קטוחלק ה' עניין ה' סימן ה' כולל ציור הכרח השפע המביא לדבר ולחבר.
שם שפע הוא שם מוסכם בלשון לאומרו על דבור עניין נכבד, ואפילו על ריבוי עניין יסוד מהיסודות, באמרו "כי שפע ימים יינקו" (דברים לג' יט'), ועניינו הוא כעניין מי שיש לו תוספת מעלה בעצמו או בענייניו כולם או בקצתם. והוא שם דומה לשם נדיבות גם כן. מפני שהנדיב בהיות לו ממון נוסף על צרכו יכריח רבים להשפיעו בידם. וכבר ימצאו בשפע קצוות ראשונות שתים, אחת בתכלית ראשונה ואחת בתכלית אחרונה כנגדה. ולהם אמצעיים ביניהם, מתרחקים מזה הצד ומתקרבים אל שכנגדו. וכן מתקרבים לזה ומתרחקים ממה שהוא כנגדו. והמשל בזה המלך והעני האחרון שבכל מלכותו, כי המלך בתכלית העושר והעבד שהוא העני האחרון הוא בתכלית העניות. ומהמלך נשפע עושר להעשיר איש, והאיש לאיש והאיש לאיש, עד הגיע השפע הטוב לידי אדון העבד, ומאדניו יגיע לעבד שיפרנסהו, ומן העבד לא יעבור שום שפע לזולתו, שאין לו אלא צרכו ההכרחי לחיות בו. ולפי זה המציאות המצויר במשל העושר קרה לכל נמצא מהשם על האדם. והשפע המושכל נשלם בשכל האדם, ר"ל בשכלו אשר קבל הבא מן הנפרד שהוא סוף הנפרדים. והשפע המוגשם התחיל מן הגלגל המקיף בכל, ונשלם בשמימיים בגלגל הירח, ובארציים באדם. ועל זה היה העולם נחלק לג' חלקים. למושכל כולו נפרד, ולמושכל בלתי נפרד לעולם, ולמושכל אמצעי ביניהם קצתו נפרד וקצתו בלתי נפרד. ומפני שכל מי שנמצא השפע אתו, טבעו גוזר שישפיעהו על המוטבע לקבלו, בשאין מונע בין המשפיע ובין המקבל. כדמות האש בנערת שיכריחהו בהדבק בו לקבל כוחו עד שישוב אש כמוהו, גזר טבע השכל האלהי שישפיע שכל על נפש הנביא, שהיא הכח הדברי בהדבקו בו, והדברי ישפיע על הדמיוני, והדמיוני ישפיע על הדברי החיצוני, ועל כל מקומותיו. והשפע ההוא בהרבותו יכריח מקבליו כשלא ימנעום מונעים לקבל ממנו. קטזוכמו שהכריחם לקבל כן יכריחם לתת, אם אין להם מונעים, עד הגיע כל חפצו עד סופו. כחפץ המלך הנזכר בשפעיו, שרצה להשפיע ממונו על כל האמצעיים, עד הגיע ממנו החלק הקטן ההוא אל העבד העני, שגם הוא חי משפע ממון המלך, אלא שהתענוגים יחסרו וימעטו בירידת המעלות ויתעלו בעלייתם. ומפני היות האדם מורכב מכוחות הרבה, יתחייב שיראה השפע בשכלו, והראות ההוא יקרא בשם השגה שכלית נחשבת. וידלג השפע עוד לדמיון, והתחייב שהדמיון ישיג מה שבטבעו להשיג, ויראה מה שיראה בדמות גשמות מדומה רוחני משותף, ויקרא הכח ההוא איש או מלאך או כיוצא בם. ומפני שנראה להמון שהמושג במורגש יותר ראוי להסמך עליו מהמושג במדומה המשותף עם המושכל, הוצרכו הכתובים להעיד שהנבואות כולן מורגשות. והנה יהיה הדבר המושכל באמת מעולה מכל מושג. אבל אי אפשר לאמת דבר בלתי שתוף ולפי טבע כל אדם, כי שלשת ההשגות דומות בענייניהם לעניין החומר והצורה. כי ההרגש חומר לדמיון והדמיון חומר לשכל. וכבר יעבור הדבר הנשפע למורגש בקצת העתים. ולפי ריבוי השפע יכריח השכל אדם המדבר הסופר לדבר ולחבר, לפי הזמן ולפי המקום ולפי הדור ולפי הנביא המתענג בהשגת צורת הנבואה.
הנה כבר סיימתי לחבר לך מה שהכריחני השפע הנזכר הנכבד לדבר בו, ולכתבו בקצור כפי כחי וכפי מיעוט שכלי, ורוב מונעי מהשגת השכל. וכללתי כל העניינים בי' חלקים גדולים, ועלה מספר החלקים הקטנים ל"ח, ועלה מספר ענייניהם ל"ח, וסימנו באותיות ל"ח, וסימן כלל שלשתם מד"ע, ועם עשרה חלקים גדולים לסימן עדי"ם, וספרי מעיד על מדע"י שהוא חצי שמ"י, וזה סימן שלשת הדרכים יחד.
אבגד"ה, וזחט"י, כ"ל, מנסע"פ, צק"ר, ש"ת, תשר"ק, הו"ה והי"ה ויהי"ה.
קיזאבגד"ה, אבגד"ה, א"ב, אבגד"ה, אב"ג, א"ב, אבג"ד, אב"ג, אבג"ד, אבגד"ה.
אברהם ספרדי בן שמואל אבו אלעפיא זכר צדיק לברכה.
ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה.
תושלב"ע.