פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה

… ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חֹלם או נקודת חִריק או נקודת שוּרֻק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא …

… אבל לא אבֶל ולא אשה ולא קטן שאינו בר מצוה או אינו יודע למי מברכין, אז יקרא מלאך האלהים כלומר שליח הכחות האלהיות. וסוד האלהים בסוד פ"ה אשר הוא שם כחו שסודו אפ"ה ומלא פ"ה ה"א, והנה מלאך הוא שוה עם האלהים. וכן סוד אלפי"ם פמלי"א של מעלה ופמליא של מטה, כענין "אֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְוָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן" (דניאל ז' י'). וישראל ששים רבו הם "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". ונאמר במסע הארון "שובה יהוה רבבות אלפי ישראל". וידוע …

… כי כל מעשה, עניין סודו ממשלה כלומר לפי מציאותו נתן בו כח טבעי לעשות, ופועל ואומר ועושה בשפע הנשפע עליו תמיד מן הרוכב העליון. ועל כן נאמר שיש לשם ית' מחנים, אחד למעלה ואחד למטה. ופעם נקרא שניהם בשם אחד, כאמרינו פמליא של מעלה ופמליא של מטה, ובאמרינו בית דין או בית המקדש או ירושלים או כיוצא בזה. ופעם נקרא אחד מהם בשם אחד ולא נזכיר השני. יהיה האחד שם מוסכם לעליון והשני שם מוסכם לתחתון. והעליון כאמרינו כסא הכבוד או השכינה או רוח הקודש או אור …

וה"ו התחלת מעשה מרכבה וראשית כל תנועה. וה"ו הדי"ן להיותו סוף הגלגו"ל מו"מ, ואם תוכל גם אתה לחדש יותר טוב חדש והצלח. ואמנם מאמרי אני בעניין אלפים שנה כפי מה שהורוני רעיוני הלב לפי דרכי ידעתי סוד אלפי"ם שהם פמלי"א שלו. אשר התור"ה אשר היא צל"ם ודמו"ת קדמה מציאותה לעולם. שהנה שם פני האל תמיד והרמז מיעקב, שנאמר "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בראשית לב' ל'), וסודו נפשי הנאצלת שהיא הנצלת …