דְּמוּת

וזה סוד שלשת נקודותיה נקוד"ה בלבה לבדה נקוד"ה נקוד"ה יחדיו חבר מהם ק"ן אל ק"ן ותמצא סודם מלא"ך שטן וזהו דמו"ת. חבר עוד הנשאר הו"ד הו"ד הו"ד שהם י"ה י"ה י"ה ותמצא אד"ם. הרי דמו"ת אד"ם עליו מלמעלה כמראה דמו"ת אד"ם בצלם חי אלהים כשהוא חי בצלם אלהים. והכל בחשבון הספירו"ת עליו מלמעלה. והנה דמות יצא משתי מדות, כי צאתו היה משם י"ה כפול י"ה על י"ה הם רכ"ה בעולם, ותמצאם דמו"ת שהם מדות אלוהיות. וג' פעמים י"ה פשוט עולה אד"ם. והנה הראשון והנשאר גם כן הוא סוף מ"ב וזו צורתה וזו צורתה ב.

ועוד יש שם כונה שלישית והיא שכוון השם עוד אחר שיהיו בני אדם חסידים שיתנבאו, כי זו היא תכלית ההשגה האנושית בעולם הזה ואליה כוון השם תחלה בבריאת האדם בזו הצורה. והעד אמרו בבריאתו, "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו". ועל כן אמר משה, "הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה". ועוד אמר, "ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני", כמו שאמר "ואדעך בשם". וכן נאמר עוד, "אם יהיה נביאכם יהוה במראה …

ואמנם בריית אדם הגיד לנו השם שנוי ברייתו מכל הנבראים, והוא שהוא לבדו נברא בצלם אלהים ובדמותו. שאין במציאות מי שהוא מסופק אם יש לו חלק לעולם אם לא כי אם האדם.  והוא בעל אפשרות בזה אבל שאר הנמצאים ממי שמציאותם למעלה מן האדם חלקם מחוייב ולא יוסיף ולא יגרע חלקם מאשר הם עליו. ומי שמציאותם למטה ממעלת …

עיקר סוד צלם ודמות-עם עיון העניין המשותף להם בתורה. שאמרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו" ואמרו "בצלם אלהים" ו"בדמות אלהים" ואמרו "עשה אותו", "ברא אותו" והנה אמר "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" ונתן טעם, שנברא בצלם אלהים. והנה באה מלת בריאה על הכל, תחילה אמר "ברא …

… וכל מה שתשיג מעניינו בשכל תהיה קרוב אל אמיתתו יותר, והוא האדם באמת ומדרגותיו למטה מן הכסא ולמעלה מן הכסא והוא מכלל החיות הנושאות הכסא, ומכלל היושבים על הכסא. וזהו ה"דמות" אשר בו נברא בדמות ארבע חיות, ובדמות כמראה אדם על הכסא מלמעלה, והיינו בצלם אלהים ובדמותו. ואמיתת דבר זה הנו החי המדבר הנקרא חשמל, חי שמל, חי שממלל ומדבר ועינו כעין החשמל ומזהיר ומאיר וחש ומל ורץ ושב כמראה הבזק בליל חשוך אחר שמל ופרע. כמו שסודו נגלה מסוד מילה ומסוד …

… הנביא האב והאדון הראשון לכל המין הנברא בצלם אלהים, כי הוא לבדו דמיון לסבה הראשונה בצבאות. ועל כן אם ישראל צבאות ה', הנה משה מלכם כאלהים ובית דוד כאלהים ומשה שקול כנגד כל ישראל, והשם שקול כנגד כל נמצא. ועניין צלם צורת שכל ועניין דמות דמיון דעת והבן זה.

ואחר שהתבאר לך זה הביאור המעולה, עליך שתדע סוד אדם וחוה וקין והבל הנולדים משניהם, ושת שבו התקיים המציאות מפני שנולד בצלם אלהים ודמותו, כאמרו: "ויולד בדמותו בצלמו ויקרא שמו שת" והוא מלשון יסוד. והבל כשמו כן הוא ואע"פ שמנחתו קובלה הנה תכליתו להרג בשדה חוץ מהישוב על ידי אחיו קין הרוצח וימחול לו עונו ואם הוא גדול מנשוא. והנה קין מלשון קניין וקנה דעת להזיק את הבל הנזק. וזה רוצח …

… והנה הוא מפני זה בתכלית המעלה בעליונים, והאדם בתכלית המעלה בתחתונים. וכל זה כאשר נאמר שהשם ית' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. ואמר ג"כ מפני טעם זה שגם האדם בדמותו ית' בעניין זה, ועל כן נאמר "ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א' כו'). ואם נשלם אחד מבני אדם בשתי מעלות העליונות אשר במין האדם, והם החכמה והעושר והתקבצו בו שניהם יחד, ר"ל אלו השלמויות כאשר התקבצו במלך שלמה. נותן הדין שיפרסמו שתי מעלותיו בכתוב. ועל כן נאמר …

… יקחהו ישאהו על אברתו" (דברים לב' יא'). אמנם צורת האדם היא צורת המשפט והדין "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" (בראשית מט' טז') והוא עיקר נשיאות הכסא, וע"כ נכללו כל צורות החיות  בצורתו אשר ההשגחה בו חזקה מכלם, וכן נאמר "וזה מראיהן דמות אדם להנה" (יחזקאל א' ה'). וכבר פרשתי לך עניין דמות.

… ראשון לקבוץ האנושי המדיני, וגורם רעה לכל המין בזו הדרך. וכן בתורה מפורש זה העניין מאדם הראשון ועד נח, והעידה שגבר החמס בין בעלי הצורה המיוחדת, עד שגזרה חכמתו על זה להשחיתם. לולי שנשאר אחד בעל צורה אמיתית, בעל צלם ודמות ובזכותו נשאר האיש והמין. והנה תשמע לפנים בחלק ג' בסוד ספורי התורה הערות על זה העניין ומשם תבין זה כולו. והנה הוצרך איש האלהי"ם משה רבינו ע"ה אדון כל נביא בעל בשר ודם, אשר השיג התכלית האנושיות והחכמות הטבעיות והכוונות האלהיות …

ואתה בן אדם שים לבך אל השרש אשר ממנו לוקחת וחוצבת. ודע כי מכסא הכבוד נלקחת ומאור השכל נחצבת ונשפעת ומצלם אלהים ודמותו נבראת ומשפע אמיתת מציאותו נמצאת "ושובה אלי כי גאלתיך" (שם מד' כב'). "לשם יהוה אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך" (שם ס' ט') ושמע דברי אלה ו"קשרם על גרגרותך וכתבם על לוח לבך" (משלי ג' ג') "כי לוית חן הם לראשך וענקים …

… זה סמיות עניי הדעת, אבל כוונתו מובנת ומושכלת ונודעת למשכילים, כי לא זכר זה בלשון צורה, אלא על השגת השכל, לא על התואר. כמו שבאר בח"א פ"א בעניין "צלם ודמות", ומשם תבין זה. וכן תבין פנים מדבריו בח"א פל"ו, וכן דמות תבינהו מח"א פ"א. וממה שרמזתי אני עליהם במקומם תעיר לבך, ומזה תקבע יסודות, ועליהם תבנה בית המקדש החרב ותוריד השכינה לארץ לשכון במקומה כאשר שכנה טרם נסיעת המרכבה ממנה. ואז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. ודע כי ד' חיות המרכבה …

… תלויה ביד האדם בכח וביד השם בפעל. ועל כן חתם הרב ספרו הנכבד בזה התכלית כי הוא תכלית התכליות כולם אשר לאדם, ותכלית כל שלמותיו ומעלותיו והצלחותיו. והוא סבת החיים התמידים בהתמדת השם ית' אשר הוא סבתם באמת. גם אני בזה הסוד התחלתי חבורי זה והוא סוד צלם ודמות. ובפסוקי הפתיחה רמזתי התכלית האחרון והשלמות האחרון ובו אני חותמו גם כן. ואודיעך זה הסוד המופלא בעניין שתבינהו אם תעורר שכלך להכיר האמת. והזהר שלא יתבלבלו רעיוניך במה שתשמע ממני, שאין ראוי להזיקך האמת, …

משה חקק צורות העולמים בתוך עץ החיים אשר המכתב החרות על הלוחות בדמותו בצלמו:

ויר-אני תמונת שמו חקוקה תוך לבבי ואביט ואראה בו צל-מי ודמותי מתנועע בשני דרכים במראה בתמונת תרי בו:

צלם אחד דמות אחד ראיתי ואחשבה להבדיל ביניהם ואראה קשורים שניהם זה בזה:

סוד א'  צל"ם ודמו"ת

וזה כי עניין צל"ם ודמו"ת גילה הרב מבואר בשניהם שהם יורו על אמיתת מהות האדם. שהאדם הוא אדם מצד היותו נברא בצלם אלהים ובדמותו. וגילה כי צלם בזה העניין הוא שם נופל על הצורה הטבעית אשר היא המינית והיא הנפש, היא ההשגה השכלית האנושית הדומה לאלוהית אשר היא הדבקה עמה וממנה מציאותה ועליה …

הנה התבאר שעניין צל"ם צורת שכל, ועניין דמו"ת דמיון דעת. כי השכ"ל והדמיו"ן ידועי"ם שהם צל"ם ודמו"ת, והנה הצל"ם והדמו"ת עניינם מפור"ש. ואשר יעדתיו לבארו בזה הסוד מעניין חילוק הפרקים והערותיהם, הוא שהנה כבר בא בזה הסוד, ביאור צלם ודמות עד תכליתו למי שמבין דרכי …

… רבן, ולפי הסוד הבל הוא אבל, כי מת בלא זרע היא מיתה משונה. ושת "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" (בראשית ד' כה'). הנה הוזכרו שלשתם והתקיים המציאות בבן השלישי שהוא האחרון ונברא בצל"ם ודמו"ת. וקין והבל לא היו מדמותו ולא מצלמו של אדם הראשון אביהם.

… שהתבאר במופתים רבים. והשכל הפועל בנו הוא המקיים השכל הנמצא לנו בפועל, כי הוא שפעו והוא פועלו. ואם כן הוא עצמו הוא לנו סבה והתחלה ראשונה, והוא לנו צורה לקיים מציאותנו הנצחי, והוא תכלית היותנו, מכוון בפועלו להשאיר עצמותינו וצלמינו ודמותנו, הישארות תמידית בתמידות עצמה, והוא לבדו אשר הוא שכלינו אמצעי בינינו ובין השם ית'.

… הריבוע המעיד על המציאות החוזר חלילה ר"ל גלגל החוזר חלילה אחור וקדם. כי כן כתוב בסוד העיבור ובידיעת השם הזה הגלגל חוזר חלילה כי בו חוזר גלגל החכמה שסודו ע"ח, עי"ן ח"ת גלגול תל"י גלג"ל ל"ב שמהם דע"ת נבוא"ה. והם כוללים צל"ם ודמו"ת אשר עליהם ניתנה התור"ה והם חלק"י התבונ"ה. כי דע"ת החכמ"ה נבוא"ה, כאשר דעת הנבואה חכמה. גם החכמ"ה והבינ"ה שווים בגימט' וסודם החמ"ה והלבנ"ה, וזה השם המצוייר מורה הכל. ואמנם האותיות השניות ההם הנזכרות אחר א'ב'ג'ד' ללי"י ועניינם …

… הוא עיב"ל שהוא כ"ף ו"ו, ונכללו בו שנ"י השמו"ת (1111, 111+אלף=112). ואם תבין סוד בי"ן השמשו"ת תמצא סוד גדול בשנ"י השמו"ת, כי ישתמש"ו בה"ן הנשמו"ת שבי, כי נחקקו שתיה"ן בשמ"ו ית'. ויש להם כוחות שישתנו בהם, על כן סוד עיב"ל נ"ו נ"ו בצלמנו כדמותנו, והם יום יום שעשועי"ם שהן נשמו"ת, ד"ם ושמו"ת, ש"ם ודמו"ת. והשתכל באלה הסודות הנפלאות כי מהם תבין שמו"ת העצ"ם כלומר עצ"ם השמו"ת, ותדע כי כולם חקוקים על ספ"ר תור"ה אשר הו"א תהלת"ך והו"א אלהי"ך והוא בלא …

ומזה העניין תדע כי כח הדברי הנמצא במין האדם הוא הכח המעולה שבכל זה המציאות השפל, ובעבורו נאמר, שנברא בצלם אלהים ובדמות אלהים. ובהיותו בעל צלם דומה לגלגל שהוא גם כן בעל צלם, ובהיותו בעל דמות דומה לאדם המתדמה בדמות מראה אדם עליו מלמעלה. וכשהוא אדם שפל הוא מושכל לעצמו בכח הדברי שבו בלתי פועל, וכשהוא בעל צלם הוא משכיל בכח הדברי …

… כעדי שקר הרוצים להכחיש מה שראו עיניך בכח הזרוע. שאתה יודע בלא ספק כי עדי שקר הם ואתה לבדך עד אמת לקונך. וכן כל הדומים לך עדים כשרים נאמנים ליוצרם, ואשרי מי שמעיד עדות נאמנה על קונו שגם הוא מעיד על עצמו שהוא לבדו נברא בדמותו בצלמו והשאר כנגדו כחמר בלא צורה, ואין צורך מהם כי אם לגלגול לבד לא לעמידה קיימת, אלא אם כן האמינו האמונה המעידה על השפע שגם היא אמת כרוב אנשי אומתינו, ובהשתדלם אחריו לקבלו, מוסיפים שפע על שפע עת אחר עת כפי …

… ג'וף נ'פש אשר בשניהם חכמ"ה אלהי"ת וכן הוא במספר החכמ"ה האלהי"ת הגו"ף הנפ"ש. ולשון גן, מקום שמקבל כל מיני צמיחה, וכן המ"ח מקום שמקבל כל מיני ציור, אבל באים עדים ממנו ומגידים לנו כוחותיו והם שני העצים, וכל ע"ץ צל"ם וכל שפ"ע דמו"ת. הנה שני"ם עצי"ם שהם תר"י והנה עד"ן מעי"ד וממנו נד"ע אבן הוה. ואמנם העץ האחד מוסיף חכמה והאחד מוסיף תאוה. וע"ץ החיי"ם יוסי"ף חכמ"ה, וע"ץ הדע"ת יוסי"ף החכמו"ת, וע"ץ החיי"ם גור"ל, וע"ץ הדע"ת גורלו"ת. גורל …

… ואחר כן תעשה מהם חשבונות כפי יכלתך שיעלו אלף ומאתים ושלושים ושנים. כגון אמרך אותיות הקדש, בגימטריא התורה האמצעית. וכן תאמר עוד התורה בגימטריא האמצעית. וכן תאמר עוד אותיות הקדש בגימטריא למוד מצות התורה. וכן למוד מצות בגימ' צלם ודמות. ואחר כן תדלג ותחשוב האלף ותחזירם לאחד ותאמר אותיות הקדש בגימ' ברל"א, וסודו גרל רגל והוא עץ החיים. וכן תעשה תמיד. ואם יצא לך דבר מובן שמרהו וזכרהו ואם לא זכרהו במספרו כי רוח הקדש הוא, והוא יוליכך אל דבר …

והנה הרקי"ע הוא הערפ"ל "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים" (שמות כ' יח'), הנותן הרוח והלוקח אותה. ודע כי נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ואמנם הרקיע על ראשי החיה הוא כמו הדמות הנודע המשותף לצלם. ואמר עליו כי הוא כעין הקר"ח הנור"א, הנרא"ה רחו"ק. והנה האדם בדמות והחיות בדמות והרקיע בדמות ואין האופנים בדמות. והנה הקול הראשון הנשמע לאזן הנביא היה קול כנפי החיות משותף עם צורת קול מים רבים, ושניהם …

ודע כי הזכאי חקוק במצחו ת"ו, והחייב חקוק במצחו ת"ו, לזה ת"ו ש"ל ד"ם, ולזה ת"ו ש"ל די"ו. וסוד ת"ו ש"ל ד"ם, שמולד"ת, ועניינו ת"ו ד"ם וסודו דמו"ת. משמע שקודם במציאות האדם וממנו נפש"ך, וכל כשפ"ן יהפכהו לדרך כשפי"ם, והעושה כן שופ"ך ד"ם. וסוד ת"ו ש"ל די"ו, ושיולד"ת. הנה לך צורה אחת שמולדת וצורה אחת שיולדת, וזו עניינם ששתיהם שתי"ם לשתי"ם והיא אחת משתלשלת …

… האריך הרב במציאות הכח המדמה בספרו הנכבד כי הכח המדמה הוא כח הגוף, ועל כן לא יצייר כי אם גוף או כח מכוחות הגוף. ואע"פ שהוא המלאך האמצעי בין האדם ובין אלוהיו אשר הוא השכל האלוהי הנשפע עליו באמצעות כח המדבר, כי מצד כח הדברי האדם בעל צלם, ומצד כח הדמיוני האדם בעל דמות, ושניהם בעלי הנבואה המקבלים. וכבר אמר הרב בהתחלת פירוש מסכת אבות כשדיבר על הנפש וכוחותיה בפרק ב', כי החלק הזן והכח המדמה אין מצוה בו ולא עבירה, שאין לדעת ולבחירה, לאחד משניהם מעשה כלל, ולא יוכל האדם בדעתו …

… היום כן כל ילד חי בן יומו אסף עשרה חמרים מכלל מה שאתו במציאות גופו מהתחתונים. וכן עוד נתן לו מכלל מה שאתו עשרה דברים ממציאות נפשו מן העליונים, כי בעשרה מאמרות נברא העולם. והנה הגוף והנפש נחקקו ביו"ד. ועוד נתן הנותן מציאות לאדם שני יצרים בצלם ובדמות בצורת אביו ואמו, כי "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם", ושני היצרים האלה הם אחד עליון ואחד תחתון, והנה מתחלפים זה בזה והם זה והבא. וסוד השם יגלה לנו זה המציאות הנכבד והנורא. והסוד כי הנפש כוללת …

עניין צלם ודמות

… קי"ן, ואם תכיר הל"ב תכיר הב"ל שהוא עליון ותחתון, ואם תכיר ש"ת תכיר כל האדם ששמו מיוחד ומפורש. שי"ן ת"ו ינו"ן שמו ספירות מחשבות ספירות מחשבותיהן והן בכללן י' ספירות. והנהו על דמות המעלה כי סוד הדמות למעלה, על כן אין צלם במרכבה כי אם דמו"ת, דל"ת מ"ם ו"ו ת"ו, גופ"י חיו"ת הקד"ש, ש"ם ל"ב "ויהי בשל"ם (סכה) [סוכו]" (תהלים עו' ג'), זה עגו"ל אותיו"ת. על זה תדע שהכל בעגו"ל מסוד אל"ף, ותדע שהכל בשניים מסוד ב', ותדע שהכל בטב"ע מסוד גימ"ל, ותדע שהכל בכת"ב י' [מסוד] …

… משולשת, דבר משולש בין עגל זכר בין אדם שבכל שלוש תמצא אדם, וכל אדם נברא מן אב"ג דה"ו זח"ט ושרו י'. והוא החסד מן א"ש שעמו יהיה אי"ש, ואז יהיה משולש רוח מים איש ותהיה שכינה בין שלשתם. ועל כן חתימת אדם יום הששי ויושלם בו דמות הצלם ויפעל. כי יי' ישמשהו כלומר ישמש י' הו.

… שוט"ה הי"ה כנע"ר שמסר דבר גדול למי שאינו הגון. "נזם זהב באף חזיר" (משלי יא' כב'). והיה לאף ולחמה ולקצף גדול. והנה אמש סודו מקרא כלומר רוח של אדם מכריע בין המקראות להוציאם. ועל כן סודו א'דם מ'לאך ש'טן. ואם כן מ"ש הוא סוד שתי המדות העליונות, ושלשתם דמו"ת אד"ם. ועל כן אדם מכריע בנתים, זכה שב מלאך לא זכה שב שטן, וזה סוד העליונים והתחתונים. והנה השטן עולה ומשטין יורד ומתעה נוטל רשות ונוטל הנשמה. ומן מאמר נוט"ל רשו"ת ונוט"ל נשמ"ה תשיג סוד מטטרו"ן לשו"ן הלשונו"ת, …

ל' ל' ל' מ' נ' ש' צ' ת', והנשארים א' א' ו' ה' א' ה' י' א' ד' י' ד' י' ב' א' ו'. ומספר כולם יחד מני"ן עשר"ת. וסוד השלשה נשלם י"ה י"ה י"ה הרי נשלם אדם, והרמז כל אדם שלם, כל שלם אדם, וזהו כלל שם אדם. וסוד שם אדם הוא שכינה, על כן דמות אדם למעלה מהכל, כי הוא שלם מהכל. ואשר ידע ד' שמות העצ"ם כבר החכי"ם שכך מספרם. וכן כתיב "גלמ"י ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו" (תהלים קלט' טז'). וסוד ספרך הוא שמך. והנשארים מהמיוחדים המשותפים הם בסודם הבי"ן, כי האדם אם …

… וראשית כל תנועה. וה"ו הדי"ן להיותו סוף הגלגו"ל מו"מ, ואם תוכל גם אתה לחדש יותר טוב חדש והצלח. ואמנם מאמרי אני בעניין אלפים שנה כפי מה שהורוני רעיוני הלב לפי דרכי ידעתי סוד אלפי"ם שהם פמלי"א שלו. אשר התור"ה אשר היא צל"ם ודמו"ת קדמה מציאותה לעולם. שהנה שם פני האל תמיד והרמז מיעקב, שנאמר "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בראשית לב' ל'), וסודו נפשי הנאצלת שהיא הנצלת באמת, כי כל באמת כח הגוף זולתה הוא בכח מת ואם …

… שהוא מקבל זהרורית כמראה. וראשית כל יסוד לבן שהוא מקבל 'כל צבע', ונקרא 'צל הלבנה' והוא 'נצבע' והוא 'מטבע האלהים', טבע 'צבעים' ושמ"ו 'צבען'. גם הוא 'מכין הלבנה' לקבל כל 'דבור', 'בכל צלם' כלומר 'בכל נקוד'. כי הנקוד הוא הצלם והאור הלח הוא הדמות, והוא השפע הנשפך בע"ט שהוא כדמות הדעה. ומה ע"ט החיצוני המתנועע בכח היד וכל הכחות הקרובים והרחוקים להעד. הלב והמוח והנפש והסכל והחושק לכתיבה. והיות העט מטבל בקסת הנושא חמר הדיו ונושא ציור צורת האותיות. …

והנני מחל לדבר בשם השם ית' ויתע'. תחילת מה שצריך שתדעהו שהתורה הקדושה אמרה "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו". ואמרה שהאדם נעשה ונברא בצלם אלהים ובדמות אלהים, ולא זכרה שישנו נברא בצלם שם המיוחד ולא בדמותו, ולא זכר לו לאדם צלם ולא דמות. ועניין "ותמונת יהוה יביט" (במדבר יב' ח') אינו מזה המין, כי אותה היתה אמיתתה נבואה למשה לבדו ואינו עניין כולל המין בזה. וזה סוד המצאת האדם והוראה על מהותו. ומאמר "שפך דם …