לָמֶ"ד

5 הפניות ב־1 ספרים

מפתח הרעיון

עמ' קפא§75

המספרים אי"ק. והנה אלף עם אי"ק שוים במספר, כי מן א' עד עשרה אתה מונה סימני אותיות אחד אחד, ומעשרה ועד עשרים אתה מונה סימני אותיות שנים שנים, והעשרים סימן אחד והוא כ"ף. ומן עשרים ואחד עד שלושים שנים שנים והשלושים סימן אחד והוא למ"ד. וכן לכולם אתה מדבק האחדים אל כל מספר העשרות והם שנים שנים עד ק' ועשר שסימנם ק"י שבם שלמו העשרות כולם. ומשם ומעלה אתה משלש סימני אותיות המספר. וכשאתה מונה מאה ואחד עשר אתה מסמן קי"א ומשם ומעלה מתחיל השלוש.

עמ' קפז§81

שום אות בעל שני ציורים נפרדים כי אם ה"א לבדו, וזה לעניין גדול. גם כן כ' וחי"ת ציורם אחד בעצמו ושנויים תשמעהו לפנים. ובין ו' לזיי"ן שהזיי"ן בעל שני צדדים בראשו והו"ו בעל צד אחד בראשו והוא צדו של פניו. ובין ל' לק' הפוך כהפוך ג' לדלת. ובין ע' לצ' שהצדי יותר מיושבת על תחתיתה אך העין יותר מעוגלת מעט מלמטה, אך לזאת שני ראשים ולזאת שני ראשים. ובין ח' לתי"ו רגל אחד תוספת בתי"ו. וכבר הודעתיך כי ציור חי"ת וה"א קרובים, גם כן החי"ת והתי"ו.

עמ' רה§102

ק שמו קו"ף ומספרו מאה. כל מחשבתו ירידה והוא מעין התחתונים הפך למ"ד כמו שביארתי. ואל תבקש מהציור כי אם מה שמורה כללו. וכבר נתתי לך אפילו בפרטיו אך הכלל הוא העיקר בכל ציור, כי הציור רמז כדיבור. וקוף היא החיה המדמה דמיונות החזקים יותר מכל חיה, וצורת פניו כצורת פני אדם וכל

עמ' רו§103

כלומר אין לו יכולת לעלות כלמ"ד מפני צדקתו של למד, גם אין יכולת לרדת כקו"ף מפני רשעותו. שכל מי שאינו של לומד (.) כי קו"ף התעלה בין התחתונים שהוא מחשב בדמיונותיו איך יפעל הפעולות הרעות והוא עשיר בדמיונו. ולמ"ד התעלה בין העליונים שהוא מחשב במושכליו איך יפעל הפעולות הטובות והוא עשיר במחשבותיו. ורי"ש רש ודל לא מעלה ולא מוריד. וכן הורו ציורו ושמו. גם רי"ש ודל"ת קרובים בצורה ובשם, ומה שקרה לזה קרה לזה מצד אחד. גם רש מלשון ירושה כמו "עלה רש" (דברים א' כא'). מפני שבידו עם כל

עמ' רט§107

לפי משלם. אלף עצמך לבנות לך בית שתקבל ממנו תועלת וגמול כדלת וסגרהו. והיו לך על דרך שתוכל לעמוד חזק כעמוד ו"ו ישר. ושים בתוך הבית כלי זיין לחתת ולשבר בהם הטטים מן הדרך והמשטים דעתך מהודאת האמת. והרם כפך וכתוב ספרים ולמד בהם ושתה חכמתם כמים. והיה שט כדג במים עד שתתברך כדגים מרוב למודך. ותעשה פרי הוא נו"ן והסמך אל בעלי העינים ופתח פיך ביניהם עד שתסור בחכמתך את רוח הקופית שבך ותורישנו מפניך או תירש כחו, עד שלא ישאר בלא כח ושנה ניסנך וחייך