לַיְלָה (זְמַן)

… שנהפכו הפוך גמור והיתה כתיבת אות מתחילת מטור הולך לפנים ככתיבתנו וכתיבת ישמעאלים. וזאת מתחלק מטור הולך לאחור ככתב יווני וכתב לועזי. כי זה שלנו מראש לסוף ושלהם מסוף לראש. וכבר קרה זה לנו עמהם בזולת הכתב. והוא בהיות אצלינו הלילה קודם ליום. ואצלם להפך כי היום קודם ללילה. וזה רמזה תורה בשניהם באמרה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ועוד הוסיפה לומר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וזאת היא תקותינו עוד היום שאנו בחשך הגלות ובערבו. והם באור העולם …

ה ל י ל ה

ככה יקרא מפה ישר כמו שיקרא מפה הפוך. וכשתקח חמשה פעמים שבעה שסימנם ז"ה ועוד חמשה פעמים שבעה שסימנם ז"ה גם כן תמצא ה"ל מפה ישר וה"ל מפה הפוך ישר. וכן תמצא כח השם המפורש בישר ובהפוך והוא רמז "לא קרב זה אל זה כל הלילה". כי י' שהוא באמת מלאך האלהים בא בתוך שני המחנות והוא רמז ליוד הנמצא במלת איש תוך מלת אש. ועל כן תמצא שם שד"י שהוא בעל כח פריה ורביה כאמרו "אני אל שדי פרה ורבה". ומספר הנעלם מן שם שד"י עולה פרו ורבו חתום …

… לזמן הקץ אשר שם הכל כלה אתכם יגרש מזה יגר שם זה, והוא רז המשיג אשר יגרש השמות זה מפני זה. כעניין זה שמי וזה זכרי שסודם זה יזכרו וזה ישכחו על פי השם המדבר עמנו שסודו כולל עניין שתי המדות השומרות המציאות ושמם מדת יום ומדת לילה או אמור "שדה ושדות". כמו שנרמז בקהלת (ב' ח') ורמזו דש דוש תהו ושניהם שֵד ושֵד או אמור שַד ושַד שכך קבלנוהו על דרך להט החרב המתהפכת מפני אכילת עץ הדעת לארבעה חלקים כנגד ארבע רוחות העולם לפי כח הרגע שסודו …

… הוא ליהוה" עת קץ הוא ליי' להוציאם לעתיד מארץ מצרים מארץ בעלת שני מצרים ששמם תהו ובהו אשר הם טב"ת ותמו"ז בשנה שהם חדש ד' וחדש י', ובי"ז בז"ה צום ובי' בז"ה צום רמז לגבו"ל אם כל חי. "הוא הלילה הזה ליהוה" רמז לסוד הלילה שהוא חוזר לאחור בשם ויסע שהוא סוף של ויבא הקרוב אל ויט, שהפסוקים ההם השלשה הם סבת הגאולה והכל תלוי בהתהפכות מם שתומה של מום שהוא סוף כל השם שצריך לפתחה בכח שם מפתח ולמצוא ראשו בסוד מ' פתח הנמצא במלת לםרבה המשרה והפוכה למרבה המשרה. …

… הנבראים. והבורא המחדש הזמנים המושכלים חדשו בזמן מושכל כללי לא בזמן פרטי. ומפני שהזמן אצלנו הוה נפסד כאישי המינים והיום והלילה חלקים מחלקי הזמן הווים ונפסדים והאור מורה על היום, וכבר חלקוהו לי"ב שעות, והחשך מורה על הלילה והיא ג"כ נחלקת לי"ב שעות אחרות ונקראו שניהם יום אחד. וכל שעה חלקוה לאלף פ' חלקים שהם אלף ושמנים חלקים. לפיכך אמרו החכמים כלם שהזמן נמצא והוא מושכל, אך קצתם אמרו שהוא מושכל נמצא בשכל ואין לו מציאות בעצמו חוץ לשכל במינים הנשואים על האישים …

… ובכופלך זה המספר שסודו הולך על דרך "ז"ה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג' טו'). כי הם קשורים כולם זה בזה. ואם תבין מהלך מנהיגי השבוע תבין מהכפל סוד אומרם חנו"ך זה מטטרו"ן, כי הו"א הו"א (חנו"ך פעמים מ"ב). ואז תבין סוד היות הלילה יום והיות היום לילה, ותבין סוד הללויה וסוד הללוהו, ותכיר היות שם יה"ו חקוק על הלילה והיום, כאמרם ז"ל בפרקי דר' אליעזר (פרק ה') שלש אותיות של השם המיוחד חקוקות בלב השמש, ואז תדע דעת עליון ומחזה שד"י תחזה.

… התור"ה והם חלק"י התבונ"ה. כי דע"ת החכמ"ה נבוא"ה, כאשר דעת הנבואה חכמה. גם החכמ"ה והבינ"ה שווים בגימט' וסודם החמ"ה והלבנ"ה, וזה השם המצוייר מורה הכל. ואמנם האותיות השניות ההם הנזכרות אחר א'ב'ג'ד' ללי"י ועניינם לי"ל לי"ל יו"ם יו"ם והם רבי"ם וכן הולך הכל. והשלישית סודם ד'ה'ו'ז' ומשליך אחד מהם בכל גלגול מרובע ויהיה הבא אחריו ב'ג'ד'ה' וכן עד סוף. והרביעיות סודם א"ו א"ו וכן עד סוף, אבל ב'ג'ד'ה' הם סימני הימים של השבוע. אמנם א"ו א"ו הם סימני …

… לילות ותוכו ימים, וטבת ראשו וסופו ימים ותוכו לילות. ואמנם חסרו מהם עוד שני צירופים ואלו הם ילי"ל ליל"י ואלו השנים הם נשארו להודיע באמתתם היציאה מכח אל הפועל לכל נמצא בצורת הבריאה בינינו ובין כל האומות. שאנחנו אומרים כי הלילה קודם ליום וזהו ל"י ל"י, והאומות אומרים כי היום קודם ללילה וזה י"ל י"ל. וכך הוא באמת צורת מהלך ימי השבוע תמיד. והתורה אמרה "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה", הנה הקדימה היום ללילה בדבריה. ואחר כן אמרה להפך "ויהי ערב ויהי …

… קדמון ולא חדש, בהיותנו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת חלילת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם. שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוף המתגלגל בסבוב, והרגעים הם חלקי השעה, והשעות הם חלקי היום והלילה, והימים והלילות הם חלקי השבוע, והשבועות הם חלקי החדש, והחדשים הם חלקי השנה, והשנים הם אצלנו חלקי השמיטה שהיא שבע שנים, והשמיטות הם חלקי היובל שהם שבע שבעיות ושנה אחת שהיובל חמישים שנה, והיובלות הם חלקי …

ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". קריאת שם לדבר מהדברים באה להורות לנו אמיתת מציאות הדבר ההוא ומהותו. וזה כי כאשר זכר כי הנברא הראשון היה אור כאמרו "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". ומצאנו במקומות רבים שקרא דברים אחרים אור לפי החיבורים …

… מועדים וחצי" (דניאל יב' ז'). ועל כן נאמר בשני המאורות "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (בראשית א' יד'). לאותות, לסימנים למה שתשמע באותיות המסומנים למהלכים. ולמועדים ולזמני קדש, ולימים ושנים הידועים. כי הנה היום והלילה מיוחסים לשניהם כאמרו "ולמשול ביום ובלילה" (בראשית א' יח'). ובאר דוד ואמר "את השמש לממשלת ביום...את הירח וכוכבים לממשלות בלילה" (תהלים קלו' ט'). והשנה המיוחסת לשמש נכללת מי"ב חדשים המיוחסים לירח.

… מציאותינו מתוך צירו"ף אברי"ם שכללו החמ"ר שלנ"ו. ודע שממנו תכיר חמ"ר הלשו"ן ותבין מכל זה אמיתת היות כל צורה מחמר, גם כל חמר מצורה, וכן מכל חמר צורה, וגם מכל צורה חמר. ולפי שני הדרכים האלה מחזור השבוע. והתחייב מזה היות אור וחשך ויום ולילה וערב ובקר. והנה חשמל חמר אחד כלומר שבו סובב חמר אחד סביב החומר והצורה, וזכר ונקבה בראם. ומכאן ואילך הבן מדעתך.