§423קלבאהיה אשר אהיה

§424יתברך ויתעלה שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר הודיענו סוד שמו הנכבד והנורא כדי לברכנו בו על ידי הכהנים שהם ראשי השבט הנבחר מכל השבטים. וגלה לנו הסוד ואמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' כז'). והורנו הברכה ואמתתה ומהותה וכמותה ואיכותה וסגולותיה וחוקותיה והזכרותיה וחלוקיה, להיות נאמרת בשם י"ב במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו. והנה ברכת כהנים בגימטריא מדת הרחמים. והיא מקבצת מיניה והיא כמפזרת הכחות הנבראים שהם כחות מזגי החומר.

§425ותחת זו הידיעה המופלאה, שרשום שהם כבשונו של עולם, חייב המקובל השלם מצקלגד היותו חס על כבוד קונו להסתירם ולהעלימם ממי שאינו ראוי לדעתם, ושם בן מ"ב אותיות מגלה זאת. והנה ימצא מספר אותיות ברכת כהנים ס', ותיבות י"ה ובם יתגלה הסוד של הברכה המשולשת מדרך שלש, כ"ה תברכו שכפלו נ' והוא סוד כה"ן וסוד אמור 'להם' רמז כהן רמז 'הסוד'. והנה מנין האותיות הפסוק הא' הוא י"ה. והב' הוא הי"ה. והג' הוא יה"י. הוא העצמו כ"ה של כ' הוא אמצעי של י"ה הוא חסר ה' של כה הוא הנוסף. הנה סוד זה הוא סימן שמות שווי מגרעת ותוספות.

§426וזו הדרך

§427אין למעלה הימנה. ואם תאמר הנה הטוב יהפך בדרך זו לרע והשקר לאמת וכן החלוף. דע כי זאת היא הכונה במדות, שזאת המחשבה תאמר הן והיא מדת הרחמים וזאת תאמר לאו והיא מדת הדין. ודבר הנוצח מהם יקויים. וזהו מה שבאמצע קרית (קריאת) שמע, אשר בין שני שמות הקדש, ואע"פ הסוף אחד והוא חצי השם המפורש. וכן סוד אשר בין שני השמות הנזכרים הוא שני מלאכים שהם עצמים אמצעים בין שתי הוויות ראשונות שהם דבר אחד. רק מספר שלשת התיבות הוא א"כ א"ך א"כ והבן זה ודעהו. והסתכל בו מאד. וזהו סוד שם בן י"ב אותיקלדות,

§428י"ה י"ה י"ה ו"ה ו"ה ו"ה

§429מגולגל ומצורף ומנוקד ומוטעם בנשימותיו השלש וזהו ראש וסוף של שם בן מ"ב אותיות.

§430אב"ג ית"ץ שק"ו צי"ת

§431וזהו ראש ותוך וסוף של שם בן ע"ב הפוכים.

§432מו"מ  אנ"י  וה"ו  מנ"ד

§433ודע באמת שהמדות מתהפכות לקיצים ידועים בלי שנוי ותמורה מפני הנהגת הנבראים. והשנוי הוא לנפעל לא לפועל מצד הכרח ענין הנמצאים. וזאת היתה כונת החותם כדי להפך המדות שנמשכו ביניכם ממלחמה לשלום בכונה אחת מושכלת ומקובלת. וזה החבור הקטן הראהו בחסדך לרב הידוע ששמו בגמטריא חכ"ם. ואחריו הראהו למי שתדע שראוי לו כדי שיועיל ממנו רואהו וישמח בו המשכיל והיה זה שלום.

§434*

§435"שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום"

§436(תהלים לז' לז').

§437"וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום"

§438(תהלים לז' י')

§439הסברהסבר המהדיר: "ולחלויד" כך נמצא בכתב היד הוספתי בסוגרים את ראשי התיבות שהצירוף "ולחלויד" הם ראשי תיבות של ו'לצים ל'צון ח'מדו ל'הם ו'כסילים י'שנאו ד'עת. מדוע הרב כתב את ראשי התיבות מצאתי רמז שהצירוף ולחלויד בגימטריא הינו 94 והמילה הקודמת לה היא פתי שמספרה 490 כך קושר הרב בין שתי המילים אך לא ירדתי לסוף דעתו.

§440הסבר המהדיר: "דברי אתכם" והוא מודגש בכתב היד כיון שהגימטריא שלו 677 מכוון ממש לגימטריא "אברהם בן שמואל" שדרכו של הרב להביא את שמו ברמז או בגלוי בספריו.

§441הסבר המהדיר: מאֻשר = 541 = ישראל = שכל הפועל = רואה ואינו נראה = המִצְוֹת. שרוצה לומר שאין אומה שמחזיקה בתורה ובמצוות כמונו וכמו שנראה בהמשך שהנתיב הגבוה ביותר להשיג את התורה הוא דרך השכל הפועל הרואה ואינו נראה. וכל זה אומר הרב מיד לאחר הציטוט.

§442הסבר המהדיר: ואנו רואים שהתורה קוראת לדם נפש "הדם הוא הנפש" ולומד הרב כפי שישנם עוד מפרשים שהולכים בכיוון, להגיד שאין התורה מתכוונת בפשטות שהדם הוא הנפש, אלא על הדם של הלב הוא הנפש, שהוא בא לסמל את חיות האדם, והוא הנפש. ונלע"ד שהחיות של הדם הוא הכח המניע הנקרא נפש. ועל כן מי שמכיר את הכח שבגופו ודאי ממנו יכיר את כל גופו, ומה שמניע את כללות הבריות, דהיינו כללות הכוחות, הוא השם יתברך. ומי שמשיג אותו משיג את כל הבריות.

§443הסבר המהדיר: (בראשית רבה) "חמשה שמות נקראו לה: נפש רוח נשמה יחידה חיה. נפש - זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. רוח - שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. נשמה - זו האופיה (זה האופי של האדם) דברייתא אמרין האופיתא טבא (כמו שאומרים הבריות על אדם בעל נפש טובה "האופי שלו טוב"). חיה - שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה - שכל האברים מִשְנַיִם שְנַיִם והיא יחידה בגוף הדא הוא דכתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף." "עד כאן". ואילו בדברים רבא נאמר "אמר רבי סימון חמשה שמות נקראו לנפש ואלו הן רוח נפש נשמה חיה יחידה". אנו רואים שמדרש דברים רבה קורא לכללות החלקים נפש. שהרי אומר "חמשה שמות נקראו לנפש". ואילו במדרש בראשית לא ברור. שהרי אומר "חמשה שמות נקראו לה". והשאלה מי היא "לה"? נראה שהכוונה על הנשמה, שכמה מילים קודם אומר "וזרק בו את הנשמה". וכן אנו מוצאים שחכמינו המאוחרים יותר קוראים לכללות החמשה חלקים פעם נפש ופעם נשמה.

§444הסבר המהדיר: איך משיגים את הבורא שהרי ישירות אי אפשר להשיג אותו, וכן אי אפשר להשיג את הרוח, וכל שכן את נשמת האדם. אלא רק באמצעות הנפש שהיא כאמצעית בין הגוף לנשמה. כך גם היחס בינינו לבורא. שהתורה היא האמצעית בינינו ועל מנת שנוכל להשיג את הבורא, נתנה לנו תורה. וממנה אנו מוציאים את המצוות, שבאמצעותם נוכל להשיג את השם יתברך. וממילא הלימוד קודם למצוות. כי מתוך הלימוד אפשר לבוא לידי מעשה ולהיפך לא! שאין המעשה יביא ללימוד. אך מאידך יש לנו מימרא, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכמו שאמרנו קודם מתוך הלימוד נגיע למעשה. ונשאלת כאן שאלה מעניינת. אם כך, אפילו שמתוך המעשה לא נגיע ללימוד והרי המעשה הוא העיקר, אז למה צריך את הלימוד אם הגענו למעשה? ועוד מתחזקת הקושיה כמו שמנסה לעורר הרב בסוף הפיסקה, שמי שמעשיו מרובים הרי חכמתו מתקיימת, וכל זה מוביל אותנו לשאלה הבא "אם כן מהו מעשה"?

§445הסבר המהדיר: הכלל בידינו שעל מנת לידבק בשם יתברך אנו נדבקים במידותיו. מה הוא רחום היֶה אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון. וכך הרב מקיש לעניינינו, הידבק בו על ידי מעשה. ומהאין נלמד מעשה? ממעשיו יתברך. "מעשה בראשית" ומעשה מרכבה". ומעניין שדווקא לקח הרב דוגמאות אלו, שהרי אינם מוזכרים בתורה, רק לומדים אותם משם. וישנם מעשים רבים המיוחסים לבורא והביא כמה דוגמאות:וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהֹוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ (שמות). כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה (דברים). וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל (יהושע כד). הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת צִדְקֹתֵינוּ בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיֹּון אֶת מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ (ירמיה). רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ (קהלת).

§446הסבר המהדיר: אך ראה הרב שאם נבין את עניין מעשה בראשית ומעשה מרכבה, מכאן נדע את המעשה אשר נעשה, על מנת להכיר את הבורא. וכיון שענייני מעשה בראשית ומעשי מרכבה נאמרים בחדרי חדרים ובפני אדם אחד או שנים, מנסה לבאר הרב את ענייניו ברמזים ובקיצור. ומפאת קוצר שכלי והבנתי ומפאת איסור ההרחבה אדבר בקצרה. אומר הרב שאפשר להבין ענין מעשה אלהים מן הלוחות שנעשו מהאבן. וניתן לקבל רמז שהרי הלוחות עשויים אבן שיש. ואומר רבי עקיבא לחבריו "כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור על תגידו מים מים". אחר רומז רבינו ב"מכתב" הכוונה לכתב שהם אותיות הקודש החרוטות על הלוחות. והחריטה על הלוחות הם דברי ספר היצירה "חקק חצב". אלו הפעולות שמבצע המתנבא בנבואתו. שהחקיקה היא ציור הלב והחציבה היא הצפיה במרכבה, דהיינו הרכבת הציור למעשה.

§447הסבר המהדיר: ומשה שיורד מן ההר ולוחות האבן בידו, הם הנבואה האלוהית שעומדת על פי דין. ומשום כך הוקם העגל. והבין משה שאם יגיע למעלת הנבואה בדרך הרחמים שהוא מעשה יהו"ה כך יוכל להוריד תורה לעם. וכל אחד יקבל לפי ליבו ושכלו ויתברר לו במקצת מעשה הבורא. ואת המעשה אשר הוא צריך לעשות.

§448הסבר המהדיר: הלוחות נלקחו מכסא הכבוד. (מסכת עירובין) מאי דכתיב לוחות אבן? (תשובה) אם משים אדם לְחַיָּיו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אינו מתקיים בידו (עד כאן). ביאור: לחייו- הכוונה לַלְּחַיִּים שֶׁבַּפָּנִים שנעות וזזות בזמן הלימוד, כשמוציא המילים מפיו. ובלשון מליצית מסביר רבי אליעזר שאם יהיה רגיל בלימודו ויחזור עליו שוב ושוב אז לחייו לא יתעייפו מן הדבור, שיהיו מחוזקים כאבן, ואז יוכל לשנן לימודו שוב ושוב, אז תלמודו יתקיים בידו. אומר רבי יוחנן, "כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה". ומהי המתנה קיבל משה? לוחות אבן!

§449הסבר המהדיר: "כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שדובר שקריו לא יכון לנגד השם". ומה היה מעשיהם של רבי עקיבא וחבריו? הם עסקו בעליה הרוחנית במעלה ההיכלות בדרכם עד לכסא הכבוד. מה היה רצונם? מה הייתה משימתם? מה מנסה הרב אבולעפיה ללמד אותנו? מה רוצה התורה מאיתנו? "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" ואיך מגיעים לאהבה זו על ידי הדבקות שאפילו אהבת האיש לאשה באה בדרך הזאת: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". וכן בשם יתברך: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ".

§450הסבר המהדיר: מלמד רבי עקיבא את חבריו את דרך ההידבקות. כשתגיעו לכסא הכבוד - והדרך לשם היא כעין הצלילה במצולות ים עד ההגעה אל הכסא, שהוא עצם הבורא, אבן שיש טהור. כמו אבן השיש הטהור שקוף המראה -אך השכל לא יקבל את הדבר אומר להם רבי עקיבא! שהרי האבן הוא דבר אטום. אם ניקח אבן שיש טהור ונשבור אותו לחלקים, ולאחר ננסה לאחד אותו שוב כל חלק שנחבר לרעהו נקבל חיבור אטום שיסתיר השקיפות. עד, שאם נרסק האבן לחלקיקים ונחברה שוב נקבל אטימות מוחלטת. והשכל שואל איך חוברו כל החלקיקים האלו מלכתחילה ונשארו בשקיפותם? העין רואה את השקיפות, הלב מקבל את המראה, אך השכל ממאן לקבל את הידיעה, זה נוגד את חכמתו. וכשאדם רואה דבר מה, וחש בליבו את האמת, אך שכלו מסיתו, זה דובר שקרים. שפיו וליבו אינם שווים. וזה מה שאומר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעים לכסא הכבוד דהיינו אוחזים במדרגת הנבואה דבקים בשם יתברך כפי שדבק בו משה ארבעים יום וארבעים לילה אל תאמרו אל תגידו שאתם דבוקים בתורה המשולה למים והמים הם החסדים אך אם תגידו שאתם דבקים בתורה ולא בעצם השם תהיו שקרנים ותקבלו תורה מצד הדין. ומדוע חוזר רבי עקיבא על מילת מים מים פעמיים? כי הדבקות בשם היא כפי מעלת השם. שמלוא כל הארץ כבוד. ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, מבית ומחוץ. שהדבק בשם חש זאת בחיצוניותו ופנימיותו. אבני שיש טהור מחוצה לו ובפנים לו. ועל כן אל תגידו מים מים...

§451הסבר המהדיר: רוב כתבי היד ובפרט העתיקים נכתבו ברצף של עמודים רבים עד שלפעמים כל הספר בא ברצף אחד. ועקב ירידת הדורות וסתימת המוחות אין בכוחנו לקרוא כך. על כן העורכים חילקו את הספר לפסקות, מה שנותן לנו אפשרות לעשות אתנחתאות בין פסקה לפסקה. וכשיודע הקורא את הכלל זה צריך לקשור פסקה לפסקה, כי לפעמים טעה העורך וקטע רצף באמצע בנקודה שלא היה צריך להפריד. את הכלל הזה אנו רואים כבר בא איתנו ממתן תורה, אומר הרב, "ומפני היות שתי הדברות הראשונות שהם אנכי, ולא יהיה לך, נשמעים לכל ישראל". הכוונה נשמעים לכל ישראל - שכל ישראל התנבאו במעמד הר סיני, והקולות יצאו מפיהם ונשמעו לאוזניהם. וכפי שמביא המדרש "אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע" (ילקוט שמעוני). ולא יכלו עוד העם לעמוד בגודל המחזה כפי שמביא המדרש "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך. דבר אחר, פן תשכח את הדברים שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע בן לוי אמר טעמין דרבנין (הטעם של החכמים לומר את מה שאמרו), שכן - אחר כל הדברות כתיב "דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת". (מדרש רבה שיר השירים). ביקשו ממשה שידבר הוא אתם כיון שהשם יתברך מדבר מבלי לשים רווח, ואין הפסקות ולא נשאר בידם אויר לנשום בין דבור לדיבור.

§452הסבר המהדיר: ונחזור לדברי הרב "אנכי ולא יהיה לך". שאלו שתי הדיברות הם עיקר ההדבקות שרומז הרב שאפשר להגיע. שאפשר לשמוע באוזניים, ואז ב"אנכי" נדבקים, וב"לא יהיה לך" מתרחקים. ולמד אהרן בדין שאוזניים ששמעו "אנכי ולא יהיה לך" רוצים להדבק ב"לא יהיה לך". יתלשו אוזניים אלו! לכן ביקש מהם לתלוש עגילים מן האוזניים במהירות רבה. משה הולך להוריד להם תורה בדין, ואהרן פועל בדין. אך השם יתברך שרצה להעמיד את העולם בדין וראה שלא יתקיים ושיתף מידת הרחמים. ולמד משה מהשם שהיה בונה עולמות ומחריבן. ואז משה ניפץ את "לוחות הדין" על מנת לחזור ולהביא את "לוחות הרחמים".

§453הסבר המהדיר: והעם רצו מנהיג לעצמם, כי הראה להם השטן את דמותו של משה מת כי בושש משה לרדת. וארבע חיות המרכבה פניהם דמות אדם. האחד אדם בדמות אדם, השני אדם בדמות שור, השלישי אדם בדמות נשר, והרביעי אדם בדמות אריה. שכל דמות היא המלך בעולמו. ורצו העם להחליף את האדם בדמות אדם, ואז קיבלו את השני לו, הוא דמות שור מלך הבהמות. כמו שאומר דוד המלך בתהילים "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב". ומבאר הרב על המקום שהקדוש ברוך הוא אומר "וימירו את כבודי" אך הנביאים תיקנו וכתבו כבודם (יש 18 תיקונים כאלה בתנ"ך) והוא כלל נוסף שבאנו ללמוד. אסור בתכלית האיסור! למי שבא לערוך ספר להוסיף או לשנות אות אחת מן הכתוב. אלא באם חושב ומרגיש במשהו רשאי להעיר אפילו בגוף הספר, אך ידאג לסמן שאלו דבריו בסוגריים וכו'. ואפילו הנביאים ששינו אות בגוף הספר דאגו לציין זאת. ולפעמים מפאת הסוד לא רואה זאת הקורא בעיניו. אך כשיודעים כלל זה ומגיעים למקום תמוה, עם החקירה והבירור האמת.

§454הסבר המהדיר: כשמונה יחזקאל את ארבעת החיות, אין שם פני שור, ובמקומו בא פני כרוב. ומסבירים שכרוב בא מן כרוביא שזהו נער דהיינו פני תינוק. ויחזקאל התפלל והתחלפו פניו לפני שור. מרכבה תמיד כלולה מארבע. ארבע הוא המספר המורכב הראשון. על כן החיות ארבע, היסודות ארבע, שם ההויה מורכב מארבע אותיות, אפילו רבי עקיבא וחברים שנכנסו לפרדס לחקור במעשה מרכבה היו ארבעה. ואילו בתחילת הבריאה אנו מוצאים שלש יסודות, כפי שקורא להם ספר יצירה. שלש אימות אמ"ש-רוח מים אש. שעל מנת להתחבר הצטרכו לחומר הראשון הוא החומר המדבק (שנקרא במדרש הארץ). שלכאורה נראה שהוא אחרון. כיון שמבחינים בו רק במרכבה. אך ברור שהוא בשורשו גבוה מכולם. כן נראה החילוק שבין מעשה מרכבה ולמעשה בראשית. שהעיסוק במעשה מרכבה הוא היותר "מסוכן", ואותו מוסרים רק ליחיד המבין מדעתו. ואילו מעשה בראשית מוסרים ליחיד בלי חילוק. וכן הפשטנים אומרים שמעשה בראשית הם חכמות הטבע. ומעשה מרכבה הם החכמות שמעל הטבע. ויותר לעומק נראה ששניהם מתבארים על פי שמות הקודש, ומבארים את סודות הבריאה וההנהגה האלוהית.

§455הסבר המהדיר: ומי שמדבר ברוח הקודש דהיינו שמחובר לשכל הפועל כפי שרומז הרב בהמשך הוא יכול להבין את המרכבה. (השכל הפועל הנמצא מתחת גלגל הירח ונקרא גם בפי חז"ל שכינה) כפי דבקותו שיונק מרוח אלהים כפי שמסביר רש"י - שרוח אלהים הוא כסא הכבוד. וכבר אמרנו שהוא עצמותו. וככל שהידבק האדם ברוח כך יוכל להשיג את מהות החומר הראשון אשר ממנו נתהוו השלש יסודות רוח מים אש. והרביעי אשר הוא הראשון הוא הנפש בכללותו, אשר נמשל לארץ, שממנו הכל נברא והכל שב אליו.

§456הסבר המהדיר: (ספר הבהיר) כל אותה ארץ שנבראת ביום הראשון שהיא למעלה כנגד ארץ ישראל מלאה מכבוד השם, ומאי ניהו חכמה, דכתיב כבוד חכמים ינחלו, ואומר (יחזקאל) ברוך כבוד יהוה ממקומו. ומאי ניהו קדוש שהוא דבוק ומיוחד".

§457הסבר המהדיר: ספר הבהיר-שם חכמה ארץ. וכן אומר על קדוש שהוא דבוק. וכן חכמה היא ראשית שנאמר "ראשית חכמה". וחכמה היא קדושה. חכמה הוא הספירה השניה שנקרא חכמתו של אין סוף, ונקרא חכמה קדושה בהיותה מתקרבת אל הכתר, ונקרא חכמת אלהים בהיותה משפעת אל הבינה, ומלכות שנקרא אלהים, ונקרא חכמת כל בני קדם שמשפעת לכל השנים הקדמוניות (ספר קהלת יעקב). וממילא הארץ שהיא המדבקת שהיא הנפש היא החכמה היא הקדושה הבאה מן הכתר והיא למעלה מן השלש יסודות, רק שגילויה הוא במרכבה. עד שממנה (מן הארץ) נוצר האדם שחלקו ממנה הוא מן התחתונים, וחלק נשמתו הוא מן העליונים. וחלקו אשר מן התחתונים הוא המוליד והוא הכלה ומת. אך חלקו אשר מן העליונים אינו מת ואינו כלה ובורא ולא נברא. ועל כן יש בו שני יצרים.

§458הסבר המהדיר: "לכל יש תולדות שמים וארץ יש להן תולדות שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם הרים יש להם תולדות שנאמר בטרם הרים יולדו וגו', מטר יש לו תולדות שנאמר היש למטר אב, טל יש לו תולדות שנאמר או מי הוליד אגלי טל. רבי שמעון בן לקיש אמר אלו מרגליות של טל. תני כל מי שיש לו תולדות מת ובלה ונברא ואינו בורא, וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בלה ובורא ואינו נברא. רבי עזריה בשם רבי אמר כלפי מעלה הדבר אמר" (בראשית רבה).

§459הסבר המהדיר: יצר הטוב בא מן העולם הבא שכולו טוב. ויצר הרע בא מן העולם הזה שחלקו טוב ורובו רע. ואם יגבר יצר הטוב על יצר הרע הרי נוחל חיי העולם הבא. ואם כובשו יצר הרע הרי נענש. ששכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה. העולם הזה נברא בה' ועולם הבא בי'. כפי שאומר הנביא ישעיה כי ביה יי יצר את עולמים. "ביה" בשתי אותיות אלו י' ה' נבראו העולמות י-ה הוא שם השם, וגם במילואו הוא שם השם. יו"ד ה"א = 26 = הוי"ה.

§460הסבר המהדיר: י"ה במילואו יו"ד ה"א, אשר הם 26 הוי"ה. שש פעמים כ': יו"ד ה"א - יו"ד=20 ה"א =6 20X6=120=נסי.

§461הסבר המהדיר: "חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה" שיש בו 26 אותיות וכן בדרך קריאתו נפסק הפסוק בקריאתו באמצע על פי סימן האתנחתא. וכל חצי מכיל 13 אותיות גימטריא אח"ד. וכעת מחשב הרב את הגימטריא של כל חצי פסוק "חכמות בחוץ תרנה" גימטריא 1235 - א'כטור - האָלֶף מורה על 1000. ברחבות תתן קולה גימטריא 1609 א'גתור - האָלֶף מורה על 1000.

§462הסבר המהדיר: א

§463הסבר המהדיר: ב

§464הסבר המהדיר: ג

§465הסבר המהדיר: ד

§466הסבר המהדיר: ה

§467הסבר המהדיר: ו

§468הסבר המהדיר: ז

§469הסבר המהדיר: ח

§470הסבר המהדיר: ט

§471הסבר המהדיר: י

§472הסבר המהדיר: כ

§473הסבר המהדיר: ל

§474הסבר המהדיר: מ

§475הסבר המהדיר: נ

§476הסבר המהדיר: ס

§477הסבר המהדיר: ע

§478הסבר המהדיר: פ

§479הסבר המהדיר: צ

§480הסבר המהדיר: ק

§481הסבר המהדיר: ר

§482הסבר המהדיר: ש

§483הסבר המהדיר: ת

§484הסבר המהדיר: ך

§485הסבר המהדיר: ם

§486הסבר המהדיר: ן

§487הסבר המהדיר: ף

§488הסבר המהדיר: ץ

§490הסברהסבר המהדיר: של אותיות על כן אחרי 999 בא 1000 וסימנו א' כדוגמת השנה אנחנו היום בשנת ה'תשפא ה' מסמן חמש אלפים תשפא הינו 781 יחד 5781. (הטבלה הזאת נקראת איק בכר...)

§491הסבר המהדיר: אכטור בגימטריא 236 אגתור בגימטריא 610 יחד 846 גימטריא תמות נחלק לשנים נקבל 423 שווה תחיה.

§492הסבר המהדיר: זיכנו הבורא שבחר בנו מכל העמים, והשאיר לנו לשון קדש הנכתב באותיות הקדש, אשר בהם נבראו כל העולמות. ולמען לא יתעורר בנו היצר חס ושלום להרוס העולמות כפי שהיה בדור הפלגה, בלל השם יתברך את שפתנו והתחלקו השפות לפי תכונות הלב של הדור ההוא. וככל שהלב היה רחוב מן האמת כך קיבל אותו לב שפה הרחוקה מן שפת הקודש. ומי שליבו חשק באמת, שפתו קרבה אל לשון הקודש. עד שברבות הימים הוקם עם שליבו חפץ באמת ומחזיק בפיו את לשון הקדש. אך היא אינה שלימה בפינו. ומכיוון שביגיעתה ניתן לתקן אותה, ניתנה לנו תורה, שהיא מערכת קודים המהווים סימני דרך על מנת לחבר את ליבנו לשם יתברך. ודרך הצירופים היא הדרך אל המטרה. והיגע ועמל בה הוא ישיג את דבקות הלב אל האמת אל אבינו שבשמים.

§493הסבר המהדיר: שואל אלכסנדר מוקדון שכבש את כל העולם וברוב חכמתו והיה תלמידו של אריסטו שהיה יושב אם חכמינו ללמוד מחכמתם. "מה יעביד איניש ויחיה אמרו ליה ימית עצמו מה יעביד איניש וימות יחיה את עצמו" מה יעביד איניש ויחיה-איך יאריך ימיו והשיבו לו החכמים ימית עצמו בעולם הזה יתרחק מתענוגי עולם הזה כדי שיחיה לעולם הבא. המשיך ושאל, ואיך ימות? השיבו לו, יחיה את עצמו מתענוגי עולם הזה ואז ימית עצמו מחיי העולם הבא.

§494הסבר המהדיר: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה". והמדרש לומד כפי שמובא למעלה, כשעדיין אין מי שיקרב את הבריות לשם יתברך, העולם עומד מלכת. "כי אדם לעמל יולד" אומר איוב. ואם הוא זכה שהוא זך ומזוכך שׂמים עליו עול תורה. לא היזדכך מניחים עליו את עול השור לחרישה.

§495הסבר המהדיר: ועל כן אנו אומרים בתפילה "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ עַל כֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה". שהעמל בתורה הוא ללכת אחר הסימנים שהשאיר לנו השם יתברך. ששפתינו היא שפת סימנים. האותיות יוצרות ובוראות מהויות. ואנו צריכים להיות אחד עמהם. וכפי שהאותיות מצטרפות כך דרך הצירופים תביא אותנו למהות הצירופים עד שנהיה אחד בהם.

§496הסבר המהדיר: אומר המדרש "וכל שיח השדה, הכא אומר וכל שיח השדה, ולהלן הוא אומר ויצמח י"י אלהים מן האדמה. להלן לגן עדן, וכאן לישובו של עולם. אלו ואלו לא צמחו עד שירדו עליהן גשמים. וכל שיח השדה, כל האילנות כאילו משיחין אלו עם אלו וכאילו משיחין עם הבריות, כל האילנות להנאתן של בריות נבראו. מעשה באדם אחד שבצר את כרמו ולן בתוכו ובא הרוח ופגעתו (בצר את כל הפירות אך כל זמן שהיה בו פירות העצים הגנו עליו, ועכשיו שלא היה בו פירות ניזוק). כל שיחתן של הבריות אינן אלא על הארץ עבדא ארעא לא עבדא (כל שיחתן של הבריות על תבואות הארץ ופירותיה, האם עשתה הארץ פירות או לא עשתה?). כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש".

§497הסבר המהדיר: "כי לא המטיר יהוה אלהים - שם מלא (יהוה אלהים) הזכיר על עולם מלא. כשם שהזכיר שם מלא על עולם מלא כך מזכיר שם מלא על ירידת גשמים. ג' דברים שקולים זה כזה אדם ארץ מטר, ושלשתן משלש שלש אותיות. ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם. ואדם אין לעבוד את האדמה - לא נברא האדם אלא לעמל זכה עמלו בתורה לא זכה עמלו בארץ אשרי שעמלו בתורה. כי לא המטיר וגו' - אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה, שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו. מתחלה ואד יעלה מן הארץ וחזר בו הקב"ה שלא תהא שותה אלא מלמעלה מפני ד' דברים מפני בעלי זרוע ובשביל להדיח טללים רעים ושתהא גבוה שותה כנמוך ויהיו הכל תולין עיניהן כלפי מעלה הדא הוא דכתיב לשום שפלים למרום" (ילקוט שמעוני).

§498הסבר המהדיר: "אמר רבי הושעיא קשה היא גבורות גשמים (קשה להבנה הפלא) שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית. מאי טעמא (מהו הטעם והדרש לכך)  עושה גדולות ואין חקר וגו' (איוב ה). במה (במה אנו אנו רואים את גדולותיו שאין להם חקר? בגשמים). הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. רבי אחא מייתי לה מהכא (לומד מכאן) עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו (ירמיה י). מה כתיב בתריה? לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא גשמים שנאמר, תהום אל תהום קורא לקול צנוריך". (בראשית רבה). (שהרי הגשמים שלכאורה נראה שזהו דרך הטבע, אך גם זה בעצמו פלא. שעולים המים מן הים ועומדים בשמים וחוזרים לארץ מתוקים וחוזר חלילה. אך הפלא הגדול שהחוקיות יוצאת מגידרה ללא הסבר, שהרי לפעמים לתקופות ארוכות לא ירד המטר כלל, ויורד במקום אחד ובמקום שני לא. ורואים שהכל שלא כדרך הטבע).

§499הסבר המהדיר: תפקיד האדמה לזון את הצמחים בחורף יורד המטר ומשקה את הצמחים בקיץ שלא יורד המטר כוספת האדמה למים עבור הצמחים, אתעוררותא דלתתא מיים נוקבים ואז בא הטל אתעוררותא דלעלא מיים דכורים ומשקה את הצמחים בדרך הטבע החום יורד על האדמה ועולים אדים אך אין מספיק קור על מנת לאחד את האדים והם יורדים על הצמחים ומחיים אותם. אומר שלמה המלך הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה ואומרים חז"ל צדיקים במיתתן נקראים חיים הצדיקים אשר באדמה כוספים לתחית המתים ומעלים מיים נוקבים והקב"ה מוריד מיין דכורים בחינת טל שישקה האת הצדיקים ויקומו לתחיה.

§500הסבר המהדיר: טל בגימטריא "יהוה אחד" וכן כתוב מאחורי המזוזה "כוזו במוכסז כוזו" כנגד "יהוה אליהנו יהוה". הם האותיות שבאות אחרי "יהוה אלהינו יהוה" כך שהאותיות שאחרי "יהוה"| הם "כוזו". והסוד הגדול ששם ההוי"ה מהותו הוא המחיה הכל. שהוא היה הוה ויהיה והוא המהוה. ועל כן סוד הטל שהוא "יהוה אחד" הוא המחיה.

§501הסבר המהדיר: האח"ד בשני"ם, והשני"ם באח"ד, עולה 846 כמו שראינו בעמוד 10 אכטור + אגטור 236+610=846=תמות אשר חציו=תחיה=423. "שמות מפורשים"=1422 האלף הופך לאלף =423 וכן החצי השני "שמות מפורשים". השם המפורש י-ה-ו-ה חשבונו 26 והוא בריבוע 26X26=676=תרע"ו.

§502הסבר המהדיר: והתרע"ו נחלק ל12X26 (שזה נקרא 12 צירופי הוי"ה) =שי"ב=312. ו14X26=364=השט"ן. וההפרש בין שניהם הוא 52 שהוא פעמים הויה.

§503הסבר המהדיר: כאן נכנס הרב לעומק הסוד ורוצה לקשור לנו מעשה העגל בסוד השם. ולוקח אותנו בחשבון מסובך, שהמילה נזמי היא 107 והמילה הזהב היא 19 אך בגימטריא קטנה 19 שווה 1 ומחבר הרב "נזמי הזהב" כך 107+1=108 כמנין "עגל" וכמנין "בלב ובגלגל" שרומזים על עגל. לב,גלגל,עגל, שלשתן רומזים על עגול, וכן הנזמים, וכן חשבונות האותיות שחוזרים חלילה רומזים על העגול.

§504הסבר המהדיר: והמשך הגימטריאות "שתי וערב" "שר התועבה" "מכיר התשובה" עולים 988, ואם נוסיף אליהם את י"ב צירופי ההוי"ה נקבל את ה1000 ויחזור לאל"ף, ואז מכיר התשובה, ועד שלא נצרף את צירופי ההוי"ה נקבל "שתי וערב והוא שר התועבה. וכשנוסיף את צירופי ההוי"ה, שר התועבה הנקרא מלאך רע הוא עונה אמן על מעשה התשובה.

§505הסבר המהדיר: ואנו קוראים אותה מלכות, ונקראת צדק כי היא מחוברת ליסוד הנקרא צדיק, ומפני שהצדיק מחובר עמה תמיד נקראת צדק. ועל זה נאמר "פתחו לי שערי צדק" (תהלים קיח יט). והיא סוף המחשבה, כי בהיות המחשבה ראשונה לכל. ותחילתה יוצאת מן האין סוף ומתפשטת עד המלכות שהיא סוף המחשבה, שהוא שם אדנ"י שהוא אדון כל הארץ, שהיא מדת הדין. שנאמר "והוא ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים" (תהלים ט' ט'). והיא קושרת הכל כפי שהיא סוף המחשבה הבאה מהמחשבה הראשונה, כן היא חכמה תתאה הבאה מהחכמה העילאה, וכן היא הבת הבאה מן הבינה שהיא אם הבינה, וכן זיווגה בתפארת וכן היא דבוקה ביסוד. ועל כן הדבק בא ומשיגה קצרה בידו הדרך. והדבקות בא היא בצדק שנאמר "צדק צדק תרדוף" "למען תחיה" "וירשת את הארץ". הארץ היא השכינה. ועל שבע הספירות התחתונות נאמר, שבע ספירות הבנין. והבנין מתחיל מן השביעית שהיא מלכות. והשביעית היא השבת שהיא כוללה מהכל. "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" שמנוחת השבת מן המלאכה היא הדבקות בה. שאז עם השביתה תבוא התפשטות הגשמיות ותעלה המחשבה עד לשורשה. ובזה יזווג את השכינה אל בן זוגה הוא הצדיק "וצדיק באמונתו יחיה". ועל דרך העבודה להכין מצע ע"י מצוות ומעשים טובים.

§506הסבר המהדיר: אנו עולים בסולם מן המלכות אל היסוד הוא הצדיק שנאמר "וצדיק יסוד עולם" (משלי י כה). ונקראת אותה המידה ברית. ואל נחשוב מפני שיש בה תאווה אינה ממידות חיי העולם הבא כי נאמר "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". והוא סוד הברית הנקרא נהר היוצא מעדן להשקות את הגן, היא אשתו. כי הברית באדם הוא כלל כל הגוף לכן נקראת מידה זאת "כל". כנאמר, "ויברך את אברהם בכל". ודרשו מכאן חז"ל בת הייתה לאברהם ובכל שמה. שכרת איתו השם יתברך ברית "בזרעך" ו"בהארץ הזאת". שרכש אברהם את מידת הצדיק כפי שמכנהו אבימלך "הגוי גם צדיק תהרוג". (מסביר רבינו בחיי על המקום-יתכן לפרש כי היה אבימלך אומר על עצמו אם אתה הורג גוי זה תהיה סיבה שיהרג גם הצדיק, ואמר זה על אברהם כי אם יהרג המלך על המעשה הזה הלא עבדי המלך יהרגו לאברהם). וכיון שזכה להיות צדיק, זכה לזרע, נהר יוצא מעדן ודבק באשתו, היא השכינה "הארץ הזאת", היא השבת, היא הנפש. שנאמר "שבת וינפש" וי אבדה נפש. וצדיק אוכל לשובע נפשו, שבאכילתו נהנים כל האברים. כפי עץ החיים שכל החיים יוצאים ממנו. ועל כן נקראת זאת המידה חיי העולמים, שמחייה את כל העולמות, כמו העץ שיונק משורשיו ומחייה את ענפיו ופרותיו אשר תחתיו, והם אשתו הדבקה עמו הנקראת נפש. ונאמר "צדיק מושל יראת אלהים" (שמואל ב' כג' ג') ואומר ה"רקאנטי"-אמר הקב"ה אני מושל בכל, ומי מושל בי צדיק. שאני גוזר גזירה והוא מבטלה. והענין הוא כשיגיע האדם למעלת צדיק עולה עד הבינה וקורעת לו גזירה שגזרו לו בבית דין של אבות העליונים שהם ע' סנהדרין העליונים (עד כאן מהרקאנטי). ואיך מושל הצדיק בנפשו "שבת וינפש" שמכבדה כגופו ואוהבה יותר מגופו. שבשבת מכבדה במאכלים ומשביתה ממלאכה, וביתר הימים אוהבה יותר מגופו, שממעט במאכלי הגוף ונותן לה כדי מלאכתה. ואז הוא גבור שנאמר, איזהו הוא גבור-הכובש את יצרו. ונקראת תשיעית על שם הנאמר על יום הכיפורים "ועיניתם את נפשותכם בתשעה לחודש" וכי בתשיעי מתענים? והלא בעשירי מתענים אלא אומרים חז"ל כל האוכל בתשיעי כאילו התענה בתשיעי ובעשירי. שהצדיק אכילתו תמיד לתת שובע לנפשו. שכובש יצרו ומושל עליו. ועל דרך העבודה יעסוק רק במחשבות טובות.

§507הסבר המהדיר: הוד מלשון הודאה להודות על האמת "תנה הודך על השמים", השמים היא התפארת היא מדת אמת. וכל ספירה, העליונה ממנה נקראת שמים. כן התפארת מעל ההוד. הוד הוא מראה מרשים, כמאמר רבי עקיבא לחבריו "כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, דכתיב (תהלים קא ז) "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". נצח והוד הם אבני היסוד, אבני שיש טהור, הוא האתר שמשם הנביאים יונקים. אך משם מתנבאים באספקלריאה הבלתי מאירה שלא כמשה רבינו שהתנבא מן התפארת. ועל דרך העבודה להודות לשם תמיד.

§508הסבר המהדיר: אומר דוד המלך "תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח". אומר רש"י- תודעני אורח ימים, לשון עתיד. הכוונה שהחיים האמיתיים הם חיי הנפש בעת שתפשוט הגוף מעליה. ואיך יגיע לזה המתעלה במידות, על ידי "שבע שמחות" שהיא שמחה שאין לה קץ. וממשיך הפסוק "את פניך נעימות בימינך נצח" שהוא העונג מזיו השכינה. שהתענוג הגשמי יש לו קץ אבל הנעימות הנמצא בימין הוא הנצח היא השמחה האמיתית, כפי שאמרו חז"ל במסכת שבת "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר". ומיהו עשיר השמח בחלקו. ואמר הרב שעל שתי מידות אלו השוקיים עומדות שהם עמודי הבניין, השמחה והאמת. שישמח בחלקו ויכבוש את יצרו, איזהו גבור הכובש את יצרו ואז יתקרב לאמת. ואז החוט המשולש במהרה לא ינתק. והמלכות מקבלת מן שלשת ספירות אלה ועל כן נוהגת בחכמה. ועל דרך העבודה להיות שמח בחלקו.

§509הסבר המהדיר: התפארת היא המידה המכרעת שבין החסד לדין. ועל כן שם השם השייך לאותה ספירה הוא שם י-ה-ו-ה, שהוא המכריע ברחמיו. כפי שרומזת אות הי' מן שם ההוי"ה, וכן ביעקב שאחר נקרא ישראל, וכן ביהודה. היו"'ד בהם באה לרמוז על מידת האמת שהיא המכריעה, שהיא כתר השכינה. שהכתר היא העשירית מלמטה והשכינה היא העשירית מלמעלה היא י'. ומי שרכש את המידות אלה הוא יכול להכריע המשפט לאמת. ואל יטענו מקרה יעקב שמקבל מאביו את הבכורה (שנראה בעורמה) שהרי קנה הוא כדין את הבכורה מעשו. וכן ענייניו עם לבן. שקניית המידה מלווה בנסיונות. וכפי שבא על יהודה. וכן אומרת לו תמר "לאיש אשר אל'ה ל'ו אנכ'י הר'ה" שרומזת לו שבהודעתו יחתם בו שם הוי"ה היא התפארת. וכן רומזת לנו התורה משמם-יהודה ותמר=676 שהוא שם הוי"ה בריבוע 26X26=678 שם הוי"ה בן ארבע אותיות, וארבעה אותיות=1101=תפארתך. וכפי שבהוד מתעורר על האדם המידה הרעה של השקר ובהודעתו קונה את המידה, שהרי ההוד היא מקבלת מן התפארת מצידה השמאלי. כן חוזר תיקון האמת במידת התפארת ושם צריך לגלות את ההכרעה האמיתית.

§510הסבר המהדיר: ההוד הוא גילוי האמת, אך התפארת היא האמת לאמיתה. אמת מתייחסת לנקודה כרגע. אמת לאמיתה מתייחסת לכל הסובב. זה מה שנקרא מוחין דקטנות ומוחין דגדלות. מוחין דקטנות מאמת את המקרה לגופו. והאמת לאמיתה מקיף את כל הסובב. ועל דרך העבודה להכריע אל האמת ברחמים.

§511הסבר המהדיר: "מי ימלל גבורות יהוה ישמיע קול תהלתו". מונה ספר יצירה את הספירות בדרך שונה. לספירה ראשונה קורא רוח הקודש, והשנייה רוח, והשלישית מים, והרביעית אש. ומכאן ששת הספירות הבאות נחקקות בצירופי י-ה-ו לששת פאות העולם, מעלה ומטה דרום צפון מזרח מערב. הספירה החמישית מלמעלה למטה היא הגבורה, וממנה מתחיל חותמות ההוי"ה. (ספר יצירה פרק א' משנה י"ג) "חמש שלש אותיות מן הפשוטות חתם רום ברר שלש וקבען בשמו הגדול יה"ו וחתם בהם שש קצוות ופנה למעלה וחתמו ביה"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו ביו"ה". זה מה שרומז לנו רבינו שבה העולם מתחיל להתהפך בו"ה. שבספירת הגבורה נחתם השם יה"ו ואחריו בתפארת מתהפך הַ-ו"ה ל-ה"ו. שבראש הוא המעלה הוא הרום יה"ו, ובעקב הוא המטה הוא התחת יו"ה. הַ-ו"ה הם השש והחמש בגימטריה. וכן הַ-שֵׁשׁ הוא ה-שָׂשׂ ה-חֲמֵשׁ הוא ה-שָׂמֵחַ.

§512הסבר המהדיר: כן הנפש שהיא תוך שם השם, י-הו-ה. והשם י"ה הוא שם השם, מקיף אותה. ונהנית הנפש מזיו השכינה המקיפה אותה. וכן יצחק נעקד על המזבח המאכלת מונחת על צוארו, אביו הולך לשחוטו פחד עז נוקפו. שמע שהתחרט אביו ולא יעמוד בנסיון. אך מיד מתהפך הפחד ליראה נוראית. מהדהד הקול באימה באויר- "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר". השכינה במלא הדרה וזיוה עומדת ומגנה עליו, יראה גדולה אחזתו, מידת הדין מתגלה לו, הן במעשה אביו שנשלח ברצון השם, והן בגבורתו העזה. וקנה בזאת את מדת הדין שהפחד יהיה לו ליראה וכל ימיו יעמוד בגבורה. "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". על דרך העבודה להתגבר כארי על מנת להגיע אל היראה (יראה =אריה).

§513הסבר המהדיר: שמה "גדולה" כפי שמובא ב-דברי הימים א' כ"ט- "לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש". דוד המלך מברך את השם יתברך במידותיו "לך הגדולה". דוד לא לוקח לעצמו את הגדולה הוא תולה אותה לשם. ועל זה נאמר איזהו חסיד? המתחסד עם קונו. כמאמר הזוהר זוהר משפטים קי"ד/ב, "ובגין דאת הוית גומל חסד עם שכינתא, דכל פקודין דילך לקיימא איזהו חסיד המתחסד עם קונו, יהב לך מדת חסד" פירוש-ולפי שאתה היית גומל חסד עם השכינה שכל המצוות שעשית היו לקיים איזהו חסיד המתחסד עם קונו. היינו ע"י קיום המצוות-עשה, לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, אלא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, נתן לך הקדוש ברוך הוא מדת חסד. דהיינו להתקשר במידת חסד. ומי לנו גדול מאברהם במידה זו. שכל כולו היה חסיד לשם יתברך. והדבקות הזאת התקיימה על ידי אהבתו לשם, עד שנדבקה בו מידה זו כליל. כפי שאומר הנביא מיכה "וחסד לאברהם". ובמידת אהבה זו בורא השם את העולם כפי שנאמר "עולם חסד יבנה". כן מחבר דוד את החסד לגדולה "כי חסדך גדול עלי" ואיך קיימה דוד? על ידי אהבה ללא מצרים לשם. ואמר הרב אלו השלש ספירות דהיינו חסד גבורה תפארת הן נפשיות שקשורות בלב. שחסד והגבורה נקראים זרועות עולם כפי שהזרועות הם מימין ומשמאל ללב והם עושות רצונו, כך ספירות החסד והגבורה מדת חסד ומידת הגבורה פועלות לפי הכרעת התפארת היא מידת הרחמים.

§514הסבר המהדיר: התפארת היא המכרעת בין החסד לדין. כפי שהשופט מכריע במשפט בין שני הצדדים. כפי שלימדנו שלמה המלך במשפט שתי הנשים שילדו שתי תינוקות. ואחת שתינוקה מת באה לפני המלך לטעון שהתינוק החי שלה. זו אומרת שלי הוא וזו אומרת שלי הוא. אמר המלך בחכמתו הווה ונחצה את החי לשנים ותתחלקו בו. זו אומרת כן וזו אומרת תנו לה ובלבד שלו תמיתוהו. נתן המלך לזו האחרונה את תינוקה. בא ללמדנו שלמה על דרך משלו שמשפט הוא בהכרעה! אין המשפט ממוצע אלא הוא מוכרע משני הצדדים, וחייב לנטות לאחד מהם. הוא ההכרעה לאיזה צד לנטות.

§515הסבר המהדיר: ומסביר הרב שכבר בלידתו של התינוק נוטע בו השם את כח ההכרעה. שנאמר "ומל יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו'), מהו זרעך? אלא זרועותיך.

§516הסבר המהדיר: את ענין התהפכות הספירות שמזכיר רבינו לאורך כל הדרך נראה בהמשך. כאן מזכיר שזו הספירה השביעית מלמטה והרביעית מלמעלה. ואם ניקח את ההפוכה לה שהיא הרביעית מלמטה והשביעית מלמעלה, היא הנצח. ומצרף הרב את השבע וארבע ומקבל "א' רעב שבע" ולומד מכאן, פעם (א') רעב, פעם (א') שבע. שכן פעולתו הגשמית של הלב שמתמלא בדם ופולטו. כשהוא פולטו הוא רעב וכשמקבלו הוא שבע. כן מהלכיו הרוחניים שהרי הפלא הגדול שבזמן שבירת הכלים במהלך בריאת העולמות לא יכלו הכלים להכיל את האור ונשברו. שהאור היה גדול מן הכלים. ואם נבוא לחקירת העניין, נתבונן באור שמגיע לספירות מראשן לסופן ולהיכן שמגיע נשבר הכלי הוא הספירה ונופלים הניצוצות למטה לספירה הבאה. והרי יש לנו כדור שלג שהולך וגדל. ונשאלת השאלה איך נעצר כדור זה? שהרי אם לא היה נעצר לא היה עולם. וכאן לימדונו המקובלים שבספירת הנצח יש בא מנגנון פעולה המקביל לאמונה. שהרי הספירה המקבלת את הניצוצות הנופלים, בדרך שכלית מבינה שאין לה שום סיכון והיא נשברת עמהם. אך ספירת הנצח בקבלה הניצוצות פנתה כלפי שמיא בתפילה ותחנונים. ועל כן חלק ממנה נשאר. וכך חוזר התהליך שהניצוצות הנופלים חוזרים להתחלה ונופלים שוב. וכך הנצח אט אט מעמידה עצמה וכל התחזקות שלה משפיעה כלפי מעלה, עד שהעולם נבנה. ומנגנון זה עובר דרך הדם אל הלב ושם הוא מקומו. היא נקודת האמונה פעם רעבה ופעם שביעה. ברוך יי לעולם אמן ואמן. ועל דרך העבודה איזהו חסיד המתחסד עם קונו. להתפלל על חסרונותיו ויכוון רק שהם חסרונות השכינה. לעשות נחת רוח לבוראו.

§517הסבר המהדיר: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ" ה-נ"ך (נביאים כתובים) נכתב על קלף ולא מנוקד. כפי התורה שנכתבת על קלף אך אינה מנוקדת. אומרים חז"ל 70 פנים לתורה ועל כן לא ננקדת, על מנת שנוכל לדרוש אותה ב70 פנים. וכן ה-נ"ך. ועל כן דרשו חז"ל "אם ובינה תקרא", אל תאמר אִם אלא אֵם.

§518הסבר המהדיר: בינה אותיות ב"ן י-ה. כל הספירות הם הוי"ה שלימה. הכתר הוא קוצו של יו"ד, החכמה היא י', הבינה היא ה', התפארת (על שש קצוותיה) היא ו', המלכות היא ה' שנייה. ובסדר הפרצופים י' נקרא אבא, ה' נקראת אמא, ו' נקרא בן, ה' שנייה נקראת בת (נוקבא). יוצא מכאן שתפסה הבינה את שלשת הפרצופים ב"ן י-ה, ב"ן י' ה', אבא אמא ובן. על כן התבונה היא ה' אחרונה שהיא מלכות. אִם – כאשר תקרא לבינה קולך ישוב בתבונה. כך נראה לי שרוצה לומר הרב. שהרי כל ענייניו נעים סביב הנבואה. ונבואה מבינה (מצלצל). אך הענייה של קול הנבואה באה למתנבא מהתבונה היא המלכות. "ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה". נאמרו כמה פסוקים בעניין קניית הבינה "קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי" ונראה להגיד שבקנית הבינה לא תשכח אמרי פי. מהם אמרי פי השם? אלו מאמרותיו שברא בהם את העולם. כן המתנבא על ידי שיקנה בינה לא ישכח להגות באמרי פיו (בשם ע"ב) על מנת להגיע לנבואה.

§519הסבר המהדיר: "קנה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף" אומר המלבי"ם – "החכמה היא הלמודים המקובלים איך להתנהג בכל תכונת הנפש והמדות, והבינה הוא מה שמבין דבר מתוך דבר מעצמו, הן בענייני חכמה שמוציא דבר מדבר, הן בדברים שהשכל שופט עליהם על פי ההיקשים התבוניים בין אמת ושקר. עד כאן דבריו. חרוץ הוא זהב כפי שנאמר בתהילים "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ" אומר המלבי"ם על מקום "חרוץ זהב משובח".

§520הסבר המהדיר: אומר רבי אליהו הגאון מוילנא "קנה חכמה מה טוב מחרוץ וגו', כי החכמה היא נעלמת מעין כל חי והיא נגבלת ע"י הבינה, ומחמת הבינה יכול האדם להסבירה. והבינה נכללת בחכמה אך בהעלם. וכן החילוק בין כסף לזהב שהכסף נכלל בזהב אך בהעלם והזהב אינה להוצאה רק גנוז באוצרותיו אבל לא נתנה להוצאה. וכסף הוא טבעה לכן היא נבחרת איזה היא מטבע טובה. כמו שכתוב למעלה כסף נבחר גו'. וידוע שהחכמה הוא אחדות הפשוט רק ע"י גבולי הבינה הן נחלקין. וזהו קנה חכמה לשון יחיד מה טוב בעצם מחרוץ וקנות לשון רבים, בינה נבחר מכסף כלומר מהכסף נבחר היא נבחרת יותר". עד כאן דבריו.

§521הסבר המהדיר: ושלשת הספירות האלו: בינה חכמה וכתר, נעלמות הם. וכל אחת נסתרת בחברתה. שהכתר היא פנימיות החכמה, והחכמה פנימיות הבינה. והיכן מתגלת הבינה? במלכות.

§522הסבר המהדיר: ונשאלת השאלה, איך קונים בינה? ועל דרך העבודה הרב מלמדינו שהקניין נעשה בדרך צירוף האותיות. שהעיסוק התמידי בו הוא קניין הבינה.

§523הסבר המהדיר: הפסוקים במשלי הקודמים לפסוק הזה מדברים על התורה: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד, דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר, יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה". אם כך מהי היא החכמה בה יסד ארץ? היא חכמת התורה. ואומר הרב ה"ארץ" היא ארץ עליונה כפי שמביא האבן עזרא: ה' בחכמה יסד ארץ - ספר מעלתה (של התורה) שבה נברא העולם העליון.

§524הסבר המהדיר: מהוא יסד- מסביר המלבים בטוב דעת את העניין. אך מפאת אריכותו אקצר , ואנסה בכמה מילים פשוטות להסביר. והמעיין בדברי המלבים במקומו יחכים. כיון שבעולם העליון עסקינן "יסד בחכמה" הוא הציור יש מאין. שהחכמה היא יש מאין, כי מה שהיה באין (באין סוף) נמצא בחכמה אך אין אפשרות להתבונן בה. והדרך היא להוציא בציור דהיינו תפיסת המחשבה והרושם שנותר ממנה הוא הציור. כפי שקורה שקמים מהשינה ולרגע מבזיק רושם של החלום ואם לא תופסים אותו על המקום הוא הלך לעולמו. ואפילו לפעמים מרגישים שהוא עומד ללכת ואין אפשרות לתפוס אותו והוא בורח וזו התפיסה היא פעולת החכמה.

§525הסבר המהדיר: ורומז הרב בדרכו הנפלאה ארץ עליונה (היינו) בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. ובית המקדש הוא נמשל ללבנו שהוא היכל השם ומשם יוצא אותו הצייר כיוון ששם גנוז האוצר של אין סוף. ועל דרך העבודה יסלק מעליו כל הבלי העולם הזה, ויעסוק בדד עם הבורא.

§526הסבר המהדיר: נאמר במשלי "בי מלכים ימלוכו". מחשבתי הוליכה אותי אל המדרש. רבי שמעון בן עזאי רמי (מקשה) כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב ואת המאור הקטן, (זו הקושיה. שהרי נאמר "שני המאורות הגדולים" ותיכף מחלקת ביניהם התורה ואומרת "ואת המאור הקטן" למה קטן אם שניהם גדולים?) אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי? (ילקוט שמעוני בראשית - פרק א - רמז ח')

§527הסבר המהדיר: הירח נקרא/ת לבנה והשמש נקרא/ת חמה. חמה ולבנה גימטריא חכמה ובינה. נחליף אותם בסיפור ואז נקבל שקובלת הבינה לפני הקב"ה שהיא אפשר לשני מלכים (חכמה ובינה) להשתמש ב"כתר". כיון שהם שווים אין הכתר יכול לתת משפעו שאינו יודע לאיזה כיוון יפנה. נשאלת השאלה מדוע לא פנתה החכמה? אך כיון שהחכמה היא מאגר האינפורמציה אבל אין דרכה בקושיות, ואילו הבינה היא המבינה דבר מתוך דבר היא באה בטרוניה. ואכן זיכה אותה הקב"ה למעט עצמה כיון שמקומה אחרי החכמה באופן טבעי. ואולי אוסיף ציור משכלי להבנת הכתר. אומר ספר יצירה "המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר. המליך אות ב..וקשר לו כתר" וכן לכל אות שהמליך קשר לו כתר. שהקב"ה מלך מלכי המלכים, והאותיות הם מלכי המלכים. ולכן קשר כתר לכולן. וכן לכל הספירות גם כן. אך כאן הסתיר את הכתר שנחשף הוא בראשונה בראש כולם. ואז באה הבינה בטרוניה והכה הקב"ה בראש הכתר ומתוכו נפלו שני כתרים אחד לראש החכמה ואחד לראש הבינה. וכך ממשיך להכות בו הקב"ה והוא יורד לראש כל ספירה. אך עקב שקיפותו אינו נראה בהם, עד שאפילו במקומו אינו נראה כלל. שהוא הכח המניע את הכח המוציא אל הפועל. ורצונו מתגלה במלכות אשר הכתר בראשה.

§528הסבר המהדיר: עוד כמה ציטוטים בענין מספרי הרב  הספירה הראשונה שמה מחשבה ויוסיף לה שם לבאר ענינה ויקראוה כתר עליון מצד היות הכתר דבר מונח בראשי המלכים שהראש דומה בכלל הגוף למגדל הגבוה בכל העיר אשר בתוכו היכל המלך והוא מקום שכינתו והכתר אינו ממין הראש אבל הוא מקף כולה מלמעלה ועצם הראש מתעלם בתוכו ככה מחשבה מורה מעלת העצם האלהי והכנתו והעצם מסתתר בתוכה על דרך משל שאין שם תוך ולא חוץ ולא פנים, ויוסיף לה שם ביאור ויקראנה עוד אויר קדמון וענינו מבואר יותר מענין כתר. (אגרת וזאת ליהודה).

§529הסבר המהדיר: וידוע שנפש המשכלת היא בעלת המחשבה והיא אחת ומחשבותיה שתים והמחשבה לה כתר עליון והיא המביאה לידי הפעולות הטובות והרעות ואמנם הנפעלות בחכמה כולן טובות, ובסכלות כולן רעות, והמתבונן במפעלים ובמה שיתחייב מעצמן ומכוחם ידע זו אותם כפי הבנתו וכפי המשכתו אחרי הדעות הנאמנות אצלו ואין בחינת ההבנה כי אם בדעה ואין דעת בלי בינה ואין בינה כי אם בחינה בין החכמה והסכלות ואין חכמה בלתי השׂתכלות ועיון ורוב משא ומתן במחשבת הנפש המשכלת ואם כן המקובלים כשלא יחשבו בחכמתם מחשבת נשמתם ולא יתחכמו עד שיבדילו כי כוונתם בין הדעות עד שיאמינו מה שיאמינו בחכמה ובתבונה ובדעת מעט הבדל בין קבלתם ובין קבלת מקובלי שאר אומות קבלתם. זהו אשר רציתי לגלות לך מצורת עניין שם קבלה ודרכיה. (אגרת וזאת ליהודה).

§530הסבר המהדיר: הנה אתה רואה באלה צורות האצילות ודמות השפע הנאל"ץ והנשע"ף (הנאצל והנשפע) מן הספירה הראשונה שהיא נקראת כתר עליון, אויר קדמון, שכל ראשון, מחשבה עליונה. שגם היא שפע שאינו ממינה, כמו שאין האלף נכתבת ממין הסופר שכותבה אבל היא(האות) צורה נשפעת מכוחו והיא המעידה על כוחו. ) ספר גן נעול).

§531הסבר המהדיר: אי אפשר לזכות בלי תשובה שהיא מדת התבונה הנולדת ממידת החכמה ומשתווה לה ודבקה עמה והיא היא. והיא גם היא נולדת מן המחשבה הנקראת כתר עליון, וקראוה ספירה ראשונה והחכמה שנייה לה והיא היא, והבינה שלישית לה ושלשתן שלש ספירות והן שלש מדות הראשונות שסודן יהוה יהוה ההויה, כלומר המחשבה מחכמת הבינה כלומר שהמחשבה השכלית מביאה את הנפש המשכלת להיותה חכמה עד שתבין בעצמה צורך התשובה, שהיא דומה על דרך משל כמי שיצא מארצו עירום מבלי לבוש ורואה בדעתו הכרח לשוב אל ארצו ואל מולדתו ואם הוא חכם משתדל לבלתי שוב ערום כשבא, אבל לבוש כלים נאים והגונים לו עד שישמחו כל רואיו בו. כן הנפש בהתחכמה עם רוב המחשבה יודעת לתקן בעצמה מדות התשובה שהן דעת ובינה והשכל. וכשהנפש מבינה מיד מגיעים אליה רחמים וחנינה מהשם שהוא מרחם על השבים המבינים וחונן להם דעת, כי הוא חונן הדעת בצורת חן ורחמים ומאריך אפו לאברי הגוף שהביאו את הנפש לחטוא, ובסוף גובה מהם דינו ושולחם ביד הכלל שממנו היו באמרו "וישב העפר על הארץ כשהיה" (קהלת יב' ז'). והאלהים שנתן הנפש לוקחה ומשיבה אליו בתשובה באמרו "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (שם). ומרבה חסד ואמת לשני העניינים, לחי ולמת שמשיב כל אחד מהם לעניינו הראוי לו. (אוצר עדן הגנוז). ועל דרך העבודה התפשט מגשמיות דהיינו יסלק מעליו כל המחשבות ואז יסתלק המדמה ואז ימשך אחרי רשימו מהעליונים.

§532הסבר המהדיר: בעיגול הראשון שמות הספירות, כשלמעלה "צדק" ו"מחשבה". ואם הולכים מן המחשבה כנגד כיוון השעון מקבלים את הספירות ממעלה מטה כפי שרואים בעיגול השני א,ב,ג,... ואם הולכים מן הצדק בכיוון השעון מקבלים את הספירות ממטה למעלה כפי שרואים בעיגול השלישי י,ט,ח,... ובעיגול המרכזי יש את ראשי התיבות של הספירות כשכל אחת עומדת במנוגדת לה. בתחתית ה"צדק" יש את המ' של ה"מחשבה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"מחשבה" יש הצ' של ה"צדק" המנוגדת לה. כך נמשיך לימין ולשמאל. בתחתית ה"יסוד" של את הח' של ה"חכמה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"חכמה" יש את הי' של ה"יסוד" המנוגדת לה. בתחתית ה"הוד" יש את הב' של ה"בינה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"בינה" יש את הה' של ה"הוד" המנוגדת לה. ובתחתית ה"נצח" יש את הג' של ה"גדולה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"גדולה" יש את הנ' של ה"נצח" המנוגדת לה. ובתחתית ה"תפארת" יש את הג' של ה"גבורה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"גבורה" יש את הת' של ה"תפארת" המנוגדת לה.

§533הסבר המהדיר: הנה דוד המלך שמברך את השם בפסוק הזה רומז גם על הספירות מלמעלה למטה וממטה למעלה. שמונה אותן כסדרן "הגדולה והגבורה והתפארת"... ומסיים "לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש" שרומז על המלכות שעולה עד לראש המעלות. כעת לוקח הרב את ראשי התיבות של הספירות ויוצר בהם צירופים ג"ג מנצ"ח הבי"ת, הגג הוא הכתר, מנצח הבית הוא המלך. הכתר בראש המלך "כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים" (תהילים כ"ב). ת"ג מחיצ"ה בג"ן. מחיצה אותיות צמיחה. והת"ג הם האותיות וכן התגים הם כתרי האותיות, שהתגים מצמיחים את הגן הוא הגוף. התגים הם המחוברים למחשבה העליונה ויורדין לאותיות כנהר היורד מעדן להשקות את האותיות. הם אותיות הקודש הדוברות ברוח הקודש הם חומר הנבואה המצמיח את המתנבא שהופך ל"צמח צדיק" (ירמיה). "ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" עץ החיים הוא אותיות הקודש (אותיות הקדש=1232 ה1000 הופך ל1 ומקבלים 233=עץ החיים). וכן עשה שלמה ע"ה באמרו "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל". אגוז עגול מבחוץ ומרובע מבפנים, סוד רבוע בתוך עגול, שהוא סוד חותם בתוך חותם. כפי האותיות שיש להם גילוי ונעלם. כגון א' שהנסתר בה ל"ף (א-לף), שהנסתר נשפע ממקור עליון. כך חדר שלמה אל תוך תוכם של האותיות שלא נאמר בגנת אלא אל גנת, אל תוך. ועל כן מסע הספירות מתחיל למטה ומשם מן הסוף עולים אל התוך ומהתוך אל הראש.

§534הסבר המהדיר: עד כאן עסקנו בספירות ומכאן העיסוק עובר אל האותיות. כבר רמז לנו הרב בקטע הקודם שהספירות הם בחינת התגים שעל האותיות. שהאותיות הם הגן. והתגים הם המצמיחים את האותיות שהם להם ככתר ומהם יונקים האותיות (האותיות המקבלות תגים הם: בד"ה חק"י בעלי תג אחד. שעטנ"ז ג"ץ בעלי שלשה תגים. והאותיות אוכ"ל מספר"ת אינם מקבלים תגים). ספר יצירה מחלק את האותיות לשלש מחלקות. המחלקה הראשונה היא אותיות א'מ'ש' הנקראות אִמות שמהם באים שלשת היסודות, א'-אויר מ'-מים ש'-אש. המחלקה השנייה הם האותיות המקבלות לפעמים דגש ולפעמים לא, ונקראות כפולות והם ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת'. והמחלקה השלישית הם השאר ונקראות פשוטות ה'ו'ז'ח'ט'י' ל'נ'ס'ע'צ'ק'.

§535הסבר המהדיר: ספר יצירה בסדר הזכרת האותיות מתחיל מאמ"ש ואומר "המליך אות אל"ף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וחתם בהן אויר בעולם ורויה בשנה וגויה בנפש זכר באמ"ש ונקבה באש"ם." וכך מונה כל האותיות ולכולם קשר כתר. קורא הרב לאותיות אמ"ש "כלי תבונה". ונראה שרוצה לקשור זאת בהמשך לאותיות שמלאכת"ו בינ"ה. המושג הזה לא חוזר במקום אחר בספריו ורק מופיע מעט בכתבי האר"י שם מוזכר "כי ג' כלי תבונה הם עיבור יניקה ומוחין".

§536הסבר המהדיר: ואומר הרב שניתן להבין את כלי התבונה מן אותיות ש'מ'ל'א'כ'ת'ו' ב'י'נ'ה'. האותיות מתחלקות לשרשים ושמשים כל קבוצה מונה 11 אותיות. ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק הם השרשים. שמלאכת"ו בינ"ה הם השמשים. השרשים אינם מניעים והם כגוף, והשמשים מניעים והם כצורה, ולמטה יתבאר יותר. וממשיך רבינו ואומר, מאלו אותיות השמשים תבין שמות האילן הנקרא עץ החיים וגם עץ הדעת טוב ורע, הנמצאים בתוך הגן, כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. כבר אמרנו שהגן הם האותיות. ובאותיות השמשים נמצאים אותיות הוי"ה. אולי רוצה לחלק רבינו את האותיות י'ה'ו' כנגד עץ החיים ואת השאר מן שמלאכ"ו בינ"ה לעץ הדעת טוב ורע. כפרי האגוז שתוכו יהיה הטוב וקליפתו הרע. ואז נקבל שלשה מיני פירות כפי שממשיך בקטע הבא.

§537הסבר המהדיר: ניסיתי לחלק את האותיות בין עץ החיים ועץ הדעת, שעץ החיים הוא הפרי שיש בו רק טוב, לכן נאכל כולו. ורבינו נקט אתרוג (כיון שאתרוג משול ללב). ועץ הדעת טוב ורע כגון פרי שנאכל תוכו כאגוז וקליפתו היא הרע, וכגון תמר שנאכל ברו (בר=חוץ) והגרעין הוא הרע. אם כל זה ראינו ש-עץ חיים=233=אותיות הקדש=1232. כעת לוקח אותנו הרב אל הלב. שהיה מכריז רבן גמליאל מן שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. דהיינו שאינו שלם במידותיו, שדיבורו אחד בלב ואחד בפה. וכן אלישע בן אבויה שהיה גדול בתורה ובגלל הטינא בליבו יצא לתרבות רעה ונקרא "אחר". ורבי עקיבא חברו נכנס בשלום ויצא בשלום. ואילו ר' מאיר שהיה תלמידו של אלישע בן אבויה המשיך ללמוד מרבו "אחר" גם לאחר שהשתבשה אליו דעתו. אך ידע לקחת רק הטוב שנאמר עליו "תוכו אכל וקליפתו זרק.

§538הסבר המהדיר: וכל ההקדמות באו להזהירנו שנדע לברר בין הטוב לרע. כי גם בהשגות הגדולות יש טוב ורע ומלחמת היצר גדולה. וצריך להיזהר שלא ינצח היצר הרע כמו שמביא בעל ספר הפליאה. "צריך שיזהר ממחשבות ההפכיות פן ימות במלחמת היצר שינצח היצר הרע את היצר טוב וימות במלחמה והשמירה כולה תלויה לתפוש האותיות כמשפטם והספירות כעיינינם והנתיבות כחכמתם".