קלדהנה כי בסבתם נתברך וקבל הברכה מפי אביו ובסבת האדום האדום קבל ולקח הבכורה מיד אחיו. ועניין המ"ט עמים שנותן קלהבעת קץ מט לכל העמים בסוד הצחוק רמז לשם יצחק "צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי". והוא מטה דרך העמים ממה שהיו בו במעלה אל שפלות. "ליל שמרים הוא ליהוה" עת קץ הוא ליי' להוציאם לעתיד מארץ מצרים מארץ בעלת שני מצרים ששמם תהו ובהו אשר הם טב"ת ותמו"ז בשנה שהם חדש ד' וחדש י', ובי"ז בז"ה צום ובי' בז"ה צום רמז לגבו"ל אם כל חי. "הוא הלילה הזה ליהוה" רמז לסוד הלילה שהוא חוזר לאחור בשם ויסע שהוא סוף של ויבא הקרוב אל ויט, שהפסוקים ההם השלשה הם סבת הגאולה והכל תלוי בהתהפכות מם שתומה של מום שהוא סוף כל השם שצריך לפתחה בכח שם מפתח ולמצוא ראשו בסוד מ' פתח הנמצא במלת לםרבה המשרה והפוכה למרבה המשרה. "קדש לי כל בכר פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". קדש לי, מד"ת, ת'אומים מ'אזנים ד'לי דל"ת מ"ם ת"ו, דמת במהלך הפוך שלשת רוחות תמ"ד רוח, טא"ק אש, ו' מזלות למעלה בעלי תגין ו' מזלות למטה בלא תגין. סע"ד מים שב"ג עפר, דל"ת מ"ם ת"ו מתלמדו"ת ומהם אתה מתלמד "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז') בסוד "אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש". ט'לה א'ריה ק'שת רוח הוא סוד רוח הקדש, אש ורוח עולים ומזכך כל אחד מהם דם הגוף עד שובו זך ונקי. מים ועפר יורדים ומעבר כל אחד מהם דם הנטף עד שובו עב ועכור ובאמצעות הזכים המזככים, הצופה החוזה בהם רואה מה שרואה אבל באמצעות העבור יתעוור הרואה כי הדל איננו נולד כי אם מאמצעות הגוף העב. והשמש באורו והארץ בצלה הם עניינים מעידים על זה עדות ברורה. וכבר מכתב השין עד קלונאמן בשש פאות כמו שפירשנוהו למעלה בששה ראשים ונקודה באמצע וכל ראש וראש מהם מביט פנים ואחור. רמז לאילן האמצעי שכולו מלא עינים, ובעלי העינים רואין אותו מכל הצדדים והוא רואה אותם ונעלם מזולתם וזה פתוחי חותם.
וכבר נודע כי התפלין הם רמז לשם המפורש ולצורת האילן הנקרא בשם אילן הדעת שכן תפלי"ן בגימטריא. ומה נבאר בהם יותר מן הטעם המופלג שבהם הניתן בהם, והיה לך לאות ולא לאחרים לאות, על ידך רשע יד כהה, ולזכרון בין עיניך וזה זכרי, וכלל הכונה למען תהיה תורת יהוה בפיך אשר בם תדע שיש ב' פיך ב' שמרים. ועל כן נרמז פעמים שמרים שמרים בסוד ליל שמרים, יד במקום יד כי ביד חזקה לא ביד כהה, הוציאך יהוה ממצרים והוא מדת הדין הקשה. החקה הזאת החזקה למועדה נהפך מימים ימימה מאדר סודו עצם הגואל אדם קדמון. ואמנם ההפוך הנמצא בעניין זה יקרא בעל ד' הפכים בסוד מ' ימ' ימ' ימ' ימ' ה' הם ארבעה ימים היוצא מפרידת הנהר. ואם תמנה מספרם ותוסיף עליו י' אותיותיהם שהם ה' ה' תבין ההמרה בשם נהר שהוא מזר"ח ונה"ר מחזו"ר והוא סוד העבור. על כן כל פטר רחם פטר כל רחם הוא פטר חמור, תפדה בשה שהוא טלה והוא סוד השאלה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת חצי השם מלך המשיח. על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים לזכרון והשאר הבן.
הנה כבר השלמנו מה שעלה בדעתנו להזכירו בזאת הפרשה ואע"פ שרחקנו בה מן הדרך של הפרשה הראשונה מפני סבות קלזרבות, מספיק מה שאמרנו בה לפי כוונתי. ואמנם נחתום אותה במה שהוא עיקרה והוא בצירופי השם הנכבד בן ע"ב תיבות ובן ג' פסוקים שהוא כולל סוד כל ברכת כהנים שגם היא משולשת ומספר אותיותיה ס' ותיבותיה י"ה והכל כה"ן. והיא כ"ה כ"ה כ"ה תברכו את בני ישראל אמור להם, והנה ע"ה ועם ג' פסוקים שבה הנה ע"ח. וזאת היא אמתת שלש אמות שהן שלש הויות וסודם שלש מאות הרי ח"ש מ"ל פת"א מאמ"ת דברי אלה.
| אני | והו | חעמ | ילי | רהע | סיט |
| ייז | עלמ | ההה | מהש | מיכ | ללה |
| וול | אכא | ילה | כהת | סאל | הזי |
| עדי | אלד | עשל | לאו | מיה | ההע |
| והו | יזל | דני | מבה | החש | הרי |
| עממ | הקמ | ננא | לאו | נית | כלי |
| מבה | לוו | פוי | פהל | נממ | נלכ |
| ייל | ייי | הרח | מלה | מצר | חהו |
| ומב | נתה | יהה | האא | ענו | ירת |
| מחי | שאה | דמב | ריי | מנק |
וזה פירוש הצירופים הנזכרים עם היות בהם מקצת בלתי מסודרים בכוונה כי עוד קץ למועד הראשון מסודר בשתוף ראש התחתונים שהוא אנ"י עם ראש העליונים שהוא וה"ו, כן כולל עד סופו והוא מו"מ לזה מנ"ד לזה ושניהם חוברו יחד בסוד ד"ם עם ממו"ן. לפיכך ארבעתם ב' מחוברים מן הראש עם ב' של הסוף, ואלה הב' אנ"י וה"ו וסודם אד"ם מינ"ו המונ"ו מו"ט מו"ד ואמנם סוד במגי מטריא לו מופלג בטן מלב ממלא לב ומח עטרת תפארת לעמוסי בטן ראש ובטן וגויה וכללם לשנים אמונים שומר אמונים ולשנים יאמין כי יאמין בחיין, וכזה השאר כולו בסדר הראשון. והשני מסודר בראשיו ככה שיוצא מהראשון האלוה זיוו כללי לי עד סופו שהוא ממחי ומפיו, והשמר בסדריו. והשלישי הנולד מן השני מהמילה ומהירח לילה עד סופו שהוא באש המעלים סיוי וטובי כמו זיזי. והרביעי ישר יורד עד טור ו' ומשם יפרד להעלים הבנתו עד בוא יומו. והחמישי הוא בעצמו השני אלא שהוא מסודר בצורה שנית וסדרו נשתנה במקומו להעלימו עד בו יומו. ועוד יש אתנו קמאחמשה אחרים מקובלים ולא נגלה מהם עתה כי אם אחד מהם והוא זה.
| והו | עלמ | ילי | סיט | דמב | חבו | מנק | איע |
| הזי | ההע | אלד | לאו | נממ | מצר | ייל | הרח |
| לאו | פהל | כלי | לוו | והו | עממ | דני | החש |
| נתה | שאה | האא | ירת | ההה | ילה | מיכ | וול |
| יחו | מנד | להח | כוק | מהש | כהת | ללה | אכא |
| ראה | מומ | יבמ | היי | יזל | הקמ | מבה | הרי |
| ומב | מחי | יהה | ענו | נלכ | חהו | ייי | מלה |
| ננא | פוי | נית | מבה | ריי | ושר | אומ | לכב |
| סאל | מיה | ערי | עשל | אני | ייז | חעמ | רהע |
זו היא דרך אחת מדרכי סדרי צירופיו והוא היוצר מארבע ארבעה שמות על דמות מלת ברא שית עם חילופם בא"ת ב"ש בצורה זו.
וזו היא דרך צירוף השם במאמרו.
הלב בעמוד חומו, אין קטן מסייע לי, צער הזמנים ההם, לא יאחר להיולד, ומה אלוה מפעלו, ישלח ידו לכהנו, השנה תהיה האלה, הוא יתיר מלאכו, וחן דמו יקח הכל, ממהר מתוך האשה, קמביבא הלך לאי הים, מזל יקוב מחומה, ההויה מעברינה, כח תנין אופן לו, ותלי דינים ביין, ישראל ישמרהו, בעלי שכל יאר עמו, עד יאחז העניינים, צער חברהו עם יוד, יום מלת להיולד, וישוב צעיר ישראל רפאל, ישמרהו שר היום, וכן השאר. ראו רבותי חברי ותלמידי שהדרכים האלה מביאים לפי הרוחניות לשתי מעלות גדולות אשר אין אחריהן שום מעלה אנושית רוחנית. והן השגת חכמת המציאות בשכל האנושי על אמתתה, והשגת קבלת הדבור מהשם ית' באמצעות השכל הפועל המוציא שכלנו מן הכח אל הפעל עת אחר עת. והוא דרך הנבואה ושאר מעלות האדם הם למטה מאלו השתים. על כן כל אחד ואחד מכם שישתדל יותר לקבל אחת מהן או שתיהן, והוא אצל השם ית' יותר נכבד, ולפיכך ראוי שתשימו לבכם לפעל השלם.
פרשת ויהי בשלח פרעה
כבר יחשבו קצת הרואים שזה הספר השני והבאים אחריו אינם פירושי התורה, אבל הם חבורים שהתחדשו לגלות בהם קצת ספר תורה. ומפני שדילגתי בם מן הדרך הנזכרת בספר הראשון אל דרך אחרת מעולה ממנה ושמתי אותה כדמות ההקדמה לשאר אינו פלא שיחשוב רואם שכך הוא העניין. אבל אפשר שיאמר מפני מה לא דרכתי בהם בדרך הראשון, הנני אומר לו שהדין איתו במאמרו זה. אך גם אני הדין אתי בדילוגי מפני שנתחדשו אצלי העיונים מחודשים וראיתי לקצר במה שאמרתי להאריך, והוא כעניין אומ' מהדורא קמא ומהדורא בתרא. ואמנם הדר ביה רבא מההיא וכיוצא בם. כבר אמרתי בראשית קמגזה החבור שאילולי סבות שנתחדשו לא הייתי בשום פנים מחבר זה הספר, וכך אני אומר עוד שאילולי שחליתם אתם פני בכתבכם שאשלים לכם שאר הספרים הארבעה ואע"פ שהתחלתים לא הייתי משתדל להשלימם. וזה לא מפני עצלה ולא מפני צורך האריכות ולא מפני מונע גופני שבכל עת שאני נכנס בדרך זו השפע גובר עלי ומגלה לי דרכי נפלאות תמים דעים שהם כבשנו של עולם. ומוציאני מספקות רבות שהיו בלבי ומראה לי סתרי תורה וטעמי תורה בחזקה ובדברים עמוקים ובלשונות מחודשות בלשון הקדש ובכל הלשונות. כמי שמלמד לנער הקטן הלמד ומקבל האותיות ואחר כך התיבות עם הניקוד ואחר כל הפסוקים ואחר כך הסדרים והפרשיות וכיוצא בם, עד שיוצא חכם גדול בסוף בקבוץ רוב למודו. כך השכל הפועל, אני מעיד עלי שמים וארץ שמלמדני בדרך ההוא בעצמו, יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהלים יט'). כי הדבור הבא ממנו הוא על דרך השגת השכל. והמקובל שכבר קבל סוד האורים המאירים את העניינים ואיך התומים מתמימים את הלב. והכתוב אומר "עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים" (נחמיה ז' סה').
והסוד אצלי שאני כהן מצד אשתי ואני לוי מצד אמי ואני ישראל מצד אבי ז"ל. ואע"פ שיש בזה שינוי מהסדר הראשון לפי מחשבת השכל אין בו שינוי למי שיודע סוד "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון". כל שכן באומרו "ויתן לו מעשר מכל". שהכהונה הייתה לפני היולד אהרן ובניו בעניינים משתנים. וכן יעקב אומר "וכל אשר תתן קמדלי עשר אעשרנו לך". ואחר שהדבר כן איך יש לי תחבולה להפרד מקבלת תלמודי ולימודי וללכת בדרך זולתה או להשתדל לכתוב מה שכוונתי לכתבו בה מה שכוונתי לכתבו בתחלה לפי פשטי התורה או לפי מה שידעתי בתחלה בנסתריה, לא אם אעשה זה בקצת מקומות אחר שכבר נתגלו בתורה פנים חדשות מופלאות בטעמיה ובטעמי המצות, אשר לא עלו על לבנו ולא חשבנו שאפשר לנו לעלות אל זו המעלה העליונה בה. עד שהיא מראה פניה מקושטות ומשתנות אל כל מיני הצורות שאפשר לציירם מהן על צורת האורים המאירים את העינים. עד שהאותיות מאירים כשמש לעתים וכירח לעתים וכנרות לעתים וכאבנים המאירות לעתים וכבדולח לעתים וכאבן שיש לעתים וכזהב לעתים. והוא זמן החשך שאין שם אור כלל עובר בצדיו, כי אם הפירוש, והפשט והמליצה כפשוטה. והרואה מכיר אלה ההבדלים בה ולא זולתו, ואע"פ שיכירו מהם מקצת חכמים ואשר יראה בה באספקלריא שאינה מאירה אחר שראה בה במראה כבר ניבא. אך מי שראה בה במראה כבר ניבא בשום צד באספקלריא מאירה הוא משה. ולגלות זו ההשגה אי אפשר בכתב כי היא תורה שבעל פה באמת, והיא ההוצאה מן הכח אל הפעל. ואם כן מה ראוי לכתוב, ואיך אמנע מלכתוב אחר שהתחלתי. ועל כן אל יפלא הרואה מענייני ומדלוגי בפסוקים ובעניינים מפסוק לפסוק ומעניין לעניין. וכבר קדמונו רבנן חכמי הקבלה האמיתיים המתנבאים על עניין זה באומרם ז"ל על עניינים רבים דרך תירוץ למקשים אין מוקדם ומאוחר. ומעתה כבר התנצלתי מכם ומן הדומים לכם בענייני קמההחבור ושימו דעתכם לקבץ דברי ותשמעו פלאות בקצת מקומות.
הכלל שכוללת אותו זו הפרשה המעולה הוא עניין איכות יציאת מצרים ואיכות הנהגת השם עמם בכל מה שהלכו בו במסעות דרך המדבר ים סוף מִסֻּכֹּת ומְאֵתָם אשר בקצה המדבר שהוא הקצה הראשון, עד בואם אל רפידם שסודו פרידם אשר עמלק שולט עליו. וכוללת איכות רדיפת פרעה וחילו אחריהם עם כמות ידוע מכל עמו, וכוללת מיעוט הבטחון שבלבבות בני אדם על השם ואפילו אחר כמה נסיונות וכמה מופתים זרים מופלאים וכל שכן בלעדם. וכוללת עניין השם היות השם עם אוהביו תמיד לעזר ולהועיל ולהצילם מיד כל מי שיעמוד כנגדם עד שמקבל על עצמו כל מלחמתם והם נחים שלוים ושקטים, כמו שנאמר "יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון". כי הוא ית' צדי"ק כאומרו יהו"ה ילח"ם לכ"ם והוא יחדש לכם נשמו"ת אחרו"ת כאומרו ואת"ם תחרשו"ן. וכל זה בשביל שתקבלו עליכם התורה עד ששני היצרים של כל אחד ואחד מכם ידוהו ויענו לו שניהם יחד ויאמרו קדוש קדוש, כמספר כלל כל הפסוק אשר אותיותיו כמספר שם אהיה ועם תיבותיו עולה כמספר שם יהו"ה ובשניהם נתבשרו, והיה מן הדין שבשניהם ינצלו. וזהו סוד קדוש קדוש שאמרתי מה תצע"ק אלי ע"ת ק"ץ לפי הנסיעה מ"ה אל"י אלימה אלהים, מם הא מה. ויסעו מכאן יודע סוד המסעות עם ויסעו מסכת שהיא הנסיעה הראשונה ואחריהם סוד ויסע ויבא ויט שכבר אמרנו מקצת ענייניו.
קמוואע"פ שמה שאמרנו בו אינו כטיפה מן הים הגדול העליון לפי מה שאנחנו צריכים לדבר בו ומה שקבלנו בו מרבותינו וממלמדנו וכל שכן שאין לו שיעור כנגד מה שבא לנו בגילויו מפי שפע השכל הפועל כמו שנאמר "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם" (איוב יא' ט'). חבור המניין שאין לו סוף עם היות שם ראשית למנין והוא אחד שלם בסוד החשמל. ואמנם אי אפשר שלא נוסיף פה דבר כולל כל עניין ההשגה על פי השם הקדוש הזה אחר שהגענו אל מקומו. והוא שנאמר כי המשיג סוד זה השם וענייניו ומתבודד מצד השגתו להשיג הדבור מהשכל הפועל באמצעיתו, הוא צריך שנודיענו איך ישמר מן הסכנה בפעלתו זאת הקדושה. ותחלה מה שראוי להודיעו פה לפי סתרי הקבלה הוא שצריך המתבודד אל ההשגה שיהיה חכם ומבין מדעתו, ותהיה כל כוונתו לשם שמים, והיא לדעת אמתת המציאות כדי שישיג אל רצון השם. ואחר כך יעבדהו באמת כראוי לפי רצונו. וכשיתחיל צריך שיקח כל אות ואות מאותיותיו ויניענה בתנועת נשימתו ארוכות, שלא ינשום בין שתי אותיות כי אם נשימה אחת ארוכה כפי מה שיכול לסבלה באריכות, ואחר כך ינוח כשיעור נשימה אחת. וכן יעשה בכל אות ואות עד שיהיו שתי נשימות בכל אות ואות האחד לעצירה בעת ההזכרה לתנועת האות והאחת למנוחה בין כל אות ואות. וידוע לכל כי כל נשימה ונשימה שבאפים היא מורכבת מהכנסת הרוח מחוץ לפנים כלומר מב"ר לג"ו, שסודם מורה על אמיתת מדת הגבורה ומהותה שבה יקרא האיש גבור כלומר ג"ו ב"ר על כחו שבו כ"ו ב"ש את יצ רו. בסוד אב"ג ית"ץ קרע שטן עם קמזיגל פזק שקוצית מורכבת מהוצאת הרוח מפנים לחוץ. וזאת המרכבה השנית היא מן ג"ו אל ב"ר. ומשני הנחירים יהיו נכרים שני השרים שנאמר עליהם, אם כל שמות המלאכים משתנים לפי מלאכתם ומעשיהם ופעולתם מיכאל וגבריאל לא השתנו.
ואצל החכם היודע סוד ש"ת שהם שי"ן ת"ו וסודם "עיר וקדיש" (דניאל ד' י') ישתנו בה כחות שניות שהן י' ספירות נודעות על פי שם מפורש ומיוחד. והשמוש מן אל או מל מן הדבר אל הדבר או מדבר לדבר, אם כן העניין מורה כי אין ממלל עד אין תמלל אלה רק מן מיוחס לנחירים האויר מחוץ והמנשים מכניס רק הנשימה אמצעית בין הנושם ובין הנשום. והנושם מפנים הרוח החיצון בפנים ודוחה המיתה לחוץ ומוציאו מבפנים. נמצא מקבל ונותן בסוד משא ומתן תמיד עד עת הפרידה, ואם יחסר זה מן החי רגע כמימריה מיד ימות. על כן כתיב "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (תהלים קנ'), ונאמר הללהו בכל נשימה ונשימה שבך. ויתכן שינשום המדבר ולא יבטא בשפתיו בין ביציאת הרוח בין בביאתה, אבל לא יתכן שידבר ויכניס הנשימה יחד, אך יתכן הדבור ויציאת הנשימה יחד. מפני שנקבי הנשימה אע"פ שהם מן הגרון בכלל שהוא נקב אחד לבד יש להם שלשה נקבים למשאם ולמתנם, והם שני חורי הנחירים והפה. והיודע סוד שם כחו המשולש בשלוש י"ה שהוא שנים יחד ואחד לבדו, והשנים למעלה והאחד למטה נרמזת מדת סגול כזו ○ ○
הסבר המהדיר: ○
קמחוכשמו סו גל שנים ואחד. הוא ידע מיד סוד ראש התלי שהוא בעל ג' נקדים שהם ג' כיוון (אולי קווין) שעליהם נקרא גב"ר ובידו י' ספירות אשר מהם כח ההויה הנקראת בשם אלהים שם גבריאל מפורש מסוד ג' כיוון מהות כל גוף שהם מורים על ארך ורחב ועמק שהם ג' ריחוקים עגולים בסוד אמ"ש. ואמנם סוד ג' רחוקים יובן מסוד ג' נקבים וכן ג' חושים הם ג' שדין שהם רחוקים וקרובים וכן סוד ג' חורים ג' גבורים שוים. גם שם מיכאל הנה מ"כ הם שנים ואחד בסוד י"ה שכולם יורו על שם וחצי שבו הכל תלוי עד היות הששה נחלקים לארבעה חלקים אשר חצים הם שלשה. אך י' ספירות לו גם כן בחלוק חצי הגוף לשמאל וחציו לימין. וכן כך צריך לחקור היצירה כולה והשמות עליה על פי האותיות והנקוד. ויוודע עניינם בסוד בראשית שעניינו אש רבתי היא האש הגדולה, ותוך הבית דג"ש שסודו דלי גדי שבתיי שנים אחד שני מזלות עם כוכב אחד, שככה עשרה מהם מצורפים עם חמשה. וכן י' שמות עם ה' שמות ר"ס ק"ל יעלו שמי"ם והוא סוד זכר ונקבה, וחלוקם ז' מהם יעקב ח' מהם יצחק בשתוף מדת הגבורה והתפארת שהם הפחד והאמת. המפת"ח והא"ד שסודם הבב"א והמפת"ח על כן נתלה סוד ח"ק ומשמש במפתח ובבבא, אהיה הייתי ואהיה. וסוד דגש אש"ו הגדולה ותחת ב' של בראשית שנאמר הוא אשו ג"כ הנה שני מיני אש אחד תוך הגוף שמחזקו ואחד תחתיו שמניעו תנועה מהירה המורה על תחלת כל תנועה. ואלו הן שלש נקודות של המקום כי התנועה סודה פעולה והקף בסוד קץ קץ שהם רצץ. וסודם טוב שבנחשים רצץ את מחו שהוא הפועל ד' אופנים, והנה הנקודות כאלו:
בְּ קמטבית של בראשית רבתי וכן רֵ רש צרי יצר אמנם שִ שין חרק חשק יקר. אבל א'י'ת' אין בם נקוד שהוא י"ש מאי"ן לתה"ו. והמתנועע ממלת בראשית הוא בשר והרמז עליו "בשגם הוא בשר", ולו ה"א נקודות כלומר שש נקודות והם קס"א. ושאינו מתנועע הוא את"י והרמז עליו יצר הרע מיניה אתי וכנגדו עלמה דאתי שהוא עולם האותיות שהם מורים על סוד העולם הבא. וסוד בשר תג"א על דרך א"ת ב"ש ג"ר וזהו סוד שר בתגא מזכיר שם את גא והוא ד"ק כולל ד' שמות הקדש וך וך וך וך וכולם כ"ו, וסודו כבד שהם אלפים וכ"ד והם קס"א עם כ"ד כבד קטן ועוד אלפי"ם ועשרי"ם וארבע"ה רמזם "להנחיל אהבי יש ואצרותיהם א'מלא". ולפי הכרח הנשימות יתנועעו האותיות החקוקות בלב ובמח ובכבד ויפתחו מקורותיהם הפנימיים ותביט הנפש באותיות ההם הנחשבים והשכל מיד ישפיע זהר לנפש ולא ישאר ביניהם מונע לא מצד ההרגל בתנועת האותיות בשלשת מיניהם שהם נכתבים ונבטאים ונחשבים שהם אנושיים. ובהתעצמם בהרגל התנועות לפי הקבלה ישובו כולם מושכלים אלהיים ויובדל בהם בין האמת והשקר ובין החיים והמות ובין הטוב והרע ובין הברכה והקללה, בשכל האנושי תחלה ובאלוהי בבחינת הצירוף.
וכבר חברתי ספרים רבים בצורת ההזכרה הזאת ובדרכי נשימותיה בהכרח שהייה ובהברחת השטן וכחותיו מן הנפש בגללה ובהפחדת השדים מפניה, עד שלא ישאר שד ומזיק באבר מכל אברי הגוף שיוכל לנפש וזה מניעת שכל משום צד. קנוהנה ישתדל המשיג אז בהשגה בכל יכולתו שכבר הוסרו מונעיו בכח השמות ולא נשאר לו שום מונע עצמיי ולא מקריי מההשגה, לא מגו ולא מבר ולא בבתי בראי ולא בבתי גואי, מהבתים שהתפלין מעידין עליהם. ואין ספק כי המזכיר צריך לשמח את לבו בכל שמחה שאפשר לשמחו וצריך לנגן בהזכרה אחת עבור כ"ה נשימות יוצאות וכ"ה נשימות באות. כי כל נשימה באה מכריחין אותה לבוא, ואומר לה תמיד בא בא פעמים רבות לפי (..) ובבואו אומר לו עוד צא צא עד צאתו. וכן החיים קיימים כל ימי היות החי הזה חי. ותבין זה מסוד "בא אל התבה" "צא מן התבה" שהכוונה להחיות החיים. ומשם ביצה תבין זה שהב' חתומה עם י' והצ' חתומה עם ה' והנה ביצה עם ביצה שהם ארבעת כלי הזרע ב' לזכר וב' לנקבה, ב' נגלים וב' נעלמים הם יגלו סוד זה עם זה וחבור הפנימיים עם החיצונים לעד. ותבין זה מן אבגי תץ שכן בלשון יון קורין שם הביצים אבגיו, והנה סוד ארבעה ביצים נפש נשמה תהו ובהו כי הם הקרובים לסבות היצרים הגופנים אחר החבור ואחר התדמות התנועות באבר התולדה לתנועות הנזכרות. וזה מפני שמן הגופנים נכיר הרוחנית בזה לפי מקומו, והמבין יבין שלפי כך שותפי העריות עם שני המעשים שהם מעשי בראשית ומעשה מרכבה בראש מסכת חגיגה.
ואומר אחר זה שעם התנועות הורה השם התנועה כי כל תנועה מורה על תשועה ובחלוף ש"נ שסודם שכ"ל שמ"י. והנה התנועה היא התחלת התשועה כי בנסיעת המלאך והעמוד נהפך העניין המשתנה בכח מה שאחר הטבע ונצלו הזכאים ונצללו קנאהחייבים. "ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים". וסוד מצרים רקי"ע שמימיו מי"ם מרי"ם והוא פרי כח הזק באדם ובעולם כמוהו. והנה צריך שמירת הטורים שמתחילין בראש הדף ידועים על ספר שנכתב ביה שמו והם הבאי"ם, ביבש"ה, יהו"ה, מ"ת, במצרי"ם. (אלו הם המילים הראשונות של כל שורה לפני שירת הים כפי שמובאות בספר התורה) וסימנם הוא ה"ב ימ"ב. והאותיות שבסופם של טורים סימנם ו' מן הלכו ע' מן ויושע מ"ם מן מצרים ה' מן יהו"ה ו' מן עברו הנה הם ועמה"ו. וסופי הראשונים מההת"ם וסופי הבאים אחריהם הם מכמל"ו וראשיהם א"ב בע"ו וראשי האחרונים הומי"ע. וכך צריך לחקור הנשאר כולו, כי כן קבלנו ובחננו שהוא ככה מניין עשרת הדברים שהוא באותיותיו כת"ר ובתיבותיו עק"ב ופסוקיו י' הרי הכל כת"ר יעק"ב. וידוע כי הרואה סימן אחד או רבים מאלו הסימנים והדומים להם לא יוודע לו עניין לפי הוראתם בלשון אבל לא יבין הכוונה בם והטעם הנכון כי אם בקבלה. כאמרך על דרך משל כי למד של מלת "לנכרי תשיך", קבלה שצורת צוארה העולה למעלה מכל האותיות היא צורה הפוכה בראשה העליון והיא בדמות צורה זאת,
ל
והוא שראשה מביט למטה לאחריו ושאר הלמדי"ן שבתורה כולה ראשיהם מביטים לפנים כמו שיודע לכל סופר וידוע לכל בעל שכל שאין זה פעל בטלה. וכבר קבלנו על פה מהות קנבהכוונה בזה השנוי פה ואולי נזכיר טעמו במקומו או בזולתו אם לא ימנענו מונע בע"ה.
ונשוב לומר שעניין השירה הוא הערה על חיוב ההודאה לשם ית' על כל טוב ועל הפכו בין כללי בין פרטי. ואמנם זה שכלל כל האומ' ראוי להיות שירתו מופלאה כמו שהוא ואמנם דבריה מגידים עתידות נפלאות נוסף על מה שבא בפשוטי הדברים המופלאים. ועדינו הם אומרו "אז ישיר משה" ואומרו "תבאמו ותטעמו" שהם מדברים לעתיד, כל שכן אומרו בסופה "יהוה ימלך לעולם ועד" שזה עד נאמן שהוא סוף כל הזמן. וכבר רמזנו עניין הנסיון בעץ ובמים המרים. וממה שכללנוהו זו הפרשה מעניין המן שנתנם הוא ית' "לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו". הוא אומרו "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". הורה בזה שחייב כל בר ישראל להשליך "על יהוה יהבך והוא יכלכלך" (תהלים נה' כג'). וזה מפני שהמונע הגדול שיש לבני אדם מההשגה השכלית הוא תאות המזון, כי כל נסיונם לא היה כי אם על מאכל או על משתה מלבד פחד המות מהאויבים. וכל זה הוא עניין ממשלת הטבע החזק אשר נשתנה האדם בו בעניינו עם שאר בעלי חיים. וגלה השם לנו דבר זה ורוצה שנתלה בטחונינו בו באמת עד שאם אין לנו כי אם מזון יום אחד שהוא שתי סעודות לפי ההכרחי שלא נדאג על מזון מחר, כל שכן על יותר רחוק כגון שבוע או חדש או שנה או יותר מהם, כי כל מה שיוסיף זה הסכל דאגה על אריכות הזמן איך יחיה בו. ומסיר דאגתו על זה מהיותו למד דבר שבו ידע את בוראו יתחייב אצל השם על זה קנגשיענישהו עד שתרבה דאגה ואפילו אם יתעשר עשר גדול. כי אין כח בעשר לבטוח עליו כמו שיש כח בשם ית' לבטוח עליו, וזה מפני שכל אדם יודע שהגופים הווים ונפסדים וכשיפסד הגוף ישאר העשר ביד יורשים צדיקים או רשעים, ולא עוד אלא שאפילו בחיי בעל העשר יתכן שיברח מידו וישוב עני מעונה. כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים. והבוטח על דבר בלתי קיים אין לו קיום אבל הבוטח על דבר קיים באמת כפי מה שראוי לבטוח בו כמו שהתבאר לבעלי הבטחון היודעים מהותו הנה הוא קיים על כל פנים כקיום מי שבטח עליו.
ועל כן אמר השם למען אנסנו שבכך ינוסה הבוטח. ואומר "הילך בתורתי אם לא" הוא להודיענו שכוונת הנסיון היא בחינת הליכה בתורת יי' המיוחסת אל עצמו לא זולתה. כי על כן אמרו בתורתי, וקבלנו שהוא סוד השם כמו שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו" (משלי ד' ב') כי לקח הוא חלק, טוב הוא וה"ו, ובא"ת ב"ש זה הנפ"ש וזה פצ"פ. כי נתתי לכם תכלית מן תכלית תורתי והוא אל תעזובו, מודה שהוא בידנו כמו שאמר נתתי לכם. ואחר שהוא אתנו דין הוא להחזיק במתנה האלוהית וכל שכן על המודה על חלק טוב "כי חלק יהוה עמו" אל תקרי עמו אלא עימו. המן הוא הכח הזן, גם הוא גם המים והוא המזון הטבעי ההכרחי. וסוד המזון, מן חי, חצי מנהיג חצי והוא סוד ה"ו שהוא חצי המזון גם חק המזון וחצי הזמן. ונאמר שבת ודינין במרה איפקוד (סנהדרין נו:) והנה שתף השבת עם לחם יומים. ונאמר "ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש". שתף מן קנדעם זרע הנה זמן רע שהוא לבן דגן באמת, ואמנם רע הוא רביע שעה מן א"ף. ואשר השביע זה הדבר הנקרא ר"ע בשם טו"ב שסודו שמי וה"ו שהוא רבי"ע חיי"ם שסודו שמ"י, מהפך הרע אל טוב בכח עץ הדעת העליון. על כן צירוף זה יעיד לך על עניינו בלי העניינים השלשה שזכרנו, הוא בסוד חי יח והנה נשלמו בשלשתם ג' פעמים אחד מהם שם וחצי שסודם כ"ו ז"ו.
ובשנת החמישים יעלה כל אחד ב' ע' מדרגות והנה אז יהיה האד"ם אדם שלם, ויבקע י' ח' מי"ם וזה יהיה י' וזה י"ה וזה הי"ה והבן זה. ועם היות הדבר כן איך יש לי דרך לדבר בפשטי התורה או להאריך בנסתריה כי אם על דרך מסירת מפתחות לבד. והמפתחות הם בעצמם אי אפשר להם להיות קלי הפתיחה, שכל שכל שחושב בעצמו שהוא מבין יבקש לפתוח השערים הסגורים במסגרת הנבואה, בהם נמשכו בזה אחר דרכי השם. ועשינו עם הרואים חבורנו מה שעשה השם עמנו, שעד ח"י שנה לא הוציא שכלנו מן הכח אל הפעל בשלמות עד שיתחדש ממנו תולדת מורכבת משתי השגות ההרכבה חושית [ושכלית] והיא שראינו באורים בעיננו בתורה ובתמים בלבנו בטעמיה. ועל כן נשוב לומר כי זו היא צנצנ"ת אח"ת ששם מ"ן בגימט' והנה סודו שכב"ת זר"ע משותף עם כ"ח הז"ן. והעד אמרו "ותן שמה" הנשמות, וכן אומרו "מלא העמר מן" שסודו נפש בדם המ"ל והער"ל אדם המל ואדם הערל, כי סוד מל"א העמ"ר לשון. והעד אומרו "וְהַנַּח אֹתוֹ" שהוא אות הנבואה כי והנח סודו הנבואה ומלת אותו חסר ו' והנו או"ת. ואומרו "לפני יהוה" שזהו עניין הפנים. ואמרו "למשמרת קנהלדרתיכם" סודו למשתמש למדת סיני. וכן "לפני העדת" לעיני הדעת. "למשמרת" לשמר תם, "שמר תם וראה ישר" (תהלים לז' לז') (..) מפי מבואר.
ואם יאמר האומר אם נלך בדרך לקיחת כל תיבה ותיבה ולצרפה ולהפכה הנה נשקע ונטבע בים הגדול ונפסיד כח המחשבה ונשוב לאחור מכל השגה ונמות בלא עתנו. נאמר לו זאת הדרך יותר עמוקה כמו אלפי רבבות פעמים לפי מה שהשגנו בנתיבותיה אנחנו היום. והנה העמקנו בה עד עמקי עמקות על כל נקודה ונקודה בתורה ולא מתנו אבל חיינו בם. כי סמכנו על אומרם "בא להטהר מסייעין אותו", והנה לא נשקענו ולא נטבענו בים סוף אבל עברנו בו ביבשה והיו לנו המים עזר וחומה בחכמה מימיננו ומשמאלנו. ואמנם נרצה עתה לגלות דבר כללי והוא עניין מלחמת עמלק מפני שכבר כללנו הנסיונות ודברנו במהותם. והנה עמלק עם לק מעלק באבנים מר כרוחו. והנה יהושע נאמר עליו "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" שהוא פרי חלב, כי היה זה בפיו עם ידי משה, ואהר"ן וחו"ר הוא רוח"ו הנור"א שהוא בידיו תומך מזה אחד ומזה אחד. "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" עד שיחשך אור הגיות וישוב יומם לילה, ובקרם ערב, בכח עשר ספירות של אצבעות הידים הידועות למקובלים. והוא סוד "כי י"ד על כס יה" כי עם מלת הו"א יהיה הכסא שלם והשם שלם, בסוד יהושע יהו שלם עם ה' של משה שאז שם יי' שלם. ועל כן "מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" במעלק בתלוי כי קללת אלהים תלוי במה שבכחו ובצאתו לפעל מנצח המלחמה. קנווזהו "תמחה את זכ"ר עמלק מתחת השמים לא תשכח" לא תחיה תשכח מלנצחו כי כחו תלוי תחת השמים. ודע כלל הפרשיות הבאות אכללם יחד ואחר כן אדבר בכלל בם לפי המזדמן. ובזה די ויותר מדי לפי גבורת השפע האלהי המשפיע עלינו ב"ה.
יתר הפרשיות
דעו אחי באמת כי ז' פרשיות הנשארות יש בכל אחת ואחת מהן פלאי פלאות, אך מפני האריכות נכללם יחד ונקצר ענייניהם. ונאמר כי כוונתו היתה בזה הספר להעיר לבות הישנים ומי שלא יתעורר עם מה שאמרנו בזה הספר בד' פרשיות שבו לא יתעורר עם היותנו מכים את ראשו ומרצצים את מוחו במרזפתא דנפחי. שעליו ועל דומיו נאמר "וישנו שנת עולם ולא יקיצו" (ירמיה נא' נז'). ואמנם עם האמור נאמר "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל יב' ב') ויחיו המתים אחרי מות החיים הכלים. והרוצה לאכול ולשתות ולבעול וליבעל הוא הנקרא עם כחותיו "בהמות בהררי אלף" (תהלים נ' י'), שהיא אות ראשונה של אלפא ביתא. והם בהמות מהרהור באל"ף בי"ת ובת"ו שי"ן כי סוד השם נגלה מן תשרק צפעס נמלכ וכו'.
פרשת יתרו יש בה מתן תורה. פרשת משפטים שבה נכללו המדות. פרשת ויקחו לי תרומה סוד המשכן. פרשת ואתה תצוה שבה בגדי כהונה וקצת קרבנות. כי תשא שבה השקלים וכלי הרחיצה ושמן משחת קדש והקטרת והציורים אשר עליו. וסוד השבת השבת וסוד מתן תורה והלוחות ומעשה העגל. קנזועניין אהל מועד וסתרי לוחות שניות עם י"ג מדות אלוהיות. ואזהרות ע"ז ועניין שלש רגלים וכריתת ברית על פי התורה. וישיבת משה בהר עליון בישיבתו והתקרבו לשם ית' כי קרן עור פניו. פרשת ויקהל שבה שמירת שבת ומצות משה לישראל על בניין המשכן וכל כליו. והתרומה שהביאו נדבי העם האנשים והנשים ומעשה המשכן שעשו בפעל. פרשת אלה פקודי בה חתם הספר הזה ועניינה במלאכת המשכן. והנה החל בזה הספר בשמות והשלים בספירות והשלמה בהשלמת מלאכת המשכן. והודיענו השם באי זה יום הוקם המשכן, והוא בניסן באחד לחדש כאומרו "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". וזכר כל תקון עמדו עד "ויכל משה את המלאכה". ואחר תום הכל נאמר "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את המשכן". ונאמר "ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן". והענן והאש והכבוד יחד מונעים הנסיעה, ובהסתלקם תמצא הנסיעה. ואמנם הענן והאש יומם ולילה נמצאים ואין המניעה מהתנועה מצדם כשאין הכבוד שוכן וא"כ עיקר המנוחה תלוי בכבוד בהראותו, והתנועה עם הסתרתנו. כמו שנאמר "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל" "ואם לא יעלה הענן" וכו'. וזה הענן שהוא ענן הכבוד אינו הענן הראשון הנזכר למעלה שנאמר עליו "ויהוה הלך לפניהם יומם" כי זה הענן הולך לפניהם. "ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל", שהוא שנאמר עליו "ויהוה הלך לפניהם" שסודו הוא ובית דינו. הנה הוא שב לאחריו "וילך מאחריהם". ונאמר "ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד קנחמאחריהם". א"כ אין זה הענן זה האחד בעצמו, כי זה השני הוא ענן השכינה והראשון אינו השני הנזכר פה. וזהו סוד עניין הנבואה כולה. ורז"ל אמרו שבעה ענני כבוד היו, וקל על היודע להבדיל בין העננים לקבל השפע הנבואיי כי העניינים רבים. וזה ידוע מצורת הבריה ומארבעת הליחות שהם יסודות ושרשים לכל מה שהורכב מהם תחת גלגל הירח.
ועתה אשוב לדבר בכלל מה שאמרתי בז' פרשיות. והוא כי מה שבא בפרשת יתרו מעניין מתן תורה ומה שנקשר עמו לפני עשרת הדברים ואחריהם הכוונה בו להודיענו אמתת הנבואה ומהותה, ואמתת ההנהגה וצורת ההשגחה הפרטית והישראלית והלויית והכהנית. ולהודיענו הבדלתה מכל ענייניה ולהביאנו תחת כנפי השכינה על הדרך האמתית לא כפי הדמיונית. שאין ספק שכבר התבאר אצלנו שאין הנבואה באה לשום מתנבא באמת כי אם על דרך צירוף האותיות עם ידיעת דרכיו ונתיבות מערכותיו וסדרי תבונותיו ושבילי סוד הספירות עם השגת סתרי ענייני השמות. וא"כ הדבור בפירוש הדברים לפי דרך זו הוא עדיין רחוק מאד מכוונתינו, שאנחנו לא כווננו בספר זה לפי תכליתו אלא לגלות בו איך היתה מציאות התורה לפי תכליתה ושדעת המפרשים לפי הוראת דבריהם רחוקים מאד מדעת נותן התורה ית'. אלא שהוא ב"ה תקן לאדם דרכים שיעלה בהם מדרג אל דרג עד הגיע אל מדרגת הנבואה מעט מעט. אשר אליה היתה כל כוונת בריאת האדם, מצד היותו אדם נקרא בשם יי' ובשם אלהי"ם ובשם אדנ"י אלהי"ם ובשם מלאך יי' ובשם מלאך האלהי"ם, מצד הוראת השתוף המופתיי קנטאשר בינינו ובינו ית'. והרחוק ממנו ית' בתכלית הרוחק הוא המתרחק מדרך הנבואה, והמתקרב אליה הוא הקרוב לו ית' ולפי רחקו וקרבו אצל השם ית'. ואם כן מה נדבר בהשגת הנבואה לפי הפשט או הפירוש כי זה הספר לא חובר אלא בעבור המתנבאים לבד. על כן לא נזכיר דבר בעניין מתן תורה פה, כי אינו דבר שיכתב בספר אך דרכו היא לקבל עניין זה פה אל פה. ואשר בא בפרשת משפטים יורה על המדות האלהיות המשותפות עם המציאות עם חלוק הדם לשני חצאים. באומרו על החלק האחד "הנה דם הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים האלה". וסוף הכל "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו" גלות חירות. וכך היא המדה במעשה ההוא סוד מעשה מרכבה ובראשית לפי דמות הוראת כף הדמות המורה על המדות כף זכות וכף חובה מדת רחמים ומדת הדין. "לבנת הספיר" (..) הוא סוד (......) "כעצם השמים" יודע בשם העצם (..) הגורל עצם טלה על הקדמון "ואל אצילי בני ישראל" שקבלו האצילות והשפע. "לא שלח ידו" (..) כחו מלהתראות להם על צורה גשמות שנאמר "ויחזו את האלהים" התנבאו על דרך כללית וקבלו דרך פרטית בתענוג ונהנו מזיו השכינה כמו שתרגם אונקלוס "והוו חדן בקורבניהן דאיתקבלו כאילו אכלין ושתן". והשמחה שדימה אותה למאכל (...) היא (.) הנרמזת בקהלת על קבלת החכמה (.) שהיא שמחת עולם. ושכינה בהר ובכל מקום ארבעי"ם יו"ם וארבעי"ם ליל"ה ה"ש ב"ע ו"ת. היה מזכיר לב שמות שהם שמו"ת הל"ב שהיה מקבל השפע מהשם ומשג"ע השט"ן. "קסוהמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד
ומה שבא בפרשת ויקחו לי הוא כולו עניין המשכן שבו נודעה צורת המציאות כולו בכללו. ואם יודע עניינו כראוי הנה יודע כל היצור שבנמצאים ומה צורך לחכמת חוקרים או למחשבת חוזים במקום שאפשר להשיג כוונת השם וסתרי המציאות על פי התורה המאירה כל מחשך שבלבותיהם של בני אדם. ועדיין אני אומר יותר מזה שדברי הנביאים והכתובים ברוח הקדש, ודברי המשנה והתלמוד וההגדות הכל מפורש בתורה ליודעה ומכירה באמת וגם בה כל הלשונות כמו שכל זה בכ"ב אותיות כן הכל בתורה. ועניין המשכן הכולל הכל לעד נאמן (....) על דבר השם במקדש (..) כתיב "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". והשלחן (..) והמשכן והאהל והקרשים והפרכת והמנורה (.) והחצר ושאר הכלים ותקונם כל אלה הם מצד אחד כללים ומצד אחר פרטים, ומצד אחר כללי הכללים, ומצד אחר פרטי הפרטים. וצריך לדקדק עליהם מהם על דרך כללית ופרטית עד שיודע הכל. ומה שבא בפרשת ואתה תצוה הוא עניין המאורות וכחותם, להודיע סוד "נר יהוה נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" (משלי כ' כז') חופש כל חדרי בטנה של תורה. ובגדי כהונה לעניין הכחות המתלבשות עם המלבשות השבעות הרוחות בשמות. ועל כן נרמז בסוד "שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִיקסאם עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם". היא התולדה הפנימית וחר"ש וחש"ב לעדים. והנה ושמת שמות "אבני זכרון לבני ישראל" מדת הגבורה. "ונשא אהרן את שמותם" חסד מכאן, וכן סוד "לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא" מן ונשא בחשן המשפט ומעשהו וארבעה טורי אבן ושמותם. ואמרו "וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט". והנמשך עם החשן יודיע מהות הכחות המקטרגים המונעות ההשגה בטבע. ועל כן יעמדו כנגדם בהפכם, והנה "אבני שהם ואבני מלואים לאפד ולחשן". והם י"ב אבנים והשמות נכתבים עליהם (...) באמת הרי א"ו א"ו ו"א (...) אחת עד י"ב שמות לי"ב אבנים (...) לאוי"ב ידע זה וישמר ממונע (...) כח שמות ב"י אשר על לבו של הכהן "לזכרון לפני יהוה תמיד". ונאמר "וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה תָּמִיד". (.) והכתוב המעולה מורה נפלאות תמים דעות לאישים והנה מגלה סוד כחות הלב בעל הנבואה משפט רוחותי ואין מגלים סודם אלא לצנועים פרחי כהונה פה אל פה והציץ מפתח
קדש ל מלמעלה
י ה ו ה מלמטה
הנה בעלי הצירופים מכירים סוד זה בתחלת מחשבה ואינו צריך ביאור, ושאר הבגדים יודעו מאלה. והקרבנות יתגלו קסבבספר ויקרא (חבל על דאבדין) שהוא מפתח הקרבנות ויום הכפורים מכללם. ואשר בא בפרשת כי תשא לפי הפרטים הקשה שבה הוא ענין מעשה העגל, גם הוא נקרא ולא מתרגם. ואשר בא בפרשת ויקהל ואלה פקודי כבר נודע ממה שעבר בפרשת התרומה והכל כוונה אחת, אלא שנכתב ונכפל לעורר בו הלבבות אל סוד המצוה תחלה ואל סוד המעשה אחר כן. הנה כבר נשלם מה שכוונתי לכתבו בזה הספר השני הנקרא מפתח השמות ש"ל (שבח לאל). ואמנם עם היות מן הראוי לפי קצת דעות שזה הספר היה נקרא מפתח השמות כמו שקראתיו
הסבר המהדיר: (א"ה, מכאן ועד הסוף נשארו עוד ארבעה עמודים שלשה קשים ומפרכים ואחד מחוק כולו. כמובן שגם ביתר הדפים לא לקקנו דבש אך בסיעתא דישמיא רבא העלנו ארוכה לרפאותינו. ובסוף הבאתי את אותם שלשת הדפים כפי שהם בכתב היד, וכל היכול להוסיף בסוגרים החסרות תבוא עליו הברכה)
אני (.) כלומר (.) מהיותו בדמות (..) על כן (...) זה הספר בחתימה זו להודיע זה (..) של (.) מחשבה זו הם דיעות (.) אמצעיות ואומר כי כוונת כל מחבר ספר הם (...) להיות על שני דרכים האחת (..) ספרו מה שכבר עלה בידו מן החכמה. והשנית להחכים את מעייני ספרו עד שיעלה (..) מה שעלה בידו ממנה כי נחלת החכמה אינה באה לבנים בירושה לפי הנהוג בכל אבל היא מן החכמה (.) לתלמידים והוא ג"כ להודיע כח המוריש ליורשיו (.) שתי תועלות אחת להבדיל דעתו מדעות המוניי העם ושנית להנחילו חיי העולם הבא ומפני שכח ההויה וההפסד כולל הכל היה מן הראוי לחכמים למסור חכמתם בחייהם לתלמידיהם הנמצאים לפניהם בכתב וגם על פה ולרחוקים מהם בכתב לבד וכ"ש לאחר מותם אין דבר על פה לא לרחוקים ולא לקרובים כי אז כולם רחוקים בתכלית הרוחק ואם לא חוברו הספרים היתה החכמה נפסדת וכלה עם קסגכלות הגופים כמו שרמז באומרו "ועמכם תמות חכמה" (איוב יב' ב'). ואמנם כל חכמה מחוברת בספר תתקיים כפי קיום הספר והעתקותיו ואם רבו ההעתקות תהיה סבה להשארות מין החבור ההוא כענין ספר היצירה המיוחס לאברהם אבינו ע"ה שהוא היום נמצא אתנו. ואם הדבר כן אי אפשר אצלי (...) והדומים להם ממי שקדם להם מראשי דורותם ומתלמידיהם ומן הבאים אחריהם מבניהם ותלמידיהם עד משה רבינו ע"ה שכל חכמה לאשר הספר ההוא ומחברו ?? הדברים מספיקים לנחול בם שני עולמות העולם הזה והעולם הבא וקצר יותר בהודיע ?? הנחלה עם למוד כ"ב אותיות התורה והורנו ?? מקום מוטבע בכל אחד ואחד ממנו מעת היצירה ?? במבטא הנמסר לנו ולטבע יחדו ?? לטבע לבד וחוץ ממנו הנמסר לנו ?? על דרך למוד וההרגל שאם נרצה להשתכל ?? האותיות הרשות בידינו ואם לא ירצה אחד ממנו עוד שום אות לא ידענה לעולם ואנו נדונין ?? משותף בינינו ובין הטבע אם ?? לטבע לבטל בחירתנו ?? הפנימי המוטבע בנו הוא לפי מזגנו ואין עליו דין ודברים על כן אין אדם ראוי לנבואה ?? בעבורה גם ?? בתענוגה כמו שתאמר על דרך משל אדם שאינו ראוי למלוכה אינו נענש על שאינו מלך גם אינו נהנה מתענוג המלכול כפי מהותה ואמנם מי שמרגיש בעצמו שהוא ראוי למלוכה מפני שהוא מזרע המלוכה והוא בן מלך אם אינו משתדל למלוך דינו ליענש על עצלותו והנה נודע שכל ישראל בני מלכים הם ?? כולנו נדונים עליה ?? נידונין עליה והעד אומרם ז"ל על זה בא נחש על חוה הטיל בה זוהמה ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם ואומרם מי שלא עמד לא פסקה זוהמתו ?? אנחנו קסדכולנו בני ישראל כולנו כאחד ?? כל איש ואיש כפי כחו ואחר שהתורה ?? שזו היא תכלית הכוונה בה ?? "ויתן אל משה ככלותו" ככלתו כתיב ?? בשיר השירים שהוא קדש קדשים הדין ?? ישתדל על זה בכל יכולתו ובהמצא אי ?? דין הוא לאשרו ולבד ?? דרך ?? ראוי לייחס גם ?? פרש אותה לפי פשטו ?? לכוונה זו בעצמה והיא ?? מבקשי הנבואה ודורשיה ?? אוהביה כדי להביאם אליה ואם ?? על צורה עמוקה עם ידיעת היות כל התורה שמותיו של הקב"ה על הדרכים שהזכרתי לזוכריה ?? לי מן ?? דין הוא לקרוא שמו של
הסבר המהדיר: סליק מפתח השמות
תמה ונשלמה מלאכת ההעתקה וההגהה
והאל נאמן יסלח לנו באם שגינו
הסבר המהדיר: ויפח בנו רוח חדשה בנפשנו
וטל לנשמתינו
אמן.
מפתח השמות
הסבר המהדיר: א