פזא' ב' ג' אלף בית גימל אחד שנים שלשה.
הנה השלש אותיות יורו הוראת הגופים והנפשות ודומים לדברים המורכבים מחומר וצורה. והנה החומר הוא הדיו והצורה מבדלת בין אות לאות. והחומר אחד ומתחלפים במספר כי כל אחד מורה על מספר קבוע בעצמו כמו שכתבנו בהבדלם ומתחלפים בשמותיהם כמו שכתבנום בשלשתם, וכן בשאר חוץ מן הכפולות שלא נשתנו בשמות כי אם בצורה ששבו הארבעה מהם היושבים עומדים. כלומר הקצרים ארוכים והם כולם אלה: כך, נן, פף,צץ, גם נשתנה עוד אחד חמישי שנוי אחר, מם וזה היה לעניין מופלג ויורה על סוד הגאולה והיה עניין שנוי צורך מם מזו לזו שנזכרות יחד בשם אחד כפול מורכב להורות על עניין פתוח שחוזר סתום ומתחלף זה עם זה ולא קרא זה הכפל לפי המבטא לשום אות מן האותיות כי אם לשלשה מ"ם ו"ו, נון, אבל קרה הכפל לפי המספר ג"כ לאלה אחר הנזכרים יו"ד סמ"ך וכן בשיתוף מספרם שהם ס"י שעולים ע' ובמבטאו כשיזכר מלא הוא עי"ן. והנה כללו המוכרח ק"ל ושמם קו"ף למ"ד והיה בשניהם המספר שווה הנגלה כעולם ונעלם כנגלה. וזו הדרך תחתיה באותיות נפלאות תמים דעים. והיא ארוכה ורחבה ועמוקה. ואין זו החכמה קלה על כל אדם להשתמש בה להוציאה לפועל. אבל היא לסגולת פחהסגולות כי היא ראויה לאיש אשר ייחד עצמו לה לבדה ייחוד גמור ונתהווה ממנה קיום הוי"ה קיימת נצחית בקיום דבר שאין לו הפסד.
על כן יורה א"ל שהוא שמינית כל חמ"ר שסוד ח' ר"ם ע"ץ מ"ר שהוא אמיתת ההוי"ה בעבור הדמותו אל א"ש ואל א"ג שהם מעידים על שלש הויות ראשונות. וזה כי כל ח דומה לעץ והוא בסוד האדם אילן הפוך כזה גם כן שהוא נהפך בעצמו לעצמו והוא סוד חץ גם עץ כמו של וחרה אף יי בכם. במזוזה ובתפילין ובספר תורה שסודם תסת"ם ש"ם תר"ש רש"ת פירושה ללכוד כל הנפשות ואשת איש נפש יקרה תצוד נפש החמר הראשון דקות היצר כי אי"ש הוא היצור שהוא היוצר היצור ואש"ת הצורות והנה השם הוא היוצר הצורות ולנפש הם כאור השמש עם השמש.
ואחר זה הבן כל מציאות חמרי כולל שמונה נקודות שהם המורים על הרכבת הגוף הראשון אשר ארכו ורחבו ועמקו שווים בו כמו שאמרתי וזה דרכו.
א א א א א
א א
א א
א
ואמנם פטהשמונה היה צריך לסדרם אלה למטה מאלה בשווי והנה השמונה נחלקים ב"ב ב' למעלה וב' למטה מהם והוא סוד שם דו"ד וגם היוד כשהוא מלא יורה על שכל ד' נכלל מן א'ב'ג'ד שהם י' ויתחייב מזה להיות שם דו"ד שווה אל שם המפורש על דרך א'ב'ג'ד וא'ב'ג'ד והבן זה כי הוא סוד כל הוי"ה לכלול בו סוד גב אד וגב אד זה על זה. וכן אמרו חכמים כל כחותיו של הקב"ה הן זו על גב זו ואמנם ז"ו היא ז"ו גם ז"ו היא ז"ו בשיתוף אח"ד עם אח"ד כי אין הוי"ה בלעדם. ואמנם כשבאים מהשם האחת הוה"י והשנית היה"ו אבל הראשונה הוי"ה ראשונה עם הפכה היו"ה כדי לקראה בשני פנים, אחת בצורך כתיבתינו לפנים ואחת הפוכה ונקראת למפרע והולכת לאחור ככתיבת הלועזים והיוונים. ושם שתים אחרות משותפות שוות ומהופכות והם אלה, ההי"ו ההו"י וסודם ה"ה ה"ה מתחברות זו"ג זו"ג. אבל עדיין אין אלה כי אם ששה ונשארו ששה להשלמת צירופם והם אלה שהשנים תחילה שווים והשנים מתחלפים. אבל בהפך יהו"ה יהה"ו יוה"ה ויה"ה והי"ה והה"י. הנה אלה כולם י"ב שמות אשר מהם נתהוו י"ב מידות של השם יתעלה ומהם נתהוו י"ב מזלות. והנה מהם ו' כנגד ו' כמו המזלות ועיין בהם ותבינם כשתסדרם זה השם תחת זה.
יהוה יההו יוהה הויה ההיו היהו
הוהי וההי ההוי היוה ויהה והיה
ואחר צשהודעתיך זה אודיעך כי סדרם נסדר במזלות אשר כל ההויות התחתונות מתהוים מהם וממערכותיהם. ואחר שדרך האותיות כך השתכל באותיות עם ההויות ותמצא ההויות כלם קשורות באותיות השם תחילה. והם בכד' צירופי אותיות אהו"י על דרך זו:
אהוי אהיו אויה אוהי איהו איוה
הויא הואי היאו היוא האוי האיו
ויאה ויהא ואהי ואיה והיא והאי
יאהו יאוה יהוא יהאו יואה יוהא
הנה כבר נגלה לך מהם סוד כל תנועה וסתר כל נסיעה.
ואמנם המשכיל החכם המקובל שכבר קבל מהחכמה קבלות מושכלות מבוארות במופתיהם ובקש להוסיף על מה שקבץ מן החכמות קבוץ מעשיר עשר שהוא בלתי פוסק בדמות מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. לא יסופק במה שימצא מאלו הנפלאות המופתיים והעדות על זה הוא שכל אות וכל מופת כולם תלויים על מה שיורה עליו עניין אות. והשם הכללי על כל מופת מאלו הוא שם אות, והרבים אותות גם אותיות.
צאומי שמבקש אות על אות כי אם על צורך עדות. והלא כבר נאמר שאל לך אות (ישעיה ז') ונתן אליך אות (דברים יג) והרבה כמוהם. "ואֹתיות ואשר תבאנה יגידו למו" (ישעיה מד'). "האֹתיות שאלוני" (שם מה'). "הגידו האֹתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם" (שם מא'). גם נגזר מלשון ביאת עניין והוא תרגום כעניין עולם הבא, שביארוהו עלמא דאתי. ופרשו בסודו עולם האותיות ששמם אתיא ותמהיא וכן אתו אתא ומופת בלשון יווני. גם יתכן לפרשו מלשון פתאום והוא מהירות ההתאמתות. וכן הפתי מהרן (אולי מלשון ממהר) בענייניו ועושה אותם בלי סדר. או מלשון פתוי והוא שיתפתה השומעו או הרואהו אל דעת עושהו. ומורה על תמהו עליו כי הגיע אל מה שהיה מכחישהו מקודם לכן או היה מסופק באמיתתו ועם האות והמופת האמינו והסתלק בו מן הספק או דלג בו מאמונה מכחשת אל נאמנת והתהפך דעתו בה. וכבר אמרו חכמים שאין ראוי לבקש אות על אות כשהאות מורה כוחו כמה שהוא בו בהקדמות הראשונות שהן שני מינים אמיתיים ושנים מסופקים.
האמיתיים הם המורגשות והמושכלות הראשונות כגון מי שיביא ראיה בנויה על שהריחים עם גלגליהם שמתנועעים על ידי המים או על ידי הרוח לא יטחנו החטה להפסיד ממנה צורתה ולתת צורת קמח על דרך הטחינה עד שיתנועעו כי זה יקרא בכללו מושכל ראשון מפני שנבנה על המורגש שכבר הורגש פעמים רבות ואין מי צבשיכחיש אחד משניהם כי שניהם אמת ואין צריך לאמתם במופת כי מושכלים ומורגשים הם וענייניהם עמהם. והמסופקים הם המפורסמות והמקובלות. ולא יתאמתו כי אם במופת ואות.
ודע שאחר שהדבר כן אין ראוי לחשוב כי שם אלף וצורתה ושמה הם היום מכת המפורסמות והמקובלות בלבד וכן שאר האותיות. אבל הדין האמיתי בלתי נשוא פנים לדמיונות הוא לדעת באמונת אמת שאלו השלשה עניינים בכל אותיותינו הם נודעים באמתות על פי ארבעת הדרכים האלה בלא ספק. ר"ל להאמין ולדעת שהם בתחילה לפי הנמצא מהם כתוב בספר מכת המורגשות ואחר כך מקובלות ואחר כך מפורסמות ואחר כך מושכלות.
והמורגשות מהם הוא שיכתוב הכותב המלמד אות אחת ויציירנה ציור טוב כזו האלף על דרך משל א ויאמר לנער הקטן שהוא תלמידו ורוצה להוציאו מן הכח הטבעי שבו אל פועל הכרה והשגה למה שנעלם ממנו מתחילה. ואומר לו בני למוד האותיות לפי כאשר אני יודעם ואעתיקם מלשוני אל אזניך ואראם לך לעיניך. והנה תחילה מה שילמדהו הוא על דרך המורגשות כי יראהו האות הנכתבת וכן השאר כולן. וטרם שיאמר לו דבר אחר יאמר לו אתה רואה זו האות בצורתה שיש לה ראש למעלה וצואר יורד למטה והיא פושטת זרועותיה אחת לימין ואחת לשמאל וקו נמשך מן הזרוע השמאלית לצד התחתית ונוטה אל האמצע התחתון שכנגד צגהקו הנקרא צואר יורד מלמעלה למטה ועוד נוטה קצתו אל הזרוע האחרת הימנית ומתפשטת קצת צורתו למעלה וקצתו למטה.
והנה אתה רואה שלפי זה הדרך הנאמר פה אם היה נאמר כזה לאיש משכיל כבר היה יכול לציירו הוא מעצמו על פי השמועה. ואע"פ שלא היה רואהו לעולם כי כל מבין שאומרים לו צייר צורת כך בחומר כך מיד הוא עושה עוד ממנו כח הרגל בפעל הציור עם היות לו כלי הפעל וכל שכן זה אם יראו לו הדבר המצויר שיכיר צורתו ותבניתו בקלות. ויתחלף עניין הציור בין המציירים לפי התחלפות מזגיהם ונאמר כי הנער הלומד בעל מזג טוב ומהר לצייר ולשמוע ולשמור מה שצייר. ואמר לרבו הנה כבר ציירתי מה שאמרת לי לצייר. אמר לו רבו תוכל להכיר כל מי שצורתו אחת עמו בכל מקום שתראנו זה האות, אמר לו כן.
והנה נשלם אצלו המורגש בו לבדו ואם ראה אלף שנית ושלישית ורביעית וחמישית וששית ושביעית ושמינית ותשיעית ועשירית. או יותר או פחות מעט על דרך משל בין קטנות או גדולות כמוהו, כמו שציירנו גדול בגופו כדי למהר בציורו. וגם בשמירת צורתו או גדולות יותר ממנו מעט או הרבה ואין צורך להוסיף הרגש על זה שכבר זו האות דומה לזו בכל צורותיה. המורים על כלל עצמותה שהם צורות אלו האברים שזכרנו ואין שנוי כי אם במקרי הכמות לבד.
ואחר צדכך אומר לו רבו עוד בני זה הגוף המתאר אצלך בתאר מיוחד תכירהו בין גופים אחרים רבים מתדמים לו במקצת דמיון או לאו. ויאמר כן ואפילו בין אלף. אמר לו עוד בני אחר שהכרת רצונך לדעת ממנו דבר אחר זולת זה המורגש בלבד. אמר לו הן אם אפשר להיות. אמר לו אם כן קבל ממני שני דברים על פה ואל תבקש לי עליהם אות כי הם בעצמם אות. ויאמר הנער ברצון טוב דבר אדוני כי שומע עבדך. ויאמר לו דע כי יש לכל דבר שם ומספר וכן יש לזה האות שם ומספר. ואמר לו אם כן מה שמו ומה מספרו. אמר לו שמו אלף. ומספרו גם אֶלף. והנער קבל מרבו דבר זה. ויהיה זה העניין אצל הנער הכת המקובלות.
והנה אצלו שני העניינים נודעים מצד שתי כתות והן המורגשות והמקובלות. הלך הנער אצל רב אחר ותלמידים אחרים רבים ונשא במה שהרגיש וקבל מרבו מפורסם אצלם וכן עשה במדרשות רבים עד שהתרחק אצלו הפרסום תכלית הקיום ולא יצטרך אליו מופת ואות לפי דעתו. אחר כן חזר הרב והעיר את הנער משנתו ולמדו כל האותיות וחבורם ונקודם ותנועתם ונגון קריאתם והבנת מה שיורו עליו המלות לפי פשוטם ולפי סתריהם עד שהתחכם זה הנער והבין והשיג והשכיל המושכלות הראשונות בעניינים המושכלים מצד טבע השכלי המוכן בנפשו להשכיל בו מעת יצירתו עד שהוסיף והרכיב המושכלות והפריד דבר מדבר והכיר דרכי החכמות.
אחר צהכן בקש התלמיד לפי רוב חכמתו להוציא מה שבכח בטבעו אל הפעל השלם. ובקש מרבו דבר זה ואמר לו רבו בני זה הדבר אינו תלוי בי אבל רובו תלוי בך ומיעוטו תלוי בי וכולו תלוי במי שבראך ית'. וישאלהו כיצד? ויאמר לו דע כי השם בראך בשמו הגדול החתום בלבך ובמחך ובכבדך בשלשה פסוקים של "ויסע" הפוכים ומצורפים והכרובים שומרים אותם מקדם לגן עדן והוא מה שספרתי. וא"ת סודו או"ת, להט החרב המתהפכת חתומה שם לשמור את דרך עץ החיים. ואמנם אני אראה לך דרך מביאה לבחינת דבר זה והוא כור השכל ומצרף המחשבה לבחון הלבבות. וזו היא הנקראת ידיעה כללית כלומר ידיעת השם המפורש באשר הוא על אמיתתו ולא יוודע כי אם על דרך צירופי ספר יצירה ונתיבותיהם. יקבל התלמיד ופעל והשיג. כן גם אתה המעיין המרגיש האותיות וקבלתם מפורסמות והשגתם מושכלות. אם רצונך להתפעל על ידיהם היה תלמיד ופעל ותשיג בע"ה ותשלים חסרון עצמך. ואם לא תרצה הרשות בידך ואני את נפשי הצלתי.
ודע כי מכלל זה הוא כי מלת נסיע"ה סימ"ן ל"ה. גם סימן סוד הצל"ע שממנו נבראת האשה. נ' נסיעה בעצמה ס' סבוב י' ירידה ע' עליה ה' הליכה. ועוד הנ' סימנים ממין זה והם ה' העתקה נ' נטיה והנה הכ"ל. אבל יציאה עם ביאה הם על צורה אחרת. אבל צריך שתדע כי תנועת ההעתקה היא הקודמת שבתנועות והראשונה שבהם צובטבע. והסיבובית אע"פ שאינו מחליף הסובב כל מקומו תנועתו תנועת העתקה מפני שכולו מתנועע במקומו כל שכן המחליף כל מקומו. ומיני אילו התנועות ידועות ממקומם ולא זכרנום פה אלא להודיע סוד תנועת השם הנרמזת בנהרות בקצתם והיא בשלשתם. בשנים אמר לשון סבוב והם למח וללב ובשלישי לשון הליכה. ובא להודיענו כי כמו שביד הגנן כח להשקות את הגן על ידי חמשת הנהרות כרצונו כן יש כח ביד הנגן המנגן בשם להשקות האיברים בדמיו כרצונו על פי השם הגדול יתברך. אבל זה לא יהיה אלא אחר קבלת השפע האלהי על ידי הזכרת השם הנק' שם בן ע"ב עם ידיעת נתיבות זכרו, וכל אותן הנתיבות כבר כתבתים בספרים רבים גם בארבעה המיוחדים בזו הידיעה ובאחרים זולתם רבים ואין טוב לכפול הנכתב אבל הצריך אליו יבקשנו ובמקומו ימצאנו.
ועם כל זה צריך להודיעך פה קצת עניינים מזה ואלה הם. דע כי צרופי אהו"י שצירפנום יש להם עניין מופלא וחכמה רבה. והוא כי הסדר הראשון מודיע כי א' חתומה בראש החותם והחותם מרובע בעדות הנוסף על אות י' הנזכר במבטא שהוא ו"ד ועניינו להכות זו בזו שניהם ותהיה תולדותם כ"ד וזה ימצא מהרה כי כן לפי הארך היתר על הרחב יהיה הסדר כולל שמות בכל טור מד' הטורים ויהיה כלל מספר האותיות כל טור וטור מהם בגופם כ"ד ומניין חשבונם לכל טור קל"ב וסודם צזכב"ד ק"ל, כבד הוא שם אחד קל הוא חמשה שמות והנה סימנם א"ה שמות.
ודע כי נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי (דניאל ז'). וצריך המצרף להשמר ולהזהר מפחדו לכבוד שמו פן יברח ממנו דמו. והיה הוא הורג עצמו. אבל אם רץ לבו ישוב למקומו כי מפת"ח השם בידו והוא עמו. וזה הסוד תדענו ממספר ה' לבדו כשתמנה אותו בצורת שם דוי"ד תחילה על דרך שם י"ה שהוא שלם וחצי ותתחיל תחילה מסוד החצי, מפני שהוא מורה על מספר התולדת בקבלת צורת הזכר והוא מ' יום תלוים על ח' שמות נחלקים בסוד אל"דד ומי"דד. ועוד קבץ השלם שהוא כפל החצי שהם י"ו שמות שהם כפל ד"ד שכן עוד ד' פעמים ד' עולים י"ו, ויעלה הכל פ' שהוא מ"ם מלא ושלם במבטא ויצא משניהם מ"פ. ואמנם פ' הוא סימן למספר הימים שהנקבה מקבלת צורה. ויתגלה לך מזה סוד בהבראם וסוד ב"ה בראם. וסוד זכר ונקבה בראם. ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. וכך נאמר על הכל "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יי אלהים ארץ ושמים" והבן זה מאד.
ולפיכך רמזה תורה לנו ידיעת זה הסוד הגדול לגלות בו סוד התולדת בעניין תולדת הולד שיהיה עניין כל יולדת דומה בה אל סו"ד העבו"ר הכולל עס"ה ודבו"ר מספרו חמש"ה וסודו ש"ם אח"ד. והנה ה' פעמים ה' עולים כ"ה. אבל ה' פעמים ח' עולים מ' ובכאן סוד החכמ"ה נגל"ה מן ה' ומן ח' שהם יעידו על שני מיני צחהעבור כלומר לשתי צורות מתחלפות במעט עניין ומתדמות ברוב ענייניהם. והשמוש משתף ביניהם ומערבם בתולדת לעשות פרי מתדמה להם. ואם העליון המעבר מזריע טרם התחתון המתעבר יתדמה התולדת לתחתון בעל הנקב ששמו נקב"ה או אש"ה והיא חו"ה מפני שהיא חשק"ה הנבואה. והתחייב להיות חמר עליון כובש ומצייר עצמו במקומו מתחת ונשרש ונעשה דפוס לבא אחריו והיה חותם בדמותו בצלמו בולט ובהגיע חומר התחתון עליו ומתקשר בו ומחבקו ומנשקו ונדבק בו וגם מתחבר עמו שת"י וער"ב בדמות לפיד בלפיד וברק בברק ובזק בבזק, ומתכשפים ז"ה בז"ה נעשה התחתון חותם שקוע והיה פתחו פתוח והוא כשזה פת"ח זה פת"ח וכשזה פת"ח זה פת"ח וביד שניהם לפת"ח כשפנ"י מצייר כל ציוריו שתי וערב. ואם הפעולה מתהפכת בין שני המזריעים יכבוש חומר התחתון את העליון ויהיו שמות הנוצר ארבעה זכ"ר אי"ש חי"ה ואד"ם לא זכר את האיש המסכן ההוא (קבלת ט') וכפי התולדת בין שניהם כן תולדת הנבואה כשני עצמי החומר העליון והתחתון.
ודע כי מי שאינו יור"ה כח"ץ אינו מוליד וכן מי שאינו יוד"ע סוד חצ"י הכו"ר שממנו כ"ח הציו"ר שמערב כח היוצר עם כח היצור עד ארבעי"ם שנ"ה שהם בכמות ארבעים יום ג"ד והם סוד הזרע העליון והתחתון בחבור גל"ש עם דמ"ת והם חתומים עם ת"ג ש"ל ד"ם ושמו בכ"ר והסוד בשלשתם ב'ג'ד' כ'ל'ם' ר'ש'ת' מתפשטת אל שלשה ראשים כבד לב מח. וסוד הנותר ב' פעמים ד' הרי ח' שהוא מ' כמו שאמרתי ב' פעמים ח' הרי י"ו שהם פ' הרי מ"פ וכלל מספר או"י עולה ח"ת. והנה מפת"ח שכב"ת צטזר"ע מן א' עד י' חתומה שת"י וער"ב. והרמז "ונתתי מפתח בית דויד ע"ל שכמ"ו" (ישעיה כ"ב) מ"פ שמ"ו והבן מזה כי שני שינים של תפילין שני דברים הם והם שומרים שע"ר השמים גם יש ב"ם מפת"ח לפתוח פתחיו, שהם ט"ט ופ"ת בשם טוטפת כ"ד פ"ת פתוחי חותם והשתכל באלה השמות ותבין דברי כולם "וחנתי את אשר אח"ן ורחמתי את אשר ארח"ם".
ם דא
הנה אלה כולם ארכם ורחבם שווים ודע כי מספר עשר נקודות קשורו"ת נקראות עד"ן שהם עדי"ם ואלה במקום תשע נקודות לכל שלשת המינים של שלשת מעלות החשבון הראשונות שהכלל שלהם טצ"ץ. ונשארו מהם אי"ק שהם שלשה ראשים ומדרגותיהם ארבעה ראשים בדרך זו: אי"ק חפ"ף, בכ"ר זע"ן, גל"ש וס"ם, דמ"ת הנך. הנה ארבעה מינים וזה סדרן הראוי להודיע במקום זה.
ט
צ
ץ
הנה קאלה המספרים כולם כוללים חמש פעמים שכב"ת זר"ע לפי סוד מעשה מרכבה אשר הם ארבעה מינים שהם אדם אריה שור נשר ודמות פניהם פני אדם ועם אדם שעל הכסא הם חמשה שכוללים חמש מחשבות מתחלפות עם חמש שכנגדם. וסוד חמש מחשבות בסוד ספירות בדמות מספר חמש אצבעות שכנגד חמש ונשקלים בשתי ידים בסוד כף זכות וכף חובה ימין ושמאל. והמחשבות עם הפכיהם נודעות מחמשת שמות צורות אנשי המרכבה המערכה עם הרוכב שמדותיו שתים הפכיות.
ועל כן חשמל חש, מל, שותק, פוסק, מדבר. מהיר פוסק, עליון תחתון, אבל אדם, אריה, שור, נשר, הם ארבעה מלכיות. מלכות החכמים ומלכות העשירים אדם ושור מלכות הגבורים ומלכות המתגאים אריה ונשר.
אמנם מי שכבר נפרד מארבע מלכיות והשיג כנגדם סוד ארבע פרשיות והתכתר והתכסה בתוכם ונעשה להם מ"ח ול"ב כבד נקרא אליה"ם אלהים. והוא הנביא היושב על כסא יי כשלמה ומשה ואברהם ואהרן שנכתרו הם והדומים להם בכתר המילה וגלו העטרה ופרסמו מלכות היהדות באברהם ובכתר התורה במשה ובכתר כהונה באהרן ובכתר מלכות העשר והממשלה בשלמה ועל האיש הזה נאמר "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" והוא בדמותו מתדמה לו ומראהו הוא מראה דמות כבוד יי ורואה עצמו באספקלריאה קאהמאירה לעיניים וללב, ושמה אורים ותומים פנימים כי החיצונים גם כן כך שמם אך הם אספקלריאה שאינה מאירה. ודע זה והבינהו מאד.
וההבדל שביניהם לא יכירו כי אם מי שהשיג אל"ה ואל"ה. והוא שהשיג ידיעת השם המשולש המיוחד על החכמ"ה והבינ"ה. וידע שהוא הויה בכל, והיה כלב ויתגלה ממנו שהוא כבד בלב. והוא תוך הכל ואמצע הכל ושרש הכל וכולל הכל והוא בכל וענפיו ואמיריו ופירותיו הם הכל. וסימנו נקודה אחת כדגש בלב האות ועל כן שמו ד"ג ש' גם רפ"ה דגש מצד היותו ד"ג ב"א כולל כלל הספירות בארבע אותיות. רפה כולל בח"ה והנה שניהם כ"ה וסודם יה"י והיא המלה הראשונה ונולדה מחמש ספירות הנפרדות שהם א'ג'ה'ז'ט'. ודמות שניהם דמות קמ"ץ שסודו כדו"ר מקיף. והוא בנקודתו בדמות מפיק הנמצא עם ה"א לבדו כמו "ויגבה יי צבאות במשפט".
והנה רפה קו למעלה וחירק נקודה למטה ושניהם מתדמים בהתחבר אלה כמו אלה וסימנם ק'פ'ח'ד'ד' ודעם. כי רמזם ד"ד חלקי"ם והוא המספר העומד בכל שנה כנגד סימן ד"ח תתע"ו שסודם בגימטריא ד' ימי"ם ח' שעו"ת וזה העניין והדומה לו הוא עיקר גדול מאד מעיקרי הקבלה ומידיעת ראשי פרקים מנתיבותיה יבין מי שהוא חכם ומבין מדעתו שרשיה ועיקריה.
קבודע אתה האיש המשכיל המקובל אם תרצה להיותך מכלל השלמים האוהבים את הבורא שבראם אהבה אמיתית. השתדל בכל יכולתך לדעתו ולהשיגו ולהכירו מכל צד שאפשר לך על זה ואז תהיה עבודתך אצלו כאשר אהב.
וכבר הודעתיך הדעות הנמשכות אחר אהבתו שהן על צורות דומות לשלשת צורות כחות האדם. שהם, כח הצומח אשר בכבד, וכח החיים אשר בלב, וכח השכל אשר במח. וכן הלמוד מביא את הלומד לאהוב את קונו לפי צורך כח הצמיחה הוא הנק' תלמוד תורה בידיעת המעשים. והמביא את בעליו לידי אהבה אלהית מוגברת הוא הדומה לחיים והוא חקירת חכמת השם בפעולותיו מצד פעולותיו בעצמם כחי המביט פניו באמצעות זוהר החרב ורואה עצמו וצורתו במעט מן הזכות. אבל הלמוד המביא את אדוניו לידי אהבה אלוהית והיא החקירה והעיון בשמו באמצעות כ"ב אותיות התורה אחר ידיעת עניין עשר ספירות אשר מן א' ועד י' יהיו נכללים כל הבאים אחריהם כי הם נשפעים מהם. והם עם צורותיהם נקראות אספקלריאה המאירה כי בהם נחתמו כל הצורות בעלי הזיו והזוהר החזק. והמביט בהם בצורותיהם ימצא סתריהם וידבר בם וידברו בו והם כמו המראה שאדם רואה כל ציורי העומדים כנגדה ואז יראה הפרטים והכללים כולם. וכמו שזה הרואה במראה אם לא יפקח עיניו לעיין בה יפה יפה עד שיוכל לדין ולומר על דרך משל והוא מביט קגבה פלוני עובר ומראה פניו כך ומלבושו כך וסוסו שרוכב עליו כך ובידו כך וכך והוא הולך לצד פלוני וכיוצא בזה בשאר להבדיל בין הדברים הנראים. הנה לא ישלם דעתו.
כן מי שלא יחשוב ולא יפקח עיני מחשבתו כפי הראוי לפקחם לא יראה דבר מידיעת השם. ואם יפקח המשכיל החכם המקובל את עיני לבו שהם מחשבותיו ולא יראה דבר, ידע ויבין כי מונע יש לו מעצמו או מזולתו פנימי או חיצון והוא המחשיך אור עיני לבו, ויסירנו אם יוכל ויהיה כמי שמסיר מונע הראות שבין הרואה והנראה.
ודע כי כלי הנבואה אלה:
הנה אלה יו"ד אותיות הנקראות עשר ספירות בלימה וזו היא עדותן בעצמם שהן ספירו"ת. והוא שהן נחלקות לפי המספר המחברם כולם שהוא נ"ה אל שני חלקים מוכרחים שהם כ"ז כ"ח. וסודם כ"ז כחות מיני בני אדם משונים לפי צירוף המוח הלב והכבד כמו שאמרתי למעלה בחלוק צירופיהם. כי מפני היותם נפרדים לו יקבלו חלוקה שווה אבל ישאר אחת יותר מזה על זה ויהיה זה החלק כ"ז במספר מיני בני אדם המשונים מזה אל קדזה בשלשת כחות האיברים הראשים השלשה הנזכרים. ויהיה זה החלק השני כ"ח כמספר כחות כל אחד ואחד מן האיברים הנז' ויהיה מספר המינים המשונים כ"ף ז"כות ומספר הכחות כ"ף ח"ובה. ויהיה זה מפני ההבדל שבין המין והאיש. כי המין כללי וקיים איננו מקבל הויה ולא הפסד. והאיש פרטי ואיננו קיים אבל מקבל הויה והפסד כמשפט כל כח וכח הנשוא על איש ואיש מאישי כל מין. ואמנם המספ"ר עדות ראשונה על כללם לפי מספר המרובע של כולם יחד על דרך תכלית התחברותם אחד אחד מרובע זה עם זה. והוא סוד "הסריסי"ם אשר ישמרו את שבתותי" (ישעיה נ"ו) והם שטעונין צריפ"ה בכל שפ"ה בכח שכינ"ה השוכנת על הרקי"ע אשר הוא שקראוה השגתו ערפל"ה ורמזו, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים. ואמנם כשתמנה בחשבון המרובע כ"ז פעמים כ"ח יעלה תשנ"ו יעלה ספירו"ת. וכללם נו"ן ודעם.
והעליונים ישרים שוכנים בארמון המח והתחתונים הפוכים שוכנים בהיכל הקדש המכוון באמצע תוך הלב. והעליונים נחלקים לארבעה חלקים ושכינתם בארבעה בתים קשורים זה בזה בסוד תפילין של ראש והוא כי תשנ"ו עם י' של עצמם תשס"ו ועם התהפכות צירוף תיבותיהם חמש כנגד חמש בצירוף א"ב עם ב"א בכולם הם תשעו וסודם שעו"ת שלמו"ת יו"ד ספירו"ת וכל חלק מהם צד"ק והרמז עליהם "צדק צדק תרדוף למען תחיה". והם ארבעה מיני קהצדק. והתחתונים ארבעה מורכבים יחד במקום אחד בסוד תפילין של יד.
ודע כי כשתצרפם חמש חמש כאלה: א' ג' ה' ז' ט' ב' ד' ו' ח' י' יעלו המספרים של כל צירוף כללי מהם ק"כ ויהיה סודו כני"ם. ויהיה מספר אותיותיהם כמספר כהני"ם כלומר ה' פעמים ק"כ עולה ת"ר והכל תש"כ. חבר אליהם השניים שהם הזוגות מצורפים שהם תש"כ גם כן ויעלה הכל אמ"ת כמספר רבוע יה"ו שהוא החותם, והנם כוללים האמת והצדק. וכן כתוב "אמ"ת מאר"ץ תצמ"ח וצדק משמים נשקף".
ואחר שהקדמתי לך כל אלו ההקדמות אני רוצה להוציא מלבך כל מבוכה שאפשר להשתבש בה דעת כל חכם השואל למה נברא האדם ולמה נתנה תורה, וכל מה שיעדתיך עליו שיודע עניינו מזה החבור בקצור. ואומר שאם קבלת מדברי התאמתות זו הדרך בטלו כל אלו השאלות ונגלה לך אמיתתם מיד בלי ספק ואם קראת ספרֵי זולתי וספרַי והרבית לקרוא חבורי זה פעמים רבות ועודך מסופק אם דברי בו הם אמת או שקר נעדרו גם כן כל שאלותיך כי אתה בלתי ראוי לתשובה עליהם בשום צד. ואם כן נשאר לאמת עניין זה למי שקרא חבורי זה לבד בעניין הקבלה והשיג היות דברי בו אמת אבל עם כל זה נעלמו ממנו קותשובות אלו הטענות ושמח למצוא דרך לגלויים, ולו העניין ראוי לגלותו ולא לזולתו.
ועתה פקח עיניך וראה ואזניך תפקחנה ולבך ישכיל הכל בעה"ו כראוי. דע כי זאת הצורה כללה ב' פעמים ל' וצורתה צורת לב האדם השוכן אמצע הגוף ודמותה דמות פל"ס וזה פל"א כי הם ב' למדין שבתוך מלת קללה. ומסוד ושט עם קנה העולים למעלה דרך הצואר מראש הריאה עד סוף הראש תכיר מהות הלב הדומה לסמך.
ותדע שסודו תאומים עם מאזנים ועם דלי כי הוא מקבל שפע משלשתם ודומה צורתו לצורת כל אחד מהם וכמו שהם מולדים רוח כך הוא מלא משלשת מיני רוח ועל כן הוא ראשית החיים והדם החיוני ספון בתוכו. ושלשת רוחותיו האחת מהם למטה מן הטבע. והשנית היא הטבע והשלישית למעלה מן הטבע. כי כן סדר שלשת המזלות הנזכרות. ומפני שמוש המזלות עם הכוכבים היו אלו מסודרים בלב שהוא לב בנפש כמלך במלחמה על דרך סדר אלוהי מופלג ושמע רמזי סדריו.
דע כי המזלות הם שנים עשר למספר שבטי בני ישראל. ומפני שהם נחלקים בגלגל לי"ב חלקים והיסודות ארבע ויש לכל תקופה מד' תקופות השנה של השמש ג' מזלות יתחלקו כולם בחלוק הנזכר. והתחלתם קזבגד"י מפני שתקופת טב"ת נופלת בראש נקודתו הראשונה וסודו תה"ו אני, יש מאין, איש מין. והתקופה השלישית לה כנגדה היא של תמו"ז. וסודו, תם בה"ו, בם תה"ו. וסוד תם, תלי, מכשף והיה טבת סוף וקץ בנקודה שבה נשלם כסלו לאריכות זמן החשך ולקצור זמן האור שהוא תלוי על הפכיות היום והלילה. והנה מנקודת ראש גדי יהי אור הנמצא מחודש מן החשך לפי סוד שיעור קומה המשוער על קו היום ועל קו הלילה. ומשם מתחדשים ההויה וההפסד ולפיכך חוזרים המים לדם שהוא רוח שממנו נבראו.
וכזה יקרה גם כן בכל יום ולילה שבעולם בי"ב עתים של יום ובי"ב עתים של לילה. כי כזה נחלקים מן ג'ג' אל ג'ג' וכזה מן ג'ג' אל ג'ג'. ואמנם בשניהם יחד נחלקים מן ו'ו' אל ו'ו' והיה חלוק זה המהלך מן א"ב אל א"ב בגלגול א'ז'ג'י' ו'א'ט'ד' שסודם א"ם. וגלגולם מן א"ם אל א"ם תמיד וכן הגלגול מן ל' יום אל ל' יום והיה זה הסוד התהפכות הכל מן ג"ל ג"ל אל ג"ל ג"ל לפי קשר הכחות מזה לזה ולפי התהפכותם מזה עם זה בצורת גלגולם התנועות הסבוביות שהם סבות ההויה וההפסד. והיה הגלגול מן גד"י אל גד"י עם שבתי ועם דלי לקשור הרוח תוך העפר. עם קבוץ האש והמים וכבר נודע שהשמוש כולו זה סימנו א'ח ש'מ'נ ת'ב'ב ס'ל ג'ר'ש ק'ר'צ ט'ע'מ.
ואמנם קחיתחייב על פי ראש התלי או על פי זנבו אשר סוד ראשו יתגלה בחלוף אבגית"ץ כזה: תשר מאה, והוא שם התאר. ותדע סודו מן ח"ס על דרך חלופו מסוד אילת השח"ר שהוא שם על מה שנקרא כנסת ישראל. שהם ראשית חלה. גם הם ראשית כל נס. כי דגל מחנה הלוים נסע התוך המחנות. והוא דגל תאומים שהוא דגל משה ואהרן, הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן תאמי צביה. שני כרובים.
אך זנב התלי ע'ט'ש'ץ שסודו הזנב אכ"מ תל"י ובהם רא"ש קשר של תפילין, שתי"ם שתי"ם, באמ"י באמ"י, באים באים, אבן אבן, 'שתן קרי' 'ראשית הפסד' יש ויש שתים שתים ט'ע'צ'ש' שם עליון כנגד. ואמנם היה מספר י"ט אלו על י"ט כולל מחזור ימים. שהם אישים, נ"א שני"ם מיש מאין ומספר י"ב מזלות עם ז' כוכבים הנזכרים בראשי תיבותיהם עולה תקל"ב והוא הכולל כ"ח על י"ט כי ט"ח וכפלו זנב"ו ינד"א. ויר"א אלהי"ם כי טוב.
טוב בעיני מעתה אחר אלה העניינים שהודעתיך לגלות לך תכלית כוונתי. במה שיעדתי לגלותו בטעמים נכונים על השאלות אשר ישאלם המשכיל המבין המקובל בהתחלת הקבלות לדעת תשובתם מפי החכם השלם המקובל בכל דרכי הקבלה והם שזכרנום בכלל בראש זה החבור ואלו הן: שאלה ראשונה היא ידיעת השם המפורש לפי קבלתינו. קטשאלה שנית מה הוא עניין כחו ופעולותיו בבריות הפרטיות. ודרכו עם התכליות. שאלה שלישית מה הגמול והעונש המתחייבים מאתו לכל הראוי לגמלו בעדו עם זכרו ולהענישו על שכחתו.
אלו הם שלש שאלות ראשונות נקשרות זו בזו בידיעת השם. ועוד אלה תולדותיהם למה נברא האדם בזאת הצורה השכלית האלוהית בעולם השפל הזה. ולמה נתנה לו אחר שנברא תורה ומצוה בשני לוחות אבנים. ולמה נתנה לאומה זו שלנו המיוחדת משאר אומות בזמן מתן תורה ובהר סיני ובמדברו. ואלו הן תולדות השאלות הראשונות השלש וגם הם שלש.
ואין ספק שיש שם עוד שאלות אחרות רבות וכולם חוזרות אל אלו הששה שרשים שהם שלשה ראשים ושלשה ענפים. והענפים שרשים הם לענפים הבאים אחריהם כאשר האחד שורש כל מספר והשנים ענפים לו. והם שרש כל הזוגות. והשלשה ענפים הם לאחד ולשנים והם שרש כל הנפרדים וזה דרך כל המציאות. ולפיכך כשאגלה לך אלה השלשה ראשים עם טעמיהם גם השלשה ענפים עם טעמיהם מהם תוכל להוציא שאר טעמי השאלות הבאים אחריהם. ודע באמת כי הטעם האחד שהוא הראשון מספיק לכל חכם שלם כי הוא שרש השרשים כולם.
ועקיתה ישראל בר
ישראל
דע כי אני מגלה לך סוד ידיעת השם המפורש מה היא על פי השם המפורש בעצמו ואומר שהתורה התמימה מגלה זאת הידיעה לכל אחד ואחד מבני ישראל המשכילים באמיתת השם והוא כי כאשר ראה השם כי ראשית כל המציאות היא המחשבה והמחשבה היא המחייבת כל התולדות ותכלית כל התולדות היא ראשית כל התולדות המתחדשות. והיתה ראשית כל חכמה ובינה ודעת מחשבת התורה. רצה השם להתחיל מן התורה באות ב' ובמלת בראשית ובפסוק ראשון נחלק חצי לימין עם חצי לשמאל. והיו י"ד אותיות מימינות. גם י"ד אותיות משמאילות. והנה סוד עשר ספירות חמש כנגד חמש מספר עשר אצבעות. והיה סודם מן הצד האחד י"ד כנגד י"ד בסוד עשר"ת הדברי"ם הכתובים בשני לחות אבנים. וזה תדעהו מחשבון המרובע י' פעמים י' הרי ק' ד' פעמים ד' הרי י"ו והכל קי"ו כפלם בעבור החשבון השני הנה רל"ב הוא סוד דב"ר יהו"ה שהוא עשרים וששה שהוא כת"ר תור"ה והם עשר"ת הדברי"ם הרמוז למעלה.
עוד סוד שני, י"ד עם י"ד בחשבון מרובע הם קצ"ו, וקצ"ו סודם ברכ"ה וקלל"ה. ואם הם חמש"ה חמש"ה הם. חבר סוד בראשי"ת עם ישרא"ל ותדע איך חבר קיאהשם בחצ"י הש"ם ריר"י הא"ש בריר"י הא"ש ותכיר שמשם נבראו האיש והאשה הנקראים זכר ונקבה והם אדם וחוה שכל התולדות בם נחתמו מאז ועד היום. וכן יהיה תמיד כל עת שהעולם הזה קיים. וכך צריך שתחלק כל פסוקי התורה ואותיותיה ותיבותיה על פי השם המפורש הנחלק בשתי הידים כי כן סוד האות הראשונה יוד ויד. גם ידו כחו.
ותשאל ותאמר ואיך אמרת לנו כי זה השם הנכבד אין שתוף בינו ובין שם זולתו והנה כמה וכמה שמות מתחילין מן י' והנה יוסף ונקודו חלם גם ישראל גם יהודה זה חירק וזה שוא. ומה יורה יוד שלו יותר מיוד של יהודה וכמה אחרים. גם שמות אנשי האומות וכיוצא בהם אלפים ורבבות בשבעים לשונות מהם יוד"י שמות ומהם יוד"י פעולות ומהם יוד"י מלות. ואם כן במה יחדת לנו יו"ד של השם האחד או של השני או של השלישי כי הם לפי מה שכבר הודעתנו שלשה שמות מיוחדים.
דע כי שאלותיך אלה הם שאלות מופלאות ראויות לכל חכם ונביא לשמעם ולקבלם ממך בשמחה וצריכות תשובה נצחת אחת או שתים או שלש כדי להסיר מלבך כל מבוכה בשאלות אלו לפי מה שיעדנו לגלות בזה מידיעת השם בשם.
תשובה ראשונה. דע כי כ"ב אותיות נכתבות, בהן נבראו כל הבריות והנה אהו"י מהן ומספרן כמספר כולן כמו שאמרנו קיבלמעלה. גם כ"ב אותיות נבטאות בהן נתלו דברי כל מדבר בפיהו בלשונו והם שוות בטבע לכל חי מדבר. ואם כן הנכתבות שכבר התחלפו ציורי הכתיבות חלופים רבים משונים מהם קרובים להדמות כעגולות העבריות למרובעות והדומים להם. ומהם רחוקים מאד מן הדמיון בקבלות הרוחק עד שנהפכו הפוך גמור והיתה כתיבת אות מתחילת מטור הולך לפנים ככתיבתנו וכתיבת ישמעאלים. וזאת מתחלק מטור הולך לאחור ככתב יווני וכתב לועזי. כי זה שלנו מראש לסוף ושלהם מסוף לראש. וכבר קרה זה לנו עמהם בזולת הכתב. והוא בהיות אצלינו הלילה קודם ליום. ואצלם להפך כי היום קודם ללילה. וזה רמזה תורה בשניהם באמרה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ועוד הוסיפה לומר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וזאת היא תקותינו עוד היום שאנו בחשך הגלות ובערבו. והם באור העולם הזה וביומו. ועוד יתהפך הדבר בצאתנו אנחנו מחשך הגלות הזה אל האור העולם הבא לעתיד לבא. ומערבי הגופניות אל בקרי הנפשיות ולילה כיום יאיר לנו כחשיכה כאורה.
ואמנם כ"ב אותיות הנחשבות בהן אמיתת התשובות הערבות לכל חכמי הישיבות. ונאמר שהן שוות לכל מדבר וחושב בלבו על פי צירוף כ"ב אותיות שנכללה בהן לשונו. וזה כי בעל לשון הקודש יחשוב בשם הספר שהוא ספ"ר מורכב מג' אותיות שהם יחד ס' עם פ' ועם ר' וכן שאר מחשבותיו כולן. ואפי' מי שאינו מכיר אותיות כך יחשוב וגם כך ידבר בפיו כשיוציא קיגבמבטאו מה שחשבו בלבו אע"פ שלא ידע לומר באיזה אותיות הזכיר זה ולא איך חשבו באותיות כי לא ידע מהותם. אבל החכם השומעם כבר ידעם גם יכתבם בספר בדמות מה שהוציאם זה בפיו וכאשר ציירם בלבו. ואז נאמר שנעלם מן החושב המדבר מה שלא נעלם מן השומע. ובעל לשון יון יאמר כי שם הספר כַּרְטִי והרי חבר כ' עם ר' ועם ט' ועם י' לפי כתיבתנו וקרא שם הספר ככה. או אמור שהנחשב והנדבר והנכתב הוא כַרְתִ או כַרְט בלא יו"ד, כי נלך בשאר לשונות אחר ההברה לפי שאר הדעות אבל לא לפי דעת בעלי הקבלה מצד אחד אבל מצד אחד כן. ובעל לשון לעז יאמר קַרְטַא או לִיבְּרוּ. וכן לשון יון עוד בִּיבְלִיאוֹ על שם הַבִּיבְלָא על עניין בבל שקורין בַּבִּילוֹנִיאַה כי שם בלל יי שפת כל הארץ וכן בשאר לשונות על דרך משל כי הכל תלוי על כ"ב אותיות ועל צירופיהם ואין הנכתב ולא הנבטא ולא הנחשב כי אם כ"ב אותיות מצורפות.
ואחר שביארנו זה והתאמת תכלית ההתאמתות והתבאר תכלית הביאור. נאמר לך כי אותיות אהו"י שהם ד' אותיות ונחלקו עוד ב' ב' להודיע בהם שהעולם הבא נברא ביו"ד והעולם הזה נברא בה"א, הם הם אותיות מיוחדות להיותם יח"ד ארבעתם שם אחד.
והיה שם האות הראשונה אל"ף ושם השניה ה"א ושם השלישית ו"ו ושם הרביעית יו"ד. והיה הנוסף הנעלם על קידהנגלה מן אהו"י ל"פ, א', ו', ו"ד. ועוד היה המספר אחד מצד אחד גם אלף מצד אחד. וחמש מאות וחמשים וחמשה אלפים ושש מאות וששים וששה. וכן עוד עשרת רבבות ורבבה שהיא עשרת אלפים ועשרה מאות שהם אלף אחד ועשרה עשרות שהם מאה. ועשרה אחדים שהם עשרה אחד. ועליהם התגלגלו כל הסופרים ספירות וכל הנספרים וכל המספרים. והיו אם כן ארבעה ראשים לכל עניין ועניין והיה ארכם כ"ב במספרם, ורחבם מצד כ"ב היה תפ"ד ומצד עצמם היה א', כ"ה, ל"ו, ק'. (א' ה' ו' י' בריבוע) והיה סודם הראשונים הרא"ש. וסוד פ"ת כב"ד (תפ"ד כ"ב) והשניים היו בסודם ק"ל וכב"ד. ונאמר אחר זה שהתחייב מזה לפי סתרי הקבלה שאלו ארבע אותיות שהם מתחילות מאות א' בם הוראה מצד צורתם ומצד מספרם, כאלה לפי הראשונה וכאלה לפי האחרונה וכאלה לפי האמצעים השנים החתומים פה.
א י
אלף יוד
ה ו
אחד עשרה
הא וו
חמשה ששה
קטוההוראה לפי צורתם היא שהראשונ"ה כוללת כל הצורות השמות כי יש בצורתה דמות אדם ותבנית ארך ורחב ועמק. ומצד היותה דמות אדם משולש משלשת עולמות מורה על מה שמורות השאר כולן עמה כי כולן ראש ותוך וסוף וכן היא לבדה ראש ותוך וסוף והאדם המיוחד הוא ראשית המציאות והוא אמצעי למציאות ותכלית המציאות.
וזו הוראת צורת א' הנכנסת לפי דמות גוף האדם. והנזכרת לפי נפשו והנחשבת לפי שכלו. ולפיכך בלשוננו א' בראש התיבה נראה תמיד בגוף שהוא ראשון. א' באמצע התיבה נגלה ופעם נסתר בדבור הדומה לנפש. א' בסוף התיבה נעלם תמיד. ואלה העדים אנכי קראתי ואקרא.
והנה א' סימן לכל דבר מדבר בעד עצמו לכל פעל שעתיד לפעול אותו [כגון] אומר אלך אוכל [וכן] כולם. והנה מורה המדבר על עצמו שהוא נמצא. ואם הוא ראשית כל לדבר מורה שהוא נמצא ואין לו סיבה המצאתו והוא הכל. ומצד היות א' בעלת גוף שלם הנו הכל גם כן כלומר שהגוף השלם הוא המקבץ תחתיו כל חלקי עולם. והאחרונה שצורתה כנקודה גם היא התחלה לכל הגופים וראשיתם. והנה היא הכל גם כן. וצורת האמצעית האחת מורה על כל הצורות הנקביות המקבלות העיבור כלומר על כל השרשים שענפיהם ופירותיהם בהם והם כל מקבלי שפע ואצילות מזולתם. וצורת האמצעית השנית קטזמורה על כל הצורות הזכריות הנותנות העיבור כלומר נוטעי השרשים היולדים כי היא צורת המוליד. והראשונה מהם צורת ולד בבטנה על כן היא בעלת שתי צורות, אם ותולדת תוכה. והשנית צורת עמוד לה כי המשפיע מוריד שפעו דרך העמוד בצנור מוציא כחו כנצוץ השמש.
והנה ה' ברוב המקומות היא סימן נקבה. וגם ו' ברוב המקומות היא סימן זכר בסופי התיבות. כגון שמו שמה ודומיהם. ויש עוד בצורותיהם פרטים אחרים אין קץ להם ילאו הסופרים לכתבם וייגעו הלבבות בשמוע האזנים אריכותם ובראות העיניים רחבם ועמקם. כי יש בכל נקודה ונקודה מהם ואפי' בקוצו של יוד תלי תלים של הלכות. אבל זה הכלל המועט שזכרנו מהם היה בדמות התחלה לבוא בה אל מקדשי אל בצורות הקדושות הטהורות אשר האותיות מגידות ענייניהם. ואם לא יורונו אותיות ענייני הברית מי יורם לנו. ואמנם חוברו אלו הארבע הנזכרות לרמז מפני הידמותם אל כללי הבריות כולן.
והנה א' עם י' לפי סדרם הם בתהליך הרוחק זה מזה אבל ה' עם ו' הם בתהליך הקרבה זה לזה ואלה הם קצוות המציאות כולו. אבל העיקר בזה כולו הוא עניין הוראת מה שבין האדם שהוא בצורת י' כלומר עולם קטן כולל הכל. ובין הבורא יתברך שהוא ראשית הכל וגדול קיזומעולה מהכל. וכולל הכל בצורת א' ועניין זה הוא הוראה שאדם זה הוא בתכלית הרוחק מהשם מצד אחד. והוא בתהליך הקרבה לשם מצד אחד. וזהו הוראת ריחוק י' מן א' וקירוב ה' אל ו' כמו שרמזנו בם.
ועוד עניין מופלא בשמותיהם ובמספריהם. כגון אלף אחד שהם סוף וראש. וכן יוד עשרה. וכן הא חמשה עם וו ששה. ואולי תקשה ותאמר מה לנו מאלו האותיות ומהוראתם יותר מן השאר כולן. והנה נוציא כמה אלפים דרכים מן האחרים כולם. ונביא עליהם כמה ראיות אמיתיות. ואמנם התחבולות האלוהיות באותיות צריך להודיע מהם בתחילה שעם היות א' נמצא עם כל מספר ועם כל הברה ועם כל צורה ראוי לומר שאין אות אחרת ראויה להשימה שם לשם בלעדיה מזה מצד הכולל יחד עליונות הצורה והשם והמספר עם כל השאר. ואע"פ שלא מצאנוה בשם יהו"ה מצאנוה בשם אהי"ה וגם ידענו כי ה"א אחרונה היא ד"א או א"ד. ואמנם לוּ מצאנוה בשם המיוחד היינו אומרים כי הכוונה על השגת הספירה הראשונה אשר א' מורה עליה. אבל במֹצאנו ראש השם י' ידענו מיד כי תכלית הכוונה במציאות האדם היא בהשיגו עצמו ומהותו שהיא בצורת י' לפי צורתה וכמוה לפי שמה י' כלומר קהלת דבר מקהל הכל. והוא סוד כנסת ישראל. שסודו כנסת י' שר אל. כי האדם השלם הוא מקהיל הכל ונקרא קהלת יעקב. והעיקר מהכל עשר נפשות לפי קבוץ עשר ספירות בספירת קיחהשכינה שהיא הנקבה המתעברת ומקבלת הכל מידי הכל ושמה צדק בלשון זכר. וצדקה בלשון נקבה. "וצדקה תציל ממות".
ועוד תדע בכלל תשובה נצחת כללית על כל שאלה מאלו השלש שזכרנו והיא זאת: דע כי כל שם דין הוא לבקש לו גזירה ויש לו על כל פנים (כלומר הוא נגזר) אלא שיש מהם גזירות ידועות מפני שנמצאות בכלל הספרים. ויש מהם גזירות בלתי ידועות מפני שאינן נמצאות בשום מקום. והידועות התפרסמו ואין מקשה עליהם כשם אדם שנגזר מן אדמה וקין מן קניתי ושת מן שת לי ונח מן ינחמנו ופלג מן נפלגה. ואברהם מן אב המון גוים ויצחק מן צחק ויעקב מן עקב ומן ויעקבני. וישראל מן שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל וכן השבטים. ומשה כי מן המים משיתהו.
ויש נגזרות נעלמות ומן הנגזרות הנעלמות שם יהו"ה ושם אֶהְיֶה. ואמנם נודעה גזרתם למקובלים והיא באמת גזרה לזה מן הוה ולזה מן היה ושניהם יורו על הויה אלא שזה מורה על הויה שהיא הוה תמידית נצחית בהיות היוד היא המקבלת החדוש בהויה הקדומה הנמצאת וגם מורה הוא בעצמו על הויה עתידה להיות בסוד יפורש. כי כן סוד שם המפורש י שלם יפורש. והשני מורה על עתיד בעצמו שיהיה עם מי שיהיה עמו באמרו יי עמכם בהיותכם עמו. וכבר רמזנוהו למעלה.
קיטוהנקוד הראשון ב' נקודות תחת נקודה האות נקודה קדמה במציאות הפרטית לפי הנכתב לשתי הנקודות הרוחניות המניעות את זאת האחת רמז לנפש, והשנית רמז לשכל. או אמור על שתי הרוחות החיה והמדברת שהכל כוונה אחת המניעות את הנפש שבכבד היא הגופנית היא הצומחת והניזונת והמתאוה. ועליה נאמר כי הדם הוא הנפש. ונאמר כי הדם הוא בנפש יכפר. והיא יְ' של שם ורוחותיה מניעות אותה ואינן גופים כמוה ועל כן הורו על מציאות ולא הורו על גופים. כי י' מורה על היותה חומר בעל צורה כי יש לה צורת ראש וצורת זנב ראש למעלה וזנב למטה. אבל הנקודות אינם בעלות צורה כלל כדין כל נקודה נחשבת שאינה בעלת צורה. וכל מה שאינו חומר בעל צורה אינו גוף. ואם לא נכתבו איך יורו על מציאות אבל צוירו פשוטות בתכלית הפשטות להורות על מציאות בלתי בעל צורה.
ואמנם א' תחתיה סגול והם שלש נקודות מקובצות מורות על היות להתחלה שלש סגולות. והם החכמה והבינה והדעת. ושלשתם יחד מניעות המחשבה בכלל אשר א' מורה עליה. ואשר אמרתי לך אחר הגזירות הוא שאגלהו פה והוא עיקר כל סתרי ידיעת השם ית' ובה ינצח כל שלם לכל מקשה על עניין זה והוא זה: דע כי ארבע אותיות אהו"י הקדושים הנעלמים המפורשים בטבע המכתב ובטבע המבטא ובטבע המחשב, אשר אלה השלשה מורים על מערכות אותיות נבדלות בשלשה מינים קכאלה מאלה והם בסימנים משולשים כ"ב למכתב כ"ב למבטא כ"ב למחשב, כולם דומין לשלשת מיני הנפשות. לצומחת ולחיה ולמדברת. לצומחת חתומים עליה אותיות אהו"י בדמות הנכתבות. ולחיה חתומים עליה ד' אותיות אהו"י בדמות הנבטאות. ולמדברת חתומים עליה ד' אותיות אהו"י בדמות הנחשבות.
וזהו סוד שלשה שמות הקדש המורים על יחוד השלוש ועל שלוש היחוד ברמז יהי"ה והי"ה והו"ה והכל שווה. ואם כן אמר מעתה ששלשת הנפשות הן נפש אחת מיוחדת ומשולשת ושם זאת יוד הא ושם זאת יוד הא ושם זאת יוד הא רמז להן "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת".
ואם כן כאשר לא תתמה במצאך נפש צומחת באילן התמר ובכל חלק מחלקיו ימצא כחה ויצמיחנו וכן באילן האתרוג ובחלקיו. וכן בעשבים וכן במיני בעלי חיים באישיהם ובחלקי גופיהם. וכן באישים שבמין האדם ובחלקיהם. כך ראוי שלא תתמה במוצאך אותיות השם מפוזרות בכל הדבור הנכתב בספרים כי בכל שם הם שם וקדשי קדשים הם. וכך תקיש מזה אל הנבטא והנחשב.
הנה כבר התבאר זה תכלית הביאור לכל משכיל וזהו דעת כל נביא. וכבר הותרו הקושיות כולן קכאאחר זה והתבארו תשובות השאלות והתפרש סוד שם המפורש לפי מה שאפשר לכתבו בספר אבל הנעלם שאי אפשר לכתבו ימסר בקבלה מפה אל פה.
ואחר שביארתי לך מה היא ידיעת השם בשם ונשלמו טעמיה לפי הקבלה ונגמרה דרך השאלה הראשונה. אשוב להודיעך בקצור דרך השאלה השנית. ואודיעך מה עניין כחו ופעולתו בבריות הפרטיות ודרכו עם הקבליות.
ואומר תחילה כי הכלל הוא קבוץ פרטים תחתיו ויש מהם ממינו כלומר שווים בצורה כמו ראובן ושמעון אשר צורתם צורת אדם וכן כל שאר המין האנושי אשר צורת כולם צורה אחת כוללת כל מינה. וכן כל מין ומין מהמינים זה עניינו עם אישיו הפרטיים. והסוגים ידועים מהמינים שהם כללים יותר כוללים מהמינים. וכל איש ואיש מקובץ מחלקים מהם מתדמים ומהם בלתי מתדמים. ואז יקרא האיש המקובץ מחלקיו כולם פרטי מהמין וכללי מחלקיו.
אם כן יהיה כח השם הנכבד מתפשט לפי פעלו ב[כל]איש ואיש מהמין זולת כחו בצורותיה אשר כולן אחת. ודרכו עם הכלל כללי ועם הפרט פרטי. והכללי ממציא ומשפיע ושומר קכבמתמיד מה שהמציא והשפיע. והפרטי בפרטי כחלק בכל והכללי בכללי בכל בחלקים.
וזה העניין הנמצא באותיות אהו"י עם אותיות בכל"ם אשר הנשארים מהשמשים היא הנקראת משרתים והם לפעמים שרשים. וידוע כי אותיות אהו"י מתחלפות זו בזו. וסוד בכל"ם שהוא כולל הארבעה ראשים של האיברים פירשנוהו למעלה ואמרנו שהם משמשים עם המקור. והנה א' חתום על המקור מח הראש והוא א"ם. גם חתום על התולדה והוא א"ב. והסוד כשישמש עם המקור יקרא א"ב. ואם ישמש עם המקור העליון יקרא א"ם. ומהם תבין היות הכלים תב"ן וא"ש להורות בם על ההויה וההפסד ומן הנזכרים תבין הכל.
ותדע כי הכח האלהי מתפשט עם כל אות ואות ופועל בו ומוציאו בכל עת, עת אחר עת מן הכח אל הפועל ואפי' באותיות הנכתבות בסוד אורים ותמים וכל שכן בנבטאות וכל שכן בנחשבות. הא למדת שכל האותיות הן אלוהיות נבואיות בג' מינים. וידעת הכח והפעל האלהיים מהם בקבלה. ואם תשתדל להשיגם בפעל מושכל נבואי הרשות בידך, בחן ומצא.
ואחר ביאור השאלה השנית במעט ממנה ומהראשונה תושג השלישית שהיא סוג גמול והעונש על יד השם.
וזאת קכגהשאלה השלישית היא שאלה נכבדת ועמוקה מאד ולא ידעוה באמת כי אם הנביאים לבדם אבל מסרו סודותיה לחכמים השלמים בקבלה וכבר רבו הדעות בה עד אשר נשקעו בני אנשים גדולים בימה עד תהומותיו ואין מעלה. ורבים טעו בדמיונם בה. והתעו רבים אחריהם ממי שכבר חשב לדעת האמת. וכל זה גרם להם המשכם אחר דברים פשוטים בספרים ואחר מחשבות חכמים רבים קודמים מוסרי קבלות בלתי אמיתיות. וחסרון מאזני שכל הביאם לחשוב מה שחשבו בשאלה זאת.
ואני אין תכלית כוונתי לגלות סוד הגמול והעונש ומהותם לפי חלוק הדעות ולא להכריע ביניהם. כי אם בעניין השם בלבד לפי זכרונו במכתב ובפה ובלב ר"ל זכרון שם המפורש ובאומתנו בלבד כי לא נמסר לזולתה. ואבאר מהו גמול המזכירו ומהו עונש השוכחו. בין לכלל כל האומה בין לקהל מקהילה בין לרבים מהם בין לאיש האחד היחיד המיוחד. ואע"פ שאצטרך לשתף עם זה קצת חלקים מחלקי ספר המאמרות של ההגיון וגם כללים אחרים מענייני הטבע ומחכמת הגלגל, מפני ההנהגה העליונה לתחתונים. אבל העניין האלוהי שבין אדם למקום על צד הגמול והעונש ממנו על דרך החכמה וממנו על דרך הקבלה הוא הכרחי לי לדבר בו כי זאת היא הכוונה בכלל.
ואומר תחילה כי מלת גמול בזה העניין שאנו בו מורה על שכר שהבטיח השם ליודעיו קכדולחושבי שמו חלף עבודתם אותו שעבדוהו העבודה שהוא חפץ בה יותר מכל העבודות האנושיות כי אין שום עבודה מעולה ממנה, וכן כתי' "דע את אלהי אביך ועבדהו" להורות שזו היא העבודה המופלאה שאחר הידיעה באה. והיא תקות כל נביא וכל חכם ואחריתם ותוחלתם וחלקם ותמורת כל טובם בשני העולמות וזכותם ותכלית שכרם הטוב, והפרס האחרון להם הוא ידיעתם את השם, כי ממנה ידעו שהגיעו בעולמם אל תכלית האחרונה בכוונת בריאת האדם. ואם כן תבין מזה כי לפי מעלת הגמול והשכר הטובים היא פחיתות העונש. והחיוב והצער הגדול אשר אין פחיתות למטה ממנה. כלומר לפי גמול זכרון השם הוא עונש שכחת שמו.
ואחר זה תדע באמת כי נתלו על השם המפורש הברכה והקללה והטוב והרע והחיים והמות ואלו שלש מדות נמצאות מהשם ית' תמיד באות. והן הטוב והברכה והחיים והתורה מלאה מהם והם הייעודים שיעדום הנביאים תמיד להולכים בדרכי השם. והנה שלשת ההעדרים שכנגדם אין להם מציאות כי אם בכנוי שמות בלבד והם הרע והקללה והמות ואינם נמצאים כי אם במחשבה.
והחכם (הנזכר למעלה) אמר בהגיון בספר המאמרות בשער השלישי כי המקבילות ארבעה מינים. שני המצורפים ושני ההפכים. וההערר והקניין. והמחייבת והשוללת. והביא משלים על פירושם ואמר המשל למצורפים הכפל והחצי קכהוהמשל להפכיים הטוב והרע. והמשל להעדר ולקניין העיורון והראות. והמשל למחייבת ולשוללת, אמרך זייד (שם פלוני) יושב זייד אינו יושב, אלה הם דבריו. וכבר מצאנו מי שהקשה על מקצת אלו הדברים. וכל שכן בעניין הטוב והרע שקראם הפכיים במשלו. ואע"פ שהביא ראיות נכונות לדבריו. ואמנם המקשים לא הקשו עליו על דרך קראם הטוב והרע הגופנים הנמצאים העדר וקניין. אבל הקשו עליו מצד ממציאם ואמרו שהשם ית' ממציא הטוב כולו ואין הרע צריך לממציא כי הוא העדר. והטוב הוא קניין שקנהו הזוכה. והמקובלים אמרו כי הקב"ה ברא יצר הרע וקראו רע שנאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ואמרו ברא תהו ושם מקומו ברע, וברא בהו ושם מקומו בשלום. ואין רע כנגד שלום ואע"פ שמצאנוהו כתוב "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע". ואמרו על יצר הרע מכל מקום מניה אתי.
ואין ראוי להאמין שיש ברעה במציאות קדמונית בשם יתב' וכל שכן לומר שיש שם בריה בלתי ברואה ממנו או בלתי מתחייבת ממנו יתב' בשום פנים. ואמנם מאמיני ההויות האומרים שלא נבראו כבר אומרים שנאצלו מאתו יתב' ונשפעו.
וכך אמרו הפילוסופים ג"כ על השכלים הנפרדים. כי השכלים או ההויות לא אמר אחד מהם שהם בעלי חומר. ולא יקרא בשם בריה כי אם בעל חומר שקבל צורה קכוקיימת או בלתי קיימת. קימת בחומר השמים וכל אשר בה. ובחומר הארץ וכל אשר בה. וכך מצאנו בתורה אומר "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". ולא זכרה שום בריאה על דבר נעלם לגמרי אבל הנסתרות הם למשכילים.
וכן מאמיני הנטיעות שקראום ספירות לא זכרו בם בריאה כי אם שפעים ואצילות. ולפי אמונת היות הזמן נברא בדעת בעלי החדוש אין אמיתות לזמן בפועל בלתי התנועה ואין תנועה אלא לבעל חומר. וכל שכן לפי אמונת הקדמות.
והמבין במהות הטוב ורע ידע ויבין מהרה שכל מציאות טוב לא יאמר רע אלא למה שהוא נמצא בקצהו האחרון. כשתשימם שני הפכים ואין בהכרח טוב ורע כי הטוב והרע נאמרים במיני המפורסמות. והאמת והשקר נאמרים במיני המושכלות, והברכה והקללה במפורסמות ג"כ. ובפיות נאמרים כולם. ובלבבות מובנים ובמציאות משוערים בערך זה אל זה. ויש הפכים שיש ביניהם אמצעי והם שימנע הנושא משניהם במראה השחור והלבן שיש בניהם מראים (מראות) אמצעיים בקבלת והאדום והירוק ודומיהם. ויש הפכים שאין ביניהם אמצעי מפני שלא ימצא גוף אחד מיוחס אל נשיאותם מאחד מהם ריקם כמו גוף בעל חיים מבריאות וחולי וכיוצא בזה.
קכזוהדברים המיוחסים בשם טובה וברכה הם שימצאו רבים או מעטים כי הטובה בעשר רבויה ברכה גם כן. וכבר יהיו סבה לפי האנושות לתקן החיים הטובים עם העשר ולשמור הבריאות. ואין ספק כי מי שיודע את השם שדבק בו הוא ישלים לו כל חפציו ויתקן לו כל ענייניו ולא יעשה דבר בלתי עצתו ורצונו. ואם נפל בשום רשת מרשתות העולם באיזה דרך שהיה הנה יתקן לו הכל עד שאפילו בקניינו ימצא הצלחה וחיים וברכה טובה מצד שלא חשב בדרך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם.
והגדול שבמופתי הנביאים והחכמים גם כן על החיים והטוב והברכה, הוא כשלא ימצאו מונעים מתוספת הדעת הטבעית בכל יום ויום. זה כולו הגמול האלוהי על ידיעת השם. אבל אם כל הצלחה תחסר ותוספת הדעת לא תחסר הנה הגמול קיים שלם כי היא תכלית הכוונה. ואם זה יחסר והשאר כולו ימצא חשוב כי הכל חסר ואין לו מציאות כלל. וחשוב הטובות כולן ואפילו אריכות החיים בעולם הזה עם חסרון השלמות וחסרון ההצלחה בו וההדרכה אליו רעות גדולות וקללות ומיתות משונות רבות אל הטובות המביאות אל השלמויות הנזכרות ונמצא הגמול הנחשב עונש גמור באמת. והעונש המדומה גמול גמור מעולה.
הנה אם כן דין הגמול והענש ואפילו בעולם הזה הוא אמיתי ושלם לדעת הנביאים והחכמים השלמים קכחשקבלו מהם זה הסוד הגדול. ועניין ר' חנינא והדומים לו במה שנאמר עליו שדי לו בו הוא עד נאמן על זה הדעת האמיתי. ודינם לפי שאר הדעות דין בטל ואין לו מציאות מצד השם בשום צד. הנה התבאר זה.