צָרַעַת

והאות השני שנוי היד בחיק בביאה וביציאה והשנוי הוא לצרעת לבנה כשלג, ויודע זה משלג שתחת כסא הכבוד שממנו נבראת הארץ הוא סוד לבנת הספיר, ובסוף "הנה שבה כבראשונה" וזה מבואר. והאמונה מחויבת לשני האותות או לקל האחרון שהוא לקיחת מי היא"ר ושפיכה ליבשה ושובו לדם. ועדיין משה מפציר …

… החבור כולו לא חובר אלא לגלות בו דרכי השגת הנבואה ראוי שאדבר בזה המקום יותר מזולתו ואדבר בה אחר השלימי הנשאר מזו הפרשה בהן. ואומר כי אמרו "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה", ואמר עוד "ויחר אף יהוה בם וילך", ועניין צרעת מרים ורפואתם אחר תפילת משה שאמר "אל נא רפא נא לה", ועניין אומרו "ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים", ואמרו "והעם לא נסע עד האסף מרים". כל זה העניין הוא עניין כללי להוראת המדות ומשפטיו הישרים ית' על כל דבר ודבר והשגחתו הפרטית …

… משום כבוד משה, ג"כ מפני שנאמר "ותדבר מרים" שהיא היתה סבת הדבור. עד שהכיר, ושבו בתשובה והודו ואמרו לו "בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו" ואע"פ שהם דברי אהרן. והרב ז"ל (הרמב"ם) זכר כי אין בתורה חרון אף כי אם על ע"ז והצרעת לבד על מין דבר זה למי שיבין עניין זה.

… לחתן הנזכר בסוד הפוך חב"ל. והנה סוד רחים ורכב רוח כרבים ועל כן אמר שלא יחבלנה כי נפש הוא חב"ל בלב"ו. כי בנפש הוא לבו, לב בנפש כמלך במלחמה וסמיך ליה גנב נפש אשר היא הלילית. "ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות" וכו'. על פי הכהנים הלוים וזכירת מרים לגלוי ענש הצרעת ותדבר מרים וכו'. לעבט עבטו לטבע טבעו בחוץ תעמד וכו' רמז לשני הכחות חיצון ופנימי. "ביומו תתן שכרו" רמז לגמול העליון שאין הקב"ה מקפח שכר שום בריה. "לא …