רנאעדן חלק ו' סדרי החדשים השלמים
והסדורים כסדרן והחסרין. דע שהסימנים באלה העניינים מועילים מאד, מפני שהשכחה בענין שאין אדם משתדל לדעתו הרבה מצויה. והסימנים מזכירים לאדם מה ששכח. והענין בם להודיע שיש במציאות שלשה מינים אלו והם, עניינים שלמים, ודומין להם צדיקים גמורים שנשלמו ודומין למלאכים. ועניינים חסרים, ודומין להם רשעים גמורים שהם בתכלית החסרון, ודומין לבהמות שהם רנבבעולם השפל. ועניינים בינוניים, וכסדרן האמצעי לא שלמים ולא חסרים, ודומים לגלגלים. ולרמוז על זה היו אלה החדשים הקרובים אל תשרי הבאים אחריו, והורה עליהם הפשיטות וההרכבה, ושנים פשוטות ושנים מעוברות. כי השנה הפשוטה היא שימיה שנ"ג בחסרים, ושנ"ד בכסידרן, ושנ"ה במלאים. והשנה המעוברת היא שימיה שפ"ג בחסרים, ושפ"ד בכסידרן, ושפ"ה בשלמים. וסימן החדשים תשנס"א מלכים לעולם בעלי ל' יום, ונשארו עוד ז' חדשים משנה פשוטה וא' ממעוברות. ודע כי הקושיא היא בשלשה חדשים לבד והם מרחשון כסלו וטבת, ואם כן נשארו מהפשוטה ד' חדשים בלא קושיא ומהמעוברות ה' חדשים. ואלו הם שני מיני קושיא, האחד אם יקבע ראש חדש יום אחד או שני ימים, והשני אי זה חדש יקרא מלא לפי גלגול השנים ואי זה חדש יקרא חסר. אבל כסדרן הוא שהיה ראוי לולי שנת העבור, כי י"ב חדש היה סדורם, זה ל' יום, וזה כ"ט יום. ואם כן היה זה מלא וזה חסר, אבל עם תוספת חדש אחד יפסד הסדר השוה ההוא. ואמנם נודע כי כל חדש שימיו ל' הוא ראוי שיקרא מלא, וכל חדש שימיו כ"ט הוא ראוי להקרא חסר, וכסדרן כשיהיה אחד מלא ואחד חסר. ולא השגיחו באדר שני בזה מפני שסדרוהו כבר בסדר הכרחי שהוא חסר. ונקוט האי כללא בידך, ודע שכל חדש שראש חדש שלו יום אחד החדש שעבר לפניו היה כ"ט יום והוא חסר. וכל חדש שראש חדש שלו שני ימים החדש שעבר עליו היה ל' יום, כי היום הראשון של החדש נמנה מן החדש שעבר והיום הב' לבדו הוא שקורין אותו יום הקביעה. ולפי זה הכלל אחר שראש חדש ניסן לעולם יום אחד אם כן אדר הסמוך לו הוא כ"ט יום. ואחר שראש חדש אדר בין הראשון ובין השני שני ימים לעולם היה ראוי שיהיו שני החדשים ל' ל' יום ועל כן לא נסדרו מפני התוספת של החדש היתר ואעפ"כ מלאים הם. כי שבט לעולם מלא ואדר מלא מפני השני הנוסף, אבל אם אין שם שני, חסר הוא לעולם והוא כ"ט יום. ואמנם דין היה להיות החדש הנוסף אדר מפני שהיו מתשרי ועד סוף אדר הראשון ו' חדשים לפנים וממנו ועד ראש חדש ניסן ו' חדשים לאחור והיה אדר שני שבו פורים שביעי לו גם כן לאחור.
נמצא רנגפורים בשנה מעוברת שנקרא כן על ש"ם הפו"ר המפור"ש בסוד שם המפורש הידוע פנים ואחור אמצעי בעולם. והנה הרמז שאמרה אסתר "י'בא ה'מלך ו'המן ה'יום" (אסתר ה' ד') ואמר המן על עצמו "ז'ה אינ'ו שו'ה ל'י" (שם יג') ואמר מרדכי ברוח הקדש "כ'י רא'ה כ'י כלת'ה אלי'ו הרע'ה" (שם ז' ז'). וזה דומה לשאלת משה לשם ואמרו "ל'י מ'ה שמ'ו מ'ה" (שמות ג' יג') אמר אליהם "מ'י יעל'ה לנ'ו השמימ'ה" (דברים ל' יב') וראשיהם מיל"ה, ואין חקר להם בספרים. ואמנם סוד העבור כולו תלוי בצורת מציאות אד"ר שנ"י שהוא ש"ר אדנ"י שהוא שבט לוי לפי יתרונו על י"ב שבטים, והוא שאין לו מזל ויש לו שבט רק הוא נחלה לשם. כלומר חדוש ענין שנתעברה השנ"ה ממנו ונתעברה המחשב"ה, שעליה נתלו כל המולדות. ואמנם יוודע זה מרא"ש השנ"ה, כלומר מרא"ש המחשב"ה. כמו שאמרנו שבכל ראש השנה היו אומרים: היום הרת עולם והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמינו כרחם אב על הבנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו קדוש.ויש שמוסיפין על זה אך לא יחסרו מזה. וידוע כי המשפט הוא סבת ההעמדה ואין דין בלא חכמה, שנ' "כי ראו כי חכמת אלהים בלבו לעשות משפט" (מלכים א' ג' כח'). והוא ששאל משה מהשם באמרו "הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה" (שמות לג' יג'). וכן שלמה שאל לשם באמרו לו "שאל מה אתן לך", וענה לו דרך שאלה "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך", וענה לו השם "החכמה והמדע נתון לך". "ויהו"ה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו". ומשה אמר בכלל כי כל דרכיו משפט. וידוע כי השכל הוא דיין על הדברים שראוי להם שישפטם הוא. ונאמר כי משפט מרחשון הוא שיהיה לעולם ב' ימים ראש חדש. ועל כן תשרי מלא ואם כסלו ב' יהיה גם מרחשון מלא ואם טבת ב' יהיה גם כסלו מלא. וכבר יהיה זה לעולם כשיהיה יום הקביעה של ראש השנה יום ב' ויום ניסן יום ה' או יום ז' בסימן בש"ה, הכתוב בי"ד שערים לפנים. או בש"ז אך לא יהיה כן בהיות הסימן בח"ג או בח"ה. והנה תדע כי ו' שנים בכל י"ד