§114סחסוד ט'  כנפיי"ם

§115נודע מפרק מ"ב ומ"ח בחלק הראשון, ומן המרכבה בחלק השלישי.

§116כמעט סטהיה ראוי שלא הייתי מדבר בזה הסוד יותר ממה שדיבר בו הרב, כי כבר כל הכוונה נודעה מגולה מדבריו, אבל אדבר בו שלשה דברים. האחד לבאר בו היאך סבות תנועת המתנועע על מספר הכנפיים. והשני לבאר בו סוד עניין מאמר בציצית הכנף. והשלישי לבאר בו סוד עניין התפילין בעניין אלישע בע"ל כנפי"ם, "ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת י' כ'). ואומר כי התנועות הנמצאות בעולם הם שלש, תנועה מן האמצע, ותנועה אל האמצע, ותנועה סביב האמצע. וסבות התנועה הסבובית הן ארבע, והן צורתו הכדורית, ונפשו החושקת, ושכלו המשכיל, והשכל הפועל בו שהוא חשוקו הנבדל ממנו, כמו שנזכר בחלק השני בפרק י'. וסבות התנועה הישרה הן שתים, והן התנועה הגלגלית, והכח המהוה לכל מתהוה, ר"ל הנותן במתהוה שהוא החמרי, צורה מְעמידתו. ועל אלה השש סבות המניעות לכל מתנועע נאמר "שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף" (ישעיה ו' ב'). כי הארבע כנפים הנסתרים המכסים הפנים והרגלים יורו לנו שהכוונה בפנים לכוון אל מקום התנועה, והכוונה ברגלים להתנועע תנועה שווה ישרה בסיבוב, והכוונה בעופפות גילוי וכיסוי כמנהג העוף שיראה ויעלם, ובסוד הברק המתנועע התנועה הממהרת בגילוי ובכיסוי כמנהגו. וזהו רצוא ושוב כאמרו "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א' יד'). והנה נצטוה האדם בבריאתו להשתכל עבעליונים בצורה זו כמו שאמר ב"ספר היצירה" על "עשר ספירות בלימה שצפייתן כמראה הבזק" "בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר, ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב, ועל דבר זה נכרת ברית". הנה כבר גילה לנו זה החכם המחבר "ספר יצירה" אשר קבלנו שחברו ר' עקיבה ע"ה, אשר קיבל ממי שקיבל מאברהם אבינו ע"ה דור אחר דור קבלה מפורסמת. שבקבלה ההיא המורה בנגליה סתרי מעשה בראשית וקצת מעשה מרכבה בנסתריה למשכילי האמת. התחכמו הדורות הראשונים כולם אחר אברהם אבינו ע"ה אשר הכיר סוד הייחוד והודיע לבניו אחריו, ונמשכת הקבלה ההיא האלהית עדינו היום ברוך יי' אשר לא הסיר תפלתו וחסדו מאתנו.

§117ועל כן תדע שכבר הורה בזה המאמר הנזכר ברצוא ושוב, שיש באדם צורה דומה לחיות הקודש וגם הוא קדוש כחיות והשרפים, והוא אחד מן העונים קדוש. כמו שאמר ר' ישמעאל, שלש כתות של מלאכי השרת אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והסוד כי הכת העליונה אומרת קדוש פעם אחת בצורת השכל הכוללת שלשתן כאחת. והכת השנית האמצעית אומרת ק'ק' שתי פעמים בצורת המשכיל הכוללת שלשתן בשתי צורות. והכת השלישית התחתונה אומרת ק'ק'ק' שלש פעמים בצורת המושכל הכוללת שלשתן בשלש צורות. ואלו השלש צורות של השלש כתות הן צורת האדם התחתון, וצורת אדם האמצעי אשר בחיות, וצורת אדם העליון אשר עאלמעלה מן הכסא. וידעתי שאתה תבינם אם אתה מקובל מצורות המציאות המורות שהמלאך שלישו של עולם וגוייתו בתרשיש שעניינו כתר"י ש"ש. ואז תבין סוד ש"ש כנפי"ם, כש"ש פני"ם, וסוד בשתי"ם, בש"ם קדו"ש. וק' שש פעמים הוא ש"ש. בשם קדוש יכסה פניו, ובשם קדוש יכסה רגליו, ובשם קדוש יעופף. והנה יעופף מורה על תנועה לבד, אבל פניו מורה על מציאות, ורגליו מורה על מציאות ועל תנועת פעמים כעניין שלש רגלים שהן שלש פעמים בשלשה זמנים. ואמנם כנפי העופפות תחתיהם ידים פועלות ככתוב "וידי אדם מתחת כנפיהם" (יחזקאל א' ח') וכולם כאחד עונים קדושה משולשת.

§118ואמנם נפש האדם קודמת שנאמר "בעמדם תרפינה כנפיהן" (יחזקאל א' כד'). אל תקרי בעמדם אלא בעם דם, והסוד במדעם תרפינה כנפיהן. ודע כי כל כנף הוא ע"ף על סוד מני"ן. ועל כן במנותך ארבע פעמים כנ"ף תמצא סוד כל המרכבה ש"ש שסודו ציצי"ת מל"א, וסודו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, וסוד ש"ש הוא קש"ר וממנו תבין קש"ר של תפילין. כי אמרם הראהו קשר של תפילין, פירוש הראהו קשר כל המרכבה, שתפילין שבראש יורו על מעשה מרכבה, ותפילין שביד יורו על מעשה בראשית. והנה הוא בגימט' ש"ש ע"ל ש"ש כנפיי"ם (קש"ר ש"ל תפילי"ן) וכן הוא כל שתים שש כנפיים, אמנם שתי"ם סודו ש"ש כנ"ף. והנה קש"ר ש"ל תפלי"ן סודו שתי"ם שתי"ם, פירוש ט"ט פ"ת, ט"ט בגדפי שתים פת באפריקי שתים. ועוד "תעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה" (מלכים א' י' כט') והוא סוד התפלין שש כנף שש כנף, כי סוד עבשש כנפים שש כנפים הוא שש כנף על שש כנף, והם ו' ו' והכל ראש, ולארבע כנפות הכסות יש ל"ב חוטין. ודע כי כל כנ"ף הוא קדמו"ן הוא עצ"ם, זהו קדמו"ן דמיו"ן המיל"ה אשר גם היא לאות. ועל כן כנפים לפנים כדמות הראש, וכנפים על הלב כדמות הידים, וכנפים לרגלים כדמות המילה, בסוד "ותגע לרגליו" (שמות לד' כה') כעניין "כי חתן דמים" "למולות" (שם). כך צריך שתבין סתרי תורה וסודות המציאות. והנה אות בראש למרכבה, ואות ביד לבראשית, ואות במילה לעריות. והמילה כוללת שלשה, וע"כ אין דורשין בעריות לשלשה, והבית פתוח. והיד כוללת שנים ועל כן אין דורשין במעשה בראשית בשנים, והבית פתוח. והראש כולל אחד וע"כ אין דורשין במרכבה ביחיד, והבית פתוח. אלא אם היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים כלומר מן העליונים מקבלם, כי אם בא ליטהר מסייעין אותו. וסוד המילה אדם התחתון הכולל שלשה, מושכל תחילה, משכיל באמצע, ושכל בסוף. וסוד הלב הפועל ביד אדם האמצעי הכולל שנים משכיל ושכל תחילה ואמצע וסוף. וסוד הראש המורה כוונת הפנים אדם העליון הכולל הייחוד והמורה עליו שכל נצחי תמידי והבן זה.

§119הנה יבואו לך עוד דברים רבים במרכבה וקשור אלה עם אלה ואלה עם אלה, ותבין אלה מאלה ואלה מאלה, שאם אין אלה אין אלה ואם אין אלה אין אלה. והבן זה עוד מאד מאד ולך וחקור "ספר יצירה" והוא יגלה לך כל אלה, ותדע מה אחרית אלה. אמנם כנפי הטלית הן ארבע כנפים והן שש כנפים בלא ספק. שאם תמנה ש"ש כנפי"ם תמצא במספר כנפים ארבע עגפעמים (כנפים X ארבע=שש כנפים). וכן סוד התנועות להן שש קצוות בכל העולם ולהן ארבע רוחות הרי עשר ספירות. וכן ציצית כנף בגימט' שתי"ם וגם ציצית כנף שתים הרי ארב"ע כנפו"ת כסות"ך. והנה סודם שקול בספר דניאל "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" (דניאל יב' יב'). וכל טל"ת היא גלו"ת ומספר זה גאל"ה.

§120ועל כן צריך שתדע נסתרו ואז תסיר מעליך הדל"ת כוחות המחייבות הגלות ותגל גילה רבה. וכל חוט הוא גורם החטא ואם הוא זיו שורה על הכח החי. והסוד ל"ב חוטין שעליהן שורה הדמיון ואם טוב לחיים רע למתים, כי הדמיון טוב לכל חי. והנה על החוטין ה' קשרים שהם כולם כ' קשרים וכולם עשויים בל"ב חוטין. והנה הפתילים שסודם התפלין ד'. והסודות האלה יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך והם רמוזים אתך. ואמנם ט"ט פ"ת עם שתים שתים, ט"ט שתים פ"ת שתים זה יגיד לך אלישע בעל כנפים שהוא גו"ף הקד"ש, ט"פ ת"פ, ונקרא גו"ף נק"י גו"ף נק"י, ומי שאין לו גוף נקי כאלישע מה תפיליו ט"ט פ"ת סודם גדפ"י אפריק"י. אם תרצה להבין הבן, ואם לאו "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד' טו').

§121ודע כי אלישע בעל כנפים הכיר סוד התפלין וסוד כנפי השכינה ונעשה לו נס בשעת השמד וברח מן עבודת השמש ושבו תפליו בצורת כנפ"י יונ"ה שהיא צורת טב"ע קי"ם בסוד רא"ל (אלף מאתים ושלשים) הכולל קדוש קדוש קדוש. וזה הכיר בחשבו"ן הש"ם שבתה"ו ש"ת בה"ו. וכן ראוי לכל בעל תשובה לעשות עדעד שיכיר הכח ההוא וימלט מגיהנם באמת ויכיר השבות והצורות והשבת והחול והקודש ויבדיל ביניהם ויקדש הקודש ויעשה מלאכה בחול. ואם תהיה אתה המעיין מן הכתות השלש העונות קדוש, הנה תהיה קדוש ויקראוך קדוש ותענה קדוש. ואז אתה יושב בסתר עליון ותחת כנפיו תחסה. ובהכירך ט"ט שתי"ם תכיר אב"ן שתי"ה שממנה הושתת העולם, ובהכירך פת שתים תכיר כנפי יונה וסוד בין שפתים, והת"ו דגש לחסרון ת"ו שנית ולפנים תבין מזה יותר מן הרמוז בזה בע"ה.

§122סוד י'  ש"ם התוא"ר

§123נודע מפרק כ' ומ"ט ונ' ונ"א ונ"ב ונ"ג ונ"ד ונ"ה ונ"ו ונ"ז ונ"ח ונ"ט שהם י"ב פרקים בחלק הראשון. ומפרק י"ח וכ"ו ומ"ז בחלק השני. ומפרק נ"א ונ"ג ונ"ד בחלק השלישי.

§124אין ספק כי זה הסוד הנכבד הוא ראוי ליחידים. אבל מפני שאמר בו הרב כל מה שצריך והעיד עליו בפרקים רבים מספרו, על כן לא אאריך בו אני גם מפני שצריך שאכללהו עם סוד ש"ם העצ"ם הבא אחר זה. אבל אומר בו קצת עניין והוא, שזה נודע שהתואר בלתי עצם עההמתואר כמו שזכר הרב. ואמנם אומרו, או יהיה פירוש ש"ם, גילה לנו בזה שעניין אומרינו ש"ם המפור"ש אינו אלא פירוש ש"ם. וכך ביאר לנו בסוד "אהיה אשר אהיה" שהורה על פירושו, שהוא הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר המחוייב המציאות כמו שהתבאר במופת. אבל עניין חיוב הויה היא אצלנו מחוייבת אצל השם יתעלה, ומחוייבת אצל העולם, אחר המצאו בהמצא השם ית', ואפשרית בעולם לפי מציאותו. וידוע שאם כן תחשוב מציאות השם ית' מופשט נבדל מכל העולם כולו ונקי מכל נמצא זולת חומר או צורה נפש או שכל, שלא יתכן להיות לו ית' שום שם בעולם לא עצמיי ולא מקריי. והמקריי הוא הנקרא תואר שהוא מורה על הרכבה עכ"פ, או יורה על שלמות נוסף על עצם הנמצא, או מורה על שלילת חסרון ממנו, או מורה על יחס פעולה, או על אחד מיחסי המקרים התשעה הידועים. אשר הם, כמות * איכות * מצטרף * מתי * אנה * מצב * קניין * פועל * מתפעל. וכבר נתפרשו בספר ההגיון ובספרים אחרים רבים. אמנם השם העצמיי הוא מורה על עצם המתואר, יהיה מורכב או בלתי מורכב, כאמרך חי מדבר, שזה מורה שהדבר הנקרא בזה השם הוא מורכב מחיות ומדיבור. ובחיות לא נתייחד, ובדיבור נתייחד במינו, ונבדל בשם זה מכל מין זולת מינו. וזה גם כן יקרא תואר חיוב, אבל הורה עליו שם מיוחד בלתי מורכב. ואע"פ שהוא שם נגזר משם אחר, והוא שם אדם שנגזר מאדמה. ועל זה הסוד נאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע יב' יא'). ומהופך הוא האד"ם. וסוד "וביד", שם הקודש המורה עליו יהו"א. וסוד שם הנביאי"ם חכמי"ם והם כס"א הכבו"ד עווהוא סוד כה"ן גדו"ל, המדבר עם הנביאים בצורת האד"ם הנבי"א. ואם כן תדע לך לפי זה שאמרנו, ולפי שהאמננו שהתורה ברואה, ואם קדמה לעולם אלפי"ם שנ"ה מלפנ"י הא"ש, והאותיות נבראות גם כן, שעכ"פ לא יתכן להורות על עצם השם באותיות ברואות, אבל יורו על חיוב מציאותו כמו שתשמע.

§125סוד י"א  ש"ם העצ"ם

§126נודע מפרק ס' וס"א וס"ב וס"ג בחלק הראשון.

§127מפני שהייתי צריך להאריך בזה הסוד המופלא המכוסה מחכמי דורנו זה, לא נצרכתי להאריך בזה בסוד שם התואר כי שניהם בכלל אחד הם. ועל כן אתה צריך לפקוח עיני שכלך לראות ולהבין את דבריו כי עליו תוכל לומר באמת מה שנודע מדברי מי ששמו כולל חצי השם המצורף בי"ב צירופי קודש אשר להם שש כנפיים, והם הנותנים צורות לכלל, בחומר הראשון אשר על כן הוא בעל שני יצרים. והמורכב יורה על שם המיוחד, כי השנים מעידים על מציאות האחד. ובדעתך זה תתפאר בו לאמר עליו "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" (יחזקאל א' א'). כי אלהי"ם אע"פ שהוא עזתואר מורה על כוחות רבים והוא כולל, כי הוא כנוי מבדיל הכונה, הנה הוא י"ה מל"א והוא יו"ד ה"א. ועוד יסודו מ"ח ול"ב, ואם תראהו בחלו"ם תבין כח"ו בכ"ל, וגם תבין כי שם כ"ו הוא כ"ף ו"ו ונגלה כ"ו ונסתרו פ"ו. ומפני ששם העצם יורה על אמיתת חיוב מציאות העצם הוצרכנו להודיע מהות שם העצם תחילה. ונאמר כי כל לשון כולל שלשה עניינים מוכרחים. כי כמו שהזמן כולל לפי הנחשב שלשה עניינים, אחד נמצא בפועל תמידי והוא ההוה, ואחד נמצא במחשבה והוא שכבר היה, ואחד נמצא בכח והוא אשר יהיה. כן הלשון, אחד ממנו שם עצם דבר אשר השם יורה מהותו ואמיתתו לפי כל לשון ולשון ויחלק זה לחלקי שמות גם כן, מפני שממנו יורה על עצם, וממנו יורה על מקרה. ואין בכל הנמצא, אלא עצם או מקרה. ואחד ממנו שם קשר דבר נקשר על אחר וקושר עניין מציאות אחד או הבנת עניין מן העניינים, ויורה זה על הקשירה. ואם הוא מקרה אי אפשר לעצם וללשונות כולן בלעדיו. ואחד ממנו שם פעולת דבר מורה על זמן ההפעלות הנרמז. וזה כולו כבר בארוהו המדקדקים ואין לנו צורך להזכירו פה, אלא בעבור הכרח שם המפורש.

§128ועל כן לא אדבר בעניין הקשר ולא בעניין הפעולה אלא ההכרחי שמורה על קדמות השם ית' ועל אמיתתו ועל נצחותו, והוא צירוף השם. כי שלש פעמים השם סודם ארי"ה והוא הגבו"ר והוא ע"ב ע"ב ע"ב, וכל אחד מהם גלגו"ל ועליו נשל"ם לשו"ן הקד"ש (1215 215+אלף=216) ר"ל על השג"ת הש"ם ומנינ"ו (כנ"ל). כי ממנו יקרב האדם אל קונהו ואז ירצהו עחויחשקהו בחשק אמיץ. והשם הראשון סודו שלש פעמים בשנה כלומר חשבון בשנה עולים ע"ב (בשנה=357 כפול 3=1071=72). וג' פעמים ע"ב עולין ירא"ה ועל כן אמר שלש פעמים "יראה" (בעקידה) "בהר יהוה יראה" והוא רי"ו. ואמנם שלש פעמים הש"ם כלומר חשבון הש"ם (השם=345 כפול 3=1035=36) עולין ל"ו, וו' פעמים ל"ו עולים ירא"ה. ועל כן אמר "אלהים יראה לו השה לעולה בני". והנה נודע לכל בעל קבלה כי אלהי"ם הוא שם תואר, ועל כן הוא דיין הוא מד"ת הדי"ן והוא סוד הש"ה לעול"ה בנ"י. ואמנם לעול"ה העלו"ל, וראשי תיבות אי"ל הל"ב (של הפסוק למעלה) הנצחי אשר הוא הו"ה והי"ה ויהי"ה. נאח"ז בסב"ך בקרני"ו בגלגול"י גלג"ל שבגלג"ל בצורת הסבך ובצורת הדבר הנאחז הנדבק ונתלה עליו מניין בחשבון וחשבון במניין. וסופי תיבות בהפכם יעוררוך אל סוד י"ה ה"ו ה"ה. והנה מן ההויה תכיר כל המציאה כי אין הפרש בין הויה ובין מציאה, וכל שיש לו מציאה הוא מצוי. ויעיד עליו עולם מצוי, וכל הויה חיוב וכל חיוב הויה, וכל מצוי עולם וכל עולם מצוי. ועל כן גלגול הַסְפָר ידריך שכלך אל ידיעת השם לדעתה על אמיתתה בדעה נצחית מתוך עץ הדעת המודיעך דעתי, והוא באמת המודיע ידיעתי לכל משכיל בעל קבלה.

§129וזהו השם הראשון המצורף בעניינים י"ב כמו שנודע מדרכו ונקרא מרובע כי כן הוא. ומשולש הוא מצד אחד כמו שאגיד. אמנם זה השם כפי צירופו הוא ו"ו שמות וזו צורתן:

§131הנה צורת האדם שמות, כולה לפי אמיתת הקבלה, כי סוד שמו"ת ש'וי מ'גרעת ו'גם ת'וספת, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום. שמות האדם מראשי תיבות ומסופי תיבות. וזה השם חציו בחציו בכלל והוא מרובע ומשולש כפי כ"ו פעמים כ"ו, והיודעו משלש"ו וימצאהו כל"ו מפר"ש. אמנם האד"ם מפרש"ו לפי צור"ה שלמ"ה ונכת"ר, והמהפכו חוייב ונכר"ת כ"ל מפרש"ו ששלמ"ו ניתן ללמדו לא זולת זה, ועדותו מסובב שלש פעמים, והוא לנו לעד שלש פעמים כאשר בא בפרשת וילך משה שהוא היה המשכילו והיודעו על בוריו ומשם תתעורר אל סודו. ובסוד האזי"ו ל"ך שבפרשת האזינ"ו תבין רביעיתו וחציו לח"ש. על כן צריך להזכירו בלחש ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא נבון לחש כי גם הוא מלחש בפריו. וצריך שכל וגם ציור שלם שלא יטעה בו השומע עניינו, והיודעו וזהיר בו יצרו שלם עם קונו. ואמנם י"ה המצוייר מעיד על הנקרא בו שהוא אינו גוף ולא כח בגוף, וזהו שאמרתי לך חציו דן לחציו.

§132והנה תדע כי סוד התקופות שהוא עניין אלד"א בלה"ו גיו"א דיז"ו לולי שאנחנו קבלנו סודם היינו חושבים שהם שגעונות, מפני שהיינו מבקשים להם עניין מובן לנו ולא היינו מוצאים אותו. ואז היה ראוי שנאמר באמת כי אינו מועיל אחר שאינו מורה עניין, שכבר קבלנו גם כן קבלת אמת שכל שם שאינו מורה עניין מובן בשום פנים מן הפנים המודיעים לנו אינן כלום פאצלנו. והנה והנה אלד"א בלה"ו גיו"א דיז"ו יורו דבר מובן מאד, אבל הם ראשי תיבות לבד וגם צירופם ידוע בקבלה. וזה סוד צירופם א"ל ד"ל אהו"ב אגי"ד זיו"ו (עיין "אוצר עדן גנוז" עמ' 230) וה' יכפר לנו את העון. אבל דרכם א'ב'ג'ד' הם ארבעה ראשי שנים. והסוד ארבעה הם ראשי השנה, וכן ארבעה ראשי נשמה מארבעה ראשי השנה. והבן זה בסוד העיבור שהוא סוד הריבוע המעיד על המציאות החוזר חלילה ר"ל גלגל החוזר חלילה אחור וקדם. כי כן כתוב בסוד העיבור ובידיעת השם הזה הגלגל חוזר חלילה כי בו חוזר גלגל החכמה שסודו ע"ח, עי"ן ח"ת גלגול תל"י גלג"ל ל"ב שמהם דע"ת נבוא"ה. והם כוללים צל"ם ודמו"ת אשר עליהם ניתנה התור"ה והם חלק"י התבונ"ה. כי דע"ת החכמ"ה נבוא"ה, כאשר דעת הנבואה חכמה. גם החכמ"ה והבינ"ה שווים בגימט' וסודם החמ"ה והלבנ"ה, וזה השם המצוייר מורה הכל. ואמנם האותיות השניות ההם הנזכרות אחר א'ב'ג'ד' ללי"י ועניינם לי"ל לי"ל יו"ם יו"ם והם רבי"ם וכן הולך הכל. והשלישית סודם ד'ה'ו'ז' ומשליך אחד מהם בכל גלגול מרובע ויהיה הבא אחריו ב'ג'ד'ה' וכן עד סוף. והרביעיות סודם א"ו א"ו וכן עד סוף, אבל ב'ג'ד'ה' הם סימני הימים של השבוע. אמנם א"ו א"ו הם סימני השעות השלמות המורות שני ראשים ושני חציים, כלומר ראש היום וראש הלילה, וכן חצי היום וחצי הלילה הרי א"א ו"ו. וכל התקופות חוזרות חלילה בסוד אזג"י ואט"ד והם תקופות של שתים שתים שנים (עיין "אוצר עדן גנוז" עמ' 230). ומהלכן בניסן א"ו, ומהלכן בתמוז א"ז, ומהלכן בתשרי ג"ט, ומהלכן בטבת י"ד, וכן לעולם בלי שינוי. ועל דרך זה השבו"ע החוז"ר חלל"ה על פאפי חשבו"ן האי"ש אשר הוקבע בחשבו"ן שד"י, בסוד אמ"ש ואש"ם בהרכבת ש"ם בש"ם זה בזה שהוא מעש"ה מרכב"ה, שהודיעוהו לנו פרגו"ד וחשמל"ה, כי החשמ"ל והפרגו"ד כללו שמי"ם ואר"ץ. אך סוד ר"ד הוא צדי"ק והנשאר ידוע והוא דיע"ה והוא היד"ע, והנה אם כן צדיק יסוד עולם. ואמנם דע כי חזרת זמני כל התקופות הן הלילות בצירוף זה ללי"י ללי"י, דרכי תקופת ניסן תמיד ליל"י ליל"י, דרכי תקופות תמוז תמיד  ליל"י ילי"ל, דרכי תקופת תשרי תמיד ילי"ל ילי"ל, דרכי תקופת טבת ילי"ל ליל"י.

§133הנה אתה רואה אם יש לך ע'יני אדם ול'ב מלאך ור'וח אלהים ואינך ער"ל בשלשתם בעל כרחם של מכחישי דרכי צירוף האותיות, כי הגלגלים והשמש והירח והכוכבים כולם הם מתנועעים על פי חשבון גלגלי התורה, כלומר בדרך שהאותיות מודיעות לנו פה בסימניהם. וזה כי כל תיבה שהיא בת ארבע אותיות, אם אותיותיה בלתי דומות זו לזו היא בונה כ"ד בתים, ואם השתים דומות היא בונה י"ב בתים. ויהיה זה הסימן ביד"ך שהתיבה שאותיותיה שוות פעם אחת ונכפלות בה שתים מהן היא מפסדת חצי הצירוף, ואם יותר מזה מפסדת עוד חצי הצירוף. על כן ל"ל י"י אינם בונים כי אם ו' בתים אע"פ שהן ד' אותיות. ובאמת שכבר צירפנום לפי התקופות ד' פעמים בצורה ל"ל י"י לניסן, ל"י י"ל לתמוז, י"י ל"ל לתשרי, י"ל ל"י לטבת. והנה בזה הצירוף נשלמו ארבעתן תמיד וחוזרין חלילה  בזה הגלגול לעולמי עד. וכבר אתה רואה בהם כי סימני ניסן הפך מתשרי, כי לניסן קדמו לילותיו לימיו ולתשרי קדמו ימיו פבללילותיו. וסימני תמוז הפך מסימני טבת, כי תמוז ראשו וסופו לילות ותוכו ימים, וטבת ראשו וסופו ימים ותוכו לילות. ואמנם חסרו מהם עוד שני צירופים ואלו הם ילי"ל ליל"י ואלו השנים הם נשארו להודיע באמתתם היציאה מכח אל הפועל לכל נמצא בצורת הבריאה בינינו ובין כל האומות. שאנחנו אומרים כי הלילה קודם ליום וזהו ל"י ל"י, והאומות אומרים כי היום קודם ללילה וזה י"ל י"ל. וכך הוא באמת צורת מהלך ימי השבוע תמיד. והתורה אמרה "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה", הנה הקדימה היום ללילה בדבריה. ואחר כן אמרה להפך "ויהי ערב ויהי בקר", הנה הקדימה הלילה ליום בדבריה. ואחר כן הודיעה בכלל שאין הפרש ביניהם כי הלילה והיום גם היום והלילה, הכל יום אחד ואין הבדל ביניהם. וכיוצא בהם בא בבריאת שמים וארץ "את השמים ואת הארץ", ועוד "ארץ ושמים", ועוד נאמר "קורא אני אליהם יעמדו יחדו" (ישעיה מח' יג'). והבן כוונתי כולה כי הכל אחד גם שנים.

§134ואחר זאת ההקדמה תדע כי שם העצם הוא המיוחד לבדו וכולם מפורשים אותיותיו אח"ד אח"ד יו"ד ה"א ו"ו ה"א, תמצא בזה השם נפלאות. והסוד האה"ב אי"ב האי"ב אה"ב כי הוא אה"ב איב"ה וגם אי"ב אהב"ה, בחלוק ד' לב"ב ז"ה א' ז"ה א' הו"א די"ו הו"א. ועשה מן ו"ד ז"ג או מן וד"ו זו"ג ותכיר הסוד וחציו בחציו יח"ד יח"ד, כי יחי"ד הו"א בנגלה יו"ד ה"א, בנסתר ח"י, הרי הו"א יחי"ד, כח הוא בלב"י, ד"ם טל"ה גם ד"ם דל"י והוא יל"ד ד"ם. הנגלה גלה"ו כפלהו ויהיה נגל"ה ואם תכפלהו עם פגזולתו והוא כ"ו ס"ה כסה"ו. חשבהו לבדו ז' פעמים ותמצא יעק"ב חשבהו ח' ותמצא יצח"ק. והסוד ח' וז' חז"ו השכינ"ה ושניהם חזו השכינה. ואם תאמר ואיה אברהם חשבם עוד ותמצאם ט' ונוסף עליהם דו"ד שהוא רגל רביעי למרכבת האבות. ואמנם אם הרביעי הוא דו"ד הרי אבג"ד שהם ארבע פעמים עשרה או עשר פעמים ארבעה. וכן הסוד כי הנה ס"ה פעמים ד' הם ס"ר, וסימניך "שררך אגן הסהר אל יחסר המזג" (שיר השירים ז' ג'). ואם י"ח ס"ר ה"ס ה"ר סרסהו ודרשהו, שררך אגן המזג אל יחסר הסהר. וכן תאמר עוד ד' פעמים ס"ר סודם אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת, אבל סודם אד"ם ס"ר. וכן תדע כי ד' פעמים ס"ה הוא גרזי"ם, אבל ב' פעמים כל"ו הוא עיב"ל שהוא כ"ף ו"ו, ונכללו בו שנ"י השמו"ת (1111, 111+אלף=112). ואם תבין סוד בי"ן השמשו"ת תמצא סוד גדול בשנ"י השמו"ת, כי ישתמש"ו בה"ן הנשמו"ת שבי, כי נחקקו שתיה"ן בשמ"ו ית'. ויש להם כוחות שישתנו בהם, על כן סוד עיב"ל נ"ו נ"ו בצלמנו כדמותנו, והם יום יום שעשועי"ם שהן נשמו"ת, ד"ם ושמו"ת, ש"ם ודמו"ת. והשתכל באלה הסודות הנפלאות כי מהם תבין שמו"ת העצ"ם כלומר עצ"ם השמו"ת, ותדע כי כולם חקוקים על ספ"ר תור"ה אשר הו"א תהלת"ך והו"א אלהי"ך והוא בלא ספק בי"ת די"ן ש"ל מעל"ה והו"א בשומ"ע תפל"ה. והנה הוא יודיעך איך ש"ם העצמ"י מושכ"ל גם ש"ם המושכ"ל עצמ"י, ותבין ממנו כי ש"ם העצ"ם כל"ו שכ"ל כמו שתבין כי ש"ם השכ"ל כל"ו עצ"ם. ועל כן עצ"ם השכ"ל מושכ"ל וגם עצ"ם המושכ"ל שכ"ל. ותדע כי שכ"ל משכי"ל כ"ל העול"ם, כי השכ"ל משכי"ל עולמי"ם והוא משכי"ל פדעול"ם השכלי"ם. והסוד משכי"ל או"ר לבוש"ו והוא המשכי"ל השכ"ל הפוע"ל שבמדרגתו משכי"ל ישרא"ל והכל מכח ספ"ר תור"ה ודעהו.

§135ועתה הנה נא ידעתי שאם אתה אחד מהם לא אצטרך לגלות לך יותר מזה, כי כן כתיב "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח" (משלי ט' ט'). אלא שאני רוצה לכתוב לך שם בן מ"ב אותיות שהוא קדוש ומקודש וכו'. והו"א ז"ה הו"א, ו"ו וו"ו ו"ו, והו"א הו"א. וסימניך יתברך שדב"ה (שמה דקדשה בריך הוא) ו'ישתבח ו'יתפאר ו'יתרומם ו'יתנשא ו'יתהדר ו'יתעלה ו'יתהלל שדב"ה.

§137ראשי תיבותיו אקנ"ב חי"ש  –  א'ת ק'שתי נ'תתי ב'ענן.

§138סופי תיבותיו תקע"ג שנ"ץ  –  ת'חת ק'שתו ע'נן ג'דול.

§139שי"ש נצ"ח, כי בי חש"ק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמ"י.

§140אמנם תוכי תיבותיו תג בי טע רש כד גי תר טץ נב קט זל גף יו קץ.

§141הנה כבר הורה כתיבת זה השם יותר ממה שהיה ראוי לרמוז ממנו בכתב. ואמנם "אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא" (משלי ט' יב'). ואני יודע שאם אדם חכם היה כותב בשום ספר סוד פהא'ח'ח'ל'ו'ל'ת' ולא היה מוסר ממנו קבלה לשום אדם שבעולם והיו כל חכמי הארץ מתקבצין על התיבה ההיא לא היו יודעים אמתתה. ואם היה אחד מהם מכירה אין ספק שהיה ראוי לומר רוח הקודש נזרקה בו, שהיא קצת דרך נבואה להגיד דבר נעלם ונסתר, ודומה זה להגדת העתידות שהנביאים מתפארים בה. ואצלנו זו דרך ראשי"ת נבוא"ה שתורה לנו בריא"ת האנו"ש ותעיד על נשיא"ת הבור"א ועל ירא"ת השט"ן, ודע זה מאד מאד.

§142והנה נשאר עוד שאכתוב השם השלישי הידוע מפני שיש בו נפלאות תמים דעים. וארמזנו גם כן בראשי פרקים ואכתבנו תחלה כשורה, וזה יהיה תוספת על מה שעשיתי בשם השני. מפני שזה יוצא מן השלשה פסוקים שסודם כ"ל הש"ם המפור"ש המפר"ש המושכ"ל המפור"ש מהשכ"ל. אבל השם השני נסת"ר והוא מורה על שכ"ל שנ"י כי הוא יוצא מבראשית ומעי"ד ע"ל עדו"ת מציאות שנ"י יצרי"ם מציר"י השנ"ה שנ"ה שנ"ה, בסוד היכ"ל השמ"ש אשר בידו השש"ה ימי"ם שהם השש"ה כלי"ם כי הנה תר"י ימי"ם תר"י כל"ים. אך השם השלישי הוא רא"ש צבאו"ת וסודו קרש"ת וכחו ש"ש שני"ם, והנה הוא ש"ר ע"ל הנשמ"ה וגם הוא ש"ר ע"ל כ"ל שכ"ל כמו שהוא ש"ר ע"ל שכ"ל האד"ם וכחו שם המפורש היוצא משלשה פסוקים אלה:

§144דע אתה המעיין בפליאות האותיות האלה המצויירים פה בסוד השלשה פסוקים ההם הקדושים והמקודשים, המעידים על צורת המציאות ועל אמיתת מהותו, שאתה צריך לדעת תחילה העניין המובן מן המקראות כאשר הוא, ואחר זה תדע ממנו ברמזים ובראשי פרקים מה שיספיק לכיוצא בך.

§145והנה תדע כי העניין המובן ממנו בתחילת מחשבה הוא שמורה על מציאות מלאך האלהים שהחל לנסוע להפך מהתנועה הראשונה. ואחר היותו הולך לפני מחנה ישראל חזר ללכת לאחור. וזה תבינהו מן "אחור וקדם צרתני", כי זה דרכו, פזימצא לפניהם פעם וימצא מאחריהם פעם, וכן להפך. וכן עוד נסע אחר נסיעתו דבר שני לו ושמו עמוד הענן, ונמשך אחר המלאך הנזכר, זה מורה הכתוב הראשון. ואמנם השני מורה שהוא בא בין שתי המחנות ששמם ישראל ומצרים שהם וסודם ידוע. ואמנם הענן והחשך הם דברים מבדילים בנתים אבל החשך הוא האש וזה ידוע, וסודו שלג שתחת כסא הכבוד. ואם הוא שווה לעמוד אש וענן המאירים לנו תחילה בסוד "ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" (שמות יג' כא'). וכן "לא ימיש" וכו'. ושם האיר וכאן החשיך, כתרגום אונקלוס "לזה עננא וקבלא ולזה נהר כל ליליא ולא קרב זה אל זה", והבן זה בסוד וקרא זה אל זה. והמבדילים מנעו הקריבה זה מורה הכתוב השני. ואמנם השלישי מורה נטיית יד על ים בכח, והנהגת הכח העליון לים ברוח ממציא הים, ונבקעו המים. והנשאר מובן מזה שהנה ישראל עברו "ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד' כט'). אבל מצרים טבעו בים סוף אשר לא האמינו בשם, וישראל ראו "ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו" (שם לא'). הנה כבר גיליתי לך הנגלה ואני סובר שממנו תתעורר אל הנסתר, ואם לאו הא לך רמזים עליו.

§146דע כי זה השם יש בו כל האותיות חוץ מן ג' ובאו תחתיו שלשה פסוקים. והסוד יי"י ובאמת כי זה שומ"ע תפל"ה, והוא ש"ם הפעלו"ת, והוא הש"ם המשנ"ה כ"ל הטבעי"ם, והוא ש"ם הפוע"ל הנשמ"ה גם השמימ"ה ועמו השמ"ש פוע"ל המימ"ה פחובו פועלי"ם השמשי"ם כולם. והוא עד על פעלו"ת הש"ם וגם כן מעיד על פעלו"ת מש"ה, והוא ממי"ר השלו"ש ש"ל הקופי"ת [ש"ל] המקומי"ת כלומר ש"ם תקופ"ה מורה על מעלו"ת הרקי"ע, פירוש קומ"ת הערפ"ל. ותדע ממנו באמת כי בציו"ר היוצ"ר והצור"ה נתחדש"ה הנקד"ה כלומר בציו"ר רו"ח הקד"ש, כי הצור"ה חדשו"ה ביצ"ר ושם היוצ"ר הצור"ה שד"י, אבל שם ציו"ר היצו"ר מטטרו"ן. ודע כי שלשה פסוקים יש באחרית והם תכלית הגלגל והם שלשה מדברים מורים שלשה. אמנם מקר"א עשיר"י הוא פרו"ש הש"ם המפור"ש ברחמי"ם המשר"ף מי"ם ברו"ח, רוח במים. ואם תרצה לדעת סודותיו תקר"א דרכ"ו כדורי"ת בפר"ט ותמצא העטר"ה בכדו"ר קדו"ש ותקראנה כדוריי"ת ברעד"ה, ותכיר בדרכ"ו הפרדי"ת נפלאות. וכבר ראוי שיספיק לך מה שרמזתי בו, הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך.

§147סוד י"ב  דיבו"ר וחברי"ו

§148נודע מפרק כ"ג ומ"ה וס"ג וס"ד וס"ה וס"ו בחלק הראשון. ומפרק ה' וי"ב ומעניין הנבואה ומפרק מ"ח בחלק השני. ומפרק ז' במרכבה בעניין ח"ש מ"ל ומפרק ח' בעניין לשון הקודש בחלק השלישי.

§149הנה פטכל מי שהשיג מהות הדיבור הנמצא בשלשה מקומות, כנגד ספר וספר וספור שהם בלב בפה ובספר, יכיר איך בא הדיבור מהשם לאדם וידע מהותו וסוד אמתתו. ומשם יעלה למדרגת ידיעת שאר העניינים כולם שהם חברי הדברים וישכילם ולא יטעה במחשבת דמיוניו לחשוב שקרים על קונו, אבל יעבדהו בציור אמת. ועבודתו האמיתית היא עבודת הלב כמו שנכתוב בסוד עבודת השם מאהבה בע"ה.

§150ואמנם צריך שתתעורר לדעת גם כן שאין דיבור אלא זוהר האור, והוא מלשון הנהגה, ותרגום הנהגה דבור. כמו "וינהג את הצאן אחר המדבר" (שמות ג' א'), שתרגומו "ודבר ית ענא", וכן מדבר מלשון דיבור. והעניין המעיד על זה שאין דיבור אלא כלי להנהיג בו המדבר את השומע לעשות חפץ צריך או מועיל. ואם המדברים הם מזה המין נשלמו הדיבורים ההם הנמצאים לפי מה שכוון בהם הדובר בם, ואם הם ממין זולת מועיל או צריך הם לבטלה, וכאילו הושם כלי הדיבור המיוחס ללשון או לפה או לשפה במדבר ההוא לבלתי תכלית אחת מועילה או הכרחית. ואם הוא כן היה נראה אז שפועל הטבע פעולת בטלה בו מפני סבת בעל הדיבור לפי ציורו ומחשבתו, והדבר להפך בטבע. וכבר התבאר במופת שהטבע לא יעשה דבר לבטלה, והוא שכמו שנודע במופת שהמניע הידוע הוא מניע החומר לקבל הצורה, כן נודע במופת שהצורה ההיא היא תכין עוד החומר לקבל הצורה אחרת אחר צורתו הנמצאת בו עתה, אשר היא היא המכינתו לקבל זולתה אחר סורה ממנו ואחר העדרה, כי לא ימצא הוא ערום בלא צורה כלל. ואמנם בבחינת אמיתת צעצמו הוא בלא צורה, ועל כן מקבל כל צורה. והנה כל פעולה טבעית תכליתה היא ההויה וההפסד, וההויה היא אמיתת הצורה, וההפסד הוא העדר הצורה. אבל החומר קיים קיום נצחי וצורותיו ומקריו הם משתנים בו בסבוב כפי מה שגזרה החכמה האלהית. ואם כן כל פעולה טבעית היא מועלת או הכרחית, כמו שהתבאר בחלק השלישי בפרק כ"ה.

§151ומזה העניין תדע כי כח הדברי הנמצא במין האדם הוא הכח המעולה שבכל זה המציאות השפל, ובעבורו נאמר, שנברא בצלם אלהים ובדמות אלהים. ובהיותו בעל צלם דומה לגלגל שהוא גם כן בעל צלם, ובהיותו בעל דמות דומה לאדם המתדמה בדמות מראה אדם עליו מלמעלה. וכשהוא אדם שפל הוא מושכל לעצמו בכח הדברי שבו בלתי פועל, וכשהוא בעל צלם הוא משכיל בכח הדברי שבו בלתי פועל שלם, וכשהוא בעל דמות הוא שכל בכח הדברי שבו בלתי פועל שלם אחרון, ר"ל בכל אלו העניינים שכולם נמצאים אתו בכח. וכשהוציא אחת מאלו הפעולות הנמצאות בו בכח, מן הכח אל הפועל, נמצאו אתו שלשתם כאחד בפעל שלם אחרון. ומתנבא על פי הדבר אשר הוציאו מן הכח אל הפועל השלם האחרון, ושב הוא. והוא דבר אחד בלתי נפרד בעת הפועל ההוא. ועל זה הסוד נאמר "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (דברים ה' כא'). ועליו נאמר "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" (שמות כ' טז'). ועניין "פן נמות" עונה אל עניין משה ואל עניין אלהי"ם, כלומר אם לא ידבר משה עמם להודיעם מה שראוי לחיות בו לא יחיו, ואם ידבר השם צאעמם ואין יכולת בם לסבול דברו ימותו, כעניין בן עזאי אשר הציץ ומת. וכבר ביאר הרב בחלק השני סוד "ואל ידבר עמנו אלהים", לפי תרגום אונקלוס, ולא יתמליל עמנא מן קדם יי', וזה בפרק ל"ג בעניין מעמד הר סיני. וכן נאמר "וישמע את הקול מדבר אליו" (במדבר ז' פט') ותרגומו "מתמלל" כמו מתדבר, מתפעל. וכן סוד "במראה אליו אתודע" (במדבר יב' ו'). וכן עוד "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב' ב'). וכן "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות יט' יט'). ופירשוהו "בקול", בקולו של משה. וזה סוד מופלא ומכוסה אצלנו, ואם הבנת, שאר כללי הספר תבינהו, ותדע ממנו כי האדם הוכן בטבעו להיותו משולש. ועל כן אנו מקדשין את השם בקדושה משולשת, ומברכין את העם על פי הכהנים בברכה משולשת, להודיע הסוד הגדול הזה והכנת החומר הנושא הדיבור הוכנה בצורת החומר הראשון. שהנושא הדיבור ידבר בכל לשון, והלשון ההיא תכין דעתו הראשונה לקבל כל לשון ולשון, וכל לשון צירוף. וסודו פי הארץ, והיא נבעלת מאישה שהוא בעל לשון ובעל צירוף, ופותחת פיה ובולעת את קרח ואת כל הדומים לו. והנה נכללו על זה כל הלשונות שכוללות צירוף האותיות שעניינו כולל שבעים לשונות.

§152סוד י"ג  ממשל"ת הרוכ"ב

§153נודע מפרק ס"ט וע"א בחלק הראשון. ומפרק ד' וה' וו' וז' בחלק השני. ומפרקי המרכבה בחלק השלישי.

§154כל הסודות צבהנרמזים בספר זה כולם עונים זה לזה, אבל אחד עונה לאחד יותר ממה שעונה לאחר. ואם כן יש לך לדעת כי זה הסוד עונה אל מעשה בראשית ואל מעשה מרכבה יותר ממה שעונה לאחרים. ומפני סמכי ממה שיאמר עליהם במקומם בזה העניין לא אאריך בזה הסוד פה, כי שם יתבאר עניינו יותר. ואמנם תדע כי סוד הממשל"ת וכוחו, נתן תחילה אל החומר הראשון מצד הרוכב עליה וממנו הושפעה לפנים ולאחור, וניתנה הממשלה לכל המעשה. ומזה תדע הסוד כי כל מעשה, עניין סודו ממשלה כלומר לפי מציאותו נתן בו כח טבעי לעשות, ופועל ואומר ועושה בשפע הנשפע עליו תמיד מן הרוכב העליון. ועל כן נאמר שיש לשם ית' מחנים, אחד למעלה ואחד למטה. ופעם נקרא שניהם בשם אחד, כאמרינו פמליא של מעלה ופמליא של מטה, ובאמרינו בית דין או בית המקדש או ירושלים או כיוצא בזה. ופעם נקרא אחד מהם בשם אחד ולא נזכיר השני. יהיה האחד שם מוסכם לעליון והשני שם מוסכם לתחתון. והעליון כאמרינו כסא הכבוד או השכינה או רוח הקודש או אור יי' וכיוצא בהם. והתחתון כאמרינו גן עדן או הר סיני או ארץ ישראל וכיוצא בהם.

§155סוד י"ד  בלבו"ל הדתו"ת

§156נודע צגמפרק ע' בחלק הראשון וממה שבא אחריו עד סופו. ומפרק מ' בחלק השני. ומפרק כ"ט ול' ול"ז ונ' ונ"א בחלק השלישי.

§157פלא גדול היה מה שהשיגוהו פילוסופי יון מעניין החכמה, אחר שהדתות משונות זו מזו מאד כפי השתנות הישוב ואקלימיו וכפי תנועת הזמנים המתחדשים תמיד אחר שהם ידעו בעצמם שלא היו נביאים, כי לא התפאר אחד מהם בנבואה כי אם בהשגת חכמת לבם בלבד. ועם כל זה ידוע אצל המקובלים מחכמינו שקבלו מפי הנביאים המדברים עם השם והשם מדבר עמם, שרוב הפילוסופים טעו במחשבתם בעניינים רבים מענייני האמונה כמו שאבאר פה, שכל כוונתי בזה הסוד לגלות לך הטעות הגדולה אשר טעו בה כל חכמי האומות בהמשכם אחרי מחשבת לבם, ועזבו כל מה שאמרוהו כל הנביאים, וחייבו ממחשבתם הרבֶה מהם שהעולם קדמון מחוייב מהשם ית' לבד. וראו שאחר שהוא כן הדין נותן שלא תהיה השגחה המתחייבת מהידיעה באחד מפרטי העולם השפל הזה, והתחייב מדבריהם שאם אין השגחה אין גמול ועונש ואם אין גמול ועונש אין יתרון לאומה אחת על אחרת והכל שווה כי הכל מקרה.

§158צדואחרים חייבו דעות אחרות זרות מאד מכל מי שמאמין הקדמות, ורבים האמינו הקדמות עוד על צורות משונות, ובצורה שציירו זה לא ציירו זה, עד ששבו כתות כתות. וכמו שהתחייב זה למאמיני הקדמות להיותם כתות רבות משונות זו מזו, כן יתחייב למאמיני החידוש להיותם מאמינים עניינו בציורי רעיונים משונים זה מזה, שיפרדו ויחלקו תחילה לכתות. והכתות הרבות שהסכימה דעתם בעניין אחד ראשון כללי נמשך אחר דעות שוות מועילות אצלם בכלל ובקצת מן הפרט, חייבה להם הדעה הראשונה ההיא הכללית להיות מאמיניה אומה אחת נמשכת במציאותם. כי האומה הראשונה היא עניין קבוץ בני אדם ושמירת הסכמה אחת מועילה לכלל. ואע"פ שיתחייבו ממנה נזקים לפרט בעניין מן העניינים כמו המשפטים והחקים שהם טובים לכלל ורעים לקצת הפרט, כלומר לרעים מבני אדם. שאם רצח והדין נותן שיתלה הרוצח הנה זה הדין טוב לכלל שאין הכל רוצחים, ועל כן הכלל שמחים כשיהיה הרוצח תלוי. שכל אדם אפשר היותו רוצח או רצוח, אבל יותר אפשרות ויותר קל להיותו הרוג מהיותו הורג, והסבות הקרובות והרחוקות על זה רבות מאד. ואם כן הרוצח שנתלה שהוא פרט מן הכלל נופל תחת היות המשפט הטוב לכל רע לו לחלקו, וכן שאר העניינים.

§159ולפיכך לא הסכימה שום אומה להיותה אומה מקובצת באמונה אלא בהיותה מאמנת אמונה אחת ראשונה כללית מועילה לכל. והפרט שנמצא בה שלא יישר בעיניו עניין האומה ההיא החליף עצמו מאמונה לאמונה או מאומה לאומה, אם הראשונה חלושה צהוהשנית חזקה בהיותו הוא מכלל החלושה ושב אל החזקה עשה זה בפרהסיא וביד רמה מאד, מפני שדעתו נוטה אל היות לו עזר מהאומה החזקה ולא תוכל החלושה לעמוד כנגד החזקה. ואם שב מן החזקה אל החלושה לא יהיה רשאי לפרסם עצמו בכך אבל יעשה זה בצנעה גדולה מפני שיודע שהחלושה לא תוכל לעמוד כנגד החזקה לעזרו ולהצילו מידה. ויובן זה מכלל המשומדים הנפרדים מאומתנו, והגרים הנכנסים בבריתנו, ואלה ואלה סבותיהם רבות, מהם קרובות ומהם רחוקות כפי הזמנים וכפי המקומות וכפי המחשבות והתאוות הגוברים על המחליפים דתם ומתהפכים כחומר חותם. ואמנם הרבה מן החוזרים מדת לדת לא יספיק להם שישובו הם לבדם, אבל ישתדלו בהשתדלות חזקה למצוא קבוץ אנשים מעטים או רבים כפי המזדמן וכפי הסבות העצמיות או המקריות, וללמדם דרך אחד או דרכים רבים להחזירם מאומה לאומה. ואולי יהיה הקבוץ גדול עד שלא ייבחר הראש המנהיג הקבוץ ההוא להכניסם בברית אומה אחרת, אבל ישוב הראש להיות נקרא ביחס אחד ראשון לכל האומה. ואולי יימצאו באומה שנים או שלשה או ארבעה או חמשה ראשים, ותתייחס כל אומה אליהם, ויהיה היחס ההוא כולל תכלית המעלה לכלל האומה וגם לפרטיה. ואולי לא ימצא באומה המחודשת כי אם איש אחד ואליו יתייחסו כולם, ושם יחסו אצל הכלל והפרט תכלית המעלה.

§160ואמנם לפעמים יהיה חידוש האומה לטובה צוגדולה לכלל ולפרט המתחדשים תמיד ממנה, ולפעמים יהיה חידוש האומה לרעה גדולה לכלל ולפרט המתחדשים תמיד ממנה, כל עוד שהאומה קיימת. והדמיון בעניין היחס לאחד ראשון מעולה ואחריו לרבים, עניין יחס אומתנו המיוחסת תחילה אל אברהם העברי, ובעבור יחסו אנו כולם עבריים. והוא בלא ספק ראשון לחידוש אומתנו ושמו הראשון אברם וסודו גר"ם שהוא גרמא וסבה ועלה ראשונה לאומתנו, וכוחו בריא"ל שהוא בריה ראשונה ברורה מהאל, והוא בח"ר בא"ל והסוד בח"ר ביחו"ד אשר לו לבדו הכח ולנו בו בשמו סודות נפלאות. וכראות השם ית' כי חידוש האומה הקדושה ההיא היתה סבה גדולה לטובה אשר אין טובה דומה לה, גילה לנו שחזק הטובה ההיא בעזרו כפי הכתוב, והורנו שהוסיף על שמו אות אחת מיוחסת לחצי שמו והיא שבה נברא העולם הזה. והיא ה' שהיא חצי י"ה והיא גם כן חצי יו"ד, כי ה"ה שניהם יו"ד, והסוד י' היא ה' וה'. והבן זה בסוד עשר ספירות שהם חמש וחמש חמש כנגד חמש. ובתוספת ה' על אברם שב המיוחס הראשון אברהם ונזכר כן בבריאת העולם תחילה זכר ונקבה בראם, והסוד ברכ"ה ונז"ק בראם אברם, ועוד בהברא"ם באברה"ם. ובעת זקנתו שב זקן ברוך "ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל". וזה אחרי מות שרה אשתו אשר לקח חצי כוחה ממנה ונוסף עליו, וחיסר ממנה אבל לא חיסר ממציאות שני השמות, כי מספר אברם ושרי כמספר אברהם ושרה והבן זה.

§161ואמנם כבר כאשר "ואברהם ושרה זקנים באים בימים" אבל בלא ספק "חדל להיות לשרה ארח כנשים", ואז נשתנה בה כח התולדת באמת. והוא הוליד ממנה והיא ילדה. והמוליד שמו צזאברה"ם אבינ"ו. והוא גילה לנו מה שגילה לו השם במרא"ה הנבוא"ה, וגילה לנו בור"א האבני"ם איכה בראם בלב גם איך בראם בלהב הנקרא אצל לשון הקודש "הבל". גם זה נודע מהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, וכל תינוק יונק הבל פי הגבורה. ופ"י הגבור"ה עניינו עול"ם העליו"ן החדש הנקרא אצלנו מחודש באמת ויקרא יצ"ר טוב. ותבין זה מאמרו "מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם" (תהלים ח' ג').

§162והנה נתחזק היחס המעולה המתחדש לטובה לגלות בו הייחוד לנולד מהאב שהיה בן איש עובד ע"ז, בן שהיה בדמות אביו עובד השם המיוחד. כי אברהם הוליד את יצחק וגם הבן ההוא המעולה הוא יצחק אבינו, גם כן בשם יחס אבינו. ושם יצחק אבינו יגלה לך סוד בשם אביו. וכן נולד עוד יחס שלישי לחזוק זה ושמו יעקב אבינו, והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואמנם לא נשתנה שם האב השני ונשתנו שמות שני האבות הראשון והאחרון. ואין אבות כי אם שלשה ועליהם מיוחס "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב". וכשתקחם כפי שמותיהם הראשונים תבין מסודם סוד זכ"ר ונקב"ה ברא"ם, וסוד בריאת האי"ש והאש"ה הכוללים י"ה בריו"ת, וכן זכ"ר ונקב"ה י"ה שמות. וסודם ז"ח שהם זי"ן ח"ת ז' ליעקב ח' ליצחק, והסוד הע"ת ז' ח' אחד מורה זכות ואחד מורה חובה, תן חלק לשבעה וגם לשמונה. ולא נקראו אמהות אלא ארבע והן שרה רבקה ורחל ולאה. והמגלה סודם הוא אות אחד מצוייר. נמצא משולש בצד ימין של התפלין והוא שי"ן של שלשה ראשים, כי האבות צחהן הן המרכבה. והעד השני אות אחד מצוייר בלתי נמצא אצלנו, מרובע בצד שמאל של התפלין של ראש ולא של יד. כי השיני"ם שבעה ראשים, והראשים ציורו בראש. ועל כן יש לנו יחס בשלשלת משולשת אשר לא תנתק לעד. ונקראו בני היחס ישראל על שם ישראל סבא, אבינו וסב"א. ואם הוא אביו"ן ונבי"א כי הנבוא"ה אינה צריכה עשר דבר מת כי אם עשר דבר חכם, וכל חכם חי כי הוא עצמו חיים. ועל כן מי שהתעשר בעשר החכמה הוא באפשר קרוב להנבא, ומי שהתעשר בעשר הממון הוא באפשר רחוק שינבא. וייחס הנבואה ההיא לבני זרע הקדש לבד מכל האומות.

§163ואם כן אברהם אבינו שהוא ראשית היחס הוא חמר הנבואה ובו נצטיירו בניו. ושם היחס עוד התגלגל לחזוק בשם יהודה בן יעקב, שאנחנו בניו, ושם יחסנו ממנו יהודים, והוא המלך ומזרעו המלוכה גברה ביד דוד, שהוא הראשון למלכי בית יהודה. וכל ישראל בני מלכים, וגם כולנו מיוחסים ליהודה ואם נחלקנו לשבטים בהתגבר אומתנו ובהתחזקה ברבוי עם. והנה נשארה האומה תמידית עד היום. ומאומתנו תקח ראיה לשאר אומות ולייחסם, כי לא אאריך בהם אבל אזכיר מהם אומה אחת לבד ועליה תקיש שאר האומות.

§164והיא אשר התחדשה מן יחס איש אחד מיוחד שהיה מאומתנו ומפני סבה מהסבות יצא ממנה ופשט צורה אחת ולבש צורה אחרת. וקבץ אנשים רבים ובלבל מוחם ודעתם בפליאות הזרות ובתחבולות המושכות דעות הפתאים חסרי השכל, אשר אין צטבלבם מאזני חכמה לבחון בין האמת והשקר. והודיע שינוי מה שחפץ לשנותו ולהחליפו בתועלת כללית ראשונה, והיא להתיר האסורים מבית הסוהר, שטבע כל אדם גוזר שישמח בזה מאד. ושינה תחילה צורת המילה בצורת הטבילה, ונתן טעם לדבריו בהקדמה שקרית והיא היות בנות ישראל טהורות לבעליהן בטבילה. וגם בזה שמחו השומעים שהקל מעליהם משא כבד לפי דעתם, וכן שאר הדברים. והפתאים לא שיערו לפחות מזה שהיו נושעים בתחילה בדבר שהזכרים המעולים נושעים ונשתנו מצורת זכר לצורת נקבה ושבו ערלי לב וערלי בשר כנקבות. והיה שמו ישוע וחסר משמו ע' ונקרא יש"ו והנה אותו האיש עבר על מה שאמר השם בתורתו הקדושה. "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן" (דברים כז' טו'). ואמר בסוף "ארור אשר לא יקים" וכו'. וחידש האיש ההוא דת כפי מה שאתה רואה, הנשארים מהאומה הנקראת על שם יחסו לפי דעתו ולפי דעתם עד היום משיחים, כאשר הוא קרא שמו משיח והתורה קראתו אלהי נכר, והבן זה מאד מאד כי הוא סוד גדול. ועל זה שרמזתי לך מחדוש שתי האומות תבין דרך חידוש כל אומה לפי בלבול הדעות, שממנו יתחייב תמיד כחללה בלבול הדתות. ובהזהרך מן הבלבול "יקימך יהוה לו לעם קדוש", "וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך", "ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה", ונתנך יהוה עליון על כל גויי הארץ" (דברים כח').

§165איש נבוך אל             תהיה נחרד

§166קאם על מבול              חיות מתות

§167רק שוב ושאל             שכל נפרד

§168מורה בלבול              כל הדתות.