דִּבּוּר נִכְתָּב

4 הפניות ב־2 ספרים

מפתח השמות

עמ' לו§34

ולפי הסכמת הדבור מצאנו דקדוק דרך הפעלה ודקדוק דרך ההגיון ולפי המציאות מצאנו שהדבור כללי לכל מין האדם ואמרנו עליו בזה שכל אדם מדבר מפני היותו בעל כח על הדבור השכלי. ומצאנו במציאות שלשת מיני הדבור. האחד הוא הדבור הנכתב וזהו מלאכותיי. והשני הוא הדבור הנבטא וזהו הסכמיי. והשלישי הוא הדבור הנחשב וזהו טבעיי. וסימנם מט"ה נהפך בכ"ח. ואלה השלשה הם בעולם האדם, ואמנם יש שם רביעי שמשפיע על עולם האדם ואינו מכלל עולם האדם והוא הדבור הנבואיי.

עמ' מב§40

עולמנו זה השפל. ולפיכך נתן בנו דעת בטבע להשיג בו חכמת הטבע ושם בנו כח לקבל שכל עם רוב למוד, עד שנשיג בו חכמת האלהות. והטביע בנו כח הלשונות הכולל כל המציאות במכתב ובמבטא ובמחשב על דרך מה שהטביע בעולם כולו, כי המכתב בעולם הוא המציאות המורגש. וזה כי כמו שנבדלו המכתבים זה מזה כן נבדלו הסוגים זה מזה וכמו שנבדלו האותיות אלה מאלה לפי מיניהם כן נבדלו המינים אלה מאלה. וכמו שנבדלו אישי האותיות בכל לשון נכתבת והיו מורגשות כן נבדלו אישי המינים בכל

עמ' קמט§210

ואצרותיהם א'מלא". ולפי הכרח הנשימות יתנועעו האותיות החקוקות בלב ובמח ובכבד ויפתחו מקורותיהם הפנימיים ותביט הנפש באותיות ההם הנחשבים והשכל מיד ישפיע זהר לנפש ולא ישאר ביניהם מונע לא מצד ההרגל בתנועת האותיות בשלשת מיניהם שהם נכתבים ונבטאים ונחשבים שהם אנושיים. ובהתעצמם בהרגל התנועות לפי הקבלה ישובו כולם מושכלים אלהיים ויובדל בהם בין האמת והשקר ובין החיים והמות ובין הטוב והרע ובין הברכה והקללה, בשכל האנושי תחלה ובאלוהי בבחינת הצירוף.

חיי הנפש

עמ' קסז§251

ממוצא דבר שכל ספירה וספירה אפשר לאדם להדבק בה מצד מהות השפע השופע מאצילותה על ספירותיו שהם עשר מדותיו שהם א'ג'ה'ז'ט' עם ב'ד'ו'ח'י'. וצריך להתבודד אל ההשגה עד שישיג מהם המשכיל המקובל שפע ניכר אצלו. וזה כי מאחר שהאותיות הנכתבות הם גויות והנבטאות הם רוחניות והנחשבות הן שכליות והנאצלות הן אלוהיות, ידוע שעם הלמוד יניעו הרוחניות את הגופניות, ועם ריבויו ישמר הלמוד בפיות ויזכר ולא ישכח שכבר נחקק כצורה הנחקקת בחותם שנותנת צורה בחומר המזומן