קדחלק ב' קטן סימנו ה'
מאחר שקבלת קבלת היות האותיות, וידעת שנמצאו לנו כדמות כלים שבם יעשה כל אומן ואומן מלאכה, ראוי שתדע מחכמינו ז"ל שאמרו לנו דבר וקבלנוהו מהם והוא אומרם אלפים שנה קדמה תורה לעולם. והביאו ראיה מדברי שלמה ע"ה באמרו במשלי פסוק אחד והוא זה, "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יו"ם יו"ם משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח' ל'). ועוד אמרו לנו, עד שלא נתנה הקהתורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וכבר נאמרו פירושים רבים על שני הדברים האלה, אבל מה שאומר בו אני הוא עניין בפני עצמו, ואתה תראה דברי ודברי זולתי בם, ובחנם. ואשר יסבול שכלך מהם יותר אותו תקבל, והשאר שמור כי הכל טו"ב. אבל יש בטוב קצוות רבות, ואתה תמשך מטוב לטוב שעליו העולם מתגלגל כחותם מעשה בראשית.
וה"ו התחלת מעשה מרכבה וראשית כל תנועה. וה"ו הדי"ן להיותו סוף הגלגו"ל מו"מ, ואם תוכל גם אתה לחדש יותר טוב חדש והצלח. ואמנם מאמרי אני בעניין אלפים שנה כפי מה שהורוני רעיוני הלב לפי דרכי ידעתי סוד אלפי"ם שהם פמלי"א שלו. אשר התור"ה אשר היא צל"ם ודמו"ת קדמה מציאותה לעולם. שהנה שם פני האל תמיד והרמז מיעקב, שנאמר "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בראשית לב' ל'), וסודו נפשי הנאצלת שהיא הנצלת באמת, כי כל באמת כח הגוף זולתה הוא בכח מת ואם הוא חי בשתופה בפועל זמן אחר אין חפץ בו, שרצה פמליא של מעלה ופמליא של מטה הם אלפים ורבבות שנאמר "אלף אלפין יקושמשונה ורבו רבוין קדמוהי יקומון" (דניאל ז' י'). ואמנם אלה שניהם אלף שהם אלפים, וכן אלפים פלאים. וכן כל פמליא בסוד 'נשימה לאף' שהיא 'אימה לנפש' 'שלפי האמן' 'הפליא שמן' 'מלפני האש', וסוד אש, צורה. ומה שאעוררך אל מה שרמזתי לך הוא מספר הדבור שסודו שהוא נאצל, ועניינו 'א"ל י"ה מנפש' 'אלהי"ם מנשם', ומשם פנה לאמש והוא שמאל והאש לפנים כמו שהיו לאש, ומשם נמצאו פנים לאשה. כי כל גוף מהם 'מלא נפישה', והנה סוד 'אלפים שנה', 'עולם שלם', והוא 'דמות גלגל', כלומר 'מדות האין', שבם נשלם 'מעשה המלאכה' ודעם.
וסוד 'בכל עת' 'ה"א אלפים שנה' 'נכתבִן' 'על כתב' 'בשני ההפכים' 'במות וחיים'. וע"כ נאמר "ואהיה אצלו אמון" כפול, והנה 'אצלו אמון' 'אצולה מא"ל וי"ה' ושניהם שעשועים. מדת הדין שמה א"ל ומדת רחמים שמה וי"ה, והנה אליהו מוכיח גם חנו"ך שהוא מטטרו"ן והוא סוד בכל עת. וסוד 'ע"ת' 'האור הנברא' שהוא 'מנפ"ש' שהוא 'משקל' המציאות, וסוד 'שעשועים' 'בשפה אחת', וכללם ש'ש מ'אות וש'לוש ע'שרה מ'צוות, גם מספר ר"ת שעשועי. וסוד 'מצות' 'ממלכות' כי 'מצוה' 'קזוממלכה' באה 'ממלוכה' כוללת להיותה 'מלאך האדם' המשתעשע מהמלאכה שעשה. וסוד 'יו"ם יו"ם' 'כופ"ו' בשוה, וסוד משחקת לפניו, וכאלה רבות ודעם.
ואמנם אומרם ז"ל שיומו של הקב"ה אלף שנה, אין כונתם לומר לנו שיש לשם זמנים ובאו להפליג זמן ארוך בקוצר, כי הזמן ימצא. ואיך יתכן שהשם יתברך תחת דבר שהוא בראו. ואפילו אם הייתי אומר שיומו של הקב"ה רבי רבבות אלפי רבואות שנה, היה זה דבר מורה שהוא חי תחת כל הזמן. רק הסוד הוא דרך שנאמר "דבר צוה לאלף דור" (תהלים קה' ח'), שהוא לדורי דורים. וכן אומרו "עושה חסד לאלפים" (ירמיה לב' יח'), והגמול לאלף דור. שזה יורה על רבוי גלגול הזכות של המדה או חובתה. וכבר נודע שמדה טובה יתירה על מדת הפורענות אחת מת"ק, וזה צבאו"ת. וכן אחת מאלף היא המתהפכת לקצים. שהמדה מתהפכת לשני מיני קצים, והם חמשיות ועשריות. וידוע שחצי העשריות הם החמשיות, ועשר ספירות אמת הן חמש כנגד חמש מספר עשר אצבעות ומכריע את כולם. והנה אברהם זכר העשרות בענין סדום ועמורה, ואמר ימצאון חמשים צדיקים, קחוהוריד חמשה למעט המדה. ועוד הוריד עשרות עד יו"ד, כי אברהם הכיר סוד המדות, וסוד הספירות, וסוד השמות. מתוך מה שגלה לו השם בענין שם אשתו ושמו, כלומר הפוך שם, משם לשם. כלומר והלא מעט כחו וזה להוסיף על כחו, כח שלא היה בו, כענין שוב שם שר"י שר"ה, ושוב שם אבר"ם אברה"ם.
ואין זה כי אם הודעת הסוד בשתוף ובחלוק, וצרפם ארבעתם ותכיר סודם. ותדע כי יש עשרה במאמר האבר, ועל כן חלק י' לה"ה להורות לו שעשר ספירות נחלקים ימין ושמאל, אלה מימינים לזכות, ואלה משמאילים לחובה, והשם 'חוזה בתוך'. 'וזה בכחות', והוא 'חתום' 'תמיד' 'בשנוי הטבע' כלומר 'בשם כ"ו פ"ו' 'באמ"ש הפוך', שהוא 'מהפכו באש', וסודו 'בן בת' 'יחד בנפש'. פני שרי, שהם עיני שרי, והנה משם התעורר אברהם למדות, וידע כי אברם לא יוליד אבל אברהם יוליד. מנה ד' השמות ותמצא סוד חצים חמשים, כפלם ויהיו מאה. "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו" (בראשית כא' ה'), וכן אברהם בר מאה שנה הוליד. וסוד קו"ף חלקם ותמצאם "מג"ן לך" (בראשית טו' א'). וזו היא מלת מגן צריך בידך.
וכן השם בעשר ובחמש כאומרו "ושמקטת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת" (שמות יח' כא'). א' היא אלף שהיא י' מאות, וק' היא מאה שהם י' עשרות, ונ' היא חמשים שהוא ה' עשרות, וי' היא עשרה שהיא עשרה אחדים, יהיה הסימן היוצא מהם אקנ"י, והם אלפי"ם בעצמם. וזה הוא סוד ז"ה מערכות, מנה מא"ה אל"ף כפול ותמצא שד"י, ומנה עוד חמשי"ם כפול תמצא שעשועי"ם, ומנה עוד עשר"ה כפול ותמצא ס"ה פ"ו הוא סוד קנ"א. וסוד העול"ם סופ"ה שנאמר "יהוה בסופה ובשערה דרכו" (נחום א' ג'), "וכסופה מרכבותיו" (ירמיה ד' יג'). כ"ו ס"ה פ"ו. וכן אומרו אלף שנה, סודם על הפוך יום ושנה. וסוד העולם ו' אלפים שנה, וזהו יומו של הקב"ה אלף שנה. כי 'יום יום' סודו 'ו"ו ימים', וזהו אומרם "שית אלפי שני הוו עלמא" (סנהדרין צז.). לא שיש לו ימים ולא שנים חס וחלילה מלהאמין זה, אבל מדות העולם מתהפכות לקצים ידועים והם יורו על המועדים והזמנים והשנים והמחזורים והשמטים והיובלים. וזהו אשר נעלם סודו מחכמי המחקר, וע"כ לא השיגו סוד החדוש האמתי, וסלקו ההשגחה האלהית מהארץ. אמנם אומרו "והיו לאתת" (בראשית א' יד'), הוא סוד האותיות, והיו אלף "מועד מועדים וחצי" (דניאל יב' ז') ד"ת קישעות י"ב כ"ד ו' הרי לך שם בן מ"ב לה' האותיות. ולמועדים מועדים כ"ח וחצ"י זמנם אלף, שהם עידן ועדנין ופלג עידן. וימים ושנים גלגול המדות בם בכל עת.
ואמנם ענין היות התורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה זהו במציאות. ובאדם אש על גבי אש, צורה על גבי צורה. שכך הם צורת המרכבה, וכך הם בשני היצרים. שחורה חשך לבנה יום, מדת יום מדת לילה, רוח לב השנה, לב רוח השנה. וכל זה הכנה בעלמא לקבל הדבור. ואמנם סוד קבלת הדבור האלוהי הוא ענין משותף בין מדת הדין ומדת רחמים. שהדבור ההוא כדמות ל"ב ל"ו, גם הוא בקולמוס. ואומר "הלא הוא כמוס עמדי" (דברים לב' לד'), שעניני קול כמוס וסמך ועי"ן לעדים על זה, וסוד קול סמ"ך עי"ן ו"ו. והנה אני מעידך על סוד קבלתו, אחר שהתבאר לך שכל האותיות הנכתבות בספר בביאור, כלים ראשונים חצונים להשגת השכל, והם במדות יתירים. הרי שהם כלים ראשונים חיצונים להתעוררות הנפש אל השמחה. והקול המשותף עם הרוח היוצא מן הפה עם הדבור הוא בדמות הניגונים שהם המשמיעים קולם ברוב שנוי, ובתנועות קיאמתהפכות עולות ויורדות ונוטות ומתגברות ומחממות כלי השמע, לקבל ולצייר דמיונות הקול. עד שיבחן הלב ויהנה ויחשק לשמוע, ותתפעל הנפש ותשמח ותחשק ותתגבר שמחתה. כן בדמות זה הדבר בעצמו הוא הדבור הפועל קול ורוח ודבור באזנים, והאזנים מוליכין מה ששמעו אל הלב. וכשהלב מכין עצמו להבין הדבור הבא אליו לא על ידי האזנים, הנה הנפש פותחת לו אזנים ומתגברות אזני הלב, ונפתחות מקורות הצינורות ומזדכך הדם. והנפש מעיינת בדם החיצוני שבלב שצבעו הראשון בדמות צבע האש הראשון. שהוא צבע תכלת, בדמות דם חלזון אשר בים. שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
והנה 'דם חלזון' שהוא מן 'מי"ם הים', 'למ"ד חזון' והוא 'חמדן גדול' מי"ה, וממנו נולדו 'הנולדים' 'הכלליים'. וסוד תכל"ת כ"ו כ"ת כ"ו ק"ל ל"ת פ"ו, "ברכת יהוה היא תעשיר" (משלי י' כב'), "קללת אלהים תלוי" (דברים כא' כג'). והנו 'שמוש בשמוש' 'משוש במשוש', בסוד זכר ונקבה, 'ציור שם בציור שם'. כי סוד שם הוא 'אמ"ש אש"מ' והוא 'מעשה מרכבה'. והענין שם האיש בשם האש, וזו היא הרכבת מה שנאמר במה קיבשכתבתי, שהתורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, אש באש. וכן נודע בלא ספק שהדבור האלוהי בא באמצעות האש שנאמר, "ודבריו שמעת מתוך האש" (דברים ד' לו'). ונאמר "כשמעכם את הקול מתוך החשך" (דברים ה' כ').
והנה הדבור והקול מתוך האש אשר הוא האש היסודי שהוא חשך. כי האש ההיא בלתי מאירה והיא אספקלריא שאינה מאירה. והיא הכח הגבורה כח יצחק, ומדתו פחד. תחשוב סוד 'ופחד יצחק' תמצא 'האש' כגבריא"ל. ו"הנה האש והעצים" (בראשית כב' ז'), והנה צבע 'התכלת' ומורכבה ומתעלה כמראה 'כ"ת הנפש' המעיינת. ושם רואה בעין השכל מה שרואה, פירוש במראה הנבואה. כי הנפש מעיינת וחוקקת המורגל בפיה ובאזניה ובלבה, בכח הדמיון המשותף עם השכל וההרגל. ומתוך היות חקיקתה חזקה נשמרת ונזכרת בדמיון עם כח שפע השכל. וכאשר תסתכל הנפש בצבע האש ורואה אותו בדמות תכלת שהוא דמות 'כסא הכבוד', והוא 'טבע הלב', הנה השכל מצטייר בתוך הצבע ההוא הזך והנקי מכל מראה. כי אמרנו עליו שהוא צבע ואינו אלא דמות צבע לא צבע ממש. וזהו אומרו "כתובים באצבע אלהים" (דברים ט' י'), קיגשסודו בצבע וטבע. והבין מה בין צבע וטבע, נמצא שסוד צב"ע הוא טב"ע טב"ע. וזהו סוד "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג' טז'), כי עד שיהיה הטבע מורכב מזכר ונקבה לא יתכן להוליד, וע"כ בא טבע כפול אחד לזכר. והנה נודע כי הצבע הוא הנראה בקשת הנולד מהשמש באמצעות העין המימיי. שנאמר, "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט' יג'). ועוד כתיב "לזכר ברית עולם בין אלהים ובין נפש כל חיה" (בראשית ט' טז'). והנה אלהי"ם סודו הוא הטב"ע, ועל כן זכר נפש מדברת לבד. ואע"פ שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז'), והנה אמרו חכמינו ז"ל כי מה שאמרה תורה "תוצא הארץ נפש חיה למינה" זו נפשו של אדם הראשון (ב"ר ח' א'). ותרגום לנפש חיה לרוח ממללא, ר"ל נפש מדברת. וכבר כל זה אינה שוה כי האדם חי ומדבר וגבר.
וכבר אמרתי לך כי כל הדבור הפנימי אינו כי אם ציור לבד. והוא הציור המשותף בין השכל והדמיון. וא"כ בשר נפש רואה הצורות שהם למטה ממנה, הנה היא מיד רואה עצמו מצויירת בתוכם. ועוד מעיינת במשפיעה באמצעות שפעה הסכלית, עד שמשגת המשפיע בה במציאותו לא בעצמותיה. קידוכל זה לא תגיע הנפש אליו אלא עד שתישלם, ולא תישלם בשום פנים כי אם באמצעות האותיות הנרמזות. וענין האותיות הוא שהם צריכין לתנועה חזקה שיתגלגלו פנים ואחור במהירות במקום מבטם, ר"ל שימהרם המצרפם בפיהו כדי להרגיל להוציא מחשבת הלב לפעל השגה מהשגותיו. ותהיה האוזן שומעת ובוחנת מה שיוציא מן הפה. כמו שנאמר, "כי אזן מלין תבחן וחיך יטעם אוכל" (איוב לד' ג'). כלומר כמו שדרך החיך לבחון טעם הדבר אם הוא מר או מתוק או חמיץ או עפיץ או מלוח או תפל, כן דרך האוזן לבחון טעם הדבר אם הוא דבור טוב או רע, או אם בו ברכה או קללה, או מות או חיים.
ואלה הם ששת דרכי הדבור הנופלים על העניינים. שכך היא העידה התורה הקדושה עליהם בתחלתה ובסופה. שבתחלתה נאמר שיש במציאות הדבור גן, והוא הגן אשר בו הוא שם האדם להתעדן בעדנו. שהוא הדבור המושכל המצויר הנשפע מאצילות קדמונו של עולם מקדם. שנאמר, "מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ" (משלי ח' כג'). ונאמר "יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (משלי ח' כב'). כי התורה קטוהכלולה מכ"ב אותיות קדמה לעולם יו"ם יום. וסודה בזה ופירוש יום הם י"א אותיות שרשים. גם יו"ם עוד הם י"א אותיות שרשים ושמשים הידועים. והרמז בם אומרו "והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה" (איוב כח' יב'). מן אי"ן תמצא, ואין הוא מקום בינה. והנה שניהם מגולים החכמה והבינה. והנה המספר מן א' עד י' הוא הכל חבר אליו י"א ותמצא אלהי"ך, וכן גם כן עוד י"א עם הכל. וסודם 'גבוה ועלי' והנה גלג"ל גלג"ל שסודם גלג"ל אלהי"ך. 'גלגל עוז' 'והוא גן זה גנזו', זו מגלגל זו, ס"ו ס"ו.
וזה הגן הוא גופני ורוחני, הגופני הוא המ"ח ושעריו ז' וסודו ליח"ה חמ"ה אשר בה יגדלו כח החכמה וכח הבינה. והפועל בה תחילה לתת בה זהר ואור וכח לקבל דרכי הדבור הוא כוכב החמ"ה, באמצעות חם החמה שהוא סופר לחמה, והוא כוכב השכל והוא כללי ופרטי בשמו, בסוד שם אדם. ובו נברא העולם שהוא משמש תחילת ליל אחד 'במוצאי שבת', במוצאי שבתאי, למלוך 'בשמי צבאו"ת' 'בשטר שם' 'בדם הקשת', כלומר 'בשרש הדם' שהוא קשת הגאולה, והוא שרש הדלה, וסודו 'חמר ראשון בדם'. והוא שבתאי עם דלי 'שקטזדי בתלי', והם 'ספירות' כלומר 'מחשבות' 'בשמחות' 'משבחות', 'י' שמות' שהם שם עדים על ו' שהיא 'מלכות המזרח'. וסוד כ"ו כוכ"ב כפול, כ"ו כ"ב בשם ובאותיות, והוא הרוחני הפועל המניע. והנה בגן ב' עצי"ם סודם צבעי"ם שבם שוכן 'זהר' 'האור' ושמן 'דבור', והנם בדמות תכלת שהוא מקבל זהרורית כמראה. וראשית כל יסוד לבן שהוא מקבל 'כל צבע', ונקרא 'צל הלבנה' והוא 'נצבע' והוא 'מטבע האלהים', טבע 'צבעים' ושמ"ו 'צבען'. גם הוא 'מכין הלבנה' לקבל כל 'דבור', 'בכל צלם' כלומר 'בכל נקוד'. כי הנקוד הוא הצלם והאור הלח הוא הדמות, והוא השפע הנשפך בע"ט שהוא כדמות הדעה. ומה ע"ט החיצוני המתנועע בכח היד וכל הכחות הקרובים והרחוקים להעד. הלב והמוח והנפש והסכל והחושק לכתיבה. והיות העט מטבל בקסת הנושא חמר הדיו ונושא ציור צורת האותיות. ומכל כיוצא בזה והדומה תתעורר נפשך אם עשו בה עץ החיים ועץ הדעת ופירות שכליות וספירות אלוהיות, עד שתבין עניין המציאות העליון והתחתון הנכללים בך. ולא תצטרך אז בזה להטריח עצמך לבקש ספרים או חברים או רבנים ללמדך מה שיחסר לך מן החכמה. כי רבך הוא לבך, ואלהיך הוא בקרבך. ושאלהו בכל הענינים והוא יענה לך בכל עניין ועניין כראוי אהבת חשק שחק יצאה מהשם, מיראתו תעשה עלי ולפיך הסיעהו, וסיבבתו חבתך גלגלי.