קכחועתה יתבאר אחר זה עניין תולדת אלו השלוש שאלות. והאחת מהן למה נברא האדם בזאת הצורה השכלית בעולם הזה. דע כי האדם הוא סוף הנבראים הנמצאים שכן מצאנו מוטבע בטבע אחרון בין לפי התורה בין לפי המחקר כי זה נגלה וידוע לכל. וגם נודע שקדמו למציאותו כל הנבראים הנמצאים. ובין שהתחייב כן ובין שנברא בכוונה ורצון. כן ידענו מצד שהכרנו מי שהמציאו או שאחר שהוא אחרון נשלם כל המציאות. ולא היה מן הדין לפועלו שיפעל התכלית פחותה מן הראשית. ולפיכך כשהמציאו כך התדמה לקונו יותר מכל מי שקדם לו במציאות ובטבע ובעילה לפי בעלי החומר כולם. ועל כן התחייב להיותו בעל רשות לעצמו מוחלט אשר אין עליו בעל חומר שלטון מוחלט זולת עצמו. ולולי היותו בעל מדות הפכיות על דרך משל בשם לא היה אפשר להיותו כן. ולפיכך היו לו לעצמו כלים וכחות ורוחות חולקים על חללה של רשות הנמסרת לו. ומדות הפכיות גם עניינים הפכיים זה אומר ככה וזה אומר ככה. כי בתי דינין קבועים עמו בכל עת וחולקים ומכריעים ועדי אמת עם עדים זוממים כי עולם קטן קכטהוא וכל מה שיש בגדול יש בקטון. והנה הוא אלוה בעצמו לעצמו גם אלוהיו. הנה ידוע בקצור למה נברא ככה.
והעניין השני למה קבל תורה. ידוע כי המין כולו לפי צורך האדם באדם אחר גם כן ואישי המין המתחלפים והמתדמים באברים המתחלפים והמתדמים בגוף האיש האחר הזה וכחותיו במלכים ושרים ורוחותיו במנהיגים, וכן כל ענייניו. והנה הפרט דומה לכלל. וכאשר היו בין אישי המין אומות מתחלפות ונבחרה מהן אחת והיא המעולה שבהם כמו שהיו בשמים כוכבים מתחלפים ונבחר השמש מהם. והיו באיש גם כן אברים ראשים ואברים שתחת הראשים והיו הלב והמח מבינים ומשכילים שהם ראשי האברים הראשים. התחייב מזה לתת ללב תורה ולמח מצוה כי נר מצוה ותורה אור וחת"מ (ודרך חיים תוכחות מוסר). והלב לוח מאבן ספירית מאירה. והמח אבן גמורה בלתי מאירה. ומקבלת מהלב אורה. והתהפכות זה אל זה בלתי נעלם מהשלמים והלב אדום והמח לבן והלב חם והמח קר. ואם כן שניהם צריכים אל התורה והמצוה. והתורה והמצוה הן המהוות הצורה. גם כל אחת מהן היא המהווה הצורות וכבר התבאר זה.
והעניין השלישי מובן מן השני, אבל נשלים בו הכוונה בע"ה. ונאמר שהגלגלים עולים ויורדים בכל יום. ונוטים בעלייתן וירידתם ומחדשין בעלייתן ובירידתן ונטייתן חדושים בעולם השפל. ושולטים בכחותיהם ומושלים ברוחותיהם על מה שבתוך בטנם. וכאשר היה טבע החומר הראשון זה התחתון קלומקומו תוך טבור הגלגל הגדול הקיצון המקיף בכל, ונקרא זה המקום שְפַל המקומות. והיות אומתנו בערך לאומות לפי מחשבותיהם שפלת כולן, והיה הר סיני שפל כל ההרים בערך לגדלם, והיה המדבר שפל מקומות הארץ בערך לישוב והוא בצד הדרומי השפל כי הצפון גבוה בערך אל כל מערכת עליונה או תחתונה. והיה רצון השם להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כמו שכבר הודיעו לעליונים, נתן דינו הצודק יתברך לתת תורה שהיא המעולה שבכל המעולים לאומה השפלה שבשפלות והיא אומתנו. ברוך שבחר בנו מכל האומות ונתנה בזמן שכל האומות לא ידעו את יי כי אחר שפרעה אמר לא ידעתי את יי והיה בן חכמים בן מלכי קדם, ואז נשכח זכרון השם מכל פיות האומות ובמעט קט אפילו מישראל. אם כן אז היה הזמן השפל והפחות שבכל הזמנים ועל כן נאמר על שבעה עממים לא תחיה כל נשמה.
והנה נתנה (התורה) בהר סיני השפל שבכל ההרים ובמדבר בשפל שבמדברות. ועל כן היה הדין האמיתי ג"כ לתתה על ידי משה שהוא השפל שבכל אומתנו ולפיכך נשתכח בזאת המדה המעולה מכל המדות שנאמר, "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב). והנה התיחד אפילו מכל אישי המין בזאת המדה. וחייב זה הדין כולו היות מתן תורה מהסבה הראשונה לנסבב האחרון באה באמצעות השכל הפועל שהוא השפל והאחרון שבשכלים הנפרדים כולם. ראֶה שפלות הרוח לכמה מעלות היא מביאה. קלאואין התורה נמצאת בגסי הרוח לעולם כי לא בשמים היא. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. כי לא מעבר לים היא. על כן צדקו דברי האומר מאד מאד הוי שפל רוח. והאומר מאן דאית בו גסות רוח ומאן דלית ביה וקלל את שניהם רצה לומר לפי כל מקום וכל זמן וכל איש שבזה תשתנה הרוח השפלות גם הגאות לפי ההמשכה אחר המדות האלוהיות בכל מדה ומדה כי היא הדרך הנכונה לכל שלם לֽלְך בה.
הנה כבר התבאר העניין השלישי ונשלמה כוונתינו בשאלות ובתשובות ובתולדותיהם ובטעמיהם, ומהן ידוע השאר כולו אשר לא נזכר לקיים מה שנאמר "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח" (משלי ט'). ואחר שכללתי בכלל דברי בקצור העניינים שרציתי לגלותם בו אחבר למה שקדם כולו סוד הקבלה ואיכות נתיבותיה לפי מה שמביא עניינה אל ההשגה הנבואית אחר ידיעת השם המפורש שזכרנו.
ואומר כי הקבלה נמסרת למשכיל השלם בטבעו ולמד הרבה והתחכם בדרכי המקרא ובדקדוק וקבל מה שקבלו באותם הדרכים בעלי הקריאה כדי שיוכל להבין מהכל לשון הקדש לפי הנכתב ולפי הנבטא ולפי הנחשב, ולא נבקש ממנו שיגיע אל תכלית הידיעה הפרטית במחלקות הלשון כי הפרטים בשום חכמה אין להם תכלית. אבל נבקש ממנו שיהיה חכם כנזכר עד שיהיה חכם ואמיץ בו במשא ובמתן עם חכם אחר עד שתהיה חכמתו בו ניכרת לחכמי קלבהמקרא בדרכי הקריאה ובהבנת הדברים בהם. וכזה יבוקש ממנו בדרכי המשנה והתלמוד והדרשות והאגדות מפני שהקבלה בנויה עליהם ושם רוב ראיות אמיתתה. ואם למד חכמה פילוסופית אחר המקרא והתלמוד הנה יותר שלם ויותר ראוי ומובן והגון לקבל הקבלה אחר שלמות טבעיו ואחר שלמות מדותיו הטובות והנהגותיו המתקדמות להנהגות האלוהיות. וגם בזה נבקש מכל חכם בכל מה שישתבח בידיעתו מכל החכמות ואפילו באומנים בעלי מלאכת מחשבת לא יבוקש מהם תכלית ידיעה במלאכתם אלא חוזק ותוקף ואומץ ידיעה עד שיאמר על האומן פלוני חכם באומנותו.
וכבר יחלקו החכמות כולן אל שני חלקים ראשונים והם, החכמה בדבר שהיא הידיעה בו אשר למדה היודע מפי מלמדו אחד או רבים. והמעשה שהוציאו הוא בעצמו לפעל עם הנסיון והבחינה וההרגל פעמים רבות עד שתוודע ממנו החכמה לחכמי הדבר ההוא ויכירו בו שהוא חכם בידיעה. ואחר זה יבחנוהו עוד במעשה ויכירו בו שהוא חכם גם כן במעשה כפי חכמתו.
והאיש אשר בחנוהו חכמי הקבלה אשר כבר ראוהו נפרש מבני גילו מהבלי הזמן ותחבולותיו וכשופיו וזיופיו ושם דעתו לאור באור החיים ואוהב התורה אהבה רבה ומכיר מעלות ענייניה הנקראים המופלאים ויודע מעלת החכמה ושהיא למעלה מכל מעלה אנושית ושהיא המורה והמביאה לידי קלגהמעשים הטובים כולם, והכיר שאי אפשר להיות שם מעשה טוב אלא מכח התורה והחכמה ונמשך בכל כחו אחר הלמוד המביא לזה ולזה. ר"ל המוציא החכמה מן הכח אל הפעל והמביא את בעליו לכל מעשה טוב. ושמח בשמעו שיש אחר חכמתו חכמה והוא חייב לבקשה והשתדל על זה בחזקה עד שבקש מקובל שיקבל ממנו הקבלה.
האיש אשר אלה תאריו הוא אשר ראוי למסור לו הקבלה כולה כאשר היא. ומפני שלא יצטרך איש כזה אל רב שימסרנה לו ויספיק לו מה שימצא כתוב בזה בספר ממנה אכתוב לו אני עתה די סיפוקו לבא בחדריה. ואם ימצא עליה רב הנה מה טוב ואם לאו יעבור עם מה שימצא ממנה בזה הספר ובזולתו מזה המין של הקבלה.
וידוע שאם לא יהיה איש מוכן לקבל זאת הקבלה שהיא החכמה העמוקה שבכל החכמות שבה נבראו כל הנבראים כולם אע"פ שיבין ממנה קצת הבנה אין ראוי שיכניס עצמו בעמקה פן ישקע בימה ולא יוכל להנצל. ואחר שהודעתי האמת בה ליודע ולשאינו יודע כבר עשיתי מה שהיה לי לעשותו עם שניהם ואני את נפשי הצלתי וכל אחד מהם גמולו ישוב בראשו לפי מה שיגמול בנפשו לנפשו.
ואומר שאתה האיש השלם הנזכר החושק בקבלה. דע שכולה תלויה בעשר ספירות קלדבלימה ובעשרים ושתים אותיות יסוד. שהם שניהם שלשים ושתים נתיבות פלאות חכמה כמו שכתוב בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו ע"ה. ויש עשר ספירות בעולם נכתבות ונבטאות ונחשבות. ויש עשר ספירות בשנה נכתבות ונבטאות ונחשבות. ויש עשר ספירות בנפש נכתבות ונבטאות ונחשבות.