טחלק ב' עניין ב' סימן ב' כולל מהות תועלת הגדר.
כל
דבר שאדם מכוון אליו צריך שיביא תועלת גדולה או קטנה שאם לא יכוון לזה תהיה פעולתו בלתי השגחה. שעניין השגחה מורה על כוונה ורצון ובחירה, ומי שפועל פעולה בלעדיהם תקרא פעולתו מקרית, עד שאפילו אם בא לפעול פעולה הכרחית אצל הטבע שאין לו שום כוונה עליה, ויתכן שאם היה אפשר אצלו בלתה היה שמח בכך ולא היה פועל אותה לעולם. כמזון לבעל שכל שהוא אצלו קשה מפני שהוא לו מצד היותו בעל חיים, לא מצד היותו בעל שכל או היציאה בהחליפו מה שהותך מן המזון שהוא לו הכרחית לקיים בה חייו זמן אחד. הנה גם לזה הפועל צריך שיכוון אליו קצת כוונה משותפת עם ההכרח הטבעי, והוא שיכוון לאכול המזון המועיל, אשר אין הטבע מכריחו לאכול המזון המזיק. אבל הכרח הטבע שאתו מצד חיותו הוא שיהיה ניזון לבד, אלא שאפילו הטבע מקבל המזון המועיל ופועל בו בדמות כוונה. ואע"פ שאינו בעל כוונה ואינו מקבל באותה הצורה בעצמה המזון המזיק, אבל שב אצלו המזיק כנגד פעולתו, שכוונת המטביע את הטבע הייתה לשמור טבע הניזון מדת זמן כפי מזגיו, ולשמור מן הניזון ההוא תמיד בחללת (חוזר חלילה) ההויה וההפסד. ואם מי שחצי כוונתו להורות הדברים בקש המועיל וההפסד הכרחי מפני ההויה, כל שכן שראוי למי שהתועלת כולה שלו שיכוון שיועיל לעצמו בפעולתו. ואם עשה כן אז תהיה פעולתו פעולת בעל שכל. וכל מה שיהיה השכל האנושי יותר שלם באיש המכוון אל התועלת, תהיה התועלת יותר גדולה לפי עניינה. וכל שכן שתהיה ייותר חזקה ושלימה אם תשתתף קצת מהכוונה השכלית האלהית עם כוונתו, שאז תגיע אל המכוון מהות התועלת.
והנה נודע לכל משכיל שלם שהתועלת המגעת לו בהיותו גודר פרץ נפרץ היא היותו ניצול מכל מיני הנזק האפשריים, ואם הפרץ היה קל שיזוקו בו רבים והוא גדרו, שב מהות התועלת יותר חזק ויותר נכבד. ואם גדר הפרץ מועיל ליחיד ולרבים בגופים או בממון, כל שכן אם גדר הפרץ מועיל ליחיד ולרבים בתשועת הנפשות. ועל כן כל מי שהוא מנהיג המדינה או חלק מחלקיה או מדינות הרבה, בהיותו מכוון בפעולותיו לסדר אנשי דורו, ומתקן תקנות וגוזר גזירות כדי לגדור פרצות הדור, ומעלה סדריו ממעלה אל מעלה. עד שיגיע אל תועלת ריווח הממון לעם, ומשם אל תועלת היותם שלווים ושקטים ובריאים בגופם, ומשם אל תועלת היותם נוחלים חכמה המביאה לידי חיי הנפשות הנצחיים. הנה זה האיש בעשותו כן הגיע הוא וכל השומעים לדבריו והנמשכין אחריו אל תכלית התכליות בתועלת, שאם מהות כל תועלת בכלל הוא טוב, בהכרח זאת התועלת היא שהגיע אל מה שהיתה בעבורה יצירת האדם בעולם השפל. ואם כן מהות תועלת האחרונה שבכל התועלות והנכבדת שבהן היא השגת החיים האחרונים הנצחיים שכוונת כל התועלות הראשונות והאמצעיות היתה להגיע אל זאת האחרונה הנזכרת. ואם הגיעה נשלמה הכוונה העליונה בה. ואם לאו נעדרה הכוונה והיתה לבטלה. וידוע שמשים התועלת האחרונה בכלל המציאות משותפת עם מציאות האדם מכוון תמיד להוציאה לפועל, ואם תקצר או תחסר מהמציאות שלא יגיע אליה זה האיש הרמוז אליו ההוה הנפסד, הנה יתכן שיגיע אליה זה האחר. ועל זה נשמר המין כדי שישיג זה וישלים חסרונו של זה. ואם כן מצד המכוון התבאר שמהות התועלת האחרונה קיימת לקצת אישי המין.