הסבר המהדיר: קלדאומר הרב שיש באדם שלשה עניינים שבהם משיג את כל השגותיו. האחד הוא חיצוני תלוי בגוף והשנים הנותרים הם פנימיים תלויים בשכל ובנפש. ה' כוחות לשכל וה' כוחות לנפש, והם כנגד י' ספירות בלי פירוד. והכוחות השכליים כנגד חמשה חומשי תורה. והנפשיים כנגד חמשת המגילות. וכח הגוף שגם הוא כנגד ה' ספירות והוא המוציא לפועל.
הסבר המהדיר: ונראה לי שהם באים כנגד עולמות בריאה יצירה ועשיה. שכוחות השכל בעולם הבריאה, וכוחות הנפש בעולם היצירה, וכוחות הגוף בעולם העשיה. ובעזרת כוחות הגוף מתבצעת החקיקה. שכוחות הנפש והשכל פועלים ומפעילים את האצבעות במישוש העט. וההשגה השכלית הנפשית עוברת אל העט. ובעזרת הדיו והלוחות נרשמות האותיות על הדף ויוצרות בריות חדשות. וכפי שאומר המדרש, שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שאמר אלו טובים לי, כך האדם חוקק אותיות שחומרם הוא הדיו הבא מן קסת הדיו, ובאמצעות העט חוקקן ויוצר צורות. הוא תהליך העיבור-שהזכר מקבל הזרע הלח מן מקומו כדוגמת הקסת ועובר הזרע אל הקנה ומשם יורהו כחץ אל הלוח הוא רחם הנקבה ושם נדבק ומתקשה ונוצר הצורה, עד יציאתו מן הנעלם אל הגילוי.
הסבר המהדיר: והרב כאן רומז זאת במשל הגמרא "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו, בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה". (חגיגה דף טז/א). שולח אותנו הרב למסכת חגיגה פרק "אין דורשין" הקטע שבעניינינו עוסק בנושא "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם". ומעניין שהמילה "אשפה" באה מן המקורות ובמקורה היא הכלי המחזיק את החיצים, שהוא נקרא אשפה. ומעניין איך שעברה דרך אותה ה"אשפה" עד שהיא מכוונת אל מקום הטינופת ודי בזה.
הסבר המהדיר: למרות הסתייגותו של רבינו מעניין העיבור עדיין רומז ומגלה מענייניו. שהרי ברור שהדיבור בורא. והדיבור כלול מאותיות. וחיות האותיות בא מן הניקוד. שהניקוד הוא הכח המניע כעין הנשמה בגוף ומכוחה נוצרים נשמות נוספות. ותהליך הפעולה נעשה על ידי חקיקה וחציבה חוזרת. שכל התקדמות בתהליך הוא חקיקה וחציבה כפי שהסברנו. התהליך הוא במחשבה ובדיבור ובמעשה. שהמחשבה מקצה מקום, ועליו היא נרשמת, ורושם זה עובר שוב חקיקה וחציבה. ובדיבור הוא הופך לקול ורוח, ואחר הולכה אל חמש מוצאות הפה ודיבור. כן העיבור עובר תהליכים דומים. וכן האותיות עוברות את התהליך הנ"ל, כשהניקוד מוליכן והוא מתחיל מנקודה ומכח רוח הקודש נולד באות, ומכוחו נולד הניקוד הבא עד לסיומו.
הסבר המהדיר: ממשיך רבינו להשכילנו בחוקי הניקוד. וכפי שהמילה היא בעלת מהות משלה, וכמה מילים יוצרות משפט הבא לספר לנו דבר, כן הניקוד מלמדנו מהיכן משתלשל המשפט ועל כוונתו. שהניקוד הוא שורשי ביותר והוא מורכב מקוים ונקודות אשר הם התחלת כל אות, והם חיותם. כדוגמת הנשמה המחייה את הגוף וממנה נגלה את שורשה ואת מפעילה.
הסבר המהדיר: אומר הרב, שהחציבה נרמזת בפועל האנושי. שהאות על הדף נעשתה ע"י האדם שכתבה. וכן הדיבור וכן העיבור. וממנה יוודע הפועל האלוהי, כפי שמן הנשמה נכיר יוצרה כך מן הנקודות אפשר להתחבר אל הרוח המביאם. והפלא ופלא.
הסבר המהדיר: כלל הצורות נרמזות במילה חב"ש שהם ראשי התיבות לשלשת הצורות חלקה בולטת שוקעת השוקעת והבולטת הם הפכיות ומשלימות זו את זו כדמות החותם שיש לו צורה בולטת וכשמטביעים אותו בשעוה נהיה בשעוה צורה שוקעת כן השמש בעת הופעתה בשמים בזריחתה היא בולטת ובשקיעתה היא שוקעת והצורה החלקה היא כממוצע ביניהם.
הסבר המהדיר: האות על הדף יש לה נטיה להראות בולטת אך היא משתייכת לצורה החלקה. כתיבת אותיות היא כעין פעולת ביניים שפועלת על העיניים הבולטות שמעבירות את ראייתן אל הלב ותהליך זה כולו הוא תהליך האמונה. ספרו אמונה ובטחון של ה"חזון איש" מתחיל כך "מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. האמנם העדין הזה פצעיו לא חובשו עדיין, והנה הוכה הכה ופצוע, כי לבו ראה הרבה מעיון הבחינה אשר תחת השמש, אותן הבחינות המראות בעליל, כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחושבה מראש, וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת". ומי שחפץ להתבשם מדברי צחותו יעיין בספרו הדק ורב האיכות.
הסבר המהדיר: אמונה היא מהמידות הגבוהות ביותר שבאות מן הספירה הגבוה ביותר דהיינו מן הכתר ועל כן הקושי בהסברתה ובהבנתה. ומאידך אנו קושרים את האמונה ללב ואת הכתר אנו קושרים במוח. וכפי שכבר עמדתי על הדבר בענייני הלב אני מציין שוב שלהבנתי יוצאת האמונה מן המוח. שם שורש האמונה. אך גילוייה הוא בלב. שם אנו מגלים את האמונה כפי דרגתנו על פי מעשנו ובדרך רצוננו. שורש האמונה - היא האמונה בבורא עולם. וכפי שמתאר אותה הרמב"ם ב13 עיקרי האמונה. שורשים אלו נמצאים בכתר ובמוחנו ועבודתנו להוריד שורשים אלו ללבנו על מנת לאחוז באמונה אמיתית שתבנה בנו שכל ישר ורצון אמיתי. שגם אלו באים מן הכתר לאחר האמונה. ומתגלים הם בליבנו.
הסבר המהדיר: אומר רבי יצחק דמן עכו בפירושו על ספר היצירה משפט שאפשר עליו להקים עולמות, יסוד אדיר ועצום. וכך אמר: "ברית יחיד מכוון באמצע, כי ברית הלשון פירושה כריתת וחקיקת האותיות בלשון על השפתים, ועל כן אלהים עולה לחשבון פ"ה, וכן בלימה. ובא מן הכתר, כי הוא לחשבון הלב. ועל כן האיברים הפועלים הם זוגות זולתי אלו הפה והמילה, כיונו על מה שיצוה השכל כי הוא הרצון השוכן בלב". והגיד זאת במילים שלי הרצון השוכן בלב הוא השכל.
הסבר המהדיר: ושלשת המלאכות נרמזות במילה שב"ח שהשבח הוא ביטוי לגודל האמונה. וכך אומר רבי נחמן מברסלב:" כִּי לֹא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר, בְּחִינַת (תְּהִלִּים י"ט): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם". וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר, הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי טוֹב הַכֹּל חֲפֵצִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר, אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל. וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר? הוּא עַל - יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת, אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב. אֲבָל כְּשֶׁהַדִּבּוּר בְּלֹא דַּעַת, אֲזַי אֵין בּוֹ טוֹב. בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי י"ט): "גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב", 'נֶפֶשׁ' הוּא הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב'): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא'. וּלְהָקִים וּלְרוֹמֵם אֶת הַדַּעַת, הוּא עַל - יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים. כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַצַּדִּיקִים, עַל - יְדֵי - זֶה נִתְרוֹמֵם הַדַּעַת. בִּבְחִינַת (דְּבָרִים ל"ב): "כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ", 'נִשְׁרָא' דָּא רוּחָא (כַּמּוּבָא בְּתִקּוּן ג' מֵהַי"א תִּקּוּנִים), דָּא בְּחִינַת צַדִּיק, בִּבְחִינַת (בְּמִדְבַּר כ"ז): "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". יָעִיר קִנּוֹ שֶׁהוּא מְעוֹרֵר הַמֹּחִין מִתַּרְדֵּמוּתָן, מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינַת שֵׁנָה. קִנּוֹ דָּא "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה" (מִשְׁלֵי ד'), שֶׁהֵם הַמֹּחִין: וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲשׂוֹת דִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֶצְלָם, בִּבְחִינַת: 'עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְבָרוֹ', אֲזַי הֵם מְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ה): "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו", וְעַל - יְדֵי - זֶה נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: 'לִשְׁמֹעַ' וְכוּ'. וְזֶה (תְּהִלִּים ק"ג): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו", הַיְנוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִין תְּחִלָּה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְאַחַר - כָּךְ עַל - יְדֵי - זֶה: 'עוֹשֶׂה דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ', שֶׁעוֹשִׂין הַדִּבּוּר שֶׁהוּא נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל.
הסבר המהדיר: ולסיכום האמונה היא מידה חבויה בכתר ואנו קונים אותה מיום היווצרנו ועד יום מותנו. הפעולה הראשונה של גילוי אמונה היא הבכי הראשון של התינוק. (המדע קושר את הבכי לנשימה והנשימה משחררת מי שפיר מן הריאה). וזוהי פעולה ראשונית שפותחת ערוצי אמונה. ומעבירה חמצן למוח ומתחיל הקשר בין המוח ללב. ואם נעביר חפץ מול עיני התינוק לא יראה אותם התינוק למרות שעיניו פקוחות. ורק לאחר שיקנה ידיעות ויפעיל מחשבות ויקבל זיכרונות, כל אלו יוצרים בו אמונה ואז יש בכוחו לראות. ואדם הראשון בגודל אמונתו ראה מסוף העולם ועד סופו. ובכך מתחיל רבינו לקשור את דרך הנבואה בדרך האמונה.
הסבר המהדיר: פירוש רבי יצחק סגי נהור לספר יצירה: חקקן, בבינה - עשה הגולם, אבל לא רצה לדבר מן הרשימה אף על פי שמצינו הרשום בכתב אמת, כי הרשימה איננה צורה עד היותה תחלה בכתיבה. וחצבן - מן האותיות שהיו יסוד תחלה חקוקות בבינה אחרי העשות הגבולים בחקיקה שאחרי הרשימה. שקלן - זו כנגד זו ושקלן כדי לזווגן לעשות פירות, שאי אפשר להתאצל דבר מדבר בלי משקולת. והמירן - התמורה בכלל החילוף, דכתיב (שה"ש ב', י"א), "הגשם חלף הלך לו", כי הגשם הוא המשתלח מן הסבה והוא שב, כדכתיב (ישעיה נ"ה, י"א), "כי אם עשה את אשר חפצתי". ולכך כתיב חל"ף כי הוא חוזר לגלמו. ואפשר שעושה שליחותו פעם אחרת בחלופין, אם הגשים גשם עב מגשים גשם דק, אבל אין חילוף בכלל תמורה, כי החלוף הוא דבר משתנה מעיקרו, כדכתיב (תהלים ק"ב, כ"ז), "כלבוש תחליפם ויחלופו", "חליפות שמלות". כל בני חלוף שהן משתנים מעיקרן, אבל השנוי הוא השתנות הדבר ממדה למדה ומצבע לצבע וממקום למקום. והתמורה היא דוגמא למלך שהגיע עת תכלית ממלכתו, ויסירוהו ממלכותו, וימלוך תחתיו טוב ממנו או כיוצא בו, כי התמורה הולכת מסבה לסבה ומדור לדור, כגון דוד שניתן עליו הוד מלכות, ואותו הפועל פעל עד הגיע תום גורלו, אחרי כן התחיל מלכות בנו שלמה שנתן עליו הוד מלכות שנתן לאביו עד תום מלכותו, והומר זה בזה. וכן ענין האותיות המתנענעות המתפשטות, ולכך אמר המירן ולא אמר החליפן: צרפן - עד כאן דבר מן העולם העליון, עכשיו נדבר מאיזה מקום נפעלו הנפרדים מפשיטות האותיות. צרפן זיווגן פעמים רבות. ושנה הלשון לומר שקלן צרפן ששניהם ענין זיווג כפי פנימיותן, כענין רשימה שהיא פנימית מחקיקה וחקיקה היא פנימית מן החציבה. וכן השקול פנימי מן ההמרה, וההמרה מן הצרוף כענין השלהביות, כי כל עוד שהן מתפרדות אין יכולת לעשות מעשה עד שיתחברו כולם בגחלת. וכן באילן, אין הבדים חזקים כל אחד ואחד אלא בהצטרפם זה על זה וזה לפנים מזה. והצרוף עצמו שהזכיר הוא אומר על כל מה שהזכיר שאין דבר מתחבר מבלי צרוף, כי רצה לדבר דבריו במדרגות וסדר תחילה כי בתחילה עשרה אנשים ואחרי כן נשים, ועשה תחלה יעקב ועשו אשה מכאן ואשה מכאן, ושקל מי ראוי להיות בן זוגו של זה ובן זוגו של זה. וזה הוא השיקול - אחר זה יהיה זה, ואחר זה יהיה זה. כך מתחלה נבראו כל הנשמות העתידות להיות, וכל הצורות העתידות לקבל רוח.
הסבר המהדיר: פירוש הרמ"ק לספר יצירה: חק"ק וחצ"ב - מלות אלו נשתמש בהן בעל הספר הזה הרבה, ואין ספק שאין החקיקה והחציבה דברים שוים, אלא החקיקה דבר דק מן החציבה. כי החקיקה היא חקיקת דבר בלי לחצוב דבר מהמקבל העניין ההוא, והחציבה תקרא דבר הנחצב ונבדל ממקום. וכשנבא לייחס ענין זה נמצא על החקיקה דבר דק ממנו והיא הרשימה. ולמטה משניהם עב מכולם והיא העשיה. וכבר פירשנו בספ"ר בשער אבי"ע כי יתייחסו ארבעה מלות אלו שהם רשימ"ה חקיק"ה חציב"ה עשי"ה אל ענין אצילו"ת בריא"ה יציר"ה עשי"ה, והארכנו שם בעניינם.
הסבר המהדיר: 'לעיני כל ישראל'='כלל אילן עשירי'='הספירות'='עמקי שכל פועל'=מעמיקים תהום'=761
הסבר המהדיר: מתוך ספר הפליאה לרבי אביגדור מפרג: "וראה והבן כי כמו שיש לגוף עניינים מתחלפים כן יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים. ועתה תבין ותשכיל על מה שאמרו חכמי האמת שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה שיטה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה האות כ' והחתימה באות ל', רצוני לומר ישלים שיטה זו משלש תיבות הללו (לעיני כל ישראל) יכוין לבוא הכ' באמצע השיטה, אמרתי לר' ומהו הכונה. אמר לי בני כאן כולל עשר ספירות וי"ב הויות, אמרתי לר' ואיך הוא הדבר, אמר לי "כל" הוא היסוד, ישראל הוא התפארת והעטרה בכללם הרי כאן ג' ספירות, וג' ספירות כמה עיניים צריכים ו' כל אחד ב' והו' עיניים יש להם כח למעלה הנותן להם אור הרי כאן ז' עיניים וג' ספירות הללו כלל העשר ספירות, אמרתי לר' ויש לך עדות בזה. אמר לי כן "לעיני כל ישראל" בגימטריא כל"ל איל"ן עשיר"י הרי כולל י' ספירות. אמרתי לר' ולמה הכ' באמצע? אמר לי בני כ"ף במלואו עולה ק' וקו"ף במלואו הוא קפ"ו, ויהו"ה ברבוע עולה קפ"ו ומתגלגל בי"ב הויות בתוך העשר ספירות, ועל כו ה' אותיות בראשו ושש בסופו ועמו י"ב רוצה לומר לעיני קודם הכ', והכ' עמהם הרי כאן י"ב, אמרתי לו ויהיה ו' קודם הכ', ואחר הכ' ה'? אמר לי בני עד אצילותו של תפארת שהוא הכ' ה' ספירות. וו' אחרי כן לומר לך שהוא מלך בו' קצוות. ועוד בני דע לך כי כל"ל איל"ן עשיר"י בגימטריא "הספירות", ובגימטריא מעיני"ם ישרא"ל, ישראל מעינים בגימ' הספירות, והכוונה שהספירות הם עיני ישראל וישראל בעשותם המצות הם עיני הספירות, והספירות הם עמקי שכל הפועל והם מעמיקים התהום, וכן תמורות האותיות מעמיקות עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה פעם מאיר התמורה את העיניים ופעם מחשיכים כי העיניים הרואים בהימצא האור עימהם ובהיותם פקוחות האור מבדיל בין התמורות שהם מות וחיים ברכה וקללה טוב ורע וחכמה ואיולת חן וכיעור זרע ושממה עבדות וממשלה, ובתמורה הוא מקום הסכנה כי כל דבר מתהפך לב' עניינים ואם העיניים עיוורות ואינם רואות עם האור".
הסבר המהדיר: ברכה זו נמצאת לראשונה בזמן הגאונים. והנה נוסח הברכה המלאה: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר צָג אֱגוֹז בְּגַן עֵדֶן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים בַּל יִמְשֹׁל זָר בְּמַעְיָן חָתוּם, עַל כֵּן אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׁמְרָה בְּטָהֳרָה וְחֹק לֹא הֵפֵרָה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוֹחֵר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם
הסבר המהדיר: ם סופית=600
הסבר המהדיר: א אב אבג אבגד אבגדה וכו' דהיינו 1+2+3+4+5עד 22=253 גימ' החמר
הסבר המהדיר: כאן החשבון שונה ממה שנעשה קודם א=1 אב=3 אבג=6 אבגד=10 אבגדה=15..... עד אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת=1495 הכל יחד מ-א עד ת = 6200 ואם תחבר ו"ר עם כ"ב תקבל כרוב.
הסבר המהדיר: מה שאנו קוראים מגן דוד קורא הרב חותם שלמה.
הסבר המהדיר: יוצא הכל 281,213
הסבר המהדיר: המתהפכת =תצה תנה.
הסבר המהדיר: בתשרי=חבת בתק
הסבר המהדיר: נברא נה לב=שם
הסבר המהדיר: כפי הניגון כן האותיות חודרים מן העינים אל הלב ומצטרפות למילים והלב כשמבין עולה השמחה.
הסבר המהדיר: האדם מורכב משלשה עניינים מתחלפים אנחנו נוהגים להגיד עניינים שונים. 1.אדם 2.נפש 3.שכל. האדם מורכב מ4 יסודות אש רוח מים עפר. המורכבים מארבע צורות וחמרם אחד. הצורה היא היסוד הדומננטי שאנו רואים. החומר מציאותו בכח. ארבעת היסודות מרכיבות את החומר אך החומר לא נראה לעין מה שאנחנו רואים זה הצורה שמתחלקת לשתי הגדרות 1. העין רואה את המקום שתופס האוביקט במרחב. 2. הצורה מגדירה את תכונות החומר. כוס פלסטיק – הפלסטיק הוא בתכונת האוביקט. החומר למעשה הוא הגרעין הקטן ביותר באוביקט. ומכאן קל להבין את הנפש שהיא צורה לחומר הראשון (היולי) אפשר להגיד שצורת הגוף היא הנפש וכשנבין את הנפש ניגש להשיג את השם בשלשה עניינים שכל נפש וגוף הלימוד מתחיל מן הגוף. השגת ההשם מן הגוף יבוא באמצעות החושים.
יוד הא וו הא
הקדמת העורך
הסבר המהדיר: 136
הסבר המהדיר: גן נעול
שבע נתיבות התורה