לחלק ב'
לאכל נביא שניבאו השם צריך שידע תחילה כח הכישוף ומהותו ומאין התחייב עליו מציאותו. ומפני שצריך לנביא לדעת זאת הידיעה הנביאים המלמדים את בניהם את תלמידיהם דרכי הנבואה מחוייבים למסור להם ידיעת מהות גופם תחילה. ולפיכך, דרכי חכמת הרפואות, מפני שהיא בנויה כולה בלא ספק על החכמה הטבעית מועילים לאדם דרכיה בידיעת השם גם מפני שכל הגוף בעל אברים נספרים. והיו י"ג צלעות דבקות לצד ימין בחוליות של חוט השדרה שהם י"ח. גם י"ג צלעות לצד שמאלם והיה כל זה המספר לעניין נספר מופלג אצל הסופר והיה סוד שם השפע סימ"ן: ס"ופר י"וד מ"ספרים נ"ספרים.
על כן צריך מלמד הנבואה לתלמידו ללמדו חכמת המספר שהרי האברים רמ"ח והכל בעל מספר והוא מכלל החכמה הלימודית. וכן צריך ללמוד חכמת השיעור וחכמת התכונה להבין מה שיורהו השפע בעת קבלו הפעל ממנו. אך החכמה האלהית צריכה לדעתה על כל פנים כראוי מפני השמירה מהטעות גם מלאכת ההיגיון מועלת לזה גם כל חכמה קודמת מפני עומק זו.
ואמנם יש חכמות רבות שאינם צריכות להקדימן לעניין הנבואה מפני שאינם הכרחיות אצל הנביאים לדעתן. ויש מהן רבות שהם הכרחיות ולא יתנבא שום לבנביא עד שידעם והידיעה בכל חכמה היא שיהיה היודע אותה חזק בה ואמיץ עד שיהיה ניכר לחכמה שהוא חכם גדול בה.
אבל להגיע אל תכליתה אי אפשר זה לשום חכם וכל שכן אם כן תכלית ידועה לשום חכם בשום חכמה מן החכמות אבל הידיעות מתחלפות ביודעים והם מדרגות מדרגות זו למעלה מזו בכל מין ומין ממיני המלאכות וממיני החכמות. וכך קרה למידות הגופניות אע"פ שיש גבולים לכל אחת מהם וכן המידות הנפשיות בעצמן. ולפיכך מועילות החכמות להיותן הקדמות להשגת הנבואה למתנבאים. ואמנם נרמזו בתורה חכמות רבות ונמסרו בקבלה פרטית כגון המספר והשיעור וכיוצא בהם הרבה. והתורה אומרת נפלאות בחכמת המספר והנה הזמן כולו נספר ונקרא הסופר שהוא הכוונה והוא הלבלר סופר מפני שכותב האותיות אחד לאחד.
וכן המספר בדבור דברים, מוציאם מפיו אחד לאחד ועל כן יקרא דבורו ספור דברים. וכן החושב בלבו יחשוב האותיות מחוברות אחת אל אחת ותהיה המחשבה השכלית חושבת בעניינים כולם הנחשבים בחשבונות חשבון אחר חשבון ועל כן נקרא החשבון מספר.
ולפיכך חילק "ספר היצירה" כל החכמות אל שלשה ספרים וקראם בחילוקו ספר ספר לגוספור. ואם לא ידע אדם חכמת השיעור והמספר איך ישמר מצוות "לא תעשו עול במשפט במידה ובמשקל ומשורה". ואיך יהיה לו כל דבר משוער בשלמותו באומרו על זה מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם. וכאומרו לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה גדולה וקטנה אבן שלמה וצדק יהיה לך. איפה שלמה וצדק יהיה לך. ונתן טעם לזכור זאת השמירה ואמר למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יי אלהיך נותן לך.
וגילה עוד ואמר כי תועבת יי אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. ראה אם יש צורך לפי הנגלה לדעת פרטי אלו המידות וכל שכן שיש צורך לדעת סתריהם כי הם עניינים כפולים נגלים ונסתרים גופנים ונפשיים. וראה אם לא היינו מקובלים משיעורו של מקוה שהוא מ' סאה איך היינו יודעים אותו.
והנה קבלו חכמינו ז"ל מן הנביאים כל השיעורים ומהם קבלנו אנחנו היום ומתלמידיהם ומספריהם. והודיעונו כי הכור הוא ל' סאין. והלתך חצי הכור. והאיפה עשירית הכור שהוא ג' סאין. והסאה ו' קבין. והקב ד' לוגין. והלוג ו' ביצים. רביעית הלוג ביצה ומחצה, והיא רביעית של תורה האמור בכל מקום. וההין י"ב לוגין דכתיב ז"ה. ושיערו חכמינו ז"ל שיעוריהם על אלו ועל הדומים להם ושמו גם כן שיעור האמה שהוא ו' טפחים. והטפח ד' אצבעות בגודל. לדועיין בסדר קדשים וטהרות שנקראו חכמה ודעת, ותמצא שם בחכמת המספר וחכמת השיעור במידות פלאות תמים דעים.
והכל בתחילה מקובל ואחר כך מושכל. כי כן דרך כל מספר ונתיב כל שיעור. והם הדברים שעליהם העולם מתנהג ואיך יתכן להיות הנביא ריקם מהם. ואמנם יש שם ג"כ חכמות אחרות אחר אלו צריכות אל הנבואה. והיודע סוד הגלגלים והכוכבים והמזלות הוא המוכן לנבואה עם הקבלה בכלל מפני שההנהגה באה מהם לעולם האדם ואיך יתכן להיות הנביא ריק מידיעת הנהגת השם את בריותיו ואינו מכיר איכות השגחתו בהם וישלחהו ה' הטוב בעיניך כשישלח מלך אל מלך שליח לעניינים שביניהם שיהיה השליח סכל ופתי בענייני המלך ששלחו והלא יקרה לשולחו מזה תכלית הבושות כשישאלוהו על הנהגת מלכו ולא ידע להשיב. כל שכן שלוחו של מקום ברוך הוא. ולא עוד אלא ששולחו אל אומה חכמה שיבחנו שליחותו. ואם כן אין שום חכם מסופק מזה שכל נביא צריך להיות חכם גדול מופלג בחכמות וכל שכן בידיעת השם.