כוחלק א'
כזבאלו החלקים השלשה אכלול לך מה שכל נביאנו ע"ה מודים בו ונתאמת אצלם שהדבר כן הוא כמו שאומר. וזה שכבר נודע לכל נביא מנביאי ישראל שאי אפשר לשום אדם בעולם להגיע למעלת הנבואה אלא אם כן קבל קבלת ידיעת השם והשתדל להשיג אחר שקיבל והיה חכם גדול בחכמות המובנות להשגה הקודמת לנבואה. וידעו הנביאים כולם שדרך זו אינה ראויה אלא לשמחים בחלקם וכובשים את יצרם וחוקרים החכמות האלהיות והטבעיות והלימודיות מפני שהם כלי הדעת. ואם כן כל שכן אצלם שאם אינם מקובלים מסתרי דרכי הצירופים בשמות ובדומיהם שלא יתנבאו לעולם מפני שהם כלי המחשבה והחכמה והבינה כמו שתשמע לפנים בידיעה הכללית שהיא נקראת בסוף הספר והיא עיקר כל הספר גם בעצמה היא לבדה עם אחריתה גדולה ומעולה בכמותה ואיכותה משאר מה שכולל הספר בחלוקת ענייניו התשעה, מפני שכל הכוונה בחיבור זה לא היה כי אם בעדה ולולי היא בטל החיבור כמו שלולי אנכי בטלו תשע הדברות. כי על כן אין בהם ט' כלומר אם התשעה בטלים ואפשר לקיים האחד הוא מחייב ההשארות לנפש בעצמה כי הוא כמו העצם עם המקרים התשעה שהם צריכים לקיום עצמו ואם בטל הוא יבטלו הם והם אינם כן עמו כי אם יבטלו הם הוא לא יבטל כי לא יצטרך אליהם בקיומו. ובזה בעצמו קרא לג' פסוקי ויסע שאין בם ג' מפני ששלושתם שלשה עצמים שכוללים עצמות אחת בסוד ג' שמות כחהמיוחדים בברכת כהנים וג' שבפרשת ואלה שמות וג' פעמים קדוש בקדושה משולשת.
והזיוף על זה דמהו בלעם בשלוש הקוביא שהם שלשה והם אחד. כלומר שלשה עצמות שאמיתת מהותם בעצמותם אחד ולא ישתנו בדבר לא בעצם ולא במקרה, כי חומרם חומר אחד וצורתם צורה אחת וכמותם כמות אחת כי כל אחד ואחד מהם ארכו ורכבו ועמקו שווים. וכיון דאתו לידן נימא בהו מילתא מפני שסודם כולל כל הקסמים וכל הנחשים וכל כישוף וזיוף והוא סוד חמ"ר: ח"ידה מ"של ר"מז. ותוכם שדי"ם. וראשם וסופם, חמ"ר לז"ה. וסוד נח"ש: נ"דוי ח"רם ש"מתא. ותוכם מרדו"ת רמז למכת מרדות. וראשם נח"ש וסופם ימ"א שצירופו מי"א והוא תרגום של ים ושל מים. והוא גם כן מיא שהוא בלשון יון כישוף.
ואין ספק כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע אלהי שכלי שופע מהשם ית' באמצעות השכל הפועל בעולם הדברי שהוא עולם האדם. ובעבור שבני הנביאים מקבלים פעלו ומתפעל הם שכל אחד ואחד מהם בפעולות מתחלפות לפי הסיבות קראו השפע ההוא האלהי בשמות מתחלפים להורות על חזקת האיש או המקבלו ועל הבדל כוחו מזולתו, ובזאת הסיבה קראוהו גם כן בלשון תרגום בשמות מתחלפים. ופעם יקראוהו בלשון עברי בשמות נופלים על גופים מיוחדים ופעם על מקרים ותארים. ואלה מקצתם: אור יי. כטשכינה. כבוד יי . רוח יי. רוח קדשו. רוח נכון. בית יי. מקדש יי. הר יי. יקרא דיי. שכינתא דיי. מימרא דיי. תרגום. וכן דבר יי. רוח פיו. שם יי. וכיוצא בם רבים. ולפיכך יקרא המשיג ג"כ בשמות מתחלפים, רואה, חוזה, צופה, נביא. וכן רבים, וכך העניין המושג קראוהו, נבואה, חזון, משא, מראה, חלום. השגה, חכמה, ידיעה, השכל, תבונה בינה, מדע, דעה. ושמא תחשוב שמקצת מאלה וכיוצא בם אינם שמות לעניין ההוא אלא לעניין זולתו דע שאינו כן. אבל כל מחשבה וכל חכמה ובינה ודעת וכיוצא בם כולם הם עניינים נשפעים מהשפע ההוא האלוהי כמו שכל הבריות נבראות ונמצאות ממנו אלא שהם דבר מדבר עדיו שהוא סיבה ראשונה לכל ית' שמו. והתחלפות אישי המינים ומיני הסוגים העליונים הכל משפעו יתברך שפע אחר שפע עד האדם עם כל כוחותיו. ואמנם יבדלו ענייני השפע זה מזה לפי הבדלי הנבראים. ואז יושם שיעור לכל מין ומין הכולל כל אישיו ויהיה שם אחר מבדיל בין המינים כמו שם מחשבה ושם דמיון ושם חכמה ושם דעת וכיוצא בם שכל אחד מהם מין כולל תחתיו כל אישיו וגם אלה בעצמם אל מינים מתחלפים כמו שם חכמה שכולל מיני חכמות מתחלפות כי הנגר יקרא חכם וכן הסופר וכן החכם הלומד וכן הנביא. כי אי אפשר שינבא כי אם חכם גדול מופלג בחכמה שאין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר. ואם כן כבר התבאר כי דבר יי הנקרא שפע נבואי הוא הפועל כל אלו הפעולות שזכרנו ודומיהם באמצאות דבר אחד ובעבור לשהנבואה מין מעולה מכל המינים הנק' אצל פעל השפע בעצמו נקרא המשיגו נביא.