א"נר (אלהים) [יהוה] נשמת אדם חפש כל חדרי בטן" (משלי כ' כז').
עניין סוד ברכת כהנים, למדנו לנו, משה בן עמרם ע"ה.
יברכך יהו"ה וישמרך:
יאר יהו"ה פניו אליך ויחנך:
ישא יהו"ה פניו אליך וישם לך שלום: (במדבר ו')
דע בני כי יש בזה השם הקדוש נ"י אותיות כנגד כל השיעורים שהם משוערים במספר ששים, ומפני סודם נאמר "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (שם). הורה כי סוד כ"ה מחובר עם נ"י, וסימנהון "יהו"ה בשמים הכי"ן כסאו" (תהלים קג' יט). ועל כן כס"ה כתוב בה"א, ורמז "כס"ה בשמים הודו ותהלתו מלאה ארץ" (חבקוק ג' ג'). והרמז כ"ה, מספרם חמישה ועשרים, הפכם ויבואו חמשים ועשרה שהם נ"י. ועל כן החל בעל מדת החסד בעניין אולי ימצאון שם חמשים ובא עד עשרה ופסק (בראשית ח"י). ומפני מה פסק במספר העשרה, מפני שכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה. והנה העשרה הם כלל כל המספרים ובהם נשלמה מערכת הניקוד. כיצד כי האחד ראשית כל המספרים והשנים ראשית הזוגות והשלשה מספר שלם והוא ראשית הנפרדים. ואם כן השלשה הוא מספר שיש לו ראש תוך וסוף בסוד הקו והשטח והגוף שבהם אורך ורוחב ועומק, והם כוללים שש פאות.
בקח השלשה ורבעם ותמצא תשעה. קחם עוד בפרט א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', תמצאם י"ד. קח עוד א' א"ב אב"ג הרי י', חבר י' עם י"ד הרי יד"י. חבר אל התשעה המרובעים שיצאו מן ג' רבוע ט' פעמים ט' תמצאם א"ף, חבר הכל הרי א"ף יד"י. והרמז "א"ף יד"י יסדה ארץ" (ישעיה מח' ג'). וסוד יסדה ארץ, דיי"ן האר"ץ. והנה סוד יו"ד ויד שווה, ודע זה כי על כן בא עד עשרה ודי בעשרה צדיקים כ"ה ברבים זה לעוברי רצונו קל וחומר לעושי רצונו. כי כשהברכה באה לנו על ידי כהן ועל פיו שהיא בצורה ידועה, כמו שנרמוז, הפכה באה לאומות בסוד "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו" (ישעיה מג' יא'). והנרמז במלת כ"ה ברכה משולשת בשם משולש. כי נ' הוא כ"ה כ"ה, חבר אליהם כ"ה יעלה כה"ן. והנה רמז כהן אמור לה"ם. והסוד "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' כז'). אברכם בגימט' מ"ט אותיות (אברכם=אותיוית ם=600) כלומר אני אברכם האותיות הנזכרות בשמי, ועל כן "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ' כא').
תחילה מקום ואחר כך זכר ואחר כך שם ואחר כך ביאה ואחר כך ברכה. הרי חמשה עניינים אשר בהם פלאות חכמה וזה רמזם המקום בכללו. ועל זה אמר "כל" ולא אמרו בלא מלת כל, וכבר בא סוד הברכה במלת בכל ברך את אברהם, ואמר אזכיר ולא אמר תזכיר כי אין זה הכח ביד האדם ואינו ברשותו בהזכיר השם בכל מקום, אבל השם הוא ביד המזכיר העליון בכל מקום. וזהו אזכיר כלומר אני רשאי ואתה אינך רשאי. ובעבור ששני הדברים האלה נכללין זה בזה, ר"ל השם והזכר גבאו במקומות הרבה יחד. כגון "יהוה שמך לעולם יהוה זכרך לדר דר" (תהלים קלה' יג'). והמלכות לשם והממשלה לזכרו ועם המלכות עולם ועם הממשלה גלגול דורות. שנאמר "מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר" (שם קמה' יג'). (והבן איש) [ולכן יש] ממשלה גם לשרי המלך משפע ממשלת המלך, אבל אין להם מלוכה כי בשם מלכות נפרד המלך מהם ובשם ממשלה נשתתף עמהם. על כן בא בשלשת ספירות הגופניות הראשונות שם מלכות, והן תלי וגלגל ולב. ובאו נפרדים במעלתם ובמקומותם, תלי בעולם כמלך על כסאו, זהו במעלה העליונה ומקומו מורה על רוב מעלתו. והיא מדת החסד שנאמר "והוכן בחסד כסא" (ישעיה טז' ה'). וכן מקום ממשלתו מקום החסד, כי אמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פט' ג'). והיא מדת האב הראשונה לראשון שכל בניו בני מלכים. ומי שהוא רב חסד מטה כלפי חסד, והוא סוד השכר וסופו גמילות חסדים. וכבר בא הזכר לחסד "חסדי יהוה אזכיר" (ישעיה סג' ז'). ותולדת החסד אמת "חסד ואמת נפגשו" (תהלים פה' יא'). ויש ממנו חסד של אמת "ועשית עמדי חסד ואמת" (בראשית מז' כט'), שכר החיים והמתים.
והמדות אשר שוות קיימות בכללים תמיד ופירותיהן מתחלפות בעליונים ובתחתונים. ואשר הם מיוחסים לשם מצד השם קיימים, כי הם כללים ומצד כללי המינים קיימים. אבל היפוכן וצירופן ושקולן ותמורתן הם מצד ההשגחה הפרטית הבאה מהשם לפרטים. ומצד ההשגחה הפרטית הנולדת מהמקבלים שפע ברכותיו. על כן הכהן יכול לברך ולצרף בשם ובזכר ר"ל בתנועת האותיות הידועות ובקבלת שפע עליון בצורת ידיו, דבסוד "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם" (מיכה ז' כ'), בשבועה מימי קדם. ועניין חסד הפלגת דבר. על כן נאמר חסד עשו הפליגו לחטוא, והבן מאמר כמלך ולא מלך. וכן בגלגל שהוא בשנה כמלך במדינה, ר"ל מנהיג הזמן הידוע שהכסא בחדרי המדינה נח ואשר יושב עליו הוא מנהיג כל בני המדינה. ואם כן מי שמנהיג הזמן הוא חיצוני יותר ממי שיושב על כסאו בחדר שהוא פנימי למדינה. והבן מלת כסאו שלא אמר כסא סתם אבל כסאו, רק בגלגל לא אמר מדינתו אבל מדינה סתם כי הוא כמלך תחת מלך. והגלגל הוא לבעל כסא אשר הוא בעל המדינה. ומנהיג זה הוא במעלה שניה למלכות, ומפני היות פעולתו חזקה וקרובה נקרא בשם רומז על מלכות. ואלה שניהם עליוני המציאות הגופני.
והנקודה הדרומית לעולם שמה שר הפנים ששם ראש התלי וצפונה לנבואה ושמה שר האחור. והממונים מטטרו"ן וסנדלפו"ן או אמור מיכא"ל וגבריא"ל. ושם המדה הימנית שהיא מדת הרחמים בראש ובסופה מדת הדין בזנב. והכהן מקבל שני הכוחות בעשר ספירות שהן מספר עשר אצבעות ה' כנגד ה' בעשר תיבות, ושני פנים כנגד הספירות והכוחות. ועל כן מתגלגל בעצמו מצד אל צד לברך את העם פנים אל פנים. כי ההשגחה העליונה נמצאת פנים אל פנים. ועל כן נאמר "אם אין פניך הולכים" (שמות לג' טו'), ומלת פנים עליונה מאד והיא בגימטריא עינים ונמצאת משותפת לעניינים רבים והיא מלשון פנימיות. והמרגליות והאבנים היקרות שמם פנינים "יקרה היא מפנינים" (משלי ג' טו'). ופרשו בו יקרה היא מכהן גדול הנכנס הלפני ולפנים. ואם הוא דרש דע שאין הדרש ריק מחכמה. וידוע שהפנימי הוא בעל המחשבה, ועל כן יהיו הפנים מכוונים להשליכם כוונת המחשבה. והתלי על כתר עליון המקיף את הראש שהוא יורה על פועל המחשבה. והגלגל אשר הוא מקיף ומוקף ר"ל מקיף הגופים ומוקף מהחכמה ומהתבונה יורה על פועל שניהם ומפני שהבינה תולדת לחכמה והנקודה פנימית שעליה מתגלגל העולם והתולדה תוך מוליד. נאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה' יב'). ונאמר "יהוה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" (משלי ג' יט'). ואם האדם הפך מהעולם בקצת עניינים הנה נאמר על כללו אשר יצר את האדם בחכמה, והיא מקפת אותו מכל צד וגם מציאות אבריו עדים על מעשה החכמה שיצרתן. ועם כל זה הבינה נתיחסה אל פנימיותו כי לב מבין, וג' ספירות ראשונות בו מחשבה וחכמה ובינה, ושלשתם מיוחסות אליו "וכל יצר מחשבות מבין" (ד"ה א' כח' ט'). "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (שמות לא' ו'). "ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו' י'). גם הדעת מיוחס ללב "לב יודע מרת נפשו" (משלי יד' י'). והוא שפע מהספירות הראשונות, על כן לב בנפש כמלך במלחמה והמלחמה חוץ למדינה בטבע. "ויהי בהיותם בשדה" (בראשית ד' ח') ואשר במדינה היא מלחמה מקרית לא טבעית.
וזאת המלחמה הנמצאת תוך הלב היא נולדת מהספירה הראשונה שהיא באדם מחשבה טובה ומחשבה רעה, והשרש והענף והעלים יהיו הפירות. וכן תהיה גם כן מולדתה לטובה ולרעה ר"ל שיחכם המחשב לעשות בחכמה מה שיעשו טוב או ורע. וכן תהיה הבינה והדעת טוב ורע שיהיה המבין מבין זה בין טוב לרע ומבדיל ביניהם. כי היודע להבדיל בין טוב לרע ומואס ברע ובוחר בטוב, הוא המבין החכם שמחשבותיו טובות וזולתו הפכו. והספירות מאצילות שפע ללב והשפע נחלק למינים רבים מהם טבעיים ומהם מקריים ומהם הכרחיים ומהם רצוניים ומהם הרגליים. כגון השמחה והפכה והגבורה והפכה והרחמים והפכם וכיוצא בם רבים כולם מיוחסים למלך שהוא המנהיג את כל הגוף. "לב שמח ייטיב (גהה) [פנים] ובעצבת לב רוח נכאה" (משלי טו' יג'). "מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ' ח') פי' רחמנא לבא בעי הוא כאמרך הרחמן לב רחמן מבקש רודף אחר מדותיו מה הוא רחום אף אתה היה רחום. וכן שאר המדות כולן וגלגולי המדות תשמעם בסוד המצוות.
הא לך כי הנמצאים הגופנים ג' והם ג' עדים נאמנים עולם שנה ונפש. ואמרי גופנים, מפני שעליהם שלשה פקידים שהם גופים בעלי חמר וצורה, והם תלי וגלגל ולב. כי פעולות העולם נפעלות על יד התלי, ופעולות השנה נפעלות על יד הגלגל, ופעולות הנפש נפעלות על יד הלב. ובאמת כי מצד שיתופם אל פקידיהם הם גופנים ומצד עצמם הם רוחנים וכולם אדוקים זה בזה, והשם על כולם מלך מלכי המלכים. ובעבור שהם שלש מעלות באו שלשה שמות בצורה שווה להורות שכך חפץ השם להראות גבורתו ופעולתו בשנה כמו בעולם, ובנפש כמו בשנה, ובעולם כמו בנפש, והיו שמותיו עדים. ובעבור שהפנים אינם ניכרים בעולם שהוא נעלם יותר מצד עצמו ומצד פעולותיו, לא באו פנים בברכה הראשונה שסודה הוא השרש הראשון ועל זשמה נכללו כולן. כי על כן נקראת הפעולה בשם ברכת כהנים, ואל יטעך שם נשיאות כפים. כי הסוד הוא שבארתי ועל כן ציירתי בראש הפסוק הראשון מלת "יברכך" שהם כפים באמת.
וסוד יבר כסוד יברר מלשון בירור דבר מדבר. כי הסוד משולש יבר יי', יאר יי', ישא יי', והשלוש הוא משולש. כי ג' פעמים ג' הם ט' יודים סודם מל"ך כולם י', כי הספירה העשירית מלכות כפלם או חשבם מלאים במבטאם תמצאם פני"ם. חשוב השמות ככתבם תמצא שנים וחצי מהם שכוללים שם אחד והוא הכינוי. וכך צורת היד של הכהן מצויירת בציור שני"ם וחצ"י שסודם ש"ם חיצונ"י, ולבדו הוא כך אבל גם הוא בהיותו משולש הוא הפנימי הנעלם. וסוד שנים וחצי הוא חצית"ו חצי ת"ו שהוא ר' נוסף על שד"י, והשלוש כולל החכמה. וציור יד הכהן השנית גם כן שנים וחצי כלומר חבור שתי אצבעות מימין ביד ימין וחבור שתי אצבעות משמאל ביד ההיא בעצמה, ואצבע אחת לבדה הרי שנים וחצי ליד ימין שהם רמז לשני שמות וחצי בסוד כ"ו כ"ו י"ג לימין וכן כ"ו כ"ו י"ג לשמאל. והם שני שמות הכינוי וחמשה שמות הייחוד וסודם כ"ה וכלם אחד אחד אחד אחד אחד הרי הי"ן, ועוד פעם שנית כן הרי הי"ן הרי ימל"ך יהי"ה. והסוד המשולש הנחשב מרובע יהי"ה והו"ה והי"ה ימלך ומלך ומלך, ורמז ראשי תיבות וו"י העמודים הפוכים, וסופי תיבות כ"ה כ"ה כ"ה בסוד הברכה המשולשת, ושתוף תוכי התיבות ימהל מוהל מילה. על כן ברית לשון כנגד ברית מילה ברמז "מי יעלה לנו השמימה" (דברים ל' יב'). ראשי חתיבות מילה, סופי תיבות השם המיוחד. וכן "לי מה שמו מה" (שמות ג' יג'). וסוד מי לה לי הם כלומר כל הנימולים לשמי לי הם. והרמז "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" (ויקרא כה' נה') ולא עבדים לעבדי. והמשלים ברית מילה בצורת שפיכות דמים ממנו כורת ברית לשם שלא יהיה שופך דמים, ומגלים ערותו לעין כל שלא יגלה עריות בסתר כל שכן בגלוי. ועובדים בו לשם עבודה אחת זרה מכל עבודות האומות כדי שלא יעבוד הוא שום ע"ז וגם לזכות את המהול ביום הדין, והמבין יבין. ואחר תשלום ברית מילה צריך עוד למי שמגיע לזמן הקבוע לדבור להשלים ברית לשון. ועל זה צריך הכהן לכוון בכל ציוריו אל הידיעות האלו.
והנה השמות השלשה מכוונים בין שתי ברכות, וסוד כ"ה הכתוב למעלה בשמות רמוז במספר התיבות המורכבות מהאותיות ובמספר האותיות בעצמם. וכל התיבות ה"י והם ג' וה' וז', והדרך היא בתוספת ב' תיבות מזה על זה לרמז על השם המורכב מן ב' שהם ה' מיוחדים. וכל האותיות ס' והם י"ה והי"ה ויה"י בסוד הו"ה והי"ה ויהי"ה, והדרך היא בתוספת ה' אותיות מזה על זה לרמז על השם המורכב מן ה' מיוחדים שהם ב' כינוים שהם גה"ז עם ס' כלומר חבר מספר התיבות עם מספר האותיות ותמצא אלה בח"ה ואלה כ"מ שתפם ותכירם בחכמ"ה ובבינ"ה. והנה השמות כוללים החכמ"ה והבינ"ה ותיבות ואותיות בסוד אמור לה"ם שנאמר לכהן בחכמ"ה ובבינ"ה. ואם אין הכהן מברך בחכמה את העם ברכתו קללה. ועל זה תדע שאם הכהן בעל מום בגופו או בלשונו אינו ראוי טלברך קל וחומר אם הוא בעל מום במעשיו שאין ראוי לברך. ואם במעשיו ובגופו המום פוסלו מלברך כל שכן אם הוא בעל מום ברוחו ובנשמתו ובנפשו, והמום הגדול אשר בנפש הוא הסכלות. ואל יטעך אמרם ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, כי אין זה אמור על כהן הדיוט שהוא עם הארץ או בור כי כהן הדיוט לא נקרא הדיוט אלא כנגד כהן גדול, ושום עם הארץ אינו הדיוט אבל חמור גמור. ואם תאמר לא נאמר על כהן כי אם על מי שהוא בלתי חכם דע שזה הפירוש הוא טוב לישב דיעות ההמון העם ולהאמין בברכות ובקללות, שאם ירגיל אדם עצמו לבלתי השגיח בברכה ובקללה בסוף לא ישגיח אפילו בברכת הכהן ולא תפחידהו קללת הגדולים, וגם לא יחוש בברכות שבתורה ולא בקללותיה. ונמצא שיצא מן הכלל ומציאותו לבטלה. ואם כן בין לדעת זו ובין לדעת זו דבריהם אמת. ואתה החזק בעיקר שכל כהן שאינו מברך אינו מתברך והבן זה.
והנה יבר יברר כלומר יבחר ועניינו יבחר השם כף מכף ויאר כף לכף וישא כף לכף וישמר כף מכף ויחון כף בכף וישם כף בכף, וזהו נשיאות כפים. "וישמרך" עניין שמירת הדבר אשר ברכתו הוא תשלום לו כי היא ברכה בלתי נפסקת. ולא נאמר וישמר ברכתך אלא וישמרך. ואם אין נגדיים למציאות הדבר מה צורך לשמרו, אבל השמירה מורה על הנגד. ומפני שהברכה שפע אלהי והיא על הגופים להבריאם ולהאריך חייהם ועל הממון להשפיעו ולהרבותו ולשמרו ועל הבנים להרבותם ועל הנפשות להסכימם, לפיכך נאמר יברכך סתם שהוא כולל עניין יברכה וכן שמירה וגם המאור. מפני שהוא לפנים כמו שנאמר "באור פני מלך חיים" (משלי טז' טו'). והוא בעינים נאמר שם פנים עם שם האור, ושם פנים נודע מן שם שר הפנים. ועל הפנים נאמר "פנים בפנים דבר יהוה עמכם" (דברים ה' ד'). וסוד שבעים פנים לתורה, וכן מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא יגלה לך רמז הפנים, וכן סוד פני החיות ומספרם. ומספרם הוא דמות ענייניהם ופועלותיהם ושפעם. ובספר יצירה "חזר גלגל פנים ואחור" שהוא צירוף האותיות. וביעקב "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים" (בראשית לב' ל') שהוא לשון השתכלות, כעין פנה למעלה וחתמו בשם ידוע, וכן לו' קצוות. ומאלה תבין האחרים כי הם רבים ונחלקים לעניינים רבים. ואמנם סוד ש"ם ש"ר הפני"ם הוא שם כ"ו מבואר מן שם המפורש שהוא מלא, מ"ם פ"ה ר"ש שי"ן מצורף והוא בכלל מספרו כ"ו, ומלאך האלהים לעד, ועד שני מלאך יי'. ודע כי עניין "יאר יהוה פניו אליך ויחנך" הורנו שאין חן נמצא כי אם מהפנים ומהעינים כמו שרמזתי, כי הפנים הם העינים. וכן כתיב "אם נא מצאתי חן בעיניך" (שמות לד' ט'). ובהאיר פני השם אלינו מיד החן נמצא, על כן בא "ויחנך" אחר יאר.
ואמנם אמרו "ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום". וידוע שאין לפניו משוא פנים, הוא כמו שאגיד לך אין ספק כי האדם שהוא בדמותו בצורת פני אדם נושא לו פנים כלומר מקבל עליו בסבר פנים יפות. ופניו יורו על צורת קבלתו אותו ועל מה שהוא אצלו בלבו. ועל כן פנים זעומות יורו על רוע לב ופנים יפות יורו על טוב לב. כי השיעור אשר בלב לא ידעהו זולת יאבעל הלב. והאיברים החיצונים אשר הם שמשים ללב כגון העינים והלשון והפנים והידים והרגלים והאף, יורו על מחשבת הלב ועל רצונו ועל כעסו ועל שאר מדותיו. ומפני שהפנים הם הצורה הנכבדת החיצונית אשר לכל הגוף והיופי ניכר בהם יותר מכל הגוף והעינים יורו על הענוה והבושת ועל הגאווה והשפלות הנמצאים בלב. והפנים בכלל יתאדמו עם הכעס ויתירקו עם הפחד וייטיבו עם השמחה וישתנו עם הדאגה, כמו שהטבע מעיד על כל זה. והנביאים רמזו זה כולו בפסוקים רבים ונאמר בכלל "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז' יט'). לפיכך נאמר בשם נשיאת פנים, ואם היה אומר ישא יי' פניך היה זה משוא פנים כעניין "אכפרה פניו" (בראשית לב' כ'), ועניין "אולי ישא פני" (שם). אבל באמרו "ישא יהוה פניו אליך", ואחריו אמר "וישם לך שלום", הנה אין זה משוא (פנינו) [פניו] כי אם נשיאות פניו. ועניינו כי השגחת השם בנמצאים אינה שווה לכל אבל היא בכל נמצא כפי מה שהוא כצורת השגחת המלך במלכותו. כי כל מה שיש בו הוא מיוחס אליו שהוא שלו ומשגיח בו כפי מה שהוא. כל דבר ודבר במדינות כפי מעלתן זו על זו, שהרי יבחר לו מדינה להיכלו מיוחדת לשמו כמו שיחד השם ארץ ישראל בארצות, וירושלם ממנה והמקדש מירושלם וההיכל מהמקדש. וזו המדה אלוהית ואנושית ר"ל טבעית ונפשית. וכן המלך משגיח בקרובים אליו יותר ממה שמשגיח ברחוקים ממנו, וכן השם ית'. וגם בקרובים וברחוקים תשתנה השגחת המלך מצדם לא מצדו. כן בעניין השם תשתנה השגחתו באדם מצדם לא מצדו, וכן בישראל תשתנה השגחת השם בנו מצדנו.
יבועל כן צוה השם להשים עלינו שמו כלומר חותמו שבו חתם עולמו כדי להקריבנו אליו על ידי כהן ועל ידי שמו, והורנו שכל עת שיהיה לנו כהן מנהיגנו בחכמה ובבינה כמו שאמרנו למעלה, הנה הוא יברכנו וישמרנו ויאר פניו אלינו ויחננו וישא פניו אלינו וישם לנו שלום. כלומר ישגיח בנו בעיון והשתכלות המוליד מדת השלום השואבת הכל. ומפני שאמר "ושמו את שמי" חתם במלת "וישם לך שלום", כלומר אתה שמת והוא ישים, כעניין "את יהוה האמרת" "ויהוה האמירך" (דברים כו' יז'). שזו מדתו ית', היה עמי ואהיה עמך. והכהנים אומרים אם תקבלו עליכם שימת השם, השם יברך אתכם. ועל כן אמר "ואני אברכם" ולא אמר שהם יברכום לבד שאין הברכה ביד הכהנים אבל ביד השם. אך על דרך הסוד "ואני אברכם" עונה לכהנים ולישראל יחד. ואמנם באמרו "כה תברכו", שמורה כי הכהנים הם גם כן המברכים, זה דומה לאמרנו על תורת השם תורת משה, מפני שניתנה לנו על ידו מהשם והוא היה האמצעי בינינו ובינו. וכן הכהן הוא אמצעי לברכה בינינו ובין השם, ואם הוא לא התברך תחילה איך יברך אחרים. כי משה אם לא היה מקבל תורה איך היה נותנה לנו.
ועל כן הודעתיך סוד "אברכם", שאחר שיתברכו הכהנים יברכונו גם הם. ועניין "יברכך" הוא כמו ייעוד הכרחי כמו שאמרתי שאם תשים השם עליך יברכך השם וישמרך. ומכלל הן אתה שומע לאו, כלומר שאם לא תשים איך יברכך, שאין הברכה באה אלא על ידי שימת השם. ואם תאמר הנה אנו רואים אותה בעם רב בלתי השימה ההיא, תדע לך שאותה היא יגטבעית כללית או מקרית פרטית, אבל זאת אלוהית פרטית והיא הברכה המעולה שבכל הברכות הנשפעות בעולם. על כן נאמרת באמצעות השם המשולש האלוהי ונאמרת לרבים בלשון יחיד ונאמרת בשש צורות. ברכה, שמירה, אורה, חן, נשיאה, שלום, והשם באמצע כנגד שש קצוות והיכל הקדש המכוון באמצע.
ואחר שהודעתיך קצת רמזים מעניין הברכות אודיעך סוד שם המצוה שנקראת ברכת כהנים גם נשיאות כפים, ושים לבך להבין ברכת כהנים אם היא מברכת כלומר כה מתברכין בה ישראל והכהנים מכתב הניכר לשם השם. ואם לאו, שב מכתב השם שהוא ניכר, נכרי בלתי ניכר. והסוד הזה אודיע לך עניינו, והוא כי האותיות השניות הן ר"ה, ומלאים הם ר"ש ה"א, ומצורפים הם הרא"ש. על כן ידי הכהן מכוונות כנגד הראש. ומפה חמש כנגד הר גריזים שהוא כולל ששה שבטים ששם ניתנה הברכה, כי החמש הם שש, כי הוא מצייר בידיו שלשה חלקים, שתי אצבעות חלק אחד ושתי אצבעות חלק שני ואצבע אחד שהוא כנגד השתים בכל כוחותיו. וכנגדם עושה מעשיו ועמהם הרי שש. וכן שש בשמאל הרי י"ב כנגד י"ב גבולי אלכסון שבעולם וכנגד י"ב חדשים שבשנה וכנגד י"ב מנהיגים שבנפש. וכל זה לגלגל המדות ולהמשיך זו אחר זו, מדת הדין אחר מדת הרחמים לי"ב שבטי ישראל. וידוע שהתורה ניתנה על הר, והברכה על הר, והקללה על הר, והמבשרת תעלה על הר, שנאמר "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון" וכו' (ישעיה מ' ט'). על כן רמז הר, הוא הראש, כי אין בכל הגוף דבר גבוה ידונכבד כמו הראש. וסודו ה"ר א"ש והוא בדמיון ההרים לארץ, כי הראשים הם השרשים. ועל כן נאמר "ויקרא יהוה למשה אל ראש ההר ויעל משה" (שמות יט' כ'). כלומר אל גבהות כל הגובה שאפשר לעלות אליו. ואע"פ שיש לאדם מציאות למעלה אי אפשר לשום אדם לעלות יותר ממה שעלה אליו משה. והוא עד, כי לא עלה משה למעלה מי' ולא ירדה שכינה למטה מי'. וכבר גלו בזה כי השכינה דברה אתו כפי מה שאפשר למשה לקבל מהדבור. כי השם לא דבר עם משה אלא כפי יכולת משה לא כפי יכולתו ית'. וכן עם כל מי שדבר אתו, לא דבר אלא כפי כח המקבל, שאם היה מדבר לישעיהו כמו שדבר למשה לא היה ישעיהו יכול לסבול והיה מת, נמצא שהיתה כוונת השם בטלה במציאות ישעיהו. והמשל בזה אור העין עם אור השמש, שאע"פ שאור השמש מועיל לעין אם העין כואב או חולה או רך יותר מראי אור השמש המאיר לכל עין, מזיק לו. על כן ראוי להאמין כי התורה ניתנה כפי כח המקבלים בקולות וברקים וענן ואש שהוא קרוב לנהוג. ואם הוא כבר משאר עתים ועם כל זה כבר נאמר שיצא נשמת השומעים בדבור ראשון מפני שהוכבד הנהוג הרבה.
כן הכהן המברך את העם הפרטי בברכה הכללית שהיא ברכת המין כולו והוא מצייר בה ציור אמת. וסוד הציור נרמז בחילוק "וישמרך", כי וי"ש סודו ויצ"ר, והנה מר"ך הוא נחלק לשתי תיבות אחת היא רוח"ך, ושנית היא השם המיוחד שמהציור תוולד השמירה. וכאילו אומר יברכך יי' ויציר רוחך יי', ויהיה השם בא אחר הברכה ואחר השמירה כלומר אחר הציור. ויהיו טואז שני שניות בפסוק הראשון, וכן צריך שיהיו שנים שנים בפסוקים השנים האחרים בזאת מצורה של הראשון. ואז יהיו השמות השלשה נזכרות בלב הכהן והשלשה נרמזים בפיהו ויבואו המאור וההתנשאות לפני השמות והפנים המאירים והמנשאים אחרי השמות הנזכרות בפרט. ואחריהם סוד תיבות אלי"ך שמספרו ישרא"ל, וסוד פניו הר המאור והנשיאה לעמו ישראל פעמים. והנה יהיו שלשת השמות הנסתרות רוחניות בנשמות הפנימיות כנגד שלש ספירות הרוחניות שסימנם במ"ח, ב'ינה מ'חשבה ח'כמה. ואל תפלא מהפוכם כי שלשתם דבר אחד, והזהר בך שלא תקצץ הנטיעות. והנשאר מן בינה הוא הנשאר מן חכמה, זה אדנ"י, אלא שלזה ב' ולזה ח'. והנשאר מן מחשבה הוא יצירה חבר במ"ח ותמצא כ"ל. והרמז "כל הנקרא בשמי" (ישעיה מג' ז') והוא האד"ם כי הכל במח האדם.
ועל כן בא יוצר האדם כמו "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (שם). ואם תסיר מ' הנשאר מן מחשבה וח"ב הנמצאים בראש בינה וחכמה כנגדם ישאר היצ"ר, שים מ' עמו ישאר המציר, חשבו כאשר הוא ישאר הש"ם הפוך. וסוד ח"ב הוא י' הרי השם י' צרפם הרי שם י"ה כלול אותו בפרט משולש הג' שמות המזכיר אח"כ תמצא י"ה יהו"ה שד"י, והוא סוד מחשב"ה. וכבר הודעתיך שסודו השכ"ל. חבר כלל בינה עם כלל חכמה תמצאם פנ"י, גם עינ"י, ונרמזים פנ"י השכ"ל או עינ"י השכ"ל שהכל אחד. "עיני יהוה אל צדיקים ואזניו אל שועתם: פני יהוה בעושי רע להכרית מארץ זכרם" (תהלים לד' טזטז'). בסוד "והסתרתי פני מהם" (דברים לא' יז'). חכמה ובינה תחת אשר לא היו עם חכם ונבון.
ועל כן הודעתיך רמזי השלש ספירות הנעלמות בשלשת השמות, והנגלות נזכרות בצורה אחת ונחשבות בצורה אחרת לפי נקודם. כי אז צריך הכהן המשרת שהוא מלאך יהו"ה צבאו"ת מכלל משרתי עליון, והוא אחד ממלאכי השרת אשר מלאכ"י השר"ת, ה"ם כ"ת ישרא"ל שהיא אחת מן השלש כתות האומרים קדושה וקוראים זה לזה, כלומר מלמדים זה אל זה ומשפיעים חכמה ובינה זה על זה באמצעות המחשבה שהיא סתר עליון ראשון, להשיג בו מה שאפשר להשיג מהשם, וצריך הכהן לידע את השם בסודותיו ובניקודיו, שאם לא כן במה יברך. ואמנם עניין "ויח נך" חלוק הוא, כי סוד וי"ח מלשון נוגה ואורה הוצא מה שנשאר שהוא נ"ך, כ"ו שהוא השם נשאר דייך והסוד ויג"ה דיי"ך יהו"ה כלומר יאר כחו כפי כחך שלא יעבור אורו גבולך כדי שלא תמות. כעניין "ושכותי כפי עליך עד עברי: וראית את אחרי ופני לא יראו" (שמות לג' כב'). כלומר לא יארו כל כחם כי אם דייך. ועל זה נקרא שדי לפי שמספיק לכל כפי דיים וכפי כחם. וזה היה מפני שרמז "יאר" עם הפנים הנכבדים שהם פני הכבוד המאירים המגיהים, בסוד "ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק" (יחזקאל א' יג'), "ומראה הנוגה" (שם כח'), האור הנכבד "ונהורא עמי שרא" (דניאל ב' כב'), "באורך נראה אור" (תהלים לו' י'). וגם סוד המלא יו"ד ה"א, הוא די. וכן כל השם מלא במספרו דייך, ובזה הרמז המופלא דייך להבין בו רבים דומים לו. ואמנם עניין סוד "וישם לך שלום" יזואיך נזכר אחר הפנים הנזכרים בהתנשאות ובעילוי, שעניין "ישא" כמו יגביה ינשא יעלה פניו. שעליו נרמז נשיאות כפים כנגד הפנים בין האזנים והעינים מפני עניין, "דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת" (אבות ב' א'). בעשר ספירות שההשגחה השלימה מהם על עשרה עשרה שהם המנין השלם האחרון. זה כולו הנני מודיע לך דרכו.
דע כי העין בראותו האותיות שב רוחני עובד את השם. והאוזן בשמעה קול דברי הרב שבה רוחנית, שבאמצעות שני האיברים האלה האדם לומד מה שלומד. ועל כן נאמר "אוזן שומעת ועין רואה יהוה עושה גם שניהם" (משלי כ' יב'). כלומר עשאם אמצעיים ראשונים שהם שלוחי הלב להשגה. וסוד אזן נ"ח, וסוד עין ל"ק, הרי נחל"ק. על כן הכח הנספר בספירות ובאצבעות נחלק לחלקים ידועים, ופני האדם ביניהם ימין ושמאל רחמים ודין. ועל כן בא שלום בסוף הכל להשים שלום בין המדות, כי אז הברכה נשלמת. ושלום מלשון תשלום גם כן, והסוד וישים לך שם יהו"ה כמו ויקרא לו יי' שלום. כי סוד שלום שמ"י יהו"ה, שים י' של שמי במלת וישם ותעשהו וישים והכל שווה בעניין. אבל ר"ל מה שביארנו בעניין מה שכתוב בתורה "וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח י'), והוא סוד י' אשר בין מלת "וראו" ומלת "ויראו" נוספת מזה על זה, ואז יהיה סוד וישים שם כ"ו בסוד שלום בלי י', כי כשתקח וישם עם שלום תמצא י' נוספת על שלום שאתה צריך להשיאה על וישם ויהיו שניהם אז שווים. ויהיה הסוד י' שוים לי' שוים ותהיה י' מדות אלוהיות רוחניות יחשוות ומשותפות לי' מדות אנושיות רוחניות בשתוף מציאות ובקבלת השגחה והנהגה מהם לא שווים במעלה. ויהיו ב' אזנים, וב' עינים שהם ד' עם י' אצבעות המצויירות בצורת ש' של שלשה ראשים מזה, וש' של שלשה ראשים מזה. שניהם ש' שד"י. וזהו הסוד הרמוז במספר חרו"ת על הלחות, כי סוד ש' שד"י בסוד חרו"ת, וסוד חרות רו"ח הנשמ"ה. על כן יום הששי יום רו"ח נפ"ש בסוד שבת וינפש. הרי רוח ונשמה ונפש שהן שלש ספירות. וכך אמרו כי יש לאדם נפש יתירה בשבת ולפיהן היו הברכות הנכללות בברכת כהנים שהיא ברכה אחת, שלש ברכות, להורות שזה השלוש הרוחני באדם.
וכבר אמרו הפילוסופים גם כן כי יש לאדם שלש נפשות. אחת שוכנת בכבד והיא בעלת התאוה היא הזנה את כל הגוף. ואחת שוכנת בלב והיא בעלת השררה היא המחיה את כל הגוף. ואחת שוכנת במח והיא בעלת הדעת והיא המחכמת את האדם. וכללה אחד ורמזה מל"ך בשכינתה מ'ח ל'ב כ'בד, אבל כולם מעידים על שיהו"ה מלך עליהם. ושלשתם אחת ולכל אחת פעולה אחת, באילנות צומחת, ובחיים מרגשת, ובאדם מדברת. ובאדם ניכרים שלשת פעולותיה מדברת ומרגשת ומצמחת. ובחי ניכרים שתי פעולותיה מרגשת ומצמחת. ובצומח ניכרת פעולתה האחת מצמחת. וידוע שכל רוחני לא יושג אלא מתוך פעולותיו, ומפני שהאחרונה באדם בה ישיג אדם חברותיה שהן למטה ממנה בפעולותיהן לא בעצמה, כי עצמה היא עצמן ועצמן היא עצמה במהות ובמציאות, אלא שנבדלו בפעולותיהן. ומפני זה היו שלש מעלות ובעבורן נרמזו שלש סעודות בשבת והם יטשווים בגימ', כלומר שלשה מיני פרנוס. כי שלשתן מפרנסות, זאת מפרנסת הצומח באורך ורוחב ועומק, וזאת מפרנסת החי בחמשת הרגשים, וזאת מפרנסת האדם בדברי חכמה ובינה, והיא כוללת את כולן. ולפי שהמדברת שרש לכל וכליה הם האותיות והניקוד והניגונים בתנועותיהן חובר, "ספר יצירה בסוד גלגול הדיבור והיצור.
ואני המחבר ראיתי על ככה אחרי השלימי ברכת כהנים לפי הקבלה, לדבר מעט נסתרי הדבור כפי קצור שכלי, לבונן ליראי השם נפלאותיו העליונים, ולהודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, אחרי אשר גילה סודו אל עבדיו הנביאים. ואומר כי הפילוסופים אשר חקרו החכמה הטבעית הנקראת מעשה בראשית הנכללת ב"ספר יצירה", וחקרו החכמה האלוהית הנקראת מעשה מרכבה הנכללת בשמות הקדושים, השיגו ממקצתה ונמנע משכלם מקצתה. ויותר השיגו בטבעית מן האלוהית, מפני שהטבעית מושגת בשמות שהם בלתי נקראים קדושים, אבל האלוהית מושגת בקדושים. והקדושים הם בלשון הקדש לבד, והם לא ידעו לשוננו ואנחנו ידענו לשונם. ועל זה היה לשוננו קדש ולשונם חול. ואע"פ שכל הלשונות נכללות תחת עשרים ושתים אותיות, כבר נבדלו בצירופם ובהסכמתם. ובחר השם באחת מהן והיא בעלת השמות הקדושים המיוחדים לו ולספירות הנאצלות ולהויות ולכוחות הפועלות. והפילוסופים השיגו קצתם בעניינים, וקצתם לא השיגו. כי הם מושגים בשמות בדרכים נחלקים בלשון הקדש כגון, נוטריקון וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וגימטריאות וצירוף כושקול ותמורה. ועל אלו נרמזים ב"ספר יצירה" כפי מה שאעוררך אליו עתה בע"ה.
דע בני כי הדיבור המופתי בכל הלשונות נמצא תחילה בכ"ב אותיות. והניקוד המניע האותיות בכל לשון בכלל הוא נמצא בה' תנועות משונות. והניגון גם כן נמצא בה' דרכים ראשונים. ומוצא האותיות גם כן נמצא בה' מקומות הפה, ובעבור שלשתם נמצאים יחד. והשנים יותר מחוברים וחיבורם יותר ניכר והוא חיבור האותיות עם הניקוד המניעם. כמו שנאמר בדברי חכמנו ז"ל "דמיאן נקודתא באתואתא כנשמתא דחיי בגופיה דאיניש". היה אם כן החיבור הראשון י' והשני ה' הרי י"ה כוללים כל דרכי הדיבור. ובזה הצד אמר בעל "ספר יצירה" "נמצא כל הדבור וכל היצור יוצא מהם", כלומר מהאותיות שהן כחומר לניקוד והניקוד צורה להם להניעם והניגון כמו דבר שמודיע סדורם ומערכתם במרוצות התנועות או במנוחתן. ושם נאמר נמצא כל הדבור וכל היצור יוצא בשם אחד הוא י"ה שהוא מלא יו"ד ה"א והוא שם שלם גם הוא אחד לדבור שהוא רוחני גם אחד ליצור שהוא גופני, הרי שם המיוחד שלם שהוא קדש קדשים בערך אל כל השמות הקדושים הנמצאים בכל מקום.