נוואלה הם הדברים אשר יביאוך אל אמיתת החכמה ויורוך מציאותם ודרכם. ואני אמשיל לך משל מורגש כדי שתבין מהרה כוונתי בזה העניין הנכבד. והמשל הוא שהאותיות הם בעלי חומר וחמרם הוא חומר אחד כולל את כולם, והוא הדיו. והנה כל אות ואות אינה כי אם חלק מן הכללי, וכל חלק וחלק הוא מוכן לקבל הצורות כולן. והוא א"כ חומר מוכן לקבל כל הצורות הבאות עליו אחר הכנתו. וכשיקבל כל חלק הצורה הראויה לו שהיא תלויה ביד הסופר לתת הצורות ידועות אצלו לכל חלק, נשלמה כוונתו הראשונה הקרובה במציאות החומר ההוא, וצורתו זאת אשר קבל. ומפני שנודע נזוהתבאר בחכמה הטבעית שכל מעשה יש ד' סבות למציאותו. והן, החומר, והצורה, והפועל, והתכלית. ויש לחומר צורה ולצורה חומר, ולתכלית פועל ולפועל תכלית, עד שהגיע ד' הסבות לראשיתם ולהתחלתם. ולא יתכן שלא תהיה גם לסופר כוונת תכליות רבות, כאומרך שתכלית כוונת זה הספר במה שכותבו להגיע אל הרווח ואל השכר שלוקח מן הכתיבה. ותכלית זה האחר לגלות בה החכמה המצויה בלבו, וכן הכונות רבות. גם יש מי שכונתו בהראותו חכמתו בספר להתגדל בעיני רואיו לבד. ויש מי שמקוה מזה תועלת, ויש מי שכונתו להראות במה שכותב גבורות חסדי השם עם ברואיו ונפלאותיו ומעשיו הגדולים לחכמי הלב, ולהעלותם ממדרגה למדרגה במציאות, ובכדי שיתדמו לו ויכירו בוראם וינחלו חיי העולם הבא באמצעות ספרו הנכתב. וזאת הכוונה לבדה היא אשר נאמר עליה שהיא לשם שמים. וזאת היתה כוונת כל הנביאים באמת, והיא כונה אחת שווה לכולם. אלא שזה הורה הדרך אל הכוונה בקלות, וזה הורה בעומק יותר מזה ובאיחור השגה מפני שלא הגיע למעלת חברו בהוראה ההיא.
ואמנם החכמים האמתיים ג"כ כוונה אחת לכולם, והיא זאת בעצמה. אלא נחשהורו מה שהורו בדרכים יותר עמוקים ויותר רחוקים להשיג הכוונה האמיתית מהם. כי אלה הג' מינים מן החכמה הם אשר כתבו מה שכתבו לשם שמים לפי הנראה מדבריהם, כלומר כיוונו להנהיג דורם והבאים אחריהם בהנהגה מביאה לידי ההשגה השכלית, אשר היא סבת הידבקות הנפש בעילתה הממציאה והמחכימה. והם אשר ראשי כל חכם להמשך אחר דעתם ולשתף דבריהם בכל יכלתו ולהורות, שהכונה בהם אחת שווה. והתכלית היא מיוחדת בכוונתם הנכללת יחד בדעתם. וראוי לדון אותם לכף זכות בכל מה שאמרוהו, מפני שכולם כיוונו להוציא האמת לאור, כפי שסבל כח דעתם. ועל זה נאמר "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב' יב'), וכבר נצלו. ולפי זה הדרך בתת הסופר צורה לאותיות ותהיה כוונתו זאת האחרונה הנזכרה שהיא להחכים הלומדים דבריו. הנה זאת תכלית התכליות אצלו בפעולתו זאת. אלא שאם יגיע איש מן האנשים אל מה שהוא כיוון בו באמצעות ספרו, הנה יצאה כוונתו לפועל אחר שהיתה כונתו בכח. ואם לאו היתה לבטלה עד שיגיע הפועל, ואם לאו ימנע מצאת שום איש מבני אדם מכח לפועל במה שכיוון כבר. ואין ראוי לקרוא הכח ההוא בשם נטבטלה, אבל ראוי לקוראו בשם הכנה. ועל כן נאמר אנחנו שנתינת צורה באותיות, ואע"פ שהם אורות מוסכמות ולהם שמות מוסכמים ומספרים מוסכמים, הנה הם הכנות דומות להכנות הטבעיות. וראוי להאמר עליהם שהם עניינים יותר מעולים מן העניינים הטבעיים, ואעפ"י שהם מעשה ידי אדם.
ואני יודע שתקשה עלי בזה, ותאמר איך יתכן שיהיו מעשה בני אדם מעולים ממעשה הבורא. כי הטבע הוא מעשה אלהים, והכתיבה הנמצאת בספרי הנביאים ובדומים להם במין, והם הספרים אשר רמזנו אשר חברום החכמים, היא ממעשה בני אדם. הנה זאת תהיה תשובתך, ולא אעמיק בה מאד, אבל אביא מופת ברור על זה שהוא כן בדבר הזה לבדו, ר"ל בנתינת צורות בחומר הדיו בספרים הנכתבים לשם שמים. והמופת על זה הוא שהטבע הוא החומר, ושם הצורה גם כן טבע, ושם הדברים המורכבים משניהם טבע. ואמנם זה הטבע שזכרתי על חומר הגלגלים ולא על צורתם, כי הגלגלים אין חומרם חומר הראשון התחתון, ולא צורתם צורת החומר, לא הכללית ולא הפרטית. כי כל החומר העליון לא ילבש צורה ויפשיט אחרת לא בפרט ולא בכלל. אך החומר השפל אשר אנחנו סחלקים ממנו אע"פ שצורותיו הכלליים קיימות בו תמיד לא קרה לחלקי הצורות כן. אך הוא מחליף צורותיו הפרטיות תמיד בבוא זו אחר סור זו. וא"כ זה הטבע הנזכר והוא על טבע העולם השפל, לא המציאו השם אלא לתכלית אחת, והיא כדי שימצא האדם המוציא שכלו מהכח אל הפועל. ואילו חסר האיש ההוא מן המציאות היו כל החכמות הטבעיות שקדמו לו בעבור שיצא לפועל זה מאיש אחר שלא יצא, ואי אפשר שיצא לבטלה גמורה. וידוע שהדבר הקרוב לצאת בזה האיש אחר שלא יצא השלם לפועל, הוא הכבוד הטבעי שבו, ובו נשלמו החכמות הטבעיות כולן, והוא תכליתן מצד מה שהכין הטבע להשיג.
ואמנם השם יתעלה הכין תחילה המוכרחים שלא היה אפשר לעשותם זולת הטבע, והטביעם בבריות בהנהגה המורגלת, ושם המורגלת במקום הטבע בדמיון עניין מוטבע. כי ההרגל, אע"פ שאינו טבע הוא קרוב לטבע, עד שאמרו עליו שהוא חצי הטבע, ועוד כמוהו כטבע באמרם ההרגל על כל דבר שלטון, ועוד אמרו כל הרוצה להכריח את עצמו הטבע מכריחו, כמי שצובע השיבה, שהוא מגלה תחבולותיו. ועוד ידוע שהדבר האחרון המוכן לצאת בעבורו מכח לפועל הוא רוב הלמוד, ואין למוד בלסאתי אותיות. ואם כן עניין למוד האדם הוא גם כן פועל אלהים בכוונה תכליות אשר הכינה בצורה שיסכימו בה בני אדם להכין דרך קרוב להשיגה.
ועל כן ראוי שתחשוב שמכלל פעולות השם היא ג"כ זאת ההכנה אשר הכינה השם להיות מוסכמת. כי הספיק לו בהכנת הסכמה לבד, שאם ראה שאין ההסכמה מספקת היה מטביעה, ולא היה מכינה על דרך הסכמה. ואחר שהדבר כן וזו ההכנה היא כוונה אלוהית ג"כ היא המשל המשלמת מציאות האדם. ואין דבר מן הדברים הטבעיים כל כך קרובים אל זו הפעולה כמו האותיות המוסכמות אחר מציאות האדם. כי מציאות החמור והשאר בעלי חיים רחוקים בתקון מזו החכמה ההכנה, כל שכן הצמחים והדומם שהם רחוקים יותר מאד. ולולי צורך האדם שהוא צריך אליהם, מהם בהכרח לפי טבעיו, ומהם לתועלת, ומהם לעזר קרוב כדי שימצא כל צרכיו מוכנים בקלות ובמהרה, ולא, לא היו נמצאים כלל. נמצא שכולם הכנות קודמות לצורך האדם ולתועלתו כדי שיגיע אל התכלית האחרונה, המכוונת במציאותו שהיא השגת ידיעת השם.
וידיעת השם אינה כי אם על פי האותיות שהם הם הכלים הקרובים לזה. וא"כ הנה אסבם הם מצוירים בידי אדם, כולם עניינים אלוהיים באמתתם. כי אני לא אמרתי לך ששאר פעולות אנושיות, ר"ל מלאכות הנעשות בידי אדם, בדמות בנינים וצביעות ואריגות ונגרות וכיוצא בהם, ממה שהוא רחוק מדרכי ההשגה האלוהית, מעולים מהטבעיים. אך אני אומר שכולם יותר פחותים מהם, ועוד שאין ערך ביניהם ולא יחס אמיתי על דרך אמיתי. וע"כ לא ישוערו אלו באלו כשם שישוערו על דרך יתרון מעלת האותיות על העניינים הטבעיים בדעת מצד הקבלה האלוהית ג"כ. שהאותיות הם מציאות העולם כולו, ובם השם מנהיג עולמו כמו שמעיד בעל ספר יצירה באומרו "כל היצור וכל הדבור יוצא מהם". ואמר שהשם המליך האותיות על כל היצורים, וקשר להם הכתרים וצרפם זה עם זה, כלומר האות עם היצור.
והנה מה שהיה ראשית המציאות שהוא סוד האותיות שהשמות מורכבים מהם, הוא תכלית המציאות, כי הם כצורות לחמרים. והשם הוא בכל נמצא, שאין לך שום דבר נמצא בלי שם כללי ופרטי. ובהשתנות הדבר הפרטי ישתנה שמו הפרטי בקצת דברים, אך השם הכללי הוא קיים תמיד בצורות הכלליות בחומר הכללי הקיים. ולא עוד אלא שצורת סגהאותיות מורות על צורות המציאות, כמו שעליהם ועל צורותיהם נברא הכל ובדמותם מתקיים. והדבר שבו מתקיים הכל הוא מעולה על הכל. ועוד שהמופת המקובל האלהי נוסף על המושכל הנזכר באמרו "והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת" (שמות לב' טז'), והיו הלוחות כחומר והמשכן נושא צורתן. והקבלה מעידה שהאותיות היו להם בדמות נפשות לגוף, שהם מעמידות אותו. ובהיותן בגוף, הגוף קל בעצמו מצדן, ובהפרדן ממנו הוא כבד בעצמו. והנה כשנשברו הלוחות פרחו האותיות באויר והם כבדו, והשליכן מידו מפני שפרחו. ואע"פ שזה סוד גדול הנה נכתב העניין כולו בתורה כדי להודיענו סודו. והוא על היות שם משותף לעניינים טבעים פנימיים, כי לח"ת בא"ת ב"ש כס"א והוא טב"ע. ולעניינים חיצוניים, והם לחות אבנים. וסוד שת"י אבניי"ם משותף ג"כ כי סודו בגימ' אותיו"ת, וכן קראם בעל ספר יצירה באמרו "שתי אבנים בונות שני בתים". והנה מספר שנ"י לח"ת אבני"ם תתצ"א, ומספר אבנ"י שי"ש טהו"ר, בשנ"י לח"ת אבני"ם, שהם יצ"ר ר"ע ויצ"ר טו"ב.
ואמנם עם כל זה המופת המושכל המקובל שהודעתיך ראוי לך שתדע שהאותיות בג' מעלות. אחת חיצונית והיא הנמצאת סדבספרים, והיא הפחותה מכלם. ואע"פ שקדמה לשתים במציאות הנמצאת ובזמן ומערכה, והשתים קדמו לה במעלה ובעילה. ושניה תיכונית והיא הנמצאת במבטא הפה בה' מקומות, והיא טבע שהוטבע בפה לקבל הדבור ולחקוק צורותיו בו עם הקול והרו"ח, ואפשר שיצא לפועל, ואפשר שלא יצא. ואחר הקבלה שקבל המדבר מן המדברים עוד לא נשלם, עד אשר יצייר אותיו"ת בעיני הראש ובעיני הלב, שבם יתכן שיצא שכלו לפועל ולא זולתם, והם בדמות כלים לפה. ושלישית היא הנמצאת בשכל והיא פנימית, גם היא הכנה צריכה להיותה מקבלת מחוץ באמצעות רוב העיון בעינים ורוב ההרגל בפה, ואז אפשר שיצא הכח השכלי אל הפועל. ואם כן הנה שלשתם קשר אמיץ וחזק נקשרו יחד אדוק זה בזה. ואע"פ שהעניינים ההם הג', הם ג' מעלות כמו שביארנו בדמות הספר וספר וספור, הספר הוא ספר תורה שמדבר תמיד ומנהיג את העולם ונחלק לה' חומשים. והספר הוא על המערכות, והם מערכת האחדים ומערכת העשרות ומערכת המאות ומערכת האלפים ומערכת הרבבות, שעליהם כל העולם תלוי. והספור הוא הדבור שאדם מספר בו בפה והוא היוצא מחמשת מקומות הפה. סהוהכל אותיות כתובות מורגשות לעינים שיצוירו וציירו על ידי אדם, והם בעלי חומר אחד והוא הדיו כמו שאמרנו למעלה, ובעלי כ"ב צורות. וכן האותיות בגי' בעל"י צורת"ך. גם צורת הגלגלים הם אותיות והם מעטרו"ת הכוכבי"ם ומטביעו"ת העי"ר, וכן חיו"ת קד"ש מצוירות בעט על פי י' אותיות. והנה יו"ד הוא די"ו והוא חומר לצורותיו. שמן י' תוכל עשות איזה אות שתרצה והוא ההו"ד וד"י, כי הסוד ד"ה ה"ו זה נוסף א' מן ה' וזה נגרע א' מן ה'. אבל חשבון אלה ט' וחשבון אלה א"י, כמו שתשמע בחלק השלישי מזה הספר בע"ה.
ועוד אותיות שניות ממין שני, מורגשות לאזנים ונדברות בפה. והם רוחניות מוגשמות ואינם גוף כראשונות, אך באמתתם אותיות הם, והם יותר קרובות אל מעלת האדם ואל עצמותו הנכתבות בספר. ואע"פ שהם מצד היותם נקראות בשם אותיות, ומצד היותם מורגשות, ומצד היותם בעל חומר לח. ונבדלו אלו מאלו בהיות אלו נמצאות בלֻחות ואלה נמצאות בליחות. שבלוחות הם שני לחות אבנים כראשונים נשברים, ושני לחות אבנים שניים קיימים. ושבליחות הם הנמצאות בפה ושוכנות על ד' לחויות של הגוף בסוד שם א"ל שד"י והוא סוד ד' יסודות סוהטבעיות של גוף בד' צבעים. ואלו הם המרה האדומה, והליחה והלבנה, והמרה השחורה, והמרה הירוקה. ושם ד' מורה על ד"ם. פירוש דל"ת, ד' יסודות, ל"ת, נפ"ש שהיא באה מן היסוד החמישי, ועגולם ם' של ד"ם יוכיח עם הד' שלפניו והבן זה והיא הוראה על שהם ד' יסודות. אמ"ש, גם הם אמת והצבעים אדו"ם לב"ן שחו"ר ירו"ק, ובחלוף ל' למ' תבין תכין דעתי זאת, ואלה מוטבעים ומוסכמות, ואלה מוסכמות לבד.
ועוד אותיות שלישיות ממין שלישי רוחניות לגמרי בלתי מורגשות, כך הם מדומות טרם צאתם לפועל. ופעולתם ניכרת ומושגת למשכילים על ד' צורות, ושכינתם בדם החיוני. והם משכילות בצאתם לפועל ראשונות, בדמות חיות הקדש. והם בדמות צורות של אש ששם חמרם, וצורות של רוח שגם רוח מנהיגם, וצורות של מים שהם נשפעות כמים הנובעים מהמעין, וצורות של עפר שהם מתרבות עד אין קץ כחול אשר על שפת הים. ואמנם צורתם החמישית היא צורת גלגל החוזר פנים ואחור, ואלה הם לב"ת א"ש שסודם כתב"י א"ש והם צור"ה בנפ"ש והבן זה מאד, שעל זה הסוד נתלית מעלת הנבואה. ומי שמכיר היות שכינתם בלב"ת א"ש, יראם וידבר בם ויקראוהו מלך ה' בשמו האחד סזהמוטבע לו כפול מתוך הסנ"ה. כי כן קרא למשה בעבור שעיין בציור הכתב. והנה מה שראה בלב"ת א"ש ראהו בל"א בש"ת, בצורו"ת ההוי"ה כלומר בהויו"ת הצור"ה. וכל זה השיג באמצעות האותיות כל מה שהשיג. והמופת על זה, כי המופתים כולם שמם אותות, וכל אות מתבררת מאות, והוא סוד ג' מערכות הספירות, אחדים ועשרות ומאות. והנה נודע מן האותות הנכתבות בעניין סוד המאורות והכוכבים באומרו. "והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים" (בראשית א' יד'), שהם כולם מתגלגים על פי האותיות של הג' מינים הנזכרים, ר"ל רוחניים בלתי נגשמים, ורוחניים ומוגשמים יחד, ונגשמים בלתי רוחניים. והנה הם ספר וספר וספור כמו שאמרתי.
ועוד נודע במופת מושכל ובמופת מקובל שהדברים כלם הנמצאים בכל ג' חלקי המציאות דומים לאותיות של שלשת המינים. והנה המושכל והמשכיל והשכל שלשה עדים נאמנים על זה. ואל תאמר לי ערביך עורבא צריך מפני היות עדות העדים נסתרת מאד. שאני איני מדבר בזה עם זה מי שצריך ערבים על אמיתת השכל, ולא עם מי שצריך לבקש מופת על מציאותו, כי הוא מקובל שום מופת לא מושכל ולא מקובל אמתי, שהוא המושכל האלוהי. אבל כל דמיון וכל סחהרגש שיהיה לו קצת מחשבה מדומה אצלו בו אצלו תכלית האמת וזולתו אצלו כולו הוא שקר גמור או בלתי מושג כלל. ואם כן עליו הכתוב אומר "באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך" (משלי כג' ט'). ואני איני מדבר באזניו, רק אני מדבר עם בעל שכל, אשר ידעתי שיהיה קל עליו להבין כל מופת בשכלו. וכשישמע דבר מושכל מופתי יעיין בו בטוב שכלו, וישא ויתן בינו ובין עצמו עליו עד שיוציאנו לפעל אמתי. ויאמת האמת, וישאר חקוק ורשום בלבו ומושג ומושכל תמיד, עד שכל חכמי עולם לא היו יכולים להסירו מלבו, כי התאמת במופתים.
וכל מה שכבר נודע במופת הוא יותר מוחזק אצל המשכיל מן המורגש בעינים. וכשישמע דבר שקר יכחישנו בכח שכלו, מפני שאין נפשו המוכנת להכנע תחת צורת האמת יכולה להכנע תחת צורת השקר. וזו הנפש היא הנבעלת מן האמיתות בעילת שבע ברכות, וזולתה היא הנבעלת בעילת זנות מן השקרות. וכמו שאין לזונה עם זונתו מציאות אם כי לפי שעה והוא דמיוני, ותמיד בורח אחר שזנה כרגע מפני פחד האיש שהוא האמיתי, כן אין מציאות לשקר בנפש כי אם לפי שעה. ובהמצא האמת הנה השקר בורח מפניו מיד. וכמו שאין הזנאי מעמיד עניני מציאות הזונה כי אם סטבמקרה לפי שעה, כן השקר אינו יכול להעמיד הנפש כי אם במקרה לפי שעה כפי הדמיון. וכמו שהבעל עושה לאשתו ג' דברים ראשונים והם עיקר עמידתה והם התמדתה, שאר, כסות, ועונה, כפי יכלתו בכל אחד ואחד מהם, כן האמת שהיא בעל הנפש, עושה לנפש שהיא כאשה אצלו, על מנת לקיימה, ג' דברים המקיימים אותה, והם כמו כן נקראים בשם משותף שאר כסות ועונה. והשאר, פה מלשון השארות, שהאמת הוא סבת השארות הנפש, ובלעדו אין לה השארתו. וכסות כי היא מלשון כסא, וכל כסא מורה על מעלה, והאמת הוא סבת מעלת הנפש, ובלעדו היא פחותה, וגם הכסות מכסה הערוה והבינהו. והעונה מורה על תענוג חבור ודבוק, והנה היא פה מורה ג"כ על דבוק מענג ומעדן, שהאמת הוא סבת תענוג האיש בהדבקם יחד, ובלעדו אין לה תענוג אמתי כלל, וגם עונה מלשון זמן, להורות זה על התענוג הנצחי עם הדבקות, ודעם,
והתעורר אל מה שכמותו שרמזתי לך אל היות כל מצות התורה נצטוות על זאת הצורה. והמופת על זה אצל כל משכיל איש אלהים, שהאדם לא נברא כי אם בעבור שיתקיים ממנו שום דבר מכל חלקי מציאותו בעצמותו. והמורגש הוא שכל חלקי הגופים שבים עליסודותיהם הד' שמהם נתהוה והיה כלא היה. ואחר כן לפי המושכל המקובל לא נברא בעבורו דבר מכל חלקי הגוף. ואם היה כן שהיה נברא בהעדרו חלקי הגוף, ואם היו כלא היו, היה אם כן מציאותו לבטלה. ואין תכלית הדבר הטבעי לפעול בטלה לפי עדות השכל והקבלה. ואם כן הנה הוא הכרח שיהיה לאדם חלק המתקיים בעצמו לנצח. ואם חלקי הגוף אינן מתקימים, קל וחומר חלקי הממון אין להם קיום עצמו אצלו כלל. וזה מורגש וגם הוא מושכל ראשון ידוע ואין מקשה עליו.
ואחר שהדבר כן מה הוא זה החלק הנשאר אם אינו הדבר הנקרא נפש אשר השגנו באמת, שאינו חלק מחלקי הגוף הנפסדים. וא"כ הנה אם יש שום השארות הוא לנפש בהכרח. גם נודע שהנפש הוא דבר מקבל צורה רוחנית נפשיית, ואחר שהיא מקבלת יש מי שנותן בה צורת מה. ואין ספק שאם הנותן בה צורה הוא דבר קיים בעצמו, אז אפשר לו לקיים הדבר המקבל צורה ההיא בכח הצורה ההיא בעצמה. ואם הנותן הצורה ההיא דבר בלתי קיים, אחר שהוא בלתי קיים באמיתת עצמו, איך יתקיים זולתו. וזה מושכל ראשון שהוא נמנע בטבעו מלקיים זולתו, שאם היה בו יכולת לקיים זולתו, היה בו יכולת עאלקיים עצמו, ואז היה מקיים עצמו תחילה ואח"כ זולתו בכח קיום עצמו.
והנה הרגשנו שהמקרים המשיגים לנפש המתפעלת בעבורם, יש מהם גופניים ויש מהם רוחניים, ויש מהם חזקים, ויש מהם חלשים. והנה הכעס והדומים לו הוא מקרה משיג לנפש מחוץ, והוא גופני בהכרח. כלומר שהוא מגוף זולת גופה, והוא אשר לו קיום בעצמו. וע"כ לא יעמוד ולא יעמיד כחו זה תמיד, וכן כל הדומה לגופניים כולם. ואם כן נשאר להיות הדבר המתקיים לנפש, קיים בעצמו והוא רוחני באמתתו, והוא השכל באמת. ובעת שיפעל מנפש חזקה יפעלנה דבר דומה לו, הוא הצורה שכלית רוחנית ושמה אמת, והיא המקיימת לנפש באמת. ומפני שהמין הראשון של האותיות וגם השני תורה גמורה, שהם המורים, והם אמצעיים בין השכל והנפש, ואין להם קיום בעצמותם, ולא יתכן לנפש להתקיים בעדם למי שהם גופניים ורוחניים משותפים עם הגופים ההוים הנפסדים, הכריח השכל אחר ששמם בדמות היותם כלים לו, להושיע הנפש ולתקנה בם, להשים עליהם מלך מושל מנהיגם, והוא המין השלישי של האותיות אשר היא כולה רוחני בנפש, והיא המחשבה האמיתעבת לנפש מציאות בוראה, ומציאות כל הנמצאים מאתו יתברך. והאמת ההוא המוחזק, הוא הנקרא שכל חשוק לנפש, והוא המגלה לה כל מה שהשם חשק ממנה. והחשק האלוהי הוא להיותו חשוק ומושג נעבד בתורה ובמצות, ואינם כי אם ציורי אותיות וציורי מחשבות אמתיות נחשבות בדמות האותיות. ובעבור שהם ג' מינים, חלקתי זה החבור לשלושה חלקים. וכבר השלים השם יתברך חשקי והשלמתי זה החלק הראשון, שבח לשמו החשוק כאשר זכרתי לכבודו, להשלים שני חלקי הבאים אחריו לשלום ולחיים. ויזכני להגדיל תורה ולהאדיר חכמה בחפצו ובחפצו לישראל עמו ועמי. ולקיים מה שכתוב "יהוה חפץ למען שמו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיה מב' כא'). אמן וכן יהי רצון.
הסבר המהדיר: שכל חשוק לנפש והוא המגלה לה כל מה שהשם חשק ממנה והחשק האלוהי הוא להיותו חשוק ומושג נעבד כתו'
הסבר המהדיר: ובמצות ואינם כי אם ציורי אותיות וציורי מחשבות אמתיות נחשבות בדמות האותיות ובעבור שהם ג' מינין חלקתי זה
הסבר המהדיר: החבור לשלושה חלקים וכבר השלים השם ית' חשקי והשלמתי זה החלק הראשון שבח לשמו החשוק כאשר זכר
הסבר המהדיר: לכבודו להשלים שני חלקי הבאים אחריו לשלום ולחיים ויזכני להגדיל תורה ולהאדיר חכמה בחפצו ובחפצו לישראל
הסבר המהדיר: עמו ועמי וקיים מה שכתו' אחל"ץ ית"ו אוי"ר.
הסבר המהדיר: מרומים יעלו חכמי מלוכה: שכינה יחזו בגבול ערבות:
הסבר המהדיר: סתומה וחתומה עת ברכה: ליודעי סוד זכרים עם נקבות:
הסבר המהדיר: בשם חשק בצורת מערכה: שלשת מעלות עולם כתובות:
הסבר המהדיר: הפוכות נכתבו מאז בחכמה: לשרת נהפכו במחשבות:
ערכם י"ה במערכה עצומה: הליכתם משולשת כתובות:
והיה שם מפורש בם חתימה: ידיעתו רפואה ללבות:
ראה משכיל תנועותיו חמשה: הברות ממקור חיים חצובות:
דבריו נכפלו ששה בששה: והיו תאריו בלתי קצובות:
קריאותיו שלשה על שלשה: הביאם על דמות עיגול סבובית:
בכוחם העושה השם פלאות: יגלה מעשיו בם ברחובות:
יניעם י"ה אלהי הצבאות: הלום ולכן לעורר התשובות:
עליהם נחתמה תכלית נבואות: והם ראשית ידיעה לב נתיבות:
אני עגהיום בכל כחי אניעם: המוני הם אשר ראשי ישיבות:
הסבר המהדיר: הלוא בם אבראה רוחות ואדעם: ואשיב עוד לבב בנים לאבות:
יקר רוח חקור סודם ודעם: הבינם היה ראש לזנבות:
הסבר המהדיר: הבינו בעין ימין בסבוב עין שמאל: שית לך תוכם כעין מכריע:
כדמות שלשתם רוץ וראה תמול: היום ומחר זה לזה משפיעו:
הקדמה
כל איש ואיש מבני אדם בעל תקוה. ולולי היותו מקוה דבר לעתיד, היו כל מחשבותיו וכל פעולותיו וכל מאמריו לבטלה. אבל מפני שהוא מקוה ומחכה שיגיע אל תכלית מחשבת תקותו, חושב מחשבות רבות ופועל פעולות ומדבר דברים כדי שיגיע אל סוף תקותו. והתקוות ג"כ אינן שוות, אך הם מדרגות רבות משתנות מאד מאד זו מזו. והשינוי ההוא נולד מן התאוה והמחשבה.
ואמנם אין שום חכם מתאוה כי אם חכמה וכל המביא אליה, כמו שאין שום שכל מתאוה כי אם שכלות. וכבר תפול מחלוקת גדולה בין שתי הקצוות האלו. עדשהאחת בתכלית המעלה באמת, והשנית בתכלית הפחיתות בלי ספק. והמחלקת היא שהסכל ישבח ענייני השכלות ואע"פ שהוא לא יקראם סכלות, מפני ששם סכלות אצלו ג"כ שם מוסכם מורה על פחיתות גדולה. אבל ישנה לסכלות שם ויקראהו בשם דבר מורה דבר על מעלה אצלו. כמו שזונה לא יקרא פועלו בשם הרשע, אבל יקראהו בשם תענוג גדול אצלו. כן הסכל יקרא הסכלות בשם דעת והבנה, כפי שהמחשבתו הפחותה גודרת. והחכם בעבור שהיושר חסר לו מאד להורות בו על אמיתת מעלת החכמה, לא יוכל שבחה כי אם בדמיונות פחותים ממעלתה. ואם כן הנה הכוונות הפוכות, והתאוות משונות, והתקוות זרות. כי תקות השכל להיותו נגמל בגמול פחות מאד, בעשותו מצוה מהמצות במקרה, כי הוא לא יעשה לעולם שום מצוה, גם לא יכיר מעלת עשייתה שלא יכיר גמולה האמתי העליון אשר אין ערך זר לו.
אבל תקות החכם היא עהאחת לבד מיוחדת בכל מה שיקוה להגמל בעדה, והוא יתרון חכמה בכל יום ויום. ובהגיע אליו היתרון בכל יום יכיר שהשם גומל לו גמול גדול, כי הוא מחזיק עצם נשמתו ומעלנה מדבר לדבר ומגמול לגמול תמיד. והגמול הראשון הוא בהיות השם מחזק לבו ומאמצו לחשוק החכמה, ומקוה בחשקו להתחכם באמצעות רוב השתדלות וטוב עיונו במה שראוי לעיין בו בעתים אשר קבע ללמוד בם החכמה. ולפיכך כשתראה אדם חושק לדעת האמת לכבוד מעלת האמת, לא יתכן שלא יבער חשקו באש החושק בעיינו בספר החושק, המבעיר לבות אוהבי השם והגומל להם גמול רב כיתרון שפע מציאות החכמה הנחשקת. כ"ש אם יהיה מין החכמה הנבואית אשר יורו עליה השמות המנהיגים המציאות, כאלה אשר רמזנום בחלק הראשון הקודם לזה, ואשר נרמזים עוד בחלק הב' האלה.
הסבר המהדיר: הראשון לא הוא בהיות השם מחזק לבו ומאמצו לחשוק החכמה ומקוה בחשקו להתחכם באמצעות רוב
הסבר המהדיר: השתדלות וטוב עיונו במה שראוי לעיין בו בעתים אשר קבע ללמוד בם החכמה ולפי' כשתראה אדם חושק
הסבר המהדיר: לדעת האמת לכבוד האמת מעלת לא יתכן שלא יבער חשקו באש החושק בעיינו בספר החושק המבעיר לבית
הסבר המהדיר: אוהבי השם והגומל להם גמול רב ביתרון שפע מציאות החכמה הנחשקת כ"ש אם יהיה מין החכמה הנבואית
הסבר המהדיר: אשר יורו עליה השמות המנהיגים המציאות כאלה אשר רמזנום בחלק הראשון הקודם לזה ואשים נרמזים עוד
הסבר המהדיר: בחלק הב' האלה.
הסבר המהדיר: עוהחלק השני
הסבר המהדיר: הבן מה שכתבתי לך בחלק הא' על עניין השם הנכבד ואל תקראהו במקרה בדמות העברה כמפטיר הקורא בבית הכנסת ההפטרה בעבור הזכרה אבל תקראהו בעיון דק ותשנהו בדקדוק זך ותשלשהו בפלפול צח עד שלא תחסר שום דבר מידיעתו ואז תבין עניין הדבוק האמיץ החשוק המביא את לבך החושק לידי מדרגת החושק ובעשותך כן תדע מיד מעצמך מה הרוחות בעולמך ותשמח במציאותך ותנחל בו שני העולמים העולם הזה והעולם הבא ותהיה שלם כשתשיג מציאותך תכיר מציאות ההוד ותמצא בו נפלאות ותוסיף תענוג לשכלך ותתעדן באור הגנוז ומפני שתכיר סוד המערכות השם הנכבד ותתענג בדשן נפשכם בו ותהנה מזיו אבריך אדריך שכלך אל מערכתו זאת המעולה ועיין בה מאד וגלגלה וגלגלה גלגול משולש כזה הא לך זה השם הקדוש: וה"ו הי"ה ומ"ו יל"ד לש"נ יע"י סי"ה יר"ח טע"ש על"ע עזלא"ם מס"מ מה"ג הל"ג שי"א לל"ב לו"י הו"ת אכ"ב כו"ב אמ"ה כה"פ הה"ו תה"ו הז"ג זי"מ יי"מ אע"י לה"י דר"ל למ"ה אע"ד וח"ח הי"מ הנ"צ עא"ר יד"ו זנ"מ לה"ב מק"י בו"ה הכ"ה הע"ח רה"ג יל"ו הו"מ קח"ח מי"י לר"ד אש"מ וו"ב כנ"מ לכ"ג יל"ק למ"א וו"י וא"ע פי"ח הי"ב לר"ו נה"ר לא"א כש"ה ית"י יר"ב יי"מ מא"ה לא"י הה"י חה"מ הת"ו ונ"מ: מצורף במערכה דומה למערכת ויסע כולה ואולם זאת המערכה יוצאת מן השם הראשון לפנים הולך ונוסע ישר שהוא שם והוא התחלת השם
הסבר המהדיר: השני הולך ונוסע הפוך שהוא שם מי"ה שהוא סוף מ"ח שמות שכנגד מ"ח צורות הגלגל אשר התלי מתהפך בו מראשו לזנבו כי ראשו הולך ישר שהוא סוד תנין מכולל סוד תשרי עם ניסן בחדשים והנה סוד באמצע סוד ש"ר י"ס שסודם תפילין עשר שהם כלו תני"ן מפני שהם מורים על סוד אזג ואאד כי סוד שר ים הראש משותף בם עם הזנב והנה בהשימך הא של ראש עם הזנב תמצא זה ש"ר עחוזה י"ם והנה זה סוד והם בסוד ראש זנב גם זנבי הראש וזה דרכו ראשי זנב יראש והנה עשר הם דברים רוחניים כי יצר רע מברי"א יצר טוב והוא מתכנס גם מתכנ"ס ומתעדן בראש"ו בזנ"ב והנה אני היום הולך בראשו ובאור השכל אני בראשו אחד ראשון על כן צריך שתוליך גם אתה עוד זנבו ישר בראשו מפני שתוכו הפוך והוא פלא לטבע שהיו ראשו וזנבו הולכים ישרים ותוכו הפוך על זה נודע כי סוד השם המפורש מצוה לנו לאמר הפוך שמו הישר ישר שמו ההפוך ובסוד והסוד מבני שהאדם אילן הפוך ר"ל מלאך הפוך שנברא באמצעות להט החרב המתהפכת וסוד זה תמצאהו מפורש בצרוף שלוש השמות האלה הקדושים שהם שלשתם ראשי המציאותו:
הסבר המהדיר: יהוה
הסבר המהדיר: כו
הסבר המהדיר: אדני
הסבר המהדיר: סה
הסבר המהדיר: אלהים
הסבר המהדיר: פו
הסבר המהדיר: הנה כבר אתה ראה שסוף רמזו שלשת השמות הנרמזים סודו ראש השם הגדול בן ע"ב הנזכר והנה עטכשתוליך המערכה הראשונה ישרה והשנית הפוכה בחזרה לאחור והשלישית ישרה תהיינה שתי ההתחלות הישרות מתחילות בשם אחד שוה וה"ו וה"ו והוא הנרמז פה ועוד יבואו בראש השם שנים יחד בשלוש תיבות ואמנם הצרוף הנזכר צריך וצרפו שהנה שם אלהים הוא סוף בן ע"ב שהוא מו"ם ע"כ צריך גם כן לחלק את שלשתם בצורה זו ומהם יתבאר לך סוד יומ"ם וליל"ה בדמות ג"ן עד"ן שסודו גלג"ל הפו"ך ולו ג' מעלות ובו ג' סעודות שם מנהיגו אל עולם וכן ונאמר באברהם ויטע אש"ל בבאר שבע ויקרא שם בשם י"י אל עולם וכן המקבל הוא גלגל הפו"ך וסודו כ"ף ה"א מל"א גם כו"ן מלא הפך ע"ב כופ"ר גלג"ל ב"ו מהפכ"ו והוא בע"ל הסו"ד כלומר בעל הסבו"ב מסבב חללה מסב"ב חכמ"ה הוא הגלג"ל במאד בעל הסבו"ב כנגד מדה כי יש על החס"ד שני מלאכים ממונים האחד נקרא בשם משותף מים והשני נקרא בשם פמשותף לבנ"ה, והנה מי"ם כבינה גם בינה כמים ורמזם דמי מלחמה דמ"י ענגי גם יש לכל דבר הפכו ועומד כנגדו על כן תדין הטוב לטוב כמנהג הטוב. ואחר שהודעתיך אני זה המעט ממנו תבין אתה עוד מדעתך דברים אחרים בענינך בסודו בעיון מעולם כגון שתחלק מספרו תחלה לג' חלקים בדמות השם וכן תעשה לכל דבר כשתרצה למצוא נסתריו כגון שתאמר מספר ג"ן עד"ן עולה בכלל קע"ז וזהו הקבוע לו ראשון ולא יתכן לחלקו לב' חלקים שוים כי יפלו בו הצאים שהוא למספר פ"ח וחצי פ"ח וחצי ואין לנו אות מורה על הצואים ע"כ אתת צריך לחלקו בצורת שתי היות א' בתוך המספר הנחלק לזה פ"ח א' פ"ח ויבוא א' תפוס תפוס תבין שני פחים וזה סוד גדול ואחר שיצא לך זה אתה צריך לחלק פ"ח לב' חלקים שוים שכבר הוא מקובל זה בעבור שהמספר זוגות וזהו חלוק הסודי:
הסבר המהדיר: מ"ד ד"מ
הסבר המהדיר: א'
הסבר המהדיר: מ"ד ד"מ
הסבר המהדיר: פאוהנה הוא ידוע לך כי האל"ף לה ד' רוחות והיא בנתים שהוא רוח לרוח והיא אורה על סוד הנהר היוצא מעדן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים כן הדם אשר במוח כמו זאת הצורה יפרד לארבעה ראשים ומשקה לארבעה חלקי הגוף וכל אחד מהם שמו נהר והשמות ההם הנזכרים בתורה על ד' הנהרות יש בם סודות נפלאות וזה דרכם זאת הצורה חשובה שהי עגולה ושהיא עומדת וכוחותיה מתגלגלין כן בדרך הזה והמקום המיוחד קיים: פישון גיחון נהר חדקל פרת וכאלו תאמר שגלגולה כמו שאצייר בעגולים אחרי אלו לפי המציאות הטבעי שכן גוף האדם עומד אך דמו והכוחות הרוחניות שבו שהם טבעים נעים ונדים לעולם ואלו הצורות כולם מצויירות בדמות מעשה מרכבה של העולם העליון הרוחני מידיעת השמות הקדושים ומן הספירות ומן המדות והם גם כן נמצאת בעולם גם בעולם השפל אלא שהעליונים בדמות שכליים והאמצעיים פבבדמות נפשיים והיו הגופיים בדמות חמרים ומשכנים לנפשיים שבם ציור והיו הנפשיים כעין חמרים ומשכנים לשכליים שהם שבם ציורו כחותם ופעלתם וע"כ יצוירו כל הנמצאים בתחתונים והיו העליונים רבות ועלות לכל הנפשות והגופים בעצמותם:
ציור
הסבר המהדיר: וזה הוא ציור הגלגול המתנועע בסבוב המרכבה בדמות ארבע חיות מזו הצורה תכיר מאמר יחזקאל במה שרמז מענין המרכבה ואמר וארבעה פנים לאחד שהם ששה עשר פנים וכל הפנים הארבעה נמצאים בכל רוח ורוח מארבע רוחות עד שוב החיות כלן כאלו הן מתנועעות במרוצה ושבות במקומן בלתי זמן כדמות מראה הבזק כמו שנ' והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ולא בזק ממש וכאלו אינן זזות ממקומן כי מציאות זההחיה דבוק במציאות זו וכאלו היא זה בעצמה כדמות מה שציירתי בסוד ד"ם שאם יתגלגל כדמות החיות סביב אין זה כי אם זה ועל זה נאמר וקרא זה אל זה פגואמר קדוש קדוש קדוש כי כל הצורה בעצמות הג' עולמות שוה ועל כן צריך שתחלק שם הע"ז הכולל כללו לשלשה חלקים שוים ויעלה כל חלק נ"ט וכל ג"ן סודו אב"ן וסוד נ"ט עולה בשיניו משולש כשלוש שמות החותם פשוטים ומורכבים כי החותם הו שם י'ה'ו' והוא במרובע אמת כ"א פ"ע כ"א כי הוא שם אהי"ה שבו סודות ונפלאות ואמנם בחבירך יה"ו פשוט עם סוד מבטחו שהוא מלא יו"ד ה"א ו"ו תמצא מספר שניהם נ"ט והנה אם כן סוד החותם בג' קצוות פשוט, וסודו בג' קצוות הנשארות מורכב אמנם זה סודו כ"א וזה סודו ל"ח הרי שניהם כ"ח א"ל וכל א"ל סודו כ"ח וכל כ"ח נקרא א"ל והוא הוראת שתוף מציאות ההויה בהויה כי ההויות י' וגלגולם על הד"ם שסודו י"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א ידמ"ה יד אדם וסודו זה י' על י' פעמים שהם המט"ה היו לו בזיו יד וי"ד עיין בסיבובו ושלחי כך ואחוז בזנבו ותדע כי המט"ה הוא הל"ל ב"ב וסוד ובאו וכפלו י' כלומר שנים פדיחד עולים הנביאים ושלשתם קי"ח הידועים וענינם הוא שבידי עת סוד ג' מעלות כ"ו ס"ה פ"ו שהם משלשות משתלשות בחיים בעשרה ובאו הנביאי"ם כולם ונולדו מחו"ה גוי"ם והנה ויגדלו נאמר על גוי"ם ששניהם אחים ונקראו לאומים ושניהם מלאים שהם הגנוזים הידועים שהם מורכבים גוף בגוף הנקראים פנים גם עינים והנה סודו ל"ב בעולם והסוד אכ"ו אס"ה אפ"ו והכל לפי נסתרו אחזהו מחזהו י"ו חזיונו ונסתרו בלתי אלפ"ו הוא חוזה המחזה החזיון שבשלשתם ובאו הנביאי"ם וזה הסוד אתה צריך לחוקרו מאד ולהכיל אמתתו מתוך דברי אשר רמזתי בו ואשר ארמוז כי העניינים יעוררוך מציאות נסתריו ואל"ה ואל"ה והיו לך לג' עדים נאמנים ובאמת אחרי חלקך מה שצויתיך לחלקו בב' ובג' חלקים כבר יהיה הדבר קל עליך לחלקו לחלוק החלקים היוצאים מן ב' או מן ג' שהכל תלוי בם כי צד כפול ב' תמצא ד' הרכב בג' תמצא ה' כפול ה' פהתמצא י' ודע כי סוד הברכה והקללה יודיעך סוד מרכבה כפולה והסוד כפול ד' להפך רגע הרחמים בהפך והנה תתחיל מן אחד ותלך עד שמנה פרי שמנה בגי' חת והנה הם ט' זכר וט' נקבה כלומר אח זכר ואחד נקבה והם דרך זא"ת שהיא דרך אסב"ת חש"ק וכללם ח"ת אשר בה פנים ואחור גם בה רוח אופנים ע"כ אמרתי לך שתמצא הברכה והקללה ברוח האופנים שהם כח הגופנים ואם הם חברו האופנים בהם נגלה האחרונים וההפוך שוב הנחש שוב אדם או האדם נח"ש כלומר שוב האדן שליח או השליח אד"ן כי זהו הפוך הכונה ואמנם הכל שם אחד והוא שם מיוח"ד והוא שם חיי"ם ומאלה תכיר השאר והנה עוד שוב כפול ב' וחבר וחבר הכפל עם הג' פשוט תמצא ז' עוד הפך זה הכפל ותמצא ח' והנה במספר ח' נכפלו כל כוחות ההפוך והחבור והכפל בשניות והוא ד' פעמים ב' שהוא שוה להפכו ולא יוסיף ולא יגרע ע"כ תתחיל עוד משלש הנפרעים הנקרא רביע שהוא ג'
הסבר המהדיר: והנה זאת המערכה הפשוטה המיוחדת מספרה בכללה משולש ונקרא משלשה ראשים בהכריח לפי הוראת צורה זו
ציור
הסבר המהדיר: זה המספר כשהתחיל למנות אותו מצד אחר תתחיל מן א' כי היא מורה על ראש אחד פשוט מיוחד ועוד תתחיל מן א' ג"כ ועוד תתחיל מן א' מצד שלישי הרי עלו בידך ג' התחלות שסודם א"ב והנשאר נ"ב וזה סוד אלוהי גדול ואם ישפיע השם עליך רוח אחת שהיא רוח ט"ת והיא רו"ח הקד"ש וסודו כולל ג' רוחו"ת בסוד השלוש המרובע שנאמר ג' פעמים הם אחד תדע מיד שהשם גלה סודו זה רק מזהיר מן הטעות המאבד הנפשות בזה ובכיוצא בו שכבר טעו בו רבים ונאבדו והשמר לך ושמור נפשך מאד פן ילאו רעיוניך לסבול פזסוד היחוד ותחשוב שזה יורה על היות האלהות שלשה ותאבד עם הנאבדים באמונה מבני האדם ואם יאמר לך אדם שהאלוהות שלשה אמור לו שקר וכזב שכן שלשה בגמטריא שק"ר וכז"ב ואמנם על זאת האמונה שאומר לך נתנה התורה כמו שרמזתי בסוד כ"ו ס"ה פ"ו והוא שסודם ג' פעמים חולי"ה גם חומה וליחה וחומ"ה כי כל ליח"ה וחומ"ה ר"ל בטבע ראשון מפני החו"ם הטבע"י הטוב הנקרא ג"ן עד"ן ואשר אומר אותו לך בעניין זה הוא זה דע כי כל שלוש הנאמר אשר זכרנו או אשר יאמרו באשר נזכור עוד בכל זה הספר אין כונתינו בם על דבר מן המעלה הראשונה של כל המציאות ולא על שום עלול רוחני נפרד מכל גלם ומכל צד ומכל פנה אך כונתינו בשלוש על כחות בלתי נפרדות מגלם בעצמותם או על רוחות או על גופים כי אלו הם ג' מדרגות גופים ורוחותיהם וכוחותם המניעים אותם אבל כל שהוא בלעדם מן הנפרדים לא יתכן להרות עליהם על פחשלוש כלל ולא על אחדות כי השלוש והאחדות הם מקרה קח למספרים ואינם דבר עצמי ולא יושכל שום מספר על הנפרדים אך מושכל בהם היותם בדמות מספר כדמות המספר הנמצא מן א' עד שהוא כלו מורה על עלות ועלולים ואמנם הסבה הראשונה אין לה תכלית בשום פנים אדעתא דכולי עלמא ואיך יפול עליה שם מספר רק בשלי"ש בשליל"ה שנ' עליה שהיא בלתי בעלת רבוי עצמים ואף המשלשים שהם המשקר והמכזב הנזכרי בעל כרחם מודים שאין לה עצמו משולש רק סגלתוהי שלישי ואני איני יודע איך אזכרנה בספרי זה אם בלשון זכרות שקר הוא שאינו נופל עליה ואם בלשון נקבה חס ושלום כי הוא כזב שאינו לשון נופל על האלוה וא"כ אין דרך לדבר באמתת עצמו שכל מה שנ' עליו נטעה בלשונינו ומי יתן ואם היא תפלת שוא שלא היינו טועים בשכלינו בעניננו במה שאין אנו בקצת עלוליו ובקצת שמותיו ומדותיו ודרכיו ותאריו ופעולתיו קל פטוחומר בענייננו במה שאין לנו שום דרך להשיגו בשום צרי וא"כ השלוש הוא שפע הנשפע ממנו ראשון וכל מעשיו משולשים וגם מרובעים ומחומשים ומכופלים ומורכבים בדמות הרכבות הספירות הנכרות באותיות ואמנם בהכירנו מעשיו הנה נגלה לנו במציאותו וזה הוא תכליתינו כי זה הוא המבוקש מכל חכם ונביא שאז בהשיגו מעשיו הנוראים נורא יירא ממנו וישיג שאין תכלית למעלתו ובזה אהבתינו ישמח בהשגתו וזאת היא עבודתו כי זאת ההשגה אשר בה השיג אותו היא שפע נשפע מאתו ועל זה ירדוף כל חכם להוסיף בכל יום חכמה על חכמתו בידיעתו כי בזה תתעלה אצלו נשמתו ותהיה חיי עד בחיותו לפי מדרגתו ואחר הודיע אלהים אותך את
הבן מה שכתבתי לך בחלק הא' על עניין השם הנכבד.
ואל תקראהו במקרה כדמות העברה, כמפטיר הקורא בבית הכנסת ההפטרה בעבור הזכרה.
אבל תקראהו בעיון דק, ותשנהו בדקדוק זך, ותשלשהו בפלפול צח, עד שלא תחסר שום דבר מידיעתו.
ואז תבין עניין הדבוק האמיץ החשוק, המביא את לבך החושק, לידי מדרגת החשק.
ובעשותך כן, תדע מיד מעצמך מה הרווחת בעולמך, ותשמח במציאותך, ותנחל בו שני העולמים, העולם הזה והעולם הבא.
ותהיה שלם כשתשיג מציאותך, ותכיר מציאות ההוד, ותמצא בו נפלאות, ותוסיף תענוג לשכלך, ותתעדן באור הגנוז.
ומפני שתכיר סוד המערכות השם הנכבד, ותתענג בדשן נפשך בו, ותהנה מזיו אבריך.
אדריך שכלך אל מערכתו זאת המעולה, ועיין בה מאד, וגלגלה גלגול משולש כזה:
ו
ה
ו
ה
ז
נ
ל
ר
ד
ה
י
ה
ז
י
מ
א
ש
מ
ו
מ
ו
י
י
מ
ו
ו
ב
י
ל
ד
א
ע
י
כ
ב
מ
ל
ש
נ
ל
ה
י
ל
כ
נ
י
ע
י
ד
ר
ל
י
ל
ק
ס
י
ה
ל
מ
ה
ל
מ
א
י
ר
ח
א
ע
ר
ו
ו
י
ט
ע
ש
ו
ח
ח
ו
א
ע
ע
ל
ע
ה
י
מ
פ
י
ח
ל
א
מ
ה
נ
צ
ה
י
ב
מ
ס
מ
ע
א
ר
ל
ר
ו
מ
ה
נ
י
ד
ו
נ
ה
ר
ה
ל
נ
ז
נ
מ
ל
א
א
ש
י
א
ל
מ
ב
כ
ש
ה
ל
ל
נ
מ
ק
י
י
ת
י
ל
ו
י
ב
ו
ה
י
ר
ב
ה
ו
ת
ה
כ
ה
י
י
מ
א
כ
מ
ה
ח
ע
מ
א
ה
כ
י
ב
ר
ה
נ
ל
א
י
א
מ
ה
י
ל
ו
ה
ה
י
כ
ה
פ
ה
ו
מ
ח
ה
מ
ה
ה
ו
ק
ח
ח
ה
ת
ו
ת
ה
י
מ
י
י
ו
נ
מ
הא לך זה השם הקדוש מצורף במערכה דומה למערכת ויסע כולה. ואולם זאת המערכה יוצאת מן השם הראשון לפנים הולך ונוסע ישר עד שם כ"ד שהוא שם חה"ו. והנה התחלת השם השני הולך ונוסע הפוך, שהוא שם מי"ה שהוא סוף מ"ח שמות, שכנגד מ"ח צורות הגלגל אשר התלי מתהפך בו מראשו לזנבו. כי ראשו הולך יש"ר שהוא סוד תני"ן כלול מסוד תשרי עם ניסן בחדשים, והנה באמצע סוד ש"ר י"ס שסודם תפלי"ן עש"ר, שהם כל"י תני"ן מפני שהם מורים על סוד אזגי ואטד. כי סוד שר יס הראש משותף בם עם הזנב, והנה בהשימך ה"א של הראש עם הזנב תמצא זה ש"ר וזה י"ס, והנה זה סו"ד. והם בסוד ראש זנב גם זנב ראש. וזה דרכו, ראשו זנב וראש. והנה עשר הם דברים רוחניים, כי יצ"ר ר"ע, מברי"א יצ"ר טו"ב, והוא מתכנ"ס גם מתכנ"ס ומתעד"ן בראש"ו בזנ"ב. והנה אני היום הול"ך בראש"ו, ובאור השכל אנ"י בראש"ו, אח"ד ראשו"ן. על כן צריך שתוליך גם אתה עוד זנבו ישר בראשו, מפני שתוכו הפוך והוא פלא לטבע, שהיו ראשו וזנבו הולכים ישרים ותוכו הפוך. על זה נודע כי סוד השם המפורש מצוה לנו לאמר הפוך שמו הישר, ישר שמו ההפוך. והסוד מפני שהאדם אילן הפוך ר"ל מלאך הפוך שנברא באמצעות להט החרב המתהפכת וסוד זה תמצאהו מפורש בצרוף שלוש השמות האלה הקדושים שהם שלשתם ראשי המציאות.
יהוה
כו
אדני
סה
אלהים
פו
הנה כבר אתה ראה שסוף רמזו שלשת השמות הנרמזים סודו ראש השם הגדול בן ע"ב הנזכר והנה כשתוליך המערכה הראשונה ישרה, והשנית הפוכה בחזרה לאחור, והשלישית ישרה תהיינה שתי ההתחלות הישרות מתחילות בשם אחד שוה ו'ה'ו' ו'ה'ו' והוא הנרמז פה. ועוד יבואו בראש השם שנים יחד בשלוש תיבות. ואמנם הצרוף הנזכר צריך לצרפו שהנה שם אלהים הוא סוף בן ע"ב שהוא מו"ם, ע"כ צריך גם כן לחלק את שלשתם בצורה זו. ומהם יתבאר לך סוד יומ"ם וליל"ה בדמות ג"ן עד"ן שסודו גלג"ל הפו"ך ולו ג' מעלות ובו ג' סעודות, שם מנהיגו א"ל עול"ם. וכן ונאמר באברהם "ויטע אש"ל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם" (בראשית כא' לג'). וכן המקב"ל הוא גלג"ל הפו"ך וסודו כ"ף ה"א מל"א, גם נו"ן מל"א הפ"ך ע"ב כופ"ה גלג"ל כ"ו מהפכ"ו, והוא בע"ל הסו"ד, כלומר בע"ל הסבו"ב מסב"ב חלל"ה מסב"ב חכמ"ה הוא הגלג"ל (?) בעל הסבו"ב כנגד מדה כי יש ע"ל החס"ד שני מלאכים ממונים, האחד נקרא בשם משותף מי"ם, והשני נקרא בשם משותף לבנ"ה, והנה מי"ם כבינ"ה גם בינ"ה כמי"ם, ורמזם דמ"י מלחמ"ה, דמ"י ענ"ג. גם יש לכל דבר הפכו ועומד כנגדו, על כן תדין הטוב לטוב כמנהג הטוב.
ואחר שהודעתיך אני זה המעט, ממנו תבין אתה עוד מדעתך דברים אחרים בעיינך בסודו בעיון מעולה. כגון שתחלק מספרו תחלה לג' חלקים בדמות השם, וכן תעשה לכל דבר כשתרצה למצוא נסתריו. כגון שתאמר מספר ג"ן עד"ן עולה בכלל קע"ז, וזהו הקבוע לו ראשון, ולא יתכן לחלקו לב' חלקים שוים, כי יפלו בו חצאים שהוא למספר פ"ח וחצי, פ"ח וחצי, ואין לנו אות מורה על חצאים. ע"כ אתת צריך לחלקו בצורת שתי, היות א' בתוך המספר הנחלק כזה, פ"ח א' פ"ח ויבוא א' תפוס בין שני פחים, וזה סוד גדול, ואחר שיצא לך זה אתה צריך לחלק פ"ח לב' חלקים שווים שכבר הוא מקובל זה בעבור שהמספר זוגות, וזהו חלוק הסודי:
מ"ד
ד"מ
א
מ"ד
ד"מ
והנה הוא ידוע לך כי האל"ף לה ד' רוחות, והיא בנתים, שהיא רוח לרוח. והיא מורה על סוד הנהר היוצא מעדן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. כן הד"ם אשר במוח כמו זאת הצורה, יפרד לארבעה ראשים, ומשקה לארבעה חלקי הגוף, וכל אחד מהם שמו נהר. והשמות ההם הנזכרים בתורה על ד' הנהרות יש בם סודות נפלאות. וזה דרכם, פישון גיחון נהר חדקל פרת. זאת הצורה חשובה שהיא עגולה ושהיא עומדת וכוחותיה מתגלגלין. כן בדרך הזה והמקום המיוחד קיים. וכאילו תאמר שגלגולה כמו שאצייר בעגולים אחרי אלו לפי המציאות הטבעי. שכן גוף האדם עומד אך דמו והכוחות הרוחניות שבו שהם טבעים נעים ונדים לעולם. ואלו הצורות כולם מצויירות בדמות מעשה מרכבה של העולם העליון הרוחני מידיעת השמות הקדושים, ומן הספירות ומן המדות. והם גם כן נמצאת בעולם השפל, אלא שהעליונים בדמות שכליים והאמצעיים בדמות נפשיים. והיו הגופיים בדמות חמרים ומשכנים לנפשיים שבם ציור, והיו הנפשיים כעין חמרים ומשכנים לשכליים שבם צוירו כוחותם ופעולתם. וע"כ יצוירו כל הנמצאים בתחתונים והיו העליונים סבות ועלות לכל הנפשות והגופים בעצמותם.
EMBED PBrush
וזה הוא ציור הגלגול המתנועע בסבוב המרכבה, בדמות ארבע חיות. מזו הצורה תכיר מאמר יחזקאל במה שרמז מענין המרכבה, ואמר "וארבעה פנים לאחת" (יחזקאל א' ו') שהם ששה עשר פנים. וכל הפנים הארבעה נמצאים בכל רוח ורוח מארבע רוחות, עד שוב החיות כולן, כאלו הן מתנועעות במרוצה ושבות במקומן בלתי זמן כדמות מראה הבזק. כמו שנאמר "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א' יד'), ולא בזק ממש. וכאילו אינן זזות ממקומן כי מציאות זה החיה דבוק במציאות זו, וכאילו היא זה בעצמה כדמות מה שציירתי בסוד ד"ם. שאם יתגלגל בדמות החיות סביב אין זה כי אם זה. ועל זה נאמר "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש" (ישעיה ו' ג'). כי כל הצורה בעצמות הג' עולמות שווה.
ועל כן צריך שתחלק שם קע"ז הכולל כללו לשלשה חלקים שוים ויעלה כל חלק נ"ט, וכל ג"ן סודו אב"ן. וסוד נ"ט עולה בשיניו משולש כשלוש שמות החותם פשוטים ומורכבים. כי החותם הוא שם יה"ו והוא במרובע אמת, כ"א פעמים כ"א, כי הוא שם אהי"ה שבו סודות ונפלאות. ואמנם בחברך יה"ו פשוט עם סוד מבטאו שהוא מלא יו"ד ה"א ו"ו תמצא מספר שניהם נ"ט. והנה אם כן סוד החותם בג' קצוות פשוט, וסודו בג' קצוות הנשארות מורכב. אמנם זה סודו כ"א, וזה סודו ל"ח, הרי שניהם כ"ח א"ל. וכל א"ל סודו כ"ח, וכל כ"ח נקרא א"ל, והוא הוראת שתוף מציאות ההויה בהויה. כי ההויות י' וגלגולם על הד"ם שסודו י"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, י"ד מ"ה יד אדם, וסודו זה י' על י' פעמים שהם המט"ה, היו לו בזי"ו י"ד וי"ד עיין בסיבובו ושלח ידך ואחוז בזנבו, ותדע כי המט"ה הוא הל"ב כ"ב וסודו באו וכפלו י', כלומר שנים יחד עולים הנביאים ושלשתם קי"ח הידועים, ועניינם הוא שבידי עת סוד ג' מעלות כ"ו ס"ה פ"ו, שהם משלשות משתלשות בחיים בעשרה, ובאו הנבואי"ם כולם ונולדו מחו"ה גוי"ם. והנה ויגדל"ו נאמר על גוי"ם ששניהם אחים ונקראו לאומים, ושניהם מלאים, שהם הגנוזים הידועים שהם מורכבים גוף בגוף הנקראים פנים גם עינים. והנה סודו ל"ב בעולם, והסוד אכ"ו אס"ה אכ"ו, והכל לפי נסתרו אחזה"ו מחזה"ו חזיונ"ו, ונסתרו בלתי אלפ"ו הוא חוז"ה המחז"ה החזיו"ן שבשלשתם ובאו הנביאי"ם.
וזה הסוד אתה צריך לחוקרו מאד ולהכיר אמתתו מתוך דברי אשר רמזתי בו ואשר ארמוז. כי העניינים יעוררוך מציאות נסתריו ואל"ה ואל"ה יהיו לך לג' עדים נאמנים. ובאמת אחרי חלקך מה שצויתיך לחלקו בב' ובג' חלקים כבר יהיה הדבר קל עליך לחלקו לחלוק החלקים היוצאים מן ב' או מן ג' שהכל תלוי בם. כי צד כפול ב' תמצא ד', הרכב ב"ג תמצא ה', כפול ה' תמצא י'.
ודע כי סוד הברכ"ה והקלל"ה יודיעך סוד מרכב"ה כפול"ה, והסוד כפול ד' להפך רגע הרחמים בהפך. והנה תתחיל מן אחד ותלך עד שמנה, פרוש אחד שמנה בגי' ח"ת, והנה הם ט' זכר וט' נקבה, כלומר אחד זכר ואחד נקבה, והם דרך זא"ת שהיא דרך אהב"ת חש"ק וכללם ח"ת, אשר ב"ה פני"ם ואחו"ר, גם ב"ה רו"ח אופני"ם. ע"כ אמרתי לך שתמצא הברכ"ה והקלל"ה ברו"ח האופני"ם שהם רו"ח הגופני"ם ואם הם חבר"ו האופני"ם בהם נגל"ה האחרוני"ם. וההפוך שוב הנח"ש אד"ם או האד"ם נח"ש, כלומר שוב האד"ן שלי"ח או השלי"ח אד"ן, כי זהו הפוך הכונה.
ואמנם הכל שם אחד והוא שם מיוח"ד, והוא שם חיי"ם, ומאלה תכיר השאר. והנה עוד שוב כפול ב' וחבר הכפל עם הג' פשוט ונמצא ז'. עוד הפך זה הכפל ותמצא ח', והנה במספר ח' נכפלו כל כוחות ההפוך והחבור. והכפל בשניות, והוא ד' פעמים ב' שהוא שווה להפכו ולא יוסיף ולא יגרע. ע"כ תתחיל עוד משלש הנפרעים הנקרא רביע שהוא ג' פעמים ג', ותמצא ט'. ואמנם בכפלך ב"ג יחד תמצא י'. וזו דרך מופלאה ועיין בה מאד והשתכל בצורות הספירות האלה לפי מדרגתם אלה ותבין סודם. א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י'. והנה זאת המערכה הפשוטה המיוחדת מספרה בכללה משולש ונקרא משלשה ראשים בהכרח לפי הוראת צורה זו:
אאאאאאאאאא
אאאאאאאאא
אאאאאאאא
אאאאאאא
אאאאאא
אאאאא
אאאא
אאא
אא
א
זה המספר כשתתחיל למנות אותו מצד אחד תתחיל מן א', כי היא מורה על ראש אחד פשוט מיוחד. ועוד תתחיל מן א' ג"כ, ועוד תתחיל מן א' מצד שלישי. הרי עלו בידך ג' התחלות, שסודם א"ב והנשאר נ"ב. וזה סוד אלוה"י גדול, ואם ישפיע השם עליך רו"ח אח"ת שהיא רו"ח ט"ת, והיא רו"ח הקד"ש. וסודו כולל ג' רוחו"ת בסוד השלוש המרובע שנאמר ג' פעמים הם אחד. תדע מיד שהשם גלה סודו זה רק מזהיר מן הטעות המאבד הנפשות בזה ובכיוצא בו, שכבר טעו בו רבים ונאבדו. והשמר לך ושמור נפשך מאד פן ילאו רעיוניך לסבול סוד היחוד, ותחשוב שזה יורה על היות האלהות שלשה, ותאבד עם הנאבדים באמונה מבני האדם. ואם יאמר לך אדם שהאלוהות שלשה אמור לו שקר וכזב, שכן שלשה בגמטריא שק"ר וכז"ב. ואמנם על זאת האמונה שאומר לך, נתנה התורה, כמו שרמזתי בסוד כ"ו ס"ה פ"ו, והוא שסודם ג' פעמים חולי"ה, גם חומ"ה וליח"ה כי כל ליח"ה וחומ"ה, ר"ל בטבע ראשון מפני החו"ם הטבע"י הטו"ב הנקרא ג"ן עד"ן ואשר אומר אותו לך בעניין זה הוא זה.
דע כי כל שלוש הנאמר אשר זכרנו או אשר יאמר כאשר נזכור עוד בכל זה הספר, אין כונתינו בם על דבר מן המעלה הראשונה של כל המציאות, ולא על שום עלול רוחני נפרד מכל גלם ומכל צד ומכל פנה, אך כוונתנו בשלוש על כחות בלתי נפרדות מגלם בעצמותם, או על רוחות, או על גופים. כי אלו הם ג' מדרגות גופים ורוחותיהם וכוחותם המניעים אותם. אבל כל שהוא בלעדם מן הנפרדים לא יתכן להורות עליהם על שלוש כלל, ולא על אחדות. כי השלוש והאחדות הם מקרה רק למספרים, ואינם דבר עצמי, ולא יושכל שום מספר על הנפרדים, אך מושכל בהם היותם בדמות מספר, כדמות המספר הנמצא מן א' עד שהוא כולו מורה על עילות ועלולים.
ואמנם הסבה הראשונה אין לה תכלית בשום פנים אדעתא דכולי עלמא, ואיך יפול עליה שם מספר רק בשלו"ש בשליל"ה, שנאמר עליה שהיא בלתי בעלת רבוי עצמים. ואף המשלשים שהם המשקר והמכזב הנזכרים, בעל כרחם מודים שאין לה עצמה משולש רק סגלתו היא שלישי. ואני איני יודע איך אזכרנה בספרי זה אם בלשון זכרות שקר הוא, שאינו נופל עליה. ואם בלשון נקבה, חס ושלום כי הוא כזב שאינו לשון נופל על האלוה. וא"כ אין דרך לדבר באמת עצמו, שכל מה שנאמר עליו נטעה בלשונינו. ומי יתן ואם היא תפלת שוא שלא היינו טועים בשכלינו בענייננו, במה שאין אנו בקצת עלוליו ובקצת שמותיו ומדותיו ודרכיו ותאריו ופעולתיו, קל וחומר בענייננו במה שאין לנו שום דרך להשיגו בשום צד.
וא"כ השלוש הוא שפע הנשפע ממנו ראשון, וכל מעשיו משולשים וגם מרובעים ומחומשים ומכופלים ומורכבים בדמות הרכבות הספירות הנכרות באותיות. ואמנם בהכירנו מעשיו הנה נגלה לנו מציאותו, וזה הוא תכליתינו כי זה הוא המבוקש מכל חכם ונביא, שאז בהשיגו מעשיו הנוראים, נורא יירא ממנו וישיג שאין תכלית למעלתו ובזה אהבתנו וישמח בהשגתו וזאת היא עבודתו. כי זאת ההשגה אשר בה השיג אותו, היא שפע נשפע מאתו. ועל זה ירדוף כל חכם להוסיף בכל יום חכמה על חכמתו בידיעתו. כי בזה תתעלה אצלו נשמתו ותחיה חיי עד בחיותו לפי מדרגתו. ואחר הודיע אלהים אותך את כל זאת, בהיותך חוקר פעלו בתבונתך, "אין נבון וחכם כמוך" (בראשית מא' לט'). והנה ה', אם כן תבקשנו ימצא לך, ואם תעזבנו יזניחך לעד. וכן כתוב "יהוה עמכם בהיותכם עמו ואם תדרשהו ימצא לכם ואם תעזבהו יעזוב אתכם" (ד"ה ב' טו' ב'). ובקשתו ודרישתו האחרונה אצלינו היא קבלת הנבואה אשר הגידה לנו דרך קלה להשיג בה השגתו יתברך באמת היא בדרך צירוף האותיות, שהיא בעצמה דרך ידיעת שמותיו וידיעת מדותיו שבה החל מעשיו ובה כלה מלאכתו. ויש לנו על זה ראיות תוריות אין להם קץ.
ועל זה אנו אומרין שהדורש והחוקר יותר בזה הדרך המעולה שבה השם מנהיג עולמו עד היום וינהיג עוד כל מה שירצה להמשיך. וכל מה שיכנס יותר בעמקותיה מעט מעט כפי הראוי לכל חכמה, יוסיף מעלה ויקרב לשם. וכל מה שיקרב מדרך בה המביאה לידי השגתו יתברך בקלות ומן הדומה לה הוא יוסיף פחיתותו עד שיאבד. כמו שנאמר "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות ידמו" "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות ידמו" (תהלים מט'). ומפני שהקשו עלינו אנשים רבים, שהם חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים, ואעפ"י שהאמת רחוקה מהשגתם אשר לא ידעוה מפני צשלא בקשוה, הנה אצטרך להכריח עטי להודיע להם על פיהו אשר הוא כמליץ ביני לבינם בזה, איך הורחקו מהאמת, ואיך המה כתות כתות מהם טפות ועשב כצאן רועות. ומהם בלתי יודעות ובכוונה מתעות הידיעות המשופעות. ומהם כשוורים גופות ובקולות משתעשעות וקיש קיש קוראות, ובדמות חכמה מתגעגעות. ומהם צועקות כמשוגעות מבלתי היותן מבדילות בין הידיעות הטובות אשר מהשם נשפעות, ובין הרעות.
ואשר נמצאו בדורנו זה בעונותנו מרוב אורך גלתינו, ומאלו הכתות המשובשות בחכמות האלהיות, ובאמונות התוריות, ובדיעות הנבואיות הן רבות מאד. לאי לבי להזכירם כל שכן ידי, אך בכלל אזכור טעות רובם ואומר להם, איך החשק אשר מהול בג' מילות, מילת הלב, ומילת השפה, ומילת המעור, חייב בחיוב (יהוה) [יהיה] נקרא כשם קונו לכתבה ולהוסיף חקירה ושאלה ודרישה בכל יום תמיד עת אחר עת בכל יכולתו ובזה יושלם לפני יתברך. עיין עיון טוב בחבור וראה מה הם חלקי ובורי, רק הנמצא כי הבור הבור, הנה הוא כשליח צבור.
הסבר המהדיר: כל זאת בהיותך חוקר פעלו בתבונתך אין נבון וחכם כמוך והנה אם כן תבקשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך
הסבר המהדיר: לעד וכן כתוב י"י עמכם בהיותכם עמו אם תבקשהו ימצא לכם ואם תעזבהו יעזוב אתכם ובקשתו ודרישתו
הסבר המהדיר: האחרונה אצלינו ואמר קבלת הנבואה אשר הגידה לנו דרך קלה להשיג בה השגתו ית' הכל באמת בדרך צירוף
הסבר המהדיר: האותיות שהיא בעצמה דרך ידיעת שמותיו וידיעת מדותיו ויודעיו ה' שבה החל מעשיו ובה כלה מלאכתו ויש
הסבר המהדיר: לנו על זה ראיות תוריות אין להם קץ ועל זה אנו אומרין שהדורש והחוקר יותר בזה הדרך המעולה שבה
הסבר המהדיר: השם מנהיג עולמו עד היום וינהיג עוד כל מה שרצה להמשיך וכל מה שיכנס יותר בעמקותיה מעט מעט כפי
הסבר המהדיר: הראוי לכל חכמה יוסיף מעלה ויקרב לשם וכל מה שיקרב מדרך בה המביאה לידי השגתו ית' בקלות ומן הדומה