סדחלק ת' עניין ב' סימן ל' כולל עניין הוראת אותיות השם.
בעבור שהשם נמצא חייב מציאות יורו עליו האותיות, אשר מכללם במספרם התחייב מציאות כולם בהכרח והם כולם יח"ד. ומה שהוא ראשית כל מה שנמצא אחריו, והתחייב מרצונו הוא האלוה יתע'. ועל כן צריך שיורה עליו אות שיורה שכן עניינו עם הבאים אחריו, וזהו אות א'. כי א' הוא אות נמצא ראשון לכל האותיות במדרגה, ולא יתכן להזכיר אחד מהן במבטא בלתי א'. וכל נקוד שמניע אות עמו תנועת א' משותפת. והזכר כל האותיות מופשטות מכל הרכבה אחת ואחת, ר"ל מן א' עד ת', עם כל אחד ואחד מהנקודים. ותאריך בכל אות אריכות מעט ותמצא שהתנועה התחלתה משתוף א' עם אות ועם נקוד. ואחר צאת הברת האות מן הפה נשארה הנקודה המשותפת עם א' מתגלגלת בניגון בהארכה בתנועה מתמדת, על דרך משל על הא' לבדה בלי הפסק בינתיים אלה מנשימה לנשימה. וזה הכרחי לפי מציאות חיי האדם, שאם תפסק ממנו נשימתו אשר היא הסבה הקרובה לחיותו קצת שעה, ימות מיד. ועל שנשימותיו הם סיבות חיותו הקרובות, תורה אות הנשימה שעליה נתלו כל הנשימות על מציאות האלוה שהוא חיי כל חי והוא הסיבה הראשונה לכל חיי החיים כולם, ועליו נתלו כל התנועות מראש ועד סוף.
וידוע שכל ההברות הן חמשה מינים במציאות הדבור. אחת למעלה ושמה חולם וציורה נקודה אחת על סוף האות. ואחת למטה ושמה חירק וציורה נקודה אחת למטה מהאות. ואחת תלויה בין מעלה ובין מטה באמצע אחר גוף האות ושמה שורק. ואחת למטה מושכת ישרה ושמה קמץ וציורה קו ישר מסוף האות עד ראשו ונקודה אחת תחת הקו באמצעיתו. ואחת למטה ושמה צרי, וציורה שני נקודים אחת בסוף האות ואחת בראש האות מלמטה. סהנמצא שכל חמש הברות הן למטה ולמעלה ובאמצע, אלא שהאחד התייחד להיות עליון לבד, והאמצעי התייחד להיות באמצע. וציור למטה נקוד אחד נקרא בשמו ונזכר בהברתו, והשלשה הנשארים היו למטה, ושאר הנקודים מאלו הורכבו. וזה העניין יושלם במקומו בחלק השמיני בסוד מבטא השם.
ודע כי הנשימות אשר לאף הן אלף, רמז זה "אלף אלפין ישמשוניה" (דניאל ז' י'), והוא בגימ' אלף נשימות האף. והנה סודו "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית כ' ז'), שרמז בו על גדרו של אדם, והוא על שני דרכים. וכן הם שנים חי מת, והוא בגימ' חי משכיל מת. וכמו שאם תעדיר הזכרת אלף מהאות לא יהיה מציאות לאות הנחשב להזכר, כן אם תעדיר נשימה מהאיש לא יהיה מציאות לחייו. ודע זה מה שאמרתי בעניין הנשימה שגם היא שמה נשמה נרמז בסוף תהלים במאמר "כל הנשמה תהלל יה הללויה", שפירשו בו בסודו הללוהו בכל נשימה ונשימה שבך. ועוד נבאר זה יותר מבואר בסוד מבטא השם בעניין הנשימות ובכמותן ואיכותן ובמהות עצמותן בע"ה. ועל היות א' ראשונה בכל עניינה, ר"ל במערכת אלפ"א בית"א שהיא ראשונה לכל האותיות, ובמערכת מספר האחדים שהיא ראשית לכל המספרים. לפי היותה סימן למספר הראשון, שמצד אחד הוא מספר ומצד אחד אינו מספר. ולפיכך היתה אות א' ראויה להיותה שם לשם, כלומר להורות עליו עם הדבר הנכבד שבכל הנמצאים המיניים והסוגיים. ועוד נודע שהא' היא ראשית לארבע מעלות המספר, שהם אחדים שראשם א' בסימן רמוז, ועשרות שראשם יו"ד בסימן רמוז, ומאות שראשם ק' בסימן רמוז, ואלפים שראשם א' עוד בסימן רמוז, והוא חזרה חלילה, ועל כן נקרא האלף אחד. והנה בא להורות בזה שמי שהוא ראשית הוא בעצמו אחרית. והוא מאמר הנביא (ישעיה) שרמז בו על מה שאמר השם אני יי' אני ראשון ואני אחרון, ואשר בא לגלות הוא שהאלף היא מאותיות השם, והיא הראשונה בשם העצם שהוא שם אהי"ה. והי' היא מאותיות השם, סווהיא ראשונה בשם העצם, שהוא שם יהו"ה, והיא אחרונה במדרגת האחדים, והיא ראשונה במדרגת העשרות.
כל זה הורה על היותו יתברך ראשון ואחרון, כלומר ראשית שאין לו ראשית ותכלית שאין לו תכלית, הוא ראשית לכל נמצא מאתו, והוא תכלית לכולם. שכלם נבראו בעבור התגלות מעלתו לברואיו. ולפי זה העניין צוה השם ליחד לשמו כל בכור, שהוא מורה על ראשית כח המציאות האנושי, כמו שנאמר "ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני" (בראשית מט' ג'). וצוה עוד ליחד לשמו העשירי, להורות על תכלית מה שאפשר להגיע בו מן המציאות לעדות שהוא הכל. ומפני שמן א' עד י' שהם י' אותיות, וכולם מיוחסים אל הראשון שנקראו בשמם הכללי אחדים על שם הראשון ששמו אחד, הוצרך להודיע בראש האחדים ובסוף האחדים, שאין לפניהם ראש ואין אחריהם סוף אחדות, ששניהם צריכים להעיד על אחדות השם על פי עשר ספירות בלימה שהם אמיתת האחדות. ולא היה אפשר אם כן שיהיה שמו בלתי שתי אותיות אלו בשום פנים. והנה היו שניהם במספרם כוללים חצי האותיות, ועל כן היו אותיות נקראים עליהם בסימן עצמם. שהנה בחלקך שם אותיו"ת לשני חלקים או"ת יו"ת, ותשים א' לבדה ואחר כך ו"ת, ועוד י' לבדה ואחר כך ו"ת ותהפך ו"ת אל ת"ו בשניהם תמצא סודם ת"ו א' ת"ו י', כלומר סימן ראשון וסימן אחרון, שעניין ת"ו הוא סימן רמוז כמו "והתוית ת"ו" (יחזקאל ט' ד'). והרמז שבת"ו תחייה יורה עליו תו של דיו, בו תמות יורה עליו ת"ו של דם. והסוד אותם שמת"ו בל"ב הורה עליהם ת"ו ש"ל ד"ם, ואותם שחי"ו בנפ"ש הורה עליהם ת"ו ש"ל די"ו והבן זה מאד. וסוד די"ו הוא סוד יו"ד, וסוד ד"ם סוד יו"ד ה"א ו"ו ה"א, ופירושו גם הו"א יו"ד הו"א, אלא שאלו המיתוהו בלבם וכסוהו עם דם הלב אשר לא מלו הלב עד שתתגלה העטרה הסובבת בו ועודנו ערל. ועברו על מצות "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' טז'), והפסיד הייעוד הטוב שהוא "וערפכם לא תקשו עוד" (שם) בסוד הקשת. שהוא הסיבה הקרובה הפועלת למציאות האדם, והיא מצד השני הרחוקה מצד החומר. לפיכך סזהתחייבו מיתה, אשר הם המיתו בקרבם מי שהיה סיבת מציאותם. ואלו החיוהו בנפשם מפני שהסירו מלבם ערלתו, וגלו את ערלתו בכח מילתו ומלוהו, ושפכו את דמו עד שיכירו מהותו ומצאוהו מת בטבעו והחיו מה שכנגדו, והחליפו מת בחי וזולתם המירו חי במת.
ומפני היות כל דם ראשית חומר האדם, היה שם כולל השם המפורש מורכב במבטא. ונאמר עוד כי ת"ו א', גם ת"ו יו"ד, מספר ת"ו עולה את"ה. וכאילו הם שני עדים על השם שהם מעידים עליו ואומרים לו אתה א' אתה י', כלומר אתה ראשון ואתה אחרון. והנה אתה בלשון לעז ו"ת שניהם שווים גם כן במספר. ואחר שהיו אלו ב' האותיות מורים על השם, והם ראש וסוף לייחוד הוכרחו להשתתף אליהם עוד ב' אחרים אמצעיים, כי מפני שהם זוג אי אפשר להימצא אות אחד לבד אמצעי ביניהם כי אם ב'. ועל כן היו האמצעים ראויים להיותם שם לשם, והם ה"ו ונקרא חשבונם חשבון עגול ונקרא חשבון א' שרש ראשון לכל חשבון וחשבון י' חשבון שלם.
וידעתי שתשאלני ותאמר אחר שהדבר כן, מפני מה לא היה שם אהו"י מורה שהוא שם המיוחד. דע שכן היה ראוי אבל מפני שהשם רצה להעלים שמו, כדי לבחון בו לבות המשכילים ולצרוף ולברר וללבן בו כח שכלם, היה הכרח לכסותו ולהסתירו ולהעלימו. והורכב על זה מאותיות ההעלמה, ולא היה נעלם תכלית העלם, אפילו המשכילים בעיונם אליו לא היו יכולים להשיג ממנו שום דבר. והיה השם נמצא אצלם על דרך מקובל לא על דרך מושכל. אבל היה הכרח שיהיה משותף בין שתי קצוות כדי להשלים בו שני מיני בני אדם, שנאמר עליהם "אדם ובהמה תושיע יי" (תהלים לו' ז'). והם שכלים וסכלים אלה בכח עיונם בשם, ואלה בקבלם עליהם שהוא נמצא. והכסילים נאסרה עליהם הזכרתו והם לא יזכירו עוד בשמם, והמשכילים הותרה להם הזכרתו ושמחו מאד בדעתם דרכיה, כמו שאמר הנביא היודעו באמת "לשמך סחולזכרך תאות נפש" (ישעיה כו' ח'), וכן צועקים הנביאים על זכרו כמו שנאמר "המזכירים את יהוה אל דמי לכם" (שם סב' ו'), ועוד "ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ" (שם). וכבר אמר עליהם "יומם ולילה לא יחשו" (שם), כלומר לא ישתקו מלהזכירו.
ואחר שהדבר כן הנה היתה שם סיבה להעלימו וסיבה לגלותו. ואילו היה אהו"י שם קבוע והיה צורך להודיע שאלה הד' הם האותיות המשמשות עם כל נקוד, היו הכסילים תמהים ואומרים שזה לא יתכן שיהיה השם מורה על אותיותיו שהם שמשים לזולתם, שלא היו מכירים מעלת זה העניין האמיתי העליון. על כן הוצרך לגלות זה בצורות אחרות בלתי מובנות לפתאים ומובנות לחכמים. ועוד טעם שני מעולה מן הראשון והוא שהשם האמיתי לא יובן סודו בלתי גלגול, שהוא יורה שכל גלגול מאמיתת מציאותו התחייב. וגם לא יוודע מבלתי ניקודו הראוי לו, שבניקודו יכיר אדם סוד כל התנועות ושהוא סבת כל תנועה סבובית או ישרה. וצריך שתמצא בו תנועה סבובית בהכרח להורות על התחייב התנועה הסבובית ממנו. וגם צריך שתמצא לו התנועה הישרה כמו כן להורות על שממנו התחייבה גם היא. והנה לא תהיה הזכרתו שלימה בלתי ניגוני הנשימות הידועות לו, שהם יורו על כוחותיו, ועל התחייב ממנו כל כח כללי או פרטי שבמציאות. כי זאת ההשגה בכללה היא הנקראת על פי הקבלה האלהית המושכלת ידיעת השם באמת.
ואם כן אם לא היה מורה בשם בעצמו זה כולו איך היה מורה עליו בשלמות האחרונה. ועל כן בא השם הנקרא שם העצם בכל התורה כלה בעניין מורה על גלגל חוזר חלילה תמיד, וזה סודו י' הו"ה והמשכיל יבין. ובא עוד במקום אחד מיוחד בצורה שנית מגולגלת והיא זו א' הי"ה. והחכם יכיר שהנה זו הצורה השניה לא באה כי אם שלש פעמים בכל התורה בשם ראוי להיותו בלתי נמחק. גם לא באה בנביאים ולא בכתובים בגזרת שם השם אפילו פעם אחת. סטואמנם המקום שבא בו בתורה גם כן לא בא אלא להורות על היותו סבת הגאולה הכללית. והא' ה' אלפים וי' פעמים ה' והבן זה. והוא בעצמו מה שהורה עליו השם הראשון בשני דרכים האחד י' פעמים ה' וה' אלפים שהם ה' לבד שהאלפים אחדים הם. והשני יציאה מן ה' וביאה אל ו' בזמן ה' פעמים י', וכן השם השני בעצמו דרכו השני בהפוך כזה, ה' פעמים אחד עבור ה' פעמים א'. ולפי זו הדרך יהיה שם העצם אשר ראשו א' והוא הכ"ל ורמזו "ה"ן ליהוה אלהינו" (דברים י' יד') הכ"ל שלו. והראשון אשר ראשו י' הוא הכ"ל מצד חבור כל האחדים עדיו, והוא כלל מצד ה' פעמים ו' שהם ל', ומצד ה' פעמים י' שהם כ"ל, וישר והפוך יעלה סודו כלל לכ"ל, והוא סוד עץ חיים אשר העלם מבטאו דיי"ן. וסודו זה בא"ת ב"ש ודעהו וקום משחהו כי זה הוא. וכל עץ יש לו עלים ובם יעלים פירותיו, וכשתשלשהו יעלה לשם בן י"ב יהיה סודו כל"ל לכ"ל כל"ל. כי השם יתברך שמו ויתברך זכרו לעד, וחצי המספר ר"ם וסודו רו"ח יהו"ה. והנה זה הוא עץ חיים כפול ר"ם ותמצא רו"ח מרו"ח הוא, והינו נפש אדם הכוללת כל נפש. והנה הורו ה"ו בהתהפכם בשם שהם גלגל מתהפך פנים ואחור, והרמז "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט' ה').
ואמנם הנה באו בשם הראשון פנים ואחור והיה ו' בינתיים מכריע הגלגול של י' ספירות ה' כנגד ה'. ועניין ו' שהוא בינתיים יורה על קיום דבר תמידי ונצחי עומד, כעניין עמוד שעליו הבית נשען. והוא בדמות סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, ומתנועעים סביבו תנועה ישרה כצורה ו' שעמידתה ישרה עומדת בקומה זקופה. ואם כן יורה זה השם שהשם מעמיד העולם, אשר התנועות בו ישרות עולות ויורדות בכח זה השם שסודו י' ספירות שהם נחלקות לשני חלקים שווים שהם הו"ה יהו"ה. ויורה השני שהוא א' הי"ה אשר הוא המכריע בינתיים הוא י' וצורתו עגולה שמורה על תנועה הסבובית סביבה שהשם מעמיד עולם התנועה הסבובית, שהוא עולם הגלגלים בכח זה השם, שכולו ספירה אחת ראשונה ושמה רוח אלהים חיים והיא ערוח הקדש. ועל כן נאמר "כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ'), וכבר נאמר במרכבה "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן" (שם יב'). וסוד יהיה עם סוד שמה הרוח, יגלה לך סוד רוח השם הנזכר. והנה היה השם גם כן בן ב' אותיות והוא זה, י"ה, וכשתהפכהו או תכפלהו תמצא סודו שהוא י"ה י"ה. עתה חבר כל שלשת גלגולי השמות השלשה ותמצא הראשון הו"ה והשני הי"ה והשלישי יהי"ה, חבר מספרם ותמצאם גלג"ל. והיו הרוחניים א' עם יו"ד. שים א' עם ג"ל ויעלה ד"ל. ושים יו"ד עם ג"ל עוד ויעלה מ"ג, חבר שניהם ותמצא מגד"ל, והרמז "מגדל עז שם יי בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי ח"י י'). והנה עוד זה שווה במספרו עם מגד"ל, חברם יחד ותמצאם קנ"ד, וסודו קדי"ם, והרמז יבוא קדים רו"ח יהו"ה. והנה יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אח"ד, שלשת השמות עולים קנ"ד והם מגד"ל ע"ז והסוד נק"ד. ושם סוד הנזכרים למעלה בשלשה שמות (הי"ה הו"ה ויהי"ה) מיוחדים שהם עיקר שם בן י"ב, ועלו יא' אותיות ועם א' עלו י"ב ואלה י"ד, אבל יורו על גלגול השם השלם פנים ואחור. והשם שהוא תואר והוא אלהינ"ו מכריע בינתיים, והכל אחד כדמות אהי"ה אשר אהי"ה, שהיה אש"ר מלה מכרעת בינתיים.
ושני השמות הם דבר אחד התואר והמתואר, והמכריע גם כן שם למי שיכיר סודו. ואם תכיר שלשה אלפי"ן מהן ותכלול כל אחד יעלה כ"ב ש"ר. וסימניך "שכרך הרבה מאד" (בראשית טו' א'), וסוד אשר נ"ר מאי"ר והסוד כמו באורך נראה אור, והכל בם נ"ר מאי"ר והמספר דר"ך יהו"ה באר"ץ והוא נ"ר באר"ץ, והרמז "נר יהו"ה נשמת אדם" (משלי כ' כז') שמספרם השגח"ת נשמ"ה, שהיא בעצמה השגח"ת השמי"ם. והסוד כמו שנמצאת השגח"ת הש"ם בכוכ"ב כן נמצאת השגח"ת הש"ם במ"ח. ויתגלה לך סוד מסוד יובל שהוא י"ו משולש שיורה על זו"ג משולש. והוא מה שגיליתי לך בסוד החיי"ם המתגלגלים שהם ו' פעמים ה"א שהוא ל', ועוד המכריעים הם י"ו, הנה תרבעם זה על זה ותמצא שהם כל"י, חבר עאאליהם ל' יהיו כלל"י, וסודו מלך, ורמזו יהו"ה מלך. וידוע שמציאות הא' נזכר הוא כעניין הנה, כמו "הא לכם זרע", ויהיה סוד אהי"ה ה"א י"ה כעניין הנה יהו"ה, כלומר הנה הוא נמצא כמי שאומר הנה המלך פחדו ממנו, כי עתה יבקש מכם מה שאתם חייבים לו, והוא הלב והנפש והמאור ומה שנמשך אחריהם. והנה הא' (האחד) הפוך הוא חצי אהבה והיא עיקר כל אוהב וכל אהוב, ושלשתם כוללים כ"ח אח"ד שהוא כ"ח אהב"ה, וסוד ב"ה א"ו והכל יהו"ה י"ה. שים על אהבה עולם ותמצא העול"ם הב"א, שהוא עול"ם אח"ד קט"ן, והוא עולם אהבה בלא ספק. ועל זה רמזו על י"ה אשר הוא מל"א אלהי"ם, והוא בעצמו יו"ד ה"א שהוא יהו"ה, והוא רמז כ"ו כ"ף ו"ו, כי יהו"ה הוא האלהים, והוא הכולל מלא"ך האלהי"ם, והוא יהו"ה אדנ"י שהוא אדנ"י אלהי"ם, להורות בם סוד העולם, שהוא כל"י האלהי"ם. חשוב אלה"י האלהי"ם ותמצאם אל"ף ויו"ד כלומר ראשון ואחרון. וחשוב עוד אדנ"י האדני"ם ותמצא המעי"ן הכולל מדה כנגד מדה, חברם ותמצא שי"ב. ודע שהוא לרמז ש'שת י'מי ב'ראשית, ויוצא מכלל שם בן י"ב מצורף שלם שסוד חציו אינ"ו גו"ף, וסוד חציו הנשאר ול"א כ"ח בגו"ף. והגלגול שמי שית בראשית והסוד שמי נסתר ברא וכתר, שמי שני יצרים ברא שני יצרים שמי המיוחד והמפורש.
ואם תוכל להבין זו הדרך המופלאה בידיעת השם תדע את השם, חבר שי"ת עם שי"ת ותמצא גלגל השכל א"תך, ורמז "כי אתך אני להצילך נאם יי" (ירמיה א' ח'). וחבר שמי שסודו שכ"ל עם בר"א שסודו אב"ר והוא רב"א, ותמצאהו בכ"ל רא"ש והוא רא"ש בכ"ל, ואם תמצאהו בצורה תמצאהו בחומר, וכשתמצאהו בחומר תמצאהו בצורה בסוד נר באש, וכלל הסוד שני יצרים בחומר שני יצרים בצורה. והרי התגלה לך סוד ששת ימי בראשית, והוא סוד "שש כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף" (ישעיה ו' ב'), שהם הפנים שהם בראש והרגלים שהם למטה והכנפים אשר ידי אדם תחתיהם שהם באמצע פנים שתים, ולהם ז' שערים, ידים שתים ולהם י' ספירות כנגד י' עבאצבעות הידים, רגלים שתים ולהם גם כן י' ספירות כנגד י' אצבעות הרגלים, ומהם התחייבו כ"ז מיני אדם וכ"ז אותיות.
והנה די"ן תשר"י דין ששת ימי בראשית ועל כן יום ראש השנה הוא יום הדין, ומתגלגלין כף זכות וכף חובה שסודם ע"ת ק"ץ, והיה שד"י מכריע ביניהם. ועוד הסוד מטטרון שד"י שמ"ו, כי יהיה סוד פירושו שדי שמו שדי, והמוכרח תתקע"ד, גם שם מטטרון נער והכל כתר שדי לי. ועל זה תדע שגלגול ה' מעיד על יום הדין, ה' פעמים ה' כ"ה, ה' פעמים כ"ה קכ"ה וסודם יו"ם הדי"ן. והדיני"ם כהני"ם א' אלף אחד צורה ושם ויחוד. והסוד שם יחוד מציאה סופי תיבות מד"ה כנגד מציאות הד"ם ודעם. ודע כי חובר אל אות הראשון של שם ו"ד מפני שני עניינים ראשונים, אחד מפני היותם גם הם שניהם במספר י' בעצמו. ושני מפני הוראת ממשלת יו"ד על כל המציאות אשר ו"ד יורו עליו שהוא ו' קצוות וד' יסודות. ואמנם יש לו אחר אלה השנים דרכים רבים, ואלה מהם כתוב יו"ד מל"א, ותמצא סודו מלא"ך, ואמנם הוא האלהי"ם בעצמו. כי סודו היה מלא והוא סוד ה"א יו"ד ה"א שהוא כבו"ד יחי"ד ל"ב, ויהו"ה הוא האלהי"ם, והוא אדנ"י יהו"ה כמו שאמרנו. והרמז עליו "מעשה ידי אמ"ן" (שה"ש ז' ב'), שהוא סימן אל מלך נאמן הנור"א, ורמז ונהורא עמיה שריה. והנה אהיה בלעז שריר, וממנו תבין צורת דרך אהיה אשר אהיה. ועוד כתוב יו"ד, ודע כמה יעלה המחובר מן יו"ד והנה הוא הכ"ל גם הי"ם ודע כמה יעלה המחובר מן ו' ותמצא א"כ והמחובר מן ד' שעולה י' הרי מספר שניהם א"ל. חברם מן המחובר מן י' שעלה הי"ם והנה אלהי"ם יוצא מן מחוברי יו"ד והוא א"ל הכ"ל גם כן. ועוד חבר מחוברי ה"א במרובעם ותמצא יהו"ה. והנה כבר מצאת שיצאו מן י"ה מלא יהו"ה אלהים, והוא הוראת הפוך המדות, כי יהו"ה מדת רחמים, אבל אלהי"ם מדת הדין, כי אלהים הוא דיין. והנה הי"ו אדנ"י גם הנה יו"ד ה"א, ה"א יודי"ן שהם ס' והם יו"ד ההי"ן שהם ימ"ן הרי הכל סימן ניסי"ם. ועל כן היה השם מיוחד וכנוי, ורמזם נקו"ד, ועניינם "חסד ואמת יקדמ"ו פני"ך" (תהלים פט' טו'). והנה עגרמז יו"ם הדי"ן יצא מן דמיו"ן י"ה. כיצד, י' פעמים י' הרי מי"ן, וה' פעמים ה' הרי היו"ד, והנה הכל מן יו"ד ה"י, הוא הסוד הנקרא כח הדמיוני. וכאשר יצא ממנו הדמיוני יצא ממנו גם כן השכל"י, מן סוד י"ה שמ"י. וגם הוא ש"ם היו"ד כמו שזה מי"ן היו"ד, חבר שניהם ותמצא סודם אד"ם ש"ם המי"ן, גו"ף ע"ל צור"ה צור"ה ע"ל גו"ף ושניהם מתים. אך בהשתתף אליהם שם המיוחד שהוא ש"ם החיי"ם נמצא השם מחי"ה המתי"ם. והכלל יצ"ר הטו"ב ויצ"ר הר"ע הוא ש"ם מחי"ה מתי"ם תתצ"ג. חשוב עוד עניין ה"א ו"ו ה"א ותמצא חבור כולם על הדרך הנזכר עולה ע"ד שהוא בעצמו דיי"ן. ועל כן אמרו רז"ל (אבות ד, כב) הוא עד הוא דיי"ן שסודם ה"א ו"ו ה"א ע"ד ודיי"ן. ואמנם הסוד המבואר מהם הוא הוא, ועל זה נאמר "זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר". והסוד זה ימש וזה יזכר, וזה על דרך שני היצרים שמהם השגנו האלהות, שהם משותפים בעליונים עם חומר וצורה, ברמז צדיק ונשגב המעידים על החומר והצורה בפסוק מגדל עז הרמוז למעלה, ועם התחתונים בעצמם זה דרכם ושיתופם, אלא שהעליונים חיים והתחתונים מתים, ובהשתתף כח החיים עם המתים שווים המתים חיים. ומכאן תבין מהו עניין תחיית המתים ומהו עניין חיי העולם הבא.
ודע שדרכי השם אין להם חקר כי סתריו בלי קץ. אבל אם תרצה להתעלות לפניו בכל יום, ושלא תהיה דומה לחמור הרחים אשר סובב ואינו זז ממקומו, ואע"פ שפעל פעולת הטחינה בתנועתו והוא כלי לזולתו חמור היה וחמור הוא. ואין לו מכל פעולתו שום מעלה נוספת על עצמו. תצטרך להדמות למשתכלים בחכמות שנפשותם בכל יום מתעלות לפני מי שבראם מתוך ידיעת שמו יתברך. ולפיכך אחתום זה החלק בסוד שם בן י"ב ובהוראתו, וממנו התעורר לידיעת שם בן מ"ב ולסוד שם בן ע"ב. כי הכל יצא ממקום אחד והכל הולך אל מקום אחד. ודע כי שם בן י"ב היה הכהן מזכירו י' פעמים ביום הכפורים, כנגד י' ימי התשובה וי' ספירות וי' מאמרות וי' דברות, שהכל עונה אל רמז אחד מתפשט עדממציאות למציאות וגם ממעלה אל מעלה מעניין לעניין ומסבה לסבה עד הגיע הכל לידי שליחא דציבורא. שהנה שליחא דציבורא יו"ד הוא כלומר עשירי הוא ו"העשירי יהיה קדש ליהוה" (ויקרא כז' לב'). והנה שם בן י"ב עולה למספר זה החבור בעבור חלקיו השווים שחציים ו' ושלישיתם ד' ורביעיתם ג' וששיתם ב', וכלל חלקיו אלה עם החלק המיוחד שהוא א' עלה סודם הי"א. וסוד י"ב הוא הו"א, הרי הסוד היא הוא, או אמור הוא היא, והכל כ"ח י"ה אחד וזה דרכם,
יהוה יוהה יההו
וזה אחד מפירושיו
יהיה והוה והיה
ואמנם יש בו כמה סודות אחרים ואלה מספיקים לך בו. ובסוד המבטא נגלה לך עוד סוד נקודם בע"ה. כבר נשלמה כוונתנו במה שרצינו להורות עליו בעניין האותיות המיוחדות לשם השם, אלא שתהיה מה שעוררנו עליו הכרחי, להיותו כדמות ראשי פרקים, למה שצריך שיוודע ממנו ברוב העיון השכלי, כדי להגיע בו אל צורת תנועת הדבור.
החלק הז'
סמני אותיותיו ת'ש'ר'ק' חלקיו ארבעה וענייניו ארבעה והתיבה ע'פ'י'ה'.