כטחלק ל' עניין ב' סימן ן' כולל סוד הלשון המובחר שבכל הלשונות.
הנה כבר הודענו עניינים כללים בלשונות וביארנו שהשפע האלהי מניע את כולן והיא סיבת מציאותן, והוא המוציא אותן מן הכח אל הפעל. ואחר שהוא כן, צריך להודיע אם כולן אצלו שווים או בלתי שווים. ואחר שכולן הן פעולותיו ונאמר שידוע הוא שהם שווים אצלו מצדו, וגם הם שווים אצלו מצד מציאותם. אחר שחומרם הוא הדבור הכללי, אשר הוא הנותן בו צורות פרטיות, והם ההשגות המשכלות מהדבור. וגם אחר שההשגה שווה הכל שווה, אלא שההבדל בין הלשונות יהיה בדמות ההבדל אשר בין האומות, ובדמות ההבדל אשר בין מכתבם. וידוע שכל אומה שהיא בעלת תורה ומצות וחוקים ומשפטים צדיקים יותר מזולתה, היא נכבדת יותר אצל מי שמשפיע על הכל. וכל מה שהתרחקה האומה מן הדת הכללית הנרמזת, היתה יותר רחוקה ממי שהוא סבה ראשונה להשפעת הדת שהוא השפע האלהי המניע הדבור הכללי. וכבר התפרסם באומות שאומתינו היא האומה הראשונה אשר קבלה תורה מפי הגבורה, ואין שום אומה מכחשת זה. ומה שהכל מודים בו והתפרסם כבר אין צריך להביא עליו ראיה. ואם כן מי שעניינו היה אצל המשפיע מעולה משאר חבריו, לשונו ג"כ מעולה אצלו משאר הלשונות. והעד שבלשונה של האומה הזאת המיוחדת דבר אתה כל מה שדבר, ובמכתבה צוה לכתוב כל מה שיכתוב, ולא עוד אלא שמה שנאמר שנכתב על ידו על שני לוחות אבנים, בין יהיה הדבר כפשוטו לבד, בין יסבול הנגלה והנסתר יחד. ויהיו שניהם אמת, או האחד מהם, הנה נכתב בלשון הקדש שהקבלה לנמשכת עד היום קיימת. ואם יאמר אומר אמת היה, אבל ראה האומה בלתי ראויה לאותה המעלה, והחליפה באומה אחרת, והחליף חוקיה ומצוותיה ובא ומעטם והמיר מכתבה. הנה האומר דבר זה הוא בעצמו מודה על מעלתה ועל מעלת לשונה ועל מעלת מכתבה בעל כרחו.
ואחר שהודה על העיקר בא והקשה עליו, מפני ראותו חסרון שלשת המעלות הנזכרות היום ממנו, וגם אם לא נקשה עליו בעניין החסרון המורגש כי אם היינו מכחישים המורגש, לא היינו יכולים לאמת המושכל, שהמורגש קודם לו בטבע. ואע"פ שהמושכל קודם למורגש במעלה, כמו שהתבאר בדרכי חמש הקדמות. אבל גם אנו נודה על האמת שהיום שלשת המעלות חסרות ממנו, אבל לא על דרך חלוף אחת מהן באחרת. רק הדבר דומה למי שהיתה אצלו מרגלית נחמדת, והיה רוצה להנחילה לבנו, ובתוך הזמן שהיה מורה לבנו דרכי העושר כדי שיכיר מעלת המרגלית ותהיה נחמדת בעיניו, כמו שהיא נחמדת בעיני אביו, בא הבן והכעיס את אביו. מה עשה האב לא רצה לתת המרגלית ביד אדם כדי שלא יפסיד בנו ירושתו אם ישוב וירצה את אביו, אבל השליכה בבור, כי אמר אם לא ישוב בני איני רוצה שיירשנה, ואם ישוב איני רוצה שיפסידנה. וכל עוד שלא ישוב תהיה גנוזה בבור, וכשישוב מיד אעלנה מן הבור ואתננה לו. וכל עוד שלא שב היו באים עבדי אביו והיו מכעיסין את הבן בכל יום ויום, וכל אחד מהן היה מתפאר שאדוניו נתן לו המרגלית. והבן לא היה חושש כי לא היה בו דעת. אחר זמן כל כך הכעיסוהו עד ששב, ומחל לו אביו והעלה המרגלית מן הבור ונתנה לו. כשראוה עבדי אביו כך מיד נפלו על פניהם ובושו משקריהם לפני הבן, והיה להם הרבה לעשות עמו עד שימחול להם הכעס שהכעיסוהו ברוב פיוסים. כן קרה לנו עם האומרים שהשם החליפנו בם, שאין לנו פה להשיב כל זמן שאנו בלתי מרצים את השם כאשר חטאנו לו. ואולם בשובינו ובהשיבו גם הוא את שבותינו, ייבושו מביישנו מפנינו בראותם אשר שב ה' לאאת שבותינו, ואשר שברו וקבלו דמיון היה, ואנו לקינו בעוונותינו ונמרקו עד כלותם.
ומפני שאין אנו עדין היום באותה המדרגה שאנו מצפים לעלות אליה בכל יום, עדין המחלוקת במקומה עומדת למי החמדה והאמת, הלנו אם לצרינו, עד בא המכריע הדולה המרגלית מהבור ויתננה לאשר יחפוץ, לנו או להם. ואז יתברר האמת תכלית הבירור, ותשוב החמדה לבעליה הראויים לירש אותה הנקראים בנים, ותסור הקנאה והשנאה ותבטלנה המחשבות המדומות מהלבבות, ויראה כל איש ואיש את כל אחד ואחד מאישי המין כאלו הוא חברו, וחברו הוא עצמו כמו שהאדם רואה כל אבר ואבר מאיבריו שהאחד הוא זולתו, וכל חלק מהם אצלו הוא הכל. ואז ישוטטו רבים ותרבה הדעת, ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה', כי כלם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם כמי"ם לי"ם, "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא' ט'). ואחר שהדבר הוא כן, הכל מודים שמבחר כל הלשונות מאז היא לשון הקדש. ועל כן נודע מה שנודע בה לנביאים בסוד השם המפורש, מה שלא נודע לזולתם מאישי מין האדם. והנה גם הטבע גוזר עוד שיהיה השם בוחר בדבר אחד מיוחד מכל פרטי העניינים, כמו שבחר בערבות מכל הגלגלים. באמרם שבעה רקיעים ברא הקב"ה בעולמו ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, והוא השביעי אלא ששם ערבות משותף. והנה הנראה מכל כוכבי השמים שהשם בחר בשמש מכולם, והנראה מהיסודות שהאש המובחר מכולם ולמעלה מכולם, והנראה ממיני המתכות שהזהב המעולה מכולם, ומבעלי החיים השוחים שהלויתן המעולה מכולם, ומהאילנות התמר המעולה מכולם ומהמעופפים הנשר מעולה מכולם, ומההולכים השור בביתים הנקראים בהמות, והאריה בבריים הנקראים חיות, ומכולם האדם, ומהאדם ישראל, ומישראל שבט לוי, ומשבט לוי הכהן הנביא. הנה כבר התבארה הכוונה שרצינו להודיע בזה החלק השלישי, שמבחר כל הלשונות היא לשון הקודש.
לבחלק הד'-סימני אותיותיו מ'נ'ס'ע'פ' חלקיו חמשה וענייניו חמשה והשם ש'מ'ו'א'ל'.