סחוהמעיין בצורות האותיות והנקוד והטעמים יכיר מהרה עניין ה' וגם תוספתה א'. ועניינה כמו הנה כמי שאומר הנני הנני כגון "הא לכם זרע". ועניינה כמו הא לחמא ענייא שהוא דומה למי שאומר הנה זה הלחם שהוא לחם עוני, הוא שאכלו ממנו אבותינו במצרים ואנו אוכלים אותו עדות לזכרון זכר ליציאת מצרים. וכבר מורה אותו באצבעות. ועניין "זה אלי ואנוהו" שאמרו עליו, מלמד שהיו מראין אותו באצבע, הוא עניין ידיעת השם שמראין אותו באצבע. כמו שאדם מלמד לנערים ומשים אצבעו על כל אות ואות ואומר לו זה האות שמו כך וזה שמו כך, כן היו עושים אז בהוראת השם המפורש עם אותיותיו ונקודיו והזכרתו בהוראת מבטאו. על כן אמר השם עליו "זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר" כמי שמראה אותו לתלמידו באצבעות ואומר לו זה הוא שמי. כי ידיעת השם נמסרת בקבלה לחכמים השלמים על דרך שמשיבים אותם לימי עלומיהם מפני שמלמדים אותם מאל"ף עד ת"ו בעניינים חדשים אשר לא עלה על דעתם לעולם לשמעם. ומודיעים להם שכל מה שטרחו עליו עד היום בלמוד תורה, הכוונה בו כדי להגיע אל זה הקבלה וכפי שיורום הדרכים האלה. והוא שיודיעום כי האותיות הם סימנים לרשום בם כל המציאות ועל כן ידובר בם בשבעים לשונות. ולפי שלשת דרכיהם הראשונות והם, הכרת כל אות ואות מהם בצורתה עם פי' כל נקודה ונקודה מהם במהותה ובהבדלה מזולתה ומה היא רומזת בתמונתה. והכרת דרכי שמות האותיות סטוהוראתם כגון אלף שהיא לאות אשר מערכתה באותיות המערכה הראשונה והוא שם לאות ההיא בעצמה לסימן היותה סוף כל המערכות גם כן שהיא אלף, כאומרך אלף אחד אלף במקום תשרק אלף. נמצא שאות אלף הוא אות ראשון והוא אות אחרון גם כן. וכך תאמר על יוד שהוא אות ראשון לעשרות ואות אחרון לאחדים. וכן ראוי לומר על קוף שהוא אות ראשון למאות ואחרון לעשרות. ועל כן יק"א דמותם הוא דמות אלף שהוא אחד.
ואם כן הדרך השלישית היא דרך הכרת עשר ספירות וכל הנמשך אחריהם ואז יהיו הספירות על שתי דרכים האחת על דרך חשבון הודו כמו שזכרנו שמתגלגל מן טת אל טת. והודיענו על היות ה' תוך המספר כי ארבע אותיות לימינו והם א"ב ג"ד, וד' אותיות לשמאלו והם ט"ח ז"ו, וחבורם אט בח גז דו שהם במספרם בכלל מ' ועם אות ה' שבתוכם הרי הם מ"ה שסודם אדם, ולפי כל אד ואד מן האיכיות יעלו ח' איכיות והוא מה שיבוא לכולם. כי כל יסוד ויסוד מד' יסודות הוא כולם בכח, ואם כן כולם ל"ב נקודות על שמונה נקודות שהם ח' זויות ולהם ו' פאות שהם שש קצוות הרי ח"ו שהוא לכל אד ואד שסודו ה' הרי חו"ה, ח"ו שנבראת (מצפע) [מצלע] אדם, כי מ"ה סוד אד"מ וזה סוד חוד"א. והנה סוף אדם ראש מח וראש חוה סוף מח, כן מח הפוך חם. ואם כן הנה הוא קר, הרי שניהם חמ"ש כנגד חמ"ש וראוי שיורה על זה י' אותיות כאלה,
א'ב' ג'ד' ה'ו' ז'ח' ט'י'.
עוהנה יתחייב מזה היות אותיות אהו"י שהם ד' אותיות ראש תוך סוף, ואשר הוא כך ראוי להיותו מורה על השם באמת ולהיותו שם ראשון לו מורה על מציאותו לפי דרך האמת. וכשימנו כולם יחד יעלו הי"ם, ומספר הזוגות בם ה' [ועולים] ל' הנה להי"ם, חבר אליהם הראש ושימהו בראשם ויעלו אלהי"ם. והנשארים הם ג"ה ז"ט וסודם יחד זה מזה כסוד המזוז"ה שסודה מז"ה וז"ה. והנה זה וזה חתומים בשם זה שמי וזה זכרי, זה שם י' וזה זכר י'. ועל כן שם השם מתחיל מן אות יו"ד והוא וד"י, ועל הנגדיי נאמר "ודי זהב", "כי רבות אנחותי ולבי דוי" (איכה א' כב') הוא דיו שהוא חמר לאותיות, ונקודה כוללת את כולן וסודם י"ט כוללים סוד ה"מ מה, כי סוד ה"מ מתחייב מן ט' וזה לימין. ועוד מ"ה מתחייב גם כן מן ט' והוא לשמאל ונשאר באמצע י' הרי סוד טי"ט שעולה כ"ח. והתחייב מן יט והנה זה מחזור חמה שמתחייב ממחזור לבנה וסוד שניהם כ"ח ט"י וירא אלהים כ"י טו"ב. וסימנם "כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם" (ישעיה מד' יח'). והם ט"י טי"ט והנה ה' שני יודין תוך ג' שתי"ן חבר ב' עם שני יודים הרי ב"כ, חבר ג' עם ג' שתים שהם ל' על דרך ג'כ'ז' וחבר הכל ויעלה בכ"ל, סימן להם "ויהוה ברך את אברהם בכל", והנה כוללים ב' שמות הקדש. ועוד חבר מהם ג' טי"ט ויעלו אל. עוד חבר בי"ט ויעלו יה"ו חברם והנה אליהו ואלהי יעקב לבד שהם י"ג שמות ב' ז' ד'.
והדרך ללקיחתם על פי השם הוא א"ב[י'] י"ג ט"ד ח"ה ז"ו ויהיה הכל עולה אדנ"י והם שני שמות וחצי. והשם הראשון כב"ד לבד, והשני הכב"ד בל"ב ועל כן יזכה מהם הזוכה כב"ד א"ו ל"ב, והשלישי מ"ח ול"ב והוא חקוק בד"ם ובל"ב. ויאמר עאכך, בלב בו דם, בדם בו לב. ושתופם הוא שתוף הד"ם עם הל"ב, גם בו שתוף הד"ם והכב"ד כשתוף ל"ב ומ"ח שנרמז בהם, "במרא"ה אליו אתודע". כלומר מהאב"ר, בחלו"ם אדבר בו על פי המח והלב שהם כלי הנבואה והשם קראם עבדים לו. "כי לי בני ישראל עבדים עבד"י ה"ם" אלהי"ם ה"ם. והנה ה' פעמים כבד עולה ק"ל פעם אחת, שים קל כנגד קל, גם כבד כנגד כבד ותמצא סוד ד' יסודות שהם אש קל ורוח קל ומים כבד ועפר כבד, ויעלו ארבעתם יב"ש מער"ב מרב"ע. והנה שתוף המרכב"ה בל"ח ומשם תתפשט הברכה בלחם שממנו שתוף מח עם לב וממנו לב חם וכבד חם. כי הוא מערב מח וכבד בלחם. ודע כי השם הפשוט סודו כב"ד והנעלם ממנו ח"י, חבר הכל כלומר כב"ד ח"י ותמצא הכל ד"ם, חבר ד"ם וח"י הנה בשניהם סוד שם מיוח"ד שענינו כולל דמו"ת. הנה המורכב והפשוט דם ודיו אדם וחוה מה ויט אביו ואמו, הנה כולל שבעים שהם עין ועניינם מ"ל וכל עין קל והוא כפל שהוא שני שמות שהם גם כן ה' שמות. והסוד הוא כי בחבור השמות בשמות משתמשות בהן גם משתמש בו תהו והוא סוד שר צבא אות, ולפיכך תבין כי שר צבא לעליונים ולתחתונים הוא אות וסימן, כמו שאמרו אות הוא בצבא שלו.
ואם כן מזה כולו תדע כי דרך התמורה היא דרך מופלאה ומעולה כמו שרמזנו בשם כוזו במוכסז כוזו שנתחלף בשם על פי אב גד. וחילופו עוד על פי את בש הוא מצפ"צ (הכצמח"ע) [תכלמטפ] מצפ"צ, ועוד על פי אט בח וכו' כולם. ומפני שתדע להמשיך דעתך בדרך זו אכתוב לך כ"א אלפ"א ביתו"ת שממתחלף בם השם לשם, וזה יהיה בהזכרת ראשיהם לבד. כי עבלא יתכן עתה לכתבם כולם גם אין זה מקומם וכבר נכתבו כולם בפירושי ספר יצירה מבוארים וזה דרכם בכולם.
שם יהו"ה מתחלף באל בת אל נקצ"ק ומספרם ש"ם וסודם מני"ן נעל"ם וסימנם עלם קדמון עולם צדק. ומתחלף באב גת אל סרק"ר ומספרם רא"ש זנ"ב וסודם נקדות וסימנם קס"ת הסופר ה' חמר ו' צורה. ומתחלף באג דת אל עש"ר לפי שלשת אותיותיו. דע שאחר שתדע חלוף האות השני אין צריך לכתוב האות הרביעי מפני שהוא השני בעצמו ואין צורך שאעורר אותך במה שיתחייב מכל אחד ואחד מן החלופים כי זה ראוי שתמצאהו מעצמך לפי הראוי לו. ומתחלף באד בג אל פת"ש. ובאה בד אל צא"ת. ובאו בה אל קכ"א. ובאז בו אל רג"ב. ובאח בז אל שד"ג. ובאט בח אל תע"ד. ובאי בט אל או"ה. ובאכ כי אל בז"פ. ובאל בכ אל גח"ז. ובאמ בל אל דט"ח. ובאנ בם אל הי"ט. ובאס בנ אל וכ"י. ובאע בס אל זל"כ. ובאפ בע אל חמ"ל. ובאצ בפ אל טנ"מ. ובאק בץ אל שס"נ. ובאר בק אל כע"ס. ובאש בר אל לפ"ע. ובאת בש אל מצ"פ הוא מצפ"ץ. ועל דרך זו הקש בשאר ובקש לכל שם ושם מהם עניינו הראוי לו, ובזה תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
ודע כי שם כוזו הוא שם וחצי ויצא מן שם אחד. והנה כשתחליף כ"ו באת בש יצא ל"פ והוא הנוסף על שם אלף יוד יום ולילה. וכך קבלה בידינו שזה השם כפול כלומר אחד כפול והנו אח"ד אח"ד. והנה עניינו אד אף לח אל"ף אח"ד הנה עד"ן ושם הטעם והם שני עדים פחד לב והוא לב הלבנה והם ד' פעמים א"ל והם חצי חמר יצורים זו בחלוף ע"פ לבנה מלאה עגחצי השם מני"ן אח"ד אצב"ע. הנה צירוף כל השם עם חצי השם עולה ט"ל חברהו עם ל"פ ע"פ על דרך שיוצאים מן חלוף את בש שעולים יקנ"ק ויעלה טל מטריא והנו שם מטטריא"ל. ואמנם ב"מ ו"כ ס"ז עולה יג"ר עם חבור מה שבא לפניו ואחריו שהם ב' פעמים ט"ל. חבר יג"ר עם ג"ל שבא בין יעקב ולבן ועשה מן אות ג' תמורת מספר שהוא א"ב ויהיו שניהם גבריאל. ויהיה הראשון פרט"י והשני רו"ם ה' ברא"ם ואר"ץ סודם חמ"ר ארמו"ן. ואמנם ב"מ ו"כ ס"ז יהיה סודם הו"יה בל"י סב"ה כי ו"כ סודו הויה והיא באמצע וסוד ב"ם בל"י וסוד ס"ז סב"ה ועל זה נאמר כי ההויות לא נבראו. ואמנם סוד כ"ו זו היא הויה של בהו וכן השני גם כן אלא שהורה שזה הסוד בעל שלש הויות כאלה,
כו זו במ וכ סז כו זו
והנה ס"ם ב"ז כשתחלק ס' לשני חלקים שוים יהיו ל"ל ואז יהיה הסוד כול"ל הד"ם ושני השמות פנים ואחור לח"ם הרי דם כולל הלחם לחם כולל הדם, כי הדם סודו מדה אלוהית מ"ט ועניינו לי"ט שוב טיט דילה מדה דליה לידה הילד גלוי הדם כנגד כסוי הדם כי כן במוכסז כסוי הדם. והנה אלהינו סוד הין ולאו אלה אלהיך, ואלה השנים שיצאו ממנו הוסיפו עליו ג"ל והסוד אלה גלגל זה בני"ם וזה קה"ל חברם ויעלה זכר"י, חבר הנשארים שהם כ"ו כ"ו גם כ"ו עם כוז"ו ויעלו כולם אדנ"י אדנ"י, החלף מלת אחד באת בש והנה היא תס"ק. זהו מה שרמזתי למעלה בסוד קסת הסופר וזה כי כמו שהיה קסת הסופר כלי לדיו שהוא החמר, כן המספר אחד כלי למדוד בו כל עדמדה. ועל כן נאמר כי הן י"ג מדות במספר אחד וזהו ג"י מטרי"א כי הוא חמר אחד והוא רג"ע וסודו ארבע. והנה תס"ק נקודות וסודם ראש מחובר עם זנב ועל כן ו"ך הוא הרא"ש אבל זנב"ו ס"ה וכשתדע סודו כסה"ו. ואמנם השם השני לפי מבטאו כשתדע סודו שהוא ד"ם גלה"ו ואם זה הרא"ש שהוא ו"ך השנים יחד הם הסו"ף וזה גם כן עלמה"ו ודעהו כי מלאך האלהים הוא. ועל כן סוד במוכס"ז אם תמצא שהוא ד"ם כסהו בכסוי הלב ובכסוי הכבד וממנו תדע סוד את וה"ב בסופה והנמשך אחריו. ואלה העניינים כולם דקים ועמוקים הם מאד מאד והזהר בהבנתם שלא תטה ימין ושמאל.
ואחר שהעירותיך על מקצת אלה הרמזים אעוררך עתה על סוד שם בן כ"ב ואחריו יבוא שם בן מ"ב ואחריו שם בן ע"ב. ואחל לדבר בשם בן כ"ב ואומר כבר בא בקבלה שזה השם (אולי חסר כאן) צורה מצלם והתחייב אדם מכל הארץ והבן הכוונה בו, (...) על צורת גד בא שהוא אב גד, כי שלש ספירות מסומנות בד' אותיות וכשילקחו במרובעם על דרך א' ד' ט' י"ו יעלו ל'. ועל כן עשינו סימן לשם י' ויצאו ממרובע א"ב ג"ד על דרך א"ט ד"ו י' עשה מן א"ט ד"ה והנה יה"ו י"ה והוא י' רביעי אל אחיו. ונאמר לו "ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה". וכשתקחם בחשבון מעקב שהוא עולה א"ח כ"ז ס"ד יהיה הכל ק' חברם עם המרובעים ויעלו ק"ל. ועל זה נאמר "שמע יהוה קול יהודה". ומלת שמע רמז לשמעון אחיו שהוא שני וזה רביעי ונכלל בלחם יין עם בשר שהם פרפראות לפת. וסוד תפלין יין כפת פת כיין.
עהודע כי סוד עשר ספירות בלימה ס' בעגולה אחת בסימן בשר לחם יין הם. והסוד מחנה בלי שרים או שרים בלי מחנה, כן עשר ספירות בלי אדם שהן עשר מחשבות, לחם בשר ב' מח שמות והוא שר שלחם במות. והנה תלי במח של הראש והוא קושר כתרים לרבו על פי עשר סעודות. כל סוד עשר הוא סוד תפלין ובתחילתו הוא יצר רע, ציר מכיר, וחברו רוח ועפר, בו עפר ורוח, והנה טבעיהם הפכיים. ואמנם בם הכל כי זה טבעו חם ולח וזה טבעו קר ויבש. וכך צריך שתמשיך הדרך לנשארות וכשתמנה את ארבעתם תמצאם עולים שני יודים והם שת"י. ועוד חבר אש ומים שהם שצ"א וטבעיהם הפכיים גם כן ותמצאם בשמנ"ה בשבע"ה, והנה בם חקוק שם איו"ם. כך צריך שתמשיך אלה הסודות. ואמנם י"ט הוא סימן למחזור הלבנה אשר בו י"ב שנים פשוטות וז' מעוברות ועליהם נרמז סוד "ויבז עשו את הבכורה". וכן בהמן ויבז י"ב ו"ז. ונרמז בסוד משה "ותמונת יהוה יביט". כי הם שבע שנים שנאמר עליהם ובשמו ת' שב"ע ונרמז בסוד "תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי". ושוב עוד אל הדרך הראשון והוא מספר תק"ו וחשבהו ו"ך והנה השם. עוד עיין בו וחלקהו עד שתדע חלקיו, והנה ת' עולה ר"ר ו' עולה ג"ג ק' עולה נ"נ הנה גרן גרן וסודו נברא החמר והוא חמר האיברים ושמו נר, ונר מזרח מאיר הראש, עולם שני, עולם המחשבה, עולם שכלי, קץ ישו, יש נוקם, השגיח ממעל, פעל ההשגחה, עיון שלם, גמול או ענש, בדקת. ראה צירופי דרכי זה ותמשך אחריהם ועשה וכתבתם כראוי לכל שם ממנו בכתב וממנו על פה, וככה תעשה לכל השמות.
עוואני יודע שאי אפשר שלא תחשוב בזאת הדרך שום מחשבת שוא מפני שזהו טבע הפעל הזה המופלג שכל חכם מקובל מהרהר אחריו בתחלת פעלו מפני ההפכים הנמצאים בו בתחלת פעלו, והתחייבו בהכרח מפני מהפכי המציאות. כי על כן קראו זאת הדרך להט החרב המתהפכת השוכנת עם הכרבים מקדם לגן עדן לשמר א"ת דר"ך ע"ץ החיי"ם, לשמר ברו"ח הקד"ש אותיו"ת הקד"ש הנקראים בשם ע"ץ החיי"ם, זהו טבע העניין. ואם יטעוך דרכי המחשבות הראשונות תאמר לו אזוז מן הדרך הראשון, עמוד בשלך אל תזוז. ואמנם דע כי יצר הרע מפתה אותך ולבך הסכל משיאך לבלתי הדבק בשם, ואם יצרך הטוב גובר לך בדרך אשר הודעתיך תרדוף אחר הטוב תמיד. וכשיזדמן שיבשרך בשורות הפכיות, דחה דעתו מעליך והפוך הקללה לברכה והמות לחיים והרע לטוב והכר מהות כל דבר ודבר מהם על בוריו עד היותך שלם משיג בפעל שלם, ואז תצא מכל הספקות בעזרת יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע הנקרא תהו, יחד בשתוף חשך עם רע אשר כחו כח יצר רע והוא כח רשע, ובשתוף אור עם שלום תמצא סודו סוד מזל שור שהוא מזל הראש תחלה.
הסבר המהדיר: וזהו שם בן ע"ב
| והו | ילי | סיט | עלמ | מהש | ללה | אכא | כהת | אזי | ||
| אלד | לאו | ההע | יזל | מבה | הרי | הקמ | לאו | כלי | ||
| לוו | פהל | נלכ | ייי | מלה | חהו | נתה | האא | ירת | ||
| שאה | ריי | אומ | לכב | ושר | יחו | להח | כוק | מנד |
סאל
ילה
וול
מיכ
ההה
ייז
רהע
חעמ
אני
נית
ננא
עממ
החש
דני
והו
מיה
עשל
עדי
ענו
יהה
ומב
מצר
הרח
ייל
נממ
פוי
מבה
מומ
היי
יבמ
ראה
חבו
איע
מנק
דמב
מחי
דע בני המעיין בשם הנכבד והנורא הזה, כי בשעה שאתה נכנס לפרדס הזה אשר סודו עד"ן כי הוא בן ע"ב יש עליך עדי"ם ושמם דם מולד אחד נוטה לדיו ואחד נוטה לדם, וזה דם חי וזה דם חי זה מיחד וזה מיחד. ואמנם הטעם המעט מטעה המטע בעבור היות הקשר בין זנב וזנב, כי הטבע לח. וסוד גן הוא אב"ן ועניינו אות, והשם הוא בן ע"ב אותיו"ת שהם בגימטריא אבנים על דרך מספר גכ"ף שהם תתכ"ג גם כן. וכך כתוב בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים והם רל"א שערים שמהם כל יש והוא סוד ישרא"ל אבינו הנקרא שכ"ל הפוע"ל והוא ישראל סבא נבי"א, על דרך "אבני שהם ואבני מלואים עחלאפד ולחשן" אשר לשניהם נפש אחד ודעם, והעדים שמם פ"ר ד"ס כרס אב בטן. והנה ספ"ר הוא ש"ם ונשאר ד' רמז לשלשה ספרים שחבר שלמה, ד'ברי קהלת, מ'שלי שלמה, ש'יר השירים, רמז שם הקדש והוא סוד שם בן ד' אותיות שהוא יסוד היסודות ועמוד החכמות והכל תלוי עליו. ואם תחפוץ להכנס לפרדס בזה השם דע כי אני פותח לך בו שערי אורה וזהו המפתח שעליו קראתי שם זה החומש השני מפתח השמות אשר בו מפתחות השם בזה השם הנורא.
ואמנם כבר נתגלתה הקבלה על היות זה השם רי"ו אותיות וכולל ע"ב תיבות של ג'ג' אותיות וכל תיבה ותיבה ממנו הוא שם והוא כולו בכללו שם אחד ונבנתה ירושלי"ם מש"ם רי"ו וסודו גבורה גם יראה "בהר יהוה יראה" (.) שם גבריאל מלא יראה ונגזר משם גבורה ובלי י' יראה שלם, ועוד יראה עד האש והנו סוד שלם והוא ש"ם אהר"ן והוא שכ"ל מדב"ר וסודו דם בשר ודם הוא ירושלים של רומי (מלה מחוקה) של המחזור של רס"ו. והנה רא"ש המל"ך הוא אמצ"ע השמי"ם. והתחלת גלגל זה השם הלקוח משלשה פסוקים שהם שלשה מדברים שאין בהם אות ג', מפני שהם ג', הוא מן השם הנזכר היוצא מן ויסע ויבא ויט שהוא הושיעה נא. והנה האיש עונה הושיעה נא ושב יהוה שלם. והנה סוד אנ"י וה"ו כולל יהי"ה והי"ה והו"ה שהם שלש אומות וכל אחד מהם עולה שלש מאות כשיתחלף באת בש שיצא ממנו מצפ"ץ ויכלול את שלשתם בשם אחד והוא סוד בראשית תר"ש אח"ד. וזה הסוד הגדול שבכל התורה כולה הלקוח מידיעת השם. ועוד סוד אני והוא אנו הנו ודע זה גם כן על דרך אנכי שסוד אינך והנך, כלומר כשיחשוב אדם למצאו עטרחוק, וכשיחשוב שרחק מצאנו. כי הוא קרוב לו ית' כמו שנא' "קרוב יהוה לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת" (תהלים קמה' יח'). זה השם הנכבד והנורא אשר מספר אותיותיו כמספר שלשת שמות על דרך זו
י' י"ה יה"ו יהו"ה י' י"ה יה"ו יהו"ה י' י"ה יה"ו יהו"ה
הרי הכל רי"ו במספרם וזהו סוד היות מניין כל האותיות האלה רי"ו שמהם סוד התחלת ברכת כהנים. וזהו רמז ל' שים אב"ג במקום ו' של רי"ו חברם ויהיה הסוד אב"ג מחובר עם רי"ל צרפם ותמצאם יחד גבריא"ל, קח ראשו וסופו הנה ג"ל ובתוכו יג"ר. והנה נתגלה סוד גל עם סוד יג"ר שהדותא עם היות סוד יג"ר אביר. והנה שתי ידות שעה תש"כ והוא מספר שהדותא עם ד' של מלת ע"ד ונשאר ע' עם ג' של גל הרי ע"ג חלקים. והנה נשאר מן גל ל' ומן אבי"ר שהוא יג"ר ר' תוספת על אי"ב הכל ר"ל אי"ב תשצ"ג, והכלל תורת יי'. והסוד הל"ב שהוא עליון ותחתון, וסוד ר"ל כדור מקיף כל פנים והוא סוד קמץ באת בש הפוך הי"ד. ודע כי השם הזה בא בו בשני הפסוקים הראשונים אתנח בכל אחד מהם עד מ"ב אותיות, ובשלישי עד ס"ב ונשארו מזה ל' ומזה ל'. אבל מן השלישי נשאר י' והרי לי"ל ודע כי התיבות מספרם יו"ם. ומספר הכלל של האותיות אדנ"י אלהי"ם אדנ"י. ואמנם התיבות אשר הם נמצאים לפי הפשט בשלשת הפסוקים מספרם נ"ו ורמזם "עד אנה ינאצני העם הזה". וסודם הוא שרמז להם קץ אחד מקצי הגלות, שעניין מספר אנה, ה' אלפים וחמשים והמבין יבין. וכשתשתף שני המספרים יחד יעלה כללם מצורף סורו, והנה הו"ו שסימנו פה"א מורה שבמחזור רס"ו אחר חמשת אלפים יושלם עניין זה השם הכולל. והקבלה מעידה שזה השם הנכבד והנורא הוא לעד על דרכי הצירוף הנרמזים בספר הראשון שהוא מפתח החכמות.
ולקיחתו ככה, אות לקוחה מן ראש הראשון ומסודרת בראש השם והיא ו' מן ויסע, ואות מסוף הפסוק השני והיא ה' מן הלילה האחרון, ואות מראש הפסוק השלישי שהיא ו' של ויט. ולפי לקיחתם בצירוף זה ימצא הפסוק הראשון כולו מסודר יוצא ישר בראש תיבות של השמות, והשני הוא מסודר לאחור ויוצא מתוכי תיבות של השמות, והשלישי כולו מסודר ישר יוצא מסופי תיבות של השמות. נמצא שהשנים יוצאים דרך ישר והאחד דרך הפוך, סימן לשנים שתי כתיבות ישרות לשתי אומות יהודית והגרית שהן עברית וערבית וסימן לשלישי כתיבת הנצרים שהיא למפרע והולכת למפרע ולא לפנים. ורמז לשלשתם עניין השביתה בשלשת ימי השבוע. ואין ספק שאלו השלש אומות נדונות בשם הזה מפני כבוד האבות כי עשו הוא אדום. ואע"פ שהאומות רבות לפי שמירת [שביתתם] הנה השלש כוללות את כולן. והיה זה השם נלקח בצירוף זה להודיע ששלשתן עתידין לדעת את השם בשם בימי הגואל האחרון כמו שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יהוה ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג' ט'). והסבה בידיעה זו היא רוב חכמת הגואל שנאמר עליו "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" (ישעיה נב' יג'). ונאמר בקבלה ירום ממשה ונשא מאברהם וגבה ממלאכי השרת מאד מכל אדם. ולפי זו הדרך תודע אמתת כל התורה ויושכל למשכיל המקובל השלם עניין פאמעלתו בהיות כל נקודה ונקודה שבה חלק משם המפורש וכל פסו"ק שבם מדב"ר תמיד. ואם כן שלשה פסוקים הנזכרים הם שלש"ה מדברי"ם והמשכיל יבין. ומכאן ראיה ברורה שאין בתורה שום נקודה וכל שכן אות לבטלה ולא תוספת ולא גרעון כי התורה כולה אלוהית ובה הכל תלוי.
ועל כן ראוי לעיין בה על זה הדרך המצורף שזכרנו בשם וללקחה על צורת שבעים לשונות ולהתיכם כולם לכתיבה עברית ואל לשון יהודית כלשוננו וכמכתבנו שתתחיל מלכותם במקדם ותשלטנה על העליונים ועל התחתונים. ואחר שהדבר כן מה אומר בפירוש התורה לפי הפרטים ואפילו בכללים לא אוכל לדבר לפי זו הדרך ולפי שאר הדרכים הראשונים או לפי מה שהתחלתי בדרך הראשון של הספר הראשון לא אצטרך להאריך בם שכבר שמתים לסימן ולרמז למה שיתחייב לפי הנזכר בם משאר הספרים. ואם כן מה שאדבר בו לא יהיה כי אם בהערה על עיון מה שיורה הכלל שבפרשיות, ואומר כי מה שנזכר בפרשת ואלה שמות ראוי לעיין בו על דרך הנסתר בעניין ההולדה למשיח שהוא משה, ומה שקרה לו עם עמו ועם פרעה ועם עמו ועם השם בשליחותו בהוראת השמות והאותות והמופתים אשר הורהו ית' להיותם ראיות על שהשם שלחו. יורה זה כולו לכל משכיל שלם על עניין המלחמה החזקה שיש בין האדם ובין הבריות ואיך השם מעוררו ומודיענו האמת מהכל ואומר לו הדרכים הראויים ללכת בם. עד שיפעל שנויים בחלקי המציאות כדי להיותם עדי השליחות, והיות גם שהאותות הם תחילה בגופו ואחר כך בזולתו. וקל הוא על המשכיל להבין מהותם אחר מה שכתבנו, וכל שכן בהיותם פבשינויים ידועים שהם שוב המטה נחש ועוד נחש [שוב מטה]. ועד עתה לא היינו יודעים מה בידו של משה אלא מצד שהיה רועה, ודרך כל רועה להנהיג הצאן עם מטה. והנודע הוא שעם השלכת המטה ארצה ישוב נחש. והדין נותן שינוס האדם מן הנחש, וכשישלח ידו ויאחזנו בזנבו הדין נותן עד שישוב מטה בכפו. ועם זה ראוי שיאמן שנראה אליו יי' ונודע שעם זה נרא"ה הש"ם אל משה ואל אהרן. וידוע כי שם הנרא"ה הוא שם והוא המפורש המיוחד המבואר.
והאות השני שנוי היד בחיק בביאה וביציאה והשנוי הוא לצרעת לבנה כשלג, ויודע זה משלג שתחת כסא הכבוד שממנו נבראת הארץ הוא סוד לבנת הספיר, ובסוף "הנה שבה כבראשונה" וזה מבואר. והאמונה מחויבת לשני האותות או לקל האחרון שהוא לקיחת מי היא"ר ושפיכה ליבשה ושובו לדם. ועדיין משה מפציר מלכת עד בוא לו סיוע מאחיו. וסוד השמות "והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים". ונאמר "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת" רמז למה שנאמר "אשר ברא אלהים לעשות", האתת. וזה צריך לדעת ותבונה ודעהו מאד מאד. ואמנם מעשה האתת הוא על צורה פנימית מופלאה והיא מכלל ידיעת השם הנזכר. והלקיחה בהזכרת השם הזה הנכבד והנורא היא על דרך הנשימות המשותפות עם השעות ועם צלעות העולם, ונגוניו נמסרים פה אל פה כי אי אפשר לגלותם בספר מבוארים.
ואמנם כל אדם יודע שאחר כל תנועה מארכת באות נולדת הברת אלף, והנה אם כן יולדו מן ריו הברות רי"ו אלפין ובם פגנתלה סוד העבור הסובב מן רי"ו אל רי"ו מחזורים. והכחות עולות מכח האנושות והרוחות יורדות מהכחות האלוהיות, ובהצטרפם הנפש מתעברת מהשכל, ומתוך אותו העבור יכלו כל הנשמות שבגוף האדם ואז בן דוד שהוא ידידיה זוכה להולד והוא שלמה מלך ישראל, הוא הנקרא קהלת שהיה מלך על ישראל בירושלם בכח שיר השירים אשר לשלמה אשר הוא קדש קדשים עם היות "האלף לך שלמה" חול, שהוא רמז לקץ "ומאתי"ם לנטרים את פריו" של כר"ם שסודו תאומי"ם שהם הכרבים בסוד תאמי צביה כר"ם נשמר בי"ה. על דרך "וישכן" שהוא סוד השכינה אשר נאמר שבידם "להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים".
ודע שמחשבת האדם עולה לקראת הכח העליון ומיד חוזרת ויורדת וכך עוד עולה ויורדת עד שעולה ומתקבלת ברצון "לריח ניחוח אשה ליהוה" בסוד כל קרבן ובאמצעיתו מתקרבים כל הכחות שהן חמש כחות. אחת דומה לעגלה משולשת אחת לעז משולשת ואחת לאיל משולש ושתים לתור וגוזל, וכולן חמשה מיני בעלי חיים טהורים, והשלשה משולשים בענייניהם, והשנים שהם ארבעה כרמז "ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה", בעניין היולדת, והטהרה היא מדמי טהרה ומראות הדמים חמשה להבדיל בין הטמא ובין הטהור. וכבר נאמר "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם". וברית הקשת לאות בין אלהים ובין כל נפש חיה אשר על הארץ. וכן "מיד כל חיה אדרשנו". ואין הקרבן מחיות אבל הוא מהבהמות ועופות ואע"פ שאחת מן פדהחיות הארבע הנושאות את הכסא היא שור כבר נתחלף בשם פרטי לכרוב. ודמות פניהם פני אדם והם חמשה מינים ארבעה מהם למטה מן הרקיע ואחד למעלה ממנו. והעליון כללי אבל הארבעה פרטים והאדם אילן הפוך אשר בכח המשוש שהוא התחתון שבכל כחותיו הוא כללי והארבעה פרטים והמשיג נהפך כענין "ונהפכת לאיש אחר" (שמואל א' י' ו').
וצריך גם כן שתתעורר אל מה שכללה אותו זאת הפרשה המופלאה מעניין השלמת שלשת המינים הנזכרים בספר הראשון שהם הצדיקים והחסידים והנביאים. והוא שבא בפשטיה עניין היות משיח גואל ומושיע נולד בזמן שרצה השם להושיע את עמו מיד שוביהם המעבידים אותם בפרך בפה רך ובקושי מלאכה ובעבודה קשה. והשם יתברך אשר לו "נתכנו עלילות" (שמואל א' ב' ג') סיבב סבות וגלגל גלגולים עד שברח הגואל לארץ רחוקה מארץ מולדתו שהוא מקום קבוץ הגלות עד שיגדל בגוף והיה בן פ' שנה ראוי והגון לעמוד בהיכל המלך. ולמד והתחכם עד שנתנבא ואז נתן הדין האלוהי לשלחו, ושלחו יתעלה. והיה מן הדין גם כן להודיעו שלשת מיני מופתים שהם מורגשים ומושכלים ומקובלים. המורגשים להשלים הצדיקים שהם טובי ההמון אשר ההמון נידונים על פיהם ומתנהגים מהם לפי הכרח כל קבוץ אנושי. כי אי אפשר להיות קבוץ במקום שאין השגחה מסודרת והנהגה מתוקנת, כי העדר הסדור הראוי הוא סבת פזור הקבוץ האנושי כמו שנודע מן המורגש והמושכל והכתוב והקבלה. והמושכלים להשלים החסידים שהם שלמי הטבע וטהורי המדות המעלות ויודעי דעת מביני מדע וזכי השכל. והוא מה שבא בעניין האותות לפי מה פהשיושכל מן האותיות והתיבות המובנות בשכל עם רוב לימוד. והמקובלים הם האתת, והמופתים הם אצל כל מקובל חקוקים תוך לבו והם בצאתם מן הכח אל הפעל לפי הדרך הנזכרת בנשימות המקובלות עניינים מתקבלים ברצון מיד למשיג על פי כח ההזכרות המודיעות ההשגה כולה.
ויש לך לדעת שהאדם הזה הפרטי המשיג לא תתעבר נפשו מן הבן הנרמז הנקרא משיח וגואל הדם ומושיע המדות והכחות והרוחות והנשמות, עד שתתקשט ככלה התאבה בחשק אמיץ ובחפץ מופלג וברצון ובתאוה יתירה ובחבה רבה ובאהבה גוברת למעלה מכל כחותיה להדבק בכח הנשפע עליה מדודה. אבל אם בעת השגתה יגבר כח דומה על כחה תתגבר ממנה בעת מן העתים מנקבה ואחר ילדה בת ושמה בת קול גם בכל כאומרם ז"ל בת היתה לו בכל שמה והיא חכמה באמת אבל לא נבואה גמורה. וכבר נאמר כל הנעור משנתו ונפל פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה, כן החלום הוא בכללו, נאמר עליו שהוא אחד מששים בנבואה. ועוד נאמר וחלומות השוא ידברו, לדעת שני החכמים המקשים זה לזה ובא על זה התירוץ והפירוק המופלג המגלה רוב סתרי התורה, לא קשייא כאן על ידי מלאך וכאן על ידי שד.
והנה כבר נגלה מבואר מדבריהם המופלאים אלה שיש שם שני מינים מודיעים החלומות לבני אדם בטבע. ומה שבא מהם על ידי המין האחד הוא אמת ויציב ומה שבא מהם על יד המין השני הוא שקר וכזב, ואעפ"כ הוא בא ומדבר ומודיע עניינים. והנה נגלה מהם סוד הכרבים ואם תקרא אלה הדברים השנים פולפי כחות האנושות בשני שמות מתחלפים כגון שכל ודמיון או תקראם לפי המדות האלוהיות יהו"ה אלהי"ם הרשות בידך על כולם, אך השמר ושמר נפשך מאד בעיינך בם בחכמת האלהות פן תקצץ בנטיעות הנטועות מהם על השרש הראשון אשר פריו האחרון הוא הדבר המיוחד באדם, שבעדו נאמר שהוא בצלמו כדמותו של הכח הכולל כשלהבת קשורה בגחלת על דרך משל. וידוע כי הפרי הוא בשרשו בכח לפני צאתו לפעל.
ואמנם על ידי סבות ומסבבות יצא הפרי מן הכח אל הפעל דבר אחר דבר ועת אחר עת. ובעת שיתחיל להתנועע הפרי לצאת מן הכח אל הפעל לפי הטבע ישליך השרש האחד של האילן האחד הפרטי הזה הרמוז אליו על דרך משל שרשים רבים, וכולם מתפשטים ממנו לכל רוח ומתדבקים בעיקר העפר ונפתחים להם שערים ונכנסים בם לחדרי חדרים ומתחברים ונקשרים בקשר אמיץ וחזק בארץ. ומשם מתפשט השרש עוד עם היותו טמון ונסתר מעיני בני אדם ומתגלה באויר ועולה ומראה עליו לכל רואיו שהם בעלי העינים אבל המוכים בסנוורים ואפילו בחצי היום לא יראו פעלו עם היותו נגלה בעצמו. ופעלו הוא עצמו ועולה ומתרכך ומתקשה מעט מעט. והתגלגלו הוא מרך אל קשה בסוד שם המפור"ש שסודו שם ר"ך וקש"ה תבנית גבו"ר וחל"ש בדמות חמ"ר וצור"ה שהם השרים הנקראים ראשונים. והאילן שהוא שם כולל כל ענייניו כמו האדם הפרטי הזה עוד משליך ענפיו מתפשט באויר לכל רוח ועולה למעלה, והענפים מולידים עלים לשמירת הפרי כשיולד שיסתר תחתיהם לעתים לפי צרכו אליהם. ואחר כך יצא הפרח של הפרי כנקודה קטנה ולפי דין מינו יולדו ענייניו אח"ד אח"ד פזבסוד השם, סוף דבר עד שיולד הפרי. והנה הפרי הנזכר כללי לפי מינו ויצא מן הפרטי הנזכר שהוא כללי לעצמו. והנה יהיה הפרי תחלה רך מאד ואחר כן יתקשה. וסוף סוף מפני שתכליתו להיות מזון לבעל חיים ודינו להיות נאכל, דינו גוזר שיתרכך כולו או מקצתו, פנימיותו או חיצונו עד שיהיה כולו או חלקו ראוי לאכילה. וכבר יהיה בפרי אחר צאתו מן הכח אל הפעל כח התולדת לשמירת מינו עד שיתכן שיטעוהו ויצא עוד ממנו אילן חדש וכך יתגלגל העניין. והנה תכלית מציאות הפרטי הזה הפרטי נחלק לשני חלקים, האחד להיותו מזון לבעל חיים, והשני להיותו מוליד לדומה לו והוא שבו כח תולדה לשמור מינו. ואחר משל האילן והשרש שלו שהוא ראשית מציאות הקרוב והפרי שלו שהוא תכלית מציאות הקרוב והענפים והעלים שהם תוך הראשית והתכלית קל מעליך להבין כוונתי בשם המשלש הנזכר שהוא שם מורה על שלשת מיני תנועה והם נסיעה וביאה ונטיה בסוד שלשת ראשין המסודרים סדר ראשון.
ועתה אעורר שכלך הזך והנקי אל כלל העניין ההוא כולו זה שהעניין בכללו שם הוא שיש שם גואל עם אהוב מעם שונאו והגואל הוא מלך נלחם עם מלך העם שכנגדו אשר מיצר לשלוח עמו של הגואל לעבוד את מלך מלכי המלכים כלומר עבודת אמת והשונא מעבידו עבודת שוא שהוא עניין קיום הגופים בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. וזהו בניין ערי מסכנות ומזון. אין בכל שום דבר רוחני כלל אבל הכל גופני גמור ומי שהוא עוד היום משתכל בזה לבד עודנו במצרים ומלכו הוא פרעה מלך מצרים שסודו מלך שר הרוחות שכל פחרוח ורוח יקרא מצר ואם כן מצר הם כמו כפלים כגון פעמים וזה מפורש בלשון הקדש.
וסוד פרע"ה הוא אשמד"י והוא מלך שתי רוחות אחת אשיית ואחת אוירית כלומר החום הטבעי והדם שבשניהם כל חי מנפש. וכן מספר מלך מצרים והוא היה מכשף בעבדיו וחרטום במשרתיו פועל ברוח טומאה ואומר "לי יאורי ואני עשיתני", ועם היותו נרמז בשם העפר, צריך לדעת שהוא התלי המכשף גם כן. והנביא גלה סודו באומרו עליו "התנים הגדול הרבץ בתוך יאוריו" (יחזקאל כט' ג') ונקרא נחש בריח נחש עקלתון הוא פרעה חפר"ע נח"ש וכנגדו כל גואל שלם. והנה שתי מחנות הפכיות בכוונה והן מחנה מצרים ומחנה ישראל. והנה הרוח והמים נלחמים והנסיעות לשני מלאכי השם האחד מלאך האלהים והוא האש הגדולה, והשני עמוד הענן והוא צל שדי. והאש הוא הוא השרש, אבל עמו"ד הענ"ן הוא הפר"י, וסוד מלא"ך האלהי"ם נבו"ן וחכ"ם הנה הדעת שהוא המדע המוטבע באדם בכח הוא פרי לחכמה ולבינה שהן שרש לידיעות כולן. והנסיעות מהן הולכות לפנים ובעת המחשבה חוזרות לאחור ומהן עומדות ומהן באות תוך שני המחנות שהן מחנה האיברים ומחנה הנפש. והנה הזמן הוא האמצעי וחלקיו הם היום והלילה. ואמנם הלילה שהוא שם מיוחס לזמן החשך מתחלף לשני פנים, פנים ואחור. אך פניו הם הם אחוריו ואחוריו הם הם פניו בצורה זה,
ה ל י ל ה
פטככה יקרא מפה ישר כמו שיקרא מפה הפוך. וכשתקח חמשה פעמים שבעה שסימנם ז"ה ועוד חמשה פעמים שבעה שסימנם ז"ה גם כן תמצא ה"ל מפה ישר וה"ל מפה הפוך ישר. וכן תמצא כח השם המפורש בישר ובהפוך והוא רמז "לא קרב זה אל זה כל הלילה". כי י' שהוא באמת מלאך האלהים בא בתוך שני המחנות והוא רמז ליוד הנמצא במלת איש תוך מלת אש. ועל כן תמצא שם שד"י שהוא בעל כח פריה ורביה כאמרו "אני אל שדי פרה ורבה". ומספר הנעלם מן שם שד"י עולה פרו ורבו חתום בשלשה שמות, תוך בטנם שלהם ט' אותיות ואלה הם אי"ש אד"ם ואש"ה הפוכים, ש' בבטן האשה, ד' בבטן השם הכללי הכולל את שניהם שהוא שם אדם שנאמר "ויקרא את שמם אדם", י' בבטן האיש. וסופי תיבותיהם מצורפים הש"ם. והנה יש להם שלשה ראשים מיוחדים והם א'א'א' רמז לשם א'היה א'שר א'היה, שמשלשתם הנפש הר"ה ומתעברת ויודעת מה א' יהי"ה בתוך הזמן העתיד. וחותם הבריאה ויהי ערב ויהי בקר יום הש"י ש"י, הנה י"ש משם אי"ש, ה"ש משם אש"ה, וכל יו"ם בכלל כולל שתי כחות כ"ח מעורב עם כ"ח. והשתנות הכח היה שוב המלח יבש בתכלית היובש על פי רוח קדים עזה להציל האוהבים בבקיעת המים עד עברם בחרבה וביבשה, וההפך הוא שוב היבש לח עד שיכוסו השונאים וימותו בתוך המים ולא יבחן בין מת לחי אלא העובר ביבשה במי הים ההוא.
ודע כי שם וה"ו צריך ללקחו מצורף כדי להבין ממנו עניינים אלהיים לפי לשוננו הקדושה. ואם ילקח כסדר לא יובנו דבריו ואם ילקח מצורף בצירופים רחוקים לא יקובלו דבריו צלמתחילים בקבלה עם היותם חכמים גדולים. ואם יצורפו בו דיבורים בשאר לשונות ואפילו הם מורים על עניינים גדולים לא יושגח בהם לחכמי לשון הקדש. ואמנם על דרך האמת עניינם כולל שלשת הדרכים האלה ואליהם צריך המשכיל המקבלו לכוון עד שהשם הוא בעצמו יודיעהו עיקר סדורו ומערכותיו השלם בשלשת הדרכים הנזכרים אשר הם מסודרים אצל השם. ואע"פ שהם אצלנו בלי סדר לפי מיעוט דעתנו כי זה דומה למשפטי השם בהשגחה האנושית הפרטית שיחשבו הפתאים עם היותם פילוסופים מן האומות, שהשם בלתי משגיח בפרטים, בראותם רשע מכתיר את הצדיק וחסיד ונביא עניים וסכל ונבל עשירים. וכל זה מסודר מהשם בלא ספק בסדר נכון ושלם. ואנו עיורי רוח וסומים מדעת ונבקש לשפוט את שופטינו. כן עניין הפתי ההוא אשר לא ידע דרכי הקבלה ומלמדים אותה לו, ורוצה להקשות על מלמדיו ולומר להן שאין זו הקבלה ראויה להתקבל.
והמלמדים שקבלוה יש מהם שבחנוה במבחן השכל ונסוה במצרף הדעת ומצאוה אמת כמו שקבלוה, ופתחו בה מכח עצמה שערים שלא נמסרו להם מפתחותיהם אבל הם חדשום מתוך מה שעלה בידם מדרך הקבלה בעצמה. כמו שיחדש מי שלומד חכמת המספר וחכמות עמוקות בו אחר שקבל מקצת דרכיו. שהשרשים ההם מולידים הפירות בלבו ומעוררים מושכליו. ויש שקבלוה אבל לא בחנוה ואעפ"כ האמינו דרכיה והיה אצלם פעל הבחינה בכח קרוב כסופר מהיר בהיות לפניו כל צרכי הכתיבה וחפצו לכתוב, אבל השינה הכריחתהו וישן, ובעת התעוררו מיד יכתוב כי אין לו מונע. ומכאן ואילך הכל צאמדרגות כענין בגופים כן הענין בנשמות ובנפשות שמתוך למוד האדם נפשו מתעלה ומקהלת החכמות עד שיעלה למדרגה שבה יהיה מכלל המתנבאים והנביאים אם יזכה. וזו היא התכלית האנושית שבעדה נתחדש והיה בעולם.
ואחר שתדע כן אי אפשר שלא אכתוב מקצת מה שנגלה לי מעניין שם בן ע"ב ממנו מפי סופרים וממנו מפי ספרים וממנו מפי הגבורה. והרוצה להשים לב מה שאכתוב ממנו ישים, כי אני מודיעו באמת אם לבו שלם באהבת השם וביראתו שיועיל לו מה שיראה בדברי בהבינו כוונתי בם, להביא רואי דרכי השם לפי סתרי התורה בדרך השמות אל השגת הנבואה. ואם יחשוב חושב שמעלת התורה הקדושה היא יתירה בהיותה על שאר דרכים זולתי היות כולה שמות והחושבים שכולה שמות מפחיתים מעלתה. ידע בלא ספק שהוא בדעה בתכלית הטעות במחשבתו זאת, והוא שהשמות הקדשים הם קדש קדשים ושאר הדבור זולתם נחלק לשני חלקים. כי יש ממנו משותף בין קדש לחול, ויש ממנו כולו חול. ואי אפשר היותו כולו קדש אלא בהיות כולו שמות הקדש. ומי שלא ייטבו דבורנו בעיניו מפני סבות יחשבם כאילו לא חוברו, שאני לא ארצה להניח כל חולה מאהבת השם שלא ארפאהו בעבור סבות נכריות. ועל כן שים לבך להבין השם.
דע כי מלא"ך האלהי"ם הנזכר בשם שהוא הנוסע וההולך לפנים הוא הדבר השומר הדרך המושגחת להנהיגם בם. והוא אשר נראה למשה בתחלת מראותיו בלבת אש מתוך הסנה בהר האלהים ושמו מפורש עמוד האש המאיר הלילה ושני לו עמוד צבהענ"ן המאיר היום מצד השכינה, וסודו עמוד המס"ע ופעם יעמוד ופעם יסע. ויתגלה זה משני כתובים שנאמר "ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" ונאמר עוד "לא ימיש עמוד הענן". ונקרא הדבר ההוא בשם מלאך להיותו שליח. וכל שליח בעל מעשה או בעל דברים מורים על מעשה. ונגזר בלשון הקדש מלשון מלאכה, ונמסר בקבלה לנו, שנרמזו ארבעת מיני השגחתו והנהגתו לבני אדם בם בארבע אותיות שמו. והם תחלה מ' רמז אל מחשבות בני אדם כולם לרמז על לשונותיהם ורמז על אמונותיהם בשם יתע'. כ' רמז על כתיבותיהם לפי התחלפותם באמונות יתחלפו האומות כי אין אומה מתחלפת מאומה אלא מצד התחלף אמונתה בשם מזולתה. והתחלפות אלה העניינים הארבע באומות הוא בהשגחתה ובהנהגה אלוהית כללית תחלה ומתפשט על הפרטים שבכל אומה ואומה מהם.
ואחר שהדבר כן בהיות ההנהגה ממנו כללית, כוללת אומה או עשרה אישים ממנה להשלים עשרת שכלים נפרדים והחזן מן המנין שהוא המנהיג, או חתן שהוא המלך, אבל לא אבֶל ולא אשה ולא קטן שאינו בר מצוה או אינו יודע למי מברכין, אז יקרא מלאך האלהים כלומר שליח הכחות האלהיות. וסוד האלהים בסוד פ"ה אשר הוא שם כחו שסודו אפ"ה ומלא פ"ה ה"א, והנה מלאך הוא שוה עם האלהים. וכן סוד אלפי"ם פמלי"א של מעלה ופמליא של מטה, כענין "אֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְוָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן" (דניאל ז' י'). וישראל צגששים רבו הם "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". ונאמר במסע הארון "שובה יהוה רבבות אלפי ישראל". וידוע כי י' אלפים הם רבבה אחת ראשונה וכשתמנה ששי"ם רבו"א מלאכי"ם תמצא תת"ר והם אלף וסודם אנ"י והוא שם הראשון של ע"ב שמות, וה"ו שם השני לו, וסודם אי"ן בגימטריא, וסוד אנ"י הנו תצרפם תמצאם שוים (לכך) [למח] וכבר רמזנום למעלה. ואמנם שניהם דבר אחד לפי מה שזכרנו כי אי"ה שהוא וה"ו בעצמו עניינו א' והנשאר ממנו הוא י' פעמים ו' שהוא ני, ואם כן אי"ן הנ"ו, אנ"י וה"ו הוא בעצמו. וכשישגיח זה המלאך באיש מהאישים פרטי אשר שב כללי כמשה שהוא אחד במקום אלף שהם י' פעמים ק' כמספר ל"פ אשר התחייב ממלויים הד"ם הפו"ך אז יקרא מלאך יי'. כמו שנאמר "וירא אליו מלאך יהוה".
וכן במקומות הרבה יקרא מלאך לבד. כאומרו "הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי", להיותך ראה שכינתי. ושם נגלה עניינו של זה המלאך באומרו יתע' השמר מפניו שהוא בעל פנים רבים, ושמע בקולו שהוא המדבר אתך, אל תמר בו פרשו בו אל תמיריני בו, כי לא ישא לפשעכם כך מדתו באחד מחלקי פניו לבלתי סלוח עון וכל שכן פשע שהוא מרד, אבל החטא הוא שגגה וזה אינו מעצמו אלא מפני היותו מקנא על כבוד שמי, כי שמי בקרבו רמז כי שמו מטטרון בגימטריא ובידו ספר וספור. והוא מיכא"ל רמז כי ילך מלאכ"י לפניך, וכך נמשך כל העניין. ואמנם זה המלאך המיוחד מכל מלאכי השם יתעלה והוא האמצעי בינו ובין עמו ישראל להשגיח ולהנהיג. הוא סופר של צדהשם ויושב וכותב זכויותיהן של ישראל. כי שר ממונה עליהם והוא שרו של עולם. ומאמר משה לשם "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה" אחר אמרו לו יתעלה "פני ילכו והנחתי לך". ואמ' ז"ל על פי אפילו פרונקא בעל פנים מתחלפים לפי המשפט של הגמול והענש. ולפיכך פחד משה מפניו אולי יפשע העם ולא ישא לפשעיהם. וידוע שאין מרד ולא פשע גדול ממרד המכיר את קונו ומורד בו, כמרד נמרוד בימי אברהם.
והנכנס לפרדס הזה הנזכר בידיעת השמות וחוזר לאחור מדרכו לגמרי עד שיכפור וימרוד בעניינם, הוא העובד ע"ז יותר בחזקה מכל עובדיה זולת זה כאלישע אחר שעניינו ידוע לחכמי ישראל ז"ל. שנאמר עליו יצא לתרבות רעה כי הוא נכנס ויצא ור' עקיבה נכנס ויצא, אבל יצא לרעה אלישע, ויצא לשלום עקיבה. והם הפכים שנאמר "עשה שלום ובורא רע" (ישעיה מה' ז') כעניין "יוצר אור ובורא חשך" (שם). וכמוהו כל הדומים לאלישע אחר. ואמנם הנכנס ויוצא מפני סבה אחרת מונעת אותו מבית או מחוץ בשום צד ודעתו קיימת בעניינו אין זה פושע ולא מורד, אך מעלתו אינה שלימה כבראשונה, כי אז שב עיונו בכח, ובתחלה היה עיונו בפעל. ואשר לא עיין בדרך זו כלל הנה כחו כח רחוק. והקרבן היה מובא להקריב הכחות ואין למקריב כחות יותר מכל קרבן כידיעת השמות בכח השם המיוחד. וסודרו הקרבנות באמצע התורה התמימה הכוללת חמשה חומשים וששה סדרים, והיה שרשה עשרת הדברים אשר זה כולל השם המיוחד. והנה רוב ואלוף מלשון אלף ורבבה וכן רב ומלמד, ועניינם שהם רבנים ומאלפים כלומר צהשהם מביאים אלפים ורבבות מתלמידים. ואם לא יועילו דברינו כי אם לאחד מיוחד בשובו כללי הרי הוא בששים רבוא.
וכבר נשלמה בו תכלית כוונתנו כמו שרמזנו בשם בסוד אמרנו בהזכרת הישועה מפורשת אנ"י וה"ו הושיעה נא. וסודם אנ"ה ואי"ה כי השם אינו במקום והמבקש תשועה מעיין בכל צד שאפשר לבוא לו עזר משם לעזרו עליה, כאומרו "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" (תהלים קכא' א') ואחרי כן אמר "עזרי מעם יהוה עשה שמים וארץ". ואיך אבקש מקום שמשם יבוא לי העזר כגון ההרים והנה עזרי מעם יי' עושה המקומות כולם אשר הם נכללים בשם שמים וארץ שהם הגופים אשר השם הוא מקומם, כלומר מקימם. והמקום הוא מיוחס לארץ מפני מנוחתה שאין לה שום מסע בכללה, והזמן מיוחס לשמים מפני תנועתם שאין לה שום מנוחה בכללם. והשם יתעלה נעלם משניהם ומשפיע טובו עליהם תמיד שהם בריותיו והוא העזר האמתי, קראוהו הנביאים תשועה והצלחה. וכן אנ"א יהו"ה הצליחה נא שני לראשון כי ההצלחה באה אחר התשועה תמיד.
ודע שהשם הגדול צריך שתחלקנו לחלקים, וזה שכבר נודע שחלקו משהרע"ה בתורה לג' חלקים והם ג' פסוקים. והיה החלוק המקובל הראשון בו שנחלק לב' פסוקים לפי עדות אני והוא, ויחלק אל חצ"י חצ"י אשר מספרם יר"ו של"ם. כי בחברך חצ"י אל חצ"י יעלו שניהם אח"ד שלם והוא סוד חדש מלא אשר הוא ל' מם. וכן סוד ירו שלם שר ל' יום ויעלם ממנו י' שמספרו עשרה, וכשתמנה י' עשרה החסר מן השלם תמצא צומספרו שר כ"ט יום. והנה השם המיוחד שמספרו כ"ו כשתחלקהו לשני חלקים שוים יצא כל חלק מהם אח"ד שלם עם היותו חצי השם. כי זה ח"ק השם וכשתחבר השנים אח"ד אח"ד יעלו שניה"ם כ"ל הש"ם והוא ש"ם אדנ"י. ודע שכל חלק מהם עם היותו חצ"י אח"ד והוא חצי השם שמספרו קכ"א הוא חלק שלם מפני הרכבת המציאות. ותבין זה משם אנ"י וה"ו אשר יובן מדרך אנ"א יהו"ה. כשתדע שכל נ' מספרו א"ב וא"ם ונשאר מהם הו"א הי"א ויורה זה על שני מורכבים ששניהם דבר אחד בעצמו. והסוד הו"א אב והוא אם ונמצא שהם אחד מצד אחד והם שנים מצד שני והם שלשה מצד שלישי והם ארבעה מצד רביעי.
ואין זה צריך ביאור איך הוא כי ידוע הוא מצד המספר, עד שיעלה זה אל היותם חמשה מצד חמישי וששה מצד ששי והוא החשבון השוה בחלקיו שכל חלקיו שוים לעצמו. וזה כי חציו ג' ושלישיתו ב' וששיתו א' והנה ו' שהם אב"ג והוא ראש לשם בן ע"ב, אלא שהוא חצי השם הראשון לו ומעניין חצי רי"ו בתים תבין חציו הנשאר. ואמנם חבור שם י"ו עלה מהרכבת י' על ו' וזה כי חציו הוא חצ"י, ושלישיתו ע"ב, ורביעיתו הוא נ"ד, ואין לו חמישית במספר השלם. וששיתו הוא חלק מן ל"ו והנה רי"ו לפי חשבון ו' מספר מעוקב בעל גוף שלם כולל ארך ורחב ועומק על דרך ו' פעמים ו' שהם ל"ו וזהו מרובע ג"כ ל"ו פעמים ו' וזהו מעוקב שיעלה רי"ו. ואמנם שביעית שלם אין לו אך יש לו שמינית והוא כ"ז ותשיעיתו כ"ד ואין לו עשירית שלם. והנה חסרו מחלקיו יז"ה ורמזם "יזה גוים רבים" (ישעיה נב' טו') והיו חלקיו חו"ט עם בג"ד ובלו א' והטועה בידיעתו חט"א צזובג"ד. וצריך שתמנה תחלה מספר כל אותיותיו ותדעם על דרך זו בהכרח.
אאא מספרם י"ד. בבבב מספרם ז' חצי י"ד. ג אין בו. דדדד מספרם ד'. הההה מספרם ל"א. וווווו מספרם כ'. זזזז מספרם ג'. חחחחחחחח מספרם ח'. ט' מספרו א'. יייייייי מספרם ל"ב. כככ מספרם ז'. ללל מספרם כ'. ממ מספרם כ"ג. נננ מספרם י"א. סס מספרם ב'. עעע מספרם ט'. פפ מספרם ב'. צ מספרו א'. קקק מספרם ג'. רר מספרם ט'. שש מספרם ה'. תתתת מספרם ד'.
ועתה דע והבן אתה המעיין כי לא ספרתים כך לבטלה, שהנה בעלי המסורת ספרו כמה אלפין בתורה וכמה ביתין עד סוף כולן, וכן לכל ארבעה ועשרים ספרים ואין זה פעל בטלה אבל בו חכמה רבה. והעד בזה אומרם במלת גחון חצי התורה באותיות, ג"ח מפה ו"ן מפה. וכן אומרם במלת דרש דרש חצי התורה בתיבות. וחצי התורה בפסוקים בפרשת צו את אהרן האפד מפה והחשן מפה, "ויאפד לו בו: וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים". וכן מנו מספר הפרשיות וכל הדומה לזה. ואם יבוא סכל לומר כל זה וכיוצא בו מה מועיל מה מוסיף אם נדע זה כולו, ומה גורע אם לא נדע דבר ממנו. וזה הסכל הכסיל הוא שיהיה מחכמי (נמחקה מלה) מכלל מי שאינו מקובל בעניינים אלה. אז נענה לו על דרך "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו" (משלי כו' ה'). מפני שדבריו בדברי תורה, ונאמר לו עני הדעת ולו הברכה תועלת ידיעה בעולם זולתה להיות ממית עצמך עליה וזה מפני שבה צחהיית מכיר את קונך על פי שמותיו היקרים, והיית מוצא חן בעיניו. כאומרו "הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך".
וידיעת דרכיו תלויה בידיעת שמותיו הנגלים והנעלמים, ומי שיש לו כח על מעלה מן המעלות האנושיות ואינו מוציאו לפעל הנה תחסר ממנו אותה מעלה ולו פחות ההפרש בין הידיעות. והנה תכלית כל אחת ואחת מהן היית מחזק בה חכמת נפשך ביתדי השכל ובעמודי החכמה ובחבלי הבינה ובקומת הדעת, עד שלא היה מלאך המות אינך מכיר מהותו באמת מושל ושולט עליה ביום פרידתה מגופך. ואם כן שוב ולמוד וקבל ואולי תדע מהות התועלת בידיעה זו. ולזולתו משאר השואלים על זה המענה להם הוא לבטלה או לטיול מלחמת הרשות. ולפיכך אודיעך כי הכלל הנזכר הוא על דרך זו,
נמצא שמספר האותיות כ"א. ודרך מספרם מצורף כסדר הזה הוא זה בסוד השם, א"א ב"ב ג"ג ד"ד ה' ז"ז ח' ט"ט י"א י"ד כ"כ כג' לא' ל'ב הכל כ"ו אותיות. ועתה ראה גם ראה איך עלה המספר האחד אהי"ה והמספר השני יהו"ה ושניהם שמות לסימני הגאולה התלויה בבניין יר"ו של"ם, כמו שנאמר "בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל" (תהלים קמ"ז ב'). וקבלנו על המשיח שהוא בונה ירושלם של מעלה בשם יי' כלומר מכין מקום המקדש להשכין שכינה בו, ואחר כן נדחי ישראל יכנס. וכך קבלנו אין התחתונה נבנית עד שתבנה העליונה מפני שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה וכן ירושלם מכוונת זו כנגד זו. וכן סוד המדות כולן זו כנגד זו בשם השם חתומות בשש פאות מצורפות. והמספר הגדול בכולם הוא ל"ב והוא מספר היודין, והקטן הוא כפול רק הוא א"א והוא קמספר ט' ומספר צ', שהם מיוחדים. והם מספרים שנים שהם מורים על שתי תכליות כי ט' הוא תכלית האחדים גם צ' הוא תכלית העשרות, וע"כ לא בא מהן בשם כי אם אחד אחד. והסוד אל א"ב והרמז "הלוא אב אח"ד לכלנו" (מלאכי ב' י') הלוא א"ל אחד בראנו והוא תכלית האנושות ותכלית האלהות לנו. והאבות בעלי ג' צורות אדם אב לכל אדם בלי הבדל, נח אב לכל האומות המתחלפות באמונות, אברהם אב לכל עברי. וכנגדם ג' אבות אברהם במקום אדם אב לכל מפני שכללו בניו קצת עמים בני הגר ובני קטורה. יצחק מיעוט אעפ"כ בניו משותפים עשו ויעקב כדמות בני נח. יעקב מטתו שלימה אין פסולת בבניו ודומה לאברהם עצמו שהיה תמים. ועל כן אנחנו מיוחסים בשמו המשתנה לעילויים כי אנחנו בני ישראל.