זֶה (שֵׁם)

ולפי הקבלה מאז נגזרה מיתה על משה ושלא יכנס לארץ באמרו עתה תראה, ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. ויש כאן רמזים מופלאים גם כן ומכללם אמרו לעם הזה למה זה, והוא שאמר לו השם בבקשו ממנו האות "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך". ולפיכך הוא אומר לו "למה זה שלחתני". כי הרמז כולו הוא נעלם על מלת זה. וכן משה אומר "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה". וכן רמז "תעבדון את האלהים על ההר הזה". ובשאלת שמו אמר לו "זה שמי לעלם וזה זכרי".

הנה גלה הכל ועוד רמז לו "מזה בידך ויאמר מטה". והוא שהטעהו בהכאת הסלע שאמר בו "שמעו נא המורים המן הסלע הזה". ועל כן נאמר לו ולאחיו "לכן לא תביאו את הקהל הזה". וכן נאמר "ואת המטה הזה". וכן תמצא "כי זה משה האיש". ויעקב אומר "אין זה כי אם בית אלהים …

… "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְארֲרֶיךָ אָרוּר". הנה ברך את העם וקלל את נחש וברך עצמו וקלל את בלק האומר לו "לקב איבי לקחתיך", "לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים". רמז להכאות אתונו שנאמר בו "זה שלש רגלים". והסוד תלוי על מלת זה ועל כן היה אומר בנה לי בזה. ונבואתו מגלה לנו סוד שלש גלויות וסופן שהוא טוב לנו ונהיה מנצחים כל האומות וכבר נאמר סופך טוב טלך טל עם היות אז מתחיל הרע בסבת הזנות ובסבת זבחי אלהי העמים. והעון נתכפר עם תליית ראשי העם באמרו "והוקע יהוה …

… והם, "גל עיני ואביטה" וגו'. "טוב לי תורת פיך" וגו'. ועוד יש לי סוד מופלג בזה השם בגימ"ל וטי"ת ותשמעהו לפני בעזה"י. והוא גם כן הסוד בכתוב האיש לאשתו גט בי"ב שורות במניינם לא פחות ולא יותר, להרחיקה ממנו. ועוד כי אחד מן השמות העליונים הוא זה שאמר הכתוב "זה שמי לעלם" "זה אלי" וגו'. והחלפתי זה בזה שהוא גם כן י"ב במניינם.