כבראש, תוך, סוף.
ויאמר ראש הראש באימה וברעדה, משותפת עם שמחה שכלית, או ראש התוך או ראש הסוף לפי מציאות האות. או יאמר תוך הראש תוך התוך תוך הסוף. או יאמר סוף הראש סוף התוך סוף הסוף, ולא יפרד מגלגול שלשה דברים אלו המורים על ג' הפסוקים המדברים, שסודם סת"ר א"ש כופ"ו. והנה אש כופו הוא בלשון יון מדע, גם בלשון לעז כופו הוא אש בעצמו, ומספרם כ"ף זכו"ת וכ"ף חוב"ה בעלי צורה ובכללם תכשף או"ר ס"ו, כלומר אור גנו"ז. "שש כנפים" (יחזקאל א' ו') ארבע ארבע כנפים שש. והכל בע"ב כלומר בגלגו"ל, בחס"ד. ועליך שתדע שאלה הג' הדברים המתגללים עם כל שם ושם מן ע"ב שמות, שהם מושפעות להשפיע עליו שפע חכמה, שהוא שר פרי המחשבה, ושפע בינה שהוא פרי חכמה, ומחשבה ודעת שהוא פרי בינה וחכמה. כל אלה הדברים נשפעים מן השכל הפועל המודיע לאדם אמיתת מהות עצמו באמצעות צרוף האותיות, והזכרת השמות בלא ספק, עד שישוב האדם במדרגת השכל להיותו דבק בו בחיי העולם הזה כפי כוחו, ובחיי העולם הבא כפי השגתו.
ועל זה אני מעוררך אל צורת ההזכרה ואל חכמתה עד שלא תחסר ממך כוחה בע"ה. ושים לבך להבין ולהבחין כל מה ביארנו אליך בעניין. הנה כל עת אשר תרצה להזכיר שם משמות הקדש או שם בן ד' עם כל נקודיו או שם בן י"ב שהוא משולש המרובע, כלומר שהם ג' פעמים שם בן ד', או שם בן י"ב שהוא עוד י"ב שמות שלמים ומצורפים וגם יקרא משולש ומרובע, או שם בן מ"ב שהוא משולש י"ד והוא מתגלגל על סוד י"ג שהוא ז"ו, או שם בן ע"ב הנזכר היוצא מן כ"ו על דרך התוספת, כמו שאודיעך כל אלה הדרכים לפנים בעזרת ה'. אתה צריך להכין עצמך ההכנה הראויה לזאת החכמה הנבואית האלוהית והיא זו.
הקדמה
בידוע שהאדם בטבעו אוהב ענייני העולם הזה הרבה בחשק אמיץ, מפני שעליהם נתגדל. ובם רואה המעלות הרבות האנושיות זו על זה, וטבע חשקו מבקש ממנו שישתדל להשיגם בכל יכלתו, ויטרח יום ולילה עליהם אולי ישיג מהם מעט או רב. כמו שרואה שהשיג מהם זולתו שהוא בעיניו פחות ממנו או מעולה ממנו, שכל אדם משער עצמו אל זולתו. והנה השיעור משולש בחלקיו הקצוות, והם מי שהוא למעלה מן המשער בקצה האחד מן המעלה בדבר מן הדברים, ומי שהוא בקצה האחרון של הפחיתות בדבר ההוא בעצמו, כלומר בימינו, ומי שאמר שהוא תוך הקצוות בשווי, מכריע בנתים אצלו, והוא אשר הוא כמוהו בעניין ההוא. ואין ספק שאין בטבע תאות בני אדם להיותם חושקים דבר שהוא אצלם פחיתות אצל מה שהם בו אם אין בדבר ההוא הנכתב תועלת רב או מעט או הנאה רבה או מעוטה. כי התאוה יש לה שמות הרבה וכולם מורים עניין, כגון רצון וכוונה ובחירה ואהבה וחשק וכיוצא בהן. וכל אלה הכללים בשם החושק שהוא כתר עליון לכולם, שאלמלא ההשתוקקות הרב שהוא החושק והוא הקצה האחרון של התאוה, והקצה הראשון לההוא החיצון והשאר כולם אמצעיים בין הרוב והמיעוט. הנה לא היה האדם מתעורר במחשבתו להתנועע כדי להשיג השגה מההשגות גופניות או רוחניות.
ואם כן זה מופת שהמניע הראשון הקרוב למחשבה והמעורר תנועתה לבקש המבוקש, הוא הרצון והמחשבה שניהם דבר אחד, כי לא יפרד זה מזה ולא ימצא זה בלא זה. אלא שאנו יודעים שהרצון מתעלה בכל מעלותיו, עד הגיעו אל מעלת החושק שהוא תכליתו, וגם לחושק בעצמו מדרגות אין קץ. הנה הוא כצורה למעלות המחשבה מראשיתה שהוא החשבון, ועד תכליתה שהוא השכל והמשכיל והמשוכל, כאשר הוא המושג הנחשב עד היות המחשבה המחשבת המציירת ציור האותיות המצוירות המושכלות הנחשבות מחשבות שכליות מלאות אותיות, שהם הצורות האמתיות, מצוירות בצלם ודמות כמלאכי השרת שכל אות מראה ממראות הנבואה. וכן כולם זהרורית זכה. ואם כן הנה האותיות משכן נושא המחשבות שהן הספירות והחשבונות וכל המדות והשיעורים. ובהתגבר הרצון עד שובו חשק, תכיר הנפש החושקת המחשבת את הדבר החשוק שהוא המושכל, ותשוב אז הנפש דבקה בחשקה דבר אחד דבוק עם חשוקה אשר חשקה ברוב חשק. וסבת כל זה היתה צאת המחשבה לפועל אחר היותה בכח, ונותן החשק היא האות והוא יהו"ה אלהי"ם צבאו"ת, אשר נאמר עליו אות הוא בצבא שלו. והאמצעי שבינינו ובינו היא מחשבת תורתו הקדושה, אשר תחילתה כ"ב אותיות והתחלתן ותכליתן ד' אותיות ההעלמה, והם שרשי היסודות הנזכרים, שהם בדמות שלוש נקודות הקו שהם ראש תוך סוף הנזכרים למעלה. ובצורה הזאת בעצמה תמצא כל חושק אנוש גופני, עד שאפילו הדומם הושם בו טבע בדמות חושק, אלא שלא הסכמנו לקראהו שם חשק אבל המשותף עם הציור. כמאמר השם יתברך באומרו "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי" (תהלים צא' יד'). וקרא בו על ציור החושק הנקי ידיעת השם החשוק, והוא שהודיענו שמי שיחשוק בידיעת שמו הוא אשר חשק בו. שאין לאדם דרך להשיב חשקו זולת שמו, ושמו מורה על אמיתת עצמו, לפי מה שאפשר לבעלי החומר השפל הזה להשיג ממנו יתברך שמו.
ואמנם הטבעיים שהם בלתי משיגים אשר לזה חנן השם דלים נושאי הציורים בכח בדומם והיסודות והצמחים. והחומר הראשון והצורות הראשונות הקרבות לו והמניעות אותו, הנה גם בהם נתן במדת חשק אך לא חשק, והוא שהוטבעו בהם כוחות לבקש התחלותיהם תוליד תמיד, ולפי זה החומר הראשון פושט צורה פרטית לחלק מחלקו, ולובש צורה טבעית אחרת פרטית אשר היותה נמצאת במינה בכח ויצאה לפועל, כי הכללית אינה בכח לעולם אבל היא בפועל תמיד, אך הפרטיות ההוות הנפסדות אשר היו נהוות בכח ויצאו מן הכח אל הפועל, ובהם עוד כח ההעבר להיותן אחר זמן בלתי מציאות פרטי בעל חומר פרטי מיוחד לעצמו. ועוד בחומר כח לקבל זולתו, כי לא ימצא שום חלק מכל חלקיו ריק מצורת מה, כלומר בלתי צורה מהצורות הטבעיות המתגלגלות עליו והרוכבות עליו, והמניעות אותו זה אחר סור זה. כן החומר הוא אחד וצורותיו הן רבות מאד והן מינין הרבה, וזה החומר הוכן להיותו נושא הצורות כולן בדמות המראה שמקבלת כל המראים, ובדמות השעוה המקבלת כל הצורות של החותמות, והשעוה אחת, וידוע שכל שהשעוה קבלה צורת חותם אחד, אי אפשר לצייר בה צורת חותם אחר עד שתוכל לסבול שתי צורות יחד בזמן אחד, וזה מושכל ראשון, אך יש בה הכנה לקבל צורת חותם אחר, אחר ההעבר צורת זה החותם הראשון אשר קבלה, והצורה ההיא היא אשר הכינה לה כח לקבל צורה אחרת, והוא אשר היה טרם בא לה הצורה ההיא הב' בעצמה, וכל צורה וצורה מכינה לה כח לקבל צורה אחרת, בלבד אחר העבר עצמה, כן החומר הצורה שבו עתה היא הבונה כח בו, לקבל זולתה אחר סורה.
כן המחשבה היא צורה לאות זה והאות הוא חומר נושא המחשבה, והמחשבה האחת מכינה צורת כח באות לקבל מחשבה אחרת, כי לא תקבל האות שתי מחשבות בזמן אחד וזה מושכל נפשי, כמו שלא יוכל האדם להוציא מפיו שתי אותיות ביחד בזמן אחד וזה מורגש, אבל הוא יוציא הדיבורים המצורפים ברוב אותיות אות אחר סור אות אחרת. השומע ב'ג' יקבלם כך אות אחר אות, ואז המחשבה בוחנת אותם בדמות מה שקבלתו האזן ב'ג' אות אחד אות אחד. וכך העניינים כולם אשר במציאות, כי גם הגלגל חלק תנועות יש לו, וכן התענוגות כולם וא"כ כולו דומה בנמצאים בדמות חושקים רודפים זה את זה, ויש עתים שיעמוד העניין מצוייר ולא יסור, ואז לא יוכל המצוייר להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו עד שישוב הציור מתנועע מאשר היה בו אל זולתו או למעלה או לפחיתות, והוא שם ביסודות כח טבעי בדמות חושק שישוב כל אחד למקומו הטבעי לו.
ומקום האש הוא גבהות החומר הראשון, ומקום העפר הוא שפלותו, ושניהם בעלי איכות אחת, והיא היובש. ונבדלו להלחם באיכות שנית ושלישית וסודם א'ב'ג'. והאחת שקראנוה שלישית שנית היא החום אשר חמה האש נושא אותו תמיד על עוד שהאש אש, והשנית אשר קראנוה שלישית היא הקור אשר חומר העפר נושא אותו תמיד בטבע ומשתנה עליו במקרה שבעת שיתגבר עליו חום האש יעביר קור העפר ממנו ועודנו עפר עד שישיבנו אש כמוהו. ולולי שיש כח בעפר לשוב אש איך היה שב אליו להיותו הוא, הוא אחר מלחמה חזקה וכן בשאר היסודות.
ולולי שהיתי יוצא מכוונתי הייתי מבאר זה בהפלגה, והייתי מביא על התחלת אלה הכוחות מופתים מורגשים ומושכלים ומקובלים בקבלות אלהיות, אך אין זה מקום עניינים ההם. ולאחר עוד שדמות החושק הוא נמצא אפילו בדומם, והעדים במחט עם האבן הזוחלת שרץ אליה בטבע בעבור היות מקור הברזל וקרוב לטבעו. וידוע שהדבר הרץ בטבע לא ירוץ אלא אל הקרוב לו תחילה כמו האש שבארץ שהוא שבאויר תחילה ברצותו לשוב אל טבעו האש, ואולי לא נשאר בו כח עד שנשאר עם טבע האויר, ויהיה אויר גמור בפועל, ויש לי בזה הדרך סודות נפלאות בחכמת ספר יצירה שהוא מורה על חכמת הטבע, אשר כנוהו בשם מעשה בראשית, וגם יש לי מופתים מושלים מושכלים אלהיים בחכמות האלהות שהיא חכמת השמות, כמו שתשמע לפנים בעז"ה.
אבל עתה אקצור העניין פה ואשוב להודיעך כוונתי בהכנה שאתה צריך להכין עצמך אליה, כשתרצה להזכיר השם, שבעבורה הקדמתי זו ההקדמה, כדי להודיע בה בכלל בקצור דברים, שהמחשבה כדמות צורה לאות, והוא כחומר לחושק, והחושק כחומר לציור, והציור כחומר לשכל האנושי, והשכל האנושי כחומר לשכל האלוהי, שהוא השכל הפועל. והנפש הוא הכח המוכן לשאת כל אלו הנשואים באמצעות הגוף שהוא משכן לכל, וחומר אחרון לכל. ואיבריו כלים לצורף המצרף בם השכל המצורף בצרוף האותיות שהוא הכח הנקרא נפש. ואשר בה כח לפעול כל אלה הפעולות. וא"כ ההכנה הנמצאת בנפש בכח, הוא אשר צריך להוציאה לפועל מושכל. והיציאה אשר בנפש מן הכח אל הפועל צריכה אל כלים רבים, והכלים הראשונים להוציא הנפש מן הכח אל הפועל, בכל דבר ודבר הקרובים לה הם האותיות שהמחשבה מניעה אותם על פי הרצון. שהוא כלי מצוייר מה שרוצה ומה שאינו רוצה, כלומר מצוייר בדעתו ומעיין אם הוא סובל שיצא המצויר אצלו לפועל אין דעתו סובלת אבל מניעו הרצון מלהמצא הדבר, כאלו תאמר אדם אחד רצה לאכול לחם, וצייר מהות הלחם, והנה הלחם מינים הרבה, כי יש ממנו שהוא של חטים, ואחר הוא שעורים, ואחר משיבולת שועל, ואחר משיפון, ואחר מכוסמין. ואלו הן חמשת המינים שהלחם נעשה מהם, שהרי ברכתם אחת שווה והיא המוציא לחם מן הארץ. ואולם נודע לכל שהציור הרצוני מתבסס הוא בעצמו בין הין ולאו, ומחשב מתוך האותיות תחילה בין בלשון הקדש בין באיזה לשון שתרצה. והוא מצוייר השוק שמוכרין בו הלחם הנקי, הסלת העשוי מן החטה, וכן מצוייר השאר. ואז בוחן ובוחר באחד מהם, כל זה באמצעות אותיות, ואע"פ שיש מי שיצייר ולא ידע שהוא מצייר באותיות כמו שיחשוב איש שהוא מתנועע בלתי מניע, כן ההכנה היא כלי ראשון קרוב להשגה, וכולה תלויה בצרוף האותיות ובכל הדרכים הידועים למקובלים כולם.
ואחר שתמצא ההכנה הראויה לנפש שהיא הידיעה במחשבת ציור עיון האותיות, ויחשוב המצייר בם כאילו הם מדברים עמו כאשר ידבר איש אל רעהו, וכאילו הם בעצמם איש בעל דבור שמוציא מפיו דברים. והאיש ההוא יודע שבעים לשונות, ויודע כוונה ידועה מכוונת בכל אות ובכל תיבה. וזה השומע מצייר להבין מה שהוא אומר ומכיר השומע, הוא שאינו מבין כי אם לשון אחת או שתים או שלוש או יותר מעט, אבל מבין מזה שהמדבר אינו מדבר לו שום דבור לבטלה כי אם אחר שהוא יודע כל הלשונות. הנה כל דבור ודבור אצלו מובן בפירושים רבים ואע"פ שהשומע אינו מבינם. וכן אחר ציורו שהכל עיקר, א"כ הנה החסרון בא מאתי, וע"כ צריך לבחון תמיד על כל דבור ודבור עד שיסכים עמו ויבין כל דבריו אשר ידבר לו. כן הוא דרך ההכנה כדמות בקשת הסכמה ידועה מבעל לשון שהשומע לא הבינו עד עתה ומבקש להבינו עתה. וחוקר כל אות ואות ושרשיו ומה שחיבר אל השורש והעיקר, בין בסופו בין בראשו בין בעצמו, כי אין שם דרך רביעית בשום פנים כי אם בזאת המשולשת והיא ראש תוך סוף. גם רוב שרשי לשון הקודש השלמים נבנים על שלוש זה שהוא ראש תוך סוף בדמות שם בן ע"ב במלת שמר שהשי"ן ראש, והמי"ם תוך, והרי"ש סוף, מלת שמ"ר. ולפעמים יהיה השורש כולו נמצא ולפניו אות שהוא משמשו כאמרך לשמור או לאחריו כאמרך שמריני. ולפעמים יהיו המשמשים רבים, תיבות או פעולות באים לשמש השרשים. ושרשי כל השרשים הם השמות. וידוע שכל שם ושם יורה על עניין, ואם אינו מפורש אינו כי אם לפי חסרון המבין. כשם אהרן שלא אמרה תורה מאין נגזר, אבל שם משה כבר אמרה תורה שהוא נגזר מן משיתהו, ואע"פ שהוא סוד, ויבן מן הכתוב שגלהו באומרו "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו" (שמות ב' י'). והוא חסר י' שנית וסודו י"ה שמות. גם סוד בת פרעה שמה בתי"ה והיא בת שם י"ה, והוא שם בתיה. ותבין זה מאומרו "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שם א'). וסוד בת פרעה עוד י"ה שמות. והנה סוד י"ה שמות שלמים עולה שמי"ם והוא סוד השכינ"ה. ואמנם ו"ה שמות שלמים עולים פו"ר הרי שניהם מפורשי"ם, ורמזם "אסתירה פני מהם" (דברים לב' כ'). וכיוצא באלו השמות יש מהם בתורה הרבה שהם נגזרים ויש מהנגזרים רבים ג"כ בלתי נגזרים, ויש מהנגזרים שהם מוסיפים ונזרעים על הוראתם, ויש שהם נראים מצורפים, ויש מהם משונים מאד כשם אברהם שהורה הכתוב עליו שהוא שם נגזר מאב המון. ואין ספק באמונה זאת אצלנו שאלה הם רמזים נפלאים על השמות. והנה שם קין נגזר מן "קניתי איש" (בראשית ב' א') והוא נחלף ובהם רבים אין קץ. רק אין זה כלום כי אם הערה שהעירתנו התורה הקדושה על ידיעת סתרי השמות, שהנה גם אנחנו אנשי לשונינו הסכמנו וגם נמשכנו אחר המוסר הראשון על היות שם אלהי"ם כולל, והוא כנוי לכלל כל הכוחות הטבעיות אחר היותו בכלל שם לסבה הראשונה, וגם לאחת ממדותיו אשר הוא יתעלה נבדל בה מכל הנמצאים ובה מבדיל בין כ"ח לכ"ח. וסודו י"ה מל"א וגם הו"א דיי"ן הנ"ה יו"ד ה"א לנ"ו גם הוא חוז"ה מחז"ה החזיו"ן, וע"כ נקרא מד"ת הדי"ן, אשר הכוונה בם להיותה צורה ולכל צרכי המשפטים "כי כל דרכיו משפט" (דברים לב' ד'), וגם תבין שכל שם שהודיע לנביאיו להיותו נקר"א כ"ן, בו היא לעניין הוראת כח מן הכוחות המיוחדות לו יתברך, שבכוח ההוא יודע שהוא נבדל מזולתו תכלית ההבדל, וזה הוא מופת מקובל אצלנו על כל שם ושם משמותיו.
ועל כן ראוי שתדע שסוד ההזכרה, בהיות שם ידיעה קודמת חזקה וחשוקה אל המזכיר עד שלא יחשוב בדבר זולתה, ויהיה נקי מהבלי העולם, ומחשבתו בשם ועם השם זכה ברוב ונקיה, ורודף וחושק להדבק בסבתו עת מן העתים, ואינו מוצא בעצמו שום מונע משום צד, ואחר כל זאת ההכנה השלמה הוא מזכיר. הנה נודע לך שזה דומה למי שהמלך שלח אחריו ורוצה לדבר אתו על כל פנים, שהנה המלך חושק לדבר אתו יותר ממה שהוא רוצה לדבר עם המלך ועל זה אמרו חכמינו ז"ל "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק" (פסחים קיב.) "והתקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד' טז').
זכור זכרון מחוקק שם לבבות. חדש לב ספירות מספרים.
ועת תקרא לנשכחות נקבות. קרא טרם להזכרות זכרים.
הסבר המהדיר: אשר הכוונה בם להיותה צורה ולכל צרכי המשפטים כי כל דרכיו משפט וגם תבין שכל שם שהודיע לנביאיו להיותו נקר"א כ"ן בו היא לענין הוראת כח מן הכוחות המיוחדות לו ית' שבכוח ההוא יודע שהוא נבדל מזולתו תכלית ההבדל וזה הוא מופת מקובל כגאצלינו על שם ושם משמותיו ועד כאן ראוי שתדע שסוד ההזכרה בהיות שם ידיעה קודמת חזקה וחשוקה אל המזכיר עד שלא חשוב נדבר זולתה ויהיה נקי מהבלי העולם ומחשבתו בשם ועם השם זכה ברוב ונקיה ורודף וחושק להדבק בסבתו עת מן העתים ואינו מוצא בעצמו שום מונע משום צד ואחר כל זאת ההכנה השלמה הוא מזכיר הנה נודע לך שזה דומה למי שהמלך שלח אחריו ורוצה לדבר אתו על כל פנים שהנה המלך חושק לדבר אתו יותר ממה שהוא רוצה לדבר עם המלך ועל זה אמרו חכמינו ז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק והתקין לפרס סוד לפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין זכור זכרון מחוקק שם לבבות חדש לב ספירות מספרים ועת תקרא לנשכחות נקבות קרא טרם להזכרות זכרים.
הסבר המהדיר: החלק ב' קטן, סימנו ב'
כשתרצה להזכיר שם בן ע"ב אחר ההכנה הנזכרת אתה צריך לתקן עצמך להיותך במקום מיוחד להזכיר סוד שם המיוחד ולהיותך מופרש ומובדל מכל חי מדבר, וגם מכל הבלי שותפיו, שלא תשאר בלבך שום מחשבה מהמחשבות הקודמות האנושיות ולא טבעיות ולא הכרחיות ולא רצוניות. וכאילו אתה האיש אשר נתתה גט לכל ציורי העולם השפל אשר נתנו האיש אשר עשה צוואה בפני עדים וצוה להשגיח באשתו ובניו והובאו לזולתו, והוא סגר לעצמו כל דין והשגחה והעבירו ממנו ועבר והלך לו.
ואחר עשותך כן כוון פניך כנגד השם, וחשוב כאילו הוא איש אחד ועומד לפניך ומחכה ממך שתדבר. והוא מוכן על כך לענות על כל מה שתשאלהו. ואתה אומר דבור והוא עונה, וזה הדרך לכה בו, וה חל כדבכוונה שלמה לכבוד השם יתעלה ואמור תחילת כל, "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" (תהלים קמא' ב'), ושא עיניך למרום, ושא את כפיך הימנית והשמאלית כדמות נשיאות כפים של הכהן, שהוא מחלק חמש אצבעותיו מפה וחמש מפה, והשתים הקטנות דבקות ושתים הקרובות להן ג"כ דבקות וחלוק באמצע והגודל פשוט לבדו, וכך לשתי ידיך בצורה זו,
הסבר המהדיר: (אמר העורך: זה הציור נמצא בכתב יד שהיה בידי הרב החיד"ה לפרק הרביעי משערי קדושה בחלק הלקוח מזה הספר החשק במקום הזה. והבאתיו מכוון שאנו רואים שנשיאת הכפים ליחיד המושך שפע לעצמו נעשת כאשר הכפות כלפי מעלה).
EMBED PBrush
ולשונך תכריע בנתים כדמות לשון הפלס.
ואז תתחיל להזכיר ואמור תחילה, רא"ש הרא"ש באריכות הנשימה ובנחת הרבה ואח"כ חשוב כאילו האחד העומד לנגדך כנז' עונה לך, וענה אתה בעצמך בשנוי קול, שלא תדמה העניה אל השאלה. גם לא תאריך בעניה כלל אבל אמור אותה בנחת ובישוב ואז תזכיר בעניה אות אחת מן השם כפי מציאותה, וזאת היא האות הראשונה שתענה בה וָ, ואחר שעה תאמר עוד, סו"ף התו"ך ותענה עוד הֵ, ועוד תאמר רא"ש הסו"ף ותענה וָ. ואחר שתשלים השם הראכהשון שהוא שם וה"ו שנלקח מן ראש הראש שהוא ו' של ו'יסע, ומן סוף התוך שהוא ה' של הליל'ה, ומן ראש הסוף שהוא ו' של ו'יט, מיד תוריד ידיך בנחת אשר נשאת אותם לפני השם בדמות עשר ספירות חמש כנגד חמש במספר עשר אצבעות, חמש מימינות וחמש משמאילות, אלה לזכות ואלה לחובה, ואתה הפכת הכוחות וזכית החייב. וע"כ תשים יד שמאלך על לבך, פשוטה בחמש אצבעות, ושים עליה יד ימינך פשוטה בחמש אצבעות להורות שהמזכה גבר וכבש תחתיו את המחוייב, עד שהוא אסר עצמו והודה ונכבש. ועל זה אתה יישר לבך מיד והשתחוה לפני הצורה הנחשבת בלבך שהיא לפניך והיא בעלת התנועה, ר"ל אשר היא הניעה העניה אשר ענית אשר טבעה בכסא כבוד, ושמה מלאך יי'. והוא אמצעי שבינך ובין בוראך והוא כבודו יתעלה.
ואחר שעשית כך לשם הראשון ישר, עשה עוד כמותו לשם השני הפוך, ולשלישי ישר, וכן לכולם תוליכם ג' ג' שמות בגלגול יה"י, שסודם כוי'שר ה'פוך י'שר. ופירושם ד"ם ד"ם ד"ם ועניינו עוד גלה"ו גלה"ו גלה"ו. ובשנים מהם חברם ותמצא סודם נגל"ה, וגם אתה גלה"ו. והנה סוד ראש תוך סוף ע"ד וסודו לד"ם, והוא כח לטל"ה, שהוא דם בכח. והנה כוכבו מאדים שסודו ד"ם י"ה ל"ו ובעדו היו המי"ם לד"ם ביבש"ת, בשבת"י, שהוא כוכב דל"י שגם הוא ד"ם. והנה זהו סוד לה"ט החר"ב המתהפכת שסודו רט"ב הלח"ה, וסוד המתהפכ"ת, תני"ן תל"י, שהיה ישר וכבר התהפ"ך בשח"ר מד"ת די"ן בכוכב"י לכ"ת בחכמת"ם. כי להט החרב המתהפכת סודה גלה"ו גדעון בעניין האות והמופת שבקש, בסוד יה"י, כעניין החרב והטל אשר על הגיזה ועל הארץ (שופטים ו').
והנה סוד התחלת הטיפה מרכבה, כאשר התחלת מרכבה טיפה. והנה המים נטפו טפו את מאדים שהוא אש. חבר מאדי"ם גופו עם טל"ה שהוא ד"ם ויתחייב ממנו גוף האדם שהוא טפה מאדים, שהוא יסודות האדם, ומהם הכל. והיסודות הם תאומים בדמות השמאל והימין אשר עליהם היו השכל כזוהדמיון חקוקים. על כן צויתיך שתגביר השכל על הדמיון ותכריע כף זכות על כף חובה.
ואמנם אחר שתזכיר השם השני, ותאמר ראש הסוף ותענה יֹ, ותאמר עוד תוך התוך ותענה לָ, ותאמר עוד סוף הראש ותענה יֹ, ועוד תשתחוה. וכן תעשה לשם השלישי שהוא סי"ט. ומן הג' שמות ואילך אם תרצה לישא ידיך יותר הרשות בידך, ואם לאו אינך חושש, אבל תזכיר השמות אחד אחד כאשר צויתיך, אשר סודם למערכת תנועתם אח"ד שני"ם. ואם אתה נקי ושלם בכל מה שהזהרתיך עליו אין ספק אצלי שהכבוד יתגלה לך, ויתראה לפניך בצורה שתוכל להכיר כוחו או יביא לך דבור שתבין כי הוא מאתו יתברך ואינו ממך. ומה אוכל ללמדך אני או אלף כמוני, אשר הוא ילמדך ברגע קטן חכמות נפלאות אשר לא שמענום אנחנו לעולם. אך מה שיש לאל ידינו בדרך זה, הוא כחשנזהירך על התשובה, כלומר "אם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית" (יצירה א' ז'). אחר שהודעתיך הדרך המקובלת בהזכרת שם בן ע"ב, והזהרתיך ללכת בדרכיו ולחשוב ענייניו וצירופיו, יש לך לדעת כי אין קץ לחכמת השם הנכבד ההוא, אלא שיש לו דרכים רבים נפלאים וזו אחת מהם.
ועוד אחת ההזכרות והיא יוצאת מגלגול וה"ו הז"י לא"ו (כפי שמופיע בחיי העולם הבא השם הראשון) שלש שלש מצטרפים ט' אותיות לכל צירוף והיא הדרך שסימן צירופה שם א' ושם ט' ושם י"ז, וסימניך והם ז"ך וסימניך טוב"י שנאמר "ויאמר אני אעביר כל טוב"י על פניך" (שמות לג, ט), וכן עד סופו בסימן א' ט' י"ז מתגלגל והוא מן ט' לט'.
וזהו היוצא מגלגולו הראשון.
הסבר המהדיר: האל
הסבר המהדיר: כלל
הסבר המהדיר: וטל
הסבר המהדיר: מעל
הסבר המהדיר: להז
הסבר המהדיר: ללב
הסבר המהדיר: המל
הסבר המהדיר: הכח
הסבר המהדיר: והז
הסבר המהדיר: ילי
הסבר המהדיר: ולי
הסבר המהדיר: העל
הסבר המהדיר: ילכ
הסבר המהדיר: ייה
הסבר המהדיר: אכי
הסבר המהדיר: המת
הסבר המהדיר: יוו
הסבר המהדיר: אדי
הסבר המהדיר: אסו
הסבר המהדיר: הפה
הסבר המהדיר: שמנ
הסבר המהדיר: מיה
הסבר המהדיר: ראה
הסבר המהדיר: וקה
הסבר המהדיר: הנח
הסבר המהדיר: כחי
הסבר המהדיר: כתר
הסבר המהדיר: הנא
הסבר המהדיר: אני
הסבר המהדיר: אחר
הסבר המהדיר: כלב
הסבר המהדיר: השר
הסבר המהדיר: תהי
הסבר המהדיר: האה
הסבר המהדיר: ווק
הסבר המהדיר: הכטלש
הסבר המהדיר: אסי
הסבר המהדיר: עמי
הסבר המהדיר: עלע
הסבר המהדיר: ימז
הסבר המהדיר: הוה
הסבר המהדיר: מלא
הסבר המהדיר: ולי
הסבר המהדיר: דימ
הסבר המהדיר: רלי
הסבר המהדיר: עמו
הסבר המהדיר: שרה
הסבר המהדיר: יוי
הסבר המהדיר: ומנ
הסבר המהדיר: דינ
הסבר המהדיר: אחה
הסבר המהדיר: עצמ
הסבר המהדיר: ארנ
הסבר המהדיר: תבי
הסבר המהדיר: נוב
הסבר המהדיר: ממח
הסבר המהדיר: הוב
הסבר המהדיר: מני
הסבר המהדיר: עהח
הסבר המהדיר: מבר
הסבר המהדיר: מנב
הסבר המהדיר: ניה
הסבר המהדיר: עיה
הסבר המהדיר: יומ
הסבר המהדיר: דממ
הסבר המהדיר: קלי
הסבר המהדיר: ריש
הסבר המהדיר: וחמ
הסבר המהדיר: ואה
הסבר המהדיר: מיה
הסבר המהדיר: מיה
הסבר המהדיר: פיו
הנה זהו השם המצורף היוצא מן הראשון, ולפי זה הדרך תוכל גם אתה לעיין בשם הנכבד הזה ותוציא ממנו גלגולים כרצונך עד אין קץ. רק ראוי לך שתשמור מערכותיו תמיד בכל מה שתגלגלוהו, והזהר מן הד"ם הפתוח שהוא המתעה, וממנו נברא הדמיו"ן שהוא גלג"ל הד"ם. אבל התדבק בשכל והוא יתדבק בך, ולא תירא מדבר והיה יְהָוְהָ עמך.
ואל יקשה בעיניך מפני שאמרתי לך שתוציא מעצמך ומדעתך מהשם מערכות נפלאות וסודות שהיו נעלמים ממך, ותבינם מתוך הבנתך, מן השם שתוציא מגלגול השם. שזה השם כולו יש לנו מופת על אמתתו, שהענין מוכרח להיות כן, והוא שתדע שכל מה שתחשוב אתה בשם כבר היה כן בעצמו טרם מחשבתך, מפני שהכל בו והוא בכל. ואם כן כבלר נחקקו בשם כל מחשבות הנבראים, וכל שכל מחשבותיך, וגם כל המחשבות העתידות להבראות. ואחר שהדבר כן, מה יוכל שום מלמד ללמדך בו שיגיע אל קצה קטן מאשר ילמדך השם בו בעיונך בו בשכל נקי מכל מחשבות ההבל.
ואם תאמר איך זה יתכן, הנה לך מופת מושכל ומקובל, וגם קצתו מורגש, שכל הדיבור יוצא מכ"ב אותיות, והם שיבנו החכמות על רי"ו אותיות שבשם. ואמנם צריך אני להודיעך בו כללים ראשונים, כדי שיהיו לך כמפתח לפתוח נ' שערי בינה שהם חמשים עם כ"ב אותיות. והוא שצריך שתדע כי זה השם המשולש, יצא מכח המשולש, והוא שם בן י"ב אותיות וזה היא צורת הוצאתו:
י יה יהו יהוה
י יה יהו יהוה
י יה יהו יהוה
ל' מ"ה ס"ג ע"ח
והנה כל שם ושם הוא ע"ב. ואמנם שלשתם יחד הם רי"ו, וכשתקחם באורך יהיו שם ד' דרכים, ואיני צריך לפרש לך סודותיהם, אבל צריך אני לרמזם ועליהם תבנה כאשר אתה רואה, כי כל שם מורה סוד לאמופלא, והוא כי מספרם הוא:
היה הוה ויהיה
היה הוה ויהיה
היה הוה ויהיה
ואמנם כללם ירא"ה והוא גבור"ה, על שם חרב"ו צב"א מלחמ"ה. והנה חכ"ם בעול"ם ב"א ונלח"ם במז"ל ארי"ה ומטיל בו ירא"ה כי הוא בחו"ר ברו"ח, ויש לו ממונים עליוני"ם שכבר נתנה החכמ"ה לאזני"ם ולעיני"ם והד"ם לאפי"ם וההודע"ה לפ"ה ואור"ג הגבו"ר גבור"ה בהרג"ו ברו"ח וחר"ב פיפיות בידו והוא מעי"ן ביו"ד ה"א ו"ו ה"א ישר הוא חל"ק החכמ"ה וחל"ק הבינ"ה, ומנינם ברו"ח על דרך סבו"ב חכמ"ה ובינ"ה, ועל פי סבו"ב חמ"ה ולבנ"ה, והכל עם זה השם הנכבד והנורא ועניינו הוא שעל פיו מתנועע התלי אשר הוא בעולם כמלך על כסאו, ונקרא פקי"ד בשם צד"ק כי הוא מדת הדין.
ובשנת ה' אלפים ומ' שנה ליצירה השלים פ"ר מחזורים, כי מחזורו י"ח שנים, וסודם השם המיוחד שעל פיו מתגלגל ומניע י"ב מזלות. וכל הכוכבים בהרהור והכל במחשבה, כי בספירה הולך בשנויים בכל חשבון לבומאותו המחשבה בנו, והוא הברכה והקללה באים. ועל כן היה י' ברכה וי' קללה. והנה גלגולו במחזורים י"ח חדשים חמה בכל מזל ומזל. ויש למזל ל' מעלות והוא הולך בכל ג' חדשים ה' מזלות, עד שיושלמו לו י"ח בכל מזל ומזל. ומכאן חייבו להיות בכל מזל ה' גבולות וג' פנים, והגבולות הם לדרכי החמשה כוכבי לכת שהם כ'צ'מ'נ'ש, והפנים הם ל"ו שהם ח'ל'כ' צ'מ'נ'ש', וגם הם ג' שנקראו משולשות במהלכם. ומפני שהשם הנכבד והנורא הנרמז בראשית התנועות ומהלכם בנוי על ברייתו של עולם, אצטרך להקדים לך הקדמה קצת מזאת החכמה החיצונית עד שיהיה קל עליך להבין דרכיו יותר.
והעד שזה השם מורה על סוד התנועות, הוא שהתחלתו בתורה מן פסוק "ויסע", המורה על הנסיעה, וסודו בי"ד הנסיע"ה והוא נוס"ע בכ"ח גבור"ה. והשני לו הוא מפסוק "ויבא", שהוא גם כן מורה על נסיעה שנית ממין שני. והשלישי הוא ג"כ מורה על נסיעה שלישית ממין שלישית, לגשהוא "ויט" מלשון נטייה. והנה נסיעה, וביאה, ונטייה, הם שלשה עדים על ג' תנועות העולם, שהם תנועה מן האמצע, והתנועה אל האמצע, ותנועה סביב האמצע. ומן הכתובים תבין כל אחת ואחת מהן, שהרי במחשבה זכר הליכת הפנים וחזרה לאחור. וע"כ נלקח ו' מראשו ישר כפי הנסיעה הראשונה. והנה הנסיעה ביד, גם הנסיעה ברגל, והיא נסיעת התלי בסוד "ותחת רגליו" (שמות כז' י'), ועל היד כתוב "באצבע אלהים" (שמות ה' כה'). והוא סוד תנועת ההטיה בסוד "ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה" וגו' (שמות יד' כא'). ונטיית הגלגלים הם סבוב כל השינוים הנמצאים בעולמנו זה. כי י"ח שנים מתגלגל התלי בגבהות ובשפלות, ומנצחו השם המיוחד על פי הנסיעה בגבורה בקשיות. וע"כ י"ח נקודות כחו כי שם ביתו "ותשובתו הרמתה" (שמואל א' ז' יז'), הם ששה שהם אש ורוח ומים ששים קשרים אלו. וע"כ נלקח שם "ויבא" ישר לו, אך הוא הפכו מן הלילה. ושם "ויט" ישר לו, ומה שהוא הפוך לראשו הוא ישר לזנבו, ומה שהוא ישר לדלזנבו הוא הפוך לראשו. אך "ויבא" מן המכריע בנתים, וע"כ נאמר "ויבא בין מחנה מצרים ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שמות יד' כ'), והי"ם סודו ה"ן.
ואמנם בשני זכר ביאה בנתים, שהוא סוד ההכרעה, עד שלא יקרב זה אל זה כל זמן אשר המכריע בין שתי המחנות קיים. והביאה היא בדמות הכנסה בבית, שהנכנס בא בו בין שני השערים ובתוכו יוצא ובא לעתים פנים ואחור. וכן הרוח מכריע בין האש והמים, ושמו מדת השלום מפני שבכל עת שהרוח מכריע ביניהם יש שלום. והשלום אח האמת, וע"כ אם מדת יעקב אמ"ת, הנה מדת עשו שלו"ם, וביניהם דברי שלום ואמת. וע"כ סוד המדות בדמות אמ"ש שהוא לעד על מה שנאמר בנבואה "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ה' טו'). ואמנם בג' זכר בו נטייה שהיא הוראה על היותה סבת תנועת הרוח. ותנועת הרוח סבת תנועת השנוי הטבעי, והוא יובש הלחות ובקיעת המים לחלקים שוים, והם י"ב חלקים. והוא סוד י"ב שמות אשר להרמזתי שסודם רי"ו, וע"כ נרמז בנתים ז"ה אל ז"ה, בסוד קדושה משולשת לשלוש כתות, שהן ג' מחנות. גם חמש מחנות עם מספר מחנה שכינה הן בדמות שלוש בצורה זה:
EMBED PBrush
והנה זו הצורה שהיא צורת ד' דגלים שהם י"ב, היא כדמות ה' בסוד א'ד', שהיא חצי השם ורביעית. והיא בדמות ד' חיות הקדש אשר ד' פנים לאחד ושכינה בנתים בסוד ו'ה'ו'. והסוד בהיות ה' מאמצע בין הזוגות והוא נפרד בדמות אלה הצורות:
EMBED PBrush
EMBED PBrush
הנה מאלו הצורות הג' שצורתם שהם שלשים וכללם א'ב' א'ד' א'ו', תבין סתרי המערכות, והמערכות, והמרכבות. ולעולם תשקול את כולם במשקל משולש כאילו להשים זוגות שוות, ימין ושמאל, או נפרדים שווים. אך תכריע ביניהם לעולם באחד יחיד ומיוחד. ותבין מזה שבכל המרכבות והמערכות אין מי שידמה למכריע חוץ מן השלוש לוהראשון שהמכריע שוה במציאות לימינו ולשמאלו. ואע"פ שהמחודש דומה לו מצד אחד מפני סוד שש קצוות, והיכל הקדש המכוון באמצע, והוא אשר רמזתים בשלשת המאמרים. עם כל זה כולם מורכבים מן השלש, והנה הם ה'ה'ה', וזה הוא אחד מן השמות.
ולפי זאת הדרך הקדושה, תמצא אלפ"א בית"א שהיא מתחלת מלמעלה ויורדת למטה, ומתרכבת תמיד בצורה שווה. והיא מעיינת לייחוד המכריע בנתים עד היות ימין מפה וימין מפה, שאין שמאל למעלה. והרואה יאמי"ן מיד בקריעת ים סוף. "כי ביה יהו"ה צור עולמים" (ישעיה כו' ד'). והנה היה הים מפה ומפה כצורה זו:
EMBED PBrush
גם יתגלה מעניין יום יום, שהנה כשתוריד הא"ל לאלפ"א בית"א לשני הצדדים בשווי מן א' עד ז' ותשים א' מכריע ו' בנתים תמיד, אז תדע כי היא היא המים באמת. והנו אל"ף משולש בסוד אי"ק, שהם חע"לזמ אח"ע עש"ר מא"ה, וסודם הד"ד. וזה הוא סוד הפוך והושם לכסא לאף חלקי השעה והוא [א"ף] החלקים. שהנה התחלתם בסוד המולד הראשון מן לבה"ב לבהב"ד כפול הר"ד ותמצא תי"ח, והוא י"ח שנים של התני"ם, וסודם חציו שד"י, וכן חציו רוצח וחציו רחמן. גם חציו רוח מים, וחציו המרום. ועל זה נתיחס למים באומרו "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" (יחזקאל כט' ג'). כלומר אורו בתוך י'י'ו'ע'ב' י'מ' י'מ'. והנה שהוא א' מכריע בנתים. ואם תמנה לפי הצורה הנזכרת מספר החלקים הנקראים כפות המנעול כלומר כפות העולמים הנזכרים תפלא מסודם וזה צורתם:
EMBED PBrush
דע בני כי זאת היא צורת המזבח אשר בנה משה "ויקרא שמו יהוה נסי" (שמות יז' טו'). והסוד כי חשבונו נס"י והוא הסנ"ה אותיות למשה מסיני השווה שהוא נמצא שווה כזה, הנה זה הצורה כזו הצורה והם זו הצורה:
EMBED PBrush
ג"כ היא אשר תהיה לך הדרך הישרה הנערכת מחכמת המרכבה, וממנה תזכיר השפע הנכבד. וכמוה אתה צריך לצייר בשפע המרכבה המעשית ביודין, וכן העצמאית בעצמה. והנה יהיו ידיה הימנים נ"ה ומן השמאלים נ"ה, וחוט שזרתן אשר ממנו כלים מוצצים ויונקים חייהם הם א' ודין. והנה עוד מספר הנס"ה. ואמנם סודם המרכבה הנגזר, והיא שליש השנ"ה אשר המחשבה גוזלחרת לשלושה, בסוד סמך. בעבור היותו מספר קבוע לחבירו י"ה מספרים אשר הוא שמינית כ"ף יו"ד, המורים על רביעתם. ואשר חקוק בכסא הכבוד הוא החקוק בטבע הלב. והנה מספרן כסוד מרובעו ברוח שהם הזוגות והם יו"ד והם כ"ף והם סוד ליו"ד סבובי"ם שהם ימינ"י, ושלוש דמיונ"י. ותמצא שכלי, ושלוש שכלי ותמצא אנכ"י, ושלוש אנכ"י, ותמצא רגלי, וכפלם יסודות, וכפלם שמו מפורש. והנה ק"כ יודים מספרם אי"ק, וסודו הפוך קי"א. והוא פלא גדול כשתחשוב החוט לי' אחד. ואם תחשבהו לי' יודין הנה הנוסף במספר כול"ם. וסוד העולמים אמצע כל העולם למלך והמלכה קנאים מקיאים המקוים נסיעה ונקמה לעדים בהם. ואמנם מערכת המאות שהיא ק"כ קופים עולה י"ב אלפים חבר שלשתם ק"כ א"ר י"ב, וסודם זכר הגלגלים כ"ח היוצר והוא של"ג שהוא החושך העולם הזה והעולם הבא, כל האור הגנוז, והנם אי"ק בכ"ר. ובצורות האלו והדומים להם אתה צריך לצייר ולעיין בם בעניינים מושכלים, עד אשר תוציא מה שבכח אל פועל בלבל שמות הסכמיות עם הכחות הטבעיות, כי בם תשיג השכליות על פי צורת צירוף האותיות.
הסבר המהדיר: הנקראים כפות המנעול כלומר כפות העולמים הנזכרים תפלא מסודם וזה צורתם: ציור דע בני כי זאת היא
הסבר המהדיר: לטחלק שלישי קטן, סימנו ג'
אם היות יכול לקצור באלו הדרכים קצור שלא היה עליך כבר להבין כוונתי בו, וגם לא היותו חסר משום ידיעה הראויה לדעתה בחכמה זו מפני רוב הקצור, היה לי בזה ב' תועלות, ולך ג' תועלות. האחת היתה באה לי מצד שהייתי מקל הטורח הגדול מעלי, ואשר אני צריך אליו לחברו ולבארו בל"ב יום, הייתי מבארו בג' ימים. ולא הייתי מתבטל כ"ט יום נוספים, אשר הייתי יכול ללמוד בם מסכתא אחת שהייתה לי לסמך ולמגן בעת צרת העולם הבא, למחול בעבורה עונות. ותועלת השנית היתה באה לי מצד שהייתי מקל מעלי טורח הלמוד שאתה מקבל ממני. ולו היה אפשר שתלמוד ממני ביום אחד, מה שאתה צריך לטרוח עליו שנה אחת, היה זה טוב לשנינו. רק השלש פעולות הבאות לך מזה הם מוכנות בתחילת מחשבה. והאחת מהן היא שתלמוד בדברים מועטים חכמות נפלאות אלהיות. והשנית שתתחכם מהם בזמן מועט. והשלישית שתזכה לעולם שכולו ארוך במעט טורח ובזמן קצר. ואחר היות העניין כן, אין ספק שאם אוכל להשים ע"ב חכמות תחת שני עניינים לא אטריח עצמי להעמידם תחת ע', כי אז היה מהעניין והחכמה מועטת. והיה ראוי להאמר עלי בזה "כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים" (קהלת ה' יב'). והנה הזכיר שלמה לבלתי להאריך בדברים אלו באומרו, "כי האלהים בשמים ואתה על הארץ" (שם א') על כן יהיו דבריך מעטים. ואמנם באמת זה החכמה העליונה שמה בלשון חכמינו מעשה מרכבה, כלומר הרכבת ש"ם בש"ם, אמ"ש עם אש"מ, הרכבת מערי"ך בנער"ך, מכריע בנתים בדמות מסמ"ר במסמ"ר, מצי"ר במצי"ר. וע"כ ואל תתמה מאשר האריך בו בקצת דברים בהכרח. כי הדבר עמוק עמוק מאד ומי ימצאנו, אפילו רוב דברים, קל וחומר אחר כי זה החכמה האלוהית אינה כשאר חכמות. שהרי היא כוללת כל החכמות שנאמרו ושנגלו ושנסתרו, וכל הנמצאות ונגלות ונסתרים וכל העתידים להאמר ולהגלות בפירוש, או נרמזת נסתרת. ואם כן אינו מן הפלא, שהעניין המופלא והנורא הזה יתחיל להמשיך המחבר המדבר בו. אלא שנותן הדין לדעתו של החכם המדבר שימשיך הוא את העניין ולא שהעניין ימשיך אותו. שנאמר בספר היצירה בסופו על חכמת האותיות, אשר עניין אברהם אבינו ע"ה שהוא המשיך האותיות שבהם נברא הכל בדמות ג' אמות. באומרו משכן במים דלקם באש רעשם ברוח. מאועוד עשה כן בז' וי"ב, באמרו בערם בז' כוכבים, נהגם בי"ב מזלות. וכלל זה שהוא המשיך הכוחות והמשיך חכמת האותיות כרצונו, ולא הכרחתיהו החכמה המופלאה הזאת לעבור גבולה.
והנה היום לולי שאנו מובטחים בשם אשר הורנו על ידי זאת החכמה התוריית הקדושה שאנחנו בזמן הישועה. ונאמר עליה "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" (ישעיה יב' ג'). ותרגמו יונתן בן עוזיאל ז"ל "ותאלפון אולפן חדת בחדוה מבחירי צדיקיא". הנה גם אנחנו היינו שותקין לבלתי גלות בחכמה זו כי אם ראשי הפרקים רחוקים ועמוקים, עד שלא היו מובנים כי אם לצדיקים המעמיקים. אך מה שמכריחנו הוא עניין אלוהי, וגלה לנו קצת מסודו. ויבא חנוך ב"ן יר"ד בדמות מוכיח דברנ"י וידבר בנו ועל לבינו הביא תנחומים וינחמינו. כבר היינו מחרישים כאשר החרישו קדמונינו ז"ל, וידוע כי אליהו אשר נקרא שמו יהוא"ל לא יתגלה לרשעים כי אם לצדיקים בלבד. והם אשר צדקו ביראת השם, והם הם חושבי שמו ג"כ כמו כן חנוך בן ירד שלא יתגלה כי אם לאנשי אמת, שונאי בצע. שהם אנשים חכמים בחכמה האלוהית הזאת בלבד. ואל תאמן זולת זה.
ודע כי אליהו וחנוך שניהם יבואו בזמן אחד מבועצה אחת לשניהם, והם מבשרים באמת. ותחבולות גדולות יוליכנו, ויולידו בעולם ויחדשו חכמות אשר הם נכריות היום מאד אצל חכמי ישראל, המתחכמים בחכמת התלמוד. והם בתכלית הרוחק מאמתתה השנית כי יש לה שני דרכים, אחד נגלה ואחד נסתר, ושניהם אמת. רק הנגלה דומה לעניינים הגופניים אשר במציאות כולו בכלליו ובפרטיו, והוא שכבר נודע ונגלה לכל בעל שכל. כי העניינים הנגלים אשר במציאות הם העניינים המורגשים, והם הם כלים לכל העניינים הרוחניים הקרובים אליהם, והם הם כלים לכל הפנימיים הרוחניים הקרובים אליהם והמנהיגים אותם. והנה הכלים בעצמם יש מהם חיצוניים ויש מהם פנימיים. והחיצוניים הם כגון העינים, והאזנים, והאפים, והפה, והראש בכללו החיצוני, והזרועות, והשוקים, והידים, והרגלים, והאצבעות, והשער, והצפרנים, והעור, וכלי המשגל. אך אלה כולם נגלים כלומר מפני שהם בעלי צורות בולטות, הם מורגשים. ואעפ"כ ראוי להביא מופת מהם על שהם עם היותם נגלים אינם במעלה שווה עם הכלים הפנימיים הבולטים ג"כ. אך הפנימיים מעולים מהם מאד, והושמו אלו בדמות שומרי העיר ומסבבים כדי לשמור הכלים הפנימיים, כאשר ישמרו מגויעבדו עבדי העיר המשרתים את שרי העיר המנהיגים. כי ההנהגה כולה, שרשה, ומקריה הקרוב לכלים החיצוניים היא נאה מן הכלים הפנימיים. והפנימיים כשרים והחיצוניים כעבדים. רק באמת לא ישמרו החיצוניים אלא על ידי הפנימיים. גם לא יהיו שלמים הפנימיים אלא על ידי החיצונים. וכאשר החיצונים פחותים מהפנימיים, וגם כל מה שקושר את אלו ואלו קשר הצורך, כן הפנימיים יש להם פנימיים מהם עוד, שיגן מהם אותם ומניעים את כוחותיהם. והם כוחות רוחניות מאירות שוכנות על הגלמים המצויירים בצורות בולטות פנימיות. גם הרוחניות מתפשטות בגוף מבית ומחוץ, כי מבית ומחוץ הכל משכן אחד. ויקראו השוכנים על אלו המשכנות רוחות, ונשמות, וחיות הקד"ש, ונפשות. הרבה מאלה השמות להם להורות על התיחדם מהם, ועל הצטרכם אליהם, ועל השתתפם עמם.
אעפ"כ יש לכל דבר ודבר מהרוחניים מעלה מיוחדת, כמו שקרה לנו עם הפנימיים והחיצונים. ויש עוד לרוחניים השוכנים כוחות ורוחות מניעות ומנהיגות ומשגיחות בם. והם בלתי צריכים אל משכן, רק פועלים בהם ואינם נפעלים מהם. סוף דבר כל מה שהעניינים פנימיים יותר הם יותר ממדעולים ויותר רוחניים ויותר נכבדים מהחיצונים. עד הגיע העניין הנשפע מפועל ראשון, אשר אין לפניו אל נפעל אחרון אשר בלתי פועל בזולתו, והוא פועל בכל נמצא מאתו, אשר הכל ממנו יתעלה שמו. והוא אינו מתפעל מזולתו והוא בתכלית התכליות של הפנימיות ושל הרוחניות, אחר אשר אין דבר לפניו קודם. וע"כ הוא הנכבד והמעולה שבכל, וכל מה שבא אחר פחות אצלו כשתעריכנו אל עצמו יתברך. ואע"פ שאצלו אצולים ושפעים ושכלים מעולים מאד, הם מעולים ופחותים. מעולים אצל מה שלמטה מהם, ופחותים אצל מה שלמעלה מהם. וכן דרך המציאות כולו מראש ועד סוף, כי התוך תוך לראש ולסוף. והוא נערך בשתי הקצוות, למעלה ולפחיתות. והקצה המעולה הוא השם יתעלה, והקצה הפחות הוא החומר הראשון. והשם יתעלה פועל בעצם ואינו פועל במקרה. והחומר נפעל בעצם ופועל במקרה. כל שכן שהשם יתעלה אינו נפעל לא בעצם ולא במקרה. ואם ייוחס אליו שום דמיון התפעלות עצמיי או מקריי, דבר בלתי אפשר להיותו אמת. אך דברה תורה כלשון בני אדם (ברכות לא:), והשמות משותפים בהכרח.
וא"כ כבר התבאר לך במופת שכל מה שהיה הדבר במציאות בכלל ובפרט, וכן מהבגופי בני אדם יותר נעלם, ואפילו בגופנים, כ"ש ברוחניים, היה יותר מעולה בהכרח מהנגלה. וכמו שקרא זה במציאות ובגופים הפרטיים, קרה ג"כ זה בעצמו לתלמוד כולו בכלליו ובפרטיו שהוא תורה שבעל פה, וכן קרה זה בעצמו לתורה שבכתב. ואל תתמה א"כ על אומרו שיש בעניינים הכתובים, כלומר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שני פנים, אחד נגלה ואחד נסתר. שאם אתה חכם ושמעת או למדת דברי האומרים ע' פנים לתורה, ודברו המפרשים במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. אינו דין שיקשה עליך, אומר אני שני פנים שכבר מיעטתי מהשבעים ס"ח וזה שלא להבדיל דעתך, אך חס ושלום שאין זה לפי דעתי. אמנם בלי ספק התבאר אצלי במופתים ברורים כי האומר ע' פנים לתורה לא אמרו על שְישים גבול שבעים פנים לה במספר עי"ן, אבל כוון להודיע שיש לתורה פנים הרבה. כי שבעים בלשוננו מורה על רבוי דברים, ואולם פניה אצלי עינים הם, והם יותר משבעים אלף אלפי רבבות והם בלא קץ. ואדם לא הגיע ולא יגיע לדעת תכלית פניה. ועל דרך האמת אצלי על פני התורה אמר השם אל משה "ופני לא יראו" (שמות לג' כג'). ונודע כי אוריא"ל הוא שר הפנים, והוא בדמות מוחומר לפני התורה שהוא המזרחי באמנת ד' מחנות שכינה בדמות אלה:
הנה זאת מיד תכירנו, וכל האיברים מעידים עליו וגם זי"ן מי"ם נו"ן בדמות א' אמו"ן ומלא"ך ואיל"ן, עדים ברורים עליו. והוא חכם מדב"ר, והנה גמ"ל למ"ד כפול עד נאמן על מהותו. גם חומ"ר גנוז יגיד פלאו שהוא האיש רחוק וקרוב מגלגל האיבר. והנה כחו מדבר בלב, גם הוא מראה כוחו בלב. כי אמרנו שכינת אל באמצע, כוונתנו לומר עליו שכן שמו חומר ראשון. וכל העולם חומר ראשון באמצע והקשת עד על מציאות האנשים עם הנשים ממנו. רק הזהר פן יעלה במחשבתך שהצורה הנרמזת היא על עניין הסבה הראשונה. אך דע שהעניין הוא מדומה מפני סוד המציאות העולם והאדם. כי השכל הוא בכל ולא יוחס לו היותו במקום כי אם דרך משל. ואם כן קריאת שמות לד' רוחות והם שמות אל מלאכים. וכן שם מלאך נגזר מן מלאכה מורינו על סדר ההשגחה האלהית שהיא בכל. אך היא על דמות פנים הרבה, בדמות י"ו פנים, ס"ד פנים שיש לאחד, וכן לכל חיה מד' חיות הקדש. וע"כ נאמר (ספר יצירה פ"ב מ"ג) כ"ב אותיות יסו"ד (יסוד=י"ו+ס"ד). וכן כל יסוד מזויסוד שביסודות יש לו פנים הרבה, ועל כל פנים גם מלת פנים משותפת לפנים הרבים, והיא העיקרית שהיא מורה על פנימיות מעולה ונגזרת מן פנ"ה, ועניינה עיון.
ואם כן כבר התבאר לך עניין פני התורה הוא מורה על סתר בעל עניינים הרבה, והדבר כן בלא ספק. וע"כ כשתשמע משום חכם שום דרך בעניין החכמה והוא מגלה לך בה דבר שלא נתגלה לך עדין, אל תאמר עליו שהוא מגלה פנים בתורה ואין לו חלק לעולם הבא. שחלקו אשר הוא ראוי מאת השם לא יוסיף בעבור שכל חכמי הארץ יאמרו עליו או יכתבוהו בספריכם וכל שכן המינים שאין לו חלק לעולם הבא. או יאמרו שיש לו חלק גם לא יגרע אם יהפכו מאמרו על עניין חלקו, כי חלקו דומה לאמת ולשקר. וגם אין חלקו אלא כפי מציאות האמת בלבו או העדרו שהוא השקר. וידוע שהוא שלא יוסיף האמת אמיתות בעצמו בעבור בני אדם ולא יחסר גם כן בעדם. שאם יהפכו הכוונה בדבריהם הקיום קיים והביטול בטל בפני עצמו בלעדיהם, והם כבר טועים בו. ואחר שהדבר כן קח הדרך שאדריכך אליה בצורת קבלה, ולא יקשה לך בה שום אריכות. שאחר שיהיה האריכות ההיא סבה להוציא שכלך מהכוח לפועל, כל מה מחשהדבר ארוך הוא מבאר לך יותר אמיתות הכוונה בו.
ואחר שהקדמתי לך ההקדמה המועלת מאד, שים לבך לדעת שאני צריך להנהיג דעתך מדבר לדבר, עד שתתעשר בעשר החכמה האלוהית המועילה בעולם הזה מאד. ודאגת"ך תהי"ה אח"ד לבד, והיא בקשת החכמה תמיד ותשנא שנאה טבעית כל דבר זולתה. ואעפ"י שאינו ראוי שתגלה זאת המעלה לזולתך כי אם לדומים לך לבד, מבעלי החכמה האמתית. ועל כן אומר שראוי לך שתקבל ממני תחילה בקבלה, מה שאומר לך בעניינים אלו. כמו שיקבל הנער צורת האותיות בכוונה ראשונה ויאמין במה שימסר לו והוא המוסכם בקריאת שמותם עד שיתחכם בהזכרתם ובהכרתם שידע להכירם ולהזכירם בכל מקום. ויחקקו בלבו וירשמו בנפשו רושם שאי אפשר לסור לעולם, כלומר שיוכל בתחילת המחשבה להכיר כל אות ואות עד שיבדיל בין כל אחת ואחת הבדל גדול. כמו שיבדיל בין צורת אביו ואמו אחיו ואחותו וקרוביו, אחר זמן גדול מתוך רוב הרגלו עמם. כי זהו טבע הנפש להכיר הדברים אחר הרגל גדול, ולבלתי הכירם בהתחלת הרגל. ולהיותם נכרים ולבלתי נכרים, כלומר עתים כך ועתים כך עם מטההרגל הבינוני. כמו שיקרה כזה בעצמו לך, אם תרצה לדעת זמר אחד חדש אצלך על פה. שאם כשתרגילנו בפיך ובלבך פעמים רבות יורשם בלבך גם בפיך, ולא תשכחנו לעולם. אך אם תקראנו פעם אחת, לא תוכל לזכור ממנו פעם שנית על פה בעבור הפעם ההיא שקראת. ואם תקראנו קצת פעמים תזכרנו לעתים ותשכחנו לעתים. וא"כ כל מה שתדוש בו יותר, תדענו יותר בחזקה, ויהיה יותר קשה להפרד מדעתך. וע"כ אמרו רז"ל "אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה ואחת" (חגיגה ט:) שנאמר "והחכמה מאי"ן תמצא" (איוב כה' יב'), מאי"ן בגימטריא הכי הוי.
ודע שכן יקרה לך בכל מה שתלמוד אותו לעולם. ואמנם על זה צריך אתה לעורר המחשבה אל ההזכרה, אשר אי אפשר לשכחה לעולם. והיא כשתחשוב תמיד בד' אותיות השם, ובשמותם ובמספרם ובצורתם ובענייניהם ובכפליהם ובשילושם ובריבועם ובכל דרכי המספרים שאפשר להם להספר בהרכבתם. כגון אלה והדומים להם בכל מקום מי"ן ומי"ן אבג"ד הו"ז חט"י י"א י"ב י"ג י"ד י"ה י"ו י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו. הנה זה המספר הוא המספר הכללי המחבר כל המספרים אשר נהוה השם מהם מאחד עד כ"ו. וצריך שכל מספר ינלקח לעצמו והוא יורה עליו פליאות, וילקח מורכב על כל מספר ומספר. ויש לו דרכים אין חקר אך בלתי שאין לו זוג היה מספרו, יחד מנהי"ג היר"ח והוא מכרי"ח הכוכ"ב גם מכרי"ח המ"ח. והפכו הנה הוא מגל"ה החמ"ר שממנו נבר"א הגל"ם אשר אין בו רוח. שא"ל אביך ויגדך ותמצא חצ"י היר"ח ישגי"ח בצור"ה החי"ה, והוא ימי"ן הגבור"ה, והוא כ"ח בא"ש בדמיו"ן הרו"ח. גם לו כח גבור והוא ל"ח באר"ץ, מסב"ב ברכה, ולפעמים יעל"ה ברו"ח. ואם כן חצ"י היר"ח פועל בד' היסודות ויש לכל כוכב מנהיג מיוחד בפרט וכלל. והוא אשר נקרא כח נפשיי לו, ופנימי רוחני אור שכלי דבק אל מנהיגו העליון ומעיין לו בו לקבל ממנו השגחה והנהגה כללית ופרטית. וחציו הוא גולמו וחציו הוא נפשו, ושניהם יחד חושקים לקבל ולתת בחשק אמיץ. וזה היא סבת תנועת הכוכבים כלם ומתגלגלים להפכים, כדי שיהא להם כח לפעול בזולתם דמות מה שבם. והפכיהם אינם הפכים גמורים, אלא כדמות מחשבות האדם המתהפכות ממדה למדה ומדעת לדעת. וכן הכוחות הגלגליות מתהפכות על פי הדמות האלהית, המשגיחות בם והמנהיגות אותם.
ועל זה אתה צריך לקחת חצי המספר, שהוא מצד ראשון מא' עד י"ג נאועולה מלא"ך, וכולל ז' פעמים י"ג והוא סוד האלהי"ם הכולל שני השמות. כלומר השם הקטן בעצמות במעלה שהוא הגדול במספרו שאנו לפי מספרו בשנים. וחצי מן מספר הגדול שהוא כדמות עצמו וכפלו וחציו עד בא המספר שעצמו הוא שני חומשיו. אך בהיות זה כפול וזה כפול, זה יעלה לחשבון ק"ל כב"ד כב"ד והכל נקבל בסוד יעק"ב. ויהיה סוד שניהם ב"ה שמות קבל"ן לבעלי"ם על כן לבן שהוא מלאך האלהים מכל עם, והנה מלא"ך האלהי"ם, שהוא יעק"ב ממונה על המזל, אך יוס"ף הוא מלא"ך אדנ"י והוא ו' שמות, אך יצח"ק הוא פנח"ס, הוא כ"ח פע"ל והוא ח' שמות, חבר יוסף עם יעקב ועם יצחק יהיו השמות ו'ז'ח' וסודם כ"א שמות והם יחד תקמ"ו, וסודם הקהלו"ת הכוללים השכ"ל הפוע"ל.
והנה המספר הכללי מהדרך הנרמזת בחבורי השם יכללהו הרצו"ן הנוצ"ר אשר הוא המצוי"ר מהציו"ר המציר"ו ודעהו. כי הוא סוד השכל והמשכיל והמושכל, והש"ם עד נאמן על זה שהוא נקרא המקו"ר. והנשאר ממספר י"ג אשר רמזנוהו שהוא מלא"ך סוד כללו (מי"ד עד כ"ו) מחביר והכל מלא"ך מחבי"ר הרצו"ן המצוי"ר והמצי"ר הספו"ר והוא מלא"ך גרזי"ם, מבר"ך גו"ף, המוכי"ח שהוא הלוח"ם בידו, ומברך כח נבהגופים, המורכבים מכח הדם, והנה אם תרבע המספר בראשון שהוא אחד עם המספר האחרון שהוא כ"ו יעלה המספר ההוא בכללו מורה שמי ושם אבי? והכל תעזר גם מספרים רבים לו. אבל לפי אלה הערות אשר העירותיך אליהם יהיו העניינים אשר תעיין בם וכיוצא בהם. ואל תאמר מה תועלתי במספרים ההם, שאם תאמר זה יהיה ניכר לשומעי דבריך שהחכמה אצלך היא בלתי תועלת, או שמא אתה חושב שאין תועלת החכמה אלא קבוץ עניינים רוחניי"ם גופניים. והנודע אצל חכמי האמת, שהחכמה קבוץ עניינים רוחניים והבנות ודעות ואמונות אמיתיות בלתי נכנסות תחת ממשלת הגופניים, אך מעלתם אצלנו אינה נערכת עם שום דבר גופני. וכן הכתוב אומר "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח' יז').
ואם עלתה זאת המחשבה הרעה בלבך הסירנה מקרבך ומחה שמה מלבך אם תחפוץ לחיות חיי עד, ואם לאו הרשות בידך. ואולם אתה איש צדיק וגומל חסדים לזולתך, קל וחומר שראוי לך שתסתכל לגמול חסדים לעצמך, ולהצדיק לנפשך הצדק האמתי ולישרה היושר הנצחי. ואתה יודע בלא ספק שמכל הצדקות אשר אתה עושה עם זולתך למען אהבת נגהשם או למען יראתו, וכל המצוות שאתה שומר בעבורו יתברך, לא מהם רווח בחפניך כי אם רווח גופני או רוחני ר"ל מחשבת גמול שתקבל מהם. ואם תחכם ותכין ותבי"ן ותד"ע הדברים על אמתתם לא תסתפק על זה, שהמחשבה החושבת לו גמול גופני אחר המות, היא מחשבת שוא. ואע"פ אם עבדו כדין כפי כוחו, נתן לו שכר דומה לשכר גופני חלף עבודתו אשר עבד כאשר דמה. וכמו שלבו חפץ מפני שאינו ראוי לקבל פרס רוחני שהוא הפרס האמיתי המעולה, אשר אין אחריו מעלה. והפרס ההוא הרוחני הוא התענוג הנצחי בלתי הפסקה והוא קרוב למין הבורא יתעלה, וממין זה התענוג כל מלאך ומלאך מן הנפרדים שהם שכלים נפרדים מכל חומר, ונבדל כל אחד מזולתו במעלה, לא בעצם. כמו שנבדל על דרך משל אור השמש מאור הירח ומאור הכוכבים ומאור האבן המאירה וכיוצא בה, שכולם אחד שמו אור ועצמותו אור, אך זה למעלה מזה, וזה אור גדול יותר מזה אך כולו אור באמת.
כן השם יתעלה על דרך האמת נתעלה על השכלים הנבדלים כולם הבדל מעלה והבדל עצמות אמתו. מפני היותו מחויב המציאות בבחינות עצמו והוא סבה ראשונה לכל, והוא פועל הכל והוא צורה לכל והוא נדתכלית לכל. ואין זה המעלה לשום נמצא בלתי שהכל התחייב להמצא מאמיתת מציאותו יתעלה, לא תתחייב להמצא זולתו. וע"כ הוא עלת כולם וכל הנמצאים עלולים לו. וזה כן לדעת מאמיני החדוש, אלא שאלה יקראוהו פועל ומחדש, ואלה יקראוהו עלה פועלת חדשה עלולה מחיוב מציאותו. עד ששבו כל עלוליו ג"כ מחוייבי מציאות בבחינת בוראם, שהוא יתעלה סבתם הנצחית.
ואלה העניינים כבר ביארום החכמים כולם ואין קץ וצורך להאריך בם, כי מופתי רובם מבוארים עד שאין להרהר אחריהם. ואמנם השכלים הנבדלים המנהיגים השמים הפועלים בעליונים כולם, והשכל הפועל בעולמנו זה השפל שהוא הקטן שבם כעדות י' קטנה, והיא המעלה העשירית בעלת המדה הנקראת מדת העשר. ושמה מלכות, והיא הספירה האחרונה באמת. וכל עלוליה הנצחיים נכנסים תחת מציאותה, והם פרטים לה והיא עלתם הנקראת צורת השכל האנושי, כלומר צורת הנפש המשכלת. כל אלה הנזכרים והנפשות הנפרדות מהגופים אחר המות, הדבקות בצורה הזאת, כולם עצמות להם באמת. אבל נבדלו במעלות בלא ספק כדמות משל האויר אשר המשלנו שאין בנו כח לאמת הדברים בשמות אמתיים, אבל אנחנו נהמדברים גם בשמות משותפים באותיות מוסכמות לבד.
ואם כן הנה כבר התבאר לך מזה שהתענוג הנצחי האמיתי הוא הרוחני. ואחר שהוא כן, הנה החכמה גם היא תענוג רוחני, ושכרה הגדול בעולם הזה הוא התקבצה בלב הנמנים עם מאמיניה האלוהיים. וכל מה שתתקבץ ממנה יותר בנפש המושכלת תתעלה הנפש ממעלה אל מעלה, בדמות התעלות אור הנר על דרך משל. כהתרבות גוף הפתילה הנושא אור האשי. ואין משל אמיתי בידינו להמשיל על זה ועל כיוצא בו, כי הם עניינים נעלמים מאד, וכל מה שנרצה להמשיל דבר מהם נצטרך להפחית המחשבה מאמיתת מציאותם ולדמותם בדברים פחותים מהם. והכונה בזה להורות על מציאותם לבד, לא על אמיתת מהותם, כי לא ישיג התחתון מהות העליון. כלומר לא ישיג התחתון העלול מהות העלה, אך העלה משגת מהות העלול מפני שהוא נשפע ממנה. ובהשגת העלה שהיא משגת עצמה היא משגת כל שפעיה. על כן השם משיג הכל שהכל עלול לו, ושפעיו אין אחד מהם יכולים להשיג מהותו יתעלה. שהרי המשיג והמושג וההשגה בהיותם נמצאים בפועל הם דבר אחד.
לפיכך אמרתי שתשים דעתך ותעיר מחשבתך אם היא ישינה להשיג מהות האמיתיות נוואמתתם, עד שתהיה מחשבתך משגת אותם. ותהיינה האותיות מושגות לה, ותהיה ההשגה משתפת מהות מחשבתך עם מהות האותיות, עד שיראה לך שהאותיות בנפש בכח, הם הם המחשבה הנמצאות בנפשך בכוח. וברוב עיונך בם תצא מחשבתך לפעל. גם תהיינה האותיות יוצאות לפעל. ותהיינה ג' העניינים שהיו תחילה במחשבות דבר אחד בפועל. והם, ההשגה השכלית, והמחשבה הנושאת ההשגה שהיא המשגת, והאותיות המושגות שהם צורות מורות חכמה ובינה ודעת בכל צדדיהם.