אל הטקסט
ספריםחיפושמפתחותאודות

אוצר עדן גנוז

תוכן
זה הספר חברתי…עמ' א–גהקדמהעמ' ד–ואוצר חלק א' י' ספירות בלימהעמ' ז–לבאוצר חלק א' י' ספירות בלימה · בעמ' לב–מאצורות חשבון הודועמ' מב–נאוצר חלק ב'עשרים ושתים אותיות יסוד.עמ' נא–עדאוצר חלק ב'עשרים ושתים אותיות יסוד. · בעמ' עד–צזאוצר חלק ב'עשרים ושתים אותיות יסוד. · געמ' צז–קזאוצר חלק ג'שלש אמות אמ"שעמ' קח–קלדאוצר חלק ג'שלש אמות אמ"ש · בעמ' קלד–קמבאוצר חלק ד' שבע כפולותעמ' קמג–קנאוצר חלק ה'שתים עשרה פשוטותעמ' קנא–קנדאוצר חלק ו'יכלולעמ' קנה–קסגאוצר חלק ז' יכלולעמ' קסג–קסואוצר חלק ח' נדברעמ' קסז–קעבאוצר חלק ט' יכלולעמ' קעג–קפבאוצר חלק י' זה החלק העשיריעמ' קפג–קצאעדן חלק א'   דרכי המולדותעמ' קצב–רגוזה סימן גלגולם לפניםעמ' רג–ריטעדן חלק ב' דרכי התקופותעמ' רכ–רלזעדן חלק ג' דרכי השנים הפשוטותעמ' רלח–רמעדן חלק ד' דרכי השנים המעוברותעמ' רמא–רמגעדן חלק ה' הקביעות והדחיותעמ' רמג–רנעדן חלק ו' סדרי החדשים השלמיםעמ' רנא–רנדעדן חלק ז' סדרי הפרשיותעמ' רנה–רנוסדרי השנים הפשוטות בכפילות ובד' פרשיותעמ' רנז–רנחסדרי השנים המעוברות בכפילות ובד' פרשיותעמ' רנח–רנטדרכי הסדריםעמ' רנט–רסדעדן חלק ח' סדרי ראשי חדשיםעמ' רסה–רעבעדן חלק ט' הער"תעמ' רעג–רפועדן חלק י'עמ' רפז–רצדגנוז חלק א ידברעמ' רצד–שהגנוז חלק ב' ידברעמ' שו–שטגנוז חלק ג' ידברעמ' שי–שיאגנוז חלק ד' ידברעמ' שיב–שידגנוז חלק  ה' זה החלקעמ' שיד–שיזגנוז חלק ו' יפרש ההפרשעמ' שיח–שכאגנוז חלק ז' זה החלקעמ' שכב–שלגנוז חלק ח' יספרעמ' שלא–שלוגנוז חלק ט' יגידעמ' שלז–שנדגנוז חלק י'עמ' שנה–שסאדע כי מי שוטהעמ' שסא–שפאסליקעמ' שפא
ספרים
אוצר עדן גנוזאור השכלאיש אדםאמרי שפרגט השמותגן נעולהמלמדחותם ההפטרהחיי הנפשחיי העולם הבאמפתח החכמותמפתח הספירותמפתח הרעיוןמפתח השמותמפתח התוכחותמצרף השכלנר אלהיםספר האותספר הבריתספר החייםספר החשקספר הישרספר המליץספר העדותסתרי תורהשומר מצוה
אוצר עדן גנוז · גנוז חלק ד' ידבר · עמ' שיב–שיד · aboulafia-writings.com/books/otsar-eden-ganuz/p/312

§481שיבגנוז חלק ד' ידבר

§482בשמות שיהיו דברים רבים נקראים בשם אחד, זה המין מן השמות הוא שבו נעלמו רוב סתרי תורה מן ההמון ובו נגלו תעלומות חכמה ליחידים שהשתדלו בידיעת אמתתם. והרב אמר בפרק יג' מן ההגיון שפירש בו השמות כמו שזכרנו, שהשמות המשותפין נחלקו לששה חלקים כמו שאמרנו למעלה. ונשיבם פה כדי שיפורש כראוי. ואמר שיש מהם משותפים גמורי השתוף ומהם מוסכמים ומהם מסופקים, ומהם מה שיאמר בכלל ובפרט ומהם מושלים ומהם מועתקים. וזה פירושם שפירש בהם הרב ז"ל, אמר כי השם גמור שתוף הוא האמור על שני עצמים שאין שיתוף ביניהם בענין מן העניינים כלל, שבעבורו נשתתפו בזה השם, כשם העין האמור על חוש הרואה ועל מקור המים, וכשם הגד האמור על כוכב ועל עשב הנקרא כוסברתא הוא זרע גד לבן, וכשם הענין האמור על הכוכב ועל התולעת האוכל בגדשיגים "עֹשֶה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה" (איוב ט' ט') "יאכלם עש" (ישעיה נא' ח'). והשם האמור בהסכמה הוא שיהיה שום ענין מקיים לשני עצמים או יותר. ובאותו השם יש הוראה על כל אחד מאותם העצמים שאותו הענין מקיים לצד כל עצם מהם. כשם החי האמור על האדם והסוס והפרס והדג, מפני שעניין החיות שהוא הכח הזן וההרגש נמצא בכל אחד מאלו המינים ומקיים אותם. וכמו כן שם כל סוג אמור על המינים שתחתיו בהסכמה. וכן כל מבדיל אמור על אישי מינים בהסכמה. ואמנם השם המסופק הוא השם שיאמר על שני עצמים או יותר, מפני הענין שנשתתפו בו. ואותו הענין אינו המקיים לאמיתת כל אחד משניהם. והמשל בזה שם האדם האמור על פלוני החי המדבר ועל איש אחר מת, ועל צורת כל אדם העשויה מעץ או בדרך מדרכי הציורים. שזה השם אמור עליהם מפני שתופם בענין אחד והוא תבנית האדם וצורתו. ואין התבנית והצורה מקיימים לאמתת האדם. והוא דומה לשם האמור בהסכמה שמפני שתוף שום ענין בשני עצמים יחד נאמר עליהם אדם. והוא דומה למשותף הגמור שאמתת זה בעצם בלתי אמתת האחר, ומפני זה נקרא מסופק. והשם האמור בכלל ובפרט הוא שיקרא מין מהמינים בשם סוגו, כאמרנו כוכב על כל כוכב מכוכבי השמים בדרך כלל, והוא גם שם מיוחד לכוכב שבגלגל שני הקרוב ממנו. ובשם החציר האמור על מיני העשבים כלם ועל העשב הנקרא חציר שתרגומו כרתי "וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים"  (במדבר יא' ה'). והשם המושאל הוא השם המורה על שום עצם בעיקר הנחת הלשון, והוא מיושב על אותו עצם. ואחר כך יהיה קרוי בו עצם אחד לפעמים, ואינו מתישב אותו השם תמיד על אותו העצם השני, כשם הארי המיושב על מין מבעלי חיים, ולפעמים יהיה קרוי בזה השם הגבור מבני אדם, וכמו זה קריאת הנדיביים, וכמו אלו השמות אצל הפינונים (משוררים) הרבה. והשם המועתק הוא שיהיה שם מעיקר הנחתו בעיקר הלשון מורה על שום ענין, ואחר כך נלקח מפני שום דמיון שבין שני עניינים או מבלתי דמיון והורכב זה השם על שניהם ביחד. על אותו שנעתק ממנו בשם התפלה שהוא בעיקר הלשון שם הבקשה. אחר כך הועתק לענין מיוחד בצורה מיוחדת. וכמו שם ההגבהה וההיתיצבות והשבירה, שהם שמות לניקוד הערכי שידוהכלי והמשקל והפעלה וההפסק והדק והנח והנראה, והדומה לזה. שכל אחד מהם מורה בעיקר הנחת הלשון על ענין בלתי הענין שמורה עליו אצל המדקדקים, שהם העתיקו אלו השמות לעניינים אחרים. עד כאן דברי הרב הקדוש זצ"ל. ואמנם אחר שבארתי לך פירושי אלה השמות לפי ענייניהם ובמקומם בקצור בדעות שקדמו אשר דעתינו ודעתם בהם אחת לפי דרכם, ארצה שאודיעך עוד בחלק הבא ההבדל והשתוף שבין המינים הנזכרים מן השמות.