כדסוד ב' שיתוף שם בן
נודע מפרק ז' וי"ד ונ"ג וס' וס"א וס"ב וס"ז אשר בחלק הראשון, ופרק ד' וו' וי' וי"א וי"ב ול' ול"א ול"ו ול"ט אשר בחלק השני, ומפרק ז' וח' וכ"ב.
אין ספק כי המשכיל יכול להבין דבר מתוך דבר ועל כן יסמוך המחבר ספר בעניין עמוק כזה על דעת המבינים. כי הנסתרות לא יספיקו הספרים לגלותם, ולו גבהו משמים וגברו מים בדיו שלהם, וגם לא יספיקו חיי כל בני האדם יחד לו נכללו במספר שנותיהם כאחד. ועם זה חייב השכל הדברי לדבר בו במה שאפשר לדבר בו ולעזוב מה שנמנע אצלו להשיגו. ולפיכך אודיעך הנה ובמה שדומה לו כהעניינים כלליים ושמות רבים מורים עניין אחד. והכוונה בהם לגלות העניין הנסתר ההוא כפי צרכו לעורר השכל למושג עד שישיגהו השגה קיימת בלתי נשכחת ובלתי נעדרת. ומזה נאמר כי עניין ב"ן שרמזנו על סודו, עניין כולל שמות הרבה. והכוונה בכולם הוראת עניין אחד, והוא כי יקראו בני הנביאים בנים ואע"פ שהם תלמידיהם ולא בניהם לבד. כאמרם, בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנהדרין קה:). ואמרו, שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע (קדושין עא.). וקראו כל שם מן השמות, שם בן כך וכך אותיות, לסוד גדול. והוא כי שם מלשון שממה וחורבן, ובן הוא מלשון בינה ובניין. ובעבור שהאדם מורכב מדבר משתומם וחרב בסופו, ומדבר שהוא מובן ונבנה לקיום נצחי שלם, ויודע זה תכלית ידיעה מעניין ידיעת השם חייבו לו על עניין מורה על שממה ועל בניין.
ודע שכל דבר שהוא עלול או שפע או כח וכיוצא בהם יקרא בן. ובהיותו כח שפל יקרא בת או נקבה או אשה וכיוצא בשמות אלו, ומכלל זה העניין סוד בת קול. ובהיותו כח חזק יקרא בן זכר או איש וכיוצא בהם. ומזה המין כתוב "ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה" (איוב א' ו'). וכלל שניהם כמו שאמר "ויראו בני האלהים את בנות האדם" (בראשית ו' ב'). וכמותם רבים אין קץ לא יסתרו מעין לבך בכל עת שתדקדקם ותחקרם. ואין ראוי שתחשוב בעבור זה שכל בן שבא בתורה הוא מחוייב להיותו מזה המין. כי אם היית חושב זה היית כופר בתורה כולה וכופר בשם ובמעשיו הנוראים והיית משתגע כוומשתומם ויוצא לתרבות רעה על זאת המחשבה הרעה הבטלה. אבל העניין כמו שאגיד לך עתה. דע באמת כי זה שאמרנו לא נאמינהו אנו בכל בן שבא בתורה שיורה פשוטו על בן אחד או רבים, שאין השכל מורה עניין העדרם לפי הטבע, אבל נאמינהו בבואו במקום המורה המנע מציאותו לפי השכל או במקום שיורה ראשית עניינו או תוכו או סופו עניין אחר מעולה ממה שיורה עליו הפשט. ועל כיוצא במין הראשון אמרו ז"ל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". ויש לזה העניין שלש דרכים חלוקים ואלו הן, ב"ן שיורה פשוטו בחיזוק עניינים שמציאותו כמשמעותו, וב"ן שיורה פשוטו מניעת מציאותו, וב"ן שיובן לשני העניינים ולא יהיה נמנע מאחד משניהם בשיקול הדעת. והראשון אנחנו מחוייבים בחיוב אמיתת התורה והנבואה להאמינו כפשוטו ושלא לחשב בו שום מחשבת העדר מציאות העניין שהורה עליו פשט השם ההוא.
ואמנם אחר קיום זה אם נרצה לבקש באותיות השם ההוא עניין אחד מעולה או סוד או הוראת דבר למה נקרא האיש ההוא בזה השם המוסכם עליו, זה הרשות בידינו לעשותו. כי התורה העירתנו על זה כולו בשמות הנגזרים והדומים להם או המשותפים, וזה גם כן יש לנו שכר גדול בו בחשבינו עליו תמיד. כי הנה התורה אמרה כי שם אדם נגזר מן האדמה להורות על סופו, כאמרו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשיל ג' יט'). וכאמרו טרם זה "עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת". וכן חוה אמנם שמה כן מפני שהיא היתה אם כל חי, וכן קין "קניתי איש" מלשון קניין, ולפי הסוד מלשון קנאה כזשקנא על אחיו והרגו, והבל מלשון העדר הקניין שהוא ההבל כאשר סופו הבל ככתוב, "אדם להבל דמה" (תהלים קמד' ד'). וכתיב "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל" (קהלת ג' יט'). וכן שלמה העיד בספר קהלת בראשו כמו שאמר "הבל הבלים", ובתוכו "כל ימי חיי הבלך" (ט' ט'), ובסופו עוד "הבל הבלים". אך עם כל זה העולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, ולפי הסוד הבל הוא אבל, כי מת בלא זרע היא מיתה משונה. ושת "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" (בראשית ד' כה'). הנה הוזכרו שלשתם והתקיים המציאות בבן השלישי שהוא האחרון ונברא בצל"ם ודמו"ת. וקין והבל לא היו מדמותו ולא מצלמו של אדם הראשון אביהם.
וסוף דבר כי קראום רז"ל רוחות, והרב פירשם שדים. והנה שם אשתו הראשונה שברחה ממנו היה לה מציאות והורו עליה כי היא לילית. וזהו עניין מקובל אבל אין לה מציאות לפי פשט התורה. שאין לנו בה פשט שיורה עליה, ואולי הוא לסוד, והוא שם נלקח מן יללה ומן לילה, ואם הוא לסוד מספרו נפש האדם והבינהו. וכן נח "ינחמנו", ואברהם "אב המון", ויצחק נגזר מן "צחוק", ויעקב מן "עקב" ומן "עקוב", וישראל "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". וגם ראובן "כי ראה יהוה", ושמעון "שמע יהוה", לוי "ילוה", יהודה "אתה יודוך". וכן רוב השמות יורה עניין גזרתם על דרך אחת או על שנים או על יותר מהם. ובדרך הזאת יש נפלאות בתורה עמוקות מני ים ומורות על הרבה מנסתריה. ועם כל זה הנקראים בשם מאלו השמות אין מציאותם נמנע עד שנצטרך כחלפרש על העדר מציאותם. וכן כל בן שבא בתורה מזה המין הוא היה על כל פנים נמצא, כמו "ויולד נח שלשה בנים" וכיוצא בהן, וכן "שתי בנות לוט" והדומה להן.
ואמנם כל ב"ן שבא בתורה מן המין השני כגון "בני בכורי ישראל", שאין בן זה נולד לפי טבע התולדה, אנו צריכים להוציאו מפשוטו על כל פנים. ונודיע עניינו ונאמר כמו שהבן הבכור לפי מנהג האנושות הוא נכבד מכל בית אביו על הרוב, והוא הראוי לקחת פי שנים מאחיו כי לו משפט הבכורה והברכה וגם המלוכה, כן ישראל לפי השגחתם בשם ית' ולפי השגחתו בם ראויים להיותם בכורות לכל אדם שהוא גם כן בן לשם ית'. כי אחר שהיה אדם הראשון אב לכל אדם, והוא בלא אב טבעי, היה לו השם ית' לאב ראשון. וכאילו תאמר שאם אדם הוא ראשון לכל אדם, השם שהולידו בצלמו ובדמותו, הוא אצלו אב ראשון ואדם ראשון. ועל זה הסוד קראנו שם הרוכב על המרכבה בשם משותף והוא אדם. כאומרו ביחזקאל "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". ומזה המין של בן באו רבים, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן" (שמואל ב' ז'). "בנים אתם ליהוה אלהיכם" (דברים יד' א'). וכן אב "כי אתה אבינו" (ישעיה סג' טז'), ורבים כהם. ואמנם המין השלישי משם בן כגון "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (קהלת ג' כא'). שזה הפסוק מסופק בתחילת הדעת אם נרמז אל בני אדם הראשון או אל שאר בני אדם, וכאלה אין חקר להם. והרשות בידך שתפרשם כמו שתרצה כי אין בו הפסד אמונה כטולא הרווחתה. וכאשר העירותיך על שם אחד תתעורר גם אתה עמנו אל השמות הנשארים כולם כפי שכלך.