גֵּר

… לכם ולגר הגר אתכם". בא להודיענו כל זה כי מה שהגיד לנו ית' מסוד הקרבן שקראו בג' שמות חקה ומשפט תורה שסודם חתם קו"ר פ"ש הה"ט וביאור סוד צירופם קרפוש החטה מת וכן קרפוש המטה חת, וסוד קרפוש זרע בלשון יוון. היתה הכוונה בכל זאת להראות עניין שיתוף הגר עם האזרח והכנסו תחת כנפי השכינה אחר היותו מכלל הקהל. וזו הוראה מופלאה מרמזת שהכח הדברי שהוא גר מהכחות האלהיות העליונות הנעלמות אחר השתתפו אתם דינו דין אחד עם דיני העליונים והוא כאחד מהם לכל דבר וקיומו נצחי כקיומם. …

… לשמור מצותיו במעשה ולעיין על מה מורות וחזק המעשים מפני קדימתם בטבע וזמן ואמר "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" וכו'. והורנו דרך הכפרה לשוגים ושהיא על פי הקרבן לפי מיננו הקרובים בחלוקותיהם. ואמר בסוף "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה". ולפיכך אנו מזכירין זה הכתוב בערב יום הכפורים אחר אמרנו "כל נדרי" וכו'. ועוד הוסיף לומר בשגגה "תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה". אבל על הזדון והרשע אמר "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד …

… לבלתי השיב את העם מצרימה אבל עם האמת הכל צדק ויושר כי צדיק וישר הוא והטעמים יוכיחו. כי אחיך הוא כי גר היית בארצו על כי נותן הדין הישר המצדיקך עמם שלא תתעב אחד מהם. והם קבלו דינם על מעשיהם ואתה נקי מהם כי האח והגר דין לאהוב ואסור לשנוא אחד מהם. "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע" לשמור דרך הטהרה החיצונות והוא קל וחמר לפנימית. והטעם "כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". …

… בנעלם. ומפני הדין בא אחר זה "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה: וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה". עניין הגר והיתום והאלמנה והלוי הוא ידוע בכל מקום. והוא שהגר שנכנס תחת כנפי השכינה ועזב כל קרוביו ושכניו ואוהביו לכבוד השם הדין נותן להשגיח עליו במדת רחמים. והיתום שנעדרו מנהיגיו וכן האלמנה שנעדר בן זוגה ממנה ראוי לרחם עליהם. ועל כן משתפם ברוב ענייניהם בעניין רחמנות. וכן הלוי אשר אין לו חלק ונחלה יי' הוא נחלתו, …

… למשכילים היודעים את עצמם ומכירים את קונם ואינם מתרצים בזה העולם ההבלי סופם מודיעם ומעידם על מהותם ושהוא כלו דמיונות מבית ומחוץ. ושכחת עמר הקציר בשדה ופאת הזית ועוללות הכרם על שלשתם נאמר בכל אחד ואחד מהם לגר ליתום ולאלמנה יהיה. ונתינת הטעם בעמר "למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך", ובה גלה לנו כי עשיר המצוה היא סבת הברכה על כל פנים. ושתי המצות כלל אחריהן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" ונתן טעם בם ואמר "על כן אנכי מצוה לעשות …

… לעמוד כנגד החזקה. ואם שב מן החזקה אל החלושה לא יהיה רשאי לפרסם עצמו בכך אבל יעשה זה בצנעה גדולה מפני שיודע שהחלושה לא תוכל לעמוד כנגד החזקה לעזרו ולהצילו מידה. ויובן זה מכלל המשומדים הנפרדים מאומתנו, והגרים הנכנסים בבריתנו, ואלה ואלה סבותיהם רבות, מהם קרובות ומהם רחוקות כפי הזמנים וכפי המקומות וכפי המחשבות והתאוות הגוברים על המחליפים דתם ומתהפכים כחומר חותם. ואמנם הרבה מן החוזרים מדת לדת לא יספיק להם שישובו הם לבדם, אבל …