גּוֹיִם

… נתנה התורה. ואחר שהוא כן איך היה אפשר שתנתן התורה כי אם על ידי מי שהעיד על עצמו אשר לא קם נביא עוד בישראל כמהו. שאם היה קם כמהו לפניו או בזמנו או אחריו היה שם הרהור גדול ללבבות וחשד מופלא. ואם יאמר אומר כמו שכבר נאמר לי מפי גוי אחד חכם על דרך שאלה. האבות וכל מי שקדם למשה לפני מתן תורה נשלמו בשלמות שכונה התורה אליו בעת שנתנה ומאז ועד עתה ומעתה ועד עולם, או לא נשלם אחד מהם. זאת היתה שאלת הגוי והבנתי מדבריו שרצונו לומר לי, שאם נשלם אחד מהם בלתי תורה …

ראה ראו אנשי אי הראי העזר האלהי היוצא מסינים נגבה וימה לשפך דם וגוי להרג:

הן העם המך אשר כל גוי שסהו וכל עם בזהו הן היום הזה יום בשורה לו הוא:

ויצוהו יהוה לדבר לגוים ערלי לב וערלי בשר בשמו ויעש כן וידבר להם ויאמינו בבשורת יהוה:

רק לא שבו אל יהוה כי בטחו בחרבם ובקשתם ויהוה הק-שה את ליבם הערל הטמא על כן חרה אף אדני בם לכלותם ויחמול על ישראל עמו:

והיא נעלמת מכל חכמי גויי הארץ ומגלה ערות כשוף מחשבותם:

ויתן יהוה מ-תת חן ומנת חסד ביד ז-כריהו וילך בארצות הגוים אשר ישראל נפוצים:

וכן לא עשה לכל עם ולכל גוי כאשר עשה לישראל עבדו ולישראל עמו למען שמו:

וילך בדרך לא צויתיו ללכת כה וכה לא חפצתי, ולא אבה עמי לשמוע בקולי לקדש את שמי בתוך הגוים אשר הפיצותיו שמה:

הפרתי עצת כל גוי מעליו והשברתי לב כל עם מפניו והקרבתי עמי אלי והביאו-תיהו אל ארצי ואשכינהו בבית מקדשי:

וכל עם הארץ שמתיהו למרמס לכף רגליו ומשרתי ירקדון לפניהם בגילה:

… נסעת אל משכן לב הש-מים נשמה שוכנת כל ימי חייה: סוד חייה וסתר נשימותיה תלוים על פור אפיה עת לזה ועת לזה ואות מצחי מכריע בנ-תים: עד הגיע אחד מהם אל ממשלת מלכות לא יפרדו מהלחם איש באחיהו וביום מלוך האחד אומה נופלת ביד אומה: כי הגבורה גוזר גזירות חדשות באפסי ארץ על יד האף הנוצח בכח הפור והעת ועל פי האות המצחי המכריע: צור ישראל שופט המדות ודן במדות עד אשר ישובו העליונים תחתו-ני ארץ והתחתונים יה-יו עליוני מרום: קרן המלכויות …

… עד השנה ההיא לא חיבר ספר שייחסהו לשם נבואה כלל אע"פ שחבר ספרי חכמות אחרים רבים ומקצתם הם ספרי סתרי קבלה. ובשנה התשיעית ההיא עוררהו השם ללכת לרומי רבתי כאשר צווה בברצלונה בשנת הא"ל. ובלכתו עבר דרך טראני ונתפש בידי גוים מפני מלשינות שהלשינוהו יהודים ונעשה לו נס ועזרו השם וניצל. ועבר דרך קפואה וחיבר שם בשנה העשירית לצאתו מברצלונה ספר שני והוא "ספר החיים". ובחדש החמישי לחדש ניסן שהוא חדש אחד עשר לתשרי והוא חדש אב, בא ברומי בשנה העשירית וייעד ללכת ביום …

… שרים מלאכים. והנה עי"ן ול"ב הם קס"ח הנרמזים בעליון, אך עיני לבי זה יעקב וסודו אל קנא ונבון וחכם בעל סודי, והוא סוד יהו"ה אלהי"ם המחדש רצון בארץ לטוב לחושקיו. רצו למטה מלשון רצון, רצו למעלה מלשון מרוצה. ואמר העמים חשקו בשם ונעלמה מהם דרך חשקו. ואמר שדרכו לחשקו רחוקה מאלה וקרובה לאלה, לכל איש ואיש כפי מהותו וכפי השתדלותו. ואמר כן הנביאים יודעים סודו ומגידים הודו כמלאכים העליונים וקרבנותם ועולותם הם לבותם.

ואחר שידעת זה כולו תבין מזה כי מדותיו ישרות, ואע"פ שראשו הולך ישר וזנבו הפוך שהרי י'שר ה'ולך ו'זנבו ה'ופך. ותבין זה מהפוך שם בן ע"ב ומיושרו, כי שני פסוקיו הם בחלקים ישרים והם הראשון והאחרון והאמצע נלקח הפוך והוא המכריע. ועל זה נרמזה השירה בעניין "וענתה השירה הזאת לעד" (דברים לא' כא') בבני ישראל. שסודו זאת התנועה הישרה לעד. והגוים הם כותבים כתיבה הפוכה ואנחנו וישמעאל ישרה.

ובכולם תמצא שם הקדש שהוא שם המפורש שהוא שם המיוחד מצורף ומורמז ומנוקד בשינויים רבים והם כולם יורו על ענייני דרכי השם ועל פעולותיו הנפלאות ועל מדותיו הנעלמות ועל חקותיו המבדילים בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה שהורו על האומרים כי סדר הבדלות הוא אמונה ובאמת כך הוא סדרם הטוב קדש נלחם עם חול שהוא חוש דלק, קול חדש, דל חושק, וסודם ד"ת ד"ם, חתם, דרך דרך, רוחי רוחי, יטהר יטהר, טירה טירה, ארך וארך, היראה והיראה, הראיה והראיה, וסודם היראה והגבורה.

ישראל          גוים,