), זמן נברא שלא תלוי בתנועת הגלגלים שנפשו לא מחוברת לחומר ואז המלאך סוטרו על שפתו ומשכח לו כל התורה כולה. אך הזכרון שמור בנשמה. והתכלת בציצית לזכרון שהוא דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ותחת כסא הכבוד מחצב נשמות ישראל שעלו במחשבה.
הסבר המהדיר: כמו שהזמן יוצא מ"ארבע אותיות" הויה, כן המקום יוצא משם יהוה (כל אות בריבוע). וכמו שהזמן הוא אשליה כך המקום הוא אשליה. הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו. אומר המדרש: רב הונא בשם רבי מאיר אמר למה מכנים שמו של הקב"ה "מקום" לפי שהוא (הקב"ה) מקומו של עולם (כל העולם נמצא בשטחו של הקב"ה ולא שהקב"ה גר בתוך שטחו של העולם) וכן הוא אומר יהוה מעון אתה היית לנו (תהלים צ' א') אתה מעונו (מקום מגורים) של (כל ה)עולם (שכל לעולם גר אצלך ולא שהקב"ה גר בתוך העולם).
הסבר המהדיר: משם יהו"ה נבראו אדם וחוה, י"ה שהוא עיקר העצם X י"ה ועוד י"הXו"ה יחד =390 וכן, זכר ונקבה, השכינה, שדי ואדם וחוה, צלם אדם וצלם חוה, כולם 390 והנה וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם.
הסבר המהדיר: אומר הרב בעמוד ל"ב: והנה הוא גולם בלי שום צורה חיה. והוצרך לתת בו נפש, ויהי האדם לנפש חיה. ועל ידי שחיבר בחיה ובחוה את העצם י"ה קבל שמונה הויות-26X8=208=כח פק. אחר לקח ראשי התיבות של כח פק שהם כ"פ ומילא את האותיות והתקבל כ"ף פ"ה 180 מחזורי חמה. העולם נברא באותיות!!
הסבר המהדיר: לא הבנתי מה רומז רבינו את ענין השנים לחורבן ומה לומד הוא מהפסוק.
הסבר המהדיר: שוב מראה הרב שהכל נברא באותיות יה"ו כמו שאמר בספר יצירה: ברר שלש אותיות מן הפשוטות וקבען בשמו הגדול יה"ו וחתם בהם שש קצוות. ועל זה אומר הרמב"ן בהקדמתו לתורה: וידוע שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה.
הסבר המהדיר: הרב לוקח את אותיות העלמה אהו"י ומצרפם-"הוא י" ומפרש, הוא י'-הוא עשירי, העשירי הוא י' שחסר מן ירושלם.
הסבר המהדיר: עוד בנפלאות היוצא מן שם הויה א-י' כל אות בריבוע מקבלים 385=שכינה
הסבר המהדיר: וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.
הסבר המהדיר: אל הוא הפנים כזה: אלף למד=הפנים
הסבר המהדיר: כבר זכר הרב י"ה מל"א=אלהים כאן קורא לו י"ה שלם ואז אומר סוד הרקיע יה שלם לומד סמוכים מהפסוק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.
הסבר המהדיר: הענין הראשון היה "הוא י" וכעת "היא ו" יש לנו הוא והיא שניהם אותיות אהו"י וכמו שפירש הוא יוד-הוא עשירי כאן היא ו'-היא ששית.
הסבר המהדיר: הראשון (זכר) הוא עשירי שווה בגימטריא בר"ת=602. השני (נקבה) היא ששית שווה בגימטריא 1026=27=כ"ז שניהם בר"ת+כ"ז=בת זכר=רוח הקודש=צא בת קול=מודיע צבאות. הראשון הזכר הוא י' רומז לשם ע"ב שמביא לנבואה, השני היא ו' רומז לנקבה מדריגה נמוכה בנבואה והיא בת קול. הנבואה באה מספירת נצח. נצח והוד נקראים צבאות והמלכות היא מודיע צבאות הבת קול באה מהמלכות.
הסבר המהדיר: החוש הששי לא מופיע במקורות ולא בחז"ל אך נראה מדברי הרב שכוונתו בחוש הששי להשקיט את המחשבות כיון שאיתם (עם המחשבות) בא הדמיון. ונראה שגם הרב חיים ויטאל בשערי קדושה מתכוין לזה: (שערי קדושה - חלק ג שער ה) "והנה אין ענין ההתפשטות הזה, שתמצא כתוב בכל הספרים בענייני הנבואה ורוח הקודש, התפשטות ממשיי שהנשמה יוצאת מגופו ממש כעניין השינה, שאם כן אין זו נבואה אלא חלום ככל החלומות, אמנם השראת רוח הקודש על האדם הוא בהיות הנשמה בגופו בהקיץ ולא תצא ממנו. אבל ענין ההתפשטות הוא, כי יסיר כל מחשבותיו לגמרי, והכח המדמה שבו שהוא כח נמשך מהנפש החיה היסודית שבו יפסיקהו מלדמות ולחשוב ולהרהר בשום ענין מעניני העולם הזה וכאילו יצאה נפשו ממנו, ואז יהפוך כח המדמה מחשבותיו לדמות ולצייר כאילו עולה בעולמות העליונים בשרשי נפשו אשר לו שם, מזה לזה, עד שהגיע ציור דמיונו במקור שלו העליון ויחקקו ציורי כל האורות במחשבתו כאילו מצויר ורואה אותם כפי דרך כחו המדמה לצייר בדעתו עניני העולם הזה, אף על פי שאינו רואה אותם כנודע בחכמת הטבע"... וכן נראה שמה שמציע רבי נחמן מברסלב "התבודדות" שאומר עליה שהיא בחינת רוח הקודש. אך כיום מדברים עליו (על החוש הששי) אנשי תורה. לרוב קוראים לחוש הששי "אינטואיציה". כבר אמרו חז"ל חכמה בגויים תאמין ואני אומר כל שכן ביהודים. אמר אינשטיין: אינטואיציה היא מתנה קדושה, וחשיבה רציונלית היא עבד נאמן...
הסבר המהדיר: קדמוני-מאז מתמיד, פצחוני המילה הזו נמצאים בפיוטים ישנים אולי מתכוון הרב פצחוני-הוא נצחוני, לתמיד. וכל הגימטריאות כמו המילה תמיד=454
הסבר המהדיר: שלשת השמות אהי"ו אהי"י יהי"ה גימטריא 77=עֹז. רומז הרב על שם עתידי (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
הסבר המהדיר: כ"ב ההויו"ת גימטריה 454=תמיד.
הסבר המהדיר: הויא+הפסד גימטריה 171 וכן כולם בהמשך, אך לא הבנתי כוונת הרב.
הסבר המהדיר: הרב מתקרב (עוד מספר עמודים) ללימוד ההיגויים ומקדים בהערות חשובות כמו שמבאר והולך.
הסבר המהדיר: אומר הרב (שתי שורות מעל הערה) וגימ' שלו המוכרח בי"ד אותיותיו. הכוונה שבמילים מהפסוק "ויסע מלאך האלהים" יש י"ד אותיות. וכעת אומר, המוכרח שכ"ח שווה בגימטריה ויסע מלאך האלהים. ויותר מזה לא ירדתי לסוף דעתו.
בשם ע"ב אין את האות ג'
אותיות צ' ט' מופיעות רק פעם אחת בשם ע"ב
הסבר המהדיר: הוה והיה ויהיה=78=26X3 שלש הויות.
הסבר המהדיר: "אהיה אשר אהיה" הם דברי השם. "אני הייתי ואהיה" הם דברי אדם.
הסבר המהדיר: אהיה=21 אשר=501 המילה אך אנו יכולים להגיד שהיא=21 אך אם נתייחס ל-ך' כסופית היא תהיה 500 לכן אומר הרב אך אך אך.
הסבר המהדיר: וכן עושה הרב חשבון דומה עם השם הויה=26=וך ומקבל וך וך וך. כעת מחבר אך+וך=47=האלוה.
הסבר המהדיר: ואתה קרא אותם כך: אֶל הֹוֶה. וְהַיּוֹ הָיָה. וְהוּ יִהְיֶה. הוה עבר עתיד.
הסבר המהדיר: כמו שאמר הרב, סגול הם ייי שלש הויות ומכאן זיל וגמור.
הסבר המהדיר: שוב רומז הרב שהכל יוצא משם הויה (וידוע שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה) לב, דין, דמיון, כן פנים וכ"ו פני"ם.
הסבר המהדיר: שהחינו וקימנו והגיעו עד הלום לזמן הזה.
הסבר המהדיר: חוזר הרב פעמים רבות על המושג מצייר ונסביר: יש הבדל גדול בין הביטוי לְדַמּוֹת ובין לצייר. כשאנו מדמים אנו משתמשים בחוויה חושית שחווינו בכל אחד מהחושים, טעם שטעמנו, מראה שראינו, קולות ששמענו. ה"חוויה נשמרת אצלנו ואנו יכולים לדמות אותה מבלי שנחווה אותה שוב. כאשר טעמתי שוקולד אני יכול לדמות את טעמו של השוקולד בלי שאראה או אטעם אותו כרגע. וכן הוא בכל החושים. המילה לצייר שורשה "צר" שמושה רב בספר יצירה: חקקן חצבן שקלן והמירן צרפן וצר בהם נפש. (שמואל א' ב' ב') אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. "עולם היצירה". תמיד מוביל לענין רוחני. אנו משאילים את המילה מצייר מאותם המקומות. יש ספרים שמשתמשים במושג מקביל הנקרא "רשימו" כמו רושם (בְּמִלְּעֵיל וּבְמִלְּרַע). שאומר הרב מצייר כוונתו מחשבה בלי דמיון. דהיינו לא מכניסים במחשבה פרטים מזהים. בחלום ראיתי סוס שאני ער אני מנסה לחשוב מה ראיתי ואין לי שום פרט של הסוס. כשאני מצייר את השם ומלאכיו אין לי פרטים רק שהשם נמצא כאן ומלאכיו, כפי שאני חושב לצאת להליכה ולא מכניס בזה שום פרטים. (עיין עוד בהערה 120).
הסבר המהדיר: "נחשבות" מלשון חשבון ומחשבה. האותיות בעלות צורה משקל ועוצמה, המחשבה פועלת מהבינה (בינה לִבָּא).
הסבר המהדיר: עד כאן עסקנו בצירופי אותיות עם מחשבות וכוונות. (לימוד דרכי הצירופים עוסק בהם הרב בספרו "אמרי שפר).
הסבר המהדיר: טוב לחבר את הצירופים עם ההיגויים, להתחיל בצירופים עד שמרגישים את כל מה שמתאר הרב ואחר מתחילים בהיגויים. אין חובה לצרף את שתי העבודות יחד, אפשר פעמים כך ופעמים רק אחת העבודות. עבודת הצירופים היא עבודה יום יומית לימי החול, ואילו ההיגויים לא יותר מפעם בשבוע וגם אותה רצוי לעשות בימי החול.
הסבר המהדיר: ששה שמות הם שמונה עשרה אותיות ונשימה אחת בכל אות, שמונה עשרה נשימות.
הסבר המהדיר: חנוך+דרכו=מטטרון.
הסבר המהדיר: שר השמות =רשות השפ.
הסבר המהדיר: כשאנחנו הוגים את האות עם הניקוד הטבעי שלה לזאת קורא הרב ניגון.
הסבר המהדיר: פנה רום פנה תחת פנה מזרח פנה מערב פנה דרום פנה צפון (כך מופיע בספר יצירה). בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. שלא כדרך בני אדם שמתחילים את הבנין מן הארץ ועד השמים. ברא אלהים את השמים ואחר את הארץ (שניהם נבראו כאחת) אך למען יובן הענין דברה תורה כדרך בני אדם. וכמו שהמשניות נבנו כפי שפועלת המחשבה. גם התורה פועלת כך, בפסוק השני מסביר את התהליך שקורה בין השמים ובין הארץ. עד שהגיע אל הארץ (כמובן מצדו הכל נעשה ברגע אחד) והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים היא הדעת הממוצעת. ובין שעלה לבין שירד (בין לבין) יש את התנועה הישרה, (רוח אלהים מרחפת על פני המים) ימינה שמאלה קדימה ואחורה. פנה קדימה אל המזרח משם בעתיד תזרח השמש, ופנה למערב שם תשקע השמש, וברא זמן נברא (לא טבעי) הוא האור! רצה לברוא את העולם במדת הדין ראה שלא יעמוד שיתף את מדת הרחמים (חסד מְבֻקָּר). ועל כן פנה לימין (מידת חסד) ושיתף אותו במדת הדין (פנה לצפון) וכך יצר הבדל בין אור וחושך (זמן נברא). וכן כך אנו מגיהים את האותיות לפי ניקודם. אֹ תנועה ראשונה כלפי מעלה. אִ תנועה כלפי מטה. בין אֹ ואִ, אנו הוגים, אָ אנו פונים למזרח (לימין) משם בא האור של השמש אנו כבר בעולם הטבע, והזמן שאנו מושפעים ממנו בא מתנועת השמש. ואז אֵ פונים למערב (לשמאל) ואז משלימים יום ולאחריו יבוא הלילה, עד שתחזור החמה וחוזר חלילה. כשהוגים אוּ הוא חסד על כן פונים לדרום. אֻ דין ופונים לצפון. ובהסברים שיבואו בתנועת הראש אם כל אות נשלים את החסר.
הסבר המהדיר: נשימה פירושה הכנסת אויר והוצאתה.
הסבר המהדיר: כמו שהזכרתי אנו לא מדמים לדמין צורתה וכדומה אלא חושבים על האות אם ניקודה הטבעי ומוציאם אותה מהלב דרך הפה.
הסבר המהדיר: עדיף לבצע בעמידה ואם קשה לפחות בפעמים הראשונות אפשר בישיבה. הכל מתחיל כשאנו עם הפנים לכיוון המקדש כמו בתפילה העמידה. עם הזמן נלמד לכוין את ההיגוי והנשימה שיתחילו ויסתיימו יחד. מרימים את הראש לפני הניקוד אֹ היא תנועה קצרה לכן הרמת הראש צריכה להיות איטית על מנת שנסיים את ההיגוי כשעלינו ב45 מעלות ולא יותר כיון שביותר יתחיל הגוף להימשך לאחור. ומסיימים למעלה את התנועה יחד עם הוצאת כל האויר שמלוה את ההיגוי. ואחר חוזרים לתנוחת ההתחלה ראש ישר כנגד המזרח.
הסבר המהדיר: אני מזכיר גימטריאות שוות אחת לשניה, אני מסמן 'כך' ואם ממשיך הרב בצמוד בסדרה נוסף של גימטריאות שחשבונן שונה מבקודם יסומנו כך. אין צורך תוך כדי הקריאה לחשבן את הגימטריאות, ואפילו לא רצוי, אלא אם חשוב לכם, תעברו קודם על חשבון הגימטריאות אפשר לרשום בספר את הראשון לכל קבוצה ואחר כך לחזור ולקרוא, כדי שנהיה מרוכזים ברעיון שמנסה הרב להעביר. ואם לא מתברר בקריאה ראשונה לחזור שוב ושוב ולנסות להבין או כפי שכבר הראיתי. להוסיף מילות קישור מה שהבאתי כמה פעמים בעבר ועוד יבואו.
הסבר המהדיר: מסביר הרב בדרך משל (למרות שלא הוגים אות ג') לכ"ב אותיות יש כ"ב נשימות.
הסבר המהדיר: תחת ההוד-שמשם יורדת הנבואה
הסבר המהדיר: ע"ב ספירות-כל אות היא ספירה, ויש לנו בשם ע"ב 216 אותיות אך גם כל שלישיה נקראת אות, אז ע"ב אותיות ע"ב ספירות ע"ב מחשבות.
הסבר המהדיר: כאן רומז הרב על שם י"ב אשר גם הוא שם המפורש ולא המקום להאריך והשם יכפר עוון.
הסבר המהדיר: אבאר בהמשך כשאומר הרב: ואם חס ושלום לא הגיע לך עדיין בהזכרת שני הפסוקים.
הסבר המהדיר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ (בראשית ט' ט"ז). הקשת היא ברית האור! שלא יסלק הקב"ה את האור ויחזיר העולם לתהו ובהו וחשך. התורה מלמדת אותנו את הרעיון מנח בתיבה. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה ורש"י שר התורה מבאר "בפשיטותו" כך: צהר-יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם, עד כאן רש"י. ואלו ואלו דברי אלהים חיים שרוצים לבאר שניהם שהיה להם אור בתיבה. זה שאומר חלון (ולא נאמר חלון ממש) רוצה להגיד היה להם אור! וזה שאומר אבן טובה רוצה להגיד שהיה להם אור בתיבה! ומבלי שתעלה השמש מבין העננים להאיר את היום יהיה חושך. ולמען הברית תצא השמש ועדין יש טיפות מים באויר קרני השמש בשבירתם יולידו את הקשת. וכן הוא הסימן לאדם שיכול להוליד, שיורה כחץ. הברכה על הקשת: ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקים במאמרו. ומדוע נאמר שאסור להסתכל על הקשת בזמן הברכה? לכאורה הקדוש ברוך הוא עומד במערומיו שבבריתו ברא עולם ובריתו היא דעתו.
אבוא בגימטריה 10-עשרה שמות ע"ב
אינני מבין ותופס את סוד המשכן. מה שברור שמבנה המשכן עם כל כליו הוא הסיבה להורדת השכינה. והתאור כאן מזכיר דינמו (מחולל). התנועה הסיבובית יוצר אנרגיה מכנית בחוט חשמלי הנמצא בשדה מגנטי ואז מקבלים אנרגיה חשמלית (מה שאפשר ליצור אור-שפע). נראה שכבר משה רבינו גילה את סוד החשמל.
בדרך הזאת אנו גורמים ללב להיות מכשיר המספק אנרגיה חשמלית המייצר אור. כן השכינה היא מעין אור.
שוב התיאור המסתורי הזה התלי הוא רוח הקודש, רוח אלהים חיים (מלך מלכי המלכים), כוכבי הלכת מניעים האותיות חנכל שצמ ראשי תיבות של שבעת כוכבי הלכת (חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי צדק מאדים) הם מלכי המלכים, יוצרים את החשמל הלב הוא מלך במלחמה, הסנה הבוער מאיר את השכל הופך להיות שכ"ל מנצ"ח. ושוב חוזר מראה הקשת ברית קודש גילוי דעת, וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר.
מסביר הרב בבהירות את תהליך הנבואה המתחוללת בגוף הנביא.
"פרדיזו" באיטלקית Paradiso דהיינו גן עדן. ומכאן באה המילה פרדס (גן עצי פרי) וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. קורא לו הרב "פרוזדור הבָּקָר" הוא המעבר שעוברות הפרות בדרך אל החליבה אשר שם הם מייצרות את השפע (החלב). וזהו: "התקן עצמך בפרוזדור" זהו גן העדן ושם המעבר אל היכל השפע, כך אמרו חכמים הראשונים: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.
בשר ודם הוא האדם בזה העולם העשוי מחומר שפל, שעל מנת להגיע אל העולם הבא צריך להפשיל מעליו את החומר שהוא בחינת נקבה (משלי טז' יד') חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. מספרת לנו התורה סיפור: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. מפשט הכתוב נצא מבולבלים ולא נבין כלל את עומק הרעיון. אומר רש"י במתיקות לשונו: עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה - על אודות גירושיה. דהיינו שפרש משה מן החומר (השיל מעליו את החומר עשה כולו צורה). והפסוק הבא מסביר כוונתם: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר, משה הפך למלאך זך (מחומר לצורה) ואז דיבר בו השם, אמרו מרים ואהרון הלא גם בנו דיבר השם, שלא רק בזכותו של משה דיבר השם עמו היינו בְּזַכּוּתוֹ, הרי גם בזכותנו דיבר השם עם משה. אנחנו אחיו הגדולים ואני מרים שמרתי אותו על היאור והבאתי את אמו שתניק אותו, ואהרן שהיה לו לפה לפני פרעה. וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה! חשוב לי להעיר שהסכלים הקוראים את דברי הרב חושבים שהוא ממעיט בערך האשה, כשמציג אותה הרב בצורה בוטה. כפי שמביא בתחילת ספרו ציטוט מהמדרש "כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה". ונהפוך הוא! שהרמז באשה הוא לזכך את החומר ולעשותו לצורה! ואולי מכאן יבינו הסכלים לשאר המקומות.
לב זכר בחינת משפיע שפע כמו הבורא.
השפע הבא מן הנביא אשר היא הנבואה הוא בחינת הולדה על כן מזהיר הרב שמא יבוא לידי קשיות הברית ויפגום על כן ישים מבטחו בשם.
ההזכרה היא בחינת הולדת נפש ונרחיב בהמשך.
כאן מתאר הרב את ה"הולדה: וצייר אז תוך ראשך כאילו אתה מעיין ורואה אמצע מוחך ונקודתו האמצעית במחשבתך, ואתה רואה עליה אות ה' חקוק ששומר מציאות נקודת מוחך. ואני מוסיף ומבאר: ואתה מוציא את האות בפיך ומשחרר את השמירה מנקודת מוחך ואז תצא הנקודה עם האות מפיך.
רומז כאן הרב על נשימות אשר לא מבוארים בספריו אלא תורת הנשימות עברה מתלמיד לתלמיד. נשימות אלו נועדו לתיקון הנפש. התלמיד המתרגל את ההיגויים, סביר שיעשה טעויות אשר גורמות להעמידו בנסיונות הנקראות משטין ואם יכשל יקרא שטן אלו הם משקעים הנצברים בנפש ובלשון חז"ל נקראים "שמרי נפש" ורבינו נתן דרך פשוטה לתקן אותם ובעבר העליתי את דרך הנשימות בבלוג שלי בשני מאמרים רציפים והחפץ בחיים כדאי שיעיין בהם ועל כן אני מביא מקור: כִּתְבוּ בגוגל "לדעת ברוח אמנון גרוס" בבלוג רדו למטה בצד ימין "חיפוש בבלוג לפי מילים" כתבו בחלון "צמאה נפשי לאל חי", תקבלו את שני המאמרים אחד מתחת לשני.
ראה את הטבלה כאן. הראש ראשי ראשו ראשה קמא
אפרט כאן את החשבון שעושה הרב: ישנם חמשה שמות שמופיעים בעיגולים ולכל שם 24 עיגולים ובכל עיגול 9 אותיות. בעיגולים של השם השני מעל כל אות רשום ראש ה... תוך ה... סוף ה... יש בסך הכל 216 ההי"ן כל ה' גימטריה 5 סה"כ גימטריה של כל ההי"ן בשם השני 1080. בשם הרביעי מעל כל אות מצוין ראש ראשי, ראש תוכי, ראש סופי וכו', תשע אותיות הסיום מעליהם הוא באות י'=10 כפול 216 היודי"ן בגימטריה 2160. בשם הששי יש לנו ראש ראשו, ראש תוכו. ראש סופו. וכו' המסתיים בו'=6 כפול 216 סה"כ הגימטריה של הווי"ן 1296. ובעיגול השמיני כמו בראשון האות המוכפל היא ה' כפול 216 שווה 1080. ובעיגול העשירי אנו מכפילים את הא' ב216 עכשיו נחבר את הכל 1180+216+1296+1180+2160=5832 החמש אלפים חוזר ל5 5+832=837 גימטריה צו"ר ישרא"ל. בעת שֶׁמָּלַךְ יחזקיהו על יהודה עלה סנחריב לכבוש את ירושלים, אך השם מושיע את יחזקיהו ואת כל יושבי ירושלים מיד סנחריב שבא אליהם כשט"ן. מפלת מחנה סנחריב היה בליל פסח, בעת ששוררו ישראל הלל במקדש על אכילת הפסח: הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְהֹוָה אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל (ישעיה ל' כט').
מסביר הרב שעל ידי שינוי בכל האברים (הראש ראשי ראשו ראשה קמא) נברא אדם, אשר מגלה את הבורא הוא המלך, אין מלך בלא עם, הם הקהל המתחברים אל המלך, והם כבר מחנה אלהים שהגיעו אל חיי העולם הבא כנפשות בגופים, בהעלותם מעלה כטיפות המים שעולים מן הים כאדים, כולם יחד באמצעות הנביא (דרכו) עולים כל החלקים: הראש ראשי ראשו ראשה עם האברים הראשון השני והשלישי (קמא מציעא בתרא) על פי חוק הכללים. והארץ הפכה הדום לרגלי. כיון שפשעתם בי חזרתי אל השמים-השמים כסאי. הכל התחיל על פי חק ההולדה. זכר ונקבה בראם, האדם נברא על דרך זכר ונקבה.
'מלאכי השרת' 'הם כת ישראל' (אותיות דדין הוא אותיות דדין) ישראל עלו במחשבה הם מלאכי השרת אשר מאז ולעד ישרתו את השם. אך קם נמרוד הרמאי מארם אשר עלה מארץ בבל. לשונו ארמית אשר מסתירה האמת. נראה מכאן שהעולם הראשון "ויהי אור" נברא על פי שלשת הפסוקים ישר, ויסע ויבא ויט, אך נאלץ הבורא לגנוז את האור פן יחריב בו אותו הרשע את העולם. המזימה מתגלת על ידי הארמית שהיא רל"א שערים אשר הבנתה בשתי פנים לכאן ולכאן. ואשרינו שבראנו לכבודו.
כבר חזרנו כמה פעמים להזכיר שהעולם נברא באותיות הכל יוצא מאותיות השם יה"ו על פי כל שיטות הצירופים. ה"תלי" (תלי בעולם) שהוא היסוד שמקיים כל העולמות על פי רוח הקודש. בעולם הקטן (הוא עולם האדם) "התלי" הוא המח שבו חתום הכללים ובו נחתם חק המולדים אשר הוא 'הפתח מיה"ו' (=מפתח היום) אשר יש ביכולתו להתהפך מהפך להפך.
הקטע הזה למעשה הוא המשך של הקטע הקודם אשר שם ששה צירופי יה"ו שחשבונם 126 כמו עבדים, ואז כשמציע הרב להוסיף את הה' (כדי להגיע ליהוה) הוא משתמש בהסברו בחשבון חמש הויות ומחבר דרשתו לאצבעות הכהן, כל אצבע כנגד שם הויה. ואז מתחיל כאן החשבון מחמש פעמים יה"ו. ובאומרו הסוד הראשון הגימטריאות 5X21=105 ובהמשך מוסיף ה' נוסף לחמש ההויות ואז הגימטריאות 130. ולבסוף מוסיף עליהם עוד שם הויה מקבל 'החמ"ה והלבנ"ה' ועוד.
כל הצירופים כאן חשבונם 937
שם יהו"ה 26 ובהמשך מדבר על 12 צירופי הויה, 26X12=312, ועוד מספר האותיות של 12 צירופי הויה שהם 48 והכל ביחד: 12 צירופים, ו48 אותיות והגימטריה של 12 צירופים 312, יחד-12+312+48=372=שבע.
והסוד מצורף דהיינו דוד משיח בן ישי=פעמיים 372 כמו דוד בן ישי משיח=744.
בכל כתבי היד, צירופי ההויה באו בריבועים, וכן בהוצאות הקודמות שערכנו הבאנו את צירופי ההויה בריבועים, אך מכיון שהרב אומר: "אלה הם י"ב עיגולים של השם העליון הכולל י"ב שמות בכל עיגול ועיגול". הבננו שזאת היתה כוונתו. וכך עשינו: כל עיגול מכיל 12 צירופים וכן כל טור כנ"ל.
אמרה התורה וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אמרו חז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם... ואיזה נביא היה להם כמשה זה בלעם בן בעור. כמובן שחכמינו לא התכוונו להגיד שהגיע בלעם הגיע למדרגתו של משה, אלא אפילו שכשהיה נופל בעילפון ועיניו עצומות היה רואה בבהירות את הנבואה כמשה. כל זאת היה כדי שיוכל לנבא על ישראל לטובה. וזה מה שרומז לנו הרב כאן: גילוי עינים, מחזה עיגולים, חוזה מעגלין, הבט במעגלים. כזה ראה וקדש!!
מדוע מקדים הרב ראשי חדשים לראשי שנים בשאלתו וכשעונה מקדים ראשי שנים לראשי חדשים. אלה הם סודות כמוסים שביום שיקום הנביא יבחנוהו המומחים. פותח ומקדים ראשי חדשים מהכלל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכשעונה פותח בראשי שנים כיון שביאורו בא מהפסוק הראשון בתורה.
בראשי שנים, המלה שנים=ת, דהיינו בראשי שנים=בראשית. בא"א הו"ה שהוא המשך הפסוק בראשי תיבות: ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
הגימטריאות כאן שוות ל-747 וכן למעלה מזכיר ברכת כהנים שמספרה 747. קושר הרב כמה עניינים יחד. קושר את הכהן לאורים ותומים שכן הכהן הגדול היה נושא את האורים ותומים. וקושר מספר "ברכת כהנים" לסך הגימטריא של כל שמות ההויה בעיגול, דהיינו (144 הויות כפול 26) 12X12X26=3744 ו3 אלפים חוזר ל3 ואז 3+744=747כמו 'ברכת כהנים', 'מאירים האמת'.
אומר הרד"ק במקום: כי בי חשק. האל יתברך אומר עליך, כי בי חשק ואפלטהו, כי הוא סיבת ההצלה, כי אהבני אהבה גדולה עד שחשק בי. אפלטהו ואשגבהו, בעבור שידע שמי אהיה לו מפלט ומשגב שלא יגע בו ולא יהיה לו שום מזיק. וידיעת שם המפורש שהוא בן ארבע אותיות היא אהבת האל יתברך והיא ההשגה השלימה שיוכל כל אדם להשיג בעודנו גוף.
מזכיר הרב בספרו "נר אלהים" את השלוש המתנועע ואלו דבריו: כל פעולה באה משולש. (א) ממניע בלתי מתנועע והוא השכל הנבדל, (ב) וממתנועע בלתי מניע והוא הדומם, (ג) ומדבר מורכב ממניע וממתנועע והוא כל הנמצאים שבין השכל והדומם אשר מהם כל המציאות והם הם המציאות. (נר אלהים עמוד ל"ג).
את השמים ואת הארץ
כולם כאן גימטריא 235
אומר המלבי"ם במקום: כי הבינה שלך, צריך אתה שלא להעלים עיניך רגע ממנה כי הוא דומה כעוף כנף אשר ביד האדם, שברגע יפנה ממנו יעוף למעלה, כן השכלת האדם והתבונה, אם יתעלם ממנו רגע יעוף ממנו, כי אינו מתעורר מעצמו רק ברוב שקידה והשתדלות.
האותיות הגדולות מתחילת העמוד הקודם ועד כאן, חילקתים בשלשה סוגי אותיות: האותיות בכתב סתם קראם לפי הסדר ובשורה האחרונה המשך הקריאה מהשמאל אל הימין וכן המשך לשלש אותיות בקבוצה שמעל, ותקבל את הפסוק אנכי...לא יה.. האותיות המודגשות קרא לפי הסדר ותקבל שמע ישראל... והאותיות הבהירות אינם קשורות לשני הפסוקים. ומבארם הרב.
אלו הם אותיות שם מ"ב, הרב עשה צירוף מהאותיות ומקבל מילים בעלי משמעות.
כל הגימטריאות כאן הם 552. אבל נהר דינור, יהו"ה צבאות, שני אלה הם 525 כבר ראינו שלפעמים הרב משתמש באותם המספרים שאפילו באים בסדר שונה.
חיי העולם הבא
הסבר המהדיר: \* MERGEFORMAT2