קטזחקיזלק ג' קטן
אל תפלא אם מתחיל עניין אחר, ואני מדבר בו קצתו נראה לך מה שאגלה לך כל מה שיש תחתיו. ובשעת חשקך בו אני מדלג לדבר אחר זולתו קרוב לעניינו אך רחוק בתכלית הרוחק. כי טבע החכמה כן חייב להיות האדם צופה בה בדמות רצוא ושוב. כי רוב החשק כמו שהוא מחיה כן הוא ממית, בדמות רוב הדבש ורוב היין. כי הבינתו מועיל ומפרנס ומרוה הרעב והצמא, עד שמישב כח החושק גבור וחזקו וגבורתו ומתיש כוחו הרב ומשיבו אחר שרץ אל הכח המיושב. הכח אשר היה עומד בו טרם רוצו, ועוד מניעו ומכלכלו ומושכו ומניחו ומושיבו מן הפועל אל הכח, כמו שהוא בתחלתו היה בכח ומציאות לפועל.
וזהו סוד גלגולו וסבובו ומחזורו של כל המציאות הנגלה והנסתר. והוא התגלגלות וחוזרת כל נמצא חללה תמיד מכח לפועל ומפעל לכח. בזה הצורה כתוב בספר ממנו תמיד מופעל לכח, לכח ארבעה ארבעה וארבעה חמשה, הוא ארבעה ארבעה. ואמנם חמשה הוא הוא סבוב ארבעה, ההוא שמחה כי אדם אצל עצמו. ואמנם כלי חמשה שהם כלי קיחשמחה, אשר התחלתם שנים הם סוד החשק. כי סבוב החושק הוא המניע כל המתנועע הראשון בעצם. ואין חשק בלי ציור, ואין ציור כי אם לדבר מצייר משיג בהכרח, וכל חי מצייר וכל מצייר חי.
וא"כ שני היצרים שהם מציירים הם חיים, והם כשני אחים תאומים בדמות האותיות והנקוד היוצאים מהפה יחד אחד באחד, ידובקו יתלכדו ולא יתפרדו, אלא שהם מרקדים חללה. והם בן ובת זכר ונקבה מרקדים סביב. לא ילאו חמש מדות בזה וה' בזה, הזכר מימין ונקבה משמאל, והעולם נידון במדת זכרות. הנקבה מימין והזכר משמאל העולם נדון במדות נקבות. ומפני שהשמאל הכנת מפי הגבורה הוא מדת היראה, והפחד מדת זמן, מדת הפחד פח בדמות והיא מדת הדין, נחלקת לב' קצוות ראשונות וביניהם אמצעיות הרבה ונוטות לכאן ולכאן. שם המדה הימנית 'חסד' נולד מן 'הבינה', כלומר מן 'בבלבול' 'בסבוב' 'גלגול' 'מלב'. ושם המדה שמאלית 'פחד' מן 'הלבנה' ופעולתה 'במים' והוא הרכות שבלב, ושם המדה השמאלית. כי כל מי שהוא רך הלבב הוא רוחנ"י, גם תולדתו מר"ח. וקיטזה שם ע"ב תמצא ח"ם ול"ח בגמטריא פח"ד, והוא 'ליחלוח' 'הלבנ"ה' ועניינו 'מ"ח מ"ד' 'במא"ד מא"ד'. 'הדם הלח' 'מדה לחה' 'במים' שהיא 'בלבה מבהו' וסודה 'הדם והלב' 'גדול וגדול', מביניהם המגוס זהו פחד, 'גדול לגוי' ו'הטובה ליהודי', שהנה 'יו"ד מזכה', כי 'הלבנה' 'בלב החמה', ועל כן 'ההוד מזכה'. גם הסוד עליהם הוא אשר 'הוא הכהן'.
והנה נודע כי השכלים הם ראשית המציאות במים שהם לב האיברים. וכבר נבדלו הם בהם להיות האדם לזאת מהם או מקבל חכמה באמצעותם אשר חייב מזכה וכל אשר זכה וא"כ הנה מדת כאחת מתגלגלת וכן דרך נלמדה ומדה. חבר ב' הנה 'חס"ד ופח"ד', תמצא 'ח"ד סו"ף ח"ד' 'ז"ה סו"ף ז"ה' והוא 'סוף הזזה'. והנה העולם הזה לעלם בהעל"ם הזה מעין עדן, מגיע לפנים לפנים שמו דין ערפל אשר הוא שם האלהים. והמדה האמצעית שמה תפארת, והוא מכריע מעריך ומסדר.
ואחר שהדבר כן מה תבקש ממי שמדבר בזו החכמה העליונה שהיא משותפת עם התחתונה בשתוף האור עם הנקוד, ובשתוף החמה עם הלבנה, ובשתוף החכמה עם הבינה, שיוכל לדבר לך בזו מלב עדי זה. כי הכרח קכהוא למי שידבר בזו שישוב לזה וירוץ וישוב מזה לזה ומזה לזה. גם הוא הכרחי שיכנס בנתים האמצעי שהוא מבדיל בין שתיהם. וע"כ גם תראני מתחיל בדבר ואני מדלג ממנו לזולתו, אל תאשימני כי כן חיים החכמה. וע"כ נאמר עליה "ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה" (איוב כח' כא'). לפיכך אמר "ותעלומה יוציא אור" (שם יא'). ואחר שהפשטתי צורת האשם מלבך לבלתי תאשימני על מה שרמזתי מהדלוג, אעשה שלא יקשה עליך מה שאדבר בו מעתה.
ואמנם הדלוג הגדול הדלוג מרבבה, כלומר דלוג מאחד מרבבה. וכן התורה מעידה על זה ומעירה לבבנו אל זה הסוד המופלא שאגיד, "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה" (דברים לב' כט'). ורמזה עוד "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו" (ויקרא כו' ח'). ואף שלמה אמר בחכמתו מבוארת "ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצוא חשבון" (קהלת ז' כז').
וזה הוא סוד כל ההשגות, לבך אליו תחילת הקדמתי זאת המועילה מאד. אין שום חכם סופר בזה, ואף כי הוא מורגש ונגלה לכל. שהאדם שבו כח פנימי נפעל ומשתנה לעתים מקבל צורת הדבור. ויודע שאם הקכאוא שומע לדבר טוב כוחו מתפעל מיד לפי מה ששיער וצייר מהטוב ההוא השמחה והתענוג לציור ההוא, עד היות הציור המצוייר והמצייר, דבר אחד בפעל אחד שהיה בכח. כי תחילה הוא הציור כח, וצריך אל נושא כמנהג כל כח אשר נשאו. אמנם הנושא כח הציור הנשוא הוא האנוש, כלומר שיש לו כח לצייר. ואע"פ שפעל הציור נעדר ממנו עתה בפועל, כלומר שעיקר אינו מצייר, וא"כ הפעל שהוא הכח הנפשי הדברי, הוא המצוייר הנושא כח הציור. כמו עין בכח האיש נושא כח, פעמים בכח ופעמים בפעל. והנה מוציא מהכח אל הפועל הוא הפועל באמת. וכבר יקרא הפעול חוץ ממנו, שאילו היה בו, היה צורת הכח נמצאת בפועל תמיד, לא היה לו מונע. ואם היה לו מונע, והוא סר בעצמו מכח זולתו שהסירו, ידוע שהמסיר המונע הוא אשר מניע לו עליו, שהוציא מן הכח את הפועל.
ע"כ בא נודע לנו שכל שמועה טובה אצל האדם בכח קרוב או רחוק שישמענה ועתה לא שמע שמעה, הנה זה השמועה הוא אשר הוציאה לפעל השמחה. והוא אשר עת שימעול בדבריו ובכה, יקרא בהפקכבך המדה הטובה להפעל, שחשבה בה לקבל הציור המוליד האנחה שהיא הפך השמחה. וכן בלא ספק כשאדם מברך את חברו לשמוח ומוליד חשק בלב, המוכן בכוחו לקבל הפועל בעת ההיא, והחשק בדבר הוא המניע הראשון. ולכל חושק חשוק וידוע לא יצוייר עניין הברכה ומהותה בשומעו הדבור והברכה בהסכמה, לא יתכן שיתפעל לעולם, לא לפעל שמחה בברכו אותו, ולא לפועל דאגה מכעסת בקללו אותו. וע"כ יברך או יקלל איש את איש בלשון בלתי מוסכם בין שניהם לא יתעורר המקולל או המבורך אל שום ציור הפעולות בנפש, מפני שהחסיר הכלי שעל ידו פועל זו ונפעל זה. ועוד שזה דיבר וזה לא יבין דבר מכל מה שדבר, וג"כ מצד המדבר המכוון, הרי הוא אצל המדבר כאילו לא אמר שום דבר, ואצל השומע כאילו לא שמע כלום. והיה הכח הנמצא במקבל אצל זה הפועל לבטלה גמורה. והנה א"כ בו כאילו הוא לבטלה, וג"כ מצד המדבר המכוון להשמיע ולכוון את כוח השומע המבין בכל היה דבורו לבטלה, אחר שלא פעל דבורו הפועל אשר אליו כיון במדבר. כן קכגהענין בעצמו זה הסוד שאנו מדברים בו, לא תשלם להוציא השכל מן הכח אל הפועל, עד שיהיו הדברים נשמעים ונבחנים עד שיושכלו.
ואחר שהדבר כן, כל מה שתשמע בחכמת צרוף האותיות או בהפוכם ובגלגולם ובהמרתם ובחברתם ובסופם ובתוכם ובמשקלם בבחינת כל דבר ודבר, כגון שתדע שאין בו לית, גם בכל מה שאודיעך שתפעל אלא כדי להוציא שכלך מכח לפועל. והנה אתן לך התחלה ל"ך שערי הבינה בה באשר תעשינו, ומזה החכמה שתדע שבכל עת שאתה עושה מה שאומר לך מן הצרוף, ולבך מתעורר בו שאתה מוסיף עליו חשק על חשקך, וכוחך חזק עליו מצד החושק, ואם מציאות הפועל עודנו נעדר ובחשק הזה מוליד בלבך חשק שני חזק מן הראשון, ובשלישי חזק מן השני עד שיהיה חשקך השני כפול, הרי הוא בשיעורו כפלים מן הראשון. והשלישי הורכב עד שיהיה בשיעורו הוא שלשת כפלים, כלומר שוה בשיעורו לראשון ולשני. והרביעי כפלים מהשני, ושוה לראשון ולשלישי בשיעורו. והחמישי שוה לשיעורו לראשון לרביעי שהוא שיעור השני והשלישי.
וכן קכדעד תשלים עשרה שחקים שסודם עשרה חשקים. שלשה חשקים ראשונים, ושבעה חשקים אחריהם. שאלה שלשה שחקים ואלה שבעה שחקים, כלומר שמהם חויבו עשרה גלגלים. אז תדע שהגלגל השכלי העשירי שהוא גלגל השכל המצוייר באותיות בפועל, ומוציא שכלך מכח לפועל תמיד כל עביו, שלא יחסר החשק מחמרו הנושא אותו שהוא צורף שוכלת בו.
וזה היא צורת החשק המופלא הזה הנזכר ועין בו מאד ותפלא מנפלאות מאמתו,
EMBED PBrush
עיין באלו הצורות הנאצלות בדמות החשק, וראה סוד הכפל וזכור שנא' בשם למשה בסוד האפר שסוד ידוע וזחט"י. מן חציו שהוא חצי פע"ל, והוא נול"ד מן י"ט מחזור הלבנה ושמו אד"ם נולד מן ט' כפול ומן ו' פעמים י"ב שעלו כל"ם מל"ך. וזהו סוד מי"ם בהם רחמים רבים. ותשוב כ"ט כפול ותפיל בלבך מחשבת חכמה כלומר חכמת ספירתו. ותבין ממנו סוד היותו מעשה חושב וצבעו "תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר" (שמות כח' ח'). והם 'אבני השהם' שעליו סודם יגידנו לך 'החש"ק' שהוא 'מקור בינה' והוא 'אב קכההנשימה', גם חותם. שהנה אהרן אור 'החשק' הוא 'אור עצום', והוא 'זהר כל העולם', והוא 'שם המיוחד' אשר 'השם מיחדו' בצורת 'ספר החיים'. והוא קץ כי הנה הוא מנהיג כל צד שהוא מצד החכמה, כדמות 'משה הנביא', 'ככה ראהו יחזקאל' בצורת 'המ"ח ספירי'. ואם ימחול לך עונותיך 'ביום הכפרים', ותוכל לומר 'אהבתה' של החכמה נדבקה בה, ונפשי 'חשקה' במציאותה. והנה החשק מיין בבטני ומנגן בחדרים, מיד תדע זה הפועל בהיות פעלו עצום בך שאלוהיך בקרבך. וכדבר חבת על כבוד קונך "הלא הוא אביך קנך" (דברים לב' ו').
והנה סוד 'פתוחי חותם' חמשה, קח ממנו פתוח והפוך הנשאר מסופו עד עשרה ותבין מיד. וגם סוד פתוח החותם, והסוד 'החשק מתהפך' בסוד אותיות שהם מגלה הדעת והם מפתח היסודות. ומת"ח ומפתח הסבות כי 'מפתח נפש' גם 'מפתח הגויות'. וזהו עניין בכל מרכבה מכוחותיו, והחכמות מהכוחות והכוחות מהחכמות. ומזה תדע כי 'נשמה המחיה ממיתה' ג"כ 'נשמה הממיתה מחיה', והסוד בהם הוא כי 'הזכר מחיה והנקבה ממיתה'. והזכר המחיה ממית את הנקבה, והנקב"ה והזכ"ר עדי קכוהמציאו"ת כולו.
והנה המדות המתהפכות פנים ואחור 'וחכמתו חכמתי' 'וחכמתי חכמתו', ואם 'תחכם בחכמתך' 'תדע דעתי' וכשתצא בו 'בדעתו בדעת', כלומר שתשיגנו 'בחכמתו בדעתו' 'בדעות בחכמות' 'חכמתו דעתי', הנה 'חכמתו דעתי' גם 'דעתו חכמתי', אז 'תדע דעתי' זאת ותבין כונתי בגלגול 'פתוחי חותם' אשר הוא חתום בגשר, והוא מורה הצורות 'בחותם בשר', גם 'צורתו המורה' 'היא מבשרת'.
ודע שאם הייתי רוצה להאריך בזה כל צורכו הייתי מחבר עליו ספר מיוחד לבאר בו סוד פתוחי חותם. אבל פי אהלו כי לפי כונתי בזה החבור מרכבתי הרכבה. ואמנם צריך שתדע כי אמרו שהם ב' והשמות י"ב, וסודו 'פתוחי חותם', אבל הוא 'אור השמות'. שזה כולו היה להגיד שהאבנים הם בדמות ועל שמם נקראו ג"כ האותיות אבנים, בספר יצירה. באומרו שתי אבנים בונות שתי בתים, וג"כ הנה האותיות הם הנשמות לאבנים והאבנים ממרים נושא לנשמות. ומפני שהחומר נושא את הצורה והוא כולל בזה הצורה בדמות שקועה, והיודע סודם ידע כי הקבוע שלם והטבוע קל, כי השקוע כולל וגם הטבע כולל קכזוממית חותם מפתח, כי האבנים שהיו אבני שהם היו מפותחות פתוחי חותם איש על שמו, כי כך הם על שמות בני ישראל, והם אבני זכרון.
והנה החשק רבוע כפול שנאמר "רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו" (שמות כח' טז'). והנה רבוע כפול יחד יורו על סוד חצי האו"ת כחי"ת, וסודו ארכו רחבו תחלה, והוא סוד הלח"ת הלח"ת. וכן 'ארכו ורחבו' השוו 'הלחו"ת' 'המקדש' בדמות 'שם עגול'. 'זרת וזרת' סודם 'התרה הקשרה', כלומר אם ארכו יותר על רחבו יקשור, ואם רחבו יתר ארכו יקשור. כי יתכן להיות זולת זה כי הוא חשן משפט שמו צרפהו ותדעהו. כי הוא מונה על שמים וארץ, והוא מבריח 'מן הקצה אל הקצה' (שמות כו' כח'), 'מן ר אל ר' ועיין ותכירהו. והנה סוד 'אבני זכרון שמו' ונודע 'מצויר ומציר' ודעם.
וצריך אתה לדעת סוד 'ק"ץ' שהוא 'פנימי', עולם 'מעלים' כחו 'מכניע' זולתו מבקש למצוא יום 'נקם'. כאומרו, "כי יום נק"ם בלב"י ושנת גאול"י בא"ה" (ישעיה סג' ד'), בשנת א' מ' וכל קצ"ה נקמ"ה הם קצה ה'. והנה כולל 'כמה כללים' ג' פעמים כמ"ה, 'נקמ"ה', והם שלש השמות וכולם כפ"ל בה"ם. שתתעורר אל הגלולים תחשוב שכונתי כך לבלבקכחל דעתך עד שלא תבין דבר מרוב הצרופים. אבל תדע באמת שכונתי היא הפך ממחשבתך, אבל מפני שתתחדש לך שום ידיעה מן הענינים אשר הם עמוקים, על כן כתבתי מה שראיתיו ראוי לכתבו וחשבתיו למועיל בחכמה הזאת, המורה סוד תחת אשר החבור מעורר הנפש אל דבקותו. ועל זאת אתה צריך להשתדל מצד העיון השכלי, כי הכח יתכן שמה שמר אהלך לבטלה מפני גלגלתו מחשבתך הגלגול הצריך לו, הוא השרש והעיקר ותחתיו סוד נורא מאד. והמופת על זה הוא זה.
דע כי פעמים רבות תמיד שיכתוב אדם דבר אחד מצור"ף, והצירוף ההוא הוא נודע ומבואר מאד למי שצרפו לך. וכונתו לבחון כח השגת מחשבתך בו, אם היא זכה וברה שיעור השתדלות דעתך בחכמה. ונתן לך נתיבות שתשיגנו מהם. וכל זה כדי לחדד שכלך. והדבורים שיכתוב לך יתכן שיהיו רבים או דבר אחד או שנים. ויתן לך רמזות עד שיפתח לבך ויכינהו לקבל המושכל והצרוף. ההוא יהיה בדמות זה שאצרף לך אני להורות לך דרכי על דרך משל והוא זה: תגר"ש ודהא"י. והנה אלו הם שני דברים מצורפים ומספרם קכטהמוכרח תתקכ"ט, והוא ידוע אצל הכתוב ככותבו מצורף ו"ה ב' תיבות שאין בכל התורה כמותן. והם בספר בראשית שהוא ראשון חומשי תורה. והתיבה הראשונה בת שלוש אותיות, וחברתה דבקה אל חזק ואמיץ וחשוקיהם כסף. וזה שאם תדע הראשונה שהיא הקטנה, ותדע השנית שהיא הגדולה, מפני רוב הדבקות שביניהם וצירופם. ונראה שבזה הדרך הקטנה שהראיתיך תוכל להבין דרכים רבים אחרים. כי זה הדרך האלוהית המקובלת עניינה הוא תמה לשפע השכל בעצמו אשר ממנו נשפעה. שאין כל ספק אצל המשכיל דבר ממנו, שהשפע זעם שיקבלנו המקבל וישיג ממנו צורת חכמה כללית בלא זמן. שכל החכמות גדולות עצומות ורמות, שאם היה עומד עליהם שנתים ימים על דרך משל לא היה יכול למצאם. והוא ימצאם ויקבלם בהגיע כממריה כהרף עין השפע, ומרוב שמחתו בו יוסיף לו השכל תענוג מצורף עם חמ"ר חכמה, ומחובר עם בינה, ומשותף עם דעת. עד שיראה למשכיל המקבל ששובו הבלי עולם, והפרדו מהשכל הוא המות אצלו ושתופו עמו הוא חיים. אע"פ שיש להשגתו גבול קלולא יעברנהו, כי הוא הכרחי בדמות טבעיי. וגם השחוק יותר מדאי יתחייב שתסיר נפשו מגופו בטבע, או יקרה לו מקרה ופגע הקורה למי שלא שמח פתאום יותר מכדי יכלת הטבע לבו או דאג, כי שתי המדות הללו כשאר מדות הנפש עוברות בגבול ונטרד בעליהן, גם נחסרות ומתהפכות כדמות הפוך השחוק המביא לידי בכיה כשירבה מציאותו, וכן הפכי המדות כולן.
וכבר אמרו ז"ל כל הבועל 'ארמית' קנאין פוגעין בו (ע"ז לו:), וסודו 'תמורה' כוללת כל הלשונות. וכן נאמר "ויקחו לי תרומ"ה" (שמות כה' ב'), כמו שביאר
תמורה ומתרה ומוזהרת לאדם להיות נלקחת לשם השם. מפני שלא יהיו רשאין המה נוהגין לפגוע, כי היא סודה מאיר"ת עינים והיא ארמאי"ת ונסתרה מתירה, כלומר גוף ראשון, ור"ל אשר גופה ראשון. והנה אצל תרומה 'תרי ממאה' וגילו הסוד שהוא מצורף 'מהארמית'. וכבר דמוהו בכ' התיבות המצורפות שהם בסוד א'ג'ו'ר'ג' כ"א לע"ד לעבד"א.
ואחר זה תעיין במדרגת המערכות האלה:
אי
יאכ
כא
ל
בט
יביט
כב
כט
גח
יגיח
כג
כח
דז
ידיז
כד
כז
קלאהו
יהיו
כה
כו
הנה אלו שלש המערכות של סוד הספירות מתגלגלות מן ט' אל ט' ומן י' אל י', ועל זה תהיה ספירת י' בדמות מכריע בנתים. וזהו מה שנאמר בספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה. שעניינו עשרה ולא תשעה שהוא מורה על התגלגלות כח סוון י' ולא י"א. שהוא מורה על השארות התוספות מתגלגל והוא מזכה ואם הוא שמאלו. והראשון הוא מחייב ואם הוא ימיני, אבל מורה על ההשואה ועל שימת שלום בין ט' שחסר אלף מן יכין י"א שנוסף בו על י' ובהשיב הי' אל ט' צורת אל"ף שלקח ממנו לחסרו ישובו עם ט' לספירת י' ויהיו אז ג' ספירות מן ג' יודין האלה יי"י, יובן סודם ויורו שלשתם על יהו"ה אחד עד שיהיה סוד כחו מתגלה ממנו באמתתו בסוד הכפל בדמות מציאות, ב' מן א"א, וג' מן א"ב, וד' מן א"ג או מן ב"ב, וה' מן א"ד או מן ב"ג, וו' מן א"ה או מן ב"ד או מן ג"ג, וז' מן א"ו או מן ב"ה או מן ג"ד, וח' מן א"ז או מן ב"ו או מן ג"ה או מן ד"ד, וט' מן א"ח או מן ב"ז או מן ג"ו או מן ד"ה, וי' מן א"ט או מן ב"ח או מן ג"ז או מן ד"ו או מן ה"ה. ובהחלק י' אל ה"ה הנה נחלקה האות המורה על התכלית ועל הראשית לשני חלקים שוים בלתי מכריע ביניהם.
השם יזכנו שיתגלה החסר מן הספר במהרה אמן.
ספר החשק
הסבר המהדיר: פו
מיכאל לימינו דרומי
הסבר המהדיר: אוריאל לפניו מזרחי
מיכאל לימינו דרומי
הסבר המהדיר: גבריאל לשמאלו צפוני
מיכאל לימינו דרומי
שכינת
הסבר המהדיר: אל
הסבר המהדיר: באמצע
רפאל לאחוריו מערבי