דִּבְּרָה תוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם

אבל אם לפי הפעולות שפעל יתברך נרצה להשיגו נרחיק ממנו מה שיורה על הרכבה כשנמצאנה בכל פעל ופעל מהן הדומים להם במופתים שכליים. ואם לפי השמות נרצה להשיגו נעשה להפך מצד אחד וכזה מצד אחד. כלו' נחייב ולא נשלול מצד, דברה תורה בלשון בני אדם ונשלול מצד שאין שום שם נופל על השם באמת אבל נדע בכל שפעולותיו נעשות עם שמותיו והם חתומות בהם. ומשמותיו נשיג בקלות פעולותיו יותר מכל השגה. ועוד על פי הדבור המשולש בשמותיו תשרה שכינתו עלינו. ולא יתכן זה להיות מצד הדבור בפעולותיו כמו שאפרש לפנים.

… תוך וראש לכל כן הוא תכלית לכל מארבע הסבות. הנה התכלית מעולה מכולן ובעבורה היו השלש שהן החמר והפועל והצורה. והשם כצורה לכל מפני שהוא ראשית לכל כמו שהצורה ראשית לכל בעל חמר מתהוה על דרך משל לפי יכלת הדבור על דרך צורת דברה תורה בלשון בני אדם. כי אין לנו כח לעמוד על אמתת דבר כאשר הוא בשם מן השמות כי אם בדרך משל וחידה ורמז שהוא חמר. ח' חידה מ' משל ר' רמז אשר תוכם שדי"ם וסופם לז"ה, וסוד צירופם בשלשתם זה חמר לשדים ובהם שר המזל מיחד, וסודם הלב …

… שהרי בקראו את השם אחד הוא כופר בעיקר האמונה אם לא ידע להבדיל בין האחדים הנזכרים. ואם תאמר למה קראתהו התורה אחד, אומר אין זה יותר, זה מאמרו של יתעלה מדמיוני הפתאים וירח יהוה את ריח הניחוח וכו'. וכיוצא בזה שעל הכל נאמר בכלל דברה תורה כלשון בני אדם. וגם אמרו אחד הוצרך להורות בו שאין בו ית' שום שניות בעולם, אבל מה שאינו גוף ולא יקבל חלוקה בשום פנים ואפילו הוא כח בגוף (ראות) [כאור] הנר וכיוצא בו לא יקרא אחד אלא מצד הגוף שממנו נשפע. שאנחנו נאמר שזה …

הנה אני פרשתי עניין פשוטי הכתובים והם רבו מלספור במה שבא בהם בענייני הגשמות אשר כבר תדע שהכרח הדבור חייב זה מפני היותו קודם לציור השכל בטבע ובזמן. ואם הציור קודם לו למעלה, באמרם "דברה תורה כלשון בני אדם", כי איך תדבר התורה בעניין אחד שאין שום דרך בעולם להשגה כי אם זה כמו שאין דרך לאדם להשכיל בלי דמיון. ואפילו להתנבאות אי אפשר בלא דמיון כל שכן בלתי דבור או בלתי הרגש קודמים לדמיון ולשכל, למה שהוא בטבע …

… נכתבו בהן היו פסולין בלא ספק. וכן בכל מקום שתמצא זה על עניין נסתר בתורה שבכתב או בתורה שבע"פ, מיד תמצא סביבו רמזים מורים אמיתת עניינו ומה הכוונה עליו ברוב המקומות. או יסמוך המחבר על מה שכבר התפשט בקבלה, כגון "דברה תורה בלשון בני אדם". ו"דברה תורה בלשון הבאי". ולא דברה תורה, אלא לשבר את האזן. ועם אלו המעוררות כולם ורבים כמותם בשתי תורות האמיתיות לא היה ראוי שהיה תועה שום חכם מחכמי תורתנו בשום אמונה מן האמונות הדמיוניות ההמוניות. והנה …

… נכתבו בהן היו פסולין בלא ספק. וכן בכל מקום שתמצא זה על עניין נסתר בתורה שבכתב או בתורה שבע"פ, מיד תמצא סביבו רמזים מורים אמיתת עניינו ומה הכוונה עליו ברוב המקומות. או יסמוך המחבר על מה שכבר התפשט בקבלה, כגון "דברה תורה בלשון בני אדם". ו"דברה תורה בלשון הבאי". ולא דברה תורה, אלא לשבר את האזן. ועם אלו המעוררות כולם ורבים כמותם בשתי תורות האמיתיות לא היה ראוי שהיה תועה שום חכם מחכמי תורתנו בשום אמונה מן האמונות הדמיוניות ההמוניות. והנה …

… החומר הראשון. והשם יתעלה פועל בעצם ואינו פועל במקרה. והחומר נפעל בעצם ופועל במקרה. כל שכן שהשם יתעלה אינו נפעל לא בעצם ולא במקרה. ואם ייוחס אליו שום דמיון התפעלות עצמיי או מקריי, דבר בלתי אפשר להיותו אמת. אך דברה תורה כלשון בני אדם (ברכות לא:), והשמות משותפים בהכרח.

… הם נוספים על עצמו או הם עצמו, ואם הם נוספים לו, אם זה אצלו ית' חסרון או מעלה. ואם הם חסרון ידוע שלא יתואר בהם כדי שישלמוהו כי לא ישלימוהו עניין זולתו, או אם אינם לא זה ולא זה אך תארוהו בעלי הדיבור בם על הדרך דברה תורה כלשון בני אדם. כמו שפירש איש האלהים בספר מורה צדק, הוא מאמר "מורה הנבוכים" על עניין הישרת השכלים, אל מה שיצוייר בתחילת מחשבה אצלנו לשלמות ומעלה, או עם עצמו ותאריו, אחר ואין לו עצם מורכב מתארים מקריים. כי כל תאר מורה …