הסבר המהדיר: אהקדמת העורך
בשבח והודיה נברך לאלוקינו, ברוך הנותן לשכוי בינה ומתיר אסורים ומקיץ נרדמים מישני עפר.
הנה זה היום נגילה ושמחה בו. שזיכנו השם יתברך להעלות על הדפוס כתבים נוספים ונפלאים מהמקובל האלוהי רבי אברהם אבולעפיה זצלה"ה.
לאחר ימים ארוכים של ערגה וצפיה בשערי ה"גן נעול". לאחר תפילות ובקשות לשם ית' ויתהלל נפתח לפנינו הגן ויכולנו להעלותו על הכתב. מכיון שלא רבו הכתבים בו רק שנים במספר היתה קשה מאד מלאכת הפיענוח. אך כשניפתחו שערי הגן עטנו עליו כמוצא שלל רב.
צרפנו ל"גן נעול" את איגרתו של רבי אברהם אבולעפיה "שבע נתיבות התורה" כדי לקבל ספר הראוי להתכבד בו.
באיגרתו "שבע נתיבות התורה" מזכיר רבי אברהם אבולעפיה את מספר ספריו שחיבר והם כ"ו ספרים בחכמת קבלת השמות ועוד כ"ב ספרי נבואה. מכיון שנשאלתי פעמים רבות על ספריו הריני פורטם על פי הא,ב כפי הידוע לי ולפי כתבי היד בארכיונים.
הסבר המהדיר: הערה: התאריכים מתיחסים לאלף החמישי ליצירה המתחילה בשנת 1240 למינינם
"אוצר עדן הגנוז" נכתב בסיציליה שנת מ"ו פירוש ארוך על ספר היצירה וחומר אוטוביוגרפי (כ"י בבעריכה לדפוס).
"אור השכל" נכתב בסיציליה שנת מ"ה עוסק בקבלת השמות צירופים והיגוים להשגת הנבואה. יצא לאור תשנ"ט.
"ספר האות" נכתב בהגיעו לקומינו שנת מ"ח חיבור נבואי. פורסם ע"י אהרן ילינק תרי"ד.
ספר איש אדם" ספר נבואי נכתב במסינה שנת מ"ב. לא נמצא ראה "מצרף לשכל".
"אמרי שפר" נכתב באי קומינו שליד מלטה שנת נ"א כנראה הספר האחרון שלו, עוסק בשיטות הצירופים. יצא לאור על ידי תשנ"ט.
"ספר הברית החדשה" ספר נבואי נכתב בסיציליה שנת מ"ב. לא נמצא ראה "מצרף לשכל".
"גט השמות" מספריו הראשונים, רבי אברהם אבולעפיה נותן גט לכל שמות הקדש מלבד שם הויה. הרמ"ק משתמש בשיטה זו. כ"י
"גן נעול" נכתב בקומינו שנת מ"ט פירוש לספר היצירה. אור חדש על ציון תאיר.
"ספר הגאולה" השלישי בסדרת פירושים על "מורה נבוכים". כ"י
"המלמד" נכתב בשנת ל"ו עוסק בשם המפורש ברכת כהנים ואלפא ביתות. כ"י
"ספר הפטרה" ספר נבואי נכתב ברומי. לא נמצא רגאה "מצרף לשכל".
הסבר המהדיר: "וזאת ליהודה" איגרת כתשובה להאשמותיו של הרשב"א. יצא לאור על ידי מצורף ל"חיי העולם הבא".
"חותם ההפטרה" עוסק בצרופי אותיות קשה לפיענוח. כ"י
"חיי נפש" הראשון בסדרת פירושים על "מורה נבוכים" נכתב שנת ל"ט. כ"י
"חיי העולם הבא" הספר החשוב ביותר העוסק בקבלה נבואית נכתב בשנת מ' נקרא בפי המקובלים "קיצור שולחן ערוך לאבולעפיה". יצא לאור על ידי תשנ"ט
"ספר החיים" ספר נבואי נכתכ בשנת מ' בקפואה. לא נמצא ראה "מצרף לשכל".
"ספר החשק" דומה ברובו לחיי העולם הבא. הציטוט הרחב ב"שערי קדושה" למהרח"ו מובא מספר החשק. עומד לצאת לאור.
"ספר הישר" ספר נבואי נכתב בשנת ל"ט ביון. לא נמצא ראה "מצרף לשכל".
"ספר המליץ" ספר נבואי נכתב במסינה שנת מ"ב. לא נמצא ראה מצרף לשכל".
"מפתח החכמות" פירוש לספר בראשית נכתב שנת מ"ט. כ"י.
"מפתח הספירות" פירוש על דספר במדבר. כ"י
"מפתח הקרבנות" פירוש לספר ויקרא לא נמצא
"מפתח השמות" פירוש לספר שמות. כ"י
"מפתח הרעיון" מספריו הראשונים עוסק בדקדוק ובהיגיון בידיעת האל וחדוש העולם כ"י
"מפתח התוכחה" פירוש לספר דברים הסתיים בשנת מ"ט. כ"י
"מצרף לכסף וכור זהב" עוסק בשם מ"ב. כ"י
"מצרף לשכל" נראה כפירוש לספרי נבואה שנכתבו בין השנים ל"ט עד מ"ב נכתב בשנת מ"ב. כ"י.
"נר אלהים" עוסק בצירופים וקבלה להשגת הנבואה לא עיינתי בו ולא ברור יחוסו. כ"י
"סתרי תורה" השני בסדרת פירושים על "מורה נבוכים" נכתב בשנת מ'. כ"י.
"ספר העדות" ספר נבואי נכתב ברומי שנת מ'. לא נמצא ראה "מצרף לשכל".
"ספר הצרוף" ספר חשוב בצירופי מילים ואותיות לא עיינתי בו לא ודאי יחוסו. כ"י.
"פרדס הספר" או "פרס הספר" מוזכר ב"אמרי שפר", קבלה נבואית עוסק בהנקוד, לא נמצא.
"שבע נתיבות התורה" חלוקה מענינת בשיטות לימוד תורה. יצא לאור כאן.
"שומר מצוה" פירוש על ברכת כהנים נכתב בשנת מ"ט. כ"י.
ישנם עוד כמה ספרים המקוטלגים בארכיוני כתבי היד בערך "אברהם אבולעפיה" מפאת קוצר הזמן עדין לא ראיתים ואיני יודע על אמינותם אך אציינם פה ברצף ובע"ה אם יהיה בידי נתונים מדויקים אפרסמם בעתיד.
ואלו הם
"סוד שם הקדש" "עשר הוויות" "פירוש ספר העיון" "ציור לששה ספירות" "פירוש שם המפורש".
נחזור לגננו, כמנהגו מרבה רבינו להשתמש ברמזים מפאת גודל הסוד ופחד "האשפה" כפי שמתבטא הוא כאן ב"גן נעול". עד כי לפעמים לא הצלחנו לרדת לעומק דעתו והיינו כסומים, ולפעמים עמדנו קסומים. אך ברוב המקרים לא הוספנו או רמזנו בגוף הספר על פתרון, רק לעיתים רחוקות הוספנו מלת הסבר יען כי ירוץ הקורא, כנאמר "למען ירוץ קורא בו" חבקוק ב' ב'. כמובן הוספנו ברוב הפסוקים מראה מקומות.
כל תוספת שהבאנו מובא בכתב קטן מהרגיל בתוך (סוגרים) עגולות. בסוגרים [המרובעות] באות מילים שנראה שייכות לטקסט. המילים (בסוגרים) בכתב רגיל נראה לנו כטעות סופרים. המילים בכתב גדול באים בדרך כלל שהם מצוטטים מספר יצירה.
כמובן גימטריאות פרפרות לחכמה, מרבה רבינו להשתמש בהם ושוב למען ירוץ הקורא הראנו לפעמים השתלשלות המילים בו מנסה המחבר לקשור מילה במילה הדגשנו רצץ מילים בעלי גימ' שוות ע"י מילה גדולה או ע"י 'גרשיים' או שניהם גם יחד.
לפעמים הגימ' מורכבת בתוך המשפט עד שקשה להראותה ללא הוספת הסבר אך מכיון שלא רצינו להפריעה בשתף הקריאה השתמשנו בגרשיים אם הגדלה גם יחד. לדוגמא: עמ' 33, ד"ה וייצר בשני יצרים בשני יודין יצ"ר יצ"ור 'ש"ש מאו"ת' 'שקר ואמת'. הסבר, שני היי מלמדין על שני יצרים יצר יצר גימ' שש (600) שש מאות גימ' שקר ואמת.
הנני מודה לחברי הר' אורי קרניאל שטרח ויגע בהגהת כל החומר ישר כח גדול.
אני תפילה לשם יתברך שיעזרני להוציא לאור כתבים אלו ועוד היד נטויה. וישלח לנו רפואה שלמה מן השמים רפואת הנפש ורפואת הגוף בזכות רבי אברהם אבו אל עפיה המכונה אב הרפואה. כדי שנשכים ונעריב לעבודתו ית' ונזכה ללמוד על מנת ללמד לשמור ולעשות וליחד שמו באהבה.
עבדכם העורך
אמנון גרוס.
"אחכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה" (משלי א' כ').
ביאור ספר היצירה
"בראש הֹמיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר עד מתי פתים תאהבו פתי ולחלוי"ד (ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת) תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם" (משלי א' כא').
"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה... עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאֻשר" (משלי ג').
בהמשכיל בתורת ה', בעיינו בה לשמה, היא בעצמה מדברת לו פה אל פה, כאשר ידבר איש אל רעהו. ורואה אותה עין בעין, ומדבר אתה פנים אל פנים.
ומפני היות הדם בתוך הלב נקרא בשם הנפש, נאמר בבראשית רבה, חמשה שמות נקראו לה. נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. והמכיר נפשו יתחייב מהכרתו שכבר הכיר כל גופו, והמשיג את קונו יתחייב מהשגתו שכבר השיג כל הבריות. ומפני היות התורה אמצעית בין האדם ובין בוראו נתנה לו תורה, ותלמוד תורה קודם למצוה. מפני שתלמוד מביא לידי מעשה, ואין מעשה מביא לידי תלמוד. ואעפ"כ לא המדרש הוא גהעיקר אלא המעשה. ומי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת.
ומעשה יובן מסוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שהם מעשים אלהיים, והיודע סוד למה לוחות דאבנים, שנאמר "והלֻחֹת מעשה אלהים המה" (שמות לב' טז'), יתכן שיודע סוד המכתב. שנאמר בו, "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלֻחֹת" (שם). וידע מיד מפני מה ששבר משה מעשה אלהים, מפני מעשה העגל. ולמה אין הלוחות מעשה יהו"ה, אבל הם מעשה אלהים. ולמה שבר הלוי מעשה אלהים מפני מעשה הכהן אחיו, המשתף עם מעשה העם. כמו שנאמר, "הויגוף יי את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" (שם לה'). ומעשה העגל נקרא ולא מתרגם, עם [למרות] היות מאמר העם לאהרן, "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו" (שם א'). וכתיב, "היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים" (ירמיה טז' כ'). ונאמר על משה, "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמות ז' א'), שהוא מלך מצרים. והעם לא בקשו אלא מנהיג להם שילך לפניהם במקום משה.
ומפני היות שתי הדברות הראשונות שהם אנכי, ולא יהיה לך, נשמעים לכל ישראל, והם שני עניינים שמשלימים אמיתת האדם. האחד, להתקרב אליו בתכלית הקירבה, כפי יכלת כל איש ואיש ממנו. והשני, להתרחק ממנו (מע"ז) בתכלית הרוחק. ונאמר בשניהם, "אנכי יי אלהיך", והיה בשמיעת האזנים. על כן ביקש אהרן מן העם, "נזמי הזהב אשר באזניהם" (שמות לב' ג'), על זה עשה להם אלהי זהב ועגל מסכה נרמז באומרם ז"ל, שהשם אמר למשה הם השמיטו אחד מן טטרמולין (ארבע חיות המרכבה) שלי ועשאוהו אלוה. ונאמר ברמז זה, "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו' כ'). בתבנית שור, ולא בשור ממש. גם "כבודם", תיקון סופרים הוא, "את כבודי", היה לו לומר.
ואין וספק שמעשה מרכבה נודע מן ארבע חיות הקדש. ולא תתגלה אמיתתם, אלא למי שמדבר ברוח זהקדש. ומעשה בראשית נודע בהשגת החומר הראשון, המושג ברוח אלהים חיים. והוא שממנו נתהוו שלשה יסודות, רוח, ומים, ואש. כי הארץ נקֻדה להם, והשמים מקיפים סביבה. והנה השמים הם העליונים, והארץ התחתונה, ואמצעית להם. וכתוב בבראשית רבה, כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן הארץ, הה"ד, "הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' כ').
שם החכמה ארץ בספר הבהיר ולפניו כתוב שם בבראשית רבה, כל מי שאין לו תולדת אינו מת ואינו כלה ובורא ואינו חנברא. ושם נאמר, "וייצר יי אלהים את האדם עפר מן האדמה", מן התחתונים. "ויפח באפו נשמת חיים", מן העליונים וכו'.
ויתחייב מכל זה להיות האדם הזה נוצר בשני יצרים, כמו שנרמז במלת וייצר בשני יודין. ושני העולמות נבראו בשתי אותיות שנאמר, "כי ביה יי צור עולמים" (ישעיה כו' ד'). והעולם הבא נברא ביו"ד, והעולם הזה בה"א שנאמר, "בהבראם". אמר ר' יהושע בן קרחה, בה"א בראם, באברהם בראם וכו'. וכן בבראשית רבה, וכיוצא באלה הנפלאות כמה אלפים מהם בו, ובשאר ספרי אגדה, ומדרשים אשר מהם יובנו סתרי התורה.
ולולי חכמי הקבלה, שקבלו סתרי תורה מהנביאים והם ממשה ומפי הגבורה, היִינו היום בנסתריה יותר פתאים משאר אומות העולם. ואמנם ממנו קבלנו מפי סופרים ולא מפי ספרים, והשאר מפי הגבורה. אחר קשרינו חכמת "טספר יצירה", עם אמתת התורה. והאירו עיני החשוכים במאור "מורה הנבוכים". ועל דרך האמת מי שאמר לנו בספרו הנכבד, שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, והוא הרב ר' משה בר נחמן זצ"ל, האיר עיני לבבינו, עד שנהנינו מזיו השכינה על פי שמות ההם הקדושים והטהורים. ולרמוז עליהם הפכתי אות ה' לד' רוחות, להודיע בהם סוד השם המיוחד. ויובן משם כבר שסודו יו"ד ה"א, ועיקרו כ"ו, ורמזו שש פעמים כ', וסימנו "יי נִסי" (שמות יז' טז'), "והנה הסנ"ה בער באש והסנה איננו אכל" (שמות ג' ג'), והרמז מדו"ע לא יבער הסנ"ה. שלשה השמות הקודש שי"ן ונולד סי"ן סי"ן סי"ן וכל אחד מהם נולד מן ו' פעמים כ' אמור מן ה' פעמים כד' או אמור מן ח' יה' כלומר מן ח' פעמים י"ה סוף דבר כי יש בהם פלאות תמים דעים.
וכן כוונתי לעניין גדול בכתבי הפסוקים באותיות גדולות, ובהפכי קצת גדולות לקטנות. רק ה' הנקודות היו בם לענין גדול, ולא רציתי לגלותם בביאור, אבל הכוונה בהתחילי בפסוק ראשון היתה מפני שקבלנו שאותיותיו כ"ו נחלק לשני חלקים שוים ראשונים, שסודם אח"ד אח"ד, "חכמו"ת בחו"ץ תרנ"ה" (משלי א' כ'), הם י"ג אותיות וכוללים חצי הפסוק, כי האתנח מורה על מנוחה נבדלת, "ברחבות תתן קולה" (שם), הם י"ג אותיות וכוללים חצי הפסוק הנשאר. והמניין בשני חלקי הפסוק עולה, לזה מספר א"כתור (ס"א א"כטור), ולזה מספר יא"גתור ואלה סודות נפלאות. והכלל ממנו תמו"ת, וכשתחלקינו לשני חלקים שווים יהיה החלק האחד תחי"ה, וגם החלק השני תחי"ה. וזהו רמז הרמוז במאמר קדושי עליון, "מאי לעביד אניש וליחי לימות וליחי" ואמרו זה ברמז, אדם כי ימות באהל, ודרשו בו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והרב (הרמב"ם) אמר בספר המדע בהלכות יסודי התורה (מדע, הלכות תלמוד תורה פרק ג') "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמה (בגירסה שלנו החכמים)", ואמר זה (הרמב"ם) אחר, אמרו חכמינו ז"ל דרך רמז "זאת התורה אדם כי ימות באהל".
יאוכתיב בבראשית רבה (יג' ז'), 'ואדם אין לעבוד את האדמה ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה כאליהו וכחוני המעגל, ואדם אין לעבוד את האדמה, לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה ואם לא זכה הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה'. כן דרשו על פסוק, "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה' ז'), זכה לעמלה של תורה, לא זכה לעמלה של עולם. ועוד נאמר, (בראשית רבה יד' ג') "אמר רבי תפדויי בשם רבי אחא, אמר הקב"ה אם אני בוראו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני בוראו מאלו ומאלו, ואם יחטא ימות ואם לאו יחיה".
הנה כבר התבאר זה ממה שרמזנו עליו, ובא בדבריהם ז"ל זה הסוד המופלג בעניין המטר, על פסוק "וכל שיח יבהשדה", כל האילנות משיחין עם הבריות וכו'. ונאמר שם תחתיו מעט, הזכיר שם מלא על העולם מלא, ואמר כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא, כך מזכיר שם מלא על ירידת גשמים. ואמרו קשה היא גבורת גשמים, שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית. ואמרו גבורת גשמים, לצדיקים ולרשעים. תחיית המתים, לצדיקים בלבד. ונאמר טל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים. והיודע סוד הטל והמטר והגשם יכיר באמת יגסוד תחיית המתים, וידע שהרשעים אפילו בחייהם קרואים (קרויין) מתים, והצדיקים אפילו במיתתן קרואין (קרויין) חיים. ואיך יחיה לעתיד לבוא מי שהוא מת כשהאחרים חיים? ואיך ימות מי שהוא חי בעת שהאחרים מתים? וכל שכן שהדין גוזר שיחיה הצדיק בכל מיני החיים, שאפשר שימצאו בעולם בזכות צדקו אחר היפרדו מחיי העולם הזה הכלים בזמן מועט. וכל חיים זולת אלו צריכים להיותם טובים מאלו, והוא מושכל לכל משכיל, שאם הם כאלו גם הם כלים כאלו. ואם הם טובים מאלו אינם ממין אלו. ואם כן אם הם לנפש לבד, והם נצחיים לה הנה הם טובים מאלו הכלים בזמן קטן. ואם הם לגוף ולנפש יחד, והם נצחיים לשניהם יחד, גם הם טובים מאלו. רק אי אפשר להיותם דומים לאלו אשר הם תלויים באויר ובמזון ובזמן. אבל יתכן שיתלו בסבתם ויבטלו אלו.
ורמזתי זה העניין פה, מפני השגת סוד הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים. ולהודיע כי הטל ההוא אינו טל כפשוטו, אבל הוא אצלנו סוד השם המפורש. כי שמו של הקב"ה מחייה מתים בעולם הזה, כל שכן בעולם הבא. ומי ידשחושב זולת זה אינו מכלל חכמי ישראל הקדושים, המקובלים מסתרי התורה התמימה.
והנה הפסוק הראשון שרמזנו, והוא שבו התחלנו בחשבונו האח"ד בשני"ם, והשני"ם באח"ד, והרוצה לדעת זה יחלקנו לשני חלקים שוים, ויכיר שהחלק האחד עולה שמו"ת מפורשי"ם, וכן החלק האחר עולה שמו"ת מפורשי"ם. וזהו סוד תרע"ו, הוא חשבון המרובע של השם המיוחד. והוא עולה כמספר כ"ו פעמים כ"ו, שכללו תרע"ו. וכשיבין המשכיל חלוקן שסודם י"ב שמות מצד זה שעולין שי"ב, גם י"ד שמות מצד זה שעולין שס"ד וסודם השט"ן הנולד מז"ה. אז יבין סוד נזמי הזהב וסוד העגל הנמצא בלב ובגלגל אשר חותמיו של זה שתי וערב וחותמיו של זה שתי וערב. והוא שצריך לקרעו עד שיבטל כחו ושמו, ונח"ש עפר לחמו, ועם זה כח ישראל גובר על עוכריו, כי הוא 'ש"ר התועב"ה', אבל 'מכי"ר התשוב"ה' ועונה אמן בעל כרחו ולא נאמנה אלא על רוחו טוומגיד לאדם מה שיחו, ואם בזנבו כחו יחרם בחרם יריחו, וירם קרן משיחו אשר שם ביי' מבטחו.
ועתה בני יוודע לך באמת, כי לולי היותי חס על כבוד אבותיך הקדושים, לא הייתי כותב לך דבר מכל זה העניין, כי הוא דבר שעומד ברומו של עולם, והקדמתי לך זו ההקדמה כדי לקשור עמה מה שתשמע לפנים. ודע שאם יפתוך שום אדם לומר לך שהוא מקובל מסתרי תורה, ואינו בקי בנתיבות "ספר היצירה", שהם ל"ב נתיבות פלאות חכמה והם עשר ספירות בלימה, ובסוד עשרים ושתים אותיות יסוד, אין ראוי שתאמין בקבלותיו הנסתרות המורות על ידיעת השם בשם, עד שיביאו לך ראיות ומופתים מנתיבות הספר הנכבד ההוא, או מן הדומים לו מספרי חכמי הקבלה ז"ל, או מתורה שבכתב הכוללת כ"ד ספרים.
והזהר בך והשמר לך ושמור נפשך מאד מלהרהר אחר חכמי הקבלה, ולא תכחיש מהם דבר, אלא מה שימסרך אדם מעניין מכחיש המורגש או המושכל, והוא שאין דבר מנתיבות הקבלה האמתית נופל תחת אפשרות ההרגש האנושי. ואמנם הקבלה היא ענין שגלהו השכל האלהי לנביאים טזלבדם. כמו שנאמר, "כי לא יעשה אדני אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג' ז'). והוא הענין שנעלם מחכמי המחקר תכלית ההעלמה ואינו ראוי לכל אדם כי אם ליחיד אחד המשוטט בין היחידים הרבים, המיחדים את שם הנכבד בקבלה בלתי מוצאת לפועל. והיה זה תוכם יחיד כמו שהנפש יחידה בכל הגוף בעל האברים הרבים. ובזכותו כולם חיים ובעבורו נבראו כולם. והוא נברא להכיר את קונו ולעבדו בלבב שלם ובנפש חפצה עבודת אמת.
ומפני שראיתיך בכתבך מבקש ממני פירוש "ספר יצירה", ופירוש האלפא ביתות היוצאות ממנו, מהם שראית בכתב ששלחתי לך ומהם שלא ראית, עלה בדעתי לרמוז לך מזה ומזה, דבר מספיק לכיוצא בך, ולפתוח לבך על דרך האמת בקבלה הפותחת הלבבות, ולא המדומה המכזבת, בפתיחת לב אשר לא יכזבו מימיו. ואמנם מפני שאי אפשר לפרש לך כל דבר בספר, מפני פחד עיני בשר העיורים, אדבר בזה עמך בקצת ראשי פרקים, ואם תרצה להצליח תשלימו מעצמך והיה ה' עמך.
והנני רוצה להתחיל לך במסירת הקבלה לפי דרכי "ספר היצירה" בכלל. ואני יודע שאם תרצה להשתדל להשיג האמת יפתחו לך בו שערי רחמים.
דע יזכי כלל כל הקבלה נכלל בשני עניינים הנזכרים "בספר היצירה". האחד מהם ידיעת עשר ספירות והשני ידיעת כ"ב אותיות, וצריך שישתדל המקבל שמקבל שמות הספירות תחילה לקבל שפע אלהי מהם בעצמם לפי מדותיו. וידבק בכל ספירה וספירה מהם לבדה ויכלול דבקותו עם הספירות כולן יחד ולא יקצץ בנטיעות. ויעיין תחילה בספירה העשירית בכלל שהיא,
הראשונה והיא הקרובה לו, ושמה צדק. והיא השכינה ונקראת בשמות רבים, והמשיגה הוא המדבר ברוח הקודש. ורמזה "ולמשח קדש קדשים" "ולהביא צדק עֹלמים" (דניאל ט' כד'). וצריך המקבל לרדוף אחר זו ההשגה בכל כחו שלו, "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים טז' כ'), ונאמר "צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה" (תהלים קיט'). "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב' ד'), ורבים מהם עד אין מספר.
ואחר כיחן יעיין עוד
בשנית לה שהיא הספירה התשיעית והיא שרש לעשירית שהיא ענף אחרון לכל הספירות, ושמה יסוד. והיא נרמזת בברית מילה ומכח זו הספירה התשיעית עושה העשירית פירות. ונכרתו בה שלש עשרה בריתות בסוד האבות ובהן עיקר פריה ורביה.
השלישית שהיא השמינית שמה הוד, "אשר תנה הודך על השמים" (תהלים ח' ב').
והרביעית יטשהיא השביעית שמה נצח, "נעימות בימינך נצח" (תהלים טז' יא'). ועל שתיהן השוקים עומדות, וברית יחד מכוונת באמצע במילת המעור ואלו השלש ספירות מורות על המצאות העולם התחתון. והראשונה מקבלת שפע משלשתן ומשגחת בחלק דק ממנה. ואחרון נקרא חלון על תחתונים כולם, ודי להם בו לפי מהותם לתנועה שכלית וגשמית לברוא בם בריות, ולחדש עולם בכל יום ויום תמיד מעשה בראשית.
ועוד
החמישית שהיא הששית שמה תפארת. וזכה בה יעקב אבינו והיא מדת האמת. שנאמר, "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז' כ'). ובה שם המיוחד חתום כ"ו וכתר השכינה שהוא י' על ראשו יעקב ישראל, וכן ראש יהודה, י' כשלו המלכות, וגם הודה לתמר כלתו באמרו "צדקה ממני". והיא אמרה "הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה". ואמרה "לאיש אשר אל'ה ל'ו אנכ'י הר'ה (בראשית לח' כה'), בסופם חתום השם. וכשתחבר כלל מספר יהוד"ה ותמ"ר תמצא שם המפורש הרמוז למעלה, ורמז שם בן הארבע אותיות, "ומהללים לשם תפארתך" (דה"א כט' יג').
והששית שהיא החמישית, בה העולם מתחיל להתהפך בחותם ו"ה, יה"ו, ראש יו"ה עקב מעלה ומטה רום ותחת, חמש ושש, שש וחמש, חמש וחמש, שש ושש, שמח העליון, שמח התחתון, שש התחתון, שש העליון, העליון שש ושמח, ותחתון שש ושמח, והנפש שהשם מקיף סביבה חתומה בחצי השם התוכיי שמספרו וגם דברו חמשה וששה. וכן היא שמחה וששה. וזהו סוד ונהנין מזיו השכינה, "ושמחת כאעולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיה לה' י'). ושם זו הספירה גבורה והיא מדת הדין ויצחק אבינו קבלה שנאמר "ופחד יצחק היה לי" (בראשית לא' מב'). "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" (שם נג').
השביעית שהיא הרביעית שמה גדולה והיא מדת החסד והיא מדת אברהם אשר דבק בה לאהבה. שנאמר "וחסד לאברהם" (מיכה ז' כ'), ובה נברא העולם ונתחדש ונבנה, "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים פט' ג'), "כי חסדך גדול עלי" (תהלים פו' יג'), "וחסד יי מעולם ועד עולם על יראיו" (תהלים קג' יז'). ואלה השלש ספירות עוד הן נפשיות ועוד הן זרועות עולם (ולב האדם) מכריע בין פעולת זרועותיו כשהוא נימול "ומל יי אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו'), אלה כבזרועיך. וסוד כח הלב בסוד זאת הספירה המתהפכת עם הנצח בסוד ארבע אם שבע הנודעים מדרך סוד באר שבע א' רע"ב שב"ע, שכך דרכו של הלב במלחמתו, פעם הוא רעב ופעם הוא שבע. וכן השמ"ש.
והשמינית כגשהיא השלישית שמה בינה. "כי אם לבינה תקרא" (משלי ב' ג'), "ובכל קנינך קנה בינה" (שם ד' ז').
והתשיעית כדשהיא שנית שמה חכמה. "יי בחכמה יסד ארץ" (שם ג' יט'), ארץ העליונה, בית המקדש של מטה, מכוון כנגד בית המקדש של מעלה.
והעשירית שהיא הראשונה שמה מחכהשבה וקרא זה כתר עליון וסודה מתהפכת עם הראשונה שהיא העשירית עם דרך היות שמה צדק, וכן בהיות לאדם מחשבה צודקת מקבל כח כללי משתי הספיכורות האלו וחשבון מחשבה=ספירה על כן החשבון והמנין והמספר שרש ראשון להוציא בהם השכל מן הכח אל הפעל השלם באמת.
וזו היא צורת י' ספירות.
הסבר המהדיר: כזוזה אני רוצה לגלות אותן יותר יפה לסוף הספר ושם תמצא יותר יפה.
הנה כחכבר רמזתי לך סוד הספירות הנרמזים בפסוק זה, "לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יי הממלכה והמתנשא לכל לראש" (דה"א כט' יא'). וסימנם 'ג' ג' מנצ"ח הבי"ת', ורמזם 'ת"ג מחיצ"ה בג"ן'. וסוד מחיצ"ה צמיח"ה. כי השם ית' הצמיח תג בגן, ושמו אגו"ז עגול מחוץ ומרובע מבפנים ונחלק לשני חצאים. ושניהם אדוקין זה בזה והם שנים והם אחד. והוא שנרמז בפסוק זה, "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל" (שה"ש ו' יא').
וכל זה ידוע לכל מקובל שלם שקבל סתרי תורה, כי התגים אשר באותיות, הם רמז על כתרים. והכתר נרמז בהם "בספר היצירה" ליודעיו ומכיריו באותיות אמ"ש שהם כלי תבונה. תבין זה מסוד השמשים שהם י"א אותיות. וסימנם, שמלאכת"ו בינ"ה וממנו תבין ג"כ שמות האילן הנקרא עץ כטהחיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז.
והפירות ג' מינים. (א)פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב)ופרי נאכל תוכו ולא ברו כאגוז. (ג)ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. והרמז ר' עקיבא שהיה תוכו כברו, ע"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר (אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו מדת הדין. ויצא ללתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק.
והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד והנורא לכבודו לבד לא זולת זה.
ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל לאובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות (ס"א מגולות). והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלהים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם.
ומזה לבתבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ"ה הידועה הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר"ע לב"ן והוא שט"ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די"ו שחו"ר רו"ח ושד"י.
הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חֹלם או נקודת חִריק או נקודת שוּרֻק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת לגתלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה.
כמו ג' נקודות בשורֻק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, לדוכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל אָ בֵ גֶ דַ נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם "סוד אֲדֹנָי ליראיו".
ודע כי השורֻק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. ודע כי השוא שצורתו בעלת ב' נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החֹלם. הוא משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. 'ודמיאן נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא'. ומספר כל הנקודות יד"א עם הדגש. ורמזם "פס יד"א כי כתב"א" (דניאל ה' ה'). וכלל הקוים ב"א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם "אהב"י אהב (ו"מ י"מ) [ומשחרי ימצאנני]" (משלי ח' יז').
והנה לההחציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלהי. כי המלאכה משבחת את בעליה או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח.
וכל צורות מלאכה נחלקת אל שלשה מינים שסימנם שב"ח, ורמזם "מבכי נהרות חב"ש" (איוב כח' יא'). והן צורות חלק כדמות הלובן בלוח או השחרות על הלובן באותיות על הדף. וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם הזהב על השעוה. ושתי הצורות השניות הפכיות, והראשונה אמצעית ביניהן, שאינה לא בולטת ולא שוקעת. וכשהשמש זורח לנו מהמזרח, מראה לנו צורה בולטת ומתחייב ממנה האור. וכששוקע במערב צורתו אצלנו שוקעת ויתחייב ממנה החשך.
ואמנם צורת האותיות עם היותה בדמות חלק נוטה אל הבולטת, וצורת העינים בולטת מן האותיות שבה צורה בולטת עבה וגסה מאד בעניין יחודה, יעלה בסוד האורים והתומים ומצטיירת בתוך עיני הראש. ומאירים האותיות את לוהעינים בשקיעתן בהם ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו בולט. והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ויוצא מן הכח אל הפועל, בהשגתו זאת המופלאה הנעלמת. ומי שרואה את האותיות ואינו מגיע בראייתם אל זה הפעל הנעלם, דומה בהם לפי ערך זה המעשה האלוהי המופלא, למי שאינו מכיר את האותיות ורואה אותם כתובות בספר, שלא יעבור דבר מהם אל תוך לבו להבין מה שהם אומרים ולא ישיג כוונתם בשום פנים. כן הרואה גוף האדם ואינו משיג עניינו, שלא יתכן שידע למה נברא ומה עניין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וכמו שיש לגוף עניינים מתחלפים, כך יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים.
ע
ומכאלזן ואילך אם אתה חכם תבין החציבה הנזכרת. והנה חקקן חצבן אמורים והחציבה כטעם שהיא לחמוטעמת ומתוקה כשהיא יפה ונאה. והפכה כשהיא כעורה ומגונה. שקלן, דומה לפעל נחירי האדם. תדע זה מסוד שקל הקדש באמרו, "מחצית השקל בשקל הקדש... לכפר על נפשֹתיכם" (שמות ל' יג'). כי הסוד, "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" (שם). והמגפה נעצרת עם ריח הקטרת. "וירח יי את ריח הניחֹח" (בראשית ח' כא'). והמשקל מישב הדעות והנחירים שוקלי השעות הנפרדות והזוגות בסגולת המנין. וכתיב "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב' ז'). והשוקל האותיות צריך שיתבונן בסוד הזכרת השמות עם הנשימות הנעלמות החתומות בכל החכמות ובהם יחיה אחרי מות. והנה המשקל והריח נרמזים המירו לטהתמורה היא במראות מתחלפות נראות לעינים ודומים לצבעים ולטבעים. כי הטבעים הם מחליפי צורות וממירין זו בזו צורות לחם בצורת דם. וצורת עסה בצורת לחם וצורת קמח בצורת עסה. וצורת חטה בצורת קמח וצורת שבולת בצורת חטה. וצורת עשב בצורת שבולת. והנה זה למפרע וישר עשב שבלת חטה קמח עסה לחם דם. והנה עשב בעל שב"ע צורות בהגיעו לגוף הניזון. ואמנם זה באדם, אבל שור אוכל עשב מתהפך מיד בגופו אל דם. וסימנם באדם ד"ל ע"ק ח"ש ע'.
והצבעים מתחלפים וראשוניהם לבן. שהוא מקבל כל הצבעים, בסוד אש לבנה. ואחרוניהם שחור שהוא תכלית כל הצבעים בסוד אש שחורה. והשם חקק תכלית התורה שהוא ישראל בראשיתה שהוא בראשית. ורמז דבר זה אמרם ז"ל, מחשבתן של ישראל קדמה לכל, שהם תכלית כל היצירה וחותם כל המציאות. כמו שהם חותם כל התורה. ועל זה העידה הקבלה שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה כדמות החותם "לעיני כל ישראל".
צירופם 'כל"ל איל"ן עשיר"י', כולל עשר ספירות וכן מספרם 'הספירו"ת'. והם 'עמקי שכל הפועל' מוהם 'מעמיקים תהום'. רמז להם "תהום אל תהום קורא לכל צנוריך" (תהלים מב' ח'). וסמיך ליה, "כל משבריך וגליך עלי עברו". וכן תמורת האותיות מעמקת עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה, פעם מאירה התמורה את העינים ופעם מחשיכה. כי העינים רואות בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות. ובאור מבדילות בין התמורות שהם מות וחיים וברכה וקללה וטוב ורע אולת וחכמה חן וכעור זרע ושממה עבדות וממשלה. ובתמורה מקום הסכנה שאם העינים עיורות אינם רואות עם האור.
מאובתמורות יצאו ההכנות בעניינים הפכיות, כמו ששמעתי אומרים שהשוטים הופכים מלת "(בצלו) חמדתי וישבתי" (שה"ש ב' ג'), ואמרו (צלוב) שהיא מצורפת. ומי שפירש כך אמר (בצלו של צלוב) חמדתי וישבתי ועל זה הלך ולא ידע מאמר, "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא' כג'). והראיה כי "קללת אלהים תלוי" (שם) לא היה חומד לשבת (בצלו) והרוצה לתלות יתלה באילן גדול. וזהו טפשות ורשע מן המוציא דברי התורה למינות, שהרי אם היה שיר השירים שהוא קדש קדשים חול והיו העניינים כפשוטם חס ושלום, יורו כל דבריו אהבת חתן וכלה גופים לבד, ו"חלילה לאל מרשע ושדי מעול" (איוב לד' י'). לשום חכם שלם והוא מבני ישראל שהם זרע קדש, מבני אברהם יצחק ויעקב ותלמידי משה ואהרון ודוד ושלמה, להעלות במחשבתן ששיר השירים הוא כי אם משל לכנסת ישראל עם הקב"ה, שהוא לה כחתן שלם בכל השלמויות והיא לו ככלה שלימה בכל השלמויות, הוא לפי האלהות והיא לפי האנושות. והדבקות והאהבה בינה ובינו משותפת על דרך עלה וירדת, זו עולה וזו יורדת. "מי זו עולה מן המדבר" "אל גנת אגוז ירדתי", רומז לבתולה אשר דם בתולים ברכתו "אשר צג אגוז כגן עדן" וכו'.
וצורות מבהשתתפות שניהם כצורות זכר ונקבה איש ואשה שכינה ביניהם. והוא החותם הידוע, י"ה או אמור חצי השם, שמחציו מתמלאה תיבתו. זכו שכינה ביניהם לא זכו מסתלקת מביניהם, ונשארו אש אוכלת אש כמו שכתוב בפרקי דר' אליעזר וכן חתן וכלה. והאהבה האנושית אינה משתתפת עם האלוהית אלא אחר רוב תלמוד תורה ואחר רוב השגת חכמה ואחר קבלת הנבואה. והיא סוד חת"ן תורה, תי"ו תוך ח"ן, (ח)חכמה מימינה (ת)נבואה משמאלה נו"ן כל"ה. סימן עשר ספירות אלו בכלל,
אב, גד, הו, זח, טי,
כללם כל"ה רמז למען שהוא כולל עשר נפשות, שהם בעלי עשר צורות מתחלפות. אבל מינם אחד, ולהם חזן אחד מדבר ומנהיג וכולם מביטים אליו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו. והשאר תשעה אנשים, שלשה כהנים ושלשה לויים ושלשה ישראל, שלשה בתי דינים. והעשירי יהיה קדש לה', וכלל מרובעם של עשר ספירות לפי זו הצורה,
א ד ט יו כה לו מט סד פא ק
מגא' פעמים א', ב' פעמים ב' הם ד'. ג' פעמים ג' הם ט'. ד' פעמים ד' הם יו' וכן כולם. אגו"י הולך כך, א'ב' הם ג'. ג' עם אב' הם ו'. ד' עם אבג' הם י'. ה' עם אבגד' הם יה', כי אבגד' עולה עשרה, וה' הם י"ה. וכן כולם עד נ"ה. כשתמנה הנוסף על המרובע יעלה בכללו שכ"י, והשאר נ"ה והנה סודם שכינ"ה. הא למדת מכאן שהיא כוללת עש"ר ספירו"ת בלימ"ה. ומספרם קדו"ש והוא סוד או"ר או"ר, ורמזם יהיה נודע מן יה"י או"ר ויה"י או"ר. 'אלף וו רש' 'רוח הקדש', אלף וו רש 'איש ואשה' תאג"י כתרים. והנה אגלה לך עתה למה קראם בלימה.
א ג ו י יה כא כח לו מה נה.
דע כי אלה האותיות מורות גם כן על עשר ספירות, אשר מהם התחייב, והמספרם י"ו אותיות. וכן המרובע שכתבתי לך גם כן הן י"ו אותיות הרי מספרם ל"ב. וכלל הראשונות בחשבונם עולה הי"מ. חברם אלה עם אלה ותמצאם בלימ"ה, וסודם ים הלב. כלומר שהלב משוטט ומתפשט בים החכמה, והוא ים של עשר ספירות ולהם שלשה ספרים הנזכרים. הדרך הראשון מספרו נ"ה. וזה שכתבנו פה מספרו ר"כ. והמרובע שלפניו מספרו שפ"ה. וכלל שלשת המניינים לפי מספרם עולה 'לי"ל שמרי"ם'. וסודו 'ע"ת ק"ץ' והנה מצורף 'הכ"ר הנפ"ש', "וכסאו כשמש נגדי" (תהלים פט' לז'). וסוד 'מדבל"י מ"ה' 'כסא"ו' וסוד כסא"ו 'לבנ"ה', ולבנ"ה כשמש נגדי ודמים והבן עמהם סוד 'נגד"י' שהוא 'בינה' כוללת 'גד"י ודל"י' שהם משרתי 'כוכב שבתי' שסודו 'מחשבתי', והכל בינה מחשבתי והמשיגה הבין מחשבתי. והנה לבנה בבינה, גם חכמה כחמה, ודעם. וכשתבינם ותכיר קשר המולד בתקופה, מהם תבין השפע הנשפע מן המשפיע אל מקבלו.
ודע כי ג' דרכי הספירות שכתבתי לך, הם בסודם בינ"ה. ופירושו י"ב פעמים נ"ה, שהעולים ע"ת ק"ץ, והכל ס"ם, והוא סת"ר. וסודם ימינ"ו, ו' פעמים ימי"ן, "נשבע יי בימינו" (ישעיה סב' ח'). "כי חלק יי עמו" (דברים לב' ט'). "וכפר אדמתו עמו" (שם מג'). "עליו בשמים ירעם" (שמ"א ב' י'). "ויהי למטה בכפ"ו" (שמות ד' ד'), בימינ"ו. כל אלה רמזי הבינה הדומה ללבנה. וכן באמת 'חמ"ה ולבנ"ה' הם מורים לאדם 'חכמ"ה ובינ"ה' אם זכה לדעת מהלכם לפי סוד העיבור ואם לא זכה הם לו 'מלאכ"י חבל"ה', והנה חכמה ובינה שוים. ודע כי חותם ג' הדרכים יחד שעולה 'קלל"ה ממית"ה', בם 'כ"ח ברכת"י', מפני היות בהם 'גמו"ל וענ"ש נהפ"ך', ובהם 'הלילו"ת והימי"ם חיי"ם', שבם 'אלהינ"ו מחי"ה המתי"ם', בכח הזמן שעליו תלויה כל אמונה ומי שאינו יודעו ומכירו נשמת מה לו. וסוד זמ"ן, זי"ן מ"ם נו"ן, והוא החמ"ר הראשון העליון, והוא מהבמספרו נבר"א. וזהו סודו לפי צורות הספירות. והשתכל בו והבינהו.
א
אב
אבג
אבגד
אבגדה
אבגדהו
אבגדהוז
אבגדהוזח
אבגדהוזחט
אבגדהוזחטי
וכן עוד שיושלם טור אחרון שהוא בו כ"ב אותיות ואז יעלה מספר כל הצורות בכלל החמ"ר שסודו נבר"א על פי האותיות לפי דרך אצילותן מן אלף ועד תיו. ועליהם נאמר, "פלאו"ת עדותיך על כן נצרתם נפשי" (תהלים קיט' קכט').
ודע שמניין הכללים שתספור בחבור כ"ב אותיות עולים ו"ר, שהם ששה אלפים גם ר'. ואם תחברם תמצא כרו"ב שהוא ע"ץ החיי"ם. ואם תאכל מפריו גם ברו"ך מותהיה ולעולם תחיה. ועוד צריך שתהפכהו מסופו לראשו עד שיצוייר שלם בחותם שלמה בששה קוים, על דרך זו וכן הכל עד אלף.
ת
תש
תשר
תשרק
ואז תהיה מלת א"ת חותם. ואז תמצא כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ותכיר שנים כרובים זהב, אשר על הכפרת שהם בסוד השכינה. כאמרו "וישכן מקדם לגן עדן את הכרֻבים ואת להט החרב המתהפכת לשמֹר את דרך עץ החיים" (בראשית ג' כד'). לשמור ברוח הקדש הכרוב. ורמז המתהפכת תמצאנו ברמז סופי תיבות של פסוק הראשון של זה החיבור, ת'צ'ה ת'נ'ה (משלי א' כ'). ואמנם ראשי תיבות גם הם רמז ח'ב'ת ב'ת'ק. להודיע בם אימתי נברא העולם, ויוודע מהם אשר בתשר"י נברא העולם והעד שהוא יום הדין. ואנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא ומשפט לאלהי יעקב" (פסיקתא דרב כהנא פסקא כג' אות א') והנה ראשו ח' וסופו ק' ותוכו ב"ת. "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה מזדינ"ה" (בראשית ל' כא'). הוא מידת הדי"ן, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ואם כן הנה סוד האחד 'כרו"ב נבר"א', וסודו 'ימי"ן שמא"ל' והוא 'איל"ן שמי"ם'. והנה צורת ההתהפכות הנזכרת מספרה כ"ח הק"ף, וסודה כ"ח הפני"ם, והיא כ"ח הפע"ל כ"ח אלף וקפ"ה הם דעם והבינם כי הכל תלוי ב"ך, והוא מנהיג המין. ורמזו אבי"ר יג"ר שהדותא, וכשתכפיל מספר הספירות זה על זה, יעלה מספרם ש"ם, רוצה לומר נבר"א ונ"ה ול"ב. וכשתהפכם תמצא ש"ם שני, "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו' כה').
ועתה אשוב אל מלת צרפן. דע כי הצירוף דומה לשמע האזנים, כי האזן שומעת והקולות יצטרפו לפי צורת הנגון וההברה. והעד כנור ונבל שמצרפין קולם ובצרוף הקולות האזנים שומעות חילוף ותמורה בחבלי אהבה והיתרים המוכים ביד ימין וביד שמאל הם מתנועעים מביאים הטעם המתוק לאזנים. ומהם עובר הקול אל הלב ומן הלב אל הטחול והשמחה מתחדשת בינתיים באמצעות תענוג חילוף הנגונים. ואי אפשר לחדש זה כי אם בצורת הצירופים והוא שיכה המוכה ביתר הראשון הנמשל לאות א' על דרך משל ויעבור ממנו או אל יתר אחד או ב' או ג' או ד' או ה' כלומר אל יתר מחשני או שלישי או רביעי או אל חמישי כי נעמוד בחמישי על דרך משל ומשם יגלגל ההכאות ויחדש בגלגול, ניגונים ונעימות מגלגלין הלב באמצעות האזנים.
וככה הוא עניין הצירוף לגלגל האותיות מחוץ עם העט בצורת צירופי אותיות אמ"ש כאלה, אמש, אשמ, משא, מאש, שאמ, שמא. כן כל כיוצא באלה והדומים להם.
ואם כן כבר גליתי לך כל הנגלה המושג בהרגש. וצריך להודיעך מעתה מה שימצא בזה העניין בכח הדמיון שהוא המשיג השני הפנימי. ואקדים הקדמה קטנה לפני זה, והיא צריכה מאד לפי כוונתי בעניין זה. ואומר שכבר התבאר במופת שהאדם מורכב משלשה עניינים מתחלפים. האחד מהם האדם שהוא מורכב מארבע יסודות המורכבים מארבע צורות ראשונות, והם אשר חמרם חמר אחד והוא החמר הראשון התחתון אשר מציאותו בכח. וגבול מקומו תוך גלגל הירח שהוא האחרון שבגלגלים כולם. והגלגלים מקיפים זה את זה. והשני הנפש הנשפעת מהם והיא צורה לחומר הראשון. מטוהשלישי השכל. ומפני שקדמו למציאות הגוף צורות אחרות והם שבע צורות, היתה זאת צורה שמינית ונשתלשלה מגלגל המזלות שהוא השמיני המקיף השבעה. ומתוך היותה בעלת צמיחה נודע ממנה שכחה מתפשט תחילה על הכבד וממנה הגוף צומח, ודומה בזה לאילנות ולעשבים הצומחים. והוא הפעל הראשון הנפשי שהוא פעולת הגוף. והוא בעצמו כולל שבע פעולות ידועות לכל, מכח הזן הפועל בניזון באמצעות המזון, עד שוב המזון זן וניזון. וכל זה הכח ארצי ועפרי ותחתון ואינו צריך אל גלגל עליון, כי די בו במדות היסודות שהם הקור והחום והלחות והיובש ומה שיתחייב מהם מן האיכויות הנשארות המתחייבות מאלו הארבעה.
ולפיכך נאמר כי התחתונים תמים, ועוד כחה (של הנפש) מתפשט ומתעלה ושוכן בלב ויקרא חי והוא פעל נפשי שני לראשון וכעדות הקבלה התוריית. כי הצמחים כולם אינם צריכים אל גלגל חי שהרי נבראו ביום השלישי לפני הכחות הגלגליות החיות. אבל החיוני צריך אליהם מפני שהם נבראו ברביעי ונפש חיה נבראת בחמישי. ובששי אחת מימיית (מיסוד המים) ואחת ארציית. ואם כן הם שני מינים חיים, האחת שרץ נפש חיה מימיית והמה עפריית רקקיית נוטה לארציית והשנית נפש חיה ארציית.
והנה נהמים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחוּתם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש"ך שנאמר "חשכת מים עבי שחקים" (תהלים יח' יב'). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד.).
ואמרם "אבני", יורה על שני מינים. וכן כתיב, "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד' יא'). והאחת היא אבן שתיה שממנה הושתת העולם. ושתיה שם מורה שני עניינים. אחד מלשון שתי כלומר יסוד. ואחד מלשון "והשתיה כדת". ולפיכך אומרים שמשם הקב"ה משקה כל האילנות והוא סוד מופלג. והשנית היא אבן ספיר דמות כסא, זאת מקפת בכל וזאת מקפת מכל. ועל כן יש ביניהם תכלית ההבדל ואינם דבר אחד במהותם. והאומר שמהותם אחד דובר שקרים, אבל באמת נקראים בשם אחד והוא שם מים. והמגיע אל זאת ההשגה צריך שיתדמה בהשגתו לרקיע המבדיל בין מים למים ויהיה גם הוא מבדיל בין מים העליונים למים התחתונים.
נמצא נאשהמבדילים הם שלשה, שענין המים הנקראים חכמה והם: האלהים והרקיע והאדם. וצריך לדעת זה מתוך התורה שאמרה על הרקיע "ויהי מבדיל". ועל השם "ויבדל אלהים". ועל האדם שהם ישראל לבד. שנאמר "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד' יז'), אתם אדם ולא הגוים אדם והוא סוד נעשה אדם כי השאר הם בהמות וחיות ועופות. ונקראים בשם אדם בשתוף השם ובחילוף הענין בשתוף שם חי. ואם כן ישראל המובדלים מן האומות שנאמר "ואבדִל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ' כו'). ונאמר "והייתם לי סגֻלה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות יט' ה'). הם המבדילים לבד שנאמר "והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא" (ויקרא כ' כה'). ונאמר "זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל" (ויקרא יא' מו').
ודע כי סוד 'שר"ץ נפ"ש חי"ה' הוא אצל המקובל השלם גדול מאד וסודו האחד 'שר"ץ מכי"ר החפ"ץ', והוא 'ת"ג שומ"ר טפ"ה' אשר ממנה הגוף המדמה. והיא נחלקת לשני דמי"ם ד"ם וד"ם, וכן "שרץ נפש חיה" בגי' א"גם, שסודו ד"ם נבכולל א"ב א"ם. והוא שם המפורש מלא במבטאו, כי 'נפ"ש חי"ה' 'חצ"י הש"ם' ובשעה שרץ ומתנועע הוא שלם. וסוד 'ישרצו המים' 'ירצו השמים' 'מ' ציור שם י"ה'. וייצר בשני יצרים בשני יודין, יצ"ר יצ"ר 'ש"ש מאו"ת' 'שק"ר ואמ"ת' חתומים ביצירתו של אדם, 'בהזכר ונקבה ברא אותם' הדמיו"ן הר"ע צוד"ק ומכז"ב והבן זה. והנה נאמר "תוציא הארץ נפש חיה למינה" והיא ארציית וטבע הארץ לח ויבש, והלח מקבל צורה כשהוא בינוני וכן היבש מעט. אבל הלח במים מקבל הצורות לאחריו למפרע הפוכים באמצעות כל הבל המדומה ששמו בבואה אשר היא באה בו. ומזה תבין שכבת זרע דהא ממנו בביאה דיהא ודיו ודיוהא מסוד זה"ב י"ד שתרגומו דהב"א ב"ו. והיבש ג"כ מקבל זה באמצעות הזהר במראה הנקראת אספקלריא ופעל הארץ בששי כפעל המים בשלישי כאשר (פעל) האש והרוח בראשון וברביעי. ואין זוג לשביעי כי אם כנסת ישראל וזה דרך הרמז והסוד המופלג,
אבג חת
דהו טת
דע כי סוד ת"ת שני"ם שני"ם, ובכך סוד הח' ספירות וט' ספירות סודם "שנים שנים באו אל נח אל התבה זכ"ר נגונקב"ה" (בראשית ז' ט') ז"ה בשנים ז' ראש(זכר) ה' זנב (נקבה) ומה שבתוכם (כר ונקב) סודו ח"ש מ"ל. פעם ח"ש ופעם מ"ל. ותבין אמיתת זה מסוד חצי כס"ף וחצי זהב ושניהם יאמרו לך בדברם אתך כך כס"ף וחצי זהב. ותבין זה מענין אדם הראשון שהיה קרבנ"ו כזה כמו שארז"ל שור שהקריב אדם הראשון בעל קרן אחת היית' שנאמר "ותיטב ליי משור פר מקרִן מפריס" (תהלים סט' לב'). מקר"ן כתיב ושניהם מספר אחד שוה. והסוד כי י' מספר ספרי"ם הוא זכ"ר ונקב"ה, וכשתקח בו שנים במספר יהיו י' אותיות עם ה' תיבות כוללים יוד ה"א מרובעים השכינ"ה, וכן עולים זכר ונקבה י"ה שמות מיוחדים. וכלל הכ"ל ה"ר סינ"י והם כוללים כ"ל ש"ם וכל שכן ש"ם האד"ם שסודו ש"ם א"ב וא"ם. וזהו מקו"ר ד"ם וממנו 'ילד נוצר' 'מקור הדם' טל והנה 'מקו"ר הליד"ה' מצורף 'ש"ם וד"ם' 'אנדרוגינוס', עיין בערוך ותדע שכן הוא הדבר ושניהם אסר"י נו"ן וד"ג ותבין זה מן "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתֹנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה" (בראשית מט' יא'). כי שם בן ע"ב חתום 'ביי"ן ובד"ם' וסודם 'עד"ן'. והנה שני עדים נולדים מסוד גפן עם ענבים כי כן ג"ן מורכב מן ע"ב פנים ומהם תדע כי י"ש ענבים בגן. וכשתצרף גפן עם שרקה תמצא גן משותף עם ש"ר קפ"ה שהוא שר הפני"ם.
עד כאן
ודע כי סוד זכר ונקבה הוא שמי"ם כוללים ז"ח שמות. ז' מהם זכות בשם יעק"ב שמדתו מדת אמת והיא נדהתפארת הנחקקת על עשרת הדברות שתיבותיה קע"ב ומספר אותיותיהם 'עשרים' והם 'שר"י ע"ם' וסודם 'רוחות'. והנה 'כת"ר יעק"ב' הוא בהיות 'רוח הקודש בגן עדן'. כי 'איש ואשה עדים בגן'. ואמנם ח' מהם חובה כשם יצחק שמדתו מדת פחד. והאי"ל עד נאמן ועל כן שם אשתו רבק"ה. ושניהם שני הפכים כי מדתה מדת הדין קשה. שנאמר "ותמהר ותורד כדה העינה". והעד כי הנזם על אפה והצמידים על ידי"ה, והם כד"ה הזמ"ן על אפ"ה מתחיל מן הבק"ר "מפחד בלילות". 'והצמידים' על ידיה, 'מצוה ידים' על ידיה כחות פעולות על כחותיה, וע"כ היא מהפכת כונת יצחק, "ויהפך יי אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יי אלהיך" (דברים כג' ו'). אימתי "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (בראשית כה' כח'). כי צף בידיו.
והידים ידי עשו היא מדת החרב, ועל חרבך תחיה רצו"ח עשו"י לצח"ק ורבקה אוהבת את יעקב. ואין שם טעם מפורש, על כן נצחה במטעמים שאינו דומה עובד מאהבה לעובד מיראה. כי העובד מיראה מבקש טעם לעבודתו. ואם אינו מוטעם לו חוזר מאדונו. אבל העובד מאהבה כל עבודתו מוטעמת לו תמיד. ומה שהם יהו"ה י"ה שמות מיוחדי"ם הם ו' שמות מכוני"ם והנה החותם שלם יה"ו. והנה שפ"י קצ"ה מפה גם קצ"ה מפה, והרמז כרוב אחד מקצה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת יהיו שני הכרובים.
נהכרבים כתיב כרבים הם נצח והוד. שים עוד על זה ה' שמות מיוחדים (יהוה) שהם ב' שמות מכונים (אדני) ותמצא הכל חתום בהוי"ה בשם הקדש אשר הכל הי"ה. והרמז "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו" (תהלים קיא' ו'). וכשתכפול זה (כח) יהיה סודו יו"ם. כי י"ו שמות מכונים עולים מ' שמות מיוחדים. כי כן לעולם על דרך היות שם המיוחד עולה ב', לפי סוד שהם אח"ד אח"ד בחילוק השוה. ועולה הכינוי אח"ד אח"ד אח"ד אח"ד אח"ד ה' פעמים. והנה הסוד ב"ה בראם. כי שנים מאלה לעולם חמשה מאלה, גם אחד מאלה כשהוא כ"ו שלם הוא לפי הכינוי שנים וחצי. והנה כל אחד שנים וחצי והנה זה חמשה וזה שנים רמז חמשים שנה (גימ' חמשה שנים). "וקדשתם את שנת חמישים שנה" (ויקרא כה' י').
'בראם' 'אברם' 'אברך ידו' ר"ל דיו לזמן הגלות שמספר שנותיו יהיו א"רכב, אלף מאתים ועשרים ושתיים שנה, ויושלם בשנת החמשים. וישלימו הנצרים שנת אלף מאתים ותשעים. וזהו מה שרמז באמרו "את הרשום בכתב אמ"ת" (דניאל י' כא'). כי בתוך דבריו אמר דניאל "חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדי"ן חלמא כתב ראש מלין אמר" (שם ז' א'). והם ראשי תיבות אמ"ת עולים א'לף מ'אתים ת'שעים 'רא"ש מלי"ן אמ"ר' 'מאר"ץ ישרא"ל' 'חלמ"א כת"ב' 'כ"ח א"ם לב"ת'.
נוארץ ישראל גבוה מכל הארצות ושמה נחלת גוים וחתום עליה 'חלון תגים' והיא 'הטפ"ה הבתול"ה' טפ"ה קרואה נפ"ש חי"ה. וזהו "תוצא הארץ נפש חיה למינה" (בראשית א' כד') הארץ הידוע, וסימן ארץ אלף מאתים ותשעים והיא ארץ ישראל שהיתה ארץ כנען שהיא ל"ב העולם. וזהו "מבכ"י נהרות חבש" (איוב כח' יא').
וידוע כי כח שבתי כנגדו בכוכבים שהוא גבוה מחבריו. והנה הגבוה ראוי לגבוה וישראל אומה גבוהה מכל האומות. "כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם" (קהלת ה' ז'). והגבוה הוא עפר ארץ ישראל ועליו גבוה ששומרו הוא שבתי וישראל הם גבוהים עליהם על שניהם וזה מבואר.
ודע כי כשתחבר נפ"ש חי"ה מימיית עם נפ"ש חי"ה ארציית תמצא ביניהן תכלי"ת ההבד"ל. אך לשתיהן רשו"ת באות תאומים כלומר שהם אותיות בטבע כלומר אותיות טבעיות בעולם ובשנה ובנפש. אבל הלשונות הן הסכמיות, וצורות אותיותינו וחבור לשונינו לבדם פעולות אלוהיות. ושתי הנפשות סודם שבת"י צד"ק רמז שק"ו צי"ת שהוא שם בן מ"ב שראש אב"ג ית"ץ (גימ') בתולה ודגים וסודו 'בתול"ה ודגי"ם'. כי ראשו חובר בשני מזלות וסופו חובר בשני כוכבים ועושין הרקי"ע א"ש ורו"ח והמזלות עושין 'די"ו מימי"י ועפר"י'. כי סודו 'במולדו"ת חי' והם נזהמזלו"ת שהם 'הרא"ש' מכל 'גלג"ל תל"י'. וסודם בין מזל"ו ומז"ל י"ב בתולה סוף הששה מטלה, ודגים סוף הששה ממאזנים. ואמנם מזל מאזנים נברא משם י"ה מרובע גם מז"ל טל"ה נברא משם ו"ה מרובע. והנה זה רכ"ה וזה קכ"א, ורמזם יחד "יהוה איש מלחמה יי שמ"ו" (שמות טו' ג'). והנה בתולה עפר ודגים מים. שני מלכים (בגימ' בתולה ודגים) 'עפר מים' שניהם קשורים 'שני חייבי"ם' 'בשני זכאי"ם' 'ערפליי"ם' 'רקיעיים' ונבראים 'ענ"ף מענ"ף'. ומהם מתהוים העניינים ונמסרו המינים לענפיהם.
ודע כי סוד 'נחלת גוים' 'גבריא"ל א"ש' ומראהו 'מראה א"ש' 'וישרא"ל' 'נחתמו בכוחו', באמרו "מימינו אש דת למו" (דברים לג' ב') והוא חמ"ר פרט"י, ולפיכך על יד"ו 'תמח"ה טפה'. כי כשישראל עושין רצונו של מקום, והוא שישתדלו לדעת שמו הגדול, מיד נעשה השמאל ימין. והטפה שנכתבו ממנה הבריות במדת הדין קשה ובכף חובה נמחקת ונכתבת במקומה הפכה וחלופה והיא טפה חתומה במדת רחמים חזקה ובכף זכות חקוקה.
וממה שכתבתי בגלגולי עניינים רבים מדולגים ומקופצים מזה אל זה ורמוזים תבין כונתי בזו ההקדמה. ועתה אשוב אל ענייני ואומר שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו נחבקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה. ויש מהם שלא שמעו ממנה דבר לעולם. ויש מהם ששמעוה וגינוה, יש מי שגינה אותה מרוב מעלתה ומעוט שכלו ויש מי שגלה עדות אמונתו בה, וגנה אותה מפני שלא האמין בה וחשב שאינה אמת בשום פעם. ואני איני מגנה אחד מאלו כולם שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה בשום פעם בעולם לעולם לא בעת הפועל הנבואה ולא בעת מן העתים. כמו שאי אפשר לו להכחיש היותו אדם ומזרע זכר ונקבה אעפ"י שזה מורגש לו וזה מקובל ששב מושכל אצלו. מפני שרואה זה הענין טבעי נמשך שהאדם הזה הפרטי נברא מזכר ונקבה.