גְּזֵרַת הַשֵּׁמוֹת

… חמרו הראשון חוה. והם בד' מקומות לפי שכינתם. המח למעלה והלב למטה והכבד יותר למטה והביצים בעולם התחתון. ואמרו ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ואחר כך קרא להם שמות מורים על ענייניהם. פישון, גיחון, חדקל, פרת. והוא שם כדמות נגזרים משרשים ידועים יעיר על סודם הנזכר תחילה לפי הגזירה. ואחר כך לפי השיתוף. ועוד לפי המצרף המקובל לבעלי צירוף האותיות. ואחר כך לפי גימטריא ונוטריקון ותמורה המעידים על הקבלות. ולפי הגזירה פישון הוא לשון ארמית והוא תרגומו …

ועוד תדע בכלל תשובה נצחת כללית על כל שאלה מאלו השלש שזכרנו והיא זאת: דע כי כל שם דין הוא לבקש לו גזירה ויש לו על כל פנים (כלומר הוא נגזר) אלא שיש מהם גזירות ידועות מפני שנמצאות בכלל הספרים. ויש מהם גזירות בלתי ידועות מפני שאינן נמצאות בשום מקום. והידועות התפרסמו ואין מקשה עליהם כשם אדם שנגזר מן אדמה וקין מן קניתי ושת מן שת לי ונח מן ינחמנו ופלג מן נפלגה. ואברהם מן אב המון גוים ויצחק מן צחק ויעקב מן עקב ומן ויעקבני. וישראל מן שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל וכן השבטים. ומשה כי מן המים משיתהו.

ויש נגזרות נעלמות ומן הנגזרות הנעלמות שם יהו"ה ושם אֶהְיֶה. ואמנם נודעה גזרתם למקובלים והיא באמת גזרה לזה מן הוה ולזה מן היה ושניהם יורו על הויה אלא שזה מורה על הויה שהיא הוה תמידית נצחית בהיות היוד היא המקבלת החדוש בהויה הקדומה הנמצאת וגם מורה הוא בעצמו על הויה עתידה להיות בסוד יפורש. כי כן סוד שם המפורש י שלם יפורש. והשני מורה על עתיד בעצמו שיהיה עם מי שיהיה עמו באמרו יי עמכם בהיותכם עמו. וכבר רמזנוהו למעלה.