שסאדע כי מי שוטה
הם ראשית מציאות האדם וצריכים בעת ההשקאה שמירה מופלאה, כי ט"ו שנ"ה מושלים משל"י. שכבר ידעת שהם המים המרים המאררים והם המים המרים האמתים. והם דמ"י האי"ש, והשט"ן שומר אותם בלב השוטי"ם שהם נערי"ם והם מריעי"ם גם מעירי"ם והם לכ"ל מרי"ם. ועל כן הכה"ן ממי"ר כחם בכ"ח ש"ם כידוע, וסימנם הטוב "אל תגעו במשיח"י ובנביאי אל תרע"ו". ובעת שאתה מזכיר עליהם הש"ם יט"ו לשו"ט בחי"ה ובה"ם ישו"ט אד"ם בשוטו על פני מי הים, והם יט"ו השם מצד אל צד ויפעלו בכל אבר ואבר מאברי האדם ויפתחו חלונות בלבו ויעבור עליו בם זיו השכינה עד שיראה אור גנוז על דרך אוצ"ר עד"ן גנו"ז בידיעת שם בן ע"ב אותיות, אשר המשכיל בם הוא המשביע אותיו"ת הל"ב והשם משפיע שפעו עליו. והנה סוד מצרי"ם מים מרים וסוד מל"ך מי"ם וסוד מלך מצרים מלך רקיע מלך ליצרים הוא ערפל עד אשר דק לעפר. וסוד ישראל א"ש מ"ר מהמרורים, וסודו אמת"ק אכול מתק"א ושתה חמר"א ולא תימריה לגוי, ומרא א"ח מ"ר מט"ר דמר"ה במאו"ת הוא אמצ"ע מ"ח, עצם הדם צלם מהדם דם מהצלם צלם אדם דם צלם מדמה גו"ף ע"ץ פוג"ע מי"ם אמצע שם אמצע משמרו אמצע. וכן סודם וי"ט מש"ה מ"י שוט"ה פעלו עד ששמו את הי"ם לחרב"ה ויבקע"ו המי"ם ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה וה"מ י"ם להם חומה מימינם ומשמאלם והם באמצע. וכן שסבהשמים באמצע הגוף בלי עירוב עם הגוף אחר ההזכרה והידיעה. וזהו מה שרציתי לגלות לך שכל העולם מלא אותיות הקדש.
חות"ם בתו"ך חות"ם
פתוח"י חותם
יהו"ה אי"ש מלחמ"ה יהו"ה שמ"ו
כונתי היתה בכל מה שכתבתי עד המקום הזה בזה הספר להגיע אל מה שאגלה לך בו פה. והיא שאני האיש הנזכר בהקדמה הראשונה של זה הספר נולדתי בפרקוסטה של ארגון אשר במלכות ספרד. וטרם הגמלי כלומר בעוד היותי יונק חלב משדי אמי ועם אחי ועם אחיותי [עברנו לנווארה]. והעיר ההיא קרובה לארץ מולדתי מהלך שש עשרה פרסאות. וגדלתי על נהר אברה הוא הנהר העובר בשני המקומות הנזכרים פה, ואחל לקרוא מקרא עם הפירוש והדקדוק ר"ל כל התורה שבכתב שהיא כ"ד ספרים לפני אבא מארי ז"ל. ואוסף עוד ללמוד קצת משנה וקצת תלמוד לפניו ז"ל שרוב למודי היה ממנו. ואני בן ח"י שנה והוא מת זצו"ה ו"ק לה"ה אנ"ס, ואני ישבתי בארצי שבה נתגדלתי שנתים ימים אחר פטירת אבא מארי. ואני בן יו"ד שנה ורוח יי העירני והניעני, ואצא משם ואבא דרך ישרה לארץ ישראל בים וביבשה. ודעתי היה ללכת לנהר הסמבטיון ולא יכולתי לעבור מעכו ואילך מפני התגר שגבר בין ישמעאל ועשו. ואצא משם ואשוב דרך מלכות יון אשר שם נשאתי אשר בלכתי, ותעירני רוח יי ואקח את אשתי אתי ואשים פני לבוא עד ממי רביני ללמוד תורה. ואני בעיר קפואה קרוב לרומי מהלך חמשה ימים מצאתי שם איש נכבד חכם ונבון פילוסוף ורופא מומחה ושמו ר' הלל ז"ל ואתחברה אתו, ואלמוד שסגלפניו מעט מחכמת הפילוסופיאה ומיד נמתקה לי מאד ואשתדל בידיעתה בכל כחי ובכל מאדי ואהגה בה יומם ולילה, ולא נתקררה דעתי ממחשבתי עד שלמדתי מורה הנבוכים פעמים רבות וגם למדתיו במקומות הרבה. בקפואה לארבעה במקרה ויצאו לתרבות רעה כי נערים בלי מדע היו ועזבתים. ובתיבץ עשרה ולא הועיל אחד מהם אבל הפסידו שני הדרכים הראשון והשני. ובאבריפו ארבעה וגם בם אין מועיל כי הדיעות משונות מאד בבני אדם כל שכן בעמקי החכמה ובסתרי התורה. ולא ראיתי בם מי שראוי מהם למסור לו אפילו ראשי פרקים מן האמת כמות שהיא. וברומי לשני זקני העיר ר' צדקה ור' ישע' בעלי בריתי ז"ל, והצליחו בו קצת הצלחה ונפטרו כי זקנים היו הרבה. ובברצלונה שנים אחד זקן ושמו ר' קלונימוס ז"ל אדם גדול. ואחד בחור משכיל ומבין ונכבד מאד מטובי העיר ושמו ר' יאודה המכונה שלמה והצליח בו הצלחה מעולה. ובבורגוש שנים רב ותלמיד שם הרב ר' משה צינפאי"ל אדם גדול וחכם נכבד. ושם התלמיד ר' שם טוב גם כן בחור נחמד וטוב אלא שהבחרות מנעו מן הלמוד ולא למד ממנו עמי כי אם קצת קבלות חיצוניות לא הוא ולא רבו. ובמדינת שלום שנים האחד מהם ר' שמואל הנביא שקבל ממני קצת קבלות. והשני ר' יוסף ג"ק תיל"א ישמרהו שומר מעלה והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני והוסיף מכחו ומדעתו הרבה ויי היה עמו. ואמנם בעיר הזאת שאני בה היום ושמה סינים היא מסיני, מצאתי ששה אנשים ועמי הבאתי השביעי ממנו למדו לפני קצת זמן קצור מאד. וכל אחד מהם קבל מה שקבל ממני מעט או הרבה, ונפרדו ממני כלם חוץ מאחד והוא הראשון אשר הוא הסבה הראשונה לכל מה שלמד כל אחד ואחד [מכל] חבריו מפי, ושמו ר' סעדיה בר יצחק סגלמאפי ז"ל, ואחריו החזיק ר' אברהם בר שלום, ואחריו החזיק יעקב בנו, ואחריו יצחק חברו, ואחריו החזיק חבר חברם. והיו שלשה מהם בעלי שלש מדרגות ושלשה מהם בעלי מדרגות אחרות למטה מהן. ושם השביעי ר' נטרונאי הצרפתי ז"ל (....) ונעלמה מיד מפני סבות והוא שמנעוה מהם יהיו מהם רצוניות והיו מהן טבעיות ומהם מקריות ומהן הכרחיות.
ואני שסדבזמן היותי בן א"ל שנה במדינת ברצלונה העירני יי משנתי ואלמוד ספר יצירה עם פירושיו ותהי עלי יד יי. ואכתוב ספרי חכמות מהם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי בקרבי ורוח יי הניע לבי ורוח קדושה נוססה בי. ואראה מראות נוראות רבות ונפלאות על ידי מופת ואות ובכללם התקבצו סביבי רוחות קנאות. וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו רעיוני עלי כי לא מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך אשר אלך בה. ועל כן הייתי כעיור ממשש בצהרים ט"ו שנה, והשטן עומד על ימיני לשטני. והייתי משגע ממראה עיני אשר ראיתי לקיים דברי התורה ולהתם הקללה השניה י"ה שנה. עד אשר חננני אלהים קצת מדע ויהי יי עמי לעזרה משנת (א') [א"ל] עד שנת מ"ה להצילני מכל צרה. ובהתחלת שנת אלי"ה הנביא חפץ יי בי ויביאני אל היכל הקדש. והוא הזמן שבו השלמתי הספר הזה אשר חברתיו פה במסיני לתלמיד היקר הנכבד הנעים המשכיל המבין החושק לדעת אמתת התורה התמימה, הוא ר' סעדיה הנזכר ראשון לשבעה הנזכרים. על אשר ראיתיו שדבק בי לאהבה כדי להיותו בידו לזכרון לאשר למד לפני מפני היות השכחה מצויה וגם בהיותו בידו, ידעתי שיועיל לחבריו הנזכרים תועלת שכלית וגם לדומים להם ברוב מה שכתוב בו. וידעתי שלולי המקרים בדמיונות אשר ראיתי בדמיונות הראשונים אשר כבר עברו שבח לאל, לא היו נפרדים התלמידים הנזכרים ממני. והדמיונות ההם אשר היו סבות פרידתם והתרחקם ממני הן הן אשר היו לי אני סבות אלוהיות להעמידני על מתכונתי ולעמוד בנסיונות, יהו מאיר עיני לבבי. כי בעבורן שמרתי פי ולשוני ובלמתים מלדבר ולבי מלהרהר. ושבתי אל המקום הראוי לשוב אליו שמרתי כריתת הברית והכרתי והשגתי מה שהיה שלם ממני לפני הזמן הזה. ושבחתי לשם יי אלהי ואלהי אבותי אשר לא עזב חסדו ואמתו בכל עתיו, אשר [כרת] בריתו ברחמיו ואשר נתן בזאת הלב הנאמר (..) ממני בחסדו. ואולם עלה על מחשבתי בראותי הנעימים המתחדשים בעולם להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (.) רבו השמים מה' (..) יהודים בכל צד והצרות דוחקות זו את זו וטרם השבח (..) הנה זו הגדו כח ממנה מתחדשת ולא יכול לבי לסבול זה (...) הפודים שסההשבויים בכל כחם שיפדו הקרובים להם תחילה כמו שהם מחוייבים לעשות. שאמרה ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי [עירך ועניי] עיר אחרת עניי עירך קודמין. וראיתי שהן צריכין מאד לפדות עצמם מידי הזמן ותחבולותיו ומידי [עבדיו] ומידי עבדי עבדיו ולשוב אל השם ית' במה שפשעו מכל פשעיהם, והוא העון פלילי (התחזק) [התרחק] אצלם תלמוד תורה לגמרי בכלל עד שמקצת פרטים מהם (..) אחד הכלל שהיו יכולים ורוצים ללמוד כפי כל איש ואיש מהם. ומבואר אמרו חכמים תלמיד חכם חגרהו על מתניך ועם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו (....) היה לי דרך בשום פנים לשתוק מזה (.) הגדו בשכני בתוכה מפני אהבת תלמידי והנה (מכאן יש עמוד מקוטע והבאתיו כפי שהוא)
כבר המ אחר דרכיהם בעזיבת התלמוד
[הייתי] דורש להם בקצת שבתות על הדבר הגדול הזה
ואינם עושים והיתה שכר שמיעה בידם. והיום
שבקשתי לפדותם בדרך הנזכרת התקבצו בה חכמה
מבואר ובראות כי כן מנעתי עצמי
להם על הכלל ולא אקראם אל האמת כי מייסוד
מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ואמר
עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. ואיכה שבחו והגית בו יומם ולילה ושכחו יום אם לא בריתי יומם חקות שמים וארץ לא שמתי. מאן דלא יסוף
מצוה ישמרו בעזבם השרש הראש וכבר
למעלה מה שמספיק להודיע ממנו
מידי השומעים שהייתי ביניהם זמן גדול
דאות זו או ישמענו שום חכם שמצדי
השם בדרך שחפץ בה יותר מכל הדרך [ולא עם] הארץ חסיד ואין בור ירא חטא. ואמרו תלמוד [מביא לידי] מעשה ואין מעשה מביא לידי תלמוד
התורות אין להם חקר ואחר שגיליתי
חבור זה הספר עם היות הסבה הגדולה אהבת מי
שסוחבר באמת אשוב לגלות סוד התכלית אשר קראתי [חותם] בתוך חותם ולמה כתבתי פה פתוחי חותם
שאחריהם ואלה השלשה עניינים בהם אחתום
ואומר תחלה כי החותם יכיר המעיין בו
כגון חותם הזהב שהוא גוף אחד והצורה המצויירת
שוקעת שמולידה בולטת בשעוה בין כוליות
הנה כל אחת ואחת כללית והנם שתי צורות [אחת] [ואחת] בולטת ושוקעת בהיותם מחוברים יחד ונכנסה
יאמר על שתיהן שהן חותם בתוך חותם
בחותם אחד והנולד ממנה הנה הוא שוקע
נכרת בחמר השעוה והשוקעת חותמה
והנולד ממנה הנה הוא בולט בהכרח כפי הצורה
ויש צורת דבר שלישי בלתי מולדת לא שוקע
והיא צורת חלק ושלש צורות אלו הנזכרות
הם תאביות אבל מהם נקח ראיות ומופתים
השמות וידוע שכל צורה מאלו הצורות
השממיות והמקריות אי אפשר
או בלתי נושא והיה כל גוף וגוף מן הגופים התחתונים
לפי הסוגים והמינים והאישים נבדל מאחד ואחד
בין בחמים לפי המזגים ובין הצורות לפי
דרך משל וכל נקבה תשתתף עם חברתה בצורת הנקבות. והנה החמר של הזכר והנקבה מאישי בעלי חיים בין מדברים ובין בלתי מדברים היא חמר אחד והוא זרע מן המולידים כדמותם. ויבדלו הזרעים תחלה לפי הכמות והאיכות של המזגים כלומר לפי מיעוט הזרע ולפי רבויו ולפי השואתו בבינוניות, שיהיה זה נמשך אחר חמר המולידים וצורתם ומקריהם. וכבר יהיו המזגים הארבעה בתכלית הקושי במזגים או בתכלית הרכות. והקשה בתכלית הקושי הוא הברזל והדומה לו בקשיו כאבנים החזקים.
וידוע שסזשהקושי מתמעט בשיעורים קבועים עד שמגיע אל הקצה האחרון שיתחייב להיותו הפכו, והוא שיהיה הנמזג בתכלית הרכות כחמאה. וכאשר זה מתמעט מן הקודם כן זה ירבה מן הרכות ויתגבר עד הגיעו אל הקשה האחרון שהוא הברזל. ויתחייב ממציאות זה הרבוי וזה המיעוט הנמצא ברך ובקשה שימצא אחד בין שני הקצוות. מפני שהקושי והרכות הם שני הפכים ואינן העדר וקנין ואינן דבורים לבד שהם שלילות וחיובים. ואמנם יאמר עליהם שהן שני מצטרפים מצד היות הרך נקרא רך בערך אל הקשה והקשה נקרא קשה בערך אל הרך. וכן דברים רבים מכלל המדות דרך זו להם. ולפי אלו הדרכים שזכרתי פה ואשר רמזתים למעלה ג"כ, ארצה עתה להודיעך כי הדבר הנקרא חותם בתוך חותם הוא שיהיה דומה לעולם בכללו, ואשר דומה לו בכללו הוא האדם לפי מינו, ואשר דומה לכלל מינו הוא האיש והאשה ופירותיהם מחלקי המין, ואשר דומה להם הוא הגוף לבדו של זה האיש הרמוז ולא עד כל מה שכולל אותו, ואשר יורה על כל המציאות ועל היות מה שרמזנו הוא האמת לבדו, בענין זה הוא התורה כולה. וא"כ דין הוא לקרות התורה שהיא התורה על כל אלה הדרכים לנו תחלה, חותם בתוך חותם. ואחר זה האיש הפרטי שגם הוא חתום חותם בתוך חותם. ואתה האיש הפרטי איש (..) ואחריהם המין האנושי שבו יודעו כל האישים המינים האחרונים. ואחר המין הכלל של כל המציאות. ואע"פ שיש במה שרמזנו עניינים שהם חותם בתוך חותם, וחותם בתוך חותם החותם, וחותם בתוך חותם של חותם וכן חותמות הרבה זה בתוך זה, עד הגיע הענין אל היות החותם העליון המקיף בכל החותמות כדמות הביצה בקליפתה העליונה על דרך משל, ואל היות החותם התחתון המוקף מהכל כדמות החלמון של ביצה שכולו מקשה ובכללו יקרא חלמון. וזה כדמות הארץ שהיא המרכז והעליון שעליה כדמות ערבות שהוא המקיף בכל. וכל מה שבתוכם היא כדמות החלבון שבין הקליפה והחלמון, והוא שמקצתו מכלל הארץ והוא התחתון שכולל שלש אמות הנקראים ששה אבות והם שלשה יסודות שהם אש ומים ורוח. ומקצתו שמים ומכלל השמים מגלגל הירח עד גלגל המזלות. ראוי לומר כי השמים והארץ שסחהנזכרים בתורה באמרה "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" הם ערבות ומרכזו, ואמרה כל צבאם ר"ל כל מה שבתוכם כי זהו העולם הגופניי כלו. ויהיה בעולם השכלים השכל הפועל בדמות החותם האמצעי לכל השכלים שדעת כלם מקפת דעתו והוא אין דעתו מקפת לדעת אחד מכל מקיפיו כמו שרמזנו למעלה. ותהיה הארץ בזה דומה לשכל הפועל וערבות דומה לעליון הראשון שבמדרגת השכלים הנפרדים הנקראים מלאכים וצורות עולמנו זה מן האדם. ועל צורות היסודות תהיינה יורדות במעלה ותהיה א"כ צורת האדם כוללת ומקפת ויודעת כל הצורות שתחתיה באמתת מהותן, ואחת מהן לא תכיר אותה. וכאשר קרה לנו זה פה כן קרה לצורות הגלגלים על דרך משל לפי המעלות.
והנה צורת האדם פנימית במציאותה ונעלמה במספר כל הצורות שתחתיה. ואמרי פנימית ונעלמה ר"ל בערך אל החיצונים המורגשים, ואמרי מקפת בערך אל מעלת הצורות שתחתיה. ולפי זו הדרך תהיה הנפש המשכלת והאנושית קרובה אל השכל הפנימי ממנה המקיף בה, ויהיה הגוף רחוק ממנו. וכן במציאות כלו בכללו יהיה השכל וכל המתחייבים ממנו שהם שכלים קרובים אל השם, חמר הגלגל וכל מה שבו רחוקים מהשם בערך אל השכלים, וחמר הראשון התחתון מהשם עד שאין בכל המציאות בשום פנים יותר רחוק מהשם יתע' הוא סבה ראשונה למציאותו והוא קיומו, עם היותו מפורש בסוד שם המפורש שהפעל האלוהי עובר עדיו, עם היותו נקרא בשם שטן והוא מלאך המות והוא יצר הרע, וסודו קי"א צואה בלי מקום והוא שנזכר באיוב ובשאר ספרים. והסוד שחיובו מהשם הגיע עד דבר שימצא ושלא ימצא, כי כאשר נמצאו מאתו המחוייבים שימצאו ויתקיימו נשפע עוד שפעו והמציא נמצא ובלתי נמצא. וזה בא להודיענו שאחר שהמציא נמצא בלתי נמצא, יתחייב אצל דעתנו שהמציא כל נמצא ג"כ בלתי נמצא זולת עצמו. וזו הידיעה הוצרך להודיעה לבני אדם לבד מפני חסרון דעתם, שאין בעולמנו זה מי שיכיר אלוה זולת האדם. אבל הגלגלים והשכלים אינן צריכין לזו הידיעה מפני שאינם בעולם התמורה שסטכמונו. ואחר שהתחייב זה החמר מהשם, הודיענו השם אמתת עצמו של זה החמר, והזהירנו שמה שנתן לנו באמצעיתו לבלתי עזבו בידו מפני שאינו ממינו, כי כל מה שהוא ממינו הוא חלק מעצמו ומאתו התפשט לכל איש ואיש מהנמצאים השפלים האלה ואליו ישוב בהכרח. ועל זה רמז קהלת באמרו "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" וכאשר העפר הוא חלק מן הארץ וממנו היה ואליו שב, כן הרוח השבה אל האלהים רוח (מדותו) [מרוחו] היתה ועל כן שבה אליו שהוא נתנה למי שקבלה ממנו. וחלק מרוח הקדש הוא רוח הקדש והוא רוח מכנף הרוח רוח נהפך מרוח רוח מכניע הרוח רוח מעלים הרוח רוח הרוח נעלם שהוא רוח למען הרוח והסוד קץ הרוח רוח. כל זה התגלגל על רוח הקדש והוא רוח שדי הידוע והבינהו כי ממנו תבין כח החותמות כלם.
וכבר ידעת שהתורה הגידתנו ענין המינים בזרעים הצומחים ובחיים חוץ מן האדם. שבכל אלה בא למינו למינהו למינה למיניהם ולא בא כזה על האדם אלא בא ג"כ עליו על דרך נעלם צריך להעלימו מאד. והוא בהיות שם אדם וכ"ש האדם שם המין כלו. וזה אחד מן המקומות שבאו נגלים סתרי תורה לכל בעל שכל והוא חותם בתוך חותם. מפני היות שם אדם שם נגזר משם אדמה. והנה שם האדם שם אדמה שעם היותו מזרע הנהו זרע מן האדמה וחלק ממנו. כמו שבא עליו "וייצר יי אלהים את האדם עפר מן האדמה". ובא בענשו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". ובא באברהם "ואנכי עפר ואפר". ובא בסוד הנחש בקללתו "ועפר תאכל כל ימי חייך". וא"כ אנחנו אחר שעפר אנחנו, הננו מזון הנחש והוא אוכל אותנו. ומי שחושב להשליך נחשת באש להוציא ממנו זהב חי, צריך שידע מהות הנחשת וההבדל שביניהם, ר"ל בינו ובין הזהב. ואז אפשר שיוציא מן הזהב המת עגל זהב חי. אבל ראוי שידע שעם היות זה באמצאות האש שהוא סבת העמדת החיות והדבור הטבעיים, הא"ש אש"ה היא, והיא מצד אחר הצור"ה המעמדת מי"ם ברו"ח ובר"ח מי"ם, איר"ח לבנ"ה ששם רו"ח הלבנ"ה וזה"ו הא"ש. וא"כ הא"ש שהוא הצורה בניצוץ החמה הוא חמר החמה עם היותו שערוח הלבנה והמאור הגדול לעד. וסוד אמרו "ורו"ח אלהי"ם מרחפת על פני המים", הוא מבואר שסודו הא"ש מרחפת על פני המים. והנה מרח' (מן מרחפת) הוא חמר, ורוח אלוהים שהוא רוח הלבנה והוא הצורה נקרא חמ"ר פעל"ת פני המים הפנימיים הנעלמים. על כן יהיו הדברים כלם חתומים זה בתוך זה וזה בתוך זה. ויקרא הפנימי הנעלם כנגד החיצון חותם בתוך חותם. ולכשידע המשכיל בכל דבר ודבר הנקרא חותם חיצון, וישתכל ביופי החותם כראוי, ימצא החותם הפנימי ממנו מעולה מן החיצון. ויבקש עוד לפנימי פנימי ממנו לפני ולפנים וימצא הפנימי יותר והנעלם יותר שהוא קדש קדשים. וכך ימצא אמתת האיש הפרטי וכל חיצוניותיו וכל פנימיותיו. וכן ידלג אל החיצוני עוד ויכיר בחוץ מה שהכיר בעצמו, והוא שכמו שעצמו מורכב מדבר נגלה פחות במעלה, ונעלם מעולה במעלה ופנימי עוד תוך פנימי ונעלם תוך נעלם, כן הוא בעצמו מעולה עם אשתו. ואע"פ ששניהם נגלים שניהם נעלמים באמתת מציאותם. כי אין אמתת המציאות נכרת כי אם למשכילים לא למדמים וכל שכן שהיא נעלמת מן המרגישים.
ואמנם הנמצא היום במורגש הוא שאנחנו אישי מין אחד וכל איש ואיש ממנו בין זכר בין נקבה מורכב מהרכבת שכנות. ר"ל מאברים רבים שוכנים אלה קרובים לאלה, וההרכבה המביאה לידי התולדת ג"כ מורגשת לכלנו, והיא הרכבה נקשרת משני אישים ממנו, שלהם שני אישי חותם מיניי טבעיי. אחד בולט שבעדו יקרא האחד משני הפרטים זכר, ואחד נשקע שבעדו יקרא השני מהם נקבה. ושם זכר הוא מלשון זכרון ושם נקבה עם היותו מלשון נקבים הוא ג"כ מלשון פירוש. מענין, נקבו השמות, ונקב שם יי. וסוד כרוז מכריז ומזכיר דברים לשומעים. וסוד זכר ברכה, וכן הזכר הרכבה. וסוד נקבה שכרך, פירש אגרך, והמפרש דבר מגלהו. והדבר הנזכר הוא מפורש והוא נגלה למי שזכר ממנו. והנה זכר הוא באור ארוך שאינו נפסק, וסודו גנן עדן. וסוד נקבה גל עדן. ראה ההפרש שביניהם ותכיר מעלותיהם, כי שניהם גנן עדן וגל עדן, והנם זכר ונקבה. וסוד שניהם שעאספרים מחשבים ולאלהי ישראל משבחים, ולשניהם שם האדם שסודם מקור דם צנור דם והביאור אדם בלב האשה אשה בלב האדם זכר ונקבה אנדרוגינוס.
והנה חותם בתוך חותם חותם כתוב חתום, כי השם יתע' כתב וחתם חותמו חותם בתוך חותם. והנה הצי"ץ הפנימי הנעלם לעד לבטן, כלומר למביט שהוא מלאך סובב בלב. ועל כן נקרא ציץ נזר הקדש, נזר לזכר הקדש הזכר בנקבה. והסוד הגדול בזה הוא סוד פתוחי חותם, והוא כי הברכה בה הקללה וכן ג"כ הקללה בה הברכה. ומשתיהן נראה הנשימה, כי שניהם מחזור שסודו מחזור השנים. כי הציץ הוא הקץ, ועל כן חתום בו "פתוחי חותם קדש ליי". והנה כל פתוח מת וחי חי ומת, וביד כל אדם יחתום חי ומת. והרמז "ויפח באפיו נשמת רוח חיים" שנים חי מת ויפנה ויפנ והסוד פיו י' פיו א' פיפיות י' ו"י בחלוף א"ת ב"ש 'הציץ אותיות המח' 'כוכב הציץ זהרורית'. 'מת בחי' 'זכות וחובה' 'אור נברא' 'חמר האור' 'אור הרחם' 'אות המח' 'חם התאוה' 'אור העצם הכוכב' 'הוא חתם' 'הוא התחלה' 'חצי השם בה' 'מדותי' 'דמותי' 'שכל דמיון' 'ה' מלאך ה' שטן' 'שניהם הכל' 'קודש ליי' 'בן ובת'. וכבר רמזנום בבנות שסודם קד"ש ל' מלמעלה שהם כחו"ת המשפט שהם דל"ת אותיות יהו"ה 'הנשמה הויה בלב' 'הויה בלב הנשמה' 'טוב תוך טוב' 'זוג בתוך זוג' 'גבוה בתוך גבוה'. כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. וזהו בעצמו אמר חותם בתוך חותם, גם פתוחי חותם. ויתחייב מזה לפי סדר ציץ נזר הקדש, כי צי"ץ שיורה על המוליד הנולד שיהיה ממנו ענין התולדת לפי הוראת נז"ר הקד"ש זרע הנקבה זכר, גם זרע הזכר נקבה. על דרך, "אשה כי תזריע וילדה זכר", כי הזכר כמו שנולד מזרע נקבה כן כל תולדותיו נקבות, והנקבה כמו שנולדה מזרע הזכר כן כל תולדותיה זכרים.
והנה זה הדרך חותם בתוך חותם, ר"ל שכל הזכרים הנמצאים במציאות והם בולטים בהכרח היה החותם שבו צוירו ונחתמו חותם שוקע, שהוא חותם שעבהנקביות. וכל הנקבות הנמצאות במציאות והן צורות שוקעות, בהכרח היה החותם שבו צוירו ונחתמו חותם בולט, שהוא חותם הזכריות. וכל מדותיו של הקב"ה הן זו על גב זו כדמות מה שרמזנו. ועל כן הנקבה רמז לזכר גם הזכר רמז לנקבה. וסוד רמז מאור כענין אמור להם והוא דבור בלב המלא שהוא מאור לאדם. והנה סוד נז"ר הקד"ש ראש תוך סופו, ראש סוף תוכו, תוך סוף ראשו, תוך ראש סופו, סוף ראש תוכו, סוף תוך ראשו. וסימנהון "ישת חשך סתר"ו" שהוא הגלג"ל העשיר"י. והנה דין שם המיוחד דין שם המפורש וסוד שניהם שמי דן החטאים ושמי דן הרשעים, וסוד שמי ידוע שהוא שכל המחשב מצייר יצרים מעריכי צירים מכפרי המקרה שהוא עפר ערלים לרעים, על פי קרן שבמח אשר ממנו כל קר שב חם, על דרך שיתוף לח יבש הדם אש האש דם מדה צורה צורה מדה. ראה והבן כמה הם הדברים הנחתמים במציאות חותם בתוך חותם, כי מאלה תבין דברים שהם נעלמים יותר מהם. וא"כ כמו שתמצא במציאות מה שרמזנו בעצמך, גם בעצמך עם אשתך, כן תמצא בשאר כי אלה שתי ההמצאות נגלות לכל. וכן זרע התולדת מהם ומהם תכיר כל המציאות, כי הם באמת חתומים בחותם בתוך חותם פתוחי חותם ככל המציאות כלן. והתפלין עדים וכן התורה שבתוך הלחות והם שבתוך הארון של עץ, שגם הוא מצופה זהב. והכרובים פרשי כנפים למעלה ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרובים. שכבר אמר שהם סככים בכנפיהם על הכפורת, כי מן הכפרת היו מקשה משני קצוות הכפרת. וכבר היו כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, כי מן הכפרת עשה את הכרובים, שהם הרכבים משני קצתיו. והארון היה מעצי שטים וארכו ורחבו וקומתו רמזים מופלאים לדעת בהם אמתת המציאות. גם יש בכל אחד מהם שלם וחצי להוראה לשם וחצי, כאמרו "אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו". והם ד' אמות וג' חצאים, ורמזם אלף שהם תת"ר. כי אמתים הם מאתים ועם החצי הם ש' והנשאר ג"כ ש' הרי ש"ש קצוות. ומצד אחר אמתים אמה אמה הם מאתים ומאה מאה שהם מאתים הרי ד' מאות וג' פעמים חצי הרי ו' מאות. ואמנם המבואר הוא כי הרוחב והקומה שלש אמות והאורך שתי אמות הרי ת"ק מאות וחצי אמה הרי תק"נ ש"ש קצוות העולם, שעגוזהו סוד שיעור קומה. וידוע כי הארון של עץ תוך הכפרת והכפרת תוך הזהב והארון מצופה זהב מבית ומחוץ. והכל בתוך המשכן והכל זה בתוך זה עם היות שם דברים שאינם מקיפים מכל צד. אבל עם כל זה נאמר בסוף על הכל "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ' לד'). כי המשכן יורנו ג"כ על כל המציאות כמו האדם והתנועות הנקראים מסעות יעידו על כל תנועה. והנה המסע ויסע ויבא ויט, מכתב פתוחי חותם קדש ליי. וסוד חותם חתום תמיד והנו קדשים בתוך קדשים והנה חות"ם בתוך חות"ם כתובים קדש קדשים. נפש נופש מנפש דם הנפש נפש בנפש לבב הנפש בנפש הנפש. והכלל
ואומר
אחר זה, בפסוק שכבר גליתי דעתי בזה והוא הפסוק הזה "יי איש מלחמה יי שמו" והבינהו. ואומר כי זה הפסוק המופלא ראוי להשתכל בו מאד ולעיין בעניינו הרבה, עד שידע המשכיל מהות הכונה עליו באמת. ונאמר עליו ראשי פרקים ואלה הם. דע כי הפסוק הזה צריך שתקחהו תחלה על דרך מה שיורה פשטו של מקרא. (הדרך השניה מובאת בהמשך). ואחרי כן תקחהו על דרך שלישית והוא מה שיוודע ממנו על דרך הדרשות וההגדות. ואחרי כן על דרך רביעית והוא שעניינו מורה לפי הנסתר הנמשך אחר דעת הפילוסופיה. ואחרי כן תקחהו על דרך חמישית והיא דרך הקבלה על צורת ספר היצירה. ואחר כן תקחהו על דרך ששית והיא להשיב כל האותיות אל חמרם הראשון, ואתה תתן בהם צורה לדעתך. ואחר כן תקחהו על דרך שביעית והיא שתחשוב שאתה הסכמתו ואתה בראתו כחפצך, וזו היא דרך שאתה מחויב לקחת אותה בכל ארבעה ועשרים ספרים אשר בידנו היום, ואחריהם בכל דברי רבותינו ז"ל, ואחרי כן תעשה כן בכל ספרי החכמה. כי בזה תתעלה ותשיג מה שראוי להשיגו מכל דבר ודבר על בוריו. ואמנם מה שיורה זה הפסוק לפי פשוטו, הוא הענין שנאמר על עניינו "יי שעדילחם לכם ואתם תחרישון", וזו הדרך טובה ונאה. והוא שבא על מלחמת עם המצריים, והיו מפחדים מהם אחר צאתם מתחת סבלתם. ובראותם מנהיגם ככה הודיענו השם שפחדם זה הוא התכלית האחרון. כמו שאמר "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד' יג'). וזה אחר אמרו להם אל תיראו. ונתן סבת הסרת היראה באמרו "יי ילחם לכם", כלומר שאם היתה המלחמה ביניכם לבד דין הוא שהייתם יראים מהם כיראת העבד מאדוניו בטבע, אבל אחר שאדניהם ואדניכם הוא הנלחם לכם הדין נותן שלא תיראו מהם. כי לא יתהפך הדבר להיות הם עבדיכם ואתם אדניהם. אבל היום יראו עיניכם נקמתכם מהם וימותו כלם מיתה משונה לפניכם וראיתם ושש לבכם. וכך אמר שלמה על זה "וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהלים לז' ה'). כלומר מה שהייתה אתה רוצה לעשות הוא יעשה אותו ולא תצטרך אתה לעשותו. וזה הענין שזכרנו יורה עליו פשט הכתוב הנזכר, כלומר שהשם הוא הנלחם באויביו שהם אויבי השם ואויבי אוהביו, והם עם היו הם שני מינים הם נכללים עוד תחת מין אחד, וזה מפני שאויבי העם הם עוברי רצונו ועוברי רצונו הם אויבי עושי רצונו. והדרך השנית על זה הוא ענין פירוש הפסוק, והוא שיורה בפירושו כי השם יתע' אינו עוזב את בני אדם, אבל הוא משגיח בם על דרך המלחמה. ואחר שהוא כן דין הוא שיקרא איש מלחמה כלומר גבור וחזק בעל מלחמה ושמו יורה עליו שהוא כן. והנה המתרגם פירשו מרי נצחן קרביה ר"ל אדון המנצח המלחמה. והשלישית על דרך הדרש וההגדה, אין איש אלא גבריאל, שנאמר "והאיש גבריאל", ונאמר "וימצאהו איש
ואמנם סוד איש מלחמה חי השם מלא שמו ילחם. והנה הסוד יהו"ה איש מלחמה קדש ליהו"ה יהו"ה שמו. י"ה פעמים י"ה עלו רכ"ה. ועוד ו"ה פעמים ו"ה עלו קכ"א. חבר ר'ק' ותמצא ש', חבר כ'כ' ותמצא מ', חבר ה'א' ותמצא ו'. וא"כ הנה יהו"ה שמ"ו. ולפי זו הדרך הששית תמצא פלאי פלאות בכל ענין וענין. ואמנם הדרך השביעית היא הנקראת קדש קדשים, והיא לפני לפנים ונחלקת לחלקים רבים ואלה הם. יהוה איש מלחמה יהוה שמו - כולו תיבה אחת. י-ה-ו-ה א-י-ש מ-ל-ח-מ-ה י-ה-ו-ה ש-מ-ו. כל אות ואות ממנו לבדו עומד בנפרד. יהוה א יש מל ח מהיה וה שמו. וכפי הדרכים האלו והדומים להם בלתי חלוף תבין כל התורה כולה שהיא שמותיו של הקב"ה. וכאילו אתה בורא התיבות ומסכימם. ודע כי בעלותך לזו המדרגה העליונה אשר אפשר לחכם המבין המשכיל לעלות אליה בעזרת השם בקלות בהשתדל להשיג דרכה כראוי תהיה מצליח מיד בכל אשר תעשה והיה יהוה עמך. וזו היא הדרך אשר קראתיה בשם חותם בתוך חותם וחתמתיה על דרך פתוחי חותם שסודו ג"כ קדש ליהוה ואז ראוי שתקרא בשם איש מלחמה אשר יי שמו כי המלחמה ממנה יולד הענג או הנג"ע על דרך מלחמת מז"ל טל"ה הנולד מן ו"ה עם מז"ל מאזני"ם הנולד מן י"ה ודעם.
ואלה הם חותמות הש"ש שיורו על סוד חיה ועל סוד חוה אשר ידעתיך לחתום בם וכמדות ענייני הספר
יהו יוה הוי היו ויה והי
דע שעזשבספר יצירה באו אלו החותמות השש נזכרים שבהם נחתמו שש קצוות, שהם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל. ונקראו שם בשמות שניות להורות ביאורם רום ותחת מזרח ומערב דרום וצפון. ואמנם מה שאמרו חכמים בחגיגה כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם. ואמרו זה מפני שלא חס על כבוד קונו ומה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור. הנה הרואים דבריהם אלה יתמהו מהם מאד. וכשתודע אמתתם אצלם ישמחו בהם מאד. ודרשו בו דרשות רבות ואני לקחתי דרך אמת בם ואין ראוי לזוז ממנה. והיא שביאת העולם הזה היא בעון וחטא של, "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהלים נא' ז'). וזה קורה לכל אדם לא לדור לבדו כמו שיחשבו מביני המדרשות כפשוטם. ועל זה נרמז בדבריהם ז"ל, אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. כי העון הנזכר הוא סבת ייסורין של האדם והחטא הנזכר הוא סיבת מיתתו בלא ספק, כמו שאמרנו כי ההויה היא סבת ההפסד וההפסד סבת ההויה. וא"כ אמרם המסתכל, במה שאמרו הורו שזה ניצל מפני שהסתכל בד' דברים והם ד' שמות החותם, ואם לא יסתכל בם יהיה כחמור. "כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה" (קהלת ו' ד'). וזהו שלא חס על כבוד קונו שלא השגיח במה שברא, והנה יותר טוב היה לו שלא היה בא לעולם, כי לעומת שבא כן ילך. ובהשתכלו בדברים אלו יכיר את קונו ויחוס על כבודו. ואמנם פירוש אלו הארבעה דברים לפי זו הדרך אינו כראשונים, אבל הוא שידע אדם מה למעלה ממנו כמו שאמרו, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. ואמרו דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת, ומה שלמעלה ממנו הוא השם יתב' ומלאכים והגלגלים ומה למטה ממנו הוא העולם השפל, וכל מה שבו ומה שלפנים שהכל קדם לו בטבע, ומה שלאחור הוא שידע תכליתו ואחריתו. ואמנם לא זכרו ימין ושמאל מפני שלפי דעת האוסרים ההסתכלות באלה מצוה להסתכל באלה. ולפי דעתי זאת כבר יודעו אלה מאלה בהכרח. והנה ימין ושמאל באמת בם כל המלחמה והם המדות המתהפכות באדם יצר טוב הדרומי להיותו בצפוני ויצר רע הצפוני להיותו בדרומי. ודע כי דרכי שש החותמות בששה השמות הם כאלה שהם משותפים עם ג' אמות שעחאמש מצורפות יהו אמש. והרמז עליו "אני יי הוא שמי", וסודם אדם ואיש ומהאיש יש"ם אהו"י האנו"ש שכל הוא עפר הוא או השכל הוא שמי או העפר שמי הוא אדם ואישה והאדם אשה והאשה אדם והאדמה אש והאש אדמה יה או שם שם או יה חדש אב ואם חדשים כל חדש חשדן הא שוים וכמוהם רבים וחקרם ותמצאם. ודע כי החותמות הורונו דרכי המדות מצד התהפכותם, וזה דרכם מגולגלות עד שובם חלילה אל החותם הראשון. יה"ו עם אמש למעלה, יו"ה עם אשם למטה, הו"י עם משא לפנים, הי"ו עם מאש לאחור, וי"ה עם שאם לימין, וה"י עם שמא לשמאל. והנה לפי מה שגליתי לך במקומו בג' של אוצר בענין שלש מאות אמ"ש בענין המדות שיורו על חמר משפט שלום ויהיו אלה יוד הא וו בלא ספק תמצאם יחד י"א מדו"ת טפ"ה מא"ש ושמ"ו ל"ו.
וידוע כי הריח והמשוש והשמש והירח שני העניינים שוים בצירופם. ואמנם השמע והראות עם המעשה ותארו והטעם והמעט הוא שבו ישוער הכל מפני הבחינות התאויות שהטעם יאמר על כלם. כיצד, הנה ישמע השומע דבר אחד מוטעם ישערהו במיעוטו, ואם נטעם לו יבקש להוסיף טעם על טעמו. וגם יראה דבר יפה ונאה ויטעם לו וימתק לו ויבקש תוספת לראותו. ונאמר על השמע "כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאכול" (איוב לד' ג'). ועל הראות נאמר "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמש" (קהלת יא' ז'). וגם יריח דבר ויהנה ממנו ונאמר בו "עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בֹּו וְרֵיחֹו לֹא נָמָר" (ירמיה מח' יא'). וידוע כי הריח הוא בנחירים והוא במקום הנשימה. וההנאה והרצון והתאוה לשניהם ברדיפת זה אחר זה. והמשוש גם בו יהנו הגופים זה עם זה וימתק להם הטעם ההוא המשוש, עד שקראו הדבר המשגליי מאכל "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ" (משלי ל' כ'), "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינים" (בראשית ג' ו').
ואחר שאמרתי לך זה כלו, בטוח אני בשכלך שכבר תדע לשער ולמדוד סוד החותמות והמדות עם התנועות שעטועם הזמנים. אחתום כל הספר בדבר זה, ואומר שכל מה שכתבתי אני בזה החבור או בשאר הספרים שחברתי לפניו או אחבר אחריו וכל מה שחברו הנביאים הקודמים לי והחכמים והפילוסופים וכל מה שיחברו מהם הכל, אינו כטפה אחת קטנה, כנקודה אצל הים הגדול העליון כנגד מה שצריך שישיגהו המשיג השלם מידיעת השם הנכבד והנורא, עם היותו הוא השם הגולמי. אך לאמתת העצם הראשון אחר שאינו גוף ולא כח בגוף והאחרת הנספרת היא בריה אצלו והוא אינו נספר ואינו נופל תחת הזמן ולא יכילהו מקום שהכל בריותיו. אי אפשר א"כ לתפוש בו שום שם בעולם. ואמנם זה השם הוא הקרוב לידיעה מכל מה שאפשר לדבר שיקרא בשם מן השמות והוא מפני שיורה על הויה שהיא מורכבת ראשונה, על דרך היות אח"ד מחוב"ר אל אח"ד ומשניהם הורכבה הויה אחת ראשונה. וכן ה' מפה גם ה' מפה ובאמצע יו שסודו זוג. ואמנם הוא גבו"ה ושניהם גבה"ו וסימן "וַיִּגְבַּהּ יְהֹוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט" (ישעיה ה' טז'). והנה על הדרכים האלה המבוארים הבריה המעידה על היות לה בורא, שכל נברא יש לו בורא וכל מורכב יש לו מרכיב, לפיכך נקרא השם בזה השם. והנה ח'ח' של חי"ה ושל חו"ה הם זו"ג וסודם אח"ד עם אח"ד הם זו"ג. וזה שם לאדם שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", וזה שם לאשה שנאמר "ויקרא האדם את שם אשתו חוה". ונתן הטעם ואמר "כי היא היתה אם כל חי". מלא"ך ח"י כלי"י הד"ם. ואחר שהתבאר לך באמת שאין לנו דרך לחייב לשם השם זה, וכל שכן זולתו, עם היות זה מעיד על חיוב מה שהתחייב מאתו ברצונו והמציאו כשרצה שאין לו מונע מרצונו לעולם. והרצון ושאר העניינים שהם כחות בגופים ואנו מיחסים אותם לו, הם לנו מקרים מעולים. ואנו חושבים שהם אצלו צורך או הכרח או תועלת מפני מה שמצאנו זה בנו.
ואמנם אצלו ית' כשניחסם אליו כהתייחסם אלינו נשקר בין שנינו כי אין הדבר במחשבתינו ולא בדברינו אבל הכל דמיונות ומשלים הצרכנו אליהם להיותם משימים פחד ויראה בלב ההמון שאינם מכירים שהם בתכלית הפחיתות. ואתה יודע שאע"פ שאנחנו אוכלים ושותים שפומזדקקים לערוה שממנה נולדנו באמצעות הזנות והתאוה ודם הנדות והשתן ואנחנו היינו טפות סרוחות בעת היצירה. וכך אנחנו גם היום מוסרחים ומטונפים ברפש וטיט ובקיא וצואה מלאים בלי מקום ובחיינו אנחנו עפר ואפר ואל עפר תשוב ונהיה נבלות מתות מוסרחות שרופות באש כסוחות מלאים הבלים ורוחות. ועם כל זה אנו מתגאים בעצמנו ומתפארים במציאות מפני חשבנו שאנחנו רחוקים מן ההפסד בהיותנו בריאים. ואעפ"כ אנחנו מכירים פחיתות עניינינו במקצת דברים ולולי ההכרח המוטבע בנו שנתדמינו בם לחמרים ולגמלים ולשאר בעלי חיים, לא היינו מזכירים אותם בפינו כל שכן שלא היינו פועלים בדבר מהם מאברינו והמצייר פחיתותם מאמין כי לתחיית המתים כשנקום לא נצטרך אליהם. ואע"פ שגם הוא נמשך בו אחר דמיון. וא"כ איך נייחס אל מי שהוא נקי מכל חסרון שום יחס או שם שיורה משום צד חסרון ופחיתות, כי אין זולתו בלתי חסר. וכל שלם מבריותיו ממנו קבל השלמות לפי מה שהוא, וכל מי שהתרחק ממנו אם כן באיזה צד שיהיה הוא החסר מכל שלמות. וכל מי שהתקרב אליו בידיעת שמו יתע' הוא השלם וכל מה שהוסיף ידיעה בשמו הוסיף קרבה אליו, ועל כן היו שמותיו יתע' קורבנות שלמים והאדם מקריב לפניו חלבו ודמו עם ידיעת שמו וההמון יקריבו לפניו שעירים זולתם ויזנו אחר תאותם כי לא ידעו שמו. ועל כן אתה בני קרב ושמע בקולו ועפר העפר ותקע בשופר וספור ספר ספר וספור וספר והעושה זולת זה. דע כי דבר יי בזה ואת מצותו הפר. ואתה לא כן כי הוא תהלתך והוא אלהיך והשמר לך ושמור נפשך מאוד פן יראה בך ערות דבר ופן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כי יי אלהיך בקרבך ובערת הרע מקרבך. ותן עיניך לראות דרכי צרופי השמות ותהיינה אזניך קשובות לשמוע דבריהם. ופקח עיני לבך להבין מה שתזכור מהשמות המצורפים בכל דרך שתוכל. ולא תשקוט עד שתשיג ותדע באמת שכבר השגת ועל תירא כי עם מהשם. ואם לא תוכל לסבול חשוב שהיית אוכל ושבעת ועזוב הדבר עד שתרעב עוד. כי על זה נאמר "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה" (עמוס ח' יא'). ועל דבר זה נכרת ברית ועל ענין רצוא ושוב כמו שכתבנו בעשר ספירות בלימה בסוד החיות. שנאמר עליהם "והחיות רצוא ושוב שפאכמראה הבזק. וכן דרך הספירות והשמות והמחשבות ומה אוסיף עוד אני להזהירך על דרך זו שתלך בה. כי היא חייך ואורך ימיך היא חייך בעולם הזה אורך ימיך בעולם הבא. בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר. הנ"ה זא"ת חקרנו"ה כ"ן הי"א שמענו"ה. ואת"ה ד"ע ל"ך