לַחַשׁ

9 הפניות ב־3 ספרים

מפתח השמות

עמ' קטו§172

והנה משי"ג הכל"ל כבר קב"ל הצור"ה ופרי הקבלה. וכבר זכרנו מקצת מזה למעלה ומי שמצאה נקרא בעלה שכבר קדשה בטבעת עגלה עם שב"ע ברכו"ת שקושרים תשר"ק שהם אל"ף רבבות אליהן, ורמזו "ברבבות נחלי שמן" (מיכה ו' ז'). והקללה לחש בכח לחשיי והמטה נהפך ללחשיי נהפך הפכים והוא קנה המדה שהוא מטה נהפך לכל רוח. "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן". הוא תוך אנכ"י הפוך לחכמים ולמכשפים לכל חיים ולמתים. והסוד הגדול שבו

עמ' קכג§180

בפה כמו שנאמר "בפיך ובלבבך". וכן כתוב בתפלין "והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך". כן בחנה בסוד התפלה כתיב "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (שמואל א' א' יג') בסוד הלחש, כי יש בלי אמצעי ויש ממנו על ידי אמצעי והאמצעי פה הפך מן הלוחש והוא צעקת קול השופר.

עמ' קכה§181

וצאן. וכן מחילוק הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף ומאכילת השה בחפזון בלמוד חזון ובסוד חזיון התלוי בפה כמו שיקרא שם הזמן פסח שסודו פה סח הוא ליי'. כשם הפסח כלומר פה מדבר ומשיח ליי' בשמו. והיות אכילתו בחפזון על מהירות הצירוף בשעת הלחש שירוץ וימהר המצרף להשליך חצי לחשו טרם שישליכם הוא עליו.

ספר האות

עמ' ג§17

פה מדבר בלשוננו ולב עונה ממעונו לב מלחש ברצוננו ומוח מקבל רעיונו אזנו ועינו דמיונו:

עמ' ח§60

רוח אל רוח קורא בשם וכח אל כח מדבר ומלחש עד היות הכל נשמע אל החלק והחלק נמשך אחר הכל שוכן למעלה הוא הכל על כן ההא מתנועע מהנקודה המיוחדת הכוללת העליונה אשר אין שניה לה בנקודות:

עמ' לד§231

וכשמעי אני זכריהו בן מעלי מעלומיאל בן יהוה יהויהו המזכיר את שם יהוה את דברי יה-וה אלהי ואלהי אבותי אב-רהם ויצחק וישראל עבדיו, נפלתי על פני אפים ארצה ולבי ירא ושמח ויקמני יהוה על עמדי לשבח שם כבודו בלחש ובגלוי:

עמ' מד§248

יהוה אלהי אבותי כי ימיתני החץ אשר הכני בסם אשר בו: עודנו מדבר ורגלו נפוחה כנאד נפוח מלא רוח וכרגע גבר הכאב וכל גופו הרגיש עד אשר נפחו אבריו ונתחיו כשאור: וכשמעי קול צעקתו נכמרו רחמי עליו וארוץ ואקרב אליו ואלחש באז-נו ויברח כאבו מכל גופו מפני לחשי: ויהי כראות האיש הגבור הראשון אשר הכהו ברגלו בחצו כי נרפא מכאבו על יד לחשי: רץ עליו בחניתו ויכהו על טבורו ויתקעה בכרסו ויפל את בני מעיו על הארץ ויפל שם וימת: וכראות השלישי אשר הראשון הרג את השני רץ אחר

סתרי תורה

עמ' עט§131

ללמדו לא זולת זה, ועדותו מסובב שלש פעמים, והוא לנו לעד שלש פעמים כאשר בא בפרשת וילך משה שהוא היה המשכילו והיודעו על בוריו ומשם תתעורר אל סודו. ובסוד האזי"ו ל"ך שבפרשת האזינ"ו תבין רביעיתו וחציו לח"ש. על כן צריך להזכירו בלחש ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא נבון לחש כי גם הוא מלחש בפריו. וצריך שכל וגם ציור שלם שלא יטעה בו השומע עניינו, והיודעו וזהיר בו יצרו שלם עם קונו. ואמנם י"ה המצוייר מעיד על הנקרא בו שהוא אינו גוף ולא כח בגוף, וזהו שאמרתי לך חציו דן לחציו.

עמ' קסח§282

אד"ם, כי כן גם חשמ"ל, מלוב"ש. ויתבאר לך מסוד לבוש הבדים ומסוד החמר הראשון אשר הוא בבחינת אמתתו פושט צורה ולובש צורה. כן כל הנראה בנבואה הוא מתלבש מהחמר ונראה לנביא. וחמר הנבואה גם כן פושט צורה ולובש צורה, והוא סוד שמו חשמ"ל, מלח"ש, שהחכמה מדברת פעם ושותקת פעמים לפי מציאות האדם. וכן הברק וכן הקשת פעם נראים ופעמים נסתרים. וסוד הקש"ת, חמ"ר ראשו"ן, ועל כן אמר הרב "חמר הקשת ואמתתו ידוע", כי הוא המתואר במראים באמרו כמראה. ואמר שם, "וזה