זחלק א' עניין א' סימן א' כולל גדר כל פרצה.
תחלת
מדרגת כל מבקש ה' לכבודו הוא שלא יפרוץ גדר פן ישכנו נחש, הרגיל לבוא בפרצות לנשוך. שעל זה רמז שלמה החכם באמרו "חופר גומץ בו יפל ופורץ גדר ישכנו נחש" (קהלת י' ח'). ומפני שזה החיבור כולל עניינים זרים מאד מאומתינו היום בדורינו זה התחלנו בו בעניין גדר הפרצות אשר בימים הקדמונים נכשלו בהם רבים מן המשכילים. כמו שייעד להם דניאל באמרו, "יבקשו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא' יג'), ואמר "ומן המשכילים יכשלו" (שם לה'), ונתן טעם לדבר באמרו "ולברר וללבן" (שם) וכל הנמשך לזה, עד שאמר כי באחרית הימים "ישוטטו רבים ותרבה הדעת" (שם יב' ד'), מפני שאמר (עמוס ח' יב') "ישוטטו לבקש את דבר יי ולא ימצאו". כי משרבו הפרצים מנעו מהכהנים מלברך בשם ככתבו, אבל הסכימו שיברכו את העם בשם במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו. והנה הפריצים בדעתם סוד השם היו פורצים גדר התורה והמצוה, והיו מפסידים האמונה כשהיו מגיעים לדעת שהאמונה האמיתית היתה הפך מחשבתם השקרית ומדמיונם הרע. וזה שהאדם המאמין דבר אחד ואין בידו מאזני שכל לשקול בם האמונה ההיא אשר קבלה בימי קטנותו, אשר לא היה אפשר להיותו מאמין זולתה לפי מיעוט שכלו. שאם לא היה מקבל שום אמונה היה נשאר תמיד כבהמה בצורת אדם. ראוי עם כל זה אחר הגדיל שכלו שיחקור וישים דעת באמונתו המקובלת, וילמוד עד שיוצאנה לפועל מושכל. שעל זה נאמר "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו" (משלי יד' טו'). ואם הוא תמיד באמונה מקובלת בלתי מובנת לפי הראוי להבין בה על פי המושכל האלהיי, הנה הוא עודנו עומד בפתיותו ובהבינו אמונתו אשר קבל בקטנותו, הנה נעדר ממנה מקצת הפתיות ושב חמבין. וכך עולה ממדרגה למדרגה מעט מעט, ושכלו מתגדל בכל יום ויום בעיינו בעניינים המושכלים אשר קיבלם מדומים נמשכים אחר המורגשים. ואין ראוי שיחשוד יולדיו או רבותיו ומלמדיו מפני שלא גלו לו סתרי האמונה בקטנותו כי לא נשאר בעדם, אבל נשאר בעד חלישות שכלו. כמו שאין ראוי שיאשים מיניקתו אשר היניקתהו מחלב שדיה בעבור שלא האכילתהו שאר המזונות העבים מיד. שהרי אם היתה עושה כן היה יותר קל עליה מאד לפרנסו מחוץ ממה שתפרנסהו מדמה. אבל היא כוונה להחיותו בחכמה ולא להמיתו במזון שאינו ראוי לו. שידוע כי הלחם והבשר והיין, אע"פ שהם סם חיים לגדולים שכחם סובלם, הם סם המות לקטנים שאין כחם סובל. כן עניין קבלת האמונה המושכלת עם המקובלת, שאע"פ שהמושכלת סם חיים למשכילים אשר דעתם סובלה, היא סם המות לפתאים אשר אין דעתם יכול לסבלה.
ועל כן כשיגלה אדם האמונה האמיתית למשכיל ישיג דעתו אם סובל אם לא. וזה לך האות אם ישמח בה ולא ייבהל בשומעו סודה ולא יפרוץ גדריה, אשר הם לה כמפתחות למנעול. שבשניהם ישמור הגן מליכנוס בו חיות רעות. תבין מיד שזה המקבל האמונה המשכלת הוא החכם ומבין מדעתו, "ותן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח" (משלי ט' ט') "ואל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידיך לעשות" (שם ג' כז'). ואמנם אם תגלה לו סוד אחד ויבהל וישתמם עליו ויחשוב שסר מעליו כל אמונתו, ושאתה סכל בעיניו או מין ואפיקורוס, אל תאכילהו סם חיים פן תמיתהו. ונפשו מידך יבוקש, שכבר הזהירך שלמה עליו באמרו "באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, ואל תשג גבול עולם" (משלי כג' ט') "אשר גבלו ראשונים" (דברים יט' יד'). וכפי העניין הזה תבחן כח כל מקבל דבר מושכל או מקובל ותדינהו כפי מה שהוא.
והסוד הראשון אשר תגלה לו יהיה מן הקלים שבפיך, לא מאשר בלבך אשר לבא לפומא לא גלי. ובעשותך כן תתן לכל אדם חוקו, ותמשך אחר דרכי ה' יתברך אשר נותן לחם לכל בשר ומשביע לכל טחי רצון, כלומר משביע לכל חי מרצונו כאשר ירצה כפי מה שהכיר בו. ותשתדל בעניין זה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ואם יצאו מפיך דברים מורים אשר פרצת הגדר אצלו רוץ מהר וגדור מה שפרצת עד שתיהפך כוונתו אל אשר היה בו מתחלה, ועשה בתחבולה עד אשר לא ירגיש בך ולא ישיג כוונתך בשום פנים, ובזה תקרא גודר פרצות.